כולסטאטומה - Cholesteatoma

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כולסטאטומה
Cholesteatoma
300px
ICD-10 Chapter H 71.
ICD-9 385.32
MeSH D002781
יוצר הערך ד"ר יהודה הולדשטיין
 

כולסטאטומה היא גוש ציסטי בעל דפנות הבנויות מאפיתל קשקשתי ותוכנו תוצרי השרת אפיתל (Desquamation) וקרטין, אשר לכוד בגבולות העצם הטמפורלית ועקב כך הוא בעל יכולת הרסנית מקומית בדומה לתהליך גידולי.

תוכן עניינים

אפידמיולוגיה

שיא הופעת המחלה בגילאי 5-15 שנים אך היא יכולה להופיע בכל גיל. השכיחות באוכלוסייה היא כ-9.2 ל-100000. השכיחות בילדים היא 5-15 ל-100000. שכיחות כולסטאטומה מולדת היא כ-1-5% מכלל הכולסטאטומות והיא מתגלה בדרך כלל עד גיל 5 שנים. 7% מהכולסטאטומות המולדות הן דו צדדיות. הכולסטאטומה נחשבת אגרסיבית יותר בילדים.

אטיולוגיה

כולסטאטומה נרכשת נובעת ברוב המקרים כסיבוך מדלקות אוזניים בגיל הילדות (72.4%) לסוגיהן השונים, כולל דלקת אוזן תיכונה נסיובית כרונית. גורמים שמעלים את שכיחות הדלקות באוזן התיכונה, כגון חיך שסוע, יגדילו גם את שכיחות הכולסטאטומה. המנגנון העיקרי הוא תת לחץ ממושך בחלל התוף משולב עם תפליט קבוע או לסירוגין, אשר גורם לרתיעה של עור התוף כלפי פנים. מיקום הרתיעה משתנה וקורה בעיקר במקומות בהם התוף דק יותר באופן טבעי או בעקבות מחלה או ניתוח (ניתוח צינוריות באוזניים (VT Tubes) למשל). איזור חלש טבעי נמצא בחלק העליון של עור התוף ומכונה Pars flaccida (האיזור הרפה), מאחר והוא חסר את רקמת החיבור. עקב כך הוא שוקע בקלות לכיוון ה-Attic של האוזן התיכונה, בו שוכנים גופי עצמות השמע הפטיש (Malleus) והסדן (Incus). שקיעה זו יכולה להיעצר בשלב התחלתי ולהשאיר כיס קטן עם ניקוז טוב או להמשיך ולחדור ל-Attic ואחרי כן למסטואיד. במקרה כזה, הכיס שצווארו צר, אינו מתנקז ויוצר כולסטאטומה (Prussak cholesteatoma). מקום שכיח אחר לשקיעה הוא החלק האחורי של התוף, שיכול לשקוע לכיוון עצם המשוורת (Stapes) ועצב הפנים.

מנגנון אחר ליצירת כולסטאטומה הוא הטמעה (Implementation) של תאי אפיתל קשקשתי עקב טראומה, נקב בעור התוף עם צמיחת אפיתל פנימה ואחרי ניתוחי אוזניים. כולסטאטומה מופיעה בשכיחות גבוהה יותר אחרי ניתוח צינוריות באוזניים (VT Tubes) בייחוד כשבוצע בשלב מאוחר (ב-1% באוכלוסיית ילדים אחרי ניתוחי צינוריות באוזניים). ממצא זה אינו מצביע בהכרח על קשר של גורם \ תוצאה מאחר וניתוחי הצינוריות מתבצעים באוזניים, שהן מראש בסיכון גבוה יותר ליצירת כולסטאטומה. Rakover et al הראו, ששכיחות ניתוחי כולסטאטומה ירדה מ-20 ל-6.6 ל-100000 תושבים לאחר הכנסת ניתוחי צינוריות באוזניים כטיפול ניתוחי שכיח. כולסטאטומה יכולה להופיע בדופן תעלת השמע החיצונית בעקבות ניתוחים לתיקון עור התוף כתוצאה מהשארת עור תעלה מקופל ומכוסה בדופן התעלה במהלך הניתוח.

הכולסטאטומה הנרכשת, מרגע שהיא נוצרת, ממשיכה לצמוח וגורמת להרס עצם על ידי לחץ מקומי ועל ידי הפעלת אוסטאוקלסטים על ידי האפיתל. ברוב המקרים מופיע זיהום מאחר ונוצרים תנאים טובים לצמיחת חיידקים. הזיהום נוטה להאיץ את התהליך ההרסני. הבקטריולוגיה של הזיהומים דומה לזו של דלקת אוזן תיכונה כרונית. החיידק השכיח ביותר הוא פסאודומונס אירוגינוזה (Pseudomonas aeruginosa). כמו כן - סטפילוקוקוס אוריאוס (Staphylococcus aureus), זני פרוטאוס (Proteus), קלבסיאלה פנאומוניה (Klebsiella pneumoniae), חיידקים אנאירוביים ופטריות. יתכן זיהום משולב של חיידקים ו\או פטריות.

כולסטאטומה מולדת היא כולסטאטומה, שמופיעה מאחורי תוף שלם וללא רקע של ניתוחי אוזניים. היא מתפתחת משאריות אמבריוניות של אפיתל קשקשי ויכולה להופיע בכל חלק של העצם הטמפורלית. היא אינה נוטה להזדהם מאחר ואינה חשופה לחוץ פרט לאחר פריצה של דפנות גרמיים. כאשר היא נמצאת בחוד העצם הטמפורלית היא יכולה להתבטא על ידי לחץ על עצבי השמיעה בדומה לגידול מסוג שוואנומה וסטיבולרית. כאשר היא סותמת את פתח טובה חצוצרת השמע (Eustachian tube) תופיע כסימן ראשון דלקת נסיובית של האוזן התיכונה.

קליניקה

כולסטאטומה מתפתחת בצורה הדרגתית ושקטה ללא סימן פתוגנומוני שיבדיל אותה מדלקת אוזן כרונית אחרת. הסימנים השכיחים הם :

במקרים מתקדמים יותר יופיעו סימני הסיבוכים של מחלה זו:

  • סיבוכים חוץ גולגולתיים - שיתוק עצב הפנים, נצור (פיסטולה) של תעלה חצי קשתית עם סחרחורת, דלקת של האוזן הפנימית (לבירינטיטיס) עם פגיעה בשמיעה, פטרוזיטיס (Petrositis, תסמונת Gradenigo), פריצת זיהום מחוץ למסטואיד עם מורסה חיצונית / צווארית.
  • סיבוכים תוך גולגולתיים - דלקת קרום המוח (מנינגיטיס), דלקת מוח (אנצפליטיס), מורסה מוחית, פקקת (תרומבופלביטיס) של הוריד הסיגמואידי, תפליט מוגלתי (אמפיימה) בחלל הגולגולת.

אבחנה

האבחנה היא קלינית במרבית המקרים – בעיקר בכולסאטומה נרכשת, וקיים קושי אבחנתי. בכל מקרה בו עולה החשד יש להפנות לבדיקת אא"ג עם אוטומיקרוסקופ. הממצאים האוטוסקופיים משתנים, כאשר הכולסטאטומה יכולה להיראות כלפי חוץ עם או בלי זיהום מוגלתי או שיכולה להתלוות בזיהום גרנולרי כרוני. "קוד הצבעים" האוטוסקופי השכיח כולל צבע לבן, צהוב ואדום:

  • לבן - כולסטאטומה ללא זיהום שפרצה מעבר לתוף נראית לבנה ולא סדירה. כאשר היא בחלל התוף היא תיראה כגוש לבן, שיכול לדחוק את התוף כלפי חוץ בהתאם לגודלו. יש להבדיל את הצבע הלבן של הכולסטאטומה מממצא שכיח בהרבה של משקעי סיד בעור התוף (טימפנוסקלרוזיס) שהם בדרך כלל לבנים ובוהקים יותר מהכולסטאטומה. זיהום פטרייתי בתעלת השמע יכול גם הוא להיראות לבן.
  • צהוב - מוגלה שנובעת מזיהום הכולסטאטומה יכולה להסתיר אותה לחלוטין.
  • אדום - תהליך דלקתי גרנולרי כרוני שיכול להתבטא כרקמה גרנולרית שטוחה על עור התוף או כפוליפים גרנולריים, שיכולים להגיע לגודל ניכר ולעיתים אף לחסום את תעלת השמע ולהתבלט כלפי חוץ. תיתכן גם תגובה דלקתית חריפה של עור התוף (Acute on Chronic), עם תוף אדום ובצקתי ללא גרנולציות. דלקת כזו יכולה לחסום פתח של Prussak cholesteatoma כך שלא תיראה כלפי חוץ בבדיקה אוטוסקופית.

אבחנה רנטגנית -

  • CT ברזולוציה גבוהה של הפירמידות (ללא חומר ניגוד) יכול לזהות רקמה רכה וסימני הרס גרמיים וכן את האנטומיה של האיזור לפני ניתוח. בדיקה זו אינה יכולה לקבוע אם התהליך הוא כולסטאטומה.
  • ב-MRI מסוג Non-EPI DWI ניתן לזהות ברגישות גבוהה כולסטאטומות קטנות ולהבדילן מתהליך דלקתי אחר. יכולת זו, שנמצאה בשנים האחרונות, הופכת את הבדיקה לכלי חשוב במעקב בתר ניתוחי.

אבחון שמיעה - ליקוי שמיעה, שהוא כאמור הסימן השכיח ביותר, יהיה ליקוי הולכתי ממקור האוזן תיכונה. פגיעה בלבירינט האוזן הפנימית תגרום להתווספות ליקוי תחושתי כך שיתקבל ליקוי מעורב. כולסטאטומה בחוד העצם הטמפורלית, שלוחצת על תעלת השמע הפנימית ((IAC) ‏ Internal auditory canal) יכולה לגרום לליקוי עצבי.

בכולסטאטומה מולדת הגילוי הוא עקב נזק שנגרם מצמיחתה או באופן מקרי בבדיקה שגרתית כאשר היא באוזן התיכונה. לעיתים היא מאובחנת בטעות כדלקת אוזן תיכונה נסיובית והאמת מתבררת בזמן הכנסת צינורית אוורור.

טיפול

מניעה

זהו המרכיב החשוב ביותר כדי למנוע התפתחות כולסטאטומה הרסנית. המניעה מורכבת ממעקב אחרי תינוקות וילדים עם דלקות אוזניים חוזרות כולל דלקות נסיוביות וביחוד אלה עם גורמי סיכון (בעיקר מומים במבנה הפנים והחיך). כאשר יש התוויה להכנסת צינורית אוורור, בייחוד אם הופיעה רתיעה של עור התוף, אין לדחות את הטיפול לטובת טיפולים שמרניים או משלימים, שיעילותם לא הוכחה. אצל ילדים מסויימים – גם ללא קריטריוני סיכון ברורים - תתכן התפתחות מהירה תוך חודשים של תהליכים הרסניים אלה.

טיפול ניתוחי

כאשר כבר קיימת כולסטאטומה הטיפול הדפיניטיבי הוא ניתוחי בלבד.

בכולסטאטומה מזוהמת נודעת חשיבות רבה לפני הניתוח ובמשולב איתו לטיפול אנטיביוטי ולטיפול מכני על ידי שאיבות כדי להשתלט על הזיהום. טיפול משולב כזה יכול לקצר את משך האשפוז ולהפחית את שכיחות הזיהום הבתר ניתוחי. חשוב להדגיש ששימוש באנטיביוטיקה מקומית (טופיקלית) כטיפול בלבדי אינו מומלץ מאחר ואינו יעיל וגורם להופעת זנים עמידים. ככל שתאובחן הכולסטאטומה בשלב מוקדם יותר כך ניתן להגיע לתוצאות ניתוחיות טובות יותר. לכן, חשוב להפנות לבדיקה ואבחון אא"ג מיד כשעולה חשד לכולסטאומה.

מטרות הטיפול הניתוחי לפי סדר חשיבותן
  1. אוזן בטוחה ללא כולסטאטומה.
  2. אוזן יבשה ללא זיהום ואשר אפשר להרטיבה.
  3. אוזן מתפקדת מבחינת שמיעה.

המצב האידיאלי הוא כריתה מלאה של הכולסטאטומה תוך שמירת תפקוד ומבנה תקינים ככל האפשר. אבל, השגת אוזן בטוחה דורשת לעיתים קרובות את הקרבת התפקוד התקין. כאשר לא ניתן לכרות את התהליך בשלמותו מבצעים "אקסטריוריזציה" (Exteriorization) שלו, כלומר - יצירת קשר של כיס האפיתל לכיוון העור החיצוני כך שיתנקז כלפי חוץ מעצמו או בעזרת טיפולים וניקוי אמבולטוריים מעת לעת.

לפי העקרונות הללו נוצרו שתי גישות ניתוחיות ראשיות:

Closed cavity או CWU) Canal wall up)

בגישה זו קודחים את חלל המסטואיד אך מותירים על מקומו את דופן התעלה האחורי, אשר חוצץ בין חלל המסטואיד לתעלת השמע החיצונית. חלל המסטואיד נותר סגור ומופרד מהחוץ. ניתוח כזה משמר את מבנה האוזן ומאפשר שיקום שמיעה אופטימלי, אבל חסרונו באובדן היכולת לזהות הישנות של המחלה בחלל המסטואיד. הישנות כזו אצל מנתחים מנוסים מגיעה בממוצע לכ-30%. על מנת לפתור את הבעייה הונהג נוהל של מבט שני (Second look), כלומר, ניתוח חוזר בטווח של חצי שנה עד שנתיים מהניתוח הראשון במטרה לוודא שאין הישנות. מובן מאליו שמדיניות זו מביאה לריבוי ניתוחים מיותרים ולכן לאחרונה נעשה שימוש ב-MRI כדי לאתר הישנויות בצורה לא פולשנית.

Open cavity או CWD) Canal wall down)

בגישה זו מורידים את קיר התעלה האחורי ולעיתים את מבני האוזן התיכונה (ניתוח רדיקלי) ויוצרים חלל אחד שפתוח כלפי חוץ. כדי שחלל גדול כזה יתנקז היטב ולא ייסגר מחדש או יזדהם יש להרחיב את פתח התעלה החיצוני בהליך שנקרא מאטופלסטיקה. הימנעות מביצוע הליך זה (מסיבה קוסמטית או אחרת) עלול לגרום לאי הצלחה של הניתוח בעתיד. תהליך ההחלמה הרגיל של ניתוח כזה נמשך מספר חודשים. ניתוח זה מחייב ביקורות חוזרות ונשנות לשם ניקוי החלל הניתוחי.

הגישה הגמישה (Flexible approach)

לעתים ניתן לדעת מראש מה מצב האוזן ולהחליט על סוג הניתוח אך במקרים רבים מחליטים על הניתוח הסופי תוך כדי חשיפת הממצאים והיקף המחלה והנזקים שנגרמו.

הניתוחים מתבצעים על ידי רופאי אא"ג מיומנים בניתוחי אוזניים (אוטולוגים) בעזרת אוטומיקרוסקופ ולאחרונה גם בעזרת אנדוסקופים, אשר מאפשרים זוויות ראייה עקיפות שאינן אפשריות במיקרוסקופ. על מנת להימנע מפגיעה בעצב הפנים במהלכו באוזן התיכונה ובמסטואיד נהוג להיעזר במוניטור ייעודי.

דגלים אדומים

  • כל חשד לכולסטאטומה (ליקוי שמיעה ממושך, הפרשות וכולא) מחייב בדיקת רופא אא"ג תוך שימוש באוטומיקרוסקופ.
  • ילדים שסובלים מדלקות אוזניים חריפות חוזרות או נסיוביות צריכים להיות במעקב אא"ג לשלילת התפתחות רתיעה וכולסטאטומה.
  • אין להשהות טיפול ניתוחי בעזרת צינוריות אוורור כאשר יש התוויה ברורה לכך.

ביבליוגרפיה

  • Comparison of the incidence of cholesteatoma surgery before and after using ventilation tubes for secretory otitis media.Y Rakover, K Keywan and G Rosen .Int J Pediatr Otorhinolaryngol 56(1):41-4 2000
  • Vercruysse JP, De Foer B, Pouillon M, et al. The value of diffusion-weighted MR imaging in the diagnosis of primary acquired and residual cholesteatoma: a surgical verified study of 100 patients. Eur Radiol. Mar 3 2006
  • Kemppainen HO, Puhakka HJ, Laippala PJ, et al. Epidemiology and aetiology of middle ear cholesteatoma. Acta Otolaryngol. 1999;119(5):568-72.
  • De la Cruz A, Fayad JN. Detection and management of childhood cholesteatoma. Pediatr Ann. Jun 1999;28(6):370-3.
  • De la Cruz A, Fayad JN. Detection and management of childhood cholesteatoma. Pediatr Ann. Jun 1999;28(6):370-3.
  • Bluestone, CD, Klein, JO. Intratemporal complications and sequelae of otitis media. In: Pediatric otolaryngology, 4th ed, Bluestone CD, Casselbrant, ML, Stool, SE, et al (Eds), Saunders, Philadelphia 2003. p.687.
  • Surgical treatment of pediatric cholesteatomas.AU Shirazi MA, Muzaffar K, Leonetti JP, Marzo S Laryngoscope. 2006;116(9):1603.
  • Liu JH, Rutter MJ, Choo DI, Willging JP. Congenital cholesteatoma of the middle ear. Clin Pediatr (Phila) 2000; 39:549.
  • Congenital cholesteatoma of the middle ear and mastoid.AU Derlacki EL, Clemis JD Ann Otol Rhinol Laryngol. 1965;74(3):706.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר יהודה הולדשטיין (יוצר\י הערך)


עמוד זה מפורסם תחת רישיון CC-BY-SA-3.0, בניגוד לשאר התכנים בוויקירפואה המפורסמים תחת רישיון אחר.