כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק דיכאון בנשים במעגל החיים - Depression in women through life cycle
| דיכאון בנשים במעגל החיים | ||
|---|---|---|
| Depression in women through life cycle | ||
| יוצר הערך | ד“ר ליאת הולר הררי, ד“ר טל אדיב 
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – דיכאון, דיכאון בהיריון ולאחר לידה
דיכאון הוא הפרעה פסיכיאטרית שכיחה. שכיחות הדיכאון על פי מחקרים שונים נעה בין 4.4% עד 20% מהאוכלוסייה. אם נתייחס למגדר, נמצא ששכיחות הנשים הלוקות בהפרעה גדול פי 2.7-1.7 ביחס לגברים[1]. הבדל זה נעוץ בשילוב של גורמים ביולוגיים (גנטיים הורמונאליים) וכן בגורמים פסיכולוגיים וחברתיים, כאשר נראה שנשים רגישות יותר בהשוואה לגברים לגורמי לחץ פסיכו-סוציאליים [2]. בישראל, בשנת 2000, נמצא כי 39% מהנשים סובלות מרמה גבוהה של מצב רוח דיכאוני[3]. כמו כן, 20%-10% מהנשים סובלות מדיכאון לאחר לידה. עוד עולה כי רוב הנשים הסובלות מדיכאון אינן מאובחנות בידי גורמים מקצועיים ואינן מקבלות טיפול מתאים [3].
כשדנים בנושא הדיכאון אצל נשים, יש לשים לב לכך שנשים נמצאות בסיכון גבוה לפתח דיכאון באופן מיוחד בתקופות מסוימות בחייהן. [1], [4] [5] תקופות אלה הן לרוב תקופות משמעותיות במעגל החיים, וההפרעה תהיה בעלת הסתמנות אופיינית ומחייבת התייחסות ייחודית.
הפרעות במצב הרוח בתקופת ההיריון ולאחר הלידה
ערך מורחב – דיכאון במהלך ההיריון - Depression during pregnancy
בעיות פסיכיאטריות הקשורות להיריון ולתקופה אחרי הלידה (Post partum) נפוצות ביותר. אחוז הנשים ההרות הסובלות מתסמינים חרדתיים או דיכאוניים נע בין 10% עד 26% בקרב נשים מאזורי מצוקה [6] . חלקן ימשיכו ויסבלו מהם גם לאחר הלידה. באחד המחקרים נמצא ש- 46% מהנשים שסבלו מתסמינים דיכאוניים במהלך ההיריון סבלו מתסמינים דומים בשבועות שלאחר הלידה [7] . גם תסמינים חרדתיים בהיריון מהווים גורם סיכון להתפתחות דיכאון לאחר הלידה[8] . נמצא שנשים עם תסמינים דיכאוניים וחרדתיים בהיריון סבלו יותר מבעיות גופניות בזמן ההיריון, נזקקו ליותר ימי מחלה בזמן ההיריון וביקרו יותר אצל רופא הנשים. נשים אלה הביעו יותר פחד ודאגה לקראת הלידה עם עלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים המתוכננים[9]. בנוסף לאלה, קיימות הפרעות נוספות בעלות מאפיינים ייחודיים בתקופה שלאחר הלידה (Post partum), שחלק מההסתמנות שלהם כוללת גם תסמינים דיכאוניים. הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) עם מחשבות הנחוות כזרות לה, (אגו דיסטוניות) על פגיעה בתינוק, שיכולה להופיע עם דיכאון נלווה, והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) אחרי לידות קשות בהן היולדת חוותה סכנה לחייה או לחיי העובר. גם הפרעה זו יכולה להופיע עם דיכאון נלווה. נשים אלה שחוו לידה קשה או טראומטית, שאינן סובלות מהתסמונת המלאה של הפרעת דחק פוסט טראומטית, חוששות מהלידה הבאה או מכניסה להיריון נוסף וזקוקות לטיפול פסיכותרפי שיקל על חרדותיהן.
להפרעות בתקופת ההיריון ולאחר הלידה מאפיינים ייחודיים ולעתים הסתמנות שונה ממצבים דומים בתקופות אחרות בחיים. הנשים שסובלות מתסמינים דיכאוניים וחרדתיים יהיו עסוקות לרוב בתכנים ייחודיים למצבן - שאלות הקשורות בתפקודן כאמהות, בושה ואשמה הקשורות לפגיעה בדימוי האם שציפו שיהיו, קונפליקטים הקשורים ליחסים בינן לבין הוריהן מתעצמים בתקופה זו.
ללא טיפול, הפרעה של דיכאון יכולה להימשך כשבעה חודשים ויותר. מדובר בתקופה קריטית להתפתחות התינוק, ולכן הטיפול המוקדם חשוב במיוחד. במחקרים נמצאה השפעה מובהקת של המצב הדיכאוני לא רק על האם, אלא גם על התינוק. קיימות עדויות משמעותיות המצביעות על נזק להתפתחות המוטורית, השכלית ולאיכות ההתקשרות לאם (Attachment) אצל תינוקות וילדים לאמהות שסבלו מדיכאון לאחר לידה[10].
קליניקה
כאמור, מדובר בטווח רחב של חומרה, מתסמינים קלים עד הפרעות פסיכיאטריות על פי ה-DSM (יפורט בהמשך). ההסתמנות הקלינית יכולה להיות תחושה של מתח מתמיד, מועקה, חרדה ניכרת ופחדים לקראת בדיקות בהיריון, עיסוק ממושך ומטריד בממצאי הבדיקות, חששות מעיקים לשלום העובר, עד כדי ירידה בתפקוד. לפעמים נלווים תסמינים גופניים של חרדה - דפיקות לב, קוצר נשימה, אי-נוחות בבטן, בחילה, הקאות, שלשולים, סחרחורת, באופן התקפי או מתמשך. במקרים אלה חייבים קודם כל לברר אם יש סיבה גופנית לתסמינים. כשמדברים על תסמינים דיכאוניים הביטוי יהיה תחושה של עצב, מועקה, חוסר הנאה. לעתים אי-שקט, חוסר מנוחה, לעתים ירידה באנרגייה בכוחות ובפעילות עד התפתחות דיכאון מז’ורי. יש קושי לאבחן דיכאון וחרדה במהלך ההיריון. הקושי נובע מחפיפה מסוימת של תסמינים דיכאוניים ו“תסמיני ההיריון“. לדוגמה, הפרעות בשינה, עייפות וחוסר אנרגייה יופיעו כחלק מדיכאון, ויכולים להופיע גם בשליש הראשון או האחרון של ההיריון. דרושה אנמנזה מפורטת מכוונת כדי להבחין אם מדובר בהיריון תקין או בהפרעה של דיכאון או חרדה.
טיפול
טיפול נע בין פסיכותרפיה בלבד בדיכאון קל או בתסמינים דיכאוניים, לשילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. בהחלטה לגבי טיפול תרופתי יש לבדוק קודם כל אם קיימת התוויה ברורה לטיפול תרופתי, מהן האפשרויות החלופיות מבחינת בטיחות התרופה בהיריון, מה הייתה התגובה של אותה אישה לתרופה מסוימת בעבר, ולעבוד מול מרכז המתמחה בייעוץ תרופתי בהיריון. בכל מקרה, יש לזכור שהעובר חשוף כנראה לא רק לתרופה, אלא גם למצב הנפשי של אמו. בסופו של דבר מתבצעים שיקולי עלות-תועלת. אם למשל ידוע שתרופה מסוימת עלולה לגרום בסיכון נמוך ביותר לבעיות מסוימות אצל העובר, לפעמים השיקול יהיה לטפל בכל זאת, כאשר ממליצים לאישה ההרה להיות במעקב היריון מכוון לסוג הבעיות שעלולות, אולי, להתפתח[11].
בכל מקרה, אם בעבר הייתה נטייה לפטור אישה בהיריון, שמתלוננת על חרדה, או סובלת מדיכאון במילים, בכך שהיא פשוט בהיריון, שאחרי הלידה זה יעבור, בשל כל הנאמר לעיל, כיום הגישה היא שיש להתייחס לתסמינים אלה, ולהפנותה לאבחון פסיכיאטרי.
דיכאון לאחר לידה
ערך מורחב – דיכאון בהיריון ולאחר לידה
אפידמיולוגיה
כ- 13% מהיולדות[12] סובלות מדיכאון לאחר לידה (Post partum depression - PPD). מדובר בדיכאון לכל דבר, אשר מופיע בתקופה שלאחר הלידה. לפי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי ה- DSM מדובר בחודש הראשון שלאחר הלידה. אולם ההגדרה בספרות הרפואית נעה בין שלושה חודשים אחרי הלידה ואפילו עד שנה לאחר הלידה.
אטיולוגיה
גורמי סיכון מוכחים להתפתחות דיכאון לאחר לידה הם תורשה של הפרעות פסיכיאטריות ואפיזודה של דיכאון בעבר [12]. כאמור, דכדוך לאחר לידה גם הוא גורם סיכון להתפתחות דיכאון לאחר לידה. בעבר חשבו שגורמים הורמונליים הם הגורם העיקרי להתפתחות דיכאון לאחר לידה. כיום מתרבים המחקרים המדגימים דווקא את חשיבות הגורמים הפסיכו-סוציאליים בהתפתחות ההפרעה[12]. התייחסות לגורמים אלה בתקופת ההיריון ולאחר הלידה יכולה להוריד את הסיכון להתפתחותה. לגבי נשים שסבלו מאפיזודה אחת של דיכאון, יש להחליט אם להמשיך או להתחיל שוב טיפול תרופתי. כהן וחב’ בדקו כ-2,000 נשים שטופלו בטיפול תרופתי נוגד דיכאון עם תחילת ההיריון. כולן היו במצב אאוטימי לפחות 3 חודשים לפני שהרו. נמצא ש- 70% מהנשים שהפסיקו טיפול נוגד דיכאון, סבלו מאפיזודה נוספת במהלך ההיריון [13].
קליניקה
כאשר מדובר באישה אחרי לידה ההסתמנות הקלינית תהיה דומה לתסמיני הדיכאון על פי ה- DSM (יתוארו בהמשך), וייתכנו דווקא תסמינים מוגברים של חרדה. אמהות כאלה ידברו על קושי ליהנות מהתינוק, על הרגשה שהקשר עם התינוק אינו כפי שהוא אמור להיות, על קושי להיענות לצורכי התינוק. אחרות יצליחו לשמור על התפקוד ויעשו מה שצריך מבחינה “טכנית“, אבל יתארו תחושה של ריקנות, או תחושת מתח מתמדת, חוסר הנאה, חוסר אנרגייה ולעתים רצון לברוח ומחשבות של “למה עשיתי את זה לעצמי“. לפעמים דווקא הקשר עם התינוק נבנה, והרגשות אליו מתפתחים, אבל עם זאת ישנם תסמינים של דיכאון או חרדה. החרדה יכולה להתבטא באופן רגשי ובתסמינים גופניים של חרדה- דפיקות לב (Palpitations), הזעה, סחרחורת או אי-נוחות בבטן. יש נשים שחוות דאגנות יתר לתינוק. הן יתארו למשל שהן מוצפות במחשבות שמשהו רע יקרה לו, או שהן בודקות שוב ושוב מה מצבו כאשר הוא ישן.
הדיכאון מלווה לרוב ברגשות אשם של האם ובירידה בהערכה העצמית. אמהות ידברו על מחשבות מטרידות שהן אינן מסוגלות להיות אמהות, שלא נועדו לכך, שעשו טעות בכך שהרו. עוד אופייניות מחשבות טורדניות לגבי העתיד - שלא יצליחו להתמודד במצבים שונים למשל כשהתינוק יהיה חולה.
אבחנה
לפי ה- DSM ניתן לקבוע אבחנה של דיכאון כאשר יתקיימו אחד משני התסמינים הראשונים, ועוד ארבעה תסמינים מתוך הרשימה (סה“כ חמישה) למשך שבועיים לפחות (מתוך מדריך האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני DSM IV):
- מצב רוח ירוד, במשך רוב שעות היום, כמעט כל יום
- איבוד יכולת ההנאה והעניין ברוב התחומים, כמעט כל יום
- ירידה ניכרת, לא מתוכננת, במשקל ובתיאבון
- קושי ניכר להירדם או לישון
- ירידה ניכרת בפעלתנות, או עלייה בה
- מחשבות על התאבדות
- עייפות וחוסר אנרגייה
- הרגשה קשה של חוסר ערך עצמי או של אשמה
- חוסר יכולת לחשוב, להתרכז להחליט החלטות, כמעט כל יום
טיפול
הטיפול המקובל כיום בדיכאון לאחר לידה הוא תרופתי או פסיכותרפי (שיחות), או שילוב של שניהם. התרופות המומלצות כקו ראשון הן תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת החסמים הבררנים לספיגה מחדש של סרוטונין (למשל Fluoxetine, Paroxetine, Citalopram, Favoxil (Fluvoxamine), Sertraline) [12]. לתרופות יעילות דומה כטיפול נוגד דיכאון והן נבדלות בפרופיל תופעות הלוואי שלהן. סיכויי ההישנות לאחר אפיזודה אחת של דיכאון לאחר לידה הם 25%. סיכויים אלה אינם מבוטלים, ויש לשקול טיפול תרופתי מניעתי בהיריון הבא.
טיפול פסיכותרפי יכול להוות תחליף לטיפול תרופתי במקרים שהדיכאון אובחן כקל עד בינוני, וכמובן כאשר מדובר בדכדוך לאחר לידה וכשהאישה מעוניינת בטיפול. לטעמנו, גם כאשר אישה נזקקת לטיפול תרופתי, הרי שפסיכותרפיה תאפשר עיבוד של התכנים הייחודיים שעולים בתקופה זו, ו“ניצול“ המשבר כהזדמנות לצמיחה. עוד נמצא במחקרים שהטיפול התרופתי בלבד לא מספיק כדי לשקם את יחסי הדיאדה אם-תינוק, את הביטחון של האישה כאם ואת ההתקשרות של התינוק לאם[14] .
כיוון שאנו עוסקים בנשים לאחר לידה, הרי יש להתחשב בגורם נוסף בשיקולים הטיפוליים - ההנקה. כאשר אם מיניקה סובלת מתסמינים דיכאוניים לאחר הלידה, יש להביא בחשבון את חומרת התסמינים, הפגיעה התפקודית ואפיזודות דומות בעבר, ולהחליט לגבי אופן הטיפול.
כל התרופות עוברות בחלב אם ברמות שונות, אך חלקן ברמות נמוכות ביותר. יש לבחון כל מקרה לגופו, להתעדכן במידע שקיים לגבי התרופות השונות ולהתייעץ עם אחד המרכזים לייעוץ תרופתי בהנקה. חשוב לדעת שלפחות לגבי חלק מהתרופות מצטבר מידע לטובת המשך ההנקה למרות הטיפול התרופתי [15] .
למידע נוסף בנוגע לשימוש בנוגדי דיכאון בתקופה שלאחר הלידה ראו ערך בנושא -
ערך מורחב – נוגדי דיכאון בתקופה שלאחר הלידה - Antidepressants use after delivery
דכדוך לאחר לידה
בהסתכלות על המצבים השונים כמסודרים על ציר בדרגת חומרה עולה, הרי בקצה האחד ניתן למקם את תופעת הדכדוך שלאחר הלידה, ה-“Baby blues“. מצב זה מתאפיין בשינויים חדים במצב הרוח, ברגישות ובפגיעות עם נטייה לבכי, בתחושות של עצב, מועקה, חרדה, דאגנות יתר, ולעתים תחושת בדידות קשה. אף שמדובר באירוע משמח, לידת תינוק היא משבר הגורם לשינוי חד בכל תחומי החיים. על האם ובן זוגה לגייס מנגנוני הסתגלות והתמודדות כדי ליצור שיווי משקל חדש. 50% עד 80% מהיולדות סובלות מדכדוך לאחר לידה [12] . מצב זה מתאפיין בשינויים חדים במצב הרוח, בתחושות של עצב ודכדוך, ברגישות ובפגיעות, בתחושת בדידות ובנטייה מוגברת לבכי. הקושי והציפייה שהכול יהיה מושלם ונהדר גוררים תחושות של אשמה ובושה. אמהות שואלות את עצמן - אולי אני לא בסדר? אולי אני אימא לא מספיק טובה?
לרוב התסמינים יתחילו ביום הרביעי לערך לאחר הלידה, וייחלשו ביום העשירי - לרוב ללא טיפול של אנשי מקצוע. בניגוד למה שקורה בדיכאון שלאחר לידה, במצבים אלה אין פגיעה משמעותית בתפקוד. גורם סיכון עיקרי להתפתחות דכדוך לאחר לידה הוא חוסר תמיכה פסיכו-סוציאלית. כ- 20% מהסובלות מדכדוך לאחר לידה יפתחו דיכאון לאחר הלידה.
דכדוך לאחר לידה הוא מצב, על פי הגדרתו, שחולף באופן עצמוני. עם זאת, כ- 20% מהמקרים יפתחו דיכאון מז’ורי. לעתים נדרשת התערבות בשעת משבר, כולל עזרה בגיוס מקורות תמיכה והכוונה של הסביבה הקרובה לעזרה לאם ולתמיכה בה. חלק מהנשים יכולות להפיק תועלת מטיפול פסיכותרפי.
תסמונת קדם וסתית
ערך מורחב – תסמונת דיספורית קדם וסתית - Premenstrual dysphoric disorder
תסמונת קדם וסתית (Premenstrual syndrome - PMS) והפרעה דיכאונית קדם וסתית (Premenstrual dysphoric disorder - PMDD)
עד 80% מכלל הנשים חוות שינויים במצב הרוח, שינויים בשינה ותסמינים גופניים אשר באים לידי ביטוי בדרך כלל בשבועיים שלפני קבלת הווסת. האבחנה ניתנת כאשר התסמינים חמורים וגורמים לפגיעה תפקודית (בתחום התעסוקתי, החברתי והבין-אישי).
אפידמיולוגיה
כיוון שמדובר באבחנה חדשה יחסית, שמופיעה עדיין תחת קריטריונים מחקריים במדריך האבחנות, שכיחות ההפרעה איננה ידועה בוודאות, אך עם זאת ההערכה היא כי- 8%-5% מהנשים סובלות מהפרעה חמורה דיה אשר מביאה לפגיעה תפקודית [16] .
קליניקה
התסמינים הנפוצים ביותר הם: עלייה במשקל כתוצאה מצבירת נוזלים, רגישות ו/או נפיחות בשדים, נפיחות בטנית, כאב ראש, דיכאון, עצבנות ו/או אי-שקט, חרדה, בלבול והסתגרות חברתית. הנשים הסובלות מתסמינים אלה בצורה חמורה יותר מאובחנות כסובלות מתסמונת קדם וסתית.
אבחנה
כאשר אישה מתלוננת על חלק מהתסמינים שצויינו למעלה, יש לבדוק אם קיימת מחזוריות בתסמינים. כדי לבדוק זאת, הרופא יבקש מהמטופלת לרשום את התסמינים על גבי לוח שנה למשך לפחות שני מחזורים. המרכז לחקר מחלות נפשיות בארה"ב מציע גם כי מלבד המחזוריות יש לראות החמרה ברמת התסמינים ב- 30% לפחות בשישה הימים הקודמים להופעת המחזור בהשוואה ל-10 ימים לפני קבלת המחזור.
אם אכן נמצאו מחזוריות והחמרה בתסמינים, כדאי להפנות אישה זו להמשך הערכה פסיכיאטרית.
טיפול
טיפולים רבים הוצעו לתסמונת קדם-וסתית וביניהם תוספי מזון, דיאטות שונות ושינויים באורח החיים. קו טיפולי ראשון יהיה מתן מידע ותמיכה לאישה לגבי התסמינים והתופעה [17]. הטיפול התרופתי מתרכז בעיקר בטיפול הורמונאלי וכן במתן נוגדי דיכאון מסוג מעכבים בררנים לספיגה מחדש של סרוטונין (SSRIs). נוגדי הדיכאון יכולים להינתן בשני אופנים: הראשון טיפול תרופתי קבוע והשני טיפול לסירוגין, אשר ניתן בשבועיים שלפני קבלת מחזור הווסת. נמצא שהטיפול הקבוע יעיל יותר מהטיפול שניתן לסירוגין.לא נמצאו הבדלים משמעותיים ביעילות בין התרופות ממשפחה זו [18] . גלולות למניעת היריון יכולות להועיל בהורדה של עוצמת התסמינים [17].
פרוגנוזה
מבחינת פרוגנוזה מדובר באבחנה יציבה על ציר הזמן, כאשר הנשים הסובלות מהפרעה זאת יחוו את אותם התסמינים לקראת קבלת המחזור במהלך השנים [19] .
מנופאוזה
גיל המעבר (מנופאוזה), הפסקת הווסת למשך לפחות 12 חודשים עוקבים, מגיע בדרך כלל בין הגילים 47 עד 53.
אפידמיולוגיה
תקופת הפרה-מנופאוזה, המאופיינת במחזורים לא סדירים או בהפסקת המחזור לפרק זמן הקצר מ-12 חודשים, מגבירה את הסיכון לפתח דיכאון אצל נשים ללא עבר פסיכיאטרי פי שניים בהשוואה לתקופת הפריון, וכן מגדילה את הסיכון לאפיזודה חוזרת של דיכאון אצל נשים עם עבר של הפרעה דיכאונית [17].
אטיולוגיה
גורמי סיכון שנמצאו להתפתחות דיכאון פרה-מנופאוזלי הם אירועי משבר פסיכו-סוציאליים, הפרעות אפקטיביות בעבר, במיוחד סביב הלידה, או נשים שסבלו מ-PMDD, רמת השכלה ורמה פסיכו-סוציאלית נמוכה, מנופאוזה “כירורגית“ וכן אורך תקופת הפרה-מנופאוזה [20] .
אף שמדובר בתקופה המתאפיינת בשינויים הורמונליים, לא נמצא קשר ישיר בין רמת הורמונים ממוצעת למצב אפקטיבי. נמצא קשר לשינוי ברמת האסטרדיול סביב המנופאוזה לעומת האסטרדיול בתקופת הפריון. ככל שהשינוי גדול יותר, עולה הסיכון להתפתחות תסמינים דיכאוניים. נוסף על כך נמצא שנשים עם Premenopausal onset depressive disorder נוטות לסבול יותר מגלי חום, דבר המעלה השערה בדבר מנגנון פעולה נוירו-פיזיולוגי משותף בין השניים.
טיפול
הטיפול מבוסס על תרופות נוגדות דיכאון מסוג מעכבים בררנים לספיגה מחדש של סרוטונין (SSRIs) שנמצאו יעילים בטיפול בתסמינים הדיכאוניים. נראה כי תרופות אלה יעילות גם בטיפול בגלי החום [17]. יעילות הטיפול ההורמונאלי בתסמינים הדכאוניים עדיין שנוי במחלוקת, אף שטיפול הורמונאלי בתקופת הפרה-מנופאוזה משפר תסמינים דיכאוניים[20].
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 Burt VK, Stein K. Epidemiology of depression throughout the female life cycle. J Clin Psychiatry 2002;63 (7):9-15
- ↑ Kendler KS, et al. The prediction of major depression in women: Toward an integrated etiologic model. Am J Psychiatry 1993;150(8):1139-1148
- ↑ 3.0 3.1 מסמך רקע בנושא דיכאון בקרב נשים, בר נתן ר’, עובדת מחקר ומידע, הוגש לוועדה לקידום מעמד האישה, 18 באוקטובר 2004
- ↑ MacQueen G, Chokka P. Special issues in the management of depression in women Can J Psychiatry 2004;49:27-40
- ↑ Altshuler LL, et al. Postgrad Med 2001;1-107 The expert consensus guideline series. Treatment of depression in women. Postgrad Med 2001;1:107
- ↑ Moses-Kolko EL, Roth EK. Antepartum depression: Healthy mom, healthy baby. J Am Med Assoc 2004;59(3):191-191
- ↑ Chen H, Chan YH 3rd, Tan KH, et al. Depressive symptomatology in pregnancy: A Singaporean perspective. Soc Psychiatry Psychiatr Epidemiol 2004;39(12):975-979
- ↑ Sutter-Dallay AL, Giaconne-Marcesche V, Glatigny-Dallay E, et al. Women with anxiety disorders during pregnancy are at increased risk of intense postnatal depressive symptoms: a prospective survey of the MATQUID cohort. Eur Psychiatry 2004;19(8):459-463
- ↑ Andersson L, Sundstrom-Poroma I, Wulf M, et al. Implications of antenatal depression and anxiety for obstetric outcome. Obstet Gynecol 2004;104 (3):467-476
- ↑ Murray L, Cooper P. Effects of postnatal depression on infant development. Arch Dis Child 1997;77(2):99-101
- ↑ Yonkers KA, Wisner KL, Stewart DE, et al. The management of depression during pregnancy: A report from the American Psychiatric Association and the American College of Obstetricians and Gynecologists. Obstet Gynecol 2009;114(3):703-713
- ↑ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 Wisner KL, Parry B L, Piontek CM. Postpartum Depression. NEJM 2002;3:347
- ↑ Cohen LS, et al. Relapse of major depression during pregnancy in women who maintain or discontinue antidepressant treatment. JAMA 2006;295(5):499-507
- ↑ Forman DR, et al. Effective treatment for postpartum depression is not sufficient to improve the developing mother-child relationship. Dev Psychopathology 2007;19(2):585-602
- ↑ Weissman AM, Levy BT, Hartz AJ, et al. Pooled of antidepressant levels in lactating mothers, breast milk, and nursing infants. Am J Psychiatry 2004;161:1066-1078
- ↑ Yonkers KA, O’Brien PM, Eriksson E. Premenstrual syndrome. Lancet 2008;5 371(9619):1200-1210
- ↑ 17.0 17.1 17.2 17.3 Kaplan and Sadock’s Comprehensive Textbook of Psychiatry, Lippincott Williams & Wilkins (LWW) 9th, 2009 Author(s): Benjamin JS, Virginia AS, Pedro R
- ↑ Nirav RS, et al. Selective serotonin reuptake inhibitors for premenstrual syndrome and premenstrual dysphonic disorder: A Meta-Analysis. Obstetrics & Gynecology 2008;1175-1182
- ↑ Bloch M, Schmidt PJ, et al. Premenstrual Syndrome: Evidence for symptom stability across cycles. Am J Psychiatry 1997;154:1741-1746
- ↑ 20.0 20.1 García-Portilla MP. Depression and perimenopause: A review. Actas Esp Psiquiatr 2009;37(4):213-221
קישורים חיצוניים
- דיכאון בנשים במעגל החיים, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ליאת הולר הררי, ד"ר טל אדיב