זיהום מולד בטוקסופלזמה - Congenital Toxoplasmosis

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זיהום מולד בטוקסופלזמה
Congenital Toxoplasmosis
יוצר הערך ד"ר דיאנה טשר, פרופ' אלי סומך
TopLogoR.jpg היחידה-למחלות-זיהומיות.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםטוקסופלזמה

טפיל הטוקסופלזמה (Toxoplasma gondii) הוא יצור חד-תאי (Protozoa) החי ומתרבה בתאים שונים בעלי גרעין. בני אדם ובעלי חיים בכל העולם נדבקים בטפיל זה עקב אכילת בשר נא או זיהום בצואת חתול נגוע. הדבקה בטפיל היא לרוב חסרת תסמינים, אולם בעקבות הדבקה במהלך ההיריון ייתכנו נזקים חמורים לעובר. הגישה לאבחנה ולטיפול בתינוק שנולד עם חשד לזיהום מולד בטוקסופלזמה דורשת ידע על המחלה ומהלכה הטבעי, הבדיקות הנחוצות באם וביילוד לזיהוי המחלה, ההתערבויות הטיפוליות המומלצות ודרכי המניעה.

תוכן עניינים

אפידמיולוגיה

היקף התחלואה בטוקסופלזמה משתנה באזורי עולם שונים כתלות בהבדלי אקלים, תרבות, הרגלי צריכת מזון ותנאי גהות (Hygiene). סרולוגיה (Serology) חיובית בנשים בגיל הפיריון דווחה בשיעור של 58% במדינות מרכז אירופה. שיעורים גבוהים יותר (עד 70% ויותר) תוארו במדינות אמריקה הלטינית ובמערב אפריקה, בעוד שבדרום מערב אסיה, בארה"ב ובאזורי אקלים קרים, כגון ארצות סקנדינביה, השיעורים נמוכים יותר (28%-11%).

הנתונים על שיעורי התחלואה בישראל מתבססים על סקרים אזוריים מוגבלים. בעבודה שבחנה את שיעור הסרולוגיות החיוביות בנשים הרות בצפון הארץ דווח על שיעור ממוצע של 21%. באותו סקר נמצא כי רק 1.4% מהנשים אובחנו עם זיהום שנרכש במהלך היריון ואצל אף אחת מהן לא הוכחה העברת הזיהום לעובר (3).‎

במדינות מערביות ההערכה היא ששיעור הזיהומים המולדים בטוקסופלזמה הינו 10-1 מקרים ל-10,000 לידות חי מדי שנה (‎5,‎4,‎2).

אטיולוגיה

מחזור החיים של הטפיל

החתולים ומשפחת החתוליים הם המאכסנים המושלמים (Definitive), מכיוון שהטפיל מתרבה בהם בצורה מינית. בסופה של הרבייה המינית נוצרים אואוציסטים (Oocysts) המופרשים בצואת החתול ומסוגלים להדביק בני אדם ובעלי חיים תוך 21-1 ימים ממועד הפרשתם.

בני אדם וחיות רבות אחרות הם מאכסני ביניים היכולים להידבק בטפיל, אבל אינם מאפשרים את רבייתו המינית. לאחר בליעת האואוציסט או אכילת בשר נא נגוע בציסטות משתחררים הספורוזואיטים (Sporozoite) שבתוכם, תוקפים את תאי אפיתל המעי ומשחררים טכיזואיטים (Tachyzoites) שמתרבים מהר, חודרים למחזור הדם ומזהמים אברים שונים, בעיקר מוח, רשתית, שרירים משורטטים, שריר הלב והשליה. בעקבות התגובה החיסונית מחוסלים מרבית הטכיזואיטים. המעטים שחומקים ממנה הופכים לברדיזואיטים (Bradyzoites) המתרבים לאט בתאים ויוצרים ציסטות באברים הנגועים. הציסטות נותרות במצב של מנוחה, ללא יצירת תגובה דלקתית ומבלי לגרום נזק שנים ארוכות ולעתים לכל החיים. הציסטות הללו עלולות להתפתח ולגרום למחלה ולנזק במקרים של דיכוי חיסוני. כמו כן, הן יכולות לגרום הדבקה אם הן מגיעות למערכת העיכול של חיה אחרת, כמו למשל הידבקות עקב חשיפה לבשר נא (1). ‎

דרכי ההדבקה

מרבית ההדבקות נגרמות ע"י אכילת בשר נא המכיל ציסטות מידבקות, חשיפה להפרשות חתולים נגועות בעקבות צריכת מזון (למשל פירות וירקות) או מים מזוהמים או מגע אקראי עם אדמה מזוהמת תוך כדי עבודות גינון או טיפול בארגז הצרכים של החתול. טפילים בדם (Parasitemia) בזמן זיהום ראשוני בהיריון עלולה לגרום לזיהום שלייתי ועוברי.

אף שלחתול תפקיד מפתח באפידמיולוגיה של המחלה, ברוב מקרי התחלואה שתוארו בעבודה רב מרכזית באירופה לא נמצא קשר ישיר למגע עם חתולים וגורם הסיכון המרכזי לתחלואה היה צריכת בשר נא (2).‎

קליניקה

מרבית ההדבקות (90%-80%) באנשים בריאים כולל נשים הרות הן ללא תסמינים. רק במיעוט המקרים קיים ביטוי קליני, שעיקרו הגדלה חולפת של בלוטות לימפה צוואריות, ולעתים תסמינים קלים של מחלה דמוית "מחלת הנשיקה". הדבקה ראשונית של האם בתקופת ההיריון, בין שהיא עם תסמינים ובין שהיא ללא תסמינים, עלולה להדביק את העובר. הדבקת העובר במהלך היריון מושפעת בעיקרה מעיתוי ההדבקה במהלך ההריון. קיים יחס הפוך בין הסיכון להדבקה לבין חומרת המחלה ביילוד כתלות בגיל ההיריון. אומנם, ככל שגיל ההיריון מתקדם יותר עולה הסיכון להדבקת העובר (מ-15% בשליש ראשון ועד 60% בשליש השלישי), אולם ככל שהזיהום נרכש יותר מאוחר במהלך ההיריון הסיכון לנזק חמור ליילוד הולך ופוחת (גרף 1) (1).‎


טוקסופלזמה.jpg


הדבקה אימהית (בנשים שאינן סובלות מדיכוי חיסוני) טרם ההתעברות אינה מסכנת את היילוד, למעט במקרים נדירים שהתרחשו בדרך כלל עד חודשיים לפני ההיריון. על כן, מומלץ להימנע מהיריון למשך 6 חודשים לאחר הוכחה של זיהום חד בטוקסופלזמה (6). ‎

ביטויי המחלה בהדבקה במהלך ההריון, הפלות טבעיות ומות עובר תוך רחמי, הם סיבוכים לא שכיחים העלולים להתרחש בהדבקות בשלבי ההיריון המוקדמים (9).

המהלך הטבעי של זיהום מולד בטוקסופלזמה:

חשוב להדגיש כי מרבית היילודים (85%) שנדבקו בטפיל במהלך ההיריון לא יציגו ממצאים כלשהם בבדיקה גופנית ובבדיקות העזר, לעתים אפילו עד גיל שנה, אולם מרביתם (85% מתוך התינוקות הא-תסמיניים) יפתחו פגיעות בגיל הילדות המאוחרת ואפילו בעשור השני או השלישי לחיים. הפגיעה העיקרית והשכיחה ביותר היא דלקת דמית ורשתית (שללא טיפול גורמת לרוב לעיוורון). ייתכנו גם פגיעות מאוחרות הכוללות ליקויי למידה, פרכוסים, הידרוקן ראש וחירשות. תוצאים אלו של ההדבקה העוברית ממחישים את הצורך בזיהוי של הזיהום בטפיל וטיפול ביילוד למניעת הנזק הקבוע (11,10).

אבחנה

אבחנת זיהום אימהי בטוקסופלזמה בהיריון נעשית בסיוע תבחינים סרולוגיים. יש להקפיד על אישוש של בדיקת אימונוגלובולין M‏ (IgM) חיובית במעבדת ייחוס (‎(7. מבין כלל הבדיקות הסרולוגיות תבחין סבין פלדמן (Sabin feldman dye test) נחשב למהימן ביותר. תבחין זה עושה שימוש בטפיל חי שבנוכחות משלים ונוגדנים מסויימים עובר הרס. הופעה חדשה של נוגדנים לטוקסופלזמה מסוג IgM או אימונוגלובולין G‏ (IgG) (היפוך סרולוגי) או עלייה בכייל נוגדני IgG במעקב של שבועיים לפחות מעידים על הדבקה פעילה. במקרים שבהם הנוגדנים מסוג IgM ו- IgG חיוביים יש להשתמש בתבחיני זיקה (Avidity) המאפשרים הבחנה בין הדבקה ראשונית לזיהום ישן. זיקה גבוהה מצביעה על הדבקה שאירעה לפחות 5-3 חודשים קודם לכן. תבחיני הזיקה חשובים בעיקר משום שנוגדני IgM עלולים להתמיד לאורך זמן ולעתים אף למעלה משנה, כך שנוכחותם אינה מעידה בהכרח על זיהום חדש (8).

אבחון טרום-לידתי של זיהום עוברי משפיע על בחירת הטיפול התרופתי באם ובמקרים מסוימים מסייע בהחלטה על הפסקת ההיריון. כשעולה החשד להדבקה במהלך ההיריון, יש לבצע מעקב על-שמע תדיר (מדי 4-2 שבועות) לחיפוש רמזים להדבקת העובר, כגון הרחבת חדרי המוח, הסתיידויות מוחיות או תוך כבדיות, הגדלה של הכבד והטחול, מיימת ושליה מעובה (12). נוסף על כך, מחייב חשד כזה דיקור מי שפיר לאישור נוכחות הטפיל בשיטת תגובת שרשרת של פולימראז (PCR, ‏Polymerase Chain Reaction). בדיקה זאת אפשרית החל משבוע 18 להיריון. לבדיקת PCR במי השפיר רגישות של 98%-64% וסגוליות של 100%. המשמעות היא שתבחין PCR שלילי במי השפיר אינו שולל הדבקה עוברית (14,13). הגישות הפולשניות האבחנתיות לדיגום דם עוברי ננטשו הן בשל הסיכון הכרוך בהן והן בשל ערכן הנחות.

ביילוד עם חשד מתאים יש לבצע את כל הבדיקות הנחוצות לאישוש האבחנה ולהערכת הפגיעה ביילוד בסמוך ללידה, שכן אבחנה וטיפול מוקדמים צפויים לשפר ואפילו למנוע נזקים קבועים עתידיים. חשד לזיהום מולד בטוקסופלזמה מחייב בדיקות לאישוש האבחנה הכוללות פרט לבדיקות שהוזכרו, כגון ספירת דם, בדיקות תפקודי כבד, בדיקת קרקעיות עיניים, בדיקת שמיעה עצבית (BERA) והדמיית מוח גם בדיקות ייעודיות. הבירור הראשוני הנדרש ביילוד עם חשד לזיהום מולד בטוקסופלזמה:

  1. דרושה בדיקת דם לנוכחות נוגדנים לטוקסופלזמה מטיפוס IgM, IgG ואימונוגלובולין A ‏(IgA). נוגדנים מסוג IgA הם בעלי יכולת הניבוי הטובה ביותר לזיהוי הידבקות של היילוד (18). חשוב לציין שגילוי IgG ביילוד ללא נוגדני IgM אינו שולל הדבקה במחלה, שכן נוגדני IgM מתגלים רק בחלק מהיילודים. נוגדנים מטיפוס IgG בלבד עשויים להיות נוגדנים אימהיים שעברו באופן סביל את השליה, אולם כייל נוגדני IgG שערכו גבוה מהאימהי והתמדת נוגדני IgG במשך יותר משנה מחשידים לזיהום מולד. גילוי נוגדנים בנוזל השדרה מהווה אישור להדבקה של היילוד בטוקסופלזמה (1).
  2. נוסף על כך, מומלץ תבחין PCR לזיהוי הטפיל בנוזלי גוף, כגון נוזל השדרה, הדם והשתן.
  3. במקרה של חשד לזיהום מולד חשוב להקפיד לשלוח את השליה למעבדה הפתולוגית. הדגמת ציסטות של הטפיל בשליה או ברקמות אחרות של היילוד היא אבחנתית לזיהום מולד (19).

תיאור מקרה

אישה בריאה בת 25 הגיעה לצורך מעקב היריון שגרתי במהלך השליש הראשון של ההיריון. בדגימת דם, שנלקחה בתום הביקור, התגלו נוגדנים לטוקסופלזמה מסוג IgM ו-IgG. נוגדני IgG נמצאו בעלי זיקה גבוהה. התוצאות אומתו במעבדת ייחוס של משרד הבריאות. במהלך ההיריון בוצעה סקירת מערכות שנמצאה תקינה. האישה לא הגיעה להמשך מעקב והערכה ולא בוצע דיקור מי שפיר. בשבוע 32 להיריון בבדיקה סרולוגית חוזרת נוגדני IgM נעלמו ונוגדני IgG התמידו. תוצאות המעבדה פורשו כהדבקה ישנה בטוקסופלזמה שאירעה לפחות 3 חודשים קודם לכן, וייתכן אף שלפני ההיריון.

מהלך המשך ההיריון היה תקין. בשבוע 38 להיריון נולד בלידה לדנית תינוק זכר במשקל 3,330 גרם שהיקף ראשו 33 ס"מ. לאחר הלידה בדיקתו הגופנית כולל בדיקת קרקעית העיניים הייתה תקינה. בדיקות מעבדה שכללו ספירת דם, גלוקוז, אלקטרוליטים ותפקודי כבד היו תקינות. בדיקת על-שמע מוח הייתה גם כן בגדר התקין. בדיקת דם לנוגדנים מסוג IgM לטוקסופלזמה הייתה שלילית, אולם בדיקת נוגדנים מסוג IgG לטוקסופלזמה נמצאה חיובית ובכייל זהה לזה האימהי (Sabin feldman 16 IU). התינוק שוחרר לביתו וזומן בשנית משהתקבלה תשובה פתולוגית של השליה שהדגימה ציסטות של טוקסופלזמה ברקמה.

התינוק הגיע למחלקה לצורך המשך הבירור בחשד לזיהום מולד בטוקסופלזמה בגיל חודשיים וחצי. גם הפעם לא נמצא ממצא חריג בבדיקתו הגופנית. בירור חוזר שכלל בדיקות מעבדה, בדיקת קרקעית עיניים, בדיקת BERA ועל-שמע מוח חוזר נמצא תקין.

בדיקת דם לנוגדנים מסוג IgM לטוקסופלזמה נותרה שלילית וכייל נוגדני IgG לטוקסופלזמה ירד (IU ‏Sabin feldman 4). לשם השלמת הבירור בוצע ניקור מותני. דגימת נוזל השדרה נמצאה תקינה (ללא תאים, כימיה תקינה) אך בדיקת PCR לטוקסופלזמה התקבלה חיובית.

כאמור, הבדיקה הגופנית של התינוק, בדיקות המעבדה, על-שמע מוח, בדיקת ה-BERA היו כולם בגדר התקין. בבדיקה סרולוגית נצפו נוגדני IgG ללא נוגדני IgM לטוקסופלזמה. רק השלמת הבירור, שכללה את בדיקת השליה ובדיקת PCR של נוזל השדרה, הצביעו על זיהום עוברי בטפיל. בתשאול לגבי גורמי הסיכון הוברר כי האם אומנם שוללת מגע עם חתולים, נוהגת לאכול בשר מבושל היטב ולא עוסקת בעבודות גינה, אולם התברר כי היא מועסקת במפעל לבשר ומכאן החשיפה האפשרית לבשר נא ולטוקסופלזמה.

טיפול

זיהום מולד בטוקסופלזמה היא בעיה המחייבת גישה אבחונית וטיפולית מובנית.

טיפול באם שנדבקה במהלך ההיריון

הגישה לטיפול בזיהום ראשוני בטוקסופלזמה במהלך ההיריון מבוססת בעיקרה על דיווח משנת 1974 שהראה שטיפול ב-Rovamycin ‏ (Spiramycin) מפחית את הסיכון לזיהום מולד (15). ההטיה העיקרית בעבודה זו נבעה מהכללת נשים שטופלו ב-Rovamycin ונדבקו בשלבי היריון מוקדמים (ושבהן הסיכון להדבקה עוברית קטן מלכתחילה) בעוד קבוצת הביקורת כללה נשים שנדבקו בשלהי הריונן. מחקרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות לא הצליחו להוכיח השפעה ברורה של הטיפולים התרופתיים השונים הניתנים בהיריון על הסיכון להדבקת העובר והפגיעה בו. למחקרים הללו מגבלות רבות, כגון קבוצות מדגם קטנות, שונות בדרכי האבחון בין מרכזים, היעדר ניטור ההיענות לטיפול של האישה ההרה וקיומו של מעקב קצר טווח אחר היילודים (16). על כן, בהיעדר עבודות איכותיות ומבוקרות הבוחנות את הנושא, סוגיית השפעת הטיפול בהיריון על הסיכון להדבקת העובר נותרה שנויה במחלוקת וההמלצות הטיפוליות נותרו בעינן. למרות הספק ביעילות הטיפול והסכנה לתופעות לוואי הכרוכות בו מקובל לטפל באישה הרה במקרה של הדבקה ראשונית בטוקסופלזמה בהיריון.

הטיפול שנחשב לכאורה היעיל ביותר בתקופת ההיריון הוא Daraprim ‏ (Pyrimethamine) בשילוב עם Sulfadiazine. שתי התרופות הללו פועלות באופן איגבורי (Synergistic) נגד הטפיל ומעכבות בצורה מוגברת את בנייתה של החומצה הפולית, לכן מוסיפים לטיפול גם Calcium folinate. התרופות הללו חוצות היטב את השליה וניתנות במקרים שבהם הוכחה הדבקה של העובר עד לסיום ההיריון. תופעות הלוואי של הטיפול כוללות:

התרופה Daraprim נחשבת מפגמת (Teratogenic) במתן בטרימסטר הראשון. על כן, מרגע שעולה החשש להדבקה בהיריון ועד שבוע 18 להיריון מומלץ טיפול חלופי (במקום Daraprim, ‏Sulfadiazine ו-Calcium folinate) ב-Rovamycin בלבד. התרופה Rovamycin היא תרופה מקרולידית, שאינה מפגמת, מתרכזת בשליה וצפויה להפחית את הסיכון המתואר בספרות להדבקת העובר ב-50% לפחות. תרופה זו אינה נחשבת יעילה בהשפעתה על עובר שכבר נדבק. מומלץ להמשיך את הטיפול ב-Rovamycin גם אם אין הוכחה להדבקת העובר בטוקסופלזמה, בשל האפשרות המתוארת בספרות, שההדבקה העוברית עלולה להופיע בשלב מאוחר יותר בהיריון (17).

טיפול ביילוד עם זיהום מולד בטוקסופלזמה

הטיפול המקובל הוא ב-Daraprim בשילוב עם Sulfadiazine (ו-Calcium folinate) בתינוק עם תסמינים או ללא תסמינים. משך הטיפול הוא שנה תמימה (1). במקרים של דלקת דמית ורשתית, המאיימת לפגוע בראייה, או חלבון גבוה מאוד בנוזל השדרה מוסיפים טיפול ב-Prednisone לדיכוי התגובה הדלקתית.

התוצאות שהושגו עם הטיפול בילדים עם זיהום מולד בטוקסופלזמה מעודדות (20). נמצא שהטיפול משפר את הפרוגנוזה ביחס לביקורות עבר שלא טופלו או שקיבלו טיפול קצר. בעקבות הטיפול סימני הזיהום החד נעלמו תוך שבועות. נוסף על כך, נמצא שהטיפול משפר את התפקוד הקוגנטיבי ומוביל לנסיגה של ממצאים ברשתית. קיימות עדויות להיעלמות של הסתיידויות מוחיות, הקטנת הסיכוי לפרכוסים ופגיעה בשמיעה (22,21). להערכת התגובה לטיפול יש להקפיד על בדיקות עיניים חוזרות, הדמיות חוזרות של המוח ועל פי הצורך ניקור מותני חוזר.

בחזרה לתיאור המקרה - התינוק טופל בDaraprim , ‏Sulfadiazine ו-Calcium folinate. במעקבים חוזרים עד גיל שנה הפעוט שגשג היטב, בדיקות קרקעית עיניים ובדיקות שמיעה חוזרות נותרו תקינות.

מניעה

ישנו צורך בהגברת המודעות למחלה והסברה למניעה לנשים בגיל הפוריות. בחלק ממדינות אירופה (כגון צרפת ואוסטריה) קיים סקר שגרתי לנוכחות נוגדנים לטוקסופלזמה. הסקר כולל מעקב סרולוגי סדיר החל מתחילת ההיריון (או אף לפניו) ועד סופו (23).‎ סקר יילודים (על ידי בדיקת דם לנוגדנים מסוג IgM לטוקסופלזמה) מתבצע במספר מדינות שבהן שיעור התחלואה נמוך יחסית (למשל במסצ'וסטס שבארה"ב) (24).

שיקולי עלות-תועלת של תוכניות סקר נגזרים מנתונים מקומיים הכוללים בין היתר את שיעור הזיהומים המולדים וזמינות שירותי האבחון והטיפול. בישראל אין כיום מדיניות סקר שגרתית בנשים הרות או ביילודים. מסיבה זו הדרך העיקרית למניעה כיום היא מניעה ראשונית שמשמעה הדרכה לנשים הרות.

  • יש להמליץ לנשים הרות להימנע מאכילת בשר שאינו מבושל כהלכה (דרוש חימום ל-C°‏ 66 לפחות), בשר מעושן או מיובש.
  • לאחר מגע עם בשר נא יש להקפיד לשטוף היטב ידיים ומשטחים נגועים.
  • חשוב להקפיד על שטיפה יסודית של פירות וירקות.
  • כמו כן, מומלץ להימנע מעבודות גינון ומניקוי ארגז הצרכים של החתול (2).

בדיקות סקירה לפני ההיריון ובזמן ההיריון אינן מומלצות כיום באופן גורף, אולם יש בהחלט מקום לשקול זאת על ידי הרופא המטפל בהתאם לסיפור הרפואי ולגורמי הסיכון.

היריון לאחר זיהום בטוקסופלזמה- כאמור, מומלץ להימנע מהיריון למשך 6 חודשים לאחר הוכחה של זיהום חד בטוקסופלזמה.

פרוגנוזה

קיים יחס הפוך בין הסיכון להדבקה לבין חומרת המחלה ביילוד כתלות בגיל ההיריון. אומנם, ככל שגיל ההיריון מתקדם יותר עולה הסיכון להדבקת העובר (מ-15% בשליש ראשון ועד 60% בשליש השלישי), אולם ככל שהזיהום נרכש יותר מאוחר במהלך ההיריון הסיכון לנזק חמור ליילוד הולך ופוחת. מרבית היילודים (85%) שנדבקו בטפיל במהלך ההיריון לא יציגו ממצאים כלשהם בבדיקה גופנית ובבדיקות העזר, לעתים אפילו עד גיל שנה, אולם מרביתם (85% מתוך התינוקות הא-תסמיניים) יפתחו פגיעות בגיל הילדות המאוחרת ואפילו בעשור השני או השלישי לחיים.

התוצאות שהושגו עם הטיפול בילדים עם זיהום מולד בטוקסופלזמה מעודדות (20). טיפול משפר את הפרוגנוזה ביחס לביקורות עבר שלא טופלו או שקיבלו טיפול קצר.

דגלים אדומים

ביבליוגרפיה

  1. Remington JS, McLeod R, Thulliez P, et al. Toxoplasmosis. In: Infectious Disease of the Fetus adn Newborn Infant, 6th ed, Remington JS, Klein J, Wilson CB, et al (Eds), Elsevier Saunders, Philadelphia 2006;947
  2. Cook AJ, Gilbert RE, Buffolano W, et al. Sources of toxoplasma infection in pregnant women: European multicentre case–control study. European Research Network on Congenital Toxoplasmosis. BMJ 2000;321:142-147
  3. Franklin DM, Dror Z, Nishri Z. The prevalence and incidence of Toxoplasma antibodies in pregnant women. Isr J Med Sci 1993;29:285-286
  4. Guerina NG. Congenital infection with Toxoplasma gondii. Pediatr Ann 1994;23:13842:47-51
  5. Miron D, Raz R, Luder A. Congenital Toxoplasmosis in Israel: To Screen or Not to Screen. IMAJ 2002;4:119-122
  6. Vogel N, Kirisits M, Michael E, et al. Congenital toxoplasmosis transmitted from an immunologically competent mother infected before conception. Clin Infect Dis 1996;23:1055-1060
  7. Liesenfeld O, Press C, Montoya JG, et al. False-positive results in immunoglobulin M (IgM) toxoplasma antibody tests and importance of confirmatory testing: The Platelia toxo IgM test. J Clin Microbiol 1997;35:174-178
  8. Gras L, Gilbert RE, Wallon M, et al. Duration of the IgM response in women acquiring Toxoplasma gondii during pregnancy: implications for clinical practice and cross-sectional incidence studies. Epidemiol Infect 2004;132:541
  9. Freeman K, Oakley L, Pollak A, et al. Association between congenital toxoplasmosis and preterm birth, low birthweight and small for gestational age birth. BJOG 2005;112:31
  10. Koppe JG, Loewer-Sieger DH, De Roever-Bonnet H. Results of 20-year follow-up of congenital toxoplasmosis. Am J Ophthalmol 1986;101:248-249
  11. Wilson CB, Remington JS, Stagno S, et al. Development of adverse sequelae in children born with subclinical congenital Toxoplasma infection. Pediatrics 1980;66:767-774
  12. Foulon W, Pinon JM, Stray-Pedersen B, et al. Prenatal diagnosis of congenital toxoplasmosis: A multicenter evaluation of different diagnostic parameters. Am J Obstet Gynecol 1999;181:843
  13. Brenier-Pinchart MP, Morand-Bui V, Fricker-Hidalgo H, et al. Adapting a conventional PCR assay for Toxoplasma gondii detection to real-time quantitative PCR including a competitive internal control. Parasite 2007;14:149
  14. Gay-Andrieu F, Marty P, Pialat J, et al. Fetal toxoplasmosis and negative amniocentesis: necessity of an ultrasound follow-up. Prenat Diagn 2003; 23:558.
  15. Desmonts, G, Couvreur, J. Congenital toxoplasmosis. A prospective study of 378 pregnancies. NEJM 1974;290:1110
  16. Thiebaut R, Leproust S, Chene G, et al. Effectiveness of Prenatal treatment for congenital toxoplasmosis: a meta-analysis of individual patients' data. Lancet 2007;369:115
  17. Montoya JG, Remington JS. Management of Toxoplasma gondii infection during pregnancy. Clin Infect Dis 2008;47:554
  18. Stepick-Biek P, Thulliez P, Araujo FG, et al. IgA antibodies for diagnosis of acute congenital and acquired toxoplasmosis. J Infect Dis 1990;162:270-273
  19. Boyer KM. Diagnostic testing for congenital toxoplasmosis. Pediatr Infect Dis J 2001;20:59
  20. McAuley J, Boyer KM, Patel D, et al. Early and longitudinal evaluations of treated infants and children and untreated historical patients with congenital toxoplasmosis: The Chicago Collaborative Treatment Trial. Clin Infect Dis 1994;18:38-72
  21. Mets MB, Holfels E, Boyer KM, et al. Eye manifestations of congenital toxoplasmosis. Am J Ophthalmol 1996;122:309-324
  22. Patel DV, Holfels EM, Vogel NP, et al. Resolution of intracranial calcifications in infants with treated congenital toxoplasmosis. Radiology 1996;199:433
  23. Gilbert RE, Peckham CS. Congenital toxoplasmosis in the United Kingdom: to screen or not to screen? J Med Screen 2002;9:135
  24. Hsu HW, Grady GF, Maguire JH, et al. Newborn screening for congenital Toxoplasma infection: five years experience in Massachusetts USA. Scand J Infect Dis Suppl 1992;84:59-64

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר דיאנה טשר ופרופ' אלי סומך, היחידה למחלות זיהומיות בילדים, המרכז הרפואי וולפסון, חולון (יוצר\י הערך)


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, חודש ושנה, גיליון מס' , מדיקל מדיה