https://www.wikirefua.org.il/w/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8+%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90 2026-04-10T00:04:09Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.35.2 https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90&diff=195802 2020-06-15T08:47:03Z

<p>ליאור שפירא: </p> <hr /> <div>{{דף משתמש<br /> |תמונה=<br /> |רוחב=<br /> |צבע=<br /> |title={{{שם|{{שם הדף}} }}}<br /> |id=mp-dyk<br /> |שם מלא={{שם הדף}}<br /> |השכלה=Professor<br /> |תעסוקה נוכחית=מרכז רפואי הדסה, מנהל המחלקה לפריודונטיה, מומחה משנת 1990, נשיא-נבחר הפדרציה האירופאית לפריודונטיה<br /> |תחום התמחות=פריודונטיה (מחלות חניכיים והשתלות שיניים)<br /> |תחומי עניין=מחלות חניכיים, השתלות שיניים, בניית עצם הלסת לשתלים במצבי חסר<br /> |ניסיון מקצועי= בוגר הפקולטה ב&quot;הדסה&quot; 1986, התמחות &quot;הדסה&quot; 1990, השתלמות רוצ'סטר ארה&quot;ב 1991-1993<br /> |פרסים ומלגות= פרס מחקר IADR 2009, פרס סאנסטאר 2003, פרס ריזו 1999.<br /> |חברות באיגוד מקצועי= האיגוד הישראלי לפריודונטיה, האקדמיה האירופאית לפריודונטיה, האיגוד האירופאי להשתלות שינים EAO, האקדמיה האמרקאית לפריודונטיה, איגוד המחקר הדנטאלי הבינלאומי IADR.<br /> |פרסומים= מעל 150 מאמרים בספרות המקצועית.<br /> |ניגוד אינטרסים= אין<br /> |רשימת ערכים=<br /> |אתר= http://www.prof-shapira.com<br /> |יצירת קשר=[[מיוחד:Emailuser/{{שם הדף}}|שלחו לי E-Mail]]<br /> }}<br /> [[קטגוריה:עורכים בויקירפואה|שפירא]]</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90&diff=195801 2020-06-15T08:46:11Z

<p>ליאור שפירא: </p> <hr /> <div>{{דף משתמש<br /> |תמונה=<br /> |רוחב=<br /> |צבע=<br /> |title={{{שם|{{שם הדף}} }}}<br /> |id=mp-dyk<br /> |שם מלא={{שם הדף}}<br /> |השכלה=Professor<br /> |תעסוקה נוכחית=מרכז רפואי הדסה, מנהל המחלקה לפריודונטיה, מומחה משנת 1990, נשיא-נבחר הפדרציה האירופאית לפריודונטיה<br /> |תחום התמחות=פריודונטיה (מחלות חניכיים והשתלות שיניים)<br /> |תחומי עניין=מחלות חניכיים, השתלות שיניים, בניית עצם הלסת לשתלים במצבי חסר<br /> |ניסיון מקצועי= בודר הפקולטה ב&quot;הדסה&quot; 1986, התמחות &quot;הדסה&quot; 1990, השתלמות רוצ'סטר ארה&quot;ב 1991-1993<br /> |פרסים ומלגות= פרס מחקר IADR 2009, פרס סאנסטאר 2003, פרס ריזו 1999.<br /> |חברות באיגוד מקצועי= האיגוד הישראלי לפריודונטיה, האקדמיה האירופאית לפריודונטיה, האיגוד האירופאי להשתלות שינים EAO, האקדמיה האמרקאית לפריודונטיה, איגוד המחקר הדנטאלי הבינלאומי IADR.<br /> |פרסומים= מעל 150 מאמרים בספרות המקצועית.<br /> |ניגוד אינטרסים= אין<br /> |רשימת ערכים=<br /> |אתר= http://www.prof-shapira.com<br /> |יצירת קשר=[[מיוחד:Emailuser/{{שם הדף}}|שלחו לי E-Mail]]<br /> }}<br /> [[קטגוריה:עורכים בויקירפואה|שפירא]]</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90&diff=195800 2020-06-15T08:42:54Z

<p>ליאור שפירא: </p> <hr /> <div>{{דף משתמש<br /> |תמונה=<br /> |רוחב=<br /> |צבע=<br /> |title={{{שם|{{שם הדף}} }}}<br /> |id=mp-dyk<br /> |שם מלא={{שם הדף}}<br /> |השכלה=Professor<br /> |תעסוקה נוכחית=מרכז רפואי הדסה, מנהל המחלקה לפריודונטיה, מומחה משנת 1990, נשיא-נבחר הפדרציה האירופאית לפריודונטיה<br /> |תחום התמחות=פריודונטיה (מחלות חניכיים והשתלות שיניים)<br /> |תחומי עניין=מחלות חניכיים, השתלות שיניים, בניית עצם הלסת לשתלים במצבי חסר<br /> |ניסיון מקצועי= בודר הפקולטה ב&quot;הדסה&quot; 1986, התמחות &quot;הדסה&quot; 1990, השתלמות רוצ'סטר ארה&quot;ב 1991-1993<br /> |פרסים ומלגות= פרס מחקר IADR 2009, פרס סאנסטאר 2003, פרס ריזו 1999.<br /> |חברות באיגוד מקצועי= האיגוד הישראלי לפריודונטיה, האקדמיה האירופאית לפריודונטיה, האיגוד האירופאי להשתלות שינים EAO, האקדמיה האמרקאית לפריודונטיה, איגוד המחקר הדנטאלי הבינלאומי IADR.<br /> |פרסומים= מעל 150 מאמרים בספרות המקצועית.<br /> |ניגוד אינטרסים= אין<br /> |רשימת ערכים=<br /> |אתר= www.prof-shapira.com<br /> |יצירת קשר=[[מיוחד:Emailuser/{{שם הדף}}|שלחו לי E-Mail]]<br /> }}<br /> [[קטגוריה:עורכים בויקירפואה|שפירא]]</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%A9%D7%AA%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%93%D7%A0%D7%98%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D&diff=16994 2011-08-02T07:21:36Z

<p>ליאור שפירא: דף חדש: ראה ערך &quot;השתלת שיניים&quot;</p> <hr /> <div>ראה ערך &quot;השתלת שיניים&quot;</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9C%D7%AA_%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Dental_implant&diff=16993 2011-08-02T07:19:57Z

<p>ליאור שפירא: /* מטופלים שאינם מתאימים לביצוע שתלים דנטאליים */</p> <hr /> <div>{{ערך בבדיקה}}<br /> <br /> {{מחלה<br /> |תמונה=<br /> |כיתוב תמונה=<br /> |שם עברי=השתלת שיניים<br /> |שם לועזי=<br /> |שמות נוספים=<br /> |ICD-10=<br /> |ICD-9=<br /> |MeSH=<br /> |יוצר הערך=[[משתמש:ליאור שפירא|פרופ' ליאור שפירא]]<br /> |אחראי הערך=<br /> }}<br /> <br /> '''שתלים ברפואת שיניים''' הם בעצם תחליף מלאכותי לשורשי השיניים עשוי ממתכת. הם בדרך כלל בעלי צורת בורג ועשויים ממתכת טיטניום, ומוחדרים אל הלסת על מנת לחבר אליהם שיניים מלאכותיות. השתלים היוו פריצת דרך טיפולית ששינתה את פני עולם רפואת השיניים, ומעטים הם המטופלים אשר לא יכולים ליהנות מהם. יש לזכור כי שתלים אינם שיניים, והם תחליף מצוין לשיניים חסרות או שיניים שאינן ברות טיפול- ולא תחליף לשיניים חולות. ההצלחה של הטיפול בהשתלות מתחילה באבחון נכון ומבחירת אפשרויות הטיפול השונות. כמו בכל ניתוח רפואי, קיימים סיכונים וסיבוכים גם בהשתלות שיש לקחת בחשבון לפני התהליך. אמנם, למזלנו, הסיכונים והסיבוכים נדירים, אך על הרופא והמטופל להיות מודע אליהם.<br /> <br /> ==אפידמיולוגיה==<br /> <br /> חוסר שיניים חלקי עד מלא הינו תופעה נפוצה בעולם, וסובלים ממנה אנשים רבים. אין כיום הערכה מסודרת כמה אנשים סובלים לפחות מחסר של שן אחת, וכמה אנשים חסרי שיניים כלל יש כיום בעולם – אבל אין ספק כי זו תופעה נפוצה. מאז כניסת השתלים הדנטאליים לטיפול בשנות השמונים של המאה העשרים – הותקנו ברחבי העולם מיליוני שתלים וזו פרוצדורה מתועדת ומוכרת על כל סיבוכיה ב-30 השנה האחרונות.<br /> <br /> ==התוויות לביצוע השתלה דנטאלית==<br /> <br /> היתרון העיקרי המושג משיניים הנתמכות על ידי שתלים הוא היכולת ללעוס ולתפקד בצורה טובה. מחקרים העריכו כי יכולת הלעיסה של מתרפאים נושאי תותבות שלמות (מחוסרי שיניים כלל) היה כ-20% מהכוח שהיה מופעל על ידי שינים טבעיות, לו היו קיימות. אותם המתרפאים, לאחר שקיבלו שיניים הנתמכות על ידי שתלים, יכולת הלעיסה שלהם עלתה עד ל-95% מהכוח של המשנן טבעי. כלומר, יש החזרה מלאה של פונקצית הלעיסה. מחוסרי שיניים נושאי תותבות, לא תמיד זקוקים לתמיכת על ידי מספר רב של שתלים כדי ליהנות משיקום הפה על גבי שתלים. ניתן להשתמש בשתלים מעטים יחסית לצורך השגת יציבות ואחיזה טובים יותר של תותבת ובכך להגדיל את יכולת התפקוד והביטחון של האדם עם התותבות.<br /> <br /> בעוד שהיתרונות התפקודיים הם מובנים מעליהם, היתרונות הקוסמטיים והפסיכולוגיים בהחזרת השיניים הם לעיתים, להרבה אנשים, חשובים באותה מידה, ולפעמים אף יותר מלעיסה. נוסף ליתרונות התפקודיים, שיחזור השיניים על גבי שתלים יכול לשפר את ההערכה העצמית של המטופל. אובדן שיניים מתבטא לעיתים תכופות גם במראה &quot;מזדקן&quot; של הפנים והשפתיים וגם בהרגשה פסיכולוגית של &quot;זיקנה&quot;. מצב זה יכול לגרום לקשיים נפשיים ואובדן הביטחון העצמי של המטופל, ושתלים יכולים להחזיר לו את הביטחון והרגשת הצעירות.<br /> <br /> ==מטרת הניתוח==<br /> <br /> התקנת שתלים בעצם הלסת כתחליף לשורשים הנושאים את כותרת השן, ושיקומם בצורה הקרובה ביותר למשנן הטבעי על מנת לאפשר פונקציה של לעיסה, דיבור תקין ומראה אסתטי.<br /> <br /> ==בחירת מטופלים==<br /> <br /> מטופלים מתאימים הם מטופלים להם חסר לפחות שן אחת או יותר, או ישנן שיניים שאי אפשר לטפל בהם עקב פתולוגיות שלא ניתנות לריפוי, והם מעוניינים בשיקום על גבי שתלים במקום האלטרנטיבות הותיקות יותר כמו גשר על גבי שיניים או תותבות נשלפות.<br /> <br /> ===מטופלים שאינם מתאימים לביצוע שתלים דנטאליים===<br /> <br /> נדירים הם המקרים בהם לא ניתן לבצע השתלות מסיבות רפואיות. גיל כרונולוגי לבדו אינו התווית נגד לביצוע של שתלים, וגם מתרפאים מבוגרים מאד (אפילו בשנות התשעים לחייהם) יכולים ליהנות מיתרונות השתלים במיוחד לאור העובדה שהם בדרך-כלל אלו שזקוקים להם הכי הרבה. אולם, קיימים מצבים רפואיים שמעלים את הסיכון לקליטה תקינה של השתלים כמו: [[עישון]], [[סכרת]] לא מאוזנת, [[אוסטאופורוזיס]] לא-מטופלת, נטילת תרופות לטיפול באוסטאופורוזיס ממשפחת הביספוספאנטים. כמו כן תרופות הפוגעות במנגנון קרישת הדם מחייבת בירור, כמו כל לפני כל ניתוח. לעיתים קיים חוסר עצם בלסת הנפח מתאים לביצוע שתלים – ואז יש לבצע לפני התקנת השתלים או יחד עצם פרוצדורה של &quot;השתלת עצם&quot;.<br /> <br /> ==ההליך הניתוחי==<br /> <br /> ===תהליך האבחון הראשוני לצורך השתלות שיניים===<br /> <br /> התהליך מתחיל בבדיקה קלינית על ידי הרופא המשקם ועל ידי הרופא המנתח. השתלים מהווים בעצם את &quot;היסודות&quot; לטיפול השיקומי, ולכן חשוב כי הרופא המשקם יהיה מעורב בשלב התכנוני, ולא רק הרופא המנתח. על הרופא לקבוע את הקשיים הקיימים הקשורים במצב הפה, ולהעריך את צורת השיקום הרצויה לאותו מטופל. לאחר קביעת הטיפול השיקומי הרצוי, הרופא המנתח יכול לבצע תוכנית כירורגית להשתלה. רק לאחר שיבחרו אמצעי השיקום הסופי, ניתן להמשיך בטיפול ההשתלות - &quot;סוף מעשה במחשבה תחילה&quot;. לאחר בדיקה קלינית להערכה ראשונית התכנון הסופי יעשה על ידי צילום של טומוגרפיה ממוחשבת (CT).<br /> <br /> ===התקנת השתלים===<br /> <br /> השיטה הקלאסית והידועה של התהליך הניתוחי מתבצעת בדרך כלל בשני שלבים, שלב ההשתלה ושלב החשיפה, עם תקופה ממוצעת של בין 2-4 חודשים בין שלב לשלב. זו תקופת החיבור לעצם הנקראת &quot;אוסאואינטגרציה&quot;, בה השתל נמצא במנוחה ובתהליכי קליטה. שיטה נוספת (המתאימה לשתלים בעצם &quot;חזקה&quot; יחסית) היא הניתוח בשלב אחד. בשיטה זו אנו שמים את השתל ועליו &quot;כיפת ריפוי&quot; הבולטת מעט מעל החניכיים. בשיטה זו אנו &quot;חוסכים&quot; את ניתוח החשיפה השני, ושיטה זו הוכחה כמוצלחת במקרים המתאימים.<br /> <br /> היום ישנה נטייה לבצע &quot;העמסה מיידית&quot; של חלק מהשתלים, כלומר שימוש בתותבת או בגשר מיידית על שתלים מייד לאחר ניתוח ההשתלה. שיטה זו מתאימה למקרים לא רבים בהם יש עצם טובה, שתלים ארוכים יחסית ורצוי מספר שתלים לפחות. ללא תכנון נכון, שיטה זו יכולה להביא לכישלון חרוץ של השתלים. החיבור בין השתלים לעצם זהו תהליך ביולוגי ארוך ורגיש של חיבור השתל לעצם. העמסה מיידית של השתלים מגדילה את הסיכון כי חיבור זה יפגע.<br /> <br /> ===ניתוח ההשתלה===<br /> <br /> הניתוח מתבצע במרפאה, אך בתנאים הקרובים לחדר ניתוח סטרילי. ההשתלה היא ניתוח הרגיש ביותר לזיהום וחשוב ביותר כמובן שהציוד, החומרים ואזור הניתוח יהיו סטריליים. מקובל כשעה לפני ההשתלה לתת למטופל כדורים נוגדי כאב ואנטיביוטיקה במינון גבוה יחסית (מינון פרופילקטי) ממש לפני שמתחילים בתהליך הכירורגי, על מנת למנוע בעיקר זיהום ולגם כאב. לאחר מכן מבוצע אלחוש מקומי באזור הניתוח (ניתן לבצע את הטיפול בסדציה או בהרדמה כללית – אבל בדרך כלל אין צורך בכך).<br /> <br /> המטופל מכוסה בכסויים סטריליים ואיזור הפה עובר חיטוי בכלורהקסידין. לאחר מכן מתבצע חתך דרך הרקמה העוטפת את העצם בלסת (פלאפ), הרקמה מופשלת, מבוצעת הכנה בעזרת מקדחים מתאימים, והשתלים מוחדרים אל עצם הלסת. בסוף נתפר איזור הניתוח. יש לתת למטפל בסוף הוראות &quot;תעשה ואל תעשה&quot; לימים הקרובים, מרשם להמשך טיפול אנטיביוטי ואנלגטי, הוראות מה מותר ומה אסור, והוא משוחרר לביתו. לאחר 7-14 הוא מוזמן לביקורת ולהסרת התפרים (אם הם תפרים לא נספגים), ולמעקב עד גמר הזמן שנקבע כזמן קליטת השתלים.<br /> <br /> ==תופעות לוואי==<br /> <br /> בניגוד לדעה הרווחת, תופעות הלוואי אחרי השתלה אינן קשות. בדרך כלל התופעות מינימאליות ביותר. יתכן ויש יש מעט נפיחות ומעט כאב. ככל שניתוח היה מורכב יותר, צפויות יותר תופעות לוואי. לעיתים יש גם שינוי צבע בעור עקב שטף דם מקומי (צבע כחול-ירוק המשתנה לצהבהב). הנפיחות חולפת בדרך כלל אחרי שלושה ימים עד שבוע, ושינויי הצבע, אם ישנם, מתקיימים עוד כשבוע לערך.<br /> <br /> ==הוראות אחרי הניתוח==<br /> <br /> יש להקפיד על כלכלה רכה ולא חמה לתקופה מוגבלת (מיום עד מספר ימים), לקחת תרופות שנרשמו, כולל משככי כאבים בשעת הצורך, ולא להפריז במאמצים בימים הסמוכים לניתוח. פרט לזאת – אין מגבלות מיוחדות.<br /> <br /> ==תקופת הקליטה של השתלים==<br /> <br /> שלב זה אורך בדרך כלל כ-2 עד 4 חודשים, ולפעמים אף יותר, מעת ההשתלה. בתקופה זו, יש לבא לביקורות בלבד אצל הרופא, על מנת לוודא כי שלב זה מתנהל באופן תקין. במידה השתלים תוכננו בשיטת שני השלבים, יש לבצע חשיפה של השתלים בתום תקופת הקליטה. זהו תהליך כירורגי קצר ביותר בו נעשה חתך קטן באזור הניתוח הקודם בכדי לחשוף ולהחליף את הברגים הסוגרים את פתח השתלים בחלקים אחרים, ארוכים יותר, המבצבצים אל חלל הפה. בשלב זה יחל תהליך השחזור של השיניים על גבי השתלים.<br /> <br /> ==סיבוכים אפשריים==<br /> <br /> כמו בכל ניתוח, יש סיכונים מסוימים ניתוחי השתלה, עקב קירבה לאזורים רגישים בלסת. לפני פרוט הסיכונים, יש לציין שרמת הסיכון נמוכה ביותר, ותכנון נכון של המקרה על ידי המנתח, תוך שימוש באמצעי הדמיה מתאימים, כגון CT, מורידים את הסיכון לרמה זעירה.<br /> <br /> ;הסיכונים כוללים<br /> # '''פגיעה בעצב הלסת התחתונה''' (עצב זה מוליך מסרים עצביים לאורך כל השיניים של אותו הצד בלסת התחתונה ושל אזור הסנטר עד לקו האמצע. במידה והעצב נפגע תוך כדי קידוח, יתכן והעצב יפסיק לתפקד באופן זמני או קבוע. התחושה מתבטאת בתחושה הדומה לזריקת ההרדמה של רופא שיניים באזור השפה התחתונה או ליד הסנטר). תכנון קפדני על ידי הרופא המנתח, תצלומי רנטגן מתאימים ומנתח מיומן, הם ערובה לכך שפגיעה כזו בעצב תהיה נדירה ביותר, אם כי לעיתים הפגיעה בלתי נמנעת ולא צפויה. כיום, בעזרת ההדמיות ה-CT אפשר להגיע לרמת אבחון טובה ביותר לגבי מיקום העצב ומהלכו בלסת.<br /> # כמו בכל ניתוח, אחת הסכנות הגדולות היא '''זיהום פוסט-אופראטיבי'''. אזור ההשתלה והשתל עלול להזדהם בזמן הניתוח, ולגרום לכישלון בתהליך הקליטה. שימוש באמצעי זהירות קפדניים לפני וזמן הניתוח כמו סביבת עבודה סטרילית ושימוש באנטיביוטיקה מניעתית. יש לזכור, כי יש לצפות לרמה גבוהה יותר של סיבוכים בריפוי וכן זיהומים באנשים מעשנים, חולי [[סכרת]] ונוטלי תרופות ממשפחת הביספוספאנטים.<br /> # '''חדירה אל חלל הסינוס''': בלסת עליונה באזור האחורי, שתל ארוך מדי עלול לחדור אל חלל הסינוס, חדירה כזו בדרך כלל מסתיימת ללא בעיות, אך יכולה גם לגרום לבעיות כמו דלקת בסינוס. תכנון קפדני על ידי הרופא המנתח בעזרת תצלומי רנטגן מתאימים, כולל CT מונעים חדירה כזו.<br /> # '''כשלון ההשתלה מסיבות לא ידועות''' – אחוז קטן מהשתלים נכשל עקב כישלון החיבור בין הטיטניום לעצם מסיבות לא ידועות.<br /> <br /> ==פרוגנוזה==<br /> <br /> יש לזכור כי שתלים נכשלים יותר ב[[עישון|מעשנים]] ובאנשים עם מצבים בריאותיים לא מטופלים. עם הזמן, עלתה רמת הדרישות של הציבור משתלים דנטאליים, וישנה דרישה לפרוצדורות מורכבות יותר, בהם בעבר לא היינו מבצעים השתלה, למשל השתלות במקומות שבהם יש חוסר עצם רב. עם דרישות אלו, עלתה גם מורכבות הטיפול ופותחו טכניקות כירורגיות מיוחדות, עם הצלחה יפה ביותר. יש לזכור כי ככל שהטיפול מורכב יותר הוא דורש ידיים מיומנות יותר, ורמת הסיבוכים גבוהה מטיפול פשוט. ההצלחה הגבוהה של ניתוחי השתלת שיניים איננה עוד מוטלת בספק, ועד היום יצאו לאור מאות פרסומים מדעיים שהראו רמת הצלחה גבוהה ביותר (למעלה מ-95%). אולם לאחר שימוש רב שנים בשתלים, מתברר כי שתלים יכולים לחלות במחלה דמויית מחלת חניכיים - פריאימפלטיטיס - העלולה ליצור סיבוכים לטווח הארוך לשתלים (מחלה זו תקבל ערך נפרד בויקירפואה). בקצרה, מחלה זו גורמת לאובדן תמיכת העצם באופן חלקי סביב השתלים, לדלקת סביבם, והידע בקיים היום איך לטפל במחלה זו - מוגבל ביותר. בסקירות שהתפרסמו לאחרונה מודגש כי לטווח הארוך שימור שיניים חולות במצבים קשים (אך לא טרמינאליים) - עדיפה על החלפתם בשתלים.<br /> <br /> ==ביבליוגרפיה==<br /> <br /> * Clinical periodontology and implant dentistry, 5th edition. Eds: J. Lindhe, NP lang, T. Karring. Blackwell Munksgaard 2008. <br /> * Tissue integrated prostheses: osseointegration in clinical dentistry. Eds: Branemark PI, Zarb GA, Albrektsson T. Quintessence International 1985.<br /> * Current issues in implant dentistry. Periodontology 2000 Vol. 47:1, 2008.<br /> * What are the longevities of teeth and oral implants? Holm-Pederson P. Lang NP, Muller F. CLin. Oral Implant. Res. 18: supp 3. 15-19, 2007.<br /> <br /> <br /> {{ייחוס|[[משתמש:ליאור שפירא|פרופ' ליאור שפירא]]}}<br /> <br /> [[קטגוריה:שיניים]]</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9C%D7%AA_%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Dental_implant&diff=16908 2011-08-01T08:19:36Z

<p>ליאור שפירא: דף חדש: הקדמה שתלים ברפואת שיניים, הם בעצם תחליף מלאכותי לשורשי השיניים עשוי ממתכת. הם בדרך כלל בעלי צורת בור...</p> <hr /> <div>הקדמה<br /> שתלים ברפואת שיניים, הם בעצם תחליף מלאכותי לשורשי השיניים עשוי ממתכת. הם בדרך כלל בעלי צורת בורג ועשויים ממתכת טיטניום, ומוחדרים אל הלסת על מנת לחבר אליהם שיניים מלאכותיות. השתלים היוו פריצת דרך טיפולית ששינתה את פני עולם רפואת השיניים, ומעטים הם המטופלים אשר לא יכולים ליהנות מהם. יש לזכור כי שתלים אינם שיניים, והם תחליף מצוין לשיניים חסרות או שיניים שאינן ברות טיפול- ולא תחליף לשיניים חולות. ההצלחה של הטיפול בהשתלות מתחילה באבחון נכון ומבחירת אפשרויות הטיפול השונות. כמו בכל ניתוח רפואי, קיימים סיכונים וסיבוכים גם בהשתלות שיש לקחת בחשבון לפני התהליך. אמנם, למזלנו, הסיכונים והסיבוכים נדירים, אך על הרופא והמטופל להיות מודע אליהם. <br /> אפידמיולוגיה<br /> חוסר שיניים חלקי עד מלא הינו תופעה נפוצה בעולם, וסובלים ממנה אנשים רבים. אין כיום הערכה מסודרת כמה אנשים סובלים לפחות מחסר של שן אחת, וכמה אנשים חסרי שיניים כלל יש כיום בעולם – אבל אין ספק כי זו תופעה נפוצה. מאז כניסת השתלים הדנטאליים לטיפול בשנות השמונים של המאה העשרים – הותקנו ברחבי העולם מיליוני שתלים וזו פרוצדורה מתועדת ומוכרת על כל סיבוכיה ב 30 השנה האחרונות. <br /> התוויות לביצוע השתלה דנטאלית<br /> היתרון העיקרי המושג משיניים הנתמכות על ידי שתלים הוא היכולת ללעוס ולתפקד בצורה טובה. מחקרים העריכו כי יכולת הלעיסה של מתרפאים נושאי תותבות שלמות (מחוסרי שיניים כלל) היה כ-20% מהכוח שהיה מופעל על ידי שינים טבעיות ,לו היו קיימות. אותם המתרפאים,לאחר שקיבלו שיניים הנתמכות על ידי שתלים,יכולת הלעיסה שלהם עלתה עד ל- 95% מהכוח של המשנן טבעי. כלומר, יש החזרה מלאה של פונקצית הלעיסה. מחוסרי שיניים נושאי תותבות ,לא תמיד זקוקים לתמיכת על ידי מספר רב של שתלים כדי ליהנות משיקום הפה על גבי שתלים. ניתן להשתמש בשתלים מעטים יחסית לצורך השגת יציבות ואחיזה טובים יותר של תותבת ובכך להגדיל את יכולת התפקוד והביטחון של האדם עם התותבות. <br /> בעוד שהיתרונות התפקודיים הם מובנים מעליהם, היתרונות הקוסמטיים והפסיכולוגיים בהחזרת השיניים הם לעיתים ,להרבה אנשים, חשובים באותה מידה,ולפעמים אף יותר מלעיסה. נוסף ליתרונות התפקודיים ,שיחזור השיניים על גבי שתלים יכול לשפר את ההערכה העצמית של המטופל. אובדן שיניים מתבטא לעיתים תכופות גם במראה &quot;מזדקן&quot; של הפנים והשפתיים וגם בהרגשה פסיכולוגית של &quot;זיקנה&quot;. מצב זה יכול לגרום לקשיים נפשיים ואובדן הביטחון העצמי של המטופל, ושתלים יכולים להחזיר לו את הביטחון והרגשת הצעירות. <br /> מטרת הניתוח<br /> התקנת שתלים בעצם הלסת כתחליף לשורשים הנושאים את כותרת השן, ושיקומם בצורה הקרובה ביותר למשנן הטבעי על מנת לאפשר פונקציה של לעיסה, דיבור תקין ומראה אסתטי.<br /> בחירת מטופלים<br /> מטופלים מתאימים הם מטופלים להם חסר לפחות שן אחת או יותר, או ישנן שיניים שאי אפשר לטפל בהם עקב פתולוגיות שלא ניתנות לריפוי, והם מעוניינים בשיקום על גבי שתלים במקום האלטרנטיבות הותיקות יותר כמו גשר על גבי שיניים או תותבות נשלפות. <br /> מטופלים שאינם מתאימים לביצוע שתלים דנטאליים<br /> נדירים הם המקרים בהם לא ניתן לבצע השתלות מסיבות רפואיות. גיל כרונולוגי לבדו אינו התווית נגד לביצוע של שתלים,.וגם מתרפאים מבוגרים מאד (אפילו בשנות התשעים לחייהם) יכולים ליהנות מיתרונות השתלים במיוחד לאור העובדה שהם בדרך- כלל אילו שזקוקים להם הכי הרבה. אולם, קיימים מצבים רפואיים שמעלים את הסיכון לקליטה תקינה של השתלים כמו: עישון, סכרת לא מאוזנת, אוסטאופורוזיס לא-מטופלת, נטילת תרופות לטיפול באוסטיאופורוזיס ממשפחת הביספוספאנטים. כמו כן תרופות הפוגעות במנגנון קרישת הדם מחייבת בירור, כמו כל לפני כל ניתוח. לעיתים קיים חוסר עצם בלסת הנפח מתאים לביצוע שתלים – ואז יש לבצע לפני התקנת השתלים או יחד עצם פרוצדורה של &quot;השתלת עצם&quot;.<br /> ההליך הניתוחי<br /> תהליך האבחון הראשוני לצורך השתלות שיניים <br /> התהליך מתחיל בבדיקה קלינית על ידי הרופא המשקם ועל ידי הרופא המנתח. השתלים מהווים בעצם את &quot;היסודות&quot; לטיפול השיקומי, ולכן חשוב כי הרופא המשקם יהיה מעורב בשלב התכנוני, ולא רק הרופא המנתח. על הרופא לקבוע את הקשיים הקיימים הקשורים במצב הפה, ולהעריך את צורת השיקום הרצויה לאותו מטופל. לאחר קביעת הטיפול השיקומי הרצוי, הרופא המנתח יכול לבצע תוכנית כירורגית להשתלה. רק לאחר שיבחרו אמצעי השיקום הסופי, ניתן להמשיך בטיפול ההשתלות - &quot;סוף מעשה במחשבה תחילה&quot;. לאחר בדיקה קלינית להערכה ראשונית התכנון הסופי יעשה על ידי צילום של טומוגרפיה ממוחשבת (CT).<br /> התקנת השתלים<br /> השיטה הקלאסית והידועה של התהליך הניתוחי מתבצעת בדרך כלל בשני שלבים, שלב ההשתלה ושלב החשיפה, עם תקופה ממוצעת של בין 2-4 חודשים בין שלב לשלב. זו תקופת החיבור לעצם הנקראת &quot;אוסאואינטגרציה&quot;, בה השתל נמצא במנוחה ובתהליכי קליטה. שיטה נוספת (המתאימה לשתלים בעצם &quot;חזקה&quot; יחסית) היא הניתוח בשלב אחד. בשיטה זו אנו שמים את השתל ועליו &quot;כיפת ריפוי&quot; הבולטת מעט מעל החניכיים. בשיטה זו אנו &quot;חוסכים&quot; את ניתוח החשיפה השני, ושיטה זו הוכחה כמוצלחת במקרים המתאימים. <br /> היום ישנה נטייה לבצע &quot;העמסה מיידית&quot; של חלק מהשתלים, כלומר שימוש בתותבת או בגשר מיידית על שתלים מייד לאחר ניתוח ההשתלה. שיטה זו מתאימה למקרים לא רבים בהם יש עצם טובה, שתלים ארוכים יחסית ורצוי מספר שתלים לפחות. ללא תכנון נכון, שיטה זו יכולה להביא לכישלון חרוץ של השתלים. החיבור בין השתלים לעצם זהו תהליך ביולוגי ארוך ורגיש של חיבור השתל לעצם. העמסה מיידית של השתלים מגדילה את הסיכון כי חיבור זה יפגע. <br /> ניתוח ההשתלה<br /> הניתוח מתבצע במרפאה, אך בתנאים הקרובים לחדר ניתוח סטרילי. ההשתלה היא ניתוח הרגיש ביותר לזיהום וחשוב ביותר כמובן שהציוד, החומרים ואזור הניתוח יהיו סטריליים. מקובל כשעה לפני ההשתלה לתת למטופל כדורים נוגדי כאב ואנטיביוטיקה במינון גבוה יחסית (מינון פרופילקטי) ממש לפני שמתחילים בתהליך הכירורגי, על מנת למנוע בעיקר זיהום ולגם כאב. לאחר מכן מבוצע אלחוש מקומי באזור הניתוח. (ניתן לבצע את הטיפול בסדציה או בהרדמה כללית – אבל בדרך כלל אין צורך בכך).<br /> המטופל מכוסה בכסויים סטריליים ואיזור הפה עובר חיטוי בכלורהקסידין. לאחר מכן מתבצע חתך דרך הרקמה העוטפת את העצם בלסת (פלאפ), הרקמה מופשלת, מבוצעת הכנה בעזרת מקדחים מתאימים, והשתלים מוחדרים אל עצם הלסת. בסוף נתפר איזור הניתוח. יש לתת למטפל בסוף הוראות &quot;תעשה ואל תעשה&quot; לימים הקרובים, מרשם להמשך טיפול אנטיביוטי ואנלגטי, הוראות מה מותר ומה אסור, והוא משוחרר לביתו. לאחר 7-14 הוא מוזמן לביקורת ולהסרת התפרים (אם הם תפרים לא נספגים), ולמעקב עד גמר הזמן שנקבע כזמן קליטת השתלים. <br /> תופעות לוואי<br /> בניגוד לדעה הרווחת, תופעות הלוואי אחרי השתלה אינן קשות. בדרך כלל התופעות מינימאליות ביותר. יתכן ויש יש מעט נפיחות ומעט כאב. ככל שניתוח היה מורכב יותר, צפויות יותר תופעות לוואי. לעיתים יש גם שינוי צבע בעור עקב שטף דם מקומי (צבע כחול-ירוק המשתנה לצהבהב). הנפיחות חולפת בדרך כלל אחרי שלושה ימים עד שבוע, ושינויי הצבע , אם ישנם, מתקיימים עוד כשבוע לערך. <br /> הוראות אחרי הניתוח<br /> יש להקפיד על כלכלה רכה ולא חמה לתקופה מוגבלת (מיום עד מספר ימים), לקחת תרופות שנרשמו, כולל משככי כאבים בשעת הצורך, ולא להפריז במאמצים בימים הסמוכים לניתוח. פרט לזאת – אין מגבלות מיוחדות. <br /> תקופת הקליטה של השתלים<br /> שלב זה אורך בדרך כלל כ- 2 עד 4 חודשים,ולפעמים אף יותר, מעת ההשתלה. בתקופה זו, יש לבא לביקורות בלבד אצל הרופא, על מנת לוודא כי שלב זה מתנהל באופן תקין. במידה השתלים תוכננו בשיטת שני השלבים, יש לבצע חשיפה של השתלים בתום תקופת הקליטה. זהו תהליך כירורגי קצר ביותר בו נעשה חתך קטן באזור הניתוח הקודם בכדי לחשוף ולהחליף את הברגים הסוגרים את פתח השתלים בחלקים אחרים, ארוכים יותר, המבצבצים אל חלל הפה. בשלב זה יחל תהליך השחזור של השיניים על גבי השתלים.<br /> סיבוכים אפשריים<br /> כמו בכל ניתוח, יש סיכונים מסוימים ניתוחי השתלה, עקב קירבה לאזורים רגישים בלסת. לפני פרוט הסיכונים, יש לציין שרמת הסיכון נמוכה ביותר, ותכנון נכון של המקרה על ידי המנתח, תוך שימוש באמצעי הדמיה מתאימים, כגון CT, מורידים את הסיכון לרמה זעירה. הסיכונים כוללים 1. פגיעה בעצב הלסת התחתונה (עצב זה מוליך מסרים עצביים לאורך כל השיניים של אותו הצד בלסת התחתונה ושל אזור הסנטר עד לקו האמצע. במידה והעצב נפגע תוך כדי קידוח, יתכן והעצב יפסיק לתפקד באופן זמני או קבוע. התחושה מתבטאת בתחושה הדומה לזריקת ההרדמה של רופא שיניים באזור השפה התחתונה או ליד הסנטר). תכנון קפדני על ידי הרופא המנתח, תצלומי רנטגן מתאימים ומנתח מיומן הם ערובה לכך שפגיעה כזו בעצב תהיה נדירה ביותר, אם כי לעיתים הפגיעה בלתי נמנעת ולא צפויה. כיום,בעזרת ההדמיות ה - CT אפשר להגיע לרמת אבחון טובה ביותר לגבי מיקום העצב ומהלכו בלסת.<br /> 2. כמו בכל ניתוח, אחת הסכנות הגדולות היא זיהום פוסט-אופראטיבי. אזור ההשתלה והשתל עלול להזדהם בזמן הניתוח, ולגרום לכישלון בתהליך הקליטה. שימוש באמצעי זהירות קפדניים לפני וזמן הניתוח כמו סביבת עבודה סטרילית ושימוש באנטיביוטיקה מניעתית. יש לזכור כי יש לצפות לרמה גבוהה יותר של סיבוכים בריפוי וכן זיהומים באנשים מעשנים, חולי סכרת ונוטלי תרופות ממשפחת הביספוספאנטים. 3. חדירה אל חלל הסינוס: בלסת עליונה באזור האחורי, שתל ארוך מדי עלול לחדור אל חלל הסינוס , חדירה כזו בדרך כלל מסתיימת ללא בעיות, אך יכולה גם לגרום לבעיות כמו דלקת בסינוס. תכנון קפדני על ידי הרופא המנתח בעזרת תצלומי רנטגן מתאימים, כולל CT מונעים חדירה כזו. 4. כשלון ההשתלה מסיבות לא ידועות – אחוז קטן מהשתלים נכשל עקב כישלון החיבור בין הטיטניום לעצם מסיבות לא ידועות.<br /> פרוגנוזה<br /> יש לזכור כי שתלים נכשלים יותר במעשנים ובאנשים עם מצבים בריאותיים לא מטופלים. עם הזמן, עלתה רמת הדרישות של הציבור משתלים דנטאליים, וישנה דרישה לפרוצדורות מורכבות יותר, בהם בעבר לא היינו מבצעים השתלה, למשל השתלות במקומות שבהם יש חוסר עצם רב. עם דרישות אלו, עלתה גם מורכבות הטיפול ופותחו טכניקות כירורגיות מיוחדות, עם הצלחה יפה ביותר. יש לזכור כי ככל שהטיפול מורכב יותר הוא דורש ידיים מיומנות יותר, ורמת הסיבוכים גבוהה מטיפול פשוט. ההצלחה הגבוהה של ניתוחי השתלת שיניים איננה עוד מוטלת בספק, ועד היום יצאו לאור מאות פרסומים מדעיים שהראו רמת הצלחה גבוהה ביותר (למעלה מ95% ). אולם לאחר שימוש רב שנים בשתלים, מתברר כי שתלים יכולים לחלות במחלה דמויית מחלת חניכיים - פריאימפלטיטיס- העלולה ליצור סיבוכים לטווח הארוך לשתלים (מחלה זו תקבל ערך נפרד בויקירפואה). בקצרה, מחלה זו גורמת לאובדן תמיכת העצם באופן חלקי סביב השתלים, לדלקת סביבם, והידע בקיים היום איך לטפל במחלה זו- מוגבל ביותר. בסקירות שהתפרסמו לאחרונה מודגש כי לטווח הארוך שימור שיניים חולות במצבים קשים (אך לא טרמינאליים)- עדיפה על החלפתם בשתלים. <br /> <br /> ביבליוגרפיה<br /> Clinical periodontology and implant dentistry, 5th edition. Eds: J. Lindhe, NP lang, T. Karring. Blackwell Munksgaard 2008. <br /> <br /> Tissue integrated prostheses: osseointegration in clinical dentistry. Eds: Branemark PI, Zarb GA, Albrektsson T. Quintessence International 1985.<br /> <br /> Current issues in implant dentistry. Periodontology 2000 Vol. 47:1, 2008.<br /> <br /> What are the longevities of teeth and oral implants? Holm-Pederson P. Lang NP, Muller F. CLin. Oral Implant. Res. 18: supp 3. 15-19, 2007.</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90&diff=16901 2011-08-01T06:27:43Z

<p>ליאור שפירא: </p> <hr /> <div>{{דף משתמש<br /> |תמונה=<br /> |רוחב=<br /> |צבע=<br /> |title={{{שם|{{שם הדף}} }}}<br /> |id=mp-dyk<br /> |שם מלא={{שם הדף}}<br /> |השכלה=professor<br /> |תעסוקה נוכחית=מרכז רפואי הדסה, מנהל המחלקה לפריודונטיה, מומחה משנת 1990, מרכז הפורום לנושאים אלו ב-ynet<br /> |תחום התמחות=פריודונטיה (מחלות חניכיים והשתלות שיניים)<br /> |תחומי עניין=מחלות חניכיים, השתלות שיניים, בניית עצם הלסת לשתלים במצבי חסר<br /> |ניסיון מקצועי= בודר הפולטה ב&quot;הדסה&quot; 1986, המתמחות &quot;הדסה&quot; 1990, השתלמות רוצ'סטר ארה&quot;ב 1991-1993<br /> |פרסים ומלגות= פרס מחקר IADR 2009, פרס סאנסטאר 2003, פרס ריזו 1999.<br /> |חברות באיגוד מקצועי= האיגוד הישראלי לפריודונטיה, האקדמיה האירופאית לפריודונטיה, האיגוד האירופאי להשתלות שינים EAO, האקדמיה האמרקאית לפריודונטיה, איגוד המחקר הדנטאלי הבינלאומי IADR.<br /> |פרסומים= מעל 100 מאמרים בספרות המקצועית.<br /> |ניגוד אינטרסים= אין<br /> |רשימת ערכים=<br /> |אתר=<br /> |יצירת קשר=[[מיוחד:Emailuser/{{שם הדף}}|שלחו לי E-Mail]]<br /> }}<br /> [[קטגוריה:עורכים בויקירפואה|שפירא]]</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Periodontal_diseases&diff=16854 2011-07-31T10:56:56Z

<p>ליאור שפירא: </p> <hr /> <div>'''מחלות החניכיים''' <br /> אפידמיולוגיה<br /> מחלות החניכיים מתחלקות שני סוגים עיקריים: דלקת החניכיים (ג'ינג'יביטיס)שהיא דלקת הפיכה שלא יצרה עדיין נזק בלתי הפיך ו &quot;פריודונטיטיס&quot; - בה יש דלקת אשר בה נגרם כבר נזק למערכת התמיכה של השן. נפיצות הג'ינג'יביטיס תלויה מאוד ברגישות המדדים שלה, אך נפיצותה באוכלוסיה נחשבת כגבוה ביותר. פריודונטיטיס פוגעת לערך בשליש מהאוכלוסייה, אשר מחלה מתקדמת ניתן לזהות ב 10-15% מהאוכלוסיה. <br /> אתיולוגיה<br /> מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת מזיהום אופורטוניסטי, ופוגעת ברקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. זוהי מחלה הנובעת מזיהום חיידקי כרוני של הרקמות המהוות את מנגנון התמיכה של השן. הגורם הראשוני למחלה הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק) שהיא שכבה דביקה,עדינה וחסרת צבע שנוצרת באופן תמידי על השיניים. גירוי חיידקי זה יוצר תגובה מקומית של דלקת. הדלקת הזאת משמשת ככר גידול לקבוצה קטנה של חיידקים המכונים &quot;פתוגנים פריודונטאלים&quot; והצרוף בין הזיהום הפתוגני לדלקת גורם לתוצאה של הרס הרקמות הסובבות את השן. בעקבות התהליך הזה נוצרים &quot;כיסים&quot; בין החניכיים לשיניים, שהם בעצם הפרדה של מנגנון התמיכה מהשן. כיסים אלו מהווים מלכודת לרובד וחיידקים, ומעגל ההרס ממשיך. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, מופחתת התמיכה של השן, ונוצרים כיסים עמוקים יותר. אם המחלה לא מטופלת בזמן, ההפחתה הקשה במנגנון התמיכה גורמת לכך כי אין אפשרות יותר שן לתפקד, אין אפשרות לטפל בה והיא מהווה מקור זיהום – ולכן יש להוציא אותה. למחלה יש גם גורמים משניים כמו רגישות גנטית, עישון, שחזורים בפה הגורמים לרטנציה של חיידקים, אבנית הנוצרת מהרובד ומהווה גם היא גורם רטנציה לחיידקים. המחקר בשנים האחרונות אף הצביע על קשר בין זיהום בחניכיים למחלות קשות כמו מחלות לב, נשימה, פגות ועוד. מחלות סיסטמיות כגון סכרת נמצאו אף הן קשורות להתקדמות מחלת החניכיים.<br /> קליניקה<br /> הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים. הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן כל בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינם צילומי רנטגן המאפשרים להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה של נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי וכן את תוצאות הטיפול. במסגרת האנמנזה הרפואית יש להדגיש את נושא הטיפול הביתי, תכיפות הביקורים במרפאת השיניים, נוכחות מחלות סיסטמיות אחרות, עישון ורמתו. כל האמצעים הללו מהווים גם מכשיר לתפירת תוכנית טיפול מתאימה. <br /> טיפול<br /> ישנה דעה נפוצה כי הטיפול במחלת החניכיים הוא ניתוחי חניכיים. העובדה היא, שהדרך הרצויה בטיפול במחלת חניכיים תהיה היעילה ביותר לאותו מקרה והפחות חודרנית האפשרית. מטרה זו יכולה להיות מושגת במקרים רבים בעזרת טיפולים לא-כירורגיים. לעיתים, במקרים קשים, בהם אנו צופים כי ניתוח חניכיים ייתן תוצאה טובה יותר – נמליץ על ביצוע הניתוחים, על מנת לנסות להביא את החניכיים למצב תקין יותר. שמירת ניקיון השיניים הביתית זהו הגורם החשוב ביותר בייצוב מצב החניכיים ועצירת המחלה. האנשים שאובחנו כחולים המחלה, סימן שהם רגישים לה, כלומר רגישים לחיידקים בפה יותר מאשר אנשים אחרים. לאור זאת, יש צורך לשמור על ניקיון השיניים יותר מאשר רוב האנשים. מודגשת חשיבות השימוש במברשת ובעזרים לצחצוח בין השיניים. היגיינה אוראלית טובה יחד עם ניקוי מקצועי במרפאה, הם שילוב אשר מהווה את &quot;הקו הראשון&quot; בהגנה מפני מחלת חניכיים, יכול למנוע התקדמות המחלה, ובשלבים ראשוניים של המחלה (דלקת ללא פגיעה בתמיכה) יכול אף להחזיר את המצב לקדמותו. <br /> ניקוי עמוק תת-חניכי (הטרייה תת חניכית, הקצעת שורשים): זהו ניקוי של פני שטח השורשים החשופים לכיס החניכיים. ניקוי זה אמור להוריד רובד תת-חניכי, רעלנים של חיידקים ואבנית תת-חניכית. זהו ניקוי &quot;עמוק&quot; יותר מאשר הניקוי הרגיל התקופתי, ודורש בדרך כלל מספר פגישות והרדמה מקומית. טיפול זה יכול להיות מלווה גם בשטיפות תת-חניכיות בעזרת חומרים אנטי-בקטריאליים, הגורמים להרג החיידקים שהצליחו לשרוד את הניקוי העמוק. המחקר מראה כי טיפול זה יעיל בהורדת הדלקת בחניכיים, גורם לצמצום בעומק הכיסים, וגורם לשנוי בהרכב החיידקים בכיסים מחיידקים הקשורים למצב מחלה לאלו הקשורים למצב בריאות. כמו כן המחקר מראה כי מטופלים רבים מגיבים מצוין לטיפול משולב של היגיינה ביתית טובה מאוד ולניקוי העמוק, ולאחר הטיפול הזה אין צורך בטיפול נוסף, כולל ניתוחים. במקרים קשים, לעיתים נותרים פגמים בחניכיים ובעצם התומכת של השיניים, וניתוח חניכיים יוכל לשפר את המצב. במקרים אלו יומלץ על ביצוע ניתוח . במקרים מסוימים, מרשם לנטילת כדורי אנטיביוטיקה ניתן מיד לאחר תקופת הניקוי העמוק. אנטיביוטיקה מיועדת לטפל בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים, אבל היא בעלת תופעות לוואי שונות מיצירת אלרגיות ועד יצירת חיידקים עמידים לתרופה, וברוב המקרים של מחלת חניכיים אין צורך בשימוש באנטיביוטיקה. חשוב ביותר להשתמש בתרופה זו רק במקרים קשים (&quot;מחלת חניכיים אגרסיבית&quot;), בהם יש סיכוי טוב כי הטיפול האנטיביוטי יתרום תרומה משמעותית לעצירת המחלה. בשנים האחרונות פותחו תכשירים חדישים המבוססים על טכנולוגיות של שחרור מושהה ומיועדים לטיפול במחלה. חומרים אלו משחררים באופן מקומי ומושהה חומרים אנטי-חיידקיים אל תוך כיס החניכיים וחומרים אלו מסלקים או מדכאים את החיידקים. צורת ההכנסה שלהם היא בג'ל או בצ'יפ, המוחדרים אל מתחת לקו החניכיים. ישנו גם ניסיון רב שנים לפתח תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת (host modulators). ישנם מקרים קשים, בהם קיימים גורמי סיכון רבים קשים לשליטה, או שהמחלה לא מגיבה לטיפול כפי שציפינו שתגיב, ואז יש צורך לשקול טיפול נוסף ושונה במחלת החניכיים. קבוצת תרופות שפותחה לענות על מיקרים כאלו, הם תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת (host modulators). אלו תרופות הנלקחות דרך הפה לתקופה ממושכת יחסית, ומטרתן לשנות ולדכא את תגובת הגוף לחיידקים, ובכך למנוע את הרס הרקמות סביב השיניים. תרופות אלו מכוונות לדכא פעילות של אנזימים בגוף, אשר גורמים להרס הרקמה. תרופות אלו הן חדישות ביותר ומהוות פריצת דרך מחשבתית וטיפולית במחלת החניכיים. עקב חדשנותן, הידע על התוצאות לטווח ארוך וכן תופעות לוואי לטווח ארוך עדיין לא ידועות. בשלב זה השימוש בהן נעשה בזהירות, ובמקרים קשים בלבד. <br /> ניתוחי חניכיים: ניתוחי חניכיים הם השלב השני של הטיפול במחלת החניכיים, ונועדו לטפל בדלקת שלא הצלחנו לפתור על ידי הטיפול השמרני, וכן לטפל בפגמים בחניכיים ובעצם שיצרה המחלה. ישנם סוגים שונים של ניתוחי חניכיים, עם מטרות שונות (כגון צמצום כיסים, &quot;ניקוי פתוח&quot;, כיסוי שורשים חשופים, השתלת רקמת חניכיים, בנייה מחדש של מנגנון האחיזה של השן ועוד). לא כל סוג ניתוח מתאים לכל מקרה, ויש להתאים את הניתוח לצורך ולנתונים הספציפיים של אותו אדם ואותה שן.<br /> במידה וטיפול הגיע לתוצאה מספקת - נכנסים ל&quot;שלב התחזוקה&quot;. זהו טיפול ייחודי לאנשים שכבר אובחנו כסובלים ממחלת חניכיים, טופלו בהצלחה, ועכשיו נמצאים בשלב של מניעת חזרתה. תדירות הפגישות הללו היא אחת ל 2-6 חודשים (ברוב המקרים – שלושה), ובהם מבצעים ניקוי מקצועי של השיניים להסרת כל הרובד וסילוק החיידקים. כמו כן י אחת לשנה יש לבצע בדיקת חניכיים מעמיקה, לראות אם יש שנוי לרעה במצב הדורש התערבות. <br /> פרוגנוזה<br /> המחקרים מראים כי מטופלים אשר מקפידים לבוא לפגישות התחזוקה – שומרים על שיניים בריאות לשנים רבות.<br /> דגלים אדומים<br /> דימום מהחניכים בזמן צחצוח אן באופן ספונטאני, נפיחות וכאב מהחניכיים, מחלת חניכיים במתקדמת בבני משפחה מדרגה ראשונה, סכרת, חוסר הצלחה באיזון סכרת קיימת, תופעות דמויות סינוסיטיס.<br /> <br /> בבליוגרפיה<br /> Comparative biology of chronic and aggressive periodontitis. Periodontology 2000 vol 53, 2010. Eds: G. Armitage, M. Cullinan, G. Seymour.<br /> Clinical periodontology and implant dentistry, 5th edition. Eds: J. Lindhe, NP lang, T. Karring. Blackwell Munksgaard 2008.</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Periodontal_diseases&diff=16853 2011-07-31T10:55:46Z

<p>ליאור שפירא: </p> <hr /> <div>'''מחלות החניכיים''' <br /> אפידמיולוגיה<br /> מחלות החניכיים מתחלקות שני סוגים עיקריים: דלקת החניכיים (ג'ינג'יביטיס)שהיא דלקת הפיכה שלא יצרה עדיין נזק בלתי הפיך ו &quot;פריודונטיטיס&quot; - בה יש דלקת אשר בה נגרם כבר נזק למערכת התמיכה של השן. נפיצות הג'ינג'יביטיס תלויה מאוד ברגישות המדדים שלה, אך נפיצותה באוכלוסיה נחשבת כגבוה ביותר. פריודונטיטיס פוגעת לערך בשליש מהאוכלוסייה, אשר מחלה מתקדמת ניתן לזהות ב 10-15% מהאוכלוסיה. <br /> אתיולוגיה<br /> מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת מזיהום אופורטוניסטי, ופוגעת ברקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. זוהי מחלה הנובעת מזיהום חיידקי כרוני של הרקמות המהוות את מנגנון התמיכה של השן. הגורם הראשוני למחלה הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק) שהיא שכבה דביקה,עדינה וחסרת צבע שנוצרת באופן תמידי על השיניים. גירוי חיידקי זה יוצר תגובה מקומית של דלקת. הדלקת הזאת משמשת ככר גידול לקבוצה קטנה של חיידקים המכונים &quot;פתוגנים פריודונטאלים&quot; והצרוף בין הזיהום הפתוגני לדלקת גורם לתוצאה של הרס הרקמות הסובבות את השן. בעקבות התהליך הזה נוצרים &quot;כיסים&quot; בין החניכיים לשיניים, שהם בעצם הפרדה של מנגנון התמיכה מהשן. כיסים אלו מהווים מלכודת לרובד וחיידקים, ומעגל ההרס ממשיך. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, מופחתת התמיכה של השן, ונוצרים כיסים עמוקים יותר. אם המחלה לא מטופלת בזמן, ההפחתה הקשה במנגנון התמיכה גורמת לכך כי אין אפשרות יותר שן לתפקד, אין אפשרות לטפל בה והיא מהווה מקור זיהום – ולכן יש להוציא אותה. למחלה יש גם גורמים משניים כמו רגישות גנטית, עישון, שחזורים בפה הגורמים לרטנציה של חיידקים, אבנית הנוצרת מהרובד ומהווה גם היא גורם רטנציה לחיידקים. המחקר בשנים האחרונות אף הצביע על קשר בין זיהום בחניכיים למחלות קשות כמו מחלות לב, נשימה, פגות ועוד. מחלות סיסטמיות כגון סכרת נמצאו אף הן קשורות להתקדמות מחלת החניכיים.<br /> קליניקה<br /> הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים. הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן כל בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינם צילומי רנטגן המאפשרים להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה של נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי וכן את תוצאות הטיפול. במסגרת האנמנזה הרפואית יש להדגיש את נושא הטיפול הביתי, תכיפות הביקורים במרפאת השיניים, נוכחות מחלות סיסטמיות אחרות, עישון ורמתו. כל האמצעים הללו מהווים גם מכשיר לתפירת תוכנית טיפול מתאימה. <br /> טיפול<br /> ישנה דעה נפוצה כי הטיפול במחלת החניכיים הוא ניתוחי חניכיים. העובדה היא, שהדרך הרצויה בטיפול במחלת חניכיים תהיה היעילה ביותר לאותו מקרה והפחות חודרנית האפשרית. מטרה זו יכולה להיות מושגת במקרים רבים בעזרת טיפולים לא-כירורגיים. לעיתים, במקרים קשים, בהם אנו צופים כי ניתוח חניכיים ייתן תוצאה טובה יותר – נמליץ על ביצוע הניתוחים, על מנת לנסות להביא את החניכיים למצב תקין יותר. שמירת ניקיון השיניים הביתית זהו הגורם החשוב ביותר בייצוב מצב החניכיים ועצירת המחלה. האנשים שאובחנו כחולים המחלה, סימן שהם רגישים לה, כלומר רגישים לחיידקים בפה יותר מאשר אנשים אחרים. לאור זאת, יש צורך לשמור על ניקיון השיניים יותר מאשר רוב האנשים. מודגשת חשיבות השימוש במברשת ובעזרים לצחצוח בין השיניים. היגיינה אוראלית טובה יחד עם ניקוי מקצועי במרפאה, הם שילוב אשר מהווה את &quot;הקו הראשון&quot; בהגנה מפני מחלת חניכיים, יכול למנוע התקדמות המחלה, ובשלבים ראשוניים של המחלה (דלקת ללא פגיעה בתמיכה) יכול אף להחזיר את המצב לקדמותו. <br /> '''ניקוי עמוק תת-חניכי (הטרייה תת חניכית, &quot;הקצעת שורשים&quot;)''' <br /> ניקוי עמוק תת-חניכי זהו ניקוי של פני שטח השורשים החשוף לכיס החניכיים. ניקוי זה אמור להוריד רובד תת-חניכי, רעלנים של חיידקים ואבנית תת-חניכית. זהו ניקוי &quot;עמוק&quot; יותר מאשר הניקוי הרגיל התקופתי, ודורש בדרך כלל מספר פגישות והרדמה מקומית. טיפול זה יכול להיות מלווה גם בשטיפות תת-חניכיות בעזרת חומרים אנטי-בקטריאליים, הגורמים להרג החיידקים שהצליחו לשרוד את הניקוי העמוק. המחקר מראה כי טיפול זה יעיל בהורדת הדלקת בחניכיים, גורם לצמצום בעומק הכיסים, וגורם לשנוי בהרכב החיידקים בכיסים מחיידקים הקשורים למצב מחלה לאלו הקשורים למצב בריאות. כמו כן המחקר מראה כי מטופלים רבים מגיבים מצוין לטיפול משולב של היגיינה ביתית טובה מאוד ולניקוי העמוק, ולאחר הטיפול הזה אין צורך בטיפול נוסף, כולל ניתוחים. במקרים קשים, לעיתים נותרים פגמים בחניכיים ובעצם התומכת של השיניים, וניתוח חניכיים יוכל לשפר את המצב. במקרים אלו יומלץ על ביצוע ניתוח . במקרים מסוימים, מרשם לנטילת כדורי אנטיביוטיקה ניתן מיד לאחר תקופת הניקוי העמוק. אנטיביוטיקה מיועדת לטפל בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים, אבל היא בעלת תופעות לוואי שונות מיצירת אלרגיות ועד יצירת חיידקים עמידים לתרופה, וברוב המקרים של מחלת חניכיים אין צורך בשימוש באנטיביוטיקה. חשוב ביותר להשתמש בתרופה זו רק במקרים קשים (&quot;מחלת חניכיים אגרסיבית&quot;), בהם יש סיכוי טוב כי הטיפול האנטיביוטי יתרום תרומה משמעותית לעצירת המחלה. בשנים האחרונות פותחו תכשירים חדישים המבוססים על טכנולוגיות של שחרור מושהה ומיועדים לטיפול במחלה. חומרים אלו משחררים באופן מקומי ומושהה חומרים אנטי-חיידקיים אל תוך כיס החניכיים וחומרים אלו מסלקים או מדכאים את החיידקים. צורת ההכנסה שלהם היא בג'ל או בצ'יפ, המוחדרים אל מתחת לקו החניכיים. ישנו גם ניסיון רב שנים לפתח תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת (host modulators). ישנם מקרים קשים, בהם קיימים גורמי סיכון רבים קשים לשליטה, או שהמחלה לא מגיבה לטיפול כפי שציפינו שתגיב, ואז יש צורך לשקול טיפול נוסף ושונה במחלת החניכיים. קבוצת תרופות שפותחה לענות על מיקרים כאלו, הם תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת (host modulators). אלו תרופות הנלקחות דרך הפה לתקופה ממושכת יחסית, ומטרתן לשנות ולדכא את תגובת הגוף לחיידקים, ובכך למנוע את הרס הרקמות סביב השיניים. תרופות אלו מכוונות לדכא פעילות של אנזימים בגוף, אשר גורמים להרס הרקמה. תרופות אלו הן חדישות ביותר ומהוות פריצת דרך מחשבתית וטיפולית במחלת החניכיים. עקב חדשנותן, הידע על התוצאות לטווח ארוך וכן תופעות לוואי לטווח ארוך עדיין לא ידועות. בשלב זה השימוש בהן נעשה בזהירות, ובמקרים קשים בלבד. <br /> ניתוחי חניכיים: ניתוחי חניכיים הם השלב השני של הטיפול במחלת החניכיים, ונועדו לטפל בדלקת שלא הצלחנו לפתור על ידי הטיפול השמרני, וכן לטפל בפגמים בחניכיים ובעצם שיצרה המחלה. ישנם סוגים שונים של ניתוחי חניכיים, עם מטרות שונות (כגון צמצום כיסים, &quot;ניקוי פתוח&quot;, כיסוי שורשים חשופים, השתלת רקמת חניכיים, בנייה מחדש של מנגנון האחיזה של השן ועוד). לא כל סוג ניתוח מתאים לכל מקרה, ויש להתאים את הניתוח לצורך ולנתונים הספציפיים של אותו אדם ואותה שן.<br /> במידה וטיפול הגיע לתוצאה מספקת - נכנסים ל&quot;שלב התחזוקה&quot;. זהו טיפול ייחודי לאנשים שכבר אובחנו כסובלים ממחלת חניכיים, טופלו בהצלחה, ועכשיו נמצאים בשלב של מניעת חזרתה. תדירות הפגישות הללו היא אחת ל 2-6 חודשים (ברוב המקרים – שלושה), ובהם מבצעים ניקוי מקצועי של השיניים להסרת כל הרובד וסילוק החיידקים. כמו כן י אחת לשנה יש לבצע בדיקת חניכיים מעמיקה, לראות אם יש שנוי לרעה במצב הדורש התערבות. <br /> פרוגנוזה<br /> המחקרים מראים כי מטופלים אשר מקפידים לבוא לפגישות התחזוקה – שומרים על שיניים בריאות לשנים רבות.<br /> דגלים אדומים<br /> דימום מהחניכים בזמן צחצוח אן באופן ספונטאני, נפיחות וכאב מהחניכיים, מחלת חניכיים במתקדמת בבני משפחה מדרגה ראשונה, סכרת, חוסר הצלחה באיזון סכרת קיימת, תופעות דמויות סינוסיטיס.<br /> <br /> בבליוגרפיה<br /> Comparative biology of chronic and aggressive periodontitis. Periodontology 2000 vol 53, 2010. Eds: G. Armitage, M. Cullinan, G. Seymour.<br /> Clinical periodontology and implant dentistry, 5th edition. Eds: J. Lindhe, NP lang, T. Karring. Blackwell Munksgaard 2008.</div>

ליאור שפירא https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Periodontal_diseases&diff=16852 2011-07-31T10:55:02Z

<p>ליאור שפירא: דף חדש: '''מחלות החניכיים''' אפידמיולוגיה מחלות החניכיים מתחלקות שני סוגים עיקריים: דלקת החניכיים (ג'ינג'יביטי...</p> <hr /> <div>'''מחלות החניכיים''' <br /> אפידמיולוגיה<br /> מחלות החניכיים מתחלקות שני סוגים עיקריים: דלקת החניכיים (ג'ינג'יביטיס)שהיא דלקת הפיכה שלא יצרה עדיין נזק בלתי הפיך ו &quot;פריודונטיטיס&quot; - בה יש דלקת אשר בה נגרם כבר נזק למערכת התמיכה של השן. נפיצות הג'ינג'יביטיס תלויה מאוד ברגישות המדדים שלה, אך נפיצותה באוכלוסיה נחשבת כגבוה ביותר. פריודונטיטיס פוגעת לערך בשליש מהאוכלוסייה, אשר מחלה מתקדמת ניתן לזהות ב 10-15% מהאוכלוסיה. <br /> אתיולוגיה<br /> מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת מזיהום אופורטוניסטי, ופוגעת ברקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. זוהי מחלה הנובעת מזיהום חיידקי כרוני של הרקמות המהוות את מנגנון התמיכה של השן. הגורם הראשוני למחלה הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק) שהיא שכבה דביקה,עדינה וחסרת צבע שנוצרת באופן תמידי על השיניים. גירוי חיידקי זה יוצר תגובה מקומית של דלקת. הדלקת הזאת משמשת ככר גידול לקבוצה קטנה של חיידקים המכונים &quot;פתוגנים פריודונטאלים&quot; והצרוף בין הזיהום הפתוגני לדלקת גורם לתוצאה של הרס הרקמות הסובבות את השן. בעקבות התהליך הזה נוצרים &quot;כיסים&quot; בין החניכיים לשיניים, שהם בעצם הפרדה של מנגנון התמיכה מהשן. כיסים אלו מהווים מלכודת לרובד וחיידקים, ומעגל ההרס ממשיך. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, מופחתת התמיכה של השן, ונוצרים כיסים עמוקים יותר. אם המחלה לא מטופלת בזמן, ההפחתה הקשה במנגנון התמיכה גורמת לכך כי אין אפשרות יותר שן לתפקד, אין אפשרות לטפל בה והיא מהווה מקור זיהום – ולכן יש להוציא אותה. למחלה יש גם גורמים משניים כמו רגישות גנטית, עישון, שחזורים בפה הגורמים לרטנציה של חיידקים, אבנית הנוצרת מהרובד ומהווה גם היא גורם רטנציה לחיידקים. המחקר בשנים האחרונות אף הצביע על קשר בין זיהום בחניכיים למחלות קשות כמו מחלות לב, נשימה, פגות ועוד. מחלות סיסטמיות כגון סכרת נמצאו אף הן קשורות להתקדמות מחלת החניכיים.<br /> קליניקה<br /> הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים. הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן כל בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינם צילומי רנטגן המאפשרים להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה של נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי וכן את תוצאות הטיפול. במסגרת האנמנזה הרפואית יש להדגיש את נושא הטיפול הביתי, תכיפות הביקורים במרפאת השיניים, נוכחות מחלות סיסטמיות אחרות, עישון ורמתו. כל האמצעים הללו מהווים גם מכשיר לתפירת תוכנית טיפול מתאימה. <br /> טיפול<br /> ישנה דעה נפוצה כי הטיפול במחלת החניכיים הוא ניתוחי חניכיים. העובדה היא, שהדרך הרצויה בטיפול במחלת חניכיים תהיה היעילה ביותר לאותו מקרה והפחות חודרנית האפשרית. מטרה זו יכולה להיות מושגת במקרים רבים בעזרת טיפולים לא-כירורגיים. לעיתים, במקרים קשים, בהם אנו צופים כי ניתוח חניכיים ייתן תוצאה טובה יותר – נמליץ על ביצוע הניתוחים, על מנת לנסות להביא את החניכיים למצב תקין יותר. שמירת ניקיון השיניים הביתית זהו הגורם החשוב ביותר בייצוב מצב החניכיים ועצירת המחלה. האנשים שאובחנו כחולים המחלה, סימן שהם רגישים לה, כלומר רגישים לחיידקים בפה יותר מאשר אנשים אחרים. לאור זאת, יש צורך לשמור על ניקיון השיניים יותר מאשר רוב האנשים. מודגשת חשיבות השימוש במברשת ובעזרים לצחצוח בין השיניים. היגיינה אוראלית טובה יחד עם ניקוי מקצועי במרפאה, הם שילוב אשר מהווה את &quot;הקו הראשון&quot; בהגנה מפני מחלת חניכיים, יכול למנוע התקדמות המחלה, ובשלבים ראשוניים של המחלה (דלקת ללא פגיעה בתמיכה) יכול אף להחזיר את המצב לקדמותו. <br /> '''ניקוי עמוק תת-חניכי (הטרייה תת חניכית, &quot;הקצעת שורשים&quot;)''' <br /> ניקוי עמוק תת-חניכי זהו ניקוי של פני שטח השורשים החשוף לכיס החניכיים. ניקוי זה אמור להוריד רובד תת-חניכי, רעלנים של חיידקים ואבנית תת-חניכית. זהו ניקוי &quot;עמוק&quot; יותר מאשר הניקוי הרגיל התקופתי, ודורש בדרך כלל מספר פגישות והרדמה מקומית. טיפול זה יכול להיות מלווה גם בשטיפות תת-חניכיות בעזרת חומרים אנטי-בקטריאליים, הגורמים להרג החיידקים שהצליחו לשרוד את הניקוי העמוק. המחקר מראה כי טיפול זה יעיל בהורדת הדלקת בחניכיים, גורם לצמצום בעומק הכיסים, וגורם לשנוי בהרכב החיידקים בכיסים מחיידקים הקשורים למצב מחלה לאלו הקשורים למצב בריאות. כמו כן המחקר מראה כי מטופלים רבים מגיבים מצוין לטיפול משולב של היגיינה ביתית טובה מאוד ולניקוי העמוק, ולאחר הטיפול הזה אין צורך בטיפול נוסף, כולל ניתוחים. במקרים קשים, לעיתים נותרים פגמים בחניכיים ובעצם התומכת של השיניים, וניתוח חניכיים יוכל לשפר את המצב. במקרים אלו יומלץ על ביצוע ניתוח . במקרים מסוימים, מרשם לנטילת כדורי אנטיביוטיקה ניתן מיד לאחר תקופת הניקוי העמוק. אנטיביוטיקה מיועדת לטפל בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים, אבל היא בעלת תופעות לוואי שונות מיצירת אלרגיות ועד יצירת חיידקים עמידים לתרופה, וברוב המקרים של מחלת חניכיים אין צורך בשימוש באנטיביוטיקה. חשוב ביותר להשתמש בתרופה זו רק במקרים קשים (&quot;מחלת חניכיים אגרסיבית&quot;), בהם יש סיכוי טוב כי הטיפול האנטיביוטי יתרום תרומה משמעותית לעצירת המחלה. בשנים האחרונות פותחו תכשירים חדישים המבוססים על טכנולוגיות של שחרור מושהה ומיועדים לטיפול במחלה. חומרים אלו משחררים באופן מקומי ומושהה חומרים אנטי-חיידקיים אל תוך כיס החניכיים וחומרים אלו מסלקים או מדכאים את החיידקים. צורת ההכנסה שלהם היא בג'ל או בצ'יפ, המוחדרים אל מתחת לקו החניכיים. ישנו גם ניסיון רב שנים לפתח תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת (host modulators). ישנם מקרים קשים, בהם קיימים גורמי סיכון רבים קשים לשליטה, או שהמחלה לא מגיבה לטיפול כפי שציפינו שתגיב, ואז יש צורך לשקול טיפול נוסף ושונה במחלת החניכיים. קבוצת תרופות שפותחה לענות על מיקרים כאלו, הם תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת (host modulators). אלו תרופות הנלקחות דרך הפה לתקופה ממושכת יחסית, ומטרתן לשנות ולדכא את תגובת הגוף לחיידקים, ובכך למנוע את הרס הרקמות סביב השיניים. תרופות אלו מכוונות לדכא פעילות של אנזימים בגוף, אשר גורמים להרס הרקמה. תרופות אלו הן חדישות ביותר ומהוות פריצת דרך מחשבתית וטיפולית במחלת החניכיים. עקב חדשנותן, הידע על התוצאות לטווח ארוך וכן תופעות לוואי לטווח ארוך עדיין לא ידועות. בשלב זה השימוש בהן נעשה בזהירות, ובמקרים קשים בלבד.<br /> ניתוחי חניכיים<br /> ניתוחי חניכיים הם השלב השני של הטיפול במחלת החניכיים, ונועדו לטפל בדלקת שלא הצלחנו לפתור על ידי הטיפול השמרני, וכן לטפל בפגמים בחניכיים ובעצם שיצרה המחלה. ישנם סוגים שונים של ניתוחי חניכיים, עם מטרות שונות (כגון צמצום כיסים, &quot;ניקוי פתוח&quot;, כיסוי שורשים חשופים, השתלת רקמת חניכיים, בנייה מחדש של מנגנון האחיזה של השן ועוד). לא כל סוג ניתוח מתאים לכל מקרה, ויש להתאים את הניתוח לצורך ולנתונים הספציפיים של אותו אדם ואותה שן.<br /> במידה וטיפול הגיע לתוצאה מספקת - נכנסים ל&quot;שלב התחזוקה&quot;. זהו טיפול ייחודי לאנשים שכבר אובחנו כסובלים ממחלת חניכיים, טופלו בהצלחה, ועכשיו נמצאים בשלב של מניעת חזרתה. תדירות הפגישות הללו היא אחת ל 2-6 חודשים (ברוב המקרים – שלושה), ובהם מבצעים ניקוי מקצועי של השיניים להסרת כל הרובד וסילוק החיידקים. כמו כן י אחת לשנה יש לבצע בדיקת חניכיים מעמיקה, לראות אם יש שנוי לרעה במצב הדורש התערבות. <br /> פרוגנוזה<br /> המחקרים מראים כי מטופלים אשר מקפידים לבוא לפגישות התחזוקה – שומרים על שיניים בריאות לשנים רבות.<br /> דגלים אדומים<br /> דימום מהחניכים בזמן צחצוח אן באופן ספונטאני, נפיחות וכאב מהחניכיים, מחלת חניכיים במתקדמת בבני משפחה מדרגה ראשונה, סכרת, חוסר הצלחה באיזון סכרת קיימת, תופעות דמויות סינוסיטיס.<br /> <br /> בבליוגרפיה<br /> Comparative biology of chronic and aggressive periodontitis. Periodontology 2000 vol 53, 2010. Eds: G. Armitage, M. Cullinan, G. Seymour.<br /> Clinical periodontology and implant dentistry, 5th edition. Eds: J. Lindhe, NP lang, T. Karring. Blackwell Munksgaard 2008.</div>

ליאור שפירא