מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

דיהידרוטסטוסטרון - Dihydrotestosterone

מתוך ויקירפואה


הופניתם מהדף דהידרוטסטוסטרון לדף הנוכחי.

     מדריך בדיקות מעבדה      
דיהידרוטסטוסטרון
Dihydrotestosterone
 שמות אחרים  DHT, stanolone, androstanolone, 5-α-dihydrotestosterone, allodihydrotestosterone, 5-α-dihydrotestosterone, 5α-androstan-17β-ol-3-ane.
דיהידרוטסטוסטרון1.png
משקל מולקולארי:290.44 דלטון
מעבדה אנדוקרינולוגיה בדם או כימיה בדם
תחום בירור בעיות פוריות ואי-סדירות במערכת הרבייה, וכן בהקשר למפגעי ערמונית והתקרחות אנדרוגנטית
Covers bdikot.jpg
 
טווח ערכים תקין גברים-דם טבורי-פחות מ-100 פיקוגרם/מיליליטר; גיל עד 6 חודשים-פחות מ-1,200 פיקוגרם/מיליליטר; גיל מעל 6 חודשים ועד תחילת הבשלות המינית (גיל ממוצע של 7.1 שנים או Tanner stage I)-פחות מ-50 פיקוגרם/מיליליטר; (גיל 12.1 שנה או Tanner stage II)-פחות מ-200 פיקוגרם/מיליליטר; גיל 13.6 שנים או Tanner stage III)-בין 80-330 פיקוגרם/פיקוגרם/מיליליטר; גיל 15.1 שנה או Tanner stage IV-בין 220-520 פיקוגרם/מיליליטר; גיל 18 שנה או Tanner stage V- בין 240-650 פיקוגרם/מיליליטר. בגברים מעל גיל 19 שנה רמת DHT היא בתחום בין 112-955 פיקוגרם/מיליליטר. רמת DHT-חופשי בגברים 1.0-6.2 פיקוגרם/מיליליטר.

נשים-דם טבורי-פחות מ-50 פיקוגרם/מיליליטר; גיל עד 6 חודשים-פחות מ-1,200 פיקוגרם/מיליליטר; גיל מעל 6 חודשים ועד תחילת הבשלות המינית (גיל ממוצע של 7.1 שנים או Tanner stage I)-פחות מ-50 פיקוגרם/מיליליטר; גיל 10.5 שנים או Tanner stage II-פחות מ-300 פיקוגרם/מיליליטר; גיל 11.6 שנה או Tanner stage III-פחות מ-300 פיקוגרם/מיליליטר; גיל 12.3 שנה או Tanner stage IV-פחות מ-300 פיקוגרם/מיליליטר; גיל 14.5 שנה או Tanner stage V-פחות מ-300 פיקוגרם/מיליליטר. בנשים בגיל 20-55 שנה-50-460 פיקוגרם/ מיליליטר; בנשים מעל גיל 55 שנה פחות מ-128 פיקוגרם/מיליליטר. רמת DHT-חופשי בנשים 0.3-1.9 פיקוגרם/מיליליטר.

יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

הערכה של מטופלים הנחשדים לחסר האנזים 5α-reductase. ניטור של מטופלים המקבלים תרפיה עם מעכבי האנזים 5α-reductase או כימותרפיה. אבחון של היפר-אנדרגוניזם (Stanczyk ב-Best Pract Res Clin Endocrinol Metab משנת 2006). קביעת רמת DHT עשויה לסייע בקביעת הגיל בו מתחילה בשלות מינית בעיקר בנערות.

בסיס פיזיולוגי

דיהידרוטסטוסטרון (להלן DHT) הוא סטרואיד-מין אנדרוגני והורמון. האנזים 5α-reductase מקטלז את היצירה של DHT מטסטוסטרון במספר רקמות כולל בלוטת הערמונית, בלוטות הזרע, יותרת האשך (אפידידימיס), עור, זקיקי השיער, כבד ומוח. DHT הוא האנדרוגן הפרוסטתי העיקרי, ורמתו נותרת נורמאלית עם ההזדקנות למרות ירידה ברמת טסטוסטרון בדם. רמות DHT אינן מוגברות במקרים של שגשוג טב של הערמונית (BPH) על פי Pang וחב' ב-J Clin Endocrinol Metabol משנת 1979. רוב ה-DHT בדם קשור בזיקה גדולה ל-sex hormone binding globulin (או SHBG). מדידת DHT-חופשי משקפת את כמות ההורמון הזמין לרקמות היעד.

האנזים 5α-reductase מחזר את הקשר הכפול C4-5 בטבעת A של טסטוסטרון. בערך 5% עד 10%מהטסטוסטרון המיוצר במבוגר מדי יום עוברים תהליך של 5α-reduction ליצירת DHT. תהליך זה מתרחש בעיקר בבלוטת הערמונית ובשחלות, וכן בעור וברקמות אחרות. הסטרואיד DHT במבנהו הוא 5α-androstane המכיל 19 פחמנים, עם שייר ketone בעמדה 3 ושייר הידרוקסיל בעמדה C17β. כמות הטסטוסטרון המותמרת ל-DHT, גדולה בהרבה סביב גיל הבשלות המינית, ומכאן משמעותו הקריטית של DHT בתהליך זה. אכן, כהורמון DHT הוא בעל השפעה חזקה בהרבה מזו של טסטוסטרון.

יחסית לטסטוסטרון DHT הוא הרבה יותר פוטנטי כאגוניסט של הקולטן לאנדרוגן (AR). ל-DHT יש זיקה (Kd) של 0.25-0.5 ננומולר ל-AR באדם, שהיא בערך פי-2-3 גדולה יותר מהזיקה של טסטוסטרון לקולטן זה (0.4-1.0 ננומולר. הזיקה של DHT ל-AR גדולה פי-15-30 מזו של אנדרוגנים אדרנאליים לקולטן זה (Hemat ב-Urotext משנת 2004). קצב הדיסוסיאציה של DHT מהקולטן AR הוא פי-5 אטי יותר מזה של טסטוסטרון (Grino וחב' ב-Endocrinology משנת 1990). לאנזים 5α-reductase יש 2 איזואנזימים: Type I נמצא ברוב הרקמות בגוף והוא מהווה את הצורה הפעילה בבלוטות השומן. לעומתו type II הוא האיזואנזים הדומיננטי ברקמות הרבייה, כולל בלוטת הערמונית.

רמות DHT בגוף נקבעות על ידי הוויסות של יצירת טסטוסטרון, הנקבע על ידי ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח (היפופיזה). בתגובה לרמות מופחתות של טסטוסטרון מפריש ההיפותלמוס LHRH או luteinizing hormone-releasing hormone, המגיע להיפופיזה ומגרה אותה לייצר ולהפריש LH או luteinizing hormone לזרם הדם. LH נודד בדם לתאי Leydig באשכים (וכן לשחלות בנשים) ומעודד אותם לייצר עוד טסטוסטרון, מה שמגדיל בהתאם גם את רמת DHT. כאשר רמות טסטוסטרון ו-DHT עולות, נוצר משוב שלילי המדכא הפרשת LHRH מההיפותלמוס, ובהתאם גם את הפרשת LH.

ה-EC50 של DHT לשפעול הקולטן AR הוא 0.13 ננומולר, שהוא בערך פי-5 גבוה יותר מה-EC50 של טסטוסטרון שהוא 0.66 ננומולר (Wilderer ב-Newnes משנת 2010). באופן עקבי, מוצאים ב-bioassays ש-DHT הוא פי-2.5-10 יותר פוטנטי מאשר טסטוסטרון. תקופת מחצית החיים של DHT בגוף היא בת 53 דקות, ארוכה משמעותית מזו של טסטוסטרון (34 דקות), מה שעשוי להסביר חלק מההבדל בפוטנטיות שלהם (Diamanti-Kandarakis ב-Current Pharmaceut Design משנת 1999). מחקר בו הושוותה השפעת הזרקה תוך-עורית, העלה תקופות מחצית חיים של DHT וטסטוסטרון שעמדו על 2.83 שעות לעומת 1.29 שעות, בהתאמה (von Deutsch וחב' ב-Handbook Drug Interactios משנת 2003).

DHT וההתפתחות המינית

במהלך ההתפתחות העוברית של הזכר, יש ל-DHT תפקיד חיוני ביצירת איברי המין החיצוניים בזכר, כאשר בגבר המבוגר DHT פועל כאנדרוגן העיקרי בבלוטת הערמונית, בבלוטות הזרע, בעור ובזקיקי השיער (Amory וחב' ב-J Urol משנת 2008). הדגמה למשמעות של DHT בהתפתחות של מאפייני מין משניים, ניתן למצוא במצבי חסר של 5α-reductase type II מוטציה גנטית זו עלולה לגרום ל-pseudohermaphroditism (על פי Imperato-McGinley וחב' ב-N Eng J Med משנת 1979). תרחיש זה מתבטא באופן אופייני עם איברי מין זכריים בלתי-מפותחים, כולל בלוטת הערמונית. בהגיע נערים אלה לגיל הבשלות המינית, רמת DHT נותרת נמוכה ביותר, ואף על פי כן רמות טסטוסטרון עולות באופן נורמאלי, והכוח השרירי שלהם מתפתח בדומה לזה של צעירים בריאים.

אחרי גיל הבשלות המינית, גברים בסטאטוס של pseudohermaphroditism נמצאים בחסר גדול של שעירות הגוף ושיער הבושת, אך אינם סובלים מהתקרחות אנדרוגנית (Marks ב-Rev Urol משנת 2004), וכן הם נהנים מאי הופעה של סרטן הערמונית (Jain וחב' ב-CABI משנת 2006). בניגוד לאנדרוגנים אחרים כגון טסטוסטרון, DHT אינו יכול להיות מותמר לאסטרוגן על ידי האנזים aromatase, כדוגמת estradiol, ולכן אין לו כל משמעות באשר לפעילות אסטרוגנית בגוף. לכן, DHT משמש לעתים קרובות במחקרים על מנת להבדיל בין ההשפעות של טסטוסטרון הנגרמות על ידי הקישור לקולטן AR, לבין אלו הנגרמות על ידי ההמרה של טסטוסטרון לאסטרדיול, מה שיביא בהמשך לקישור ולשפעול של הקולטנים של אסטרוגנים (Swerdloff ו-Wang ב-Bailliere's Clin Endocrinol Metabol משנת 1998).

מטבוליזם של DHT

DHT עובר אינאקטיבציה בכבד וכן ברקמות מחוץ לכבד כמו העור, בהפיכתו ל-3α-androstandiol ול-3β-androstandiol על ידי האנזימים 3α-hydroxysteroid dehydrogenase ו-3β-hydroxysteroid dehydrogenase, בהתאמה. שני מטבוליטים אלה מומרים בהתאמה ל-androsterone ול-epiandrosterone, שעוברים בהמשך קוניוגציה דרך גלוקורונידציה וסולפציה, משתחררים לצירקולציה ומופרשים בשתן. רמות DHT בנסיוב מהוות רק כ-10% מאלו של טסטוסטרון, אך רמות DHT בבלוטת הערמונית הן פי-5-10 גבוהות מאלו של טסטוסטרון, שכן בבלוטה זו יש המרה של מעל 90% מהטסטוסטרון ל-DHT על ידי 5α-reductase המתרחשת בתוך הבלוטה. מסיבה זו, וכן בשל העובדה ש-DHT הוא הרבה יותר פוטנטי כאגוניסט של הקולטן AR, נחשב הורמון זה כאנדרוגן העיקרי של הערמונית.


המסלול המטבולי של DHT


נגזרות של DHT

מספר נגזרי קדם-תרופה (prodrugs) אסטריים של עמדה C17beta במולקולת DHT, פותחו והוכנסו לשימוש תרופתי כסטרואידים אנאבוליים אנדרוגניים (להלן AAS): ניתן להזכיר אחדים מהם כגון androstanolone benzoate, androstanolone valerate, androstanolone enanthate ו-androstanolone propionate (על פי Ian וחב' ב-John Wiley & Sons משנת 2009). נגזרות סינתטיות של DHT המשמשות כ-AAS כוללות את mesterolone שמבנהו 1‏alfa-methyl-DHT, וכן drostanolone שמבנהו 2‏alfa-methyl-DHT, כמו גם metenolone בעל מבנה 1‏beta-methyl-lamda1-DHT, ו-stenbolone שמבנהו 2-methyl-lamda1-DHT, ו-epitiostalol שמבנהו 2alfa,3alfa-epithio-3-deketo-DHT, וכן mepitiostane שהוא prodrug עם שייר אתרי בעמדה 17 של epitiostanol. נגזרים נוספים הם dihydroboldenone או Δ1-DHT, ו-mesabolone שהוא prodrug עם שייר אתרי בעמדה 17 של dihydroboldenone, ולפחות עוד 15 נגזרות נוספות.

הפורמולציות השונות של DHT כוללות טבליות למציצה בוקאלית או תת-לשונית (Anabolex ו-Stanolone), ג'ל למריחה מקומית (Ophtovital, Gelovit ו-Andractim), ואסטרים מומסים בשמן המוזרקים לשריר דוגמת dihydrotestosterone propionate (שם מותג Pesomax) ו-dihydrotestosterone valerate (שם מותג Apeton). אסטרים של DHT פועלים בגוף כ-prodrugs שלו ויש להם זמן תגובה ארוך. גם Dihydrotestosterone benzoate (שמות מותג Sarcosan, Hermalone ו-Ermalone-Amp), וכן dihydrotestosterone enenthate (שם מותג Anaboleen-Depot), הם אסטרים של DHT הזמינים לשימוש קליני.

מאפיינים של 2 האיזואנזימים של DHT

  איזואנזים type 1 איזואנזים type 2
מקודד בכרומוזום 5 2
מצוי בבלוטת הערמונית כן כן
אופטימום pH לפעילות ניטרלי עד בסיסי חומצי
עיכוב ע"י finasteride לא (Ki>300 nmol/L)   כן (Ki=5nmol/L)
עיכוב ע"י dutasteride כן כן
ביטוי mRNA גדל ב-BPH    כן כן


על פי McConnell ב-Isis Med Media Ltd משנת 1996, ו-Bartsch וחב' ב-Eur Urol משנת 2000.

היבטים פתולוגיים של DHT

DHT מיוצר באופן מקומי בזקיקי השיער על ידי 5α-reductase ולא מסופק על ידי DHT סיסטמי, הוא הגורם העיקרי להתקרחות (alopecia) אנדרוגנית, למרות שהמנגנון לתרחיש זה אינו מובהר לחלוטין (Nordqvist ב-Med News Today משנת 2012). במקרים של התקרחות אנדרוגנית בנשים המצב מורכב יותר, כאשר DHT הוא רק אחד ממספר גורמים מעורבים (McAnrews ב-Amer Hair Loss Assoc). נשים עם רמות מוגברות של DHT, עלולות לפתח תסמינים של היפר-אנדרוגניות, כגון שריריות בולטת, קול עמוק יותר ואף שעירות בפנים. בגברים, צמיחת בלוטת הערמונית ותהליכי התמיינות בבלוטה זו מושפעים מאוד מ-DHT, והורמון זה משחק תפקיד הן ב-BPH כמו גם בסרטן הבלוטה (Freedland וחב' ב-J Clin Oncol משנת 2005).

היסטוריה של הבנת הקשר בין רמת DHT לתרחישים קליניים

בשנת 1942 הבחין James Hamilton שסירוס בגיל שלפני הבשלות המינית מונע בגיל מאוחר יותר את ההתפתחות של התקרחות במתווה זכרי (Hamilton ב-Am J Anatomy משנת 1942). בשנת 1974 פרסמו Imperato-McGinley וחב' ב-Science את הממצא לפיו בקבוצת ילדים באיים הקריביים שנולדו בהגדרה של intersex עם איברי מין שנראו כנקביים, אלא שבגיל הבשלות המינית הופיעו אצלם איברי מין זכריים ומאפיינים גבריים נוספים, נמצאה מוטציה שגרמה לחסר של האנזים 5α-reductase כמו גם לחסר של ההורמון DHT שעל פי סברת חוקרים אלה גרם לאי הסדירות בהתפתחות איברי המין הזכריים. בהמשך נמצא שבאותם מקרים התפתחה בלוטת ערמונית קטנה יותר, ולא הופיעה אצלם התקרחות "זכרית".

נתונים אלה הביאו את Roy Vagelos, ראש יחידת המחקר ב-Merck למחשבה על יצירת תכשיר שימלא את מקומו של DHT וימנע את תופעת BPH במבוגרים. בשנת 1992 אושר התכשיר finasteride 5 mg על ידי ה-FDA לטיפול ב-BPH תחת השם Proscar, ובשנת 1997 התקבל אישור ה-FDA ל-finasteride 1mg לטיפול בהתקרחות במתווה זכרי תחת השם Alopecia. הניסיון מוכיח שטיפול ב-Alopecia בגברים בלבד מאט את איבוד השיער (Habif ב-Clin Dermatol משנת 2015, ו-Varothai ו-Bergfeld ב-American journal of clinical dermatology משנת 2014). נמצא שיעילות הטיפות היא בתוקף רק כאשר נעשה שימוש בתכשיר. כאשר נבחן Alopecia למניעת איבוד שיער בנשים, יעילותו לא הייתה טובה מטיפול בפלצבו (Levy ו-Emer ב-Int J Women's Health משנת 2013).

מנגנון הפעולה הקליני של Finasteride

תכשיר זה מעכב בעיקר את האיזואנזימים type II ו-type III של 5α-reductase, מה שמפחית את ריכוזי DHT בפלזמה ב-65-70% ואת ריכוז DHT בערמונית ב-85-90% בו שולט הביטוי של האיזואנזים type II (על פי Bartsch וחב' ב-Eur Urol משנת 2000). בניגוד ל-dutasteride המפחית רמות DHT בגוף כולו ב-99%, הדיכוי של אנזים זה על ידי finasteride חלקי כיוון שהוא אינו מדכא את האיזואנזים type I, שכן הזיקה שלו לאיזואנזים type II גדולה פי-100 מזו לאיזואנזים type I. על ידי חסימת היצירה של DHT, מפחית finasteride פעילות אנדרוגנית בגולגולת. בערמונית עיכוב 5α-reductase מקטין את נפח הבלוטה, מה שמשפר את ה-BPH וכן מפחית את הסיכון לסרטן הערמונית. עיכוב 5α-reductase גם מפחית את משקל יותרת האשך, ה-epididymis, וכן מפחית את התנועתיות של זרעונים באפידידימיס (Robaire ו-Henderson ב-Mol Cell Endocrinol משנת 2006). נירוסטרואידים כגון 3α-androstanediol ו-allopregnanolone משפעלים את הקולטן GABAA; כיוון ש-finasteride מונע את יצירת נירוסטרואידים, הוא עשוי לתרום להפחתת הפעילות של GABAA.

הפחתת השפעול של הקולטן GABAA על ידי נירוסטרואידים נכרכה בתופעות של דיכאון, דאגנות, והפרעות בתפקוד המיני (Finn וחב' ב-CNS Drug Rev משנת 2006, ו-Römer ו-Gass ב-J Cosmetic Dermatol משנת 2010, ו-Gunn וחב' ב-Frontiers Neurosci משנת 2011).

שימוש רפואי ב-DHT

DHT זמין במספר ניכר של פורמולציות פרמצבטיות לשימוש קליני כאנדרוגן או בכינויו anabolic androgenic steroid או AAS. כאשר DHT משמש כתרופה ההתייחסות אליו היא כאל androstanolone או כ-stanolone. הזמינות של DHT פרמצבטי מוגבלת: התכשיר אינו זמין בארה"ב ובקנדה אך הוא זמין במספר מדינות באירופה כולל בריטניה, גרמניה, צרפת, ספרד, איטליה, בלגיה ולוקסמבורג. שמות מותג של DHT כוללים Anaprotin ,Anaboleen ו-Anabolex בבריטניה, Andractim בצרפת, בלגיה ולוקסמבורג, Pesomax באיטליה, Neodrol ו-Ophtovital בגרמניה, ו-Gelovit, Apeton ו-Androlone בספרד, ו-Stanolone ו-Stanaprol במדינות אירופיות שונות.

רמות גבוהות של DHT גורמות בגברים לשינויים תסמיניים מעטים יחסית. לעומת זאת, נשים עם רמות מוגברות של DHT תסבולנה משעירות-יתר בגוף ובפנים, כמו גם מהופעת acne ובעיות של המחזור החודשי. לעומת זאת, נשים סובלות פחות מהשפעת רמות נמוכות של DHT, בהשוואה לגברים. רמת DHT נמוכה, תגרום בגיל הבשלות המינית לעיכוב בהופעת שעירות בצעירים, או עיכוב בהתפתחות הגניטאלית. עובר זכרי הנחשף לחסר DHT בעודו ברחם, עלול להיוולד על איברי מין מנוונים שידמו לאלה הנקביים.

בניגוד לטסטוסטרון ונגזרי AAS סינתטיים אחדים, DHT אינו יכול לעבור ארומטיזציה, ומסיבה זו אין חשש לתופעות לוואי אסטרוגניות כמו גינקומסטיה בשום מינון (Malven ב-Mammalian Neuroendocrinology משנת 1993). בנוסף, כיוון ש-DHT אינו יכול לעבור מטבוליזם נוסף על ידי 5alfa-reductase, ולכן אינו יכול לעבור פוטנציאציה ב"רקמות אנדרוגניות" כמו עור, זקיקי שיער, ובלוטת הערמונית. עובדה אחרונה זו גורמת לכך שמתן אקסוגני של DHT יהיה בעל יחס גדול יותר של השפעה אנאבולית לעומת השפעה אנדרוגנית, זאת בהשוואה לטסטוסטרון, ולכן צפוי ש-DHT יגרום לתופעות לוואי בעור או בשיער, כגון חטטת (acne), עור שומני, קשקשת, שעירות-יתר, או התקרחות אנדרוגנית, או הגדלה של בלוטת הערמונית ואפילו הגדלת הסיכון לסרטן הערמונית.

DHT פרמצבטי משמש בעיקר לטיפול ב-hypogonadism זכרי (Llewellyn ב-Mol Nutrition משנת 2011). היו פיתוחים של פורמולציות למריחה מקומית לטיפול של חולי סרטן הסובלים מכיחשון (cachexia), שהגיעו לשלב phase III בניסויים קדם-קליניים, אך לא הוכנסו לשימוש למטרה ספציפית זו (Montovani ב-Springer Sci Pharmacol Agents משנת 2007). למרות ש-DHT עצמו לא אושר לטיפול ב-cachexia, נגזר סינתטי פומי פעיל שלו, oxandrolone או -2oxa-17-methyl DHT, אושר לשימוש למטרה זו.

DHT והתקרחות אנדרוגנטית (התקרחות במתווה זכרי)

סוג התקרחות זה מועבר בתורשה (Trueb ב-Exp Gerontol משנת 2002), אך בה בשעה שהמעורבות הגנטית של סוג התקרחות זה בולט, המעורבות הגנטית פחות מובנת. DHT כרוך בסבירות גבוהה בתהליך התקרחות זה, שכן ריכוזים גבוהים של DHT נמצאו בחלק הקדמי של הגולגולת ובעור באזורי הבושת, ונראה שתהליכים הכרוכים בפעילות אנדרוגנית תלויים בקישור של DHT לקולטנים האנדרוגנים (AR). נכון להיום, מספר טיפולים של התקרחות אנדרוגנית הוכיחו יעילות, כגון התכשיר הפומי finasteride (שמות מותג Procar ו-Propecia שניהם תוצרת Merck & Co), שהוא מעכב תחרותי של 5α-reductase type II (על פי Rhodes וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 1994), או התכשיר minoxidil הניתן במריחה מקומית, שהוא פותחן התלוי ב-ATP של תעלות אשלגן, שנמצא מעודד את היצירה של גורם הגדילה הווסקולארי-אנדותליאלי VEGF בתאי papilla עוריים בתרבית. Finasteride הוא מעכב של type II ו-type III של 5α-reductase (על פי Yamana וחב' ב-Hormone Mol Biol Clin Invest משנת 2010).

תכשיר נוסף המעכב 5α-reductase הוא dutasteride (שם מותג Avodart) המשמש אף הוא לטיפול ב-BPH ובהתקרחות אנדרוגנטית, פותח על ידי GlaxoSmithKline, ואושר לשימוש בשנת 2009 בדרום קוריאה אך לא קיבל בארה"ב אישור לטיפול בהתקרחות, למרות שהוא נפוץ בשימוש off-label. נמצא ש-dutasteride הוא פי-3 יותר פעיל מ-finasteride בעיכוב איזואנזים type II של 5α-reductase, ופי-100 יותר פעיל מ-finasteride בעיכוב איזואנזים type I של אנזים זה. מעכבי 5α reductase משמשים אף לטפול בחטטת הפנים (acne), בשעירות יתר (hirsutism) בנשים ובקשקשת העור (seborrhea), מצבים המיוחסים אף הם, לפחות בחלקם, לפעילות יתר של האנזים.

שימושים קליניים של finasteride

הגדלת בלוטת הערמונית: שימוש נעשה בתכשיר זה במקרים של BPH. יש ראיות לכך ש-finasteride עשוי לשפר קשיים במתן שתן יקיצות רבות במהלך הלילה לצורך השתנה, היסוס בתחילת מתן השתן, וקצב מופחת של זרם השתן. Fiasteride מספק פחות הקלה תסמינית בהשוואה למעכבי α-1 כמו tamsulosin, וכן ההקלה המתקבלת אטית ויכולה להימשך 6 חודשים מתחילת הטיפול. יתרונות תסמיניים מושגים בעיקר באלה עם נפח ערמונית שמעל 40 סמ"ק. במעקבים ארוכי טווח נמצא שדווקא ל-finasteride יש יתרון על מעכבי α-1 בהפחתת הסיכון של אצירת שתן חריפה (הפחתה של 57% לאחר 4 שנים), והפחתה של 54% בצורך לניתוח לאחר 4 שנים. לאחר הפסקת הטיפול ב-finasteride, כל יתרונותיו מתפוגגים תוך 6-8 חודשים (Tacklind וחב' ב-Cochrane Database Sys Rev משנת 2010).

שימושי off-label של finasteride

תכשיר זה נמצא יעיל בטיפול בשעירות-יתר בגוף ובפנים של נשים (Blume-Peytavi וחב' ב-Hair Growth Disorders משנת 2008). במחקר שכלל 89 נשים עם היפר-אנדרוגניזם כתוצאה מתסמונת אדרנרכית עיקשת, finasteride הביא להפחתה של 93% בשעירות הפנים והפחתה של 73% בשעירות הגוף אחרי שנתיים של טיפול. מחקרים אחרים הניבו תוצאה דומה.

תופעות לוואי לא רצויות

סקירת Cochrane הגיעה למסקנה שתופעות לוואי של finasteride נדירות כאשר השימוש בתכשיר זה הוא למקרים של BPH. יחד עם זאת, בהשוואה עם פלצבו, גברים הנוטלים finasteride הם בסיכון מוגבר לאין-אונות, בעיות זקפה, ליבידו מופחת, ואי-סדירות בפליטה בשנת הטיפול הראשונה, אך סקירה זו הגיעה למסקנה ששיעור תופעות לוואי אלו משתווה לזה בקבוצת הפלצבו, לאחר 2-4 שנות טיפול, והן הולכות ונחלשו עם הזמן. סקירה נוספת משנת 2010 של Mella וחב' שהופיעה ב-Arch Dermatol מצאה שכאשר השימוש ב-finasteride נועדה לטפל בהתקרחות, תרופה זו דווקא הגבירה את הבעיות הסקסואליות. סקירה עדכנית משנת 2016 של Liu וחב' ב-J Sexual Med קבעה שמעכבי 5α-reductase שנועדו לטפל ב-BPH הגבירו פי-2 את בעיות התפקוד המיני בצורכים אותם. בגברים עם BPH השימוש המשותף במעכבי 5α-reductase וכן בחוסם של הקולטן ה-α-אדרנרגי, הביא לסיכון גדול יותר של בעיות זקפה, בהשוואה לשימוש נפרד בכל אחד משני התכשירים (Favilla וחב' ב-Aging Male משנת 2016). ה-FDA הוסיף הערת אזהרה לשימוש במעכבי 5α-reductase, הנוגעת להגברת הסיכון לסרטן הערמונית בדרגה גבוהה, למרות שהפחתת BPH באה לביטוי ברמת PSA נמוכה יותר (Walsh ב-N Eng J Med משנת 2010).

פענוח תוצאות מדידת DHT

מטופלים הנוטלים תכשירים המעכבים את פעילות 5α-reductase הם בעלי רמות מופחתות של DHT בנסיוב. מטופלים עם חסר גנטי נדיר של אנזים זה, גם כן מכילים בדמם רמות מופחתות של DHT (על פי Bartsch וחב' ב-World J Urol משנת 2002). נראה ש-DHT צריך לשמש כסמן ראשוני של יצירה היקפית של אנדרוגנים. יחד עם זאת, כיוון ש-DHT עובר מטבוליזם מהיר והוא בעל זיקה גבוהה מאוד ל-sex hormone-binding globulin, הוא אינו משקף פעילות היקפית אנדרוגנית. במקום זאת, מטבוליט דיסטאלי של DHT, הידוע כ-3alfa,17beta-androstanediol glucuronide, עשוי לשמש סמן טוב יותר של פעילות אנדרוגנית היקפית (Gustafsson וחב' ב-Br J Urol משנת 1996). נבדקים עם BPH, יכולים שלא להיות בעלי רמות מוגברות של DHT בדמם, למרות ששגשוג בלוטה זו מגורה על DHT.

הוראות לביצוע הבדיקה

יש לאסוף דם למבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) עם או בלי ג'ל, ולאחר סרכוז יש לאחסן את הנסיוב בקירור (מועדף) או בהקפאה. הדגימה יציבה משך 7 ימים בקירור, ו-90 יום בהקפאה. יש לפסול דגימות מאוד המוליטיות, ליפמיות או איקטריות, אך ניתן לקבל לבדיקה דגימות עם המוליזה, ליפמיה או איקטריה מתונות. שיטת הבדיקה היא liquid chromatography Tandem Mass Spectrometry (או LC-MS/MS).

ראו גם