ויטמין - Vitamin - A
מדריך בדיקות מעבדה | |
ויטמין A, או רטינול | |
---|---|
Vitamin A | |
מעבדה | כימיה בדם |
תחום | הערכת חסר ויטמין מסיס שומן בדם, בהקשר לא-וִיטאמינוזיס כללי, או מצבי חסר בספיגת שומנים (Steatorrhea) במקרים דוגמת לייפת כיסתית, או פנקראטיטיס |
יחידות מדידה | מיקרוגרם לדציליטר |
טווח ערכים תקין | בילדים מגיל שנה עד 6 שנים - 24 עד 43 מיקרוגרם לדציליטר; בגיל 7-12 שנה-26-49 מיקרוגרם לדציליטר; בגיל 13-19 שנה - 26-72 מיקרוגרם לדציליטר; במבוגרים - 32-90 מיקרוגרם לדציליטר. בפגים או ביילודים רמות ויטמין A נמוכות יותר עם ממוצע של 14.9 ו-22.4 מיקרוגרם לדציליטר, בהתאמה. כאשר קובעים את רמת רטינול בדם בשיטת HPLC, בולט ההבדל ברמות הוויטמין בין המינים. בגברים, תחום רמות רטינול נקבע בין 45-80 מיקרוגרם לדציליטר, כאשר בין נשים תחום ריכוזי רטינול נע בין 34-75 מיקרוגרם לדציליטר. שתי הצורות הפעילות האחרות של ויטמין A, רטינאל וחומצה רטינואית, נמצאות בפלזמה בריכוזים מאוד נמוכים, פחות מ-1 מיקרוגרם לדציליטר ופחות מ-10 מיקרוגרם לדציליטר, בהתאמה. לנשים בגיל המעבר, רמת רטינול בפלזמה דומה לזו של גברים. |
יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – ויטמינים
בסיס פיזיולוגי
פעילותו של ויטמין A תוארה לראשונה בשנת 1909, אך הוא זוהה רק בשנת 1917 באופן בלתי תלוי על ידי Lafayette וכן על ידי Mendel ו-Osborn שהעניקו לו את השם “Fat soluble factor A”. בשנת 1919 קבע Steenbock שיש כנראה קשר בין ויטמין A לבין "פיגמנט צהוב המופק מצמחים", ובשנת 1925 התגלתה סגולתו למנוע עיוורון לילה. רק בשנת 1947 סונתז ויטמין A לראשונה.
כיום ידוע שוויטמין A מורכב משלוש צורות פעילות: רטינול, רטינאל וחומצה רטינואית, וכן 4 קרוטנואידים ביניהם בטא קרוטן. כל שלושת המרכיבים העיקריים של ויטמין A מכילים גרעין של טרי-מתיל-ציקלוהקסניל, אליו מחוברת שרשרת פוליאנית עם 4 קשרים כפולים (ראה תמונה). מה שמבדיל במבנה את שלושת מרכיבי הוויטמין הוא השייר (R), כאשר במקרה של האלדהיד רטינאל, R= COH, במקרה של האלכוהול רטינול, R= CH2OH , ובמקרה של חומצה רטינואית , R= COOH.
קיימים שני מקורות שונים לוויטמין A. מקור אחד הינו מהחי והמקור השני מהצומח. בבעלי חיים קיים חומר הנקרא preformed vitamin A או בשמו האחר רטינול retinol. ניתן למצוא רטינול במזונות כגון ביצים, חלב, כבד ומרגרינה. בגוף מומר הרטינול לנגזרת האלדהידית של הוויטמין-retinal, או לחומצה רטינואית.
ויטמין A ממקור צמחי מגיע בעיקר מירקות ופירות כ-provitamin A carotenoid. לאחר ספיגתם של חומרים אילו מסוגל הגוף להפוך אותם לרטינול. החומרים הנמנים על משפחה זו הינם בטא-קארוטן, אלפא וגאמא קארוטן וכן בטא קריפטוקסנטין. בטא-קרוטן נספג בחלקו במעי, או שהוא מתפרק במעי לשתי מולקולות של רטינול . הרטינול עובר בתוך רקמת המעי הסבה לחומר בשם רטיניל-פלמיטאט המאוכסן בכבד. כאשר יש בגוף דרישה לויטמין A מפורק חומר זה חזרה לרטינול ונישא בדם ע"י חלבון מיוחד המכונה RBP לרקמות השונות להן הוא נדרש.
רטינול חופשי בצורת האלכוהול החופשי אינו יציב ולא נמצא בסוגי המזון השונים, כאשר הקודמן של רטינול הידוע כ-retinyl palmitate, נמצא במזון מן החי כמו כבד, חלמון ביצה, שמן דגים, חלב וחמאה. ירקות בעלי גוון צהוב וכתום מכילים כמות משמעותית של קרטנואידים, יותר מאשר ירקות ירוקים. צמחים יכולים לסנתז קרוטנואידים, אך אינם יכולים להסב אותם לרטינואידים, תהליך המתרחש בגוף האדם. יש 563 סוגים של קרוטנואידים, אך כ-10% מתוכם ניתנים להמרה לוויטמין A, כאשר לבטא קרוטן יש את היעילות הגדולה ביותר, ולאחריו צורות בטא וגאמא של קארוטן. ליקופן לדוגמא הינו סוג קרוטן ידוע הנמצא בעגבניות אך אינו מהווה חומר בסיסי לוויטמין A.
בטא קארוטן נספג במעי פחות טוב מרטיניל פלמיטאט, וכיום כבר ברור שספיגת קרוטנואידים היא ביעילות של כמחצית ממה שהיה ידוע בעבר. כתוצאה ממידע מעודכן זה, המכון האמריקני לרפואה (IOM) המליץ בשנת 2001 על כינון יחידת מידה חדשה RAE או retinol activity equivalent, לפיו מיקרוגרם של RAE שווה ערך ל-1 מיקרוגרם רטינול, או ל-2 מיקרוגרם של בטא קארוטן בשמן, או ל-12 מיקרוגרם בטא קארוטן ממקור דיאטתי, או ל-24 מיקרוגרם של שלושת הקארוטנואידים האחרים במזון. המסקנה משדרוג זה של המידע היא שפירות וירקות פחות יעילות כמקור לוויטמין A כפי שסברו בעבר, ונתונים אלה חיוניים לצמחוניים, ונתמכים גם על ידי הנתונים שעיוורון לילה שכיח יותר בארצות שהדיאטה שם ענייה יחסית במזון מהחי.
מקורות ויטמין A מהמזון (מבוטא במיקרוגרם ל-100 גרם של המזון)
הוויטמין נמצא בסוגי מזון רבים כאשר המקור העיקרי הוא כבד בקר (8,300), שמן דגים (6,350), כבד עוף (3,950), כאשר בפריטי מזון אחרים מהחי ניתן למנות חמאה (685), גבינת צ'דר (265), ביצים (140), חלב (28). בין פריטי המזון מהצומח ניתן למנות גזר (835), בטטה (710), ברוקולי (800), תרד (470), מלון קנטלופ (170), עגבנייה ומשמש (100), אפרסק (66), פפאיה (55), מנגו (40), אפונה (38). גזר הוא הירק שמכיל את הכמויות הגדולות ביותר של בטא-קרוטן: כוס מיץ גזר מכילה פי 450 בטא קרוטן מהמנה היומית הנדרשת.
ספיגת הוויטמין בגוף
כ-70 עד 90% מוויטמין A במזון נספגים במעי, כאשר למעלה מ-90% ממאגרי הרטינול בגוף נכנסים לגוף כ-retinyl esters, ומוצאים דרכם בתוך החלק הליפידי של כילומיקרונים. ספיגת ויטמין A הוא תהליך מאוד מהיר, כאשר שיא הספיגה מתרחש בין שעתיים ל-6 שעות מעיכול המזון. במעי חודר הוויטמין לתוך מיצלות ונספג אל תוך התאים האנטרוציטים, שם מוסבים הקרוטנואידים לצורות הפעילות של הוויטמין. נגזרות פעילות אלה נדחסות לתוך כילומיקרונים כשלב הכרחי להעברתם ליעדיהם במרחבי הגוף.
הטרנספורט של ויטמין A בגוף
לאחר שהם עוזבים את התאים האנטרוציטים, הכילומיקרונים הנושאים מולקולות של רטיניל אסטר, קרוטנואידים, ורטינול חופשי כמו גם טריגליצרידים, נעים בתחילה בתוך המערכת הלימפטית ולאחר מכן במחזור הדם. בשלב מסוים עוד לפני הגיעם לכבד, פורקים הכילומיקרונים את מטען הטריגליצרידים שלהם, והחלקיק הנותר (chylomicron remnant) המכיל ויטמין A, נודד לכבד ועובר מטבוליזם נוסף או שהוא נאגר בכבד. כאשר יש צורך בו, עובר רטיניל פלמיטאאט הידרוליזה ורטינול חופשי המתקבל נודד מהכבד על ידי שהוא נקשר לחלבון-קושר-רטינול (RBP), המשמש לו אמצעי מעבר בפלזמה. החלבון RBP עצמו מיוצר ומופרש מתאי הפרנכימה בכבד, וכל מול של רטינול המשתחרר נקשר לחלבון נשא זה ליצירת holo-RBP, וצמד זה נקשר אז למולקולה של transthyretin (שהייתה ידועה פעם כ-prealbumin), כאשר הקומפלקס המשולש הזה אינו מסתנן בגלל גודלו דרך פקעיות הכליה, אלא נודד בחופשיות בפלזמה.
תאים קולטים את הוויטמין מהקומפלקס retinol-RBP בתיווך של חלבון ממברנאלי המשמש קולטן לקומפלקס זה, קולטן הידוע כ-STRA6. קולטן זה מבוטא באופן נרחב בהתפתחות עוברית, וגם ברקמות של האדם הבוגר. מקולטן זה מוחדר רטינול אל תוך התאים, בתוכם רטינול נקשר לחלבון קושר ויטמין מיוחד הידוע כ-CRBP או-cytosol-retinol binding protein. בתוך התאים תיווצר חומצה רטינואית כתוצאה מחמצון רטינול. חמצון של רטינול או של רטינאל בתאים היקפיים הוא תהליך בלתי הפיך, כך שגם חומצה ריטנואית וגם רטינאל אינם מוסבים באופן מטבולי בחזרה לרטינול.
אחסון הוויטמין בגוף
בערך 50-85% מכלל רטינול בגוף נאגר בכבד כאשר מאזן הוויטמין בגוף תקין. כאשר רטינול חופשי חוזר לכבד הוא צריך לעבור קודם לכן תהליך של אסטריפיקציה מחדש. לכן 90% מרטינול נאגר בכבד כ-retinyl ester. רטינול נאגר בתאים דמויי כוכב –stellate, עם טיפות ליפידים, מה שתואם את תכונת ויטמין זה כמסיס שומן. ברגע שתאי stellate אלה מגיעים לריוויון, נוצר מצב של עודף בוויטמין . הקודמן של ויטמין A, בטא קארוטן, יכול להיאגר בתאי שומן ברחבי הגוף, ורמת בטא קארוטן A בפלזמה משקפת את הקליטה העכשווית שלו, אך לא את מאזן מאגריו בגוף.
המינון היומי המומלץ (RDA) לוויטמין A
המינון עבר מספר שינויים במרוצת השנים: בשנת 1968 המליץ ה-NAS האמריקני לגברים על IU5,000 או 1,500 מיקרוגרם רטינול, כאשר בשנת 1974 הופחת ה-RDA לגברים ל-1,000 מיקרוגרם, ואילו בשנת 2,001 עודכן ה-RDA בפעם האחרונה בשלב זה ל-900 מיקרוגרם ליום לגברים. רמת הצריכה היומית המעודכנת מבוססת על כמות הוויטמין הנדרשת כדי להבטיח מאגרי ויטמין מספיקים ל-4 חודשים של צריכה מוגבלת של ויטמין A, כדי לאפשר לגוף פעילות פריון נאותה, תפקוד מערכת החיסון, ביטוי גנים ומניעת עיוורון לילה.
ערכי RDA
להלן הפירוט של ערכי RDA של ויטמין A למגזרי האוכלוסייה בקבוצות הגיל השונות: תינוקות מגיל 0 עד 6 חודשים - 400 מיקרוגרם, ומגיל 6 עד 12 חודשים - 500 מיקרוגרם; לשתי קבוצות גיל אלה של תינוקות רמת הוויטמין המותרת העליונה (upper limit או UL) נקבעה כ-600 מיקרוגרם ליום. לילדים מגיל 1-3 שנים - 300 מיקרוגרם ו-UL נקבע כ-600 מיקרוגרם; ילדים מגיל 4 עד 8 שנים - 400 מיקרוגרם ו-UL נקבע כ-900 מיקרוגרם; לבנים ובנות בגיל 9-13 שנה ערכי RDA זהים של 600 מיקרוגרם ו-UL של 1,700 מיקרוגרם; לבנים בגיל 14-18 שנה RDA של 900 מיקרוגרם כאשר לבנות בגיל 14 עד 18 שנה RDA של 700 מיקרוגרם (לבנים ובנות בקבוצת גיל זו UL זהה של 2,800 מיקרוגרם); לגברים מגיל 19 עד 70 שנה מומלץ על RDA של 900 מיקרוגרם ולנשים בקבוצת גיל זו, מומלץ על RDA של 700 מיקרוגרם (לגברים ונשים בגיל 19 עד 70 שנה UL זהה של 3,000 מיקרוגרם); לנשים הרות מתחת גיל 19 שנה RDA של 750 ו-UL של 2,800 מיקרוגרם, כאשר לנשים הרות מעל גיל 19 שנה נקבע RDA של 770 ו-UL של 3,000 מיקרוגרם; לנשים מניקות תחת גיל 19 שנה RDA של 1,200 ו-UL של 2,800 מיקרוגרם, ואילו לנשים מניקות מעל גיל 19 שנה מומלץ על RDA של 1,300 ו-UL של 3,000 מיקרוגרם. אין אמנם RDA עבור בטא קארוטן, אך ההמלצה של הממסד התזונתי היא על צריכה יומית של 3-6 מיליגרם.
יש לציין שמגבלות ה-UL מתייחסות לתכשירי ויטמין סינתטיים ולצורות רטינול-אסטר טבעיות של ויטמין A. צורות קארוטן ממקורות מזון אינם רעלניים. מגבלה נוספת מתייחסת על פי מומחי ה-NAS לנשים בגיל המעבר, לגביהן כדאי לצמצם ככל האפשר את הנזק לשברי עצם ואוסטיאופורוזיס ומומלץ על UL של 1,500 מיקרוגרם ויטמין ליום.
תפקידים מטבוליים
לוויטמין A מספר תפקידים מטבוליים חשובים בתחומים מגוונים, ונסקור אחדים מהם:
- ויטמין A וראייה: כבר המצרים הקדמונים גילו שאכילת כבד בקר משפרת את ראיית הלילה, כאשר עיוורון הלילה הוא אחד התסמינים המוקדמים של חסר בוויטמין זה. תפקיד ויטמין A בראייה כרוך במנגנון הפעילות המתרחשת בתאי הרשתית, המכילים פיגמנט המביא לתגובה כימית בעת המגע עם האור. רטינול מגיע לרשתית עם הדם, ובה הוא עובר אסטריפיקציה ליצירת רטיניל אסטר, אשר בשעת הצורך עובר הידרוליזה ואיזומריזציה ליצירת 11 cis retinal, וזו קשורה במבנים האחראיים לראיית לילה הידועים כקנים (rods) לחלבון מסוג opsin, הידוע כ- rhodopsin, שמורכב מהחלבון סקוטופסין המצומד לרטינאל ומתפרק בחשיפה לאור תוך יצירת אותות כימיים. המדוכים (cones) או תאי החרוט, מכילים פיגמנט אופסין ממשפחת פוטופסינים המורכבים אף הם מרטינאל ושייר חלבוני, כאשר קישור הרטינאל לחלבון נעשה על גבי שייר ליזין. כאשר אור חודר לעין, מספיקים פוטונים בודדים של אור לחולל תגובה בה עובר 11 cis retinal איזומריזציה לצורת ה-all trans retinal, המתפרקת בסדרת שלבים מהאופסין, תוך יצירת אות עצבי לאורך עצב הראיה המגיע עד מרכז הראייה במוח.
בהיפרדו מהאופסין, צורת הטרנס-רטינאל מתמחזרת והופכת שוב לצורת ה-11 cis retinal, המתאחדת עם אופסין ליצירת רודופסין, להשלמת "מעגל הראייה". בנוסף, חלק מהטרנס-רטינאל יכול להפוך לטרנס-רטינול ולהיות מועבר בתוך הפוטו-רצפטור על ידי חלבון קושר רטינול (RBP) אל תאי אפיתל מכילי הפיגמנט. כאשר מתרחש בתוך תאי אפיתל אלה תהליך של אסטריפיקציה לצורת טרנס-רטיניל אסטר, מתאפשר אחסונם של נגזרות אלה עד שהם נדרשים לשימוש חוזר כאשר 11 cis retinal ייקשר מחדש לאופסין ליצירת רודופסין ברשתית כדי לאפשר ראייה בדרגת אור נמוכה, כמו בראיית לילה. לכן חסר של ויטמין A ימנע יצירה מחדש של רודפסין, שכן אופסין מאבד מיציבותו ברשתית ומתפרק, מה שגורם להרס תאי הקנים ויוביל לעיוורון לילה. - ויטמין A וחסינות: ויטמין זה ידוע כ"וויטמין נוגד הדבקות", בגין היותו נחוץ לתפקוד התקין של מערכת החיסון. רטינול ונגזריו נחוצים לשמירה על שלמותם ותפקודם של תאי אפיתל מפרישי ריר בעור, ברירית המעי, במערכת דרכי השתן והריאות, תאים שתפקידם בקו ההגנה הראשון מפני הדבקות וחדירת פתוגנים. חומצה רטינואית משחקת תפקיד מרכזי בשגשוג והתמיינות של תאי-דם לבנים, דוגמת לימפוציטים החיוניים במערכת החיסון של הגוף. אכן, חסר של ויטמין A פוגע ביעילות הפעולה של נויטרופילים, מקרופאגים ותאי NK או natural killer cells. שפעול של תאי T, התאים המרכזיים בוויסות התגובה החיסונית, דורש את קישור צורת ה-all trans של חומצה רטינואית לקולטניה -RAR.
מחקרים הראו שילדים עם חסר קל של ויטמין A, לוקים במחלות מערכת הנשימה בשכיחות גבוהה יותר, וכן התמותה בקרבם ממחלות מדבקות הייתה גבוהה משמעותית בהשוואה לילדים עם אספקה ורמת ויטמין תקינה. טיפול יזום בוויטמין A בילדים במדינות מתפתחות, הפחית הן את חומרת המחלה והן את התמותה ממנה בכל הקשור למחלות הכרוכות בשלשולים וכן חצבת. בהתרחשות של הדבקות בפתוגנים שונים, רמת רטינול בדם דועכת מהר, ומייחסים תופעה זו לירידה בסינתזה של החלבון קושר הרטינול (RBP) בכבד, וכך מעודדת ההדבקה מסלול של החמרה שכן חסר תזונתי של ויטמין A מחמיר את חומרת מצבים מדבקים אלה והתמותה מהם. ניסויים במדינות העולם השלישי הראו שמתן ויטמין A לילדים שלקו בחצבת, הביא לקיצור משך המחלה, ותופעות הלוואי שלה.
במעי, לחומצה רטינואית יש תפקיד חשוב מבחינת מערכת החיסון. בחשיפה לריכוזים זעירים של חומצה רטינואית, אך לא של רטינול, תאי T משופעלים מבטאים את תת-היחידה α4β7 של הקולטן integrin על פני התאים, וכן הם מבטאים את הקולטן CCR9 לאותות כימוקיניים, מה שעוזר לתאי T אלה לנדוד אל המעי. אמנם, בדיאטה דלת ויטמין A, פוחת מספר תאי T המבטאים את α4β7, וכך גם נגרע מספרם של תאי T מסוג CD4+ מרירית ההמעי הדק. גם תאי B המייצרים IgA במעי, זקוקים לחומצה רטינואית, וזו גם נחוצה לעודד התמיינות של תאי T משופעלים לתאי T מווסתים (regulatory T cells), תהליך החיוני למניעת ריאקציות של חסינות עצמית (autoimmunity). - תפקיד חומצה רטינואית בשעתוק גנים: כאשר רטינול מצטבר בתאים, הוא יכול להתחזר לצורת האלדהיד של ויטמין A-רטינאל, וזה יכול להמשיך ולהתחמצן לחומצה רטינאית על ידי אנזימי דה-הידרוגנאזה. שלב ההיפוך הזה הוא הפיך, והצורה הפיזיולוגית של החומצה הרטינואית (all trans) כמו גם 9cis-retinoic acid מועברים לגרעין התא כאשר הם קשורים לחלבונים ציטופלמיים קושרי חומצה רטינואית (CRABP). בתוך הגרעין חומצה רטינואית נקשרת לקולטנים ספציפיים, צורת ה-all trans נקשרת לקולטן RAR, וצורת ה-cis-retinoic acid 9 נקשרת לקולטן RXR, ושני סוגי הקולטנים הללו יוצרים הֶטֶר-דימר RAR/RXR, הנקשר ל-DNA באזורים מווסתים על פני הכרומוזום הידועים כ-RARE או retinoic acid response elements. קישור זה של שתי הצורות של חומצה רטינואית לקולטניהן, מאפשרות לקומפלקס הזה לווסת את קצב השעתוק של גנים, ובכך להשפיע על מידת הסינתזה של חלבונים שונים.
RXR יכול ליצור הטרו-דימרים גם עם הקולטנים של ויטמין D3 וכן של הורמון התירואיד וכן עם הקולוטן המשופעל על ידי ה-peroxisome-proliferator, ובדרך משולבת זו הם משפיעים על מידת השעתוק של גנים מסוימים, ומווסתים גם תהליכי התמיינות (דיפרנציאציה) בתא. על ידי הקישור של חומצה רטינואית ל-RAR, שהוא מרכיב בהטרו-דימר RAR/RXR, הקולטנים עוברים שינוי בקונפורמציה שלהם, ובהמשך הדבר מביא לערעור במבנה הכרומטין ולשחרור של זה מתאחיזה של היסטונים. כל התהליך הזה גורם לעידוד או לדיכוי של שעתוק גנים בתא.
לדוגמה, תאי אפיתל תלויים בחומצה רטינואית לתחזוק המבנה והתפקוד שלהם, וכן חומצה רטינואית חיונית מאוד להתפתחות העוברית של הגפיים, הלב, העין והאוזן. חסר אך גם עודף של ויטמין A אמנם נכרך במומים מולדים, אך חסר משמעותי של ויטמין זה בחודשי החיים הראשונים, עלול לגרום לפיגור התפתחותי. רטינואידים דוגמת 13 cis retinoic acid מהווים נגזרות של חומצה רטינואית שבדומה לה אין להם פעילות מלאה של ויטמין A, אך הם בעלי השפעה משמעותית על ביטוי גנים ועל התמיינות תאי אפיתל. - ויטמין A ומפגעי עור: חומצה רטינואית קשורה לבריאות העור על ידי שהיא משפעלת גנים החיוניים לדיפרנציאציה של תאים קראטינוציטים והפיכתם לתאי אפידרמיס בוגרים. לפיכך, ויטמין A מסייע לתחזוק תאי אפיתל כאשר רטינול וחומצה רטינואית חיוניים לתהליכי התמינות ברקמות ריריות ומפרישות קראטין. חומצמה רטינואית מעודדת יצירת ריר בתאי אפיתל בזאליים, ומונעת קראטיניזציה של האפיתל, בעוד שיצירת תאי goblet מתבצעת בנוכחות רטינואידים. רטינואידים טבעיים וסינטתיים נמצאים זמן רב בשימוש לטיפול במפגעי עור, ולדוגמה etretinate ו-acitretin שימושיים בטיפול בפסוריאזיס, כמו גם tretinoin ו-isotretinoin שהיא 13-ציס-חומצה רטינואית המשמשים לטיפול בחטטת פנים (acne) נודולוציסטית חמורה. תרופה זו מפחיתה את מסת החיידקים הן בצינוריות המוליכות את חלב הפנים (sebum) והן על פני העור, בעצם הפחתת ההפרשה של נוזל זה המזין את החיידקים. תכשיר ה-isotretinoin מפחית גם תגובות כֶמוטקטיות של מונוציטים ונויטרופילים, ובכך קטנה תגובה דלקתית מקומית. יחד עם זאת isotretinoin הוא חומר טֶרָטוגני, עם פוטנציאל של השפעות לוואי, לכן הוא אסור לשימוש על ידי נשים הרות.
- יצור תאי דם אדומים: תגובת ההתמיינות של תאי אב במח העצם לתאי דם אדומים דורשת את קיומו של ויטמין A. בנוסף, ויטמין A מסייע גם למעבר של ברזל ממאגרי הברזל אל תאי הדם האדומים המתפתחים ושילובו בייצור מולקולות המוגלובין חדשות.
תגובה והשפעה הדדית של ויטמין A עם תרופות ותכשירים שונים
שימוש בגלולות למניעת הריון מגביר בכבד את סינתזת החלבון RBP או retinol binding protein, מה שמעלה את רמת הוויטמין הנישא בדם. גם שתיית אלכוהול במינונים מתונים ישפיעו על העלאת רמת הוויטמין בפלזמה, אך לעומת זאת צריכת אלכוהול מרובה בשתיינים כרוניים, צריכת שמן מינראלי ו-allopurinol יפחיתו רמת ויטמין A בפלזמה. צריכה ארוכת-טווח של ויטמין A או צריכת הוויטמין במינון גבוה עלולה להגביר את הסיכון לדימומים באלה הצורכים קומאדין. אלה הנוטלים אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלינים כגון מינוציקלין, טטרציקלין ו-demeclocycline במקביל לצריכת ויטמין A במינון גבוה, עלולים להסתכן בתרחיש של עליית לחץ בנוזל התוך גולגולתי. יש להימנע משימוש במקביל של ויטמין A ורטינואידים במינון גבוה דוגמת acitretin ,bexarotene ,isotretinoin ו-tazarotene, כי הדבר עלול לגרום להגברת הרעלנות של ויטמין A.
תרופות העלולות להפחית את ספיגת ויטמין A במעי הן neomycin, וכן omeprazole למניעת רפלוקס ושטי, המשפיע בעיקר על ספיגת תוספי בטא קארוטן, אם כי אין מידע לגבי השפעתו על ספיגת בטא קארוטן ממוצרי מזון. תרופות להפחתת כולסטרול כ-cholestyramine ו-colestipol יכולות להפחית את ספיגת ויטמין A. דווקא סטאטינים נוטים להשפיע בכיוון של העלאת רמות הוויטמין בפלזמה. ניסויים in vitro מרמזים שוויטמין A יכול להגביר את פעולת התכשיר הכימותרפי doxorubicine, אך אין די מידע לגבי המשמעות המעשית של מידע זה. תכשירים להפחתת משקל כגון orlistat, או תכשיר דוגמת olestra המוסף לסוגי מזון מסוימים, מפחיתים ספיגת שומן מהמזון, ובהתאם יפחיתו ספיגת ויטמין A. ה-FDA דורש שוויטמין A כמו גם ויטמינים מסיסי שומן אחרים יתווספו למוצרי מזון המכילים olestra.
חסר ויטמין A
כיוון שוויטמין A הוא מסיס שומן, דיאטות דלות-שומן תגרומנה לספיגה מעטה שלו מהמזון. מחלות הפוגעות בספיגת שומנים כגון לייפת כיסתית , מחלות כבד שונות, צליאק, מחלת קרוהן או אי סדירות בבלוטת הלבלב, עלולות לגרום לבעיה בספיגתו ולחוסר למרות צריכת כמויות תקינות בתזונה. חסך בוויטמין A עלול להביא לפגיעה בהתפתחות כבר בגיל הצעיר אך לרוב הוא מתבטא בגיל 2-3 שנים. מעבר לפגיעה בגדילה ובהתפתחות השכלית. גם חסר אבץ יכול לגרוע מיכולת הספיגה של ויטמין A, מיכולת ההעברה שלו בדם וכן מהמטבוליזם שלו, כיוון שאבץ חיוני לסינתזת החלבון RBP הנושא ויטמין A בדם, וכן בהיותו משמש קו-פקטור בהסבת רטינול לרטינאל.
חסר ויטמין A פוגע במערכת החיסון מה שמגביר תחלואה בחצבת, דלקות אוזניים, דלקות בדרכי השתן, ודלקות מנינגוקוקאליות. בחסר ויטמין A, תאי אפיתל של העור, המעי, הנשימה ודרכי השתן, "מתייבשים" בתהליך של קראטיניזציה. יש התבטאות חיצונית על פני העור (hyperkeratosis), עור הנראה גס ומחוספס (קרטוזיס פילאריס), וכן פגיעה של בשכבת האפיתל בדרכי הנשימה העליונים (squamous metaplasia) או אף בשלפוחית השתן. על מנת להימנע מחוסרים מקבל כל תינוק החל מהחודש השני לחייו טיפות ויטמין A.
חסר ויטמין A עלול לגרום יובש בקרנית ולחמית העין שינויים הנכללים בהגדרת xerophtalmia המתחילים כיובש (xerosis) בלחמית כאשר את מקום האפיתל המפריש דמעות וריר תופס אפיתל שעבר תהליך של קרטיניזציה, מה שמביא לבניית אזורים קטנים ועכורים המכילים פסולת קֶרָטינית הידועים כ-Bitot's spots, ובסופו של התהליך הקרנית נראית עכורה ומקומטת, תהליך הידוע כ-keratomalachia שעלול לגרום לעיוורון מוחלט.
מצבי חסר בוויטמין A: ההערכה היא שכשליש מהילדים בעולם מתחת לגיל 5 לוקים בחסר בוויטמין A, והתמותה השנתית מסיבה זו מוערכת בקרב ילדים אלה ב-670,000 מקרים. בנוסף, מדי שנה מתעוורים בין 250 ל-500 אלף ילדים במדינות מתפתחות מחסר ויטמין A, בעיקר באפריקה ובדרום-מזרח אסיה. חסר זה יכול לנבוע מסיבה ראשונית כאי-צריכה מספקת של מזון, או מגמילה מוקדמת מהנקה, אך גם מסיבות משניות כאי-ספיגה כרונית של שומנים, פגיעה ביצירת מרה או הפרשתה למעי, או צריכה כרונית של אלכוהול. חסר ויטמין A מוביל לפגיעה ביכולת של תאי האפיתל שברירית הריאות לעצור חדירת פתוגנים מה שמגביר שפעת ודלקות ריאה על רקע חסר בוויטמין זה.
חסר בוויטמין A נדיר יחסית במדינות המתועשות אך נותר כבעיה משמעותית במדינות מתפתחות, בפרט באזורים עם תזונה לקויה או חסרה. חסר ממושך מוביל לעיוורון לילה, פגיעות עור, הידבקות בפתוגנים (בעיקר חצבת), שלשולים מתמשכים, ובעיות נשימה. לכן WHO ו-UNICEF ממליצים מתן ויטמין A לכל הילדים המאובחנים עם חצבת, באזורי חסר בוויטמין, ואשר בהם התמותה מחצבת עולה על 1% מהמקרים. כבר ב-1994 ה-AAP המליצה על מתן תוספי ויטמין A ב-2 קבוצות ילדים שעלולות להיות בסיכון מוגבר לחסר תת-קליני של הוויטמין: תינוקות בגיל 6-24 חודש המאושפזים עם חצבת, וילדים מאושפזים מעל גיל 6 חודשים בעיקר למניעת זיהומים והידבקות במהלך האשפוז.
נתונים אפידמיולוגיים מראים שמתן תוספי ויטמין A לילדים מתחת גיל 5 שנים הנמצאים בסיכון לחסר ויטמין זה, עשויים להפחית את התמותה ב-23%, ומעריכים שחייהם של 1.25 מיליון ילדים ב-40 מדינות ניצלו החל משנת 1998, כאשר מדיניות הטיפול בוויטמין A נאכפה באותן מדינות.
ויטמין A וחסר אבץ: המטבוליזם של ויטאמין A קשור באופן הדוק לאבץ הנחוץ ליצירת החלבון RBP הנושא ויטמין A בדם, ואחראי להעברתו בגוף. בחסר של אבץ וממילא של RBP חלה הפרעה בהעברת ויטמין A מהמאגרים שבכבד לשאר רקמות הגוף. בנוסף, חסר אבץ גורם לירידה בפעילות האנזים המשחרר רטינול מצורת האחסון שלו, רטיניל פלמיטאט, וכמו כן אבץ נדרש לפעילות האנזים המחמצן רטינול לרטינאל.
ויטמין A וחסר ברזל: חוסר בברזל עלול לגרום להפרעות במטבוליזם של ויטמין A, ומאידך גיסא ידוע גם שחסר בוויטמין A מחמיר את האנמיה הנגרמת מחסר ברזל. הוספת ויטמין A לאנשים בעלי חוסר בברזל עוזר לשיפור משק הברזל בגוף ותיקון של האנמיה. מכאן ששמירה על מאזן תקין של ויטמין A חשובים בזמן טיפול באנמיה מחסר ברזל. אספקת ויטמין A יעילה לשפר את משק ומאזן הברזל בקרב ילדים ונשים הרות.
עודף ויטמין A
רעילות הכרוכה משימוש יתר בוויטמין A: מצב זה יכול להתרחש בצריכה מופרזת של ויטמין A במזון מהחי (preformed vitamin A) ולא בצריכת קרוטנואידים ממקור צמחי. כיוון שוויטמין A מהחי הוא מסיס שומן, צריכת יתר שלו עלולה להיות רעלנית כיוון שהוא נספג מהר מהמעי, אך מתפנה באיטיות מהגוף. כללית, רעילות חדה תתרחש במינונים חד פעמיים של IU25,000 לק"ג משקל גוף, או מצריכה יומית של 4000IU לק"ג משקל גוף משך 6-15 חודשים. נזק לכבד עלול להתרחש מצריכה יומית ממוצעת של 120,000IU ויטמין ליום (כ-35,000 מיקרוגרם ויטמין), במיוחד באלה עם צריכה מוגברת וכרונית של אלכוהול. ילדים עלולים להגיע למינונים רעילים כבר בצריכה של ,1,500IU לק"ג משקל גוף. מעשנים הצורכים כמויות ניכרות של אלכוהול, וכן בטא קארוטן, עלולים להיות בסיכון מוגבר לסרטן ריאות, או למחלה קרדיו-וסקולארית.
לקרוטנואידים, ובאופן ספציפי לבטא קארוטן, יש תפקיד עיקרי בנטרול רדיקאלים חופשיים ובהגנה על LDL מפני חמצון. אך יכולת נטרול זו עלולה למעשה להסב נזק לגוף: קרוטנואידים יכולים לעבור בעצמם חמצון, ולהותיר תוצרי חמצון אלה בריאות ובדם העורקי, מה שעלול להגביר נזק ושגשוג תאים סרטניים דווקא במעשנים. יש גם ראיות לכך שאלה העוסקים בפעילות גופנית בעצימות גבוהה, מוטב שיימנעו מצריכת ויטמין A מחשש של גרימת נזק לרקמת השריר.
מינונים מוגזמים של ויטמין A ורעלנות חריפה עלולים להתבטא בבחילות, הקאות, רגזנות יתר, אנורקסיה, ראיה מטושטשת, בצקת מוחית וכאבי ראש, נשירת שיער, כאבי בטן, וכן כאבים או חוסר קואורדינציה של שרירים, חולשה וטשטוש, עד כדי שינויים מנטאליים. עודף חריף במינון (מנה הגדולה פי-200 מה-RDA) עלול לגרום בתינוקות לבלט של אזור המרפס. שיוניים נוירולוגיים מצריכה כרונית מוגזמת של הוויטמין עלולים להביא לשינוי במצב ההכרה, כתוצאה מעלייה בלחץ תוך גולגלתי, ובנוסף עלולה לגרום בנוסף לתסמינים שהוזכרו גם עור יבש וגרד עורי, התבקעות של איזור השפתיים, התייבשות ממברנות ריריות, חום, נדודי שינה, איבוד תיאבון, אנמיה. במקרים חמורים צריכה מוגזמת של ויטמין A באה לביטוי בהיפרקלצמיה וכן בכבד וטחול מוגדלים. פגיעה בכבד במקרי רעלנות של ויטמין A יכולה לנבוע מעימדון מרה (cholestasis) תוך-כבדי. צילום רנטגן של העצמות יכול להצביע על היפראוסטיאוזיס בעצמות הארוכות. התבטאות חיצונית אחרת היא הגוון הכתום-צהבהב של כפות הידיים והרגלים (carotenodermia), תופעה המתפוגגת עם הפסקת צריכת ירקות עתירי בטא קארוטן כגון גזר בכמויות מוגזמות.
שימוש כרוני של מינונים מוגברים של הוויטמין, במקביל לטיפול ב-isotertinoin עלול להביא לתסמונת של פסבדוטומור צרברי, כולל כאב ראש, ראייה מטושטשת, ובלבול, וכן לחץ תוך מוחי מוגבר. התסמינים מתחילים להתפוגג בהפסקת נטילת הוויטמין.
בטיחות צריכת ויטמין A בהיריון
למרות שגשוג תקין של העובר דורש הגברת צריכת ויטמין A על ידי האישה ההרה, צריכת-יתר של הוויטמין עלולה לגום למומים בעובר.סכנה למומים כאלה אינה נשקפת עם מינונים יומיים הנמוכים מ-3000 מיקרוגרם, וכיוון שמספר פריטי מזון מועשרים כיום בוויטמין A, רצוי שנשים הרות תמנענה מצריכת תוספים מולטי-ויטמינים או תוספי ויטמין A המכילים יותר מ-1,500 מיקרוגרם, אם כי ויטמין A ממקור של בטא-קארוטן אינו ידוע כמגביר את הסיכון להופעת מומים מולדים. גם נגזרות סינטתיות של רטינול, etretinate ו-isotertinoin ידועים כעלולים לגרום מומים קשים בעוברים בעיקר בתחום העצבי, ויש להימנע משימוש בהם בהיריון וקודם לו. נאסר גם שימוש בהיריון של משחת עור המעילה tretinoin.
הקשר האפשרי בין יתר-ויטמין A ואוסטאופורוזיס: התופעה של עצמות עם ריבוי אזורים דלילי מסה ומחוררים פוגעת בנשים פי-4 יותר מאשר בגברים, וגורמי הסיכון שלה הם גיל מתקדם, חוסר פעילות גופנית, רזון, היסטוריה משפחתית של המפגע, חסר בצריכת סידן ובוויטמין D, צריכת יתר של אלכוהול, עישון, ועוד. לאחרונה יש התוהים שמא צריכת יתר של ויטמין A אף היא מעודדת אוסטיאופורוזיס, וזאת מנתונים בבני-אדם ובחיות. שכיחות מוגברת של מפגע זה אמנם מיוחס זה מכבר לחסר ויטמין D בחשיפה מועטה יותר לשמש בארצות הצפון אך יש המייחסים אותה גם לריבוי צריכת ויטמין A בארצות אלה. מספר ניסויים פרוספקטיביים מצביעים על אפשרות שצריכת ויטמין A במינונים שמעל 1,500 מיקרוגרם ליום לזמן ממושך, כרוכה בסיכון מוגבר לשברים אוסטיאו-פורוטיים, וערכים מופחתים של צפיפות המינראלים בעצם (BMD) בגברים קשישים ובנשים. ניסויים אלה הראו שרק עודף של רטינול, אך לא צריכת יתר של בטא קארוטן גרמו לתופעות הלא-רצויות לבריאות העצם. יש סברה שעודף רטינול מגביר ספיגת עצם או מפריע לשמירה על מאזן הסידן הנאות בעצם. אגב, העובדה שוויטמין A ו-D יכולים להתחרות על אותו קולטן, ולהגיב לאחר מכן עם PTH (הורמון הפרה-תירואיד), המווסת רמת סידן בדם, יכולה להסביר חלקית את הקשר בין הוויטמין הזה לבין מצבי פריכות ושברי עצם.
ראיות אלה עומדות בסתירה למציאות בה רוב הקשישים דווקא לוקים בחסר של ויטמין A, ואף על פי כן, אוסטיאו-פורוזיס היא מחלה המזוהה עם הגיל המתקדם. חוקרים שוודים השוו את ה-BMD וצריכת רטינול ב-250 נשים עם שבר ראשון בצוואר הירך, למדדים אלה ב-875 נשים תואמות גיל ללא שברי צוואר הירך. הסתבר שצריכה יומית של למעלה מ-1,500 מיקרוגרם ויטמין היו תואמים ירידה בצפיפות עצם, בהשוואה למצב בנשים שצרכו פחות מ-500 מיקרוגרם ליום.
גם ניסוי בריאות האחיות (NHS) המצוטט רבות, בחן את הקשר האפשרי בין צריכת עודף ויטמין A ושברי ירך ב-72 אלף משתתפות בגיל המנופאוזה. הממצאים הראו שאלה מבין הנשים שצרכו מעל 3,000 מיקרוגרם ויטמין ביום (פי-4 מה-RDA לנשים), היו בסיכון מוגבר משמעותית ללקות בשברי צוואר הירך בהשוואה למשתתפות הניסוי שצרכו פחות מ-1,250 מיקרוגרם ויטמין מדי יום. כן נמצא בניסוי זה שהשפעה לא רצויה זו של ויטמין A הוחלשה בצריכת אסטרוגנים. ניסוי לונגיטודינאלי בקרב למעלה מ-2000 גברים שוודיים השווה את רמות רטינול בדם עם התרחשות של שברי עצם. נמצא שהסיכון לשברים היה הגבוה ביותר בגברים עם רמת רטינול הגבוהה ביותר (מעל 75 מיקרוגרם לדציליטר). באותו ניסוי נמצא שגברים באחוזון העליון של רמת רטינול בדם (מעל 103 מיקרוגרם לדציליטר) היו בסיכון הגבוה פי-7 לשברי עצם בהשוואה לאלה עם רמת רטינול ממוצעת של 45 מיקרוגרם לדציליטר. ייאמר יחד עם זאת, שצריכה גבוהה של ויטמין A אינה בהכרח משתקפת ברמת רטינול גבוהה בדם, שתלויה בגורמים נוספים כגיל, מין, הורמונים ומטען גנטי. גם מחקר זה לא מצא קשר בין רמות בטא קארוטן בפלזמה להתרחשות שברי עצם.
לעומת נתונים אלה, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן באטלנטה בחן נתונים מניסוי NHANES III מהשנים 1988-1994, לגבי רמת רטיניל-אסטר בדם וצפיפות העצם. בניסוי זה נכללו 5,800 איש ואישה, ולא נמצא כל מתאם בין שני המדדים האמורים.
טיפולים עם ויטמין A
ב-retinitis pigmentosa חל איבוד הדרגתי של תאי רשתית הקולטים אור (קנים ומדוכים) שמתבטא בתחילה בעיוורון לילה ובהמשך בפגיעה מתקדמת בראיה היקפית ומרכזית, הודגם שמתן ויטמין A בצורת נגזרת פלמיטאט מאט את התקדמות המחלה. ניסוי אקראי ומבוקר בו נכללו למעלה מ-600 מטופלים עם הצורה השכיחה של המחלה, טופלו משך 4-6 שנים במינון יומי של 4,500 מיקרוגרם רטינול, ונמצאה בהם האטה של איבוד הראיה. מעקב אחר מטופלים אלה משל 12 שנה לא גילה כל סימנים לרעילות לכבד כתוצאה ממינון מוגבר של הוויטמין לאורך שנים אחדות.
Acute promyelocytic leukemia (להלן APL): התמיינות תקינה של תאי אב מייאלואידים במח העצם מביאה ליצירת טסיות, כדוריות דם אדומות, וכן כדוריות לבנות. שינוי בהתמיינות של תאי אב אלה מניב שגשוג של תאים לויקמיים בלתי בשלים, וסוג חריף של לויקמיה פרומיאלוציטית. בחולים במחלה זו נמצאה מוטציה בקולטן לחומצה רטינואית (RAR), ונמצא שטיפול ב-ATRA או all-trans-retinoic acid, או במינון גבוה של all-trans-retinyl-palmitate, מצליח להחזיר את הליך ההתמיינות התקין ומביא להגדלת ההישרדות באחדים מהמטופלים הסובלים מ-APL.
ויטמין A בטיפול במקרי חצבת: יש ראיות טובות לכך שטיפול בוויטמין A בילדים חולים בחצבת באזורים אנדמיים לחסר של ויטמין זה, מקצר את משך המחלה, ואת תוצאותיה. תופעות לוואי של חצבת כגון שלשולים, דלקת ריאות ואף מוות פחתו משמעותית בעקבות הטיפול. יש ראיות פחות מבוססות לכך שטיפול בוויטמין A מפחית משמעותית הידבקות ילדים בגיל הרך בנגיף Noro.
ויטמין A וסרטן: תובנה שהתגבשה במרוצת השנים, היא שאכילת מזון "בריא" עם כמות מספקת של בטא קארוטן ושל קרוטנואידים אחרים ממקור פירות וירקות, עשויה לכאורה להפחית את הסיכון לתחלואה במספר סוגי סרטן (שד, מעי גס, ושט וצוואר הרחם). יחד עם זאת, אין הוכחה גורפת שנטילת תוספי ויטמין A, עשויה למנוע תחלואה זו או לסייע בטיפול בחולי סרטן, ויש אף ראיות לכך שטיפול כזה יכול להסב נזק. סוגיה זו נותרת בלתי פתורה: מחד גיסא, עדויות להפחתה בממאירות קלה עד מתונה של צוואר הרחם על ידי טיפול מקומי במשחת ויטמין A, ומאידך גיסא הגברת הסיכון לסרטן ריאות בנטילת ויטמין A או בטא קארוטן על ידי מעשנים או צורכי אלכוהול כרוניים.
ויטמין A וסרטן ריאות: לפחות 10 ניסויים פרוספקטיביים השוו רמות רטינול בפלזמה במעקב אחר אנשים שבדיעבד לקו בסרטן ריאות, לעומת אלה שנותרו בריאים. רק אחד מהניסויים האלה מצא מתאם הפוך משמעותי סטטיסטית בין רמת רטינול לסיכון לחלות בסרטן ריאות. מתוצאות ניסוי CARET אף השתמעה משום המלצה שיש להימנע מטיפול במינון גבוה של ויטמין A או בטא קארוטן דווקא באנשים עם סיכון גבוה לחלות בסרטן ריאות, כמו מעשנים או אלה שנחשפו בעבודתם לאסבסט. בניסוי זה טופלו 9,000 בעלי סיכון גבוה כאלה לטיפול יומי משולב ב-7,500 מיקרוגרם רטינול ו-30 מיליגרם בטא קארוטן, כאשר מספר דומה של אנשים עם רקע דומה טופלו בפלצבו. לאחר 4 שנות מעקב השכיחות של סרטן ריאות נמצאה גבוהה ב-28% בקבוצת המטופלים בוויטמין.
ויטמין A וסרטן שד: אמנם ניסויים in vitro הראו שרטינול או נגזרות מטבוליות שלו עכבו גידולם בתרבית של תאי סרטן שד, לא הצלחה זו לא הוכחה בניסויים באנשים. רוב המחקריים האפידמיולוגיים נכשלו במציאת קשר משמעותי בין נטילת רטינול, להתרחשות סרטן שד, אם כי מחקר פרוספקטיבי גדול אחד מצא שאכן טיפול זה מפחית את הסיכון לסוג תחלואה זה, דווקא בנשים בגיל המעבר עם סיפור משפחתי של סרטן שד. כיום, אין עדות מספקת לכך שנטילת ויטמין A בקונפיגורציות שונות מפחית את הסיכון לחלות בסרטן שד.
פענוח תוצאות הבדיקה
מצבים המזוהים עם רמת רטינול מוגברת בפלזמה: מחלת כליות כרונית, שימוש בגלולות למניעת הריון, צריכת גלוקו-קורטיקו סטרואידים, היפרקלצמיה אידיופתית בתינוקות, צריכת יתר של תוספי ויטמין.
מצבים המזוהים עם רמת חסר של רטינול בפלזמה: עיוורון לילה, עיוורון בתינוקות, תת-פעילות של התירואיד, בעיות פוריות, מחלת כבד, מערכת העיכול או בלוטת הלבלב, xerosis, מצבים של הדבקות כרוניות, מצבים ממושכים של חום גבוה (פירקסיה), שחפת מפושטת, תסמונת קרצינואיד, תזונה דלה בחלבונים, חסר אבץ, לייפת כיסתית, abetalipoproteinemia.
רמות רטינול בנסיוב הנמוכות מ-10 מיקרוגרם לדציליטר, מבטאות חוסר חריף של הוויטמין והתרוקנות מאגריו בכבד. בילדים עד גיל ההתבגרות המינית ערכי רטינול בפלזמה עולים בהדרגה. לנשים עד גיל המעבר ערכי רטינול הנמוכים מאלה של גברים בני גילם, אך לאחר גיל המעבר ערכי הוויטמין דומים בנשים וגברים.
הוראות לביצוע הבדיקה
רצוי להיות בצום של 12 שעות, אך יש ראיות לכך שגם נטילת דם לאחר ארוחה ואפילו לאחר ארוחה עתירה ברטינול, אינה משפיעה משמעותית על רמתו הבסיסית של הוויטמין בדם. ניתן לדגום את הדם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או במבחנת הפארין (פקק ירוק). חשוב ביותר להגן על הדגימה מפני אור על ידי עטיפת המבחנה בנייר אלומיניום. הדגימה יציבה עד 4 שבועות במקרר, ועד שנה בהקפאה של 20- עד 70- מעלות. אם ויטמין A עבר מיצוי מהפלזמה, הוא יציב עד 5 שנים בהקפאה. יש להימנע מדגימה המוליטית, וכן ממגע של הדם הנבדק עם גומי כפקקי מבחנות.