מזותרפיה וטיפול בכאב

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה,
וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.


מזותרפיה וטיפול בכאב
'
יוצר הערך ד"ר אהרון קפלן, ד"ר מיכאל תורג'מן
TopLogoR.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםכאב


המזותרפיה (Mesotherapy) הינה טכניקה טיפולית שהתפתחה בצרפת ושימושה העיקרי הינו טיפול בכאב.

בשיטה זו משתמשים בהזרקות מקומיות תת עוריות, המכילות בדרך כלל כמויות מזעריות של תרופות אלופתיות (Allopathic medicine). צורת הטיפול המקומי והמינון הנמוך של התרופות מפחיתים את הסיכון לפגיעה יאטרוגנית (Iatrogenic), מצד אחד, ותורמים לפעולה יעילה יותר שלהן, מצד שני. המזותרפיה היא שיטה טיפולית המשתמשת בתת-העור כמתווך להחדרת תרופות במינונים מדוללים אל הגוף. התרופות המוחדרות הינן לרוב תרופות מוסכמות (Conventional drugs), אך במהלך הטיפול מסתייעים גם במלחים, מינרלים וויטמינים. התרופות מדוללות ומוחדרות בכמויות קטנות אל תת–העור, מעל האזור הפתולוגי או אל נקודות אחרות הקשורות למחלה. מאחר שהתרופות נותרות באזור המוזרק זמן ארוך יחסית, ניתן לטפל במזותרפיה בתדירות נמוכה יותר בהשוואה לטיפול מקובל אחר. ד"ר פיסטור, מייסד הטכניקה, הגדיר את הטיפול במזותרפיה כ"כמות קטנה, לעתים רחוקות, במיקום קרוב".

תוכן עניינים

היסטוריה

המזותרפיה החלה להתפתח בשנת 1952 כשיטה טיפולית נוספת בתוך הרפואה הקיימת. הרעיון הבסיסי של המזותרפיה, שעלה מתוך התנסותו הקלינית של ד"ר מישל פיסטור, אומר כי יש להחדיר את התרופה הדרושה קרוב לאזור הפגוע דרך העור. רעיון זה כבר מצא את ביטויו באותה תקופה בטיפולים שונים, כמו בהזרקה מקומית כטיפול בכאבי פרקים. ד"ר פיסטור היה הראשון שלימד ואירגן את השיטה לשימוש קליני. הוא ייסד את העמותה הצרפתית למזותרפיה, הכוללת היום כ - 1,000 חברים, ואת העמותה הבין-לאומית למזותרפיה.

בשנת 1976 פתח ד"ר אנדרה דאלוז–בורגיניון את מרפאת הייעוץ הראשונה למזותרפיה בבית החולים נקר בפריז. בשנת 1982 ערכו ד"ר דניאל קורבל וד"ר אנדרה קפלן את הניסויים הקלינים הראשונים בתחום המזותרפיה על ידי שימוש באיזוטופים רדיואקטיביים כדי להוכיח את יעילות הטיפול. עבודות אלו הובילו, בין השאר, להכרה בשנת 1987 במזותרפיה על ידי האקדמיה הצרפתית לרפואה כ"חלק בלתי נפרד מהרפואה בכלל".

היום השימוש במזותרפיה נפוץ ברחבי צרפת במספר רב של מרפאות, בתוך בתי החולים ומחוץ להם ומזותרפיה אף נלמדת בחמישה בתי ספר לרפואה בצרפת. הטיפול במזותרפיה נכלל כטיפול נגד כאב בסל הבריאות הצרפתי[1]. ברחבי העולם פועלות עשרים עמותות לטיפול במזותרפיה, כולל בצרפת ובישראל, בהן רק רופאים מורשים לתת טיפול זה. הקונגרס הבין-לאומי השניים עשר למזותרפיה נערך בפברואר 2008 במקסיקו.

ביסוס מחקרי

זמן רב הייתה המזותרפיה שיטת טיפול על בסיס אמפירי (Empirical) בלבד, אך החל משנת 1982 נעשו ניסויים מבוקרים ומחקרים קליניים רבים, בעיקר ביוזמת העמותה הצרפתית למזותרפיה. מספר דוגמאות למחקרים אלו:

  • ד"ר דאלוז-בורגיניון (פריז, 1982) חקר את הדיפוזיה (Diffusion) של חומרים ברקמות תת–עוריות אנושיות על ידי קסרוגרפיה (Xerography)
  • ד"ר פיטזורה (איטליה, 1983) בדק בחזירי ים את המעבר בדיפוזיה של חומרים שהוזרקו דרך העור למפרק הברך
  • ד"ר קאסטל וד"ר לה קוז (פריז, 1982) חקרו את הימצאותם של חומרים פארמקולוגיים [Methylene blue ונוגדי דלקת לא סטרואידלים (Non Steroidal Anti Inflammatory Drugs‏ ,NSAIDs)] ברקמות סינוביאליות של הברך, לאחר הזרקה תוך עורית שלהם
  • ד"ר גוטלמן וג'ררד (בריסל, 1992) אישרו באמצעות כרומטוגרפיה (Chromatography) וספקטרוגרפיה (Spectrography) את נוכחותם של צירופי התרופות שבשימוש מזותרפיה

השימוש באיזוטופים רדיואקטיביים שינה את התפיסה לגבי דרך הפעולה של המזותרפיה ואיפשר ביצוע מחקרים נוספים בתחום:

  • ד"ר קורבל (טור, 1983) חקר את הפרמקוקינטיקה (Pharmacokinetics) המקומית, האזורית והכללית של איזוטופים שונים, שהוזרקו תוך עורית ואת הפרפוזיה (Perfusion) של מולקולות שונות לעבר אברי המטרה שלהן
  • ד"ר אהרון (אנדרה) קפלן (פריז, 1983-1993) חקר את ההשפעה של עומק ההזרקה של Calcitonin מסומן [2] על יעילות הטיפול. הוא חקר, עם ד"ר קוטריס, את הפרמקוקינטיקה התוך עורית של מולקולות חומר קטנות ושל קולואידים (Colloids) באמצעות מיפוי תוך עורי [3]

עבודות אלו הובילו לתפיסה חדשה של הפרמקולוגיה התוך עורית [4] ולהבנה כי שכבת העור השטחית משמשת כמאגר עורי למולקולות המוזרקות במזותרפיה ומשך זמן האגירה עומד ביחס הפוך לעומק ההזרקה. מולקולות בעלות משקל מולקולרי נמוך עוברות בדיפוזיה דרך הנימים אל מחזור הדם בעוד שמולקולות בעלות משקל מולקולרי גבוה עוברות דיפוזיה דרך המערכת הלימפתית. החומרים המוזרקים מגיעים ומתרכזים ברקמות ובאברי המטרה, על פי הזיקה (Affinity) שלהם, ובדרך זו הם עוקפים את המערכת הכבדית הראשונית.

בנוסף, למזותרפיה הצלחה טיפולית במסגרת הרפואה הווטרינרית שיש בה בכדי להעיד על יעילות השיטה מול אלו הרואים בה בבחינת טיפול אינבו (Placebo).

אפידמיולוגיה

התוויות לביצוע ההליך

המזותרפיה אומצה במהירות כשיטת טיפול לצלוליט (Cellulite) ברפואה האסתטית, עד כדי שנוצרה תדמית שזוהי ההתוויה העיקרית לטיפול בשיטה זו. ראייה זו היא בבחינת "עץ אחד המסתיר את היער". היום שימושה העיקרי של טכניקת המזותרפיה הינו טיפול בכאב. טיפול במזותרפיה עדיף כאשר:

  • הוא יעיל יותר מטיפול שמרני [לדוגמה: בטיפול בתסמונת הכאב האזורית המורכבת (Complex regional pain syndrome)]
  • הוא יעיל במידה שווה לטיפול שמרני אך עם פחות סיכון לפגיעה יאטרוגנית [לדוגמה: טיפול בדלקת הגיד (Tendinitis)]
  • אין טיפול יעיל אחר למחלה [לדוגמה: טיפול במחלת פיירוני (Peyronie disease)]

ישנם יתרונות רבים למזותרפיה בטיפול בכאב, כולל הפחתה או הימנעות מטיפול בתרופות עם תופעות לוואי (כמו Morphine, ‏Steroids ‏ונוגדי דלקת לא סטרואידלים) והפחתה או הימנעות מפעולות מיותרות או טראומטיות (כמו חסמים עצביים, גלי רדיו והזרקות אפידורליות). במזותרפיה אף ניתן לטפל בחולים עם רגישות יתר או התוויות נגד לטיפולים אחרים, כמו חולים במחלת כיב פפטי, נשים בהיריון, חולים מבוגרים או חולים המטופלים בנוגדי קרישה.

קיימות התוויות נוספות לשימוש במזותרפיה, פרט לטיפול בכאב, כמו מניעת זיהומים כרוניים, מחלות של המערכת החיסונית ורפואה אסתטית[5].

טיפול בכאב נוסיספטיבי (Nociception)

מזותרפיה משמשת כטיפול תסמיני במקרים מסויימים, כדוגמת טיפול באזור הפגוע ובכאב מוקרן (Referred pain). במקרים אחרים, מזותרפיה הינה טיפול אטיולוגי שפועל על סיבת הכאב, לדוגמה: כאבים משניים לשבר אוסטאופורוטי (Osteoporosis related-fracture), תסמונת מנהרת שורש כף היד (Carpal Tunnel syndrome), טיפול בסיסי במיגרנות ובכאב ראש מתחי (Tension Headache) על ידי הזרקת חוסמי בטא באזור הקרקפת.

כאבים נמצאים כמעט בכל פתולוגיה בגוף האדם, וישנן התוויות רבות לטיפול במזותרפיה:

בנוסף, ניתן להשתמש במזותרפיה כטיפול בכאב לאחר כירורגיה אורתופדית, אנדוסקופיה של מפרקים וכאב הנגרם בעקבות פגיעות ספורט לדוגמת נקעים, דלקות גידים, סיבוכים של נקעים חוזרים ושברי מאמץ.

טיפול בכאב נוירופתי (Neuropathic)

בטיפול בכאב נוירופתי משתמשים גם באפקט הרפלקסותרפיה (Reflexotherapy) של ההזרקות. במקרה הזה לא משתמשים בחומרים להרדמה מקומית אלא להפך, בתרופות שגורמות גירויים לצורך דה-סנסיטיזציה (Desensitisation). מזותרפיה יכולה להיות מזור נוסף לטיפול בכאב מסוג זה.

מולקולות רבות נבדקות כחומרים לטיפול בכאב נוירופתי - Calcitonin, ‏(Amitryptiline)‏ Elatrol‏, Clomipramine, ‏Capsicum 5 DH ‏ו-Morphine עם חומרי דילול לחומרים פעילים (NACI, מגנזיום או מים לצורך הזרקה).

מטרת ההליך

בחירת המטופלים

מטופלים שאינם מתאימים לביצוע ההליך

לא ניתן לטפל במזותרפיה בחולים בעלי פחד ממחטים ומזריקות, רגישות ידועה לחומר המוזרק, זיהום באזור ההזרקה ועור המועד ליצירת קלואיד (Keloid). כמו כן, לא נטפל במקרים שדורשים טיפול אחר ממזותרפיה, לדוגמה ארתרוזיס קשה הדורש תיקון כירורגי.

סוגי ההליכים ותיאורם

דרך הפעולה

הרופא המשתמש במזותרפיה מסתייע ברפואה המקובלת, אך גם בצורות נוספות של טיפול. כצעד ראשון הוא מנסה להגיע לאבחנה מדויקת ככל הניתן באמצעות בדיקה גופנית ובדיקות עזר נוספות. לאחר שהגיע לאבחנה, הוא מנסה להעריך את צורת הטיפול היעילה ביותר אצל אותו חולה ומביא בחשבון גם את המזותרפיה כצורת טיפול מועדפת. מסיבה זו יש לקחת בחשבון באנמנזה את התוויות הנגד של כל תרופה, כולל רגישות ידועה של החולה לאותו החומר או יחסי גומלין (Interaction) בין-תרופתיות.

צורת הפעולה במזותרפיה היא פשוטה: "יד, מזרק ומחט". ניתן להשתמש בצורות הזרקה נוספות, מכניות, אלקטרוניות וכו', אך הן אינן בהכרח יעילות יותר מההזרקה הפשוטה, שאף פחות כואבת. בהזרקה יש להשתמש בחומרים מוכרים וכן לחטא היטב את אזור ההזרקה.

עומק ההזרקה [מ-0.2 מ"מ (מילימטר) ועד ל-10 מ"מ] ומיקומה באזורים השונים נקבע על פי הפתולוגיה עצמה והגישות השונות המקובלות בטיפול במזותרפיה. נהוג להשתמש במחט 4 מ"מ 27G.

דרך ההזרקה הזאת דומה במקצת למתן תרופות על ידי מדבקות עוריות (First pass effect) או משחות שונות, אך בצורות מתן אלו ניתן להחדיר מספר מוגבל בלבד של מולקולות קטנות המסוגלות לחדור את מחסום עילית העור (Epidermis). לעומת זאת, במזותרפיה ניתן לעקוף מחסום זה.

חומרים בשימוש

במזותרפיה נהוג להשתמש בתרופות שונות, לרוב חומרים אלופתיים שהפרמקולוגיה שלהם כבר ידועה, מלחים ומינרלים, אוליגואלמנטים (Oligo-elements), ויטמינים ולעתים גם חומרים הומאופתיים (Homeopathy). יש לדלל את החומרים הפעילים בממיס טבעי, בדרך כלל עד פי 10. יש להשתמש בכמויות קטנות של תמיסה, בדרך כלל 1 עד 2 מיליליטר, כאשר לרוב משתמשים בעירוב של מספר חומרים פעילים בכל הזרקה[6].

משתמשים במגוון חומרים בעלי פעילות שונה:

  • חומרי הרדמה מקומיים (לדוגמה: Esracain)
  • נוגדי דלקת לא סטרואידליים
  • חוסמי בטא
  • מרחיבי כלי דם
  • Calcitonin
  • נוגדי רדיקלים חופשיים
  • מינרלים (מגנזיום‏, Conjonctyl‏)
  • חיסונים

סטרואידים אינם בשימוש במזותרפיה מכיוון שהם גורמים להצטלקות תת-עורית כאשר מזריקים אותם הזרקה שטחית.

תוצאות הניתוח\ההליך ההתערבותי

תופעות לוואי

ייתכנו תופעות לוואי שפירות כמו שריטות מהמחט, המטומה באזור הדקירה או תסמינים וזווגליים (Vasovagal response). תוארו תופעות חמורות יותר של זיהומים באזור ההזרקה ואף מורסה (Abscess), בדרך כלל על ידי החיידק Mycobacterium. לא דווח על מקרים של הלם אנפילקטי (Anaphylactic shock) כתוצאה מטיפול במזותרפיה. רוב תופעות הלוואי קורות עקב זהירות לא מספקת בהכנה לטיפול (חיטוי לא מספק, אנמנזה לא מלאה או אי ידיעה של התוויות הנגד לטיפול) או עקב טכניקה לקויה של המטפל (מחט לא מתאימה, הזרקת החומר בצורה לא נכונה או עומק לא נכון של ההזרקה).

פרוגנוזה

ביבליוגרפיה

  1. Sal Ha Briouth. Classification commune des actes médicaux. (CCAM) 2002
  2. Rincourt D, Kaplan AJ. Implication for Mesotherapy of an essay of injected calcitonin labeled with 125 iodine. IVeme Congres International de Mesotherapie 1985
  3. Kaplan AJ, Coutris G. Meso-scintiscanning and proposed standardization of theories on Mesotherapy. VIth Congres International de Mesotherapie, 9-10-11 Octobre 1992;Bruxelles, Belgique
  4. Coutris G, Kaplan AJ. Superficial intradermal injection : Diagnostic use in nuclear medicine. Journal de medecine nucleaire et de biophysique 89;13,4,229-233
  5. Kaplan A, Tordjman M. What is Mesotherapy? The Israel journal of family practice 2003;13:102
  6. Silva JF, Picon RN. Tratado de farmacologia mesoterapica. Buenos Ayres (Argentina) 2000

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אהרון קפלן, ד"ר מיכאל תורג'מן (יוצר\י הערך)



פורסם בכתב העת "כאב", דצמבר 2009, גיליון מס' 19, מדיקל מדיה