ספורט תחרותי והשפעתו על מערכת החיסון - Effects of competitive sports on the immune system

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספורט תחרותי והשפעתו על מערכת החיסון
Effects of competitive sports on the immune system
יוצר הערך פרופ' דן נמט, פרופ' אלון אליקים
 

הספורטאי המתאמן בתנאי שדה, באולמות הספורט ובחדרי הכושר הצפופים וההומים, נמצא למעשה בסביבה "עוינת" הרוחשת חיידקים, נגיפים ומיקרואורגניזמים אחרים, שרבים מהם עלולים לגרום למחלות. עם זאת בריאותם התקינה של מרבית הספורטאים מעידה על כך שבדרך כלל גופם מוגן מפני גורמי תחלואה שונים.

תוכן עניינים

מערכת החיסון

גוף האדם מצויד בשתי צורות עיקריות של מנגנוני הגנה: האחת כוללת מחסומים בלתי ייחודיים, כגון עור, דמעות, ריסים, סיסי מערכת הנשימה, הפרשות ריריות מנקבי הגוף השונים, חומציות הקיבה ועוד. אלה מונעים כניסת גופים זרים לגוף או משמידים מחוללי מחלות שחדרו אל הגוף. צורת ההגנה השנייה היא מערכת החיסון, המתאפיינת ביכולתה לתקוף באופן ספציפי את גורם הסיכון שחדר אל הגוף. מערכת החיסון מורכבת משלוש זרועות הפועלות בצורה משולבת - הזרוע התאית (Cellular immunity), המתקיפה בעיקר נגיפים, הזרוע ההומורלית (גורמי חיסון המצויים בזרם הדם, Humoral immunity), המתקיפה בעיקר חיידקים, והזרוע הבלענית (Phagocytic immunity), התוקפת כל גורם זר החודר לגופנו.

הזרוע התאית

הזרוע התאית מורכבת מכדוריות הדם הלבנות (לויקוציטים - (WBC) ‏White Blood Cells), הכוללות תאים מרובי גרעין, שהחשובים בהם הם הנויטרופילים (Neutrophils), בעלי כושר לבליעת גורמים זרים, ותאים חד–גרעיניים, כגון מונוציטים (Monocytes) ולימפוציטים (Lymphocytes).

הלימפוציטים נחלקים לשתי תת-אוכלוסיות: לימפוציטים מסוג T הנוצרים בתימוס (Thymus), ולימפוציטים מסוג B, הנוצרים בלשד העצם (Bone marrow) ומייצרים את הנוגדנים. לימפוציטים מסוג T נחלקים לשלוש קבוצות:

  • תאי T ציטוטקסיים (T cytotoxic), שיכולים להשמיד גורם זר
  • תאי T מסייעים (T helper), המכוונים ומתאמים את התגובה החיסונית כולה. התאים המסייעים מזהים את חדירת הגוף הזר, ומזעיקים את עזרת תאי מערכת החיסון האחרים, החיוניים לחיסולו
  • תאי T מעכבים (T suppressor), שתפקידם למתן את התגובה החיסונית, כדי שתתקוף רק את הגורם הזר ולא תפגע גם בתאי הגוף עצמם

השילוב בין אוכלוסיות הלימפוציטים השונות חיוני להתמודדות עם גורמים זרים שפלשו לגופנו.

הזרוע ההומורלית

הזרוע ההומורלית מכילה את הנוגדנים (Immunoglobulin – Ig) ואת מערכת המשלים (Complement), המשלימה את יכולת התמודדות הנוגדנים עם מזהמים. הנוגדנים נוצרים במח העצם על ידי תאי לימפוציטים מסוג B. עובדה זו ממחישה שוב את חשיבות השילוב בין הזרועות השונות, לתפקוד מיטבי של מערכת החיסון. ישנם מספר סוגים של נוגדנים. הנוגדנים החשובים ב"מלחמה" כנגד מזהמים, הם נוגדנים מסוג אימונוגלובולין M‏ (Immunoglobulin M - IgM)‏, אימונוגלובולין G‏ (Immunoglobulin G - IgG), ואימונוגלובולין A‏ (Immunoglobulin A - IgA)‏. IgM הוא הנוגדן הראשון המזהה את הגורם הזר, ונלחם מולו. במהלך המאבק יזעיק הנוגדן מסוג IgM כוחות תגבור לצורך מאבק משותף בפולש הזר – את הנוגדנים מסוג IgG (ניתן לראות את נוגדני ה- IgM כמייצגים את כוחות הצבא הסדיר. אלו מזעיקים כתגבור את כוחות המילואים – נוגדני ה- IgG). לאחר שהתגברו במשותף על המזהם, יישארו במערכת תאי זיכרון המייצרים נוגדנים מסוג IgG. מטרת תאי הזיכרון היא, שאם תאים אלו ייתקלו שנית באותו מזהם יחסלוהו מיד, עוד בטרם יספיק המזהם לגרום למחלה כלשהי. נוגדן נוסף הוא מסוג IgA, שהוא הנוגדן העיקרי הקיים במערכות הגוף הקשורות באופן ישיר עם הסביבה החיצונית (מערכת הנשימה, מערכת העיכול, מערכת המין), ועל כן הוא חיוני בעיקר לתקיפת גורמים זרים שחדרו אל הגוף דרך מערכות אלו. כאשר נוגדן זה מצוי בנוזלי הגוף המופרשים במערכות הקשורות לסביבה החיצונית הוא נקרא IgA מופרש‏ (Secretory IgA). נוגדן נוסף הוא אימונוגלובולין E‏ (Immunoglobulin E - IgE), החשוב בעיקר בתיווך תגובות אלרגיות מהירות.

הזרוע הבלענית

הזרוע הבלענית מכילה סוגים שונים של תאים בעלי יכולת בליעה של גורמים זרים, באופן בלתי ספציפי. התאים הבלעניים העיקריים הם מקרופגים (Macrophages) ונויטרופילים. תאים אלו מגיעים באמצעות זרם הדם לאזור שהמזהם מצוי בו. באזור זה מתחולל תהליך שבתחילתו נדבקים התאים הבלעניים לדופנות כלי הדם (Adhesion), ובהמשכו הם יוצאים החוצה מכלי הדם דרך תעלות שנפתחות למטרה זו בדופנות כלי הדם, ומתחילים בתהליך נדידה מכוון לעבר המזהם. התנועה המכוונת של התא הבלען לעבר המזהם נקראת כמוטקסיס (Chemotaxis). כשמגיעים התאים הבלעניים אל המזהם הם לוכדים אותו ובולעים אותו בתהליך הנקרא פגוציטוזה (Phagocytosis). לאחר בליעת הגורם הזר מפרישים התאים הבלעניים אנזימים "הרסניים" וחומרים מחמצנים אחרים, המשמידים את הגורם הזר שבתוכם (Killing). נוסף על כך שולחים התאים הבלעניים "מסרים" לתאים אחרים של מערכת החיסון, כגון נוגדנים, תאי T ציטוטוקסים ותאי הרג טבעיים (Natural killers), הקוראים להם להגיע כתגבורת ולסייע להם לחסל את הגורם הזר.

השפעת ספורט תחרותי על מערכת החיסון

עיקר המחקרים שבדקו השפעת פעילות גופנית על מערכת החיסון נעשו בספורטאים תחרותיים. חשוב לציין שעיסוק בספורט לשם ההנאה אינו משפיע לרעה על מערכת החיסון, ויש הטוענים כי הוא אף משפר את יכולתה להגן עלינו מפני זיהומים.

מאידך, מחקרים רבים הדגימו שתוכנית אימונים תובענית עלולה לגרום לפגיעה במערכת החיסון ולהגברת הנטייה לחלות במחלות זיהומיות. הזיהומים הנפוצים ביותר בקרב ספורטאים הם זיהומים נגיפיים, ובמיוחד זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, ובמידה פחותה יותר זיהומים בדרכי העיכול. יתר על כן, המשך ביצוע אימונים בזמן תקופת הדגירה של מחלות זיהומיות או בשלבי הסיום שלהן עלול לגרום להתארכות המחלה או להחמרת תסמיניה (לדוגמה, הופעת דלקת ריאות לאחר זיהום נגיפי בדרכי הנשימה העליונות, או התפתחות דלקת בשריר הלב (Myocarditis) לאחר זיהום נגיפי פשוט בדרכי העיכול). בתקופה של עומס אימונים גבוה, ובעיקר בתקופת תחרויות, קיימת נטייה מוגברת לחלות במחלות זיהומיות. נראה שהשילוב בין מצב דחק פיזיולוגי ופסיכולוגי הקשור באימונים קשים ובהופעה בתחרויות הוא הגורם העיקרי להיחלשותה של מערכת החיסון ולהגברת הנטייה למחלות זיהומיות בספורטאים.

השינוי הבולט ביותר והאופייני ביותר במערכת החיסון עקב מאמץ גופני הוא עליית המספר הכולל של כדוריות הדם הלבנות, שמתרחשת כמעט בכל סוג של מאמץ. עלייה זו נובעת משחרור כדוריות דם לבנות ממאגרים זמינים (כמו למשל בטחול, בלשד העצם או בדופנות כלי הדם) אל הנסיוב, ומבטאת תגובה לא ספציפית למצב דחק. העלייה במספר הכדוריות הלבנות מתווכת על ידי עלייה ברמת הורמוני דחק, כגון אדרנלין, הורמון הגדילה וקורטיזול.

לעומת זאת, במאמצים ממושכים מאוד (כגון מסעות צבאיים, מרוצים ממושכים או תחרויות משולבות ארוכות כגון טריאתלון) מאגרי כדוריות הדם הלבנות מידלדלים משלב מסוים, ורמתם בדם יורדת אף אל מתחת לטווח הנורמה. תופעה זו יכולה לפגוע בתפקוד יעיל של מערכת החיסון.

הפגיעה במערכת החיסון של ספורטאי עלית בעקבות אימונים אינטנסיביים מערבת את שלוש הזרועות של מערכת החיסון: הזרוע התאית, הזרוע ההומורלית והזרוע הבלענית:

  • מאמץ אינטנסיבי גורם לעלייה במספר תאי הלימפוציטים, הלימפוציטים המסייעים והלימפוציטים המדכאים. אולם העלייה של לימפוציטים מדכאים גדולה הרבה יותר, באופן יחסי, מאשר העלייה של הלימפוציטים המסייעים, ועל כן, היחס בין תאים מסייעים למדכאים קטן. אמנם השפעה זו על הזרוע החיסונית התאית היא זמנית (שעות ספורות), אך אם בפרק זמן זה ייחשף הספורטאי למזהם, יגדלו סיכוייו לפתח מחלה זיהומית. תקופה זו שבה האפשרות להתפתחות זיהום גדולה יותר נקראת "חלון הזדמנויות" (Window of opportunity). שינוי דומה של ירידת היחס בין לימפוציטים מסייעים למדכאים מתרחש לא רק בעקבות מאמץ גופני, אלא גם במחלות הפוגעות באופן קשה במערכת החיסון, כגון תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (איידס). במחלה זו הפגיעה היא קשה יותר, קבועה ונמשכת לאורך זמן רב. היא אף עלולה לגרום למוות, עקב זיהומים קשים במזהמים חריגים.
  • פגיעה שכיחה נוספת במערכת החיסון התאית היא ירידה במספר תאי ההרג הטבעיים (Natural killers) ובתפקודם. תאים אלו חשובים לפעילות הכוללת לחיסול מזהמים שונים שחדרו לגופנו.
  • גם מערכת הנוגדנים עלולה להיפגע כתוצאה מאימון גופני. כך נמצא שבתקופת אימונים קשים של רצים למרחקים ארוכים יש ירידה במספר הנוגדנים וביכולת שלהם להגיב לנוכחות מזהמים שונים. כן נמצא קשר נסיבתי בין ירידת רמת נוגדני IgA ברוק להופעת זיהומים בדרכי הנשימה העליונות בקרב ספורטאים. לנתון זה חשיבות בעיקר בתקופת החורף, שבה שכיחות הנגיפים הגורמים לזיהומים בדרכי הנשימה העליונות גדולה יותר.
  • אימונים עצימים עלולים לפגוע גם במערכת החיסון הבלענית, על ידי ירידה ביכולת הכימוטקטית המכוונת לעבר המזהם, ועקב כך – פגיעה ביכולת הבליעה וההרג.

מניעת מחלות זיהומיות בקרב ספורטאים תחרותיים

מרבית השינויים במערכת החיסון, הנובעים מאימונים קשים או מתחרויות ופוגעים ביעילות פעילותה, הם בדרך כלל קלים וקצרי מועד. בדרך כלל יחזור המצב לקדמותו תוך 24 שעות מתום המאמץ העצים. אך פרק הזמן שבו מערכת החיסון יעילה פחות מהווה כאמור "חלון הזדמנויות", שבו אם ייחשף הספורטאי לגורם מזהם יגדלו סיכוייו להידבק במחלה. מובן שככל שעומס האימון רב יותר גדל "חלון הזדמנויות" וגדלים סיכוייו של הספורטאי לחלות.

לכן מומלץ לחסן ספורטאי עילית מפני מזהמים שכיחים כגון חיסון לשפעת וחיסון לדלקת כבד נגיפית (במקומות שהמחלה שכיחה). חשיבות החיסון רבה, שכן פרט להשבתת הספורטאי במהלך הזיהום עצמו, אובדן כושר האימון נמשך בדרך כלל פרק זמן גדול הרבה יותר מאשר המחלה עצמה, ועל כן עלול לפגוע קשות ביכולת הספורטאי, ועלול אף לסכן עונת אימון שלמה.

ישנה התעניינות רבה בשימוש בתוספי תזונה לחיזוק מערכת החיסון. מחקרים בודדים בלבד בדקו את יעילותם של תוספים אלו באופן מדעי, ומעטים עוד יותר הוכיחו את יכולתם לעזור לשיפור תפקוד מערכת החיסון ולמניעת מחלות זיהומיות. עם זאת, שימוש בויטמין C ובנוגדי חימצון נוספים (במיוחד ויטמין E) עשוי לסייע לשיפור היכולת הבלענית של תאי מערכת החיסון, למנוע את הפגיעה ביכולת הכימוטקטית בעקבות אימונים עצימים, ולהקטין עקב כך את הנטייה לחלות במחלות זיהומיות. שימוש בתכשירי חלב פרוביוטיים, המכילים חיידקי מעי מגנים, מסייע במניעת זיהומים במערכת העיכול ומקצר את משך המחלה, אם בכל זאת התפתחה. הכנסת תוספי תזונה אלה באופן שוטף לתזונת הספורטאים, במיוחד בתקופות אימון קשות או במחנות אימון מרוחקים וממושכים, כאשר נחשפים למזונות חדשים, או במקומות שלא ניתן לפקח על תנאי הכנת המזון, עשויה לסייע לתפקוד תקין של מערכת החיסון, ולהקטין את הנטייה לחלות במחלות זיהומיות.

ביבליוגרפיה

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' דן נמט, פרופ' אלון אליקים, מרכז ספורט ובריאות לילדים ולנוער, מחלקת ילדים, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא (יוצר\י הערך)