בלוטת יותרת-התריס - מבנה ותפקוד - Parathyroid - anatomy and physiology

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כותרתבלוטותאנדוקריניות.jpg
עקרונות בכירורגיה
ספר-עקרונות-בכירורגיה.jpg
שם המחבר ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק כירורגיה של הבלוטות האנדוקריניות
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםבלוטת יותרת התריס


תוכן עניינים

אמבריולוגיה

מבחינה אמבריונלית מקור בלוטות יותרת-התריס הוא כיס פרינגיאלי (Pharyngeal pouch). מקור הבלוטות העליונות בכיס ה-4, ואילו מקור הבלוטות התחתונות בכיס ה-3. הבלוטות נמצאות בסמוך לנגזרות אחרות של הכיס: התחתונות צמודות לתימוס ואילו העליונות צמודות לבלוטת התריס. בתהליך התפתחות העובר, העליונות יורדות עם בלוטת התריס למקומן במבוגר, ואילו התחתונות יורדות עם התימוס, ולכן מיקומן משתנה, ויכול להיות מרירית הלוע ועד בית החזה.

אנטומיה

לעתים נדירות אפשר למצוא את בלוטות יותרת-התריס בתוך בלוטת התריס עצמה. ברוב המקרים קיימות 4 בלוטות, אולם ב-13% מהחולים ניתן למצוא 3 בלוטות, ב-6% מהחולים ניתן למצוא 5 בלוטות ואילו 6 בלוטות הן נדירות ביותר (איור 6.14).

ב-50% מהמקרים מקום הבלוטות נמצא סביב עורק התריס התחתון (Inferior thyroid artery), כאשר הבלוטות העליונות נמצאות ב-2/3 העליונים של בלוטת התריס, ואילו התחתונות נמצאות קדמית ולטרלית יותר בפול התחתון של הבלוטה. כ-10% מהבלוטות התחתונות מצויות במדיאסטינום (מצר) העליון. כאשר מוצאים בלוטה מצד אחד קיימת סבירות גבוהה למצוא את הבלוטה השנייה במקום זהה בצד השני. גודל הבלוטה הוא בין 5 ל-7 מ"מ ומשקלה הכולל הוא 130-90 מ"ג. צבעה הוא חום-אדמדם ועד צהוב במבוגר, או אפור ביילוד.

איור 6.14:
ארבעת בלוטות יותרת התריס ממוקמות בחלק האחורי של בלוטת התריס (מבט מאחור)

אספקת הדם

אספקת הדם היא מענפים של עורק התריס התחתון. לעתים נדירות יותר אספקת הדם היא מעורק התריס העליון (Superior thyroid artery) או ה-Thyroidea ima (עורק התריס התתאי), ומכלי דם של קנה הנשימה, הגרון והוושט. הניקוז הוורידי הוא דרך ורידי התריס העליון, האמצעי והתחתון (Superior middle and inferior thyroid veins).

היסטולוגיה

קיימים מספר סוגי תאים:

  • תאי chief - שהבהירים שביניהם לא מכילים את ההורמון, והכהים מכילים את ההורמון.
  • תאי oxyphil.
  • תאי water clear (שני האחרונים מקורם בתאי ה-chief ושניהם בעלי כושר ליצור הורמון).
  • תאי שומן.

סידן וזרחן

הסידן הינו קטיון המצוי בדם וחשוב בקרישת הדם, ביצירת עצם וחלב, ומהווה כ-2% ממשקל הגוף. מקור הסידן הוא במזון, וספיגתו מתבצעת במערכת העיכול העליונה. התצרוכת היומית הינה 1 גרם. רמתו בדם היא 10.5-9 מ"ג% או 5.2-4.5 מיליאקוויוולנט לליטר. מחציתו חופשית ושאר הסידן קשור לחלבון. מחציתו המיוננת היא החשובה, ורמתו קשורה לרמת ההורמון הפעיל.

רוב הזרחן (פוספט) מצוי בעצמות ובשיניים. רמת הזרחן בפלסמה היא 4.3-2.5 מ"ג %. מכפלת הסידן והזרחן במ"ג% קבועה - 40-30. התצרוכת היומית של פוספט היא - 1 גרם.

פיזיולוגיה

בלוטות יותרת-התריס מפרישות את הורמון בלוטת יותרת התריס (פאראתהורמון, PTH). הפאראתהורמון אינו מושפע על-ידי הורמון טרופי או רמות הזרחן, אלא על-ידי רמת הסידן בלבד. פעולת הפאראתהורמון נעשית דרך האדנוזין חד-פוספאט הציקלי (Cyclic AMP), על-ידי שפעול של האנזים אדניל ציקלז. בהשפעתו:

  • הסידן נע מהעצמות לנוזל החוץ-תאי.
  • שחרור הסידן מהעצמות נעשה בעזרת האוסטאוקלסטים.
  • בכליה, ההורמון מגביר את ספיגת הסידן, הפרשת הזרחן ויצירת ויטמין D פעיל.
  • ההורמון מגביר את ספיגת הסידן במעי אולם אפקט זה פחות בולט ותלוי בסינתזה של ויטמין D.

הקלציטונין מופרש בהתאם לרמת הסידן בנסיוב. ההורמון מעכב את ספיגת הסידן מהעצם. ויטמין D שהינו סטרול אקטיבי משפיע גם הוא על הספיגה של הסידן. ככל שרמתו גבוהה יותר כך ספיגת הסידן רבה יותר.

ראו גם


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא (יוצר\י הערך)