כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק אוקסיטוצין - Oxytocin
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| אוקסיטוצין | |
|---|---|
| Oxytocin | |
| מעבדה | אנדוקרינולוגיה בדם |
| תחום | הורמון המופרש מיותרת המוח |
 | |
| טווח ערכים תקין | בגברים: ±0.2 1.5 מיקרו-יחידות למ"ל; בנשים: לא בעת הריון-±0.2 1.4 מיקרו-יחידות למ"ל, ואילו בשלב השני של צירי הלידה מגיעה רמת ההורמון ל-4.2±1.1 מיקרו-יחידות למ"ל. 1 מיקרו-יחידה שוות ערך ל-2 פיקוגרם של Oxytocin סינטתי. רמת ההורמון בדם יורדת במצבי עקה או בתרחישים פסיכוטיים. בנוזל מי השפיר: בסוף ההיריון ריכוז Oxytocin בנוזל מי השפיר הוא בממוצע 275 פיקוגרם למ"ל; בעת הלידה רמת ההורמון במי השפיר עולה ל-695 פיקוגרם למ"ל בממוצע. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
בסיס פיזיולוגי
המושג Oxytocin מקורו יווני ופירושו "לידה מהירה", לאחר שהפרמקולוג הבריטי Henry Dale גילה ב-1906 תכונותיו בכיווץ הרחם. בשנת 1910 תיארו Ott ו-Scott את תכונת ההורמון בזירוז הפרשת חלב האם.
המבנה של Oxytocin והדמיון להורמון ADH או vasopressin:
אוקסיטוצין הוא פפטיד בעל משקל מולקולארי של 1,007 דלטון המורכב מ-9 חומצות אמינו, ברצף הבא:
cys – tyr – ile – gln – asn – cys – pro – leu – gly –NH2
אוקסיטוצין פעיל ביולוגית בצורתו המחומצנת, בה 2 שיירי ציסטאין בעמדות 1 ו-6 יוצרים ביניהם קשר די-סולפידי טבעתי. אך אוקסיטוצין קיים גם במידה מצומצמת בצורתו המחוזרת הידועה כ-oxytoceine, שיש המייחסים לה תכונות של scavenger של רדיקלים חופשיים. המבנה של אוקסיטוצין דומה מאוד לזה של ההורמון המווסת את משק המים בגוף-ADH או vasopressin, אף הוא ננופפטיד, כאשר השניים נבדלים בשתי חומצות אמינו: ל-vasopressinבעמדה 3 מופיע פנילאלנין, ובעמדה 8 ארגינין. שני הורמונים אלה, בודדו ואף סונתזו על ידי Vincent du Vigneaud, הישג שזיכה אותו בפרס נובל בכימיה בשנת 1955.
שני הורמונים אלה מקודדים על ידי 2 גנים הקרובים זה לזה (מופרדים ביניהם על ידי פחות מ-15,000 בסיסים) על כרומוזום 20, והם עוברים שעתוק בכוונים מנוגדים. נראה ששני הגנים מקורם באותו גן קדמון.
אוקסיטוצין ו-vasopressin הם 2 ההורמונים היחידים המופרשים מהחלק האחורי של ההיפופיזה והשפעתם באיברי גוף היקפיים. יחד עם זאת, תאי עצב מייצרי אוקסיטוצין מייצרים גם פפטידים אחרים, כולל CRH או corticotropin-releasing hormone, וכן dynorphin, שפעילותם מקומית. תאי העצב הידועים כ-magnocellular יצרני אוקסיטוצין, ממוקמים בסמוך תאי העצב המגנוצלולרים המייצרים vasopressin, ודומים ביניהם בהיבטים רבים.
הפפטיד אוקסיטוצין מסונתז כפפטיד קודמן (precursor) ארוך יותר ובלתי פעיל המקודד על ידי הגן OXT הממוקם על כרומוזום 20 באדם. החלבון הקודמן המכיל גם את החלבון neurophysin I הנשא של אוקסיטוצין, עובר בהדרגה הידרוליזה אנזימטית למקטעים קצרים יותר שאחד מהם הוא neurophysin I. שלב ההידרוליזה האחרון המשחרר את הננופפטיד הפעיל של אוקסיטוצין, מקוטלז על ידי האנזים peptidylglycine alpha-amidating monooxygenase או PAM.
הפעילות של מערכת האנזים PAM תלויה בוויטמין C, החיוני כקו-פקטור. לגמרי במקרה מסתבר שחומצה אסקורבית (ויטמין C) מעודדת גם את ייצורו של אוקסיטוצין בשחלות, וכן נמצא שברקמות רבות נוספות כאשכים, עיניים, בלוטות יותרת הכליה ההרת (תימוס) והלבלב, מכילות את האנזים PAM והריכוז של ויטמין C ברקמות אלה גבוה יחסית.
החלבון הנשא של אוקסיטוצין, Neurophysin I נושא את אוקסיטוצין עד ההיפופיזה, משם הוא משתחרר לדם מן הנוירוהיפופיזה, האונה האחורית של בלוטת יותרת-המוח, המאחסנת ומפרישה הורמונים שיוצרו בגופי התאים ההיפותלמיים. לאחסון זמני של אוקסיטוצין משמשים גופי הרינג בנטירוהיפופיזה.
אוקסיטוצין הוא הורמון ממקור נוירו-היפופיזאלי הפועל בעיקר כמאפנן (מודולטור) עצבי במוח. יש להורמון פפטידי זה מעורבות ברבייה מינית, ובעיקר השפעה על הרחם ובלוטות החלב בעת הלידה ולאחריה, והוא מופרש בכמויות ניכרות בעת התרחבות צוואר הרחם והרחם עצמה בתהליך הלידה. לאחר הלידה חשיבותו בקשר הפיזי והנפשי בין היולדת לוולדה (maternal bonding), בגירוי הפטמות ובהנקה.
ההשפעה על ההתנהגות – מחקרים עם חיות מעבדה מצביעים על השפעה של האוקסיטוצין בעוררות מינית, מונוגמיה, קשר אימהי, הפחתת תגובות גמילה לחמרים ממכרים. אצל אוטיסטים נמצאו רמות נמוכות של אוקסיטוצין במוח.
מחקרים בשנים האחרונות חוקרים את השפעת אוקסיטוצין במגוון התנהגויות כולל התרחשות אביונה, יצירת קשרים חברתיים, קשרי זוגיות, דאגנות והתנהגות אימהית בסמוך ללידה. יש לאחרונה נטייה לכנותו "הורמון האהבה", ויש אף ראיות לכך שהורמון זה מעודד התנהגות אֶתנוֹצנטרית, הנותנת אמון וחשה אמפטיה לפרטים באותה קבוצת בני-אדם, ולעומת זאת חשה חשד ודחייה ביחס לפרטים המשתייכים לאלה מקבוצות אחרות, ולזרים.
מקורות עצביים של אוקסיטוצין
אוקסיטוצין מיוצר בתאים מאגנו-צלולריים מפרישים בגרעינים הסופרה-אופטיים והפארא-ונטריקולריים בהיפותלמוס, והוא נאגר בגופיפי הרינג בקצות האקסונים באונה האחורית של ההיפופיזה הידועה כנוירוהיפופיזה, משם הוא מופרש לדם. לאקסונים אלה יש שלוחות עצב מקבילות המעצבבות את הקולטנים של אוקסיטוצין ב-nucleus accumbens. אוקסיטוצין מיוצר גם בנוירונים בגרעין הפארא-ונטריקולארי המשפיע על איזורי מוח אחרים ועל חוט השדרה. קולטני אוקסיטוצין ממוקמים במוח, בחוט השדרה, באמיגדלה, וב-stria terminalis (אלומת הסיבים המקשרת בין המוח לעמיגדלה), במחיצה הוֶנטרוֹ-מדיאלית של ההיפותלמוס ובגזע המוח.
הפרשת אוקסיטוצין מקצות תאי העצב מפוקחת על ידי פעילות חשמלית של תאי האוקסטוצין בהיפותלמוס. תאים אלה מייצרים פוטנציאלי פעולה (action potentials) המביאים לשגשוג אקסונים לכיוון ההיפופיזה, כאשר קצות תאי עצב אלה עשירים במספר רב של בועיות (vesicles) המכילות את ההורמון. בבועיות אלו אוקסיטוצין קשור ל-neurophysin I, שהוא קטע פפטידי גדול של מולקולת חלבון קודמן (precursor) גדולה יותר, ממנה נוצר אוקסיטוצין לאחר ביקוע אנזימטי. כאשר קצות תאי עצב אלה עוברים דה-פולריזציה מופרש אוקסיטוצין בתהליך של אקסוציטוזה.
מקורות חוץ-עצביים של אוקסיטוצין
מחוץ למוח, תאים מפרישי אוקסיטוצין זוהו במספר רקמות כולל הגופיף הצהוב-corpus luteum, השלייה, התאים האינטרטיציאליים של Leydig, רשתית העין, ליבת האדרנל, השליה, בלוטת ההרת (תימוס) הלבלב. מעריכים שאוקסיטוצין, יחד עם אסטרוגנים, קשורים להשריית סינתזה של פרוסטגנדין F2α, המביא לרגרסיה של הגופיף הצהוב (luteolysis). נמצא שתאי Leydig באשכים של חולדות וחזירי-ים המפרישים טסטוטסטרון, הם בעלי יכולת לייצר אוקסיטוצין.
פעילויות של אוקסיטוצין
לאוקסיטוצין יש פעילויות הורמונאליות היקפיות אחדות, אך גם פעילות מקומית במוח. פעילויותיו של ההורמון הזה מתווכות על ידי קולטנים ספציפיים אליהם אוקסיטוצין נקשר בזיקה גבוהה, ואלה קולטנים מצומדים לחלבון G הדורשים ++Mg וכולסטרול, והם שייכים לתת הקבוצה rhodopsin-class type-I של הקולטנים המצומדים לחלבון G. הפעילות ההורמונאלית ההיקפית של אוקסיטוצין משקפת בעיקר הפרשה מן ההיפופיזה.
בנשים מניקות מעודד אוקסיטוצין את ה-letdown reflex תוך שהוא פועל על בלוטות החלב, וגורם לחלב לזרום לסינוסים התת-אראולריים, משם הוא מופרש דרך הפטמות. כאשר תינוק יונק מהפטמה מועבר דרך עצבי השדרה להיפותלמוס. גירוי היקפי כמו הנקה לא משפיע על ריכוז האוקסיטוצין בCSF.
כיווץ הרחם: חיונית הרחבת צוואר הרחם לפני לידה. אוקסיטוצין גורם לכיווצי הרחם בשני שלבי הלידה המתקדמים, ולעתים אף גורם התכווצויות קלות של הרחם אם כי מכאיבות עתים למשך מספר שבועות ראשונים של ההנקה. הוא ממריץ פעולתם של שרירים חלקים באזור החלציים. מקובל ממספר מחקרים, אם כי לא בהכרח מבוקרים, שבעת אביונה רמת אוקסיטוצין בדם עולה בשני המינים, ויש המייחסים לו השפעה על תהליך הגירוי (arousal) המיני. יש הערכה שהוא מסייע למעבר הזרע בעת פליטתו.
פעילויות במוח
לאחר הפרשת אוקסיטוצין על ידי בלוטת יותרת המוח, מחסום דם-מוח אינו מאפשר כניסה חוזרת למוח של האוקסיטוצין. רמת האוקסיטוצין בפלזמה עולה עם ירידה ברמות ACTH ונראה שאוקסיטוצין מעכב שחרור ה-ACTH וקורטיזול בתנאים מסוימים, ואז הוא יכול להיחשב אנטגוניסט של vasopressin. אוקסיטוצין מעורר תחושות של שביעות רצון, הפחתת דאגות, רגיעה בסביבת בן הזוג. יש סברה שהורמון זה מגן מפני עקה, והוא יכול להקל על תופעת "מצבי רוח" תכופים. ריסוס אפי של אוקסיטוצין הביא על דיווחים אחדים להפחתת תחושת פחד, כפי הנראה על ידי השפעה מעכבת ברמת ה-amygdala.
גירוי מיני
הזרקה של אוקסיטוצין לנוזל הצרברו-ספינאלי גורם לזקפה ספונטאנית בחולדות, מה שמשקף השפעה בחוט השדרה ובהיפותלמוס, ומתן של אנטגוניסטים לקולטן של אוקסיטוצין, יכול למנוע זקפה "ללא-מגע" זאת, ההווה מדד לגירוי מיני. לעומת זאת מתן אנטגוניטים אלה לחולדות ממין נקבה, דווקא מגביר אצלן באופן לא צפוי התנהגות האופיינית למוכנות של החולדות הנקבות למגע מיני, בקימור הגב מה שידוע כ-lordosis behaviour.
נראה שאוקסיטוצין הוא בעל השפעה בהתנהגות החברתית בין בעלי חיים שונים, כמו גם בקשר אדם-כלב. מחקר משנת 2003 הראה שרמת אוקסיטוצין בדמם של כלבים ובעליהם עלתה לאחר שנמדדה תוך 5 עד 24 דקות של אירוע ליטוף חיבה של כלב על ידי בעליו. מצא זה קשור לכאורה לקשר (bonding) הידוע בין בני אדם לחיית מחמד זו.
יש לאוקסיטוצין כנראה קשר הדוק בין פעילות ההורמון לבין תחושות אמון הדדי ואמפטיה, קשר חברתי עד כדי תחושת אהבה. ואמנם במרוצת עשרות השנים האחרונות מחקרים רבים התבצעו כדי לגלות את הפוטנציאל הגלום באוקסיטוצין, בכל הקשור לפסיכולוגיה של האדם, ואף יותר מכך לנסות לגלות קשר בינו לבין מפגעים פסיכיאטריים, ויתרה מכך לנסות את ההורמון הזה בטיפול במחדלים כמו חוסר אמפטיה באוטיסטים, בתרחישי חרדה, ובפרנויה של סכיזופרניה. מחקרים אחדים מצאו שרמה מוגברת של אוסיטוצין קשורה להגברת קשרים רומנטיים.
אך נראה שהתקוות הכמוסות הגדולות ביותר, מתייחסות דווקא לפוטנציאל של אוקסיטוצין בכל הקשור לאוטיזם. במבט ראשון אמנם הצטייר אוקסיטוצין כאליקסיר אולטימטיבי, שיש בו כדי לסייע במספר חסכים התנהגותיים-חברתיים. אך ככל שמתרבות הראיות המחקריות, צצים היבטים פחות רצויים של ניסיונות טיפול בהורמון זה. לעתים אוקסיטוצין דווקא מעודד אגרסיה או התנהגות אנטי-חברתית, והשפעותיו מצטיירות ככאלה התלויות במבנה הגנטי של המטופל ובסטאטוס הפסיכולוגי שלו. יש אף המביעים אי-ודאות לגבי התוצאות של טיפול ארוך טווח עם אוקסיטוצין, שכן ניסויים קליניים לפרקי זמן ממושכים אינם בנמצא.
אם לשפוט מניסויים בחולדות ערבה (prairie voles) בהם טופלו זכרים בתרסיס אפי של אוקסיטוצין למשך שבועות אחדים בגיל הנעורים, התברר שטיפול זה דווקא גרם להם בהמשך להתנהגות "לא חברתית" בגישה שלהם לחולדות נקבות. מי שעמדה בראש המחקר האמור, Sue Carter, נוירו-אנדוקרינולוגית ואחת מחלוצות המחקרים על השפעת אוקסיטוצין על התנהגות חברתית, במכון RTP בצפון קרוליינה, מתבטאת בנוסח: "ככל שאנו מרבים בניסויים עם אוקסיטוצין, מתברר כמה נושא זה מורכב". Carter מביעה בעיקר הסתייגות וחשש שמא יתחילו לטפל בילדים באוקסיטוצין, לפני שהתחוורו כל השאלות הנוגעות להשפעתו לטווח רחוק, בפרט על המוח המתפתח בגיל הצעיר.
ההיפותלמוס מווסת תהליכים מטבוליים שונים, וכן את מערכת העצבים האוטונומית. הוא שולט גם במערכת האנדוקרינית, על ידי וויסות ההפרשה של הורמונים אחרים, ויש לו תפקיד מרכזי במצבי חירום, בהם חייב הגוף לבצע תהליכים פיזיולוגיים מורכבים המוגדרים כתגובת "הילחם או ברח" (fight or flight), ולכן ההתייחסות להיפותלמוס היא כאל מרכז הדחק במוח. כנראה שלאוקסיטוצין תפקיד בהתנהגות חברתית, המעודד התנהגות הפוכה מתגובת הילחם או ברח, על ידי הפחתת תחושת פחד והגברת האמון.
בהתחשב בחלק מתפקידיו הידועים של אוקסיטוצין, עלתה סברה שמא אוקסיטוצין משחק תפקיד בהתנהגות רבייתית-מינית. בשנות ה-70 המאוחרות ובשנות ה-80 המוקדמות, נמצא בניסויים בחולדות ובכבשים, שאוקסיטוצין מגביר ומחזק את הקשר האימהי לוולדות לאחר הלידה. בשנות ה-90 ביססו Carter ואחרים את הקשר של אוקסיטוצין אנדוגני לקשרי החיבה החיוניים לזוגיות של חולדות בר, ששמשו במחקרים רבים בגלל ייחודם: מכרסמים עשירי פרווה אלה המצויים בעיקר בערבות הקרות הצפוניות (prairies) של צפון אמריקה, בניגוד לרוב המכרסמים, יוצרים קשרי זוגיות לאורך כל החיים, ומשתתפים בצוותא ובאופן שוויוני, זכרים ונקבות, בגידול הצאצאים.
בשנת 2000 דיווחו Larry Young וחב' מאוניברסיטת Emory באטלנטה, שעכברים טרנסגניים בהם פגעו בשיטות של הנדסה גנטית ביכולת לייצר אוקסיטוצין, לא היו מסוגלים להכיר ולשתף פעולה עם עכברים אחרים, מה שהצביע על תפקיד מרכזי שיש להורמון זה בכל הקשור ליצירת קשרים חברתיים. ניסויים וממצאים ראשוניים אלה בעכברים, עודדו גל של ניסויים בבני-אדם, כדי לנסות ולהבין את תפקיד אוקסיטוצין במישור הבין-אישי.
באחד המחקרים הללו של Ernst Fehr מאוניברסיטת ציריך, גויסו סטודנטים של מוסד זה שנכללו במשחק של "הערכות כלכליות של כדאיות השקעה כספית בפרויקטים של אדם זר". חלק משתתפי הניסוי טופלו לפני הכניסה לאולפן על ידי תרסיס אפי של אוקסיטוצין, וחלק אחר טופל בתרסיס פלצבו. התברר באופן מובהק שהטיפול באוקסיטוצין הגדיל משמעותית את גודל ההשקעה ואת האמון שנתנו המשקיעים באיש עסקים "זר" שלא היה מוכר להם. תוצאות מחקר זה שהתפרסמו ב-2005 ב-Nature, עודדו מחקרים נוספים בעלי אופי דומה, שהציעו אף הם שאוקסיטוצין לא רק מגביר אמון ושיתוף פעולה בין בני-אדם, אלא גם מגביר מודעות חברתית, את היכולת לזכור ולזהות פני אנשים, ואף את היכולת לקרוא את מחשבותיהם של אנשים, מתוך התבוננות בעיניהם.
מחקרים באוטיסטים בגיל המבוגר מראים גם כן שיפור קל בטיפול באוקסיטוצין במבחני מעבדה המעידים על שיפור מודעות חברתית, אך רוב המחקרים שפורסמו עד כה, בחנו את השפעת ריסוס מנה אחת של אוקסיטוצין, בטווח של שעה אחת לאחר הטיפול. השאלה העיקרית שנשאלת היא האם הורמון המוחדר לגוף בצורה זו יכול לשחזר ולבוא במקום השפעת ההורמון האנדוגני, המופרש ממוחות הנבדקים האוטיסטים?
הנוירוביולוגית ההתנהגותית Karen Bales מ-UCLA ב-Davis, מוטרדת מעט מהגל הגדול של ניסויים עם אוקסיטוצין בילדים אוטיסטים בפרט כיוון שמדובר במוחות מצויים עדיין בתהליך התפתחות. לשם הדגמת הסתייגותה היא מצטטת ניסויים שערכה ופרסמה בשנות ה-2000, בהם נמצא שבגורי חולדת הערבה, שטופלו ביום לידתם באוקסיטוצין, היו השפעות ארוכות טווח לא רצויות של הטיפול. לדוגמה, הגורים הללו עצמם הדגימו קשרים זוגיים פגומים, והתנהגות הורית לקויה כלפי הגורים שנולדו להם. תוצאות ניסויים אלה היו לא ברורות בעליל והשפעת הטיפול הייתה תלויה גם במינו של בעל החיים, וכן במינון של אוקסיטוצין שניתן לו. באחד מניסויים אלה מצאה, שחולדי ערבה זכריים שטופלו בלידתם במינון בודד של אוקסיטוצין, הראו בעיות פוריות בבגרותם, וירידה של 50% בפוריותם.
Bales ניסתה לחקות בחולדות ערבה את צורת הטיפול באוקסיטוצין לכזה הניתן לילדים אוטיסטים. החוקרים הזריקו לאפם של חולדות ערבה למשך 3 שבועות. במושגים התפתחותיים, החולדות היו בגיל מקביל לזה של צעירים אוטיסטים ברובם של הניסויים הקליניים, דהינו בגיל 12-17 שנה. נמצא שבטווח הזמן הקצר, טיפול זה הפך את החולדות ל"יותר חברתיות" כאשר לאחר טיפול כזה הם בילו זמן רב יותר בצמידות לבנות זוגם בכלוב. אך כאשר בגרו, החולדים הזכרים שטופלו באוקסיטוצין הראו יחסי זוגיות משובשים.
המבחן הסטנדרטי להערכת "קשר זוגי" או "pair bonding" בחולדות, הוא בהצבת חולד זכר בכלוב ריק, המחובר לשני כלובים נוספים: באחד מהם נמצאת החולדה "בת זוגו", ובשני נמצאת חולדה לא מוכרת לו. חולד ערבות זכר נורמאלי, יתרוצץ מעט בכלובו, ואז ימצא דרכו לחולדה המוכרת לו. לעומת זאת, חולד זכר שטופל במנות יומיות של אוקסיטוצין, המקבילות לאלה שקיבלו ילדים אוטיסטים, או אף במינונים נמוכים יותר, בחר דווקא להסתודד עם נקבות לא מוכרות-על פי Bales. נראה שמתן תרסיס אפי של ההורמון, אמנם הייתה לו השפעה חיובית בטווח הזמן הקצר, אך הוא גרם לשינויים ארוכי טווח כלשהם במוח, באופן שאולי אף גרמו לו לייצר פחות אוקסיטוצין אנדוגני.
סימנים נוספים לכך שלאוקסיטוצין יש משמעות מעבר לגינוני אהבה מקובלים, משתמעים מניסויים בבני-אדם. בשנת 2010 הפסיכולוג ההולנדי Carsten de Dreu מאמסטרדם, טיפל בתרסיס אפי של אוקסיטוצין בגברים לפני שאלה החלו במשחק מחשב בו קבוצות קטנות התחרו על זכייה כספית. בהשוואה לגברים שטופלו בפלצבו, אלה שרוססו באוקסיטוצין, התנהגו במהלך המשחק באופן יותר אלטרואיסטי למשתתפים אחרים בקבוצתם שלהם, אך בעת ובעונה אחת גילו אגרסיביות גדולה יותר בהענשת מתחרים מקבוצות אחרות. במחקר זה שפורסם בשנת 2011 בביטאון האקדמיה האמריקנית למדעים PNAS, הראה de Dreu שטיפול באוקסיטוצין הגביר "ידידותיות" כלפי משתתפי משחק מאותו מוצא אתני (Dutch), אך במקביל היה קשור גם בדעות קדומות כנגד משתתפי המשחק ממוצא גרמני או מרכז אירופי אחר.
אך אוטיזם הוא רק מפגע אחד בו נבדקת מעורבות של אוקסיטוצין, כאשר מתוך כ-50 ניסויים קליניים עם אוקסיטוצין הנמצאים כיום בעיצומם, 75% מהם מתייחסים למפגעים נוירו-פסיכיאטריים אחרים. אחד המחקרים הבולטים מתבצע אף הוא ב-Chapel Hill על ידי הפסיכיאטר Cort Pedersen, על השפעת אוקסיטוצין בסכיזופרנים עם פרנויה, המתקשים אף הם ליצור קשר חברתי, לאור ניסויי פיילוט שהצביעו לכאורה על כך שהורמון זה עשוי להפחית תסמינים פסיכוטיים ולהגביר מעורבות חברתית.
חוקרים אחדים רואים בתוצאות אלה הדגמה לכך שאוקסיטוצין עלול לשמש כחרב דו-להבית: מצד אחד ההורמון מעודד קשרים עם בני משפחה וידידים קרובים, אך עלול לעודד חוסר ידידותיות כלפי זרים. הפסיכיאטר Renė Hurlemann מאוניברסיטת Bonn דיווח בנובמבר 2012 ב-Journal of Neuroscience על הניסוי הבא: מדובר בגברים נורמטיביים שקיימו קשרים הטרוסקסואליים יציבים, שטופלו באוקסיטוצין שגרם להם "התקררות ואדישות" בהתייחסות לנשים אטרקטיביות זרות. גם ניסוי זה מצביע על אוקסיטוצין כבעל השפעה מנוגדת על קשרים רומנטיים-חברתיים עם זרים לעומת מקורבים. Hurlemann מזהיר שאוקסיטוצין אינו יכול לתת פתרונות זהים לאנשים שונים בהקשרים חברתיים שונים.
הדגמה נוספת למגבלה זו של אוקסיטוצין מגיעה ממחקר של הפסיכולוגית החברתית הקנדית Jennifer Bartz מאוניברסיטת Mc Gill. היא בדקה אנשים עם הפרעה אישיותית גבולית (BDP), הלוקים בחששות מפני היותם נזנחים או ננטשים, וסובלים עקב כך מקשיים ביצירת קשרים חברתיים. כאשר פרטים אלה טופלו בריסוס אפי של אוקסיטוצין, הם הפכו פחות נותני אמון ולפחות משתפי פעולה עם בני זוג במבחנים של קשר חברתי. השפעה לא רצויה זו הייתה חזקה ביותר בעיקר באלה עם תסמונת BPD עם חששות מוגברים במיוחד מפני נטישה, ובאלה עם חשש מיצירת קשרים חברתיים.
מסקנתם של חוקרים רבים בתחום האמור היא שלפני הסקת מסקנות מרחיקות לכת על טיפולים באוקסיטוצין, עלינו להבין את מנגנון הפעולה הפיזיולוגי של תרסיס אפי של ההורמון, והאם שיטת מתן זו שהיא פשוטה לביצוע, אמנם גורמת להורמון המרוסס להגיע לקולטנים הפיזיולוגיים שלו במוח. בנקודת זמן זו עדיין קשה לייחס לאוקסיטוצין סגולות טיפוליות מרחיקות לכת בטיפול באוטיזם, כמו גם בהשבחת קשרים בינאישיים כחיבה ואהבה.
שימוש בפיטוצין
השימוש הפופולארי ביותר בהורמון זה בשם המותג שלו Pitocin וכן Syntocinon הוא להקל על תהליך הלידה בעידוד התכווצויות הרחם במהלך הלידה, שליטה על הדימום המתרחש בלידה ועידוד הפרשת חלב האם לאחר הלידה. באותו מנגנון משמש פיטוצין גם לביצוע הפלה במקרי הריון שיש להפסיק. כיוון שאוקסיטוצין נהרס במערכת העיכול במהירות (תקופת מחצית חיים בפלזמה של כ-3 דקות), הוא אינו ניתן באופן פומי אלא על ידי הזרקה או תרסיס אפי.
פיטוצין ניתן רק אם ישנה כבר פתיחה של 2-3 סנטימטרים בצוואר הרחם. מינון הפיטוצין בעירוי עולה בהדרגה עד שמושגים הצירים הרצויים. חיסרון של פיטוצין הוא בכך שהצירים שהוא גורם עלולים להיות כואבים, תכופים ובעלי שיא ארוך יותר מאשר בצירים טבעיים. הסיבה לכך היא שהפיטוצין שניתן באופן יזום אינו מאפשר זמן לגוף לייצר ולהפריש מספיק אנדורפין שהוא ההורמון הטבעי בגוף שאחראי על שיכוך כאבים. לפיכך, מתן פיטוצין מגדיל את הסיכוי שהאישה תזדקק למשככי כאבים וכמו כן עלול להיגרם קושי עוברי וירידות בדופק העובר במהלך הצירים. התכשיר הטוקוליטי (מעכב הצירים) atosiban, פועל כאנטגוניסט של קולטני אוקסיטוצין, והוא משמש במדינות רבות לדיכוי לידה מוקדמת בשבועות 24-33 להיריון.
הכנת הנוירונים של עוברים לקראת הלידה: אוקסיטוצין של האם העובר את השליה מגיע למוחו של העובר, שם הוא משרה מהפך בפעילות של הנוירוטרסמיטור GABA מפעילות מגרה לפעילות מרגיעה על נוירונים של קליפת המוח בעובר. בכל מושגת הרגעה של מוח העובר לפרק הזמן הקריטי של תהליך הלידה, ובכל קטן הנזק העלול להיגרם למוח העובר מנזק היפוקסי של מצוקת חמצן.
תופעות לוואי של טיפול האוקסיטוצין
אוקסיטוצין בהתוויות וצורות נטילה שונות עלול להיות בעל תופעות לוואי לא רצויות כגון קצב לב בלתי סדיר, האצת קצב הלב, חולשה וסחרחורת מירידה בלחץ הדם, שטפי דם פנימיים באגן הירכיים או דמם תת-עכבישי (SAH או subarachnoid hemorrhage), היפונתרמיה, תגובה אנאפילקטית, בחילות והקאות, וכן השריית אי-קרישת דם כתוצאה מ-afibrinogenomia. אירועי לוואי בלתי רצויים בנשים כתוצאה מטיפול לא מושכל באוקסיטוצין יכולים להפרעה בזרימת דם ברחם, הֶמָאטומה בצוואר הרחם. טיפול ממושך מדי באוקסיטוצין, עלול לגרום להתכווצויות רחמיו טטניות, להיפרדות הרחם, לשטף דם שלאחר הלידה, ואף למצב שעלול להיות מאוד מסוכן של "הרעלת מים".
אינטראקציות עם תרופות
במחקרים בבעלי חיים, אוסיטוצין עיכב התפתחות של עמידות וסבילות לסמים ממכרים אחדים כמו אלה ממשפחת האופיאטים, קוקאין, ואלכוהול, וכן הוא מפחי את תסמיני הגמילה מסמים אלה. יש סברה ש-MDMA (אקסטאזי) עשוי להגביר תחושות אהבה, אפטיה ויחס אישי לאחרים על ידי שהוא מעודד את פעולת אוקסיטוצין על הקולטן 5HT1A של סרוטונין, כל זאת כמובן אם ניתן לייחס תוצאות של חיות מעבדה לבני-אדם. גם הפעילות מפיגת הדאגה של buspirone, כנראה משיגה חלק מהשפעתה דרך אותו קולטן, על ידי עידוד פעילות אוקסיטוצין.
הוראות לביצוע הבדיקה
יש לקחת דם במבחנת ספירת דם (EDTA, פקק סגלגל), ולאחר הסרכוז יש להקפיא מייד. אין לאחסן את הדגימה קפואה לזמן ממושך שכן נרשמה דעיכה ברמת ההורמון, הנהרס בהיותו מוקפא לאורך זמן.