אבחון טרום לידתי ובדיקות סקר גנטיות - Prenatal diagnosis and genetic screening

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבחון טרום לידתי ובדיקות סקר גנטיות
Prenatal diagnosis and genetic screening
יוצר הערך פרופ' מוטי שוחט, ד"ר יעל הס
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםמעקב היריון ובדיקות סקר טרום היריון

תוכן עניינים

בדיקות גנטיות לגילוי זוגות בסיכון גבוה ללדת ילד עם מחלה גנטית

המשקל הגדול ביותר לזיהוי זוגות בסיכון גבוה ללדת ילד עם מחלות גנטיות טמון בעץ המשפחה ובייעוץ הגנטי. לאלה עם סיפור משפחתי או רפואי אחר הקשור בסיכון גבוה, ימליץ הגנטיקאי על בדיקות מתאימות.

בנוסף, ניתן כיום לאתר את הזוגות הנמצאים בסיכון גבוה גם דרך סקר של האוכלוסייה: כך ניתן כיום לגלות נשאים למחלות מטבוליות/ביוכימיות כמו גם למחלות המוגלובינופתיות (תלסמיה, אנמיה חרמשית וכו').

ניתן לאבחן כיום באוכלוסיות האתניות השונות בישראל נשאים של מחלות גנטיות שונות, לדוגמה לייפת כיסתית (Cystic fibrosis) ומחלת גושה, קנוון, נשאיות של תסמונת X שביר, דיסאוטונומיה משפחתית.

חשוב במיוחד גם לזהות זוגות בסיכון ללידת יילוד עם ליקויים כרומוזומליים. ניתן, למשל, לזהות אם לאחד מבני הזוג ישנה טרנסלוקציה מאוזנת העלולה לגרום ללידת ילדים בעלי טרנסלוקציות לא מאוזנות. כאשר לאשה או לגבר יש טרנסלוקציה מאוזנת - לאשה תהיה נטייה להפלות חוזרות, ובכ- 10% מההריונות התינוקות עלולים לסבול מפגם כרומוזומלי הניתן לאיתור בבדיקת מי שפיר.

הבדיקות השכיחות שקיימות כיום

טיי זקס (Tay-Sachs)

הורשה אוטוזומלית רצסיבית. מחלת אגירה ליזוזומלית. קטלנית. החולים נפטרים בגיל 3-5. שכיחה ביוצאי אשכנז ומרוקו. שכיחות הנשאים 1:27. זו המחלה היחידה לה יש בדיקה שהיא בחינם ונעשית במרכזים מיוחדים.

לייפת כיסתית - Cystic fibrosis

לייפת כיסתית היא הורשה אוטוזומלית רצסיבית. שכיחות המחלה 1:3000 לידות. מדובר בגן גדול מאד וידועות למעלה מ-60 מוטציות. 5 מהן שכיחות אצל אשכנזים. כיום ניתן לבדוק 12 מוטציות בגן. שכיחות הנשאים 1:30. הבדיקה נעשית על ידי אנליזת תאים שנלקחים משטיפת פה.

תסמונת X השביר (Fragile X syndrome)

הגורם השכיח לפיגור שכלי בעיקר בבנים. הסיבה היא חזרות מוגזמות של רצף CGG בגן, שיושב על כרומוזום X. ככל שמספר החזרות גבוה יותר הסיכון לפיגור גבוה. בגן תקין יש עד 50 חזרות. מצב פרה-מוטציה – עד 200 חזרות. כשיש 200 חזרות ומעלה – פיגור. שכיחות הנשאים הינה 1:300.

דיסאוטונומיה משפחתית (Familial Dysautonomia)

הורשה אוטוזומלית רצסיבית. מחלה נפוצה באשכנזים. 1:3700 לידות. בחולים קיים ליקוי במערכת העצבים האוטונומית והתחושתית. שכיחות הנשאים 1:30. אצל יהודים ממוצא אשכנזי ניתן לזהות 99.5% מנשאי הגן הפגום.

קנוון (Canavan)

אוטוזומלית רצסיבית – מחלה קשה שבה מצטבר במוח החומר אצטיל אספרטט (Acetyl aspartate). תופעות דומות לטיי-זקס. תמותת תינוקות לפני גיל 3. שכיחות – 1:10000 לידות. שכיחות הנשאים: 1:50 באשכנזים.

תלסמיה (Thalassemia)

נפוצה בעיקר ביוצאי אגן הים התיכון וצפון אפריקה. חשד לנשאות עולה בספירת דם רגילה. אבחון נשאות – על ידי בדיקת אלקטרופורזה של המוגלובין.

לויקודיסטרופיה מטאכרומטית (Metachromatic leukodystrophy - MLD)

שכיחה בין יוצאי תימן – מחלה ניוונית של מערכת העצבים. תמותה בגיל 3-5. שכיחות נשאי הגן בקרב יוצאי תימן: 1:50.

תסמונת על שם קוסטף (Costeff syndrome)

מחלה גנטית, הבאה לידי ביטוי בפגיעה בעיניים ובפגיעה נוירולוגית. בגיל מוקדם יחסית מופיע ניוון של עצב הראייה ומאוחר יותר מופיעה נוקשות של השרירים, חוסר יציבות מסוימת בהליכה. ביהודים ממוצא עיראקי שכיחות הנשאים גבוהה (אחד ל- 10).

אנמיה על שם פנקוני - Fanconi anemia

אוטוזומלית רצסיבית. מחלה חמורה שמתבטאת באנמיה ונטייה לגידולים ממאירים. שכיחות באשכנזים 1:30000 לידות. נשאות באשכנזים: 1:90.

תסמונת על שם בלום - Bloom syndrome

מחלה המתבאטת בפיגור בגדילה, רגישות לשמש ונטייה לגידולים. שכיחות באשכנזים: 1:40000 לידות. נשאות 1:100.

אטקסיה טלאנגיאקטזיה (Ataxia telangiectasia)

מחלה שכיחה בקרב יוצאי מרוקו ותוניס. מתבטאת בקשיי הליכה ואי יציבות עד אובדן יכולת הליכה. אינטליגנציה שמורה לרוב. סימן משני למחלה – טלאנגיאקטזיות – נימי דם אופייניים בעיניים ובעור. מערכת חיסונית לקויה ולכן נטייה למחלות בדרכי הנשימה ונטייה מוגברת לסרטן. בין יוצאי מרוקו וטוניס שכיחות הנשאים היא 1:40 – 1:80.

מוקוליפידוזיס מסוג 4 (Mucolipidosis 4 – ML4)

פיגור פסיכומוטורי ובעיות ראיה. שכיחות המחלה באשכנזים היא 1:40000 לידות. נשאים 1:100.

נימן פיק (Niemann Pick)

חסר באנזים ספינגומיאלינז (Sphingomyelinase). הצטברות של חומרים שומניים בגוף. התפתחות תקינה עד גיל 3-4. לאחר מכן התדרדרות עד מוות. שכיחות בין אשכנזים 1:40000 לידות. שכיחות הנשאים 1:100. 4 מוטציות אופייניות בגן מזהות 95% מהנשאים.

מחלת גושה (Gaucher's disease)

חסר באנזים גלוקוצרברוזידז (Glucocerebrosidase). גורם לאגירת חומר שומני בגוף – בטחול, כבד ועצמות. טווח ביטוי המחלה רחב, כשלחלק מהחולים אין בכלל סימנים קליניים. שכיחות באשכנזים 1:1000 לידות. שכיחות הנשאים 1:15 וניתן לזהות 90% מהם.
איגוד הגנטיקאים ממליץ לא לבצע בדיקה זו כבדיקת סקירה בגלל טווח הביטוי הנרחב וגם מכיון שכיום יש טיפול יעיל למחלה.

בדיקות המומלצות כסקירה טרום-הריונית

בדיקות הסוקרות למחלות חמורות אך נדירות מאד – ניתן להציע אך לא חובה

בדיקות שאינן עומדות בקריטריונים – ממליצים לא להציע ולא לבצע

בדיקה ביוכימית: רמת חלבון עוברי לזיהוי מומים במערכת עצבים

החלבון העוברי (Alpha fetoprotein) מיוצר בכבד ובמעי של העובר ובשק החלמון. רמתו מוגברת במספר מומים קשים ובמיוחד בפגמים מולדים בצינור העצבי, כלומר: אנאנצפאלי (Anencephaly), מנינגומיאלוצלה (Meningomyelocele) ואנצפלוצלה (Encephalocele). לכן הבדיקה של חלבון עוברי בדם האשה חיונית בכל היריון.

החלבון העוברי מוגבר גם במצבים אחרים, כמו: פגמים בסגירת דופן הבטן, תסמונת נפרוטית מולדת, מחלות עור קשות של העובר, מוות תוך רחמי, אי התאמת RH, בתאומים ובתינוק קטן לגיל הלידה. החלבון העוברי נבדק בהיריון בדם האם, בדרך-כלל בשבועות 18-16, שאז רמתו נמצאת בעלייה. לכן חשוב לקבוע במדויק את גיל ההיריון, והרמה מחושבת ככפולות הממוצע של אותו שבוע היריון. כדי להבדיל חלבון עוברי מוגבר, שמקורו במערכת עצבים, מזה שמקורו בסיבות האחרות שהוזכרו, מומלץ לבדוק גם את רמת האצטיל-כולין-אסתרז בנוזל מי השפיר, אשר מוגבר בפגמים במערכת עצבים.

מובן שבדיקת האולטרה סאונד חשובה אף היא באיתור מומים אלו, ובמיוחד כשרמת החלבון העוברי מוגברת. רמת החלבון העוברי לא תמיד מוגברת במומים של עמוד השדרה ובמיוחד כשהפגם מכוסה בעור. לפי ההמלצות, כל אשה צריכה לבדוק את רמתו בסרום בשבוע 18-16, ואם היא מוגברת ביותר מפי 2.5 מהחציון - יש לבצע בדיקת אולטרה סאונד מדוקדקת. בעבר הייתה המלצה גורפת לבצע גם בדיקת מי שפיר, אך לאחרונה, עם הדיוק המשתפר בבדיקת האולטרה סאונד ניתן לשקול ויתור על הדיקור, אם האולטרה סאונד תקין. אם מבצעים בדיקת מי שפיר, בודקים את רמת החלבון העוברי. אם רמת החלבון העוברי מוגברת גם במי השפיר בודקים את רמת האצטיל-כולין-אסתרז בנוזל זה, ואם זה האחרון מוגבר המדובר במום פתוח של עמוד השדרה.

בדיקות סקר בהיריון לזיהוי זוגות בסיכון גבוה לבעיות כרומוזומליות

בתחילת 1990 נמצא שרמה נמוכה של חלבון עוברי קשורה בשכיחות מוגברת של תסמונת דאון, אם כי ברוב חולי תסמונת זו הרמה בתחום הנורמה. מאוחר יותר נמצא, שרמה מוגברת של הורמון בטא גונדוטרופין אנושי בדם האשה נמצאת אף היא במתאם טוב יותר לסיכון מוגבר לתסמונת דאון, וכך גם לגבי רמה נמוכה של אסטריול. לכן, לסקר הביוכימי בדם אשה בהיריון מצטרף כיום גם חישוב משוקלל של 3 הפרמטרים הביוכימיים יחד עם גיל האשה. אם הסיכון לתסמונת דאון מחושב כגבוה מ-1:386 (סיכון של אשה בגיל 35 שנים), האשה מוגדרת כשייכת לקבוצת סיכון גבוה למומים כרומוזומליים, ומומלצת לה בדיקת מי שפיר לקריוטיפ. רמת הורמון בטא גונדוטרופין אנושי נמוכה מגבירה סיכון לטריזומיה 18, במיוחד אם גם האסטריול נמוך. רמה נמוכה מאוד של אסטריול מגבירה את הסיכון לחסר מולד של סטרואיד-סולפטאזה, המתבטא באיחור בהופעת צירי לידה באם ובקשקשית (Ichtyosis) ביילוד.

בשנים האחרונות נוספו אמצעים אחרים המאפשרים שיפור של הערכת הסיכון לתסמונת דאון
  • שקיפות עורפית (מדידת בצקת בעורף העובר) בשבוע 13-11 להיריון - בדיקה שכשלעצמה יכולה ביחד עם הגיל לאפשר קביעת סיכון סטטיסטי שאמיתותו לא פחותה מזו של הסקר הביוכימי (70%).
  • נוספו סימנים ביוכימיים של שליש ראשון (שבועות 13-11) הנקראים PAPP-A ו- free-b-HCG.
  • לאחרונה אף נוספה בדיקה מוקדמת לעצם האף - מסתבר שבעוברים הסובלים מתסמונת דאון הופעת עצם האף מתאחרת.

על ידי שילוב גיל האשה וכל הסמנים הללו יחד ניתנים לשקלול וקביעת סיכון הנקרא סיכון משולב (Integrated risk), שיכולת הגילוי שלו כ- 97%. כלומר, על-ידי דיקור מי שפיר ל- 5% מהנשים (אלו שנמצאות בסיכון גבוה) ניתן יהיה לאתר 97% ממקרי תסמונת דאון.

לאחרונה נוספו מספר סימנים אולטרה סונוגרפים

סימנים רכים אלו המודגמים דווקא בשלב מוקדם (שבוע 16-14) והמעלים סבירות לבעיות כרומוזומליות. לדוגמה: עיבוי או בצקת בעורף העובר (ראה לעיל), קיצור עצם הירך, הדיות יתר של המעיים - כל אלו רומזים על סיכון מוגבר לתסמונת דאון. ציסטה בפלקסוס כורואידי מגבירה סיכון לטריזומיה 18, וכו'. ממצאים אלה משולבים כיום בקביעת סיכון משוקלל ביחד עם גיל האשה והסקר הביוכימי.

אבחון מחלות גנטיות טרום לידתית על ידי בדיקת מי שפיר

Postscript-viewer-shaded.png

ערך מורחבבדיקת מי שפיר - Amniocentesis

אבחון טרום-לידתי נעשה בדרך-כלל בבדיקת נוזל מי השפיר. פעולה זו מבוצעת בשבוע 20-16 והסיכון העיקרי להפלה הוא בסבירות של כ- 1:300. בחלק קטן מהמקרים יש צורך לחזור על הבדיקה. רצוי שהפסקת ההיריון תתבצע עד השבוע ה-24. בדרך-כלל צריך להמתין 3-2 שבועות לתוצאות הכרומוזומים של התאים מנוזל מי השפיר.

בדיקת מי שפיר מומלצת במקרים הבאים:

  1. כשידוע שלהורים יש הפרעות כרומוזומליות;
  2. כאשר גיל האם יותר מ- 35 שנה;
  3. כאשר יש ילד קודם עם טריזומיה במשפחה;
  4. כאשר כבר יש במשפחה ילד חולה במנינגומאלוצלה או באנאצפלוצלה; במקרה זה הדבר נעשה לצורך בדיקת חלבון עוברי (ולא לצורך בדיקה כרומוזומלית);
  5. בחשד למחלה מטבולית;
  6. נמצא קשר בין רמות נמוכות של חלבון עוברי, רמות מוגברות של HCG ורמות נמוכות של אסטריול בדם האם - לבין סיכוי מוגבר למומים כרומוזומליים בעובר; בעזרת טבלאות המתחשבות ברמת החלבון וגיל האם ניתן לחשב את הסיכון. כיום מומלץ לבצע דיקור מי שפיר כשהסיכון הוא מעל 1:386.
  7. לפי ממצאים מיוחדים באולטרה סאונד ולאחר ייעוץ גנטי מקצועי.

אבחון מחלות גנטיות טרום לידתית על ידי בדיקת סיסי שילייה

Postscript-viewer-shaded.png

ערך מורחבדגימת סיסי שלייה - Chorionic villus sampling

בשנים האחרונות נצבר ניסיון רב בבדיקת סיסי שילייה‏ (Chorionic villi sampling - CVS), ובעזרת הבדיקה ניתן לקבל דגימת תאים של הרקמה הכוריונית המהווה רקמת עובר. מכיוון שהבדיקה ניתנת לביצוע בשבועות 11-10 להיריון, היא מאפשרת אבחון של מחלות גנטיות בשליש הראשון שלו. תשובת קריוטיפ מתקבלת תוך יומיים, וזהו יתרון נוסף. דגימת סיסי שילייה הוכחה כבטוחה אם היא נעשית בידי גינקולוג שרכש ניסיון בביצועה, ואחוז ההפלות הנובעות מהבדיקה עצמה אינה עולה על 1%. יש לזכור שהפרעות כרומוזומליות ברקמה זו אינן חייבות להתקיים בעובר עצמו, עקב אפשרות של מוזאיקה מרוכזת בשליה בלבד (התאים הבלתי תקינים בכוריון/שליה). בדיקת סיסי שילייה מומלצת מאוד לבירור של הפרעות הנבדקות ברמת הדנ"א ובמשפחות שיש חשד סביר למחלה גנטית.

בישראל כ- 20% מהנשים בהיריון עוברות בדיקת מי שפיר. אחוז המקרים של תסמונות כרומוזומליות המתגלים בהריונות בישראל הוא כ- 70% - הגדול ביותר שדווח בקנה מידה של מדינה שלמה.

אבחון מחלות גנטיות טרום לידתית על ידי בדיקת דם מהעובר

דגימת דם מהעובר (Cordocentesis). הסיכון להפלה בדגימה זו גדול יותר - כ- 5%. בעבר נלקחה דגימה זו לאיתור המוגלובינופתיות, המופיליה ומחלת ניוון שרירים על שם דושן (Duchene). כיום ניתן לעשות במחלות אלו אבחנה מתאי מי השפיר תוך שימוש בשיטות הגנטיקה המולקולרית (אבחון ברמת הגן).

אבחון גנטי טרום השרשתי בהפריה חוץ גופית

מדובר באבחון תקינותו של העובר המופרה בהפריה חוץ גופית בשלב של טרם החזרתו לרחם. לאבחון זה קוראים: אבחון טרום השרשתי‏ (Pre gestational diagnosis - PGD). בהפריה חוץ גופית נשאבות מספר ביציות מהאשה - מספרן יכול להגיע אף לעשרות. לרוב הביציות מופרות והופכות לעובר. לצורך הבדיקה הגנטית נלקח תא אחד מכל עובר בשלב שהעובר 8-4 תאים (בדרך-כלל ביום 3-2 לשאיבת הביציות). התא הנדגם מכל עובר נבדק לאותה מחלה גנטית שדרושה לאותו זוג. הבדיקה מתבצעת תוך פחות מ- 24 שעות. כך ניתן לדעת אלו עוברים תקינים - אותם ניתן להחזיר לרחם האשה ביום ה- 5-3.

הדגימה של תא אחד מעובר מופרה בשלב של מספר תאים לא תגרום למומים, שהרי העובר מתפתח מתא אחד. בשלב שהעובר מורכב מ- 16 תאים - כל שאר התאים יתפתחו להיות שליה, מעטפות וכדומה. אין די נתונים כדי לומר שאחוז ההצלחה של ההפריה החוץ גופית (Take home baby) זהה בין אלו שיעברו קודם אבחון טרום השרשתי לאלו ללא הבדיקה, אבל עד כה ברור מהניסיון שהיילודים שעברו אבחון טרום השרשתי אינם מראים כל סיכון מוגבר למומים הנובעים מהבדיקה.

ישנם מקומות ומצבים בהם במקום לדגום תא מהעובר המופרה נלקחת דגימה של הגופיף הקוטבי (Polar body). תא זה מכיל את החומר הגנטי המשלים של הביצית המופרית ולכן בחינה של תא זה יכולה ללמד מה הועבר מבחינה גנטית לביצית שהופרתה. בצורה זו נמנעים מביצוע פעולה בעובר המופרה. בדיקה כזו מתאפשרת אם מחפשים מחלות התלויות באשה.

ההתוויות לאבחון טרום השרשתי כוללות מצבים כמו
  1. כשלאחד מבני הזוג ישנה בעיה כרומוזומלית מאוזנת, כמו טרנסלוקציה, שאחראית להפלות מרובות או לעוברים עם מבנה כרומוזומלי לא מאוזן.
  2. כששני ההורים נשאים של גנים למחלה אוטוזומלית רצסיבית והסיכון לילד חולה הינו 25%. ניתן להחזיר לרחם רק עוברים תקינים וכך להימנע מהצורך להפסיק את ההיריון בשלב מתקדם יותר, אם העובר יתגלה כחולה (בהיריון, הפעם הראשונה שניתן לבדוק את המחלות הגנטיות הללו בצורה אמינה היא בשבוע 10 בבדיקת סיסי שילייה).
  3. באותה מידה, כמו בסעיף קודם, ניתן לבצע בדיקה למחלות המועברות בצורת תורשה אחוזה במין - אז האם נשאית ובכל עובר ממין זכר קיים סיכון של עד 50% להיות חולה. כאן ניתן, בחלק מהמקרים, לבדוק גם את מין העובר וגם את תקינותו. בחלק מהמקרים לא ניתן לבדוק את תקינות העובר אך לפחות ניתן לתכנן שיוחזרו רק נקבות וכך להימנע מעובר חולה.
  4. ישנם מקרים בהם אחד ההורים חולה במחלה אוטוזומלית דומיננטית - הסיכון לילד חולה הינו עד 50% בכל היריון. לדוגמה, מחלות כמו נאורופיברומטוזיס, תסמונת מרפן וכדומה. מחלות אלו קלות יותר ולא תמיד אתי להפסיק את ההיריון בשלב מתקדם שלו. כמובן שבמקרים אלו לבדיקה טרום השרשתית יש יתרון גדול מאוד.
  5. ישנם מצבים רבים אחרים הנחשבים למיוחדים ודנים בהם בייעוץ גנטי. לדוגמה, לזוג יש ילד חולה במחלה גנטית המטופלת בהצלחה על-ידי השתלת מח עצם מאח בריא עם מבנה רקמות זהה לזה של החולה. אכן הדבר כבר התבצע מספר פעמים במצבים כמו אנמיה על שם פנקוני.
  6. ישנם מקומות בעולם ששוקלים אפשרות להציע בדיקה כרומוזומלית לכל העוברים המוחזרים בהפריה חוץ גופית. הבדיקה כוללת בעיקר בדיקה של מספר הכרומוזומים מספר 21, 18, 13, 16, X ו- Y. כך חושבים באותם מרכזים להקטין את שכיחות ההפריות של עוברים לא תקינים, ובכך להגדיל את הסיכוי ל- Take home baby. בזוגות בריאים עדיין לא הוכח שאכן הבדיקה הזו מוסיפה סיכויים ל-Take home babies. ההיפך, נמצא כי לאלו שעברו בדיקה טרום השרשתית כזו סיכוי מופחת בכ- 25% להצליח בהפריה מאשר אלו שלא עברו את הבדיקה. יתכן ובעתיד, כשניתן יהיה לשפר את היקף הבדיקה של העוברים, יהיה לבדיקה הזו יתרון, ולוא רק מהסיבה שבכך ניתן יהיה להימנע מבדיקות פולשניות לבדיקת תקינות העובר (בדיקות מי שפיר או סיסי שילייה שנושאים סיכון לאיבוד ההיריון). זה במיוחד חשוב לאור העובדה שברוב המקרים של הפריה חוץ גופית מדובר בנשים מבוגרות מחד (סיכון גדול לבעיות כרומוזומליות בעובר) והריונות יקרים מאד לזוג מאידך.

ברור, לכן, שבדיקה טרום השרשתית מגבירה את הסיכויים לעובר בריא בזוגות עם סיכון גבוה ללדת ילד עם מחלה גנטית ולכן להקטנת הסיכון להפלה בהמשך ההיריון (עקב גילוי "בעיה" בשלב מאוחר של ההיריון). אבל בכל זאת היא דורשת הפריה חוץ גופית אשר בזוג ללא בעיות פוריות לא נדרשת. כמו כן לא בכל מחלה הבדיקות ניתנות לביצוע.

הבדיקה חשובה מאוד למספר מגזרים. לדוגמה, לזוגות יהודים חרדים עם סיכון גבוה ללידת ילד נוסף חולה, ושאינם יכולים מסיבות הלכתיות להפסיק הריונות אחרי 50 יום להיריון.

בעתיד יש צפי שמספר ההריונות שיעברו בדיקה כזו יעלה עם עלייה צפויה של הפריות חוץ גופיות. בני זוג שיהיו מודעים להיותם בסיכון ללדת ילד עם מחלות, שלא אתי להפסיק היריון בגינם, ישאפו לאבחון מסוג זה בעתיד.

הפריה מלאכותית והשלכות על הסיכון למומים ובעיות גנטיות

  1. הזרעה מלאכותית לחלל הרחם (IUI): הסיכונים למומים או בעיות גנטיות הקשורים בצורת הפריה זו אינם שונים מהפריה טבעית.
  2. תרומת ביצית: הסיכונים הגנטיים תלויים ברקע הגנטי של התורמת.
  3. הפריה חוץ גופית רגילה - IVF: שיטה זו פותחה לטיפול בנשים עם בעיית עקרות על רקע חסימה בחצוצרות ("הפרעה מכנית").
    כיום, נהוג להשתמש בשיטה זו במגוון רחב יותר של בעיות פריון (הפרעות בביוץ, הפרעה מכנית, בעיות הורמונליות ואי-פריון מסיבה לא ברורה), כולל בעיות של אי-פריון הגבר. ככלל, שיעור ההריונות המושגים במחזור הפריה חוץ גופית נעים סביב 20%-15%. הסיכונים למומים עקב הפריה חוץ גופית אינם מוגברים בהשוואה להיריון טבעי אלא אם מדובר בהיריון רב עוברי.
  4. טיפולי פריון מסוג הזרקת זרע ציטופלזמטית (Intracytoplasmic sperm injection - ICSI) והשפעתו על סיכוני היילוד לסבול מליקויים גנטיים: מדובר בהפריית מבחנה בשיטת המיקרומניפולציה בה מחדירים זרעון בודד אל תוך הביצית. קיימים חילוקי דעות האם טכנולוגיה זו מעלה אף היא את שכיחות המומים המולדים. נמצא שבהריונות עם הזרקת זרע ציטופלזמטית יש סיכון מעט יותר גבוה (בערך פי 2) להפרעות כרומוזומליות שאינן תסמונת דאון דווקא, אלא ליקויים בכרומוזומי המין של העובר (X ו- Y) או בהטבעה גנטית (Imprinting). למרות זאת אין המלצה גורפת לבצע דיקור מי שפיר בהריונות כאלה. לאחר השלמת בדיקות הסקר הנהוגות להערכת הסיכון הסטטיסטי לתסמונת דאון רצוי לקחת בחשבון את כל הנתונים על מנת להעריך את הצורך בדיקור מי שפיר, ואם יש צורך - גם להתייעץ במסגרת ייעוץ גנטי.

בדיקות אחרות לאבחון טרום לידתי

  1. סקירת מערכות בעזרת אולטראסאונד: נערכת בשבועות 14-16 ובשבועות 23-24. בסקירות אלו מחפשים מומים בעובר.
  2. סקירת מוח בעזרת אולטראסאונד: נערכת בשבוע 29-31 עת הסתיימה התפתחות הקריטית של רקמת המוח – נדרשת מומחיות של רופא האולטראסאונד.
  3. רנטגן ואמניוגרפיה: כמעט ואינם בשימוש, אלא, למשל, בחשד למחלות מוגדרות בשלד.
  4. אולטראסאונד: כלי עזר חשוב לאבחון מומים מבניים, כמו מחלות שלד מולדות (גמדות למיניהן) או מומים באיברים פנימיים. בדיקה זו מומלצת לקביעת גיל ההיריון בשבוע ה-8, וכסקירת מערכות העובר בשבועות 23-22. ישנם סימנים אופייניים באולטראסאונד כמעט בכל מום, אולם דרוש חשד קליני כדי לאתר מומים קטנים באמצעות טכניקה זו.
  5. אקו-לב עובר: אקו לב עובר נעשה על-ידי קרדיולוג. הוא מומלץ בהיריון בסיכון יתר למומי לב, כמו במשפחות שיש אצלן ילד עם מחלת לב, בצקת בעורף העובר וכדומה.

ביבליוגרפיה

  • Buyse ML. Birth Defects Encyclopedia. Center of Birth Defects Information Services, Inc.
  • Emery AE, Rimoin DL. Principles and Practice of Medical Genetics. Churchill Livingstone,
  • Harper PS. Practical Genetic Counseling.. Butterworth-Heinemann Ltd.
  • Jones KL. Smith's Recognizable Patterns of Human Malformation. W.B. Saunders Comp. Philadelphia.
  • בדיקות סקר למחלות גנטיות באוכלוסייה הכללית

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' מוטי שוחט; ד"ר יעל הס, כללית, מחוז מרכז, מרפאת אשדוד (יוצר\י הערך)