אבדן שמיעה פתאומי - Sudden hearing loss

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבדן שמיעה פתאומי
Sudden hearing loss
ICD-10 Chapter H 90.3 Chapter H 90.5
ICD-9 389.1
MeSH D006319
יוצר הערך ד"ר יהודה הולדשטיין
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםלקות שמיעה

אובדן שמיעה פתאומי מוגדר כתחושה של ליקוי שמיעה חד או דו צדדית, אשר מתחילה באורח מהיר תוך תקופה של 72 שעות.

בתוך קבוצה זו קיימים ליקויים עקב תחלואת האוזן התיכונה, כמו דלקת נסיובית, שדחיפות הטיפול בה אינה גבוהה. למעשה, כאשר עוסקים באובדן שמיעה פתאומי (Sudden hearing loss - SHL) הכוונה בעיקר לתת קבוצה של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי (Sudden sensorineural hearing loss - SSNHL) הליקוי נובע מפגיעה בשבלול, בעצב השמע או בגזע המוח.

הגדרתו המקובלת ביותר של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי כוללת מספר קריטריונים, כדלקמן: ליקוי של 30 דציבל או יותר אשר פוגע לפחות ב-3 תדרים עוקבים לעומת בדיקה קודמת, ובהיעדרה - לעומת האוזן השנייה (בליקוי חד צדדי).

כאשר לא ניתן לאבחן את מקור הליקוי לאחר בירור מתאים מוגדר הליקוי כאידיופתי (ISSNHL).

תוכן עניינים

אפידמיולוגיה

שכיחות ליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי באוכלוסיית המבוגרים (מעל גיל 18 שנים) היא 5-20 ל-100,000. רוב הליקויים הם חד צדדיים. ליקוי דו צדדי הינו נדיר ומחשיד למחלות אחרות כפי שיפורט להלן.

כ-85-90% מהליקויים הינם אידיופתיים עם הופעתם וההחלטה על טיפול נעשית ללא מידע על הגורם. בכשליש מהמקרים יתכן איתור הגורם לאחר זמן ובדיקות נוספות.

אטיולוגיה

ליקוי שמיעה ממקור הולכתי יכול להיגרם על ידי פקק שעוות אוזן (צרומן) חוסם, דלקת אוזן חיצונית עם בצקת שחוסמת או תפליט פטרייתי רב, גופים זרים, דלקת אוזן תיכונה חריפה או נסיובית, נקב בעור התוף, חבלה (עם או בלי שבר), כולסטאטומה, טרשת אוזן (Otosclerosis).

כאשר הליקוי הוא תחושתי עצבי (SNHL) יש לשלול קודם כל אירוע מוחי, שוואנומה וסטיבולרית (Vestibular schwannoma) וממאירות.

שוואנומה וסטיבולרית יכולה להתבטא כאובדן שמיעה פתאומי ב-10-20% מהמקרים. שכיחות שוואנומה בין מקרי אובדן שמיעה פתאומי נמוכה יותר ונעה בין 2.7-10.2% במחקרים שנעשו בעזרת MRI. אין קשר ישיר בין גודל הגידול להופעה כאובדן שמיעה פתאומי.

ליקוי השמיעה יכול להיגרם על ידי מחוללים וירליים או חיידקיים ולגרום לנויריטיס או דלקת של האוזן הפנימית (דלקת קרום המוח, CMV ועוד), חסימות כלי דם לבירינטליים, מחלות בעלות רקע חיסוני (מערכתיות או של האוזן הפנימית בלבד), מחלות אידיופתיות כמו מחלת מנייר (Meniere's disease), חבלות עם או בלי שבר בעצם הרקה ומומים גנטיים כמו הרחבת אקוודוקט וסטיבולרי (LVAS) אשר שכיח יותר בילדים וגורם לליקוי שמיעה פתאומי בעקבות חבלות מינוריות.

כאשר מופיע ליקוי דו צדדי הגורם יכול להיות וסקולרי, מטבולי, חיסוני עצמי, זיהומי, גידולי, טוקסי, טראומטי או דלקתי.

למשל: דלקת קרום המוח (זיהומית, דלקתית או גידולית), מחלת אוזן פנימית חיסונית עצמית עם פלוקטואציות בשמיעה, חבלת ראש, חבלת לחץ של האוזן (Barotrauma), תרופות אוטו טוקסיות (אמינוגליקוזידים, כמותרפיה), סיפיליס, מחלת ליים, הרפס זוסטר אוטיקוס, נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV), הרעלת עופרת, תסמונת קוגן, נוירופיברומטוזיס II, לימפומטוזיס אינטרא קרניאלית, סרקואידוזיס, מחלת כלי דם ורטברובזילרית, תסמונת צמיגות יתר (HVS) ועוד.

קליניקה

התסמין המוביל המרכזי הוא תחושת מלאות או אטימה באוזן. זוהי תלונה שכיחה אשר לעיתים קרובות אינה מאובחנת ומטופלת בזמן. כל תלונה כזו צריכה להיבדק ולהיות מאובחנת בהקדם כדי לא להחמיץ פגיעה משמעותית באוזן או אירוע גורם חשוב (כגון אירוע מוחי).

תלונה מובילה נוספת שמופיעה כמעט בכל המקרים היא תלונת הטנטון, כלומר, רעש סובייקטיבי באוזן הפגועה, שיכול להיות חזק וטורדני ואף לגרום לתגובת פחד ודכאון אצל הנפגע.

אובדן השמיעה יכול להיות מלווה בפגיעה גם במערכת שיווי המשקל הסמוכה (Vestibular system,‏ 30-40%) ולגרום לתופעת סחרחורת וחוסר יציבות. תלונה זו יכולה להיות הדומיננטית בין השלוש ולהתלוות בתופעות גופניות קשות, בעיקר בחילות והקאות. הופעת סחרחורת מבשרת על פרוגנוזה ירודה יותר.

אבחנה

השלב הראשון באבחנה הוא שלילת ליקוי הולכתי שמקורו באוזן החיצונית או התיכונה.

אמצעי האיבחון הם צירוף של:

  • אנמנזה: טנטון, סחרחורת, חבלת ראש קשה או חבלת אוזן, כאב באוזן החיצונית, הפרשות, חום כאבי ראש ומחלות מערכתיות. יש לברר אירועים קודמים של אובדן שמיעה או ליקוי שמיעה פלוקטואנטי.
  • בדיקה פיזיקלית: אוטוסקופיה כולל אוטוסקופיה פנאומטית לפי הצורך, בדיקה בעזרת קולנים (מבחני וובר ורינה) והפנייה לאבחון שמיעה (אודיומטריה, טימפנומטריה וכו'). ניקוי פקק שעוות אוזן (צרומן), המהווה גורם שכיח לאובדן שמיעה פתאומי, יפתור את הבעיה במקום אך אם התלונה לא חלפה אין לוותר על המשך האבחון כדי לא להחמיץ ליקוי שמיעה תחושתי עצבי שמקורו בשבלול האוזן הפנימית, עצב השמע או גזע המוח. יתכן למשל שילוב של פקק שעוות אוזן א-תסמיני וליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי.
    יש לשלול אירוע מוחי או מחלה נוירולוגית אחרת (טרשת נפוצה) על ידי בדיקה נוירולוגית, שכוללת בדיקה אוטו נוירולוגית וחיפוש תסמינים של חולשת צד, דיסארתריה, המיאטקסיה, כפל ראייה (Diplopia), ניד מכה מטה או במבט לצדדים.
  • אבחון שמיעה: צריך להתבצע בדחיפות. האבחון מבוצע במכון אודיולוגי על ידי קלינאי תקשורת. הבדיקה היסודית היא בדיקת שמיעה התנהגותית (אודיומטריה) אשר מאפשרת זיהוי וכימות של ליקוי שמיעה, וכן להבדיל בין ליקוי הולכתי לבין ליקוי תחושתי עצבי.
    בדיקות עזר נוספות הן טימפנומטריה ורפלקס אקוסטי, פלטים אקוסטיים (OAE) ופוטנציאלים מעוררים של גזע המוח (BERA).
    חיוני לנסות להשיג בדיקות שמיעה קודמות לצורך השוואה. חשיבות יתרה נודעת לבדיקות קודמות כאשר קיים חשד לליקוי דו צדדי ואין ערך להשוואה בין האוזניים.
    בדיקות דם ונוזל מוחי-שדרתי (CSF) לא הוכיחו את ערכן בפרוטוקולים רחבי טווח אוטומטיים בליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי. בסקירת מחקרים שונים לא נמצאה עדות לכך שבדיקות שגרה מעבדתיות משנות את האבחנה, הטיפול או הפרוגנוזה.
  • דימות: בדיקת CT מוח אינה מומלצת במסגרת אבחון ליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי, מאחר ויעילותה נמוכה מחד גיסא והחשיפה לקרינה גבוהה מאידך גיסא. ל-CT יש ערך בבירור מחלות עם שינויים גרמיים של עצם הרקה (כולסטאטומה, דיספלזיה פיברוטית, מחלת פאג'ט וכו') ולבירור לוע האף במקרים של דלקת אוזן נסיובית חד צדדית וכן בנוכחות סימנים נוירולוגים מוקדיים ובחבלות. כמו כן ל-CT יש מקום כאשר לא ניתן לבצע MRI (קוצב לב, קלאוסטרופוביה).

כאשר יש צורך בדימות לליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי הבדיקה המומלצת היא MRI. אבחון של שוואנומה וסטיבולרית מתבצע באופן אידיאלי על ידי MRI עם גדוליניום או פרוטוקולים כמו FSE או FIESTA.‏ MRI יכול לזהות גם סיבות אחרות לאובדן שמיעה פתאומי, כמו טרשת נפוצה, דלקת של האוזן הפנימית (Labyribthitis) או תהליכים איסכמיים.

ערך אבחנתי של תלונות ותסמינים

ליקוי שמיעה פלוקטואנטי קודם: מחלת מנייר, מחלת אוזן פנימית חיסונית עצמית, תסמונת קוגן ותסמונת קרישיות יתר (HVS).

סימנים נוירולוגיים מוקדיים: מחלת מערכת עצבים מרכזית ובעיקר אירוע מוחי וסקולרי. חסימת ה-internal auditory artery היא המנגנון השכיח ביותר לליקוי שמיעה וסקולרי.

הכלי החסום יכול להיות גדול יותר, כמו ה-AICA) anterior inferior cerebellar artery) או המערכת הורטברובזילרית ותתכן פגיעה גם במוח הקטן (Cerebellum) ובגשר (Pons) הלטרלי. פגיעות אלה תגרומנה להופעת סימנים וסטיבולריים (סחרחורת), תסמונת הורנר (היצרות האישון, צניחת העפעף והזעה מופחתת), כפל ראייה (Diplopia), חולשת פנים ונימול בפנים, דיסרארתריה, בחילות והקאות, אטקסיה, חולשת צד ופגיעה קונטראלטרלית בתחושת חום וכאב.

קיימים מחקרים המעידים על שכיחות גבוהה יותר של אירוע מוחי בעקבות ליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי.

מחלות אחרות ופחות שכיחות של מערכת העצבים המרכזית המלוות בסימנים מוקדיים כוללות טרשת נפוצה, דלקת קרום המוח קרצינומטוזית ודלקת קרום המוח לימפומטוזית ואוטמים על רקע מיגרנוטי.

טיפול

כאשר מאובחן גורם ספציפי לליקוי יהיה הטיפול בהתאם לגורם.

מאחר וכאמור ברוב המקרים אין מידע על הגורם המדוייק אצל חולה ספציפי, מקובלת גישה של פרוטוקול אחיד לכל החולים.

אמצעי הטיפול שנוסו עד היום רבים מאוד והעיקריים כוללים סטרואידים במתן סיסטמי או אינטרא-טימפני, תרופות אנטי וירליות, מרחיבי פלסמה, תרופות משתנות, מרחיבי כלי דם, חומרים אוסמוטיים, נוגדי קרישה, אנטיביוטיקה, תוספי תזונה (מינרלים), חמצן היפרברי, תערובות אוויר עשירות דו תחמוצת הפחמן (קרבוגן) ועוד. כמו כן טיפולים כירורגיים לתיקון נצורים (Fistula) ומעקב בלבד.

הטיפול המרכזי שנמצא לו ערך, אם כי מוגבל, בשיפור הפרוגנוזה של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי הינו טיפול במתן סטרואידים פומי, תוך ורידי או אינטרא-טימפני.

לא נמצאה יעילות מוכחת לטיפולים אנטי וירליים, תרומבוליטיים, מרחיבי כלי דם, חומרים וזו אקטיביים או נוגדי חמצון.

נמצאה יעילות מוגבלת לטיפול בחמצן היפר ברי.

התכשירים השכיחים בשימוש הם Prednisone (פרדניזון), Methylprednisolone (מתילפרדניזולון) וDexamethasone (דקסמטאזון). יעילותם באטיולוגיות וירליות, וסקולריות, חיסוניות עצמיות, סיפיליס, מנייר ואחרים. יעילות הטיפול המירבית היא כאשר הוא ניתן תוך השבועיים הראשונים לאובדן השמיעה, כאשר אחרי 4-6 שבועות התועלת מינימאלית. מאידך גיסא, השבועיים הראשונים הם אלה בהם מתרחש השיפור הספונטני המשמעותי ביותר.

המינון הפומי המומלץ של Prednisone הוא 1 מ"ג \ק"ג\יום במנה אחת עד למקסימום של 60 מ"ג למשך 10-14 ימים והפחתה הדרגתית במשך תקופה דומה. בדיקת שמיעה מבוצעת בגמר הטיפול.

בחולים עם נטייה לסוכרת ויתר ל"ד יש לנטר מדדים אלה.

פרוטוקול אחר הוא מתן המינון המירבי למשך 4 ימים והפחתה הדרגתית של 10 מ"ג כל יומיים.

מינונים אלטרנטיביים: Prednisone‏ 60 מ"ג; Methylprednisolone‏ 48 מ"ג; Dexamethasone‏ 10 מ"ג.

מתן אינטרא טימפני של סטרואידים יכול להתבצע כטיפול ראשוני במקום טיפול מערכתי בעיקר כאשר קיימות התוויות נגד למתן מערכתי (סוכרת לא מאוזנת וכו'). ככלל לא נמצא יתרון משמעותי למתן מקומי לעומת מערכתי.

אפשרות שנייה היא לטיפול הצלה (Salvage) לאחר כשלון טיפול מערכתי ראשוני. נמצאו תוצאות חיוביות לטיפול הצלה ב-53-90% מכשלונות טיפול ראשוני.

בטיפול האינטרא טימפנלי נעשה שימוש בעיקר בDexamethasone‏ (16 או 24 מ"ג\מ"ל) וMethylprednisolone‏ 30 או 40 מ"ג \מ"ל. התכשיר מוזרק בהרדמה מקומית, בעזרת מחט ספינלית דקה לחלל התוף בחלקו האחורי\תחתון עם אפשרות לשחרור לחץ ע"י חתך קדמי עליון. המטופל נשאר לשכב עם האוזן המטופלת כלפי מעלה כ 15-30 דקות לאחר ההזרקה למנוע בריחת החומר ללוע האף. תדירות ההזרקה נעה בין הזרקה בודדת למספר הזרקות עוקבות או 3-4 הזרקות במרווחי זמן של 3-7 ימים. הכמות המוזרקת היא 0.4-0.8 מ"ל.

ניתן להחדיר את החומר גם בעזרת צינורית אוורור או Earwick ספוגי, אשר מוחדר דרך התופית לתוך שקע החלון העגול ומעביר אליו את התכשיר המוזלף מבחוץ.

הצלחת הטיפול נקבעת לפי תוצאות בדיקות השמיעה.

טיפול שיקומי

שיקום שמיעה גם בליקוי חד צדדי בהתאם לחומרת הליקוי. ניתן להתאים מכשיר שמיעה כאשר האוזן היא בעלת שמיעה שימושית או מכשיר עם העברה לצד שני מסוג Contralateral routing of signal או Bone anchored hearing aid כאשר אין שמיעה שימושית באוזן הפגועה.

טיפול בטנטון אם הוא מהווה טנטון טורדני שפוגע באיכות החיים.

שיקום וסטיבולרי כאשר יש נזק וסטיבולרי במטרה לקצר את תקופת ההתאוששות או כאשר יש נזק קבוע כמו בפגיעה דו צדדית.

פרוגנוזה

כ-32-65% מחולי ליקוי שמיעה תחושתית עצבית פתאומי יחלימו ללא טיפול. סיכויי ההחלמה תלויים בגיל החולה, בחומרת הליקוי ההתחלתי, בצורת האודיוגרם, בנוכחות סחרחורת ובמשך הזמן שחלף מתחילת הליקוי ועד התחלת הטיפול. רוב השיפור הספונטני קורה במהלך השבועיים הראשונים לאחר האירוע.

החלמה מירבית לאחר טיפול נמצאה תוך 10 ימים של טיפול ב-54.5% מהמטופלים שהשתפרו, כאשר התייצבות סופית של השמיעה נמצאה כעבור חודש ב-78% מהמטופלים וכעבור 3 חודשים ב-97% מהמטופלים.

דגלים אדומים

כל תלונה של אטימת אוזן, בייחוד אם היא מלווה בטנטון וסחרחורת, דורשת אבחון וטיפול מהיר כולל הפנייה לאף אוזן גרון ולמכון אודיולוגי. איחור באבחנה עלול לגרום לנזק בלתי הפיך.

בכל אובדן שמיעה פתאומי יש לשלול אירוע מוחי וסקולרי או תהליך גידולי.

ביבליוגרפיה

  1. Byl FM. Seventy-six cases of presumed sudden hearing loss occurring in 1973: prognosis and incidence. Laryngoscope 1977;87:817-25.
  2. Mattox DE, Simmons FB. Natural history of sudden sensorineural hearing loss. Ann Otol Rhinol 1914 Laryngol 1977;86:463-80.
  3. Wei BP, Mubiru S, O'Leary S. Steroids for idiopathic sudden sensorineural hearing loss. 1943 Cochrane Database Syst Rev 2006:CD003998.
  4. Conlin AE, Parnes LS. Treatment of sudden sensorineural hearing loss: II. A Meta-analysis. Arch 1922 Otolaryngol Head Neck Surg 2007;133:582-6.
  5. Burgess LP, Frankel SF, Lepore ML, et al. Tuning fork screening for sudden hearing loss. Mil 1979 Med 1988;153:456-8.
  6. Conlin AE, Parnes LS. Treatment of sudden sensorineural hearing loss: I. A systematic review. Arch Otolaryngol Head Neck Surg 2007;133:573-81.
  7. Haynes DS, O'Malley M, Cohen S, et al. Intratympanic Dexamethasone for sudden sensorineural hearing loss after failure of systemic therapy. Laryngoscope 2007;117:3-15.
  8. Chau JK, Lin JR, Atashband S, et al. Systematic review of the evidence for the etiology of adult 1987 sudden sensorineural hearing loss. Laryngoscope 2010;120:1011-21.
  9. Yeo SW, Lee DH, Jun BC, et al. Hearing outcome of sudden sensorineural hearing loss: long-term follow-up. Otolaryngol Head Neck Surg 2007;136:221-4.
  10. Aarnisalo AA, Suoranta H, Ylikoski J. Magnetic resonance imaging findings in the auditory pathway of patients with sudden deafness. Otol Neurotol 2004;25:245-9.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר יהודה הולדשטיין (יוצר\י הערך)


עמוד זה מפורסם תחת רישיון CC-BY-SA-3.0, בניגוד לשאר התכנים בוויקירפואה המפורסמים תחת רישיון אחר.