בריאות חלל הפה בקשישים - Oral health in the elderly

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בריאות חלל הפה בקשישים
Oral health in the elderly
180px
איור הפה
יוצר הערך ד"ר דניאל דליות
TopLogoR.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםבריאות השן וחלל הפה

לחלל הפה על כל מרכיביו מספר תפקידים: דיבור, תחילת תהליך העיכול והשתתפות בהגנה על המטופל מפני העולם החיצון. בדרך כלל אנו נדרשים לנושא חלל הפה בנסיבות של בעיות שיניים, אך כמובן שקיימות נסיבות אחרות.

בריאות חלל הפה ויכולתו למלא את התפקיד של תקשורת, קליטת מזון והעברתו והגנה על המאכסן, עלולים להשתבש בזקנים, מסיבות רבות ולאו דווקא עקב העלייה בגיל לבדה.

מחלת פה ומחלות מערכתיות וכן הטיפול התרופתי משבשים את בריאות הפה ואת תפקודו. בשל דברים אלה מועד הזקן להתפתחות של זיהומים חיידקיים, כאב עקב הפרעות תחושה, ליקוי בליעה, קשיי לעיסה ודיבור, סיכון גדול יותר לפיזור מחלה מערכתית, והחשוב מכל: ירידה באיכות חיים וירידה בתפקוד.

בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי בנושא בריאות חלל הפה בזקן. קיימת מודעות רבה יותר לחשיבות הבדיקה והטיפול התקופתיים. יש יותר ויותר זקנים עם מספר הולם של שיניים במצב טוב, דבר שתורם ללא ספק לבריאות הפה ולבריאות כללית והחשוב מכל לתפקוד תקין.

יש קשר הדדי בין מצב הפה לבין הבריאות הכללית. חשוב שכל גורמי הבריאות שמטפלים באדם הזקן יתייחסו במלוא הרצינות למצב הפה. יש להכיר את הבעיות הקיימות ברקמות חלל הפה השונות, ואת השלכותיה של בריאות הפה על מצבו של הזקן - בעיקר על התפקוד ועל איכות החיים. עובדי הבריאות צריכים לזהות זקנים בסיכון לפיתוח מחלות פה, לזהות מחלות קיימות, ולטפל או להפנות לגורמים המוסמכים.

תוכן עניינים

איכות החיים ובריאות חלל הפה

עבודות רבות תומכות בקשר בין מצב כלכלי חברתי למצב שיניים. מחקר שבדק 288 בני 65 ומעלה עצמאים, הראה כי מצב כלכלי חברתי טוב תורם לבריאות הפה ולאיכות חיים, שנגזרת ממנו איכות החיים הקשורה בבריאות חלל הפה (OHRQOL - Oral health-related quality of life)‏[1].

מחקר שבדק 642 אנשים צלולים בני 65 ומעלה, המוגבלים בשני סעיפי תפקוד לפחות, מצא קשר בין בריאות הפה, איכות חיים התלויה בבריאות הפה ותפקוד. נמצא כי OHRQOL רע קשור במוגבלות[2].

מחקר שבדק 291 אנשים בני 65-90 מבחינת משקל, איכות חיים ובריאות הפה הסיק שראוי לבדוק זקנים בתת-משקל ובהשמנת יתר בנושא בריאות הפה עקב קשר בין מצב הפה לבין מצב התזונה[3].

מחקר מעניין שבדק קשר בין היגיינת פה של זקנים במוסד לבין תפקוד יד מצא, שתפקוד יד לקוי קשור בהיגיינת פה לקויה[4].

מחקר שבדק השפעה של בריאות פה על איכות חיים בזקנים בירושלים, והשווה אנשים מרותקים לביתם ללא מרותקים, הסיק, שלאנשים מרותקי בית בעיות גדולות יותר מאשר ללא מרותקים בתקשורת, אכילה ושביעות רצון הקשורה בבריאות הפה[5].

בריאות השיניים

בעבר, פה חסר שיניים היה מזוהה עם תהליך ההזדקנות - לא עוד. חל שיפור ניכר במצב טיפול השיניים בזקן, וקיימת עלייה בקרב זקנים עם שיניים. שיפור בטיפול השיניים בקשישים, מניעת מחלה, עליית זמינות השירותים, שיפור מודעות, וכנראה גם אורח חיים בריא, הובילו להתקדמות משמעותית בנושא בריאות השן בזקן. השיפור בטיפול בשיניים בגיל צעיר ומבוגר תרם אף הוא להגברת מספר הזקנים עם שיניים.

ביפן, שבה המודעות לאיכות חיי הזקן היא מרשימה, קיים פרויקט בשם "8020", שמטרתו להביא זקנים למצב של פה עם יותר ויותר שיניים (80 הוא הגיל, 20 הוא מספר השיניים). הרעיון בבסיס פרויקט זה הוא, שיותר שיניים במצב טוב תורמות לאיכות חיים ולבריאות. במסגרת הפרויקט עושים הערכת סיכון לעששת וטיפול מיידי.

במסגרת הערכת הסיכון לעששת בודקים נוכחות של ארבעה חיידקים גורמי-עששת נפוצים באנשים שהגיעו לגיל 80, ומדרגים את הסיכון על פי מדד שנקרא קריוסטט (Cariostat). המסקנות הן שלמשתתפים בעלי סיכון נמוך לעששת על פי מדד הקריוסטט יש פחות חיידקים גורמי עששת ויותר שיניים[6].

לאובדן שיניים עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת מעבר לנושא של לעיסה והפקת קול. התפקוד, הדבר החשוב ביותר לזקן, עלול להיפגע. מתברר שאיבוד שיניים קשור בירידה בתפקוד כללי. מחקר שבדק את הקשר הזה הראה שאיבוד שיניים בגיל 70 קשור במוגבלות ובתמותה כעבור מספר שנים[7].

מאמר מעניין אחר מדבר על קשר בין שיניים למצב קוגניטיבי. העבודה העריכה קשר בין בריאות שן לבין ליקוי קוגניטיבי וירידה במדד מסת הגוף‏ (BMI - Body mass index) בקרב משתתפים בני 65 ומעלה שגרים בבתיהם ובמוסדות. בבתי אבות היו יותר חסרי שיניים. לחסר שיניים היה קשר משמעותי לליקוי קוגניטיבי. ליקוי קוגניטיבי היה קשור גם בירידה במדד מסת הגוף. המסקנה הייתה שלאנשים עם מצב ירוד של שיניים וליקוי קוגניטיבי יש סיכון לליקוי במצב התזונתי[8].

מחקר שבדק השפעה של גיל ושימוש בשיניים תותבות על בליעה באנשים בריאים בני 75 ומעלה ללא שיניים ביפן הראה שעלולה להיות להם הפרעת בליעה וחדירה לבית הקול (Larynx) אם הם אינם נושאים שיניים תותבות[9].

איבוד שיניים נזקף לחובת שני תהליכים: עששת ומחלה של מיסב השן. באופן פרדוקסלי לנוכח העלייה של מספר השיניים, בגיל המופלג יש סיכוי לעלייה בבעיות אלה. השן מורכבת ממרכיבים שונים, עם מינרלים וללא מינרלים, שנתמכים על ידי קרום מיסב השן (Periodontal ligament) ועל ידי העצם המכתשית (Alveolar bone). ככל שמתקדמים בגיל, מחלות מיסב השן (Periodontal diseases) הן אלה שתורמות יותר לאיבוד שיניים. העששת בזקנים לעומת עששת בצעירים היא יותר עששת של השורש שנחשף בשל נסיגת חניכיים ומחלה של מיסב השן.

גורמי הסיכון לעששת הם: גיל מבוגר, ירידת חשיפה לפלואוריד, עששת של הכותרת, איבוד הקשר לקרום מיסב השן, גורמים רפואיים התנהגותיים וחברתיים. יש גם קשר בין עששת לשיטיון (דמנציה). מחקר שבחן שכיחות של עששת בכותרת ובשורש בזקנים הפוקדים מרפאת זיכרון, הראה שבקרב הלוקים בשיטיון ובעיקר במחלת אלצהיימר, יש יותר עששת[10].

לזקן עם שיניים עששת גורמת לכאב ולאי נוחות. עששת הנמשכת זמן רב גורמת לאיבוד השן. איבוד שיניים גורם לבעיות לעיסה, הפקת קול, בליעה ואיכות חיים. מחקר שבדק השפעות ארוכות טווח של בריאות הפה ובריאות כללית על איכות חיים בגברים זקנים חולי סרטן הסיק, שמטופלים עם בעיות שיניים ופה שגורמות לקשיי אכילה הם בסיכון לירידת איכות חיים, ירידה בבריאות הנפש, ירידה תפקודית וכאב כללי גדול יותר[11].

מניעת עששת בזקן דומה למניעה בצעיר: פלואוריד, היגיינת פה, הימנעות מפחמימות תוססות וכמובן בדיקה תקופתית אצל רופא שיניים.

בריאות מיסב השן (Periodontium)

מיסב השן מחולק לחלק של החניכיים (Gingival), החלק הקושר המחזיק - מלט השן (Cementum), קרום מיסב השן, ומרכיב גרמי.

מדברים על מחלת חניכיים (Periodontitis) או על מחלת מיסב השן כאשר קיימת דלקת וכאשר חלק ניכר מהחיבור אובד.

לזקנים יש יותר אבן שן, עלייה בשכיחות דימומים בחניכיים, נסיגת חניכיים ואיבוד חיבור מיסב השן. מחלות מערכתיות וטיפולים תרופתיים עלולים לפגוע במיסב השן. מספר תרופות עלולות לתרום לצמיחת יתר של החניכיים או לשגשוג יתר שלהם, מצב אשר ללא טיפול עלול לגרום לעששת ומחלת חניכיים הרסנית. בין היתר מדובר במשפחת ה-Calcium channel blockers, ב-Phenytoin נגד פרכוסים וב-Ciclosporin נגד דחייה.

בעיות מערכתיות יכולות לפגוע במיסב השן, למשל חסר חומצה פולית. מחקר שבדק קשר בין רמת חומצה פולית לבין מחלת מיסב השן בזקנים הסיק שרמת חומצה פולית נמוכה קשורה במחלת מיסב השן בזקן, וכי בדיקת רמת חומצה פולית חשובה כמטרה טיפולית בקידום בריאות הפה[12].

למחלות מיסב השן יש השפעות פומיות ומערכתיות על הבריאות. מבחינת הפה הן קשורות בבאשת פה (Halitosis), בדימום חניכיים, בתנועת שיניים וכמובן באיבוד שיניים. מחלת חניכיים עלולה להחמיר איזון סוכרת ומחלת לב, ועלולה לתרום לדלקת ריאות עקב שאיפת חיידקים גראם שליליים שמעורבים במחלת החניכיים.

מחלת מיסב השן תורמת לדלקת מערכתית. היום מדברים יותר ויותר על דלקת בגוף עם סמני דלקת ועם השפעה על מערכות שונות. מחקר שבדק רמות של סמנים מערכתיים לדלקת ופרמטרים של מחלות מיסב השן בזקנים (בדיקה פריודונטלית מקפת, דגימות של אבן שמתחת לקו החניכיים (Subgingival) מארבע שיניים ורמות של פתוגנים של מיסב השן), הראה שרמת הציטוקין IL6 ‏(Interleukin 6) הייתה גבוהה משמעותית במשתתפים עם מחלת מיסב שן נרחבת.

מחלת מיסב השן קשורה בעליית TNF‏ (Tumor necrosis factor). כשכמות החיידקים עולה, רמת חלבון מגיב עם סי (CRP - C Reactive protein) גבוהה יותר. המסקנה היא שמחלת מיסב השן וזיהום תורמים לעליית סמנים דלקתיים בזקנים[13].

רבות דובר על השפעה של מצב החניכיים והשיניים על בריאות הלב וכלי הדם. מחקר שבדק השפעת טיפול בחולים עם מחלת חניכיים קשה, הראה שטיפול נמרץ במחלה מלווה מיידית בעלייה בחומרים דלקתיים ובפגיעה בתפקוד האנדותל (Endothelial dysfunction), אך לאחר שישה חודשים נמצא שיפור גם במצב פה וגם בתפקוד האנדותל[14].

בדלקת ריאות משאיפה (Aspiration pneumonia) בודדו חיידקים שמוצאם מהחניכיים.

גורמי סיכון לדלקת ריאות משאיפה: גיל זקנה, מצב דיכוי חיסוני, הנשמה מכנית, הפרעות בליעה, האכלה מלאכותית, הידרדרות בריאותית והיגיינת פה לקויה באנשים מרותקים.

מחלות מיסב השן עלולות לגרום לכאב, להפרעת לעיסה ולזיהום בזקן עם שיניים. כשמתחילה נסיגת חניכיים, נחשפים שורשים, עלולה להתחיל מחלת חניכיים והשיניים נהיות ניידות.

במדוכאי חיסון, הבריאות המערכתית מאוימת על ידי דימום וחניכיים מוגלתיים, זיהום בעצם המכתשית והעברה של חיידקי הפה לדם. טיפול בדלקת חניכיים (Gingivitis) ובמחלת חניכיים מתחיל עם היגיינת פה בצורת צחצוח שיניים לאחר כל ארוחה.

שטיפות פה עם Chlorhexidine יעילות בדלקת חניכיים. טיפול במחלת חניכיים נע משמרני למניעה ועד לניתוחים, וזה תלוי בעומק הבעיה ובהרס העצם. ההחלטה אם לשמור על השיניים ולשקם את בריאות מיסב השן או לעקור את השן תלויה בהערכת מצב הפה והמצב המערכתי. בריאות האדם, יותר מאשר הגיל, הם המגדירים של טיפול במיסב השן.

תפקוד בלוטות הרוק

הרוק מכיל חומרים חשובים לבריאות הפה. התפקיד החשוב הוא שמירת לחות הפה. נוסף על כך, תורם הרוק לרה-מינרליזציה (Remineralization) של השיניים ולשמירה מפני זיהומים חיידקיים. כמו כן, הרוק עוזר להכין את העיכול.

למרות התלונה הנפוצה בקרב זקנים על פה יבש, אין ירידה משמעותית ביצירת רוק בקרב זקנים. בהיעדר סיבוכים מערכתיים ומקומיים או תרופות אין ירידה בייצור הרוק. בקרב זקנים בריאים לא אמור להיות הבדל בהרכב הרוק. יש ירידה בנפח הבלוטות ובמספר התאים הפעילים, אך המחשבה היא שפשוט מדובר בצמצום רזרבות. יובש פה (Xerostomia) אינה תופעה הכרחית של גיל מתקדם.

הסיבה הנפוצה ביותר של ליקוי תפקוד בלוטות הרוק היא יאטרוגנית (Iatrogenic): תרופות אנטיכולינרגיות, תרופות נוגדות דיכאון, אנטיהיסטמינים, תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, תרופות לטיפול בפרקינסון, תרופות לטיפול בחרדה, משתנים, או טיפול אונקולוגי, כמו הקרנות וכימותרפיה.

בעיה לא נדירה, שפוגעת בבלוטות הרוק, היא תסמונת שיוגרן. מדובר בתסמונת אוטואימונית הקיימת בעיקר בנשים לאחר הפסקת הווסת. גם במחלת אלצהיימר יש תת-הפרשה. מצב של התייבשות, שאינו נדיר בזקנים, תורם לליקוי תפקוד של בלוטות הרוק.

נוסף על כך, תורמות לירידה בהפרשת הרוק דלקות פה וחסימות של דרכי הרוק עקב זיהומים, אבנים, טראומה, או ממאירות. בין השאר בודקים את תפקוד בלוטות הרוק על ידי טפטוף חומצה ציטרית (Citric acid) או מיץ לימון על הלשון. בהיעדר רוק, עולה כמות העששת ומוחש איבוד שיניים, רירית הפה נסדקת ואז קיימת סכנה לזיהומים. בשלב מאוחר יותר מופיעים בעיית בליעה ודיבור וכן כאב עקב בעיית שיניים או רקמות רכות.

טיפול בליקוי תפקוד בלוטות רוק מתחיל בזיהוי הבעיה. אם מדובר בתרופה מפסיקים את התרופה. אם הפסקת התרופה אינה אפשרית, ניתן לפצלה למינונים קטנים על פני היממה. כדי לגרות ייצור רוק ניתן להשתמש בסוכריות, לעיסת מסטיק, Pilocarpine כתרופה, תחליפי רוק, או שטיפות ג'ל לחות. יש לנסות להימנע ככל האפשר מלהגיע לפה ושפתיים יבשים. ניתן לעשות עם אותם אמצעים שמיועדים לטיפול.

בעזרת הרוק ניתן לגלות פרטים על האדם, כמו למשל בנושא של שבריריות (Frailty) בעזרת אלבומין ברוק. מחקר שבדק קשר בין מרכיבים שונים ברוק בקרב הזקנים לבין בריאות הפה ובריאות כללית גילה רמת אלבומין גבוהה יותר בקרב הקשישים השבריריים. הסיבה היא כנראה פגיעה בשלמות הרירית[15].

תפקוד חושי

האכילה תורמת בין השאר להנאה חושית. עם הגיל יש סכנה לירידה בהנאה, וכך גם לבעיית תזונה. מדברים אפילו על אנורקסיה הקשורה לגיל, אף שעם ההזדקנות עלולים להיות מצבים שונים, גופניים נפשיים וקוגניטיביים, שתורמים לאנורקסיה. קולטני הטעם מפוזרים על פני חלל הפה ומעבירים את הגירוי בעזרת שלושה עצבים: העצבים הגולגולתיים (Cranial nerves) השביעי, התשיעי והעשירי.

באנשים בריאים יש שינויים קלים בלבד עם הגיל; בחולים יש הרבה יותר שינויים. יכולת הזקן לחוש במלח יורדת מעט, בעוד יכולתו לחוש בסוכר אינה יורדת.

בקרב לוקחי תרופות הסף החושי עולה, כלומר: צריך לקחת כמות גדולה יותר כדי לחוש בטעמים. באשר לחוש ריח, קיימת ירידה גם בקרב הבריאים. הירידה בחוש הריח היא משמעותית כי היא פוגמת גם בטעם.

מצבים שונים עלולים לפגום בריח ובטעם. מצבי פה, כמו זיהומים, נגעים, תפקוד ירוד של בלוטות רוק או תותבות לא מתאימות. בנוסף, הסתמנויות בפה של מחלה מערכתית, לדוגמה: אם לא מסלקים כיאות חלקיקי מזון, החיידקים בפה עלולים לגרום לתוצרי פירוק לא נעימים מבחינת הריח.

מחלות של מיסב השן יכולות לגרום להצטברות של חומרים חומציים שמשנים את תחושת הטעם. התלונה על בעיית ריח או טעם יכולה להעיד על הפרעה כימוסנסורית (Chemosensory disorder) או עלולה להיות הסתמנות של בעיה רפואית פומית או מערכתית. ירידה הדרגתית בהנאה מאוכל יכולה להיות קשורה במספר דברים: תותבות לא מותאמות, פטרת או שימוש בתרופה.

בריאות רירית הפה

קיימים שלושה סוגים של רקמות ברירית הפה הרכה. שכבה צפופה של רקמת חיבור מצופה בקרטין המחוברת בחוזקה לעצם, כמו שולי החניכיים, רירית תקרת הפה, שכבה עם ציפוי דליל של קרטין, רקמה שנעה בחופשיות, שפתיים ולשון.

התפקיד הראשוני של רירית חלל הפה הוא לפעול כמחסום, כדי להגן על הרקמות שמתחתיה מפני התייבשות, כימיקלים, טראומה, חום או זיהום. עם העלייה בגיל, האפיתל נהיה דקיק, פחות ממוין, ומועד יותר לחבלה. מצב זה נובע משינויים בייצור חלבון, שינוי בתגובה לחומרי צמיחה, חידוש תאים מואט, שינויים בכלי הדם של הפה, פחות תזונה וחמצון.

לאחר פגיעה פיזית, חשיפה לרעלים כימיים ומיקרוביולוגיים, וכן בעת מצב מערכתי רע, החיסוניות המקומית יורדת, ואז עלולים להתהוות זיהומים. כמו כן, בתנאים אלה יש ליקוי בריפוי פצעים.

טיפול פה בזקנים מאושפזים נמצא במחקרים שונים כמונע דלקת ריאות משאיפה. מחקר שניסה לבדוק קשר בין שאיפה לפה יבש, מצא קשר בין לשון יבשה לעליית חום בקרב חולים במוסדות אשפוז ממושך. המסקנה הייתה שלשון יבשה היא גורם סיכון משמעותי לעליית חום בלא קשר לדיספגיה (Dysphagia). חיפוש אחר מטופלים עם לשון יבשה עשוי לזהות את אלה הזקוקים לטיפול פה אינטנסיבי[16].

לשימוש בתותבות בנות סילוק יש השפעה רעה על בריאות רירית הפה, והן תורמות לשינויים מורפולוגיים. תותבות שאינן מתאימות עלולות אף לגרום לחבלה מכנית ולהיפרפלזיה. פטרת פה מסוג קנדידה (Candida) נמצאת תכופות על אזורים שמתחת לתותבות בחסרי שינים, לעתים מלווה בדלקת זווית הפה (Angular cheilitis). חובה על הרופא להסיר תותבות לפני בדיקת פה.

הרבה תרופות משפיעות על רירית הפה: אנטיביוטיקה תורמת לפטרת הפה, תרופות עם תופעות לוואי של התייבשות הפה מעלות סכנה לפגיעות הרירית. תרופות בשימוש לדלקת מפרקים, יתר לחץ דם, הפרעות קצב לב, פרכוסים או שיטיון עלולות לגרום לתופעות דמויות ילפת (Lichen). הפסקת התרופה החשודה תסייע לריפוי, ואם לא - יש לבצע ביופסיה.

אבחנה של מחלות רירית הפה דורשת אנמנזה מפורטת, בדיקת ראש וצוואר. אם נגע לא נרפא לאחר 3-2 שבועות, יש לעשות ביופסיה.

כשיש נגעים החשודים כמייצגים בחלל הפה מחלה מערכתית אוטואימונית, פמפיגוס (Pemphigus), פמפיגואיד (Pemphigoid), או ילפת, ראוי לעשות גם אימונופלורסנציה ישירה (DIF - Direct immunofluorescence).

שלושה גורמי סיכון לסרטן רירית הפה: גיל, אלכוהול וטבק. כל נגע חדש ברירית חלל הפה חשוד כסרטן עד שיוכח אחרת.

תפקוד מוטורי ובעיות תחושתיות

מספר שינויים במערכת המוטורית של חלל הפה צפויים עם הגיל: לעיסה, בליעה, מנח של השרירים, טונוס (Tonus). השינויים גדולים יותר בקרב חסרי שיניים מאשר בקרב בעלי שיניים.

הבעיה העיקרית היא הלעיסה, וגם אנשים עם שיניים לועסים פחות טוב, ומכינים פחות טוב את המזון לבליעה. מכיוון שהסיכוי לחסר שיניים עולה עם הגיל, כך גם בעיית הלעיסה.

מדברים על בעיית לעיסה בפני עצמה כמנבאת בעיות שונות. מחקר עוקבה רטרוספקטיבי (Retrospective cohort study) בדק קשר בין בעיות לעיסה לבין סיכוי לתמותה בקרב זקנים שמקבלים טיפול בית. נבדקו 2,755 זקנים שהיו בטיפול בית. בקרב 395 עם בעיות לעיסה, הייתה התמותה כעבור שנה גבוהה יותר מאשר בקרב אלה ללא בעיות, 20% תמותה לעומת 13% בהתאמה[17].

בעיית הלעיסה בשילוב נוכחות החיידקים הפתוגנים של העששת תורמת לדלקת ריאות nשאיפה. לאחר הלעיסה נוצר גוש המוכן לבליעה.

הבליעה נעשית בשלושה שלבים: פומי, לועי וושטי. השלב הפומי מורכב משלב הכנתי שבו האוכל מוגש ללוע. עבור שלב ההכנה צריך שיניים, כוח שריר לעיסה, טונוס הולם של השפתיים, קואורדינציה של לשון, תנועת לשון, רוק, טעם וחושים. הלשון חשובה ביותר להעברת גוש המזון ללוע. המעבר ללוע ומשם לוושט הוא מסובך ביותר, ומצריך כמובן גם סגירה של מעבר אוויר.

אף שיש שינויים קלים בכל שלב עם העלייה בגיל, הרי שבזקנים בריאים אין להם משמעות. בזקנים עם בעיה נוירולוגית יש שינויים בשלבים אלה, למשל בשלב הפומי. במצב של שיטיון, או לאחר אירוע מוחי, יש עלייה בדיספגיה ובשאיפת מזון לדרכי הנשימה.

למפרק הלסתי-רקתי (המפרק הטמפורומנדיבולארי) יש אופן תנועה ייחודי. המפרק הוא מקור לכאב קרניופציאלי (Craniofacial Pain). יש כאב שנובע מבעיה במפרק עצמו, ובעיות כמו דלקת העצב המשולש (Trigeminal neuralgia), דלקות שיניים קשות, דלקת אוזן או כאב שרירים (Myalgia) של לעיסה, שמערבות את אזור המפרק. מנהגים כמו חריקת שיניים, בעיית מנח של צוואר וראש, עייפות שרירים או התכווצות שלהם - כולם עלולים לתרום לכאב שמערב את אזור המפרק.

כאבים באזור המפרק, אזור הרקה, שרירי הלעיסה וחלל הפה, או הגבלת בפתיחת הפה, כאב בעת הלעיסה או בעת הנעת מלתעות מחשידים לבעיה במפרק הלסתי-רקתי. חייבים אבחנה כדי לתת טיפול מתאים. יש מקרים בהם יש לעשות ניתוח ויש סוגי ניתוחים למען תפקוד הולם.

מחקר שבדק תוצאים של ניתוח המפרק הלסתי-רקתי הסיק שמדובר בניתוח יעיל. קיים ניתוח בו שותלים שומן בטני ואז יש צורך בפחות טיפולים חוזרים[18].

עם הגיל עולה אחוז הבעיות התחושתיות. תסמונת הפה השורף (BMS - Burning mouth syndrome) היא תסמונת לא טיפוסית של כאב. הסיבה לתסמונת לא ברורה עד תום, לכן גם הטיפול בה עדיין אינו אחיד.

מחקר שבדק מאפייני זרימת דם בחולים עם תסמונת הפה השורף לעומת בריאים בעזרת מבחן זרימת דם על ידי וידיאוקפילרוסקופיה (Videocapillaroscopy), הראה שינויים בצורת ההגדלה של קוטר נימים[19].

הפקת דיבור עוברת אף היא שינויים עם הגיל. ישנו שינוי של טונוס השרירים ושינוי צורת הלשון. קיימת גם בעיית סגירת פה, הגורמת נזילת ריר. כמו כן, ישנה תופעה של תנועות בלתי רצוניות על רקע נטילת תרופות.

ביפן תוכנית לשימור תפקוד הפה נתפשת כאחת מחובות מערכת הביטוח הרפואי בטיפול ארוך טווח, למען מניעת הידרדרות תפקוד חלל הפה. מחקר יפני בדק תוכניות תרגול של שרירי הבעה, הלשון, בלוטות הרוק והבליעה. נבדקו יכולת נשיכה, יכולת בליעה וזרם הרוק. לאחר תרגול נמצא שיפור ניכר בכל תפקודי הפה, כולל יכולת הנשיכה, יכולת הבליעה ואפילו בזרם הרוק. אצל בעלי שיניים היה השיפור גדול יותר מאשר בקרב חסרי השיניים[20].

ביבליוגרפיה

  1. Makhija SK, Gilbert GH, Boykin MJ, et al. The relationship between sociodemographic factors and oral health related quality of life in dentate and edentulous community dwelling older adults. J Am Geriatr Soc 2006;54(11):1701-1712
  2. Jensen PM, Saunders RL, Thierer T, et al. Factors associated with oral health related quality of life in community dwelling elderly persons with disabilities. J Am Geriatr Soc 2008;56(4):711-717
  3. Makhija SK, Gilbert GH, Litaker MS. Association between aspects of oral health related quality of life and body mass index in community dwelling older adults. J Am Geriatr Soc 2007;55(11):1808-1816
  4. Padilha DM, Hugo FN, Hilget JB, et al. Hand function and oral hygiene in older institutionalized Brazilians. J Am Geriatr Soc 2007;55(9):1333-1338
  5. Zini A, Sgan-Cohen HD. The effect of oral health on quality of life in an under privileged homebound and non homebound elderly population in Jerusalem. J Am Geriatr Soc 2008;56(1):99-104
  6. Rodis MM, Shimono T, Matsumura S, et al. Cariogenic bacteria and caries risk in elderly Japanese aged 80 and older with at least 20 teeth. J Am Geriatr Soc 2006;54(10):1573-1577
  7. Holm-Pedersen P, Schultz-Larsen K, Christiansen N, et al. Tooth loss and subsequent disability and mortality in old age. J Am Geriatr Soc 2008;56(3):429-435
  8. Stewart R, Hirani V. Dental health and cognitive impairment in an English national survey. J Am Geriatr Soc 2007;55(9):1410-1414
  9. Yoshikawa M, Yoshida M, Nagasaki T, et al. Influence of aging and denture use on liquid swallowing in healthy dentulous and edentulous older people. J Am Geriatr Soc 2006;54(3):444-449
  10. Ellefsen B, Holm-Pedersen P, Morse DE, et al. Caries prevalence in older persons with and without dementia. J Am Geriatr Soc 2008;56(1):59-67
  11. Ingram SS, Seo PH, Sloane R, et al. The association between oral health and general health and quality of life in older male cancer patients. J Am Geriatr Soc 2005;53(9):1504-1509
  12. Yu YH, Kuo HK, Lai YL. The association between serum folate levels and periodontal disease in older adults: data from the national health and nutrition examination survey 2001/02. J Am Geriatr Soc 2007;55(1):108-113
  13. Bretz WA, Weyant RJ, Corby PM, et al. Systemic inflammatory markers, periodontal disease, and periodontal lesions in an elderly population. J Am Geriatr Soc 2005;53(9):1532-1537
  14. Tonetti MS, D'Aiuto F, Nibali L, et al. Treatment of periodontitis and endothelial function. NEJM 2007;356(9):911-920
  15. Meurman JH, Rantonen P, Pajukoski H, et al. Salivry albumin and other constituents and their relation to oral and general health in the elderly. Oral Surg Oral Med Oral Pathol Oral Radiol Endod 2002;94(4):432-438
  16. Saito T, Oobayashi K, Shimazaki Y, et al. Association of dry tongue to pyrexia in long-term hospitalized patients. Gerontology 2008;54(2):87-91
  17. Onder G, Liperoti R, Soldato M, et al. Chweing problems and mortality in older adults in home care: results from the aged in home care study. J Am Geriatr Soc 2007;55(12):1961-1966
  18. Baltali E, Keller EE. Surgical management of advanced osteoarthritis of the temporomandibular joint with metal fossa-eminence hemijoint replacement: 10 year retrospective study. J Oral Maxillfac Surg 2008;66(9):1847-1855
  19. Scardina GA, Pisano T, Carini F, et al. Burning mouth syndrome: an evaluation of in vivo microcirculation. J Am Dent Assoc 2008;139(7):940-946
  20. Ibayashi H, Fujino Y, Pham TM, et al. Intervention study of exercise program for oral function in healthy elderly people. Tohoku J Exp Med 2008;215(3):237-245

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר דניאל דליות, מומחה ברפואת משפחה ובגריאטריה, מחלקה ג, המרכז הרפואי-גריאטרי בית רבקה, פתח תקווה (יוצר\י הערך)


פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, דצמבר 2008, גיליון מס' 144, מדיקל מדיה