כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק טסטוסטרון - Testosterone
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| טסטוסטרון | |
|---|---|
| Testosterone | |
 
| |
| מעבדה | אנדוקרינולוגיה בדם |
| תחום | בדיקת רמת הורמון המין הזכרי טסטוסטרון בדם |
 | |
| יחידות מדידה | סך טסטוסטרון-ננוגרם לדציליטר |
| טווח ערכים תקין | סך (total) טסטוסטרון בגברים: דם טבורי, 13-55; ילוד, 75-400; תינוק עד 5 חודשים, 1-177; 5-12 חודשים, 2-7; שנה עד 5 שנים, 2-25; 6 עד 10 שנים, 3-30; 10-11 שנים, 5-70; 11-12 שנים, 15-280; 12-13 שנים, 105-545; 13 עד 16 שנים, 265-800; גברים מעל גיל 16, 280-1,120. סך (total) טסטוסטרון בנשים: דם טבורי, 5-45; בלידה, 2-64; תינוקת עד 5 חודשים, 1-5; 5-12 חודשים, 2-5; שנה עד 5 שנים, 2-10; 6 עד 10שנים, 2-20; 10 עד 11 שנים, 2-10; 11 עד 12 שנים, 5-30; 12-13 שנים, 10-30; 13 עד 16 שנים, 15-40; אישה מעל 16 שנים, 18-88; באישה בהריון ערכי סך טסטוסטרון גבוהים מערך הבסיס שלה פי 3-4; אישה בגיל המעבר, 8-35. טסטוסטרון חופשי בגברים: דם טבורי - 0.5-2.2; ילוד, 0.15-3.1; תינוק עד גיל 5 חודשים, 0.07-1.4; 5-12 חודשים, 0.07-0.65; ילדים עד גיל 9 שנים, 0.02-0.32; 10-11 שנים, 0.06-0.57; 12-14 שנים, 0.14-15.6; 15-17 שנים, 8.0-15.9; גברים מעל גיל 17, 7.0-24.0. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – טסטוסטרון
מטרת הבדיקה
בקרב גברים נדרשת בדיקת טסטוסטרון בעיקר לבירור בעיות אי-פריון, שכן פגיעה בייצור תאי זרע קשורה להפרשה ירודה של ההורמון. סיבות נוספות למדידת טסטוסטרון בגבר הן בירור הסיבות לאין-אונות, ירידה בחשק המיני, בירור מצבי התבגרות מינית מוקדמת מדי או איחור בהתבגרות זו, מצבים של אי-הופעת שעירות גברית, מסת שרירים נמוכה, או התפתחות יתר של רקמת שד (gynecomastia). מדידת רמת טסטוסטרון בגברים תידרש בבירור של מפגעים או גידולים של האדרנל, בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) או בתת פעילות של האשכים (תסמונת קליינפלטר), סרטן אשכים וסיבות אחרות להיפּוגונדיזם. מדידת רמת טסטוסטרון יכולה לתת אינדיקציה להפרשת LH, מההיפופיזה, להערכת תפקוד האדרנל, אפשרות של גידול בשחלה, בקליפת האדרנל, או שגשוג מולד של האדרנל (CAH).
בנשים תתבצע בדיקת טסטוסטרון לצורך בירור של אי-סדירות במחזור הווסת (amenorrhea), בעיקר בנערות ונשים צעירות, ואף במסגרת כללית של בירור אי-פריון. עילה נוספת למדידת טסטוסטרון בנשים היא הופעת סימני מין גבריים (virilization) כגון שיעור יתר בגוף או בפנים, שריריות יתר, התקרחות במתכונת גברית, אקנה וכו'. הורמון זה יימדד בנשים בבירור אפשרות של POCS או תסמונת שחלות רב-ציסטיות או בירור שאת בשחלה.
בסיס פיזיולוגי
טסטוסטרון הוא ההורמון הסטרואידי העיקרי במשפחת האנדרוגנים, כאשר עיקר ייצורו בגברים מתבצע באשכים (95%), ואילו בנשים בשחלות, כאשר כמות קטנה שלו מופרשת בשני המינים משכבת ה-zona reticularis בקליפת יותרת הכליה (אדרנל), ובנשים גם מהשליה ומהכבד על ידי המרת ההורמון אסטרדיול. למרות שהוא מופרש בשני המינים, הפרשתו בגבר גדולה לאין ערוך ואמנם תפקיד טסטוסטרון מרכזי בהתפתחות אברי הרבייה הגבריים דוגמת האשכים ובלוטת הערמונית כבר בעובר. טסטוסטרון הוא בעל חשיבות מרכזית בייצור תאי זרע וכן יש לו תפקיד אנאבולי חשוב בסימני המין המשניים כמסת השרירים והעצם, שינוי הקול ושׂעירוּת. בממוצע, רמת טסטוסטרון בדם של גבר גבוהה פי-10 בממוצע מזו שבדם האישה, אך נשים רגישות אף יותר לפעילות ההורמון.
השפעת טסטוסטרון בשלב העוברי מורגשת כבר בשבועות ה-4-6 של ההיריון. מייד עם הלידה של תינוק זכר רמת הטסטוסטרון בו עולה באופן תלול, אך דועכת בסביבות גיל 4-6 חודשים, ואין עדיין ודאות לגבי משמעות העלייה ברמת הורמון זה ביילוד. התחלת העלייה ברמות טסטוסטרון בבנים בתחילת שנות העֶשרֶה שלהם, מקבילה למעבר משנות "הילדוּת" לשנות "הנערוּת", המלווה בשינויים בריח הגוף, הגברת שמנוניות העור והשיער, פצעי בגרות, הופעת שיער בושת, האצה בהתפתחות העצם ובגדילה, והתפתחות שיער השפם והלחיים.
שלב ההבשלה המינית (puberty) תואם את הגעת טסטוסטרון לרמתו במבוגרים. שלב זה מתאפיין בהגדלת בלוטות החֶלביות (sebaceous glands), הגדלת הפין והדגדגן, הגברת הליבידו, התפתחות שיער הפנים, שיער החזה, המבושים, הגפיים ובית השחי, והופעת סימנים ראשונים בגברים צעירים של התקרחות אנדרוגנית. בנוסף מגיעה לשיאה התפתחות המסה השרירית ועוצמתה בגבר הצעיר, העמקת הקול, הגדלת הגרוגרת ("תפוח אדם"), הקשחת תווי הפנים, התרחבות הכתפיים, וכמובן יצירת הזרע.
התפתחות המחקר על טסטוסטרון
הראיות המדעיות הראשונות שהובילו להבנת תפקיד טסטוסטרון בגוף, החלו למעשה ב-1927, כאשר Fred Koch הפיק מ-18 ק"ג של אשכי בקר 20 מיליגרם של חומר הומוגני, שבהזרקתו לחולדות ולחזירים שסורסו קודם לכן, החזיר להם כוח שריר שאבד להם. בהמשך, שלושה ענקי תרופות דוגמת Schering הגרמנית, Ciba השוויצרית ו-Organon ההולנדית, החלו באופן מקביל בתוכנית מחקר בשנות ה-30, ובשנת 1935 בודד ההורמון וזוהה לראשונה על ידי ההולנדים.הראשון שפענח את מבנה ההורמון היה Butenandt איש Schering, שאף סנתז לראשונה טסטוסטרון באוגוסט 1935, ושבוע לאחר מכן פרסמו חוקרי Ciba את הצלחתם שלהם לסנתז במעבדה טסטוסטרון מחומר המוצא כולסטרול.
הישג זה זיכה בשנת 1939 את Butenandt ו-Ruzicka בפרס נובל לכימיה. עוד בשנת 1936 הודגם שהזרקת טסטוסטרון סינתטי לכלב, הגבירה אצלו את רמת החנקן המהווה מדד לתהליכים אנאבוליים, ותוך שנה הודגם שהזרקת טסטוסטרון לגברים ונערים החסרים מאפיינים זכריים אופייניים גרמה אצלם להשפעה אנדרוגנית בולטת.
ביוסינתזה ומטבוליזם של טסטוסטרון
בדומה לסטרואידים אחרים, טסטוסטרון נוצר מכולסטרול, כאשר בשלב הראשון שרשרת צדדית בת 6 פחמנים של כולסטרול עוברת ביקוע על ידי פעולה מחמצנת של האוקסידאזה CYP11A, אנזים מיטוכונדריאלי ממשפחת ציטוכרום P450, ליצירת תוצר הביניים, pregnenolone. בשלב הבא, מורחקים עוד 2 פחמנים על ידי האנזים CYP17A ברטיקולום האנדופלזמי, ליצירת מגוון סטרואידים בני 19 פחמנים, כאשר החמצון של השייר ההידרוקסילי בעמדה 3 מייצר androstenedione, שבשלב האחרון מחוזר על ידי האנזים hydroxysteroid 17betahydroxysteroid dehydrogenase ליצירת טסטוסטרון. כ-7% של טסטוסטרון מחוזר על ידי האנזים 5alpha reductase ממשפחת ציטוכרום P450 הפעיל בעיקר באשכים ובלוטת הערמונית וכן בזקיקי השיער, ליצירת dihydrotestosterone או DHT. כ-0.3% של טסטוסטרון הופך בנשים לאסטרדיול על ידי פעילות האנזים CYP19A1 הידוע כ-aromatase, הפעיל בעיקר בכבד, במוח וברקמה השומנית. DHT הוא נגזר הפעיל יותר מטסטוסטרון עצמו, בניגוד ל-DHT המשפעל קולטנים אנדרוגניים, אסטרדיול, הורמון מין עיקרי בנשים, פעיל בשפעול קולטנים לאסטרוגן.
מדי יום במבוגר בריא מסונטזת כמות של כ-6 מיליגרם טסטוסטרון, אך רק 25 מיקרוגרם מכמות זו נשמרת באשכים, והשאר מועבר לצירקולציה.
טסטוסטרון מסונתז בנשים בכמויות קטנות בתאי theca בשחלות, וכן בשליה. בגבר עיקר ייצור ההורמון מתרחש בתאי Leydig באשכים, וטסטוסרון נדרש גם לתאי Sertoli המרכיבים את האפיתל של האבוביות נושאות הזרע, ותומכים בתהליך הספרמטוגנזה. בדומה לרוב ההורמונים, אספקת טסטוסטרון לרקמות היעד שלו נעשית דרך הדם, בהיותו נישא על פני חלבון אליו הוא נקשר ספציפית, SHBG או sex hormone binding globulin, וכן לחלבון אלבומין. בגברים 54% של טסטוסטרון קשורים לאלבומין, 44% קשורים ל-SHBG, ו-2% במצב חופשי. בנשים, 20% של טסטוסטרון קשורים לאלבומין, 78% קשורים ל-SHBG ו-2% המצב חופשי.
הצורה הזמינה של ההורמון, דהינו זו הרלוונטית לקולטנים של טסטוסטרון ברקמות היעד, מורכבת למעשה מהמקטע הזעום של טסטוסטרון חופשי, וכן מהטסטוסטרון הקשור באופן רופף לאלבומין. רמות SHBG מוגברות על ידי אסטרוגנים וקטנות בהשפעת אנדרוגנים, לכן רמת SHBG בגברים נמוכה ב-30-50% מזו שבנשים. במצבים קליניים רבים, מדידת סך-טסטוסטרון אינה בהכרח מספקת. לדוגמה, השמנת-יתר כרוכה ברמות נמוכות של SHBG, ולכן רמה נמוכה של סך-טסטוסטרון בגבר שמן עלולה להתפרש לא נכון כראייה לחסר אנדרוגן. 1-2% של טסטוסטרון קשורים גם ל-cortisol binding globulin.
כיוון שהחלק של טסטוסטרון שאינו קשור ל-SHBG, נחשב כמייצג את המקטע הפעיל ביולוגית של ההורמון, פותחו שטות להערכת הטסטוסטרון החופשי (שאינו קשור ל-SHBG). במבוגרים, כ-10% מסך הטסטוסטרון שבמחזור הדם, מופיע בצורת הנגזרת המחוזרת והפעילה מאוד של DHT. כרבע מהכמות של DHT בדם מופרשת ישירות מהאשכים, כאשר השאר הנוצר מהפיכת טסטוסטרון ל-DHT בכבד, בכליות, בערמונית ובעור.
וויסות פעילות טסטוסטרון
פעילות ייצור טסטוסטרון בתאי Leydig באשכים מווסתת על ידי ההורמון מגרה הזקיק FSH, וכן על ידי ההורמון המפקח על הביוץ-LH, שאחראי להתבטאות האנזים 17β hydroxysteroid dehydrogenase, המפעיל את השלב האחרון בסינתזת טסטוסטרון. הפיקוח המרכזי על דרגת ייצור טסטוסטרון באשכים, נשלט על ידי הציר היפותאלאמוס-היפופיזה-אשך: כאשר רמות טסטוסטרון נמוכות, מופרש מההיפותאלאמוס ההורמון משחרר הגונאדוטרופינים- GnRH, המעודד את ההיפופיזה לשחרר FSH ו-LH, המעודדים ייצור טסטוסטרון באשכים. לעומת זאת, רמות גבוהות של ההורמון, משפיעות במשוב שלילי על ההיפותאלאמוס ועל ההיפופיזה באופן המעכב הפרשת GnRH ו-FSH/LH בהתאמה, מה שיקטין ייצור טסטוסטרון באשכים.
מבין שני הגונאדוטרופינים, השפעת LH על ייצור טסטסטרון, וזאת כיוון ש-LH נקשר על תאי Leydig לקולטנים בזיקה גבוהה יותר מזו של FSH לקולטניו. לעומת זאת, במשוב השלילי שמפעיל טסטוסטרון ברמת עודף על ההיפופיזה, דווקא FSH מושפע יותר מ-LH, שכן הוא מושפע מההורמון הגליקופרוטאיני inhibin. בניגוד לנשים, בהם רמות inhibin A ו-inhibin B משתנות במהלך המחזור החודשי, בגברים inhibin B המיוצר על ידי תאי Sertoli הוא הדומיננטי, ותפקידו אכן לדכא הפרשת FSH מההיפופיזה. ה-activins המהווים למעשה דימרים של תת-יחידות β של inhibin, מעודדים אמנם שחרור של FSH מההיפופיזה בניסויים in vitro, אך לא ברור בדיוק תפקידם הפיזיולוגי בפיקוח על על שחרור גונאדוטרופינים ממהיפופיזה. ברור שיש ל-activins תפקיד מקומי באשכים, שכן ריכוז משמעותי שלהם התגלה בתאי Sertoli.
רוב האסטרוגנים במחזור הדם של גברים בריאים נוצרים דרך ארומטיזציה של טסטוסטרון ל-17beta-estradiol או של androstenedione ל-estrone. הקומפלקס של האנזים ארומטאזה פעיל ברקמות רבות, כולל שריר, כבד, וכליות, אך הוא פעיל בעיקר ברקמה השומנית.קצב הארומטיזציה גדל עם הגיל ועם ההשמנה.
גורמים נוספים המשפיעים על רמת טסטוסטרון
כוללים: גיל-מקובל שמגיל 35 מתחילה דעיכה של -1 2% לשנה, באופן בגבר בן 80 שנה מכיל רק כ-30% מרמת טסטוסטרון בצעירותו. גם היפוגונאדיזם לסיבותיו יתבטא ברמות נמוכות של ההורמון, דעיכה פסיכולוגית בדרגת הדומיננטיות, פגיעה בסטאטוס או דיכאון לסיבותיו יתבטאו ברמת טסטוסטרון נמוכה יותר, ומקובל שחסר באבץ מפחית אף הוא את רמת הטסטוסטרון, אם כי לא הודגם שמתן תוספי אבץ הוא בעל השפעה מתקנת משמעותית. לעומת זאת אורח חיים עם דרגת מוטיבציה גבוהה, פעילות גופנית מוגברת ושינת REM, מזוהים עם הפרשה מוגברת של טסטוסטרון לדם.
מנגנון פעולת טסטוסטרון
הורמון זה משפעל את הקולטנים האנדרוגניים באופן ישיר או כ-DHT, וכאשר טסטוסטרון מוסב לאסטרדיול, ישפעל האחרון בנשים את הקולטנים האסטרוגניים. טסטוסטרון חופשי מועבר לציטופלזמה של תאי היעד, שם הוא נקשר לקולטנים אנדרוגניים, או שהוא מחוזר על ידי האנזים הציטופלזמטי 5α-reductase ל-DHT הנקשר לקולטנים אלה חזק יותר מאשר טסטוסטרון, מה שגורם ל-DHT להיות פי-5 יותר פעיל מטסטוסטרון. הקולטנים האנדרוגניים יכולים לחדור אל גרעין התא ולהיקשר ישירות לרצפים מסוימים של נוקלאוטידים על פני ה-DNA, ולהשפיע על שעתוקם של גנים מסוימים, מה הנותן בסופו של דבר את ההשפעה האנדרוגנית. קולטנים אנדרוגניים מופיעים בתאים של 2 המינים, והם אף מגיבים באופן דומה לאתגר הורמונאלי, אלא שההבדלים המאוד גדולים בכמות טסטוסטרון בין דברים ונשים, הם שעושים את ההבדל.
שתי רקמות באדם, המוח והעצם, מרכזיות במנגנון של ארומטיזציה של טסטוסטרון לאסטרדיול. בעצם אסטרדיול מזרז את הבשלת הסחוס לעצם, חיוני לתהליך סגירת האפיפיזות, והפסקת צמיחת העצם. במערכת העצבים המרכזית, אסטרדיול ולא טסטוסטרון משמש כאיתות המשוב להיפתאלאמוס, המשפיע בעיקר על הפרשת LH. נשים, בדומה לגברים, מתבססות על טסטוסטרון לשמירת הליבידו, וכן בנושאי צפיפות העצם ומסת השריר לאורך כל חייהן.
מספר תרופות נועדות לדכא פעילות טסטוסטרון או זו של הנגזרת הפעילה DHT. לדוגמה, finasteride מעכב את האנזים 5 אלפא רדוקטאזה לעיכוב הסבת טסטוסטרון ל-DHT. מעכבי אנזים זה משמשים במצבים של התקרחות אנדרוגנית, שעירות יתר, שגשוג שפיר של הערמונית (BPH), ואף סרטן הערמונית. לחילופין, תכשירים אנטגוניסטים של GnRH נקשרים לקולנים של האחרון בהיפופיזה, וחוסמים שחרור FSH ו-LH, כאשר בגברים עיכוב הפרשת LH מוליך לדיכוי מהיר של שחרור טסטוסטרון מהאשכים.
פענוח תוצאות הבדיקה
יחד עם רמת טסטוסטרון בודקים בדרך כלל את רמת ההורמונים LH, FSH ו-פרולקטין. בבדיקות שגרה בגברים נהוג להתייחס לטבלת תלות רמת ההורמון בגיל, כאשר כאמור ההורמון פוחת משמעותית בעשורים ה-8 וה-9 לחיים. יצוין שרמת סך-טסטוסטרון בגברים שמנים יכולה להיות נמוכה, אם כי רמת טסטטוסטרון חופשי נותרת תקינה.
רמת טסטוסטרון גבוהה בגברים יכולה להופיע על רקע גידול באשכים, נטילת תוספים אנאבוליים (הורמונים אנדרוגניים), הפרשת יתר של LH. בנשים טסטוסטרון יהיה מוגבר במצבים כמו שחלות פוליציסטות, בתסמונת אדרנו-גניטאלית, ובשאתות בשחלה כגון arrhenoblastoma. מצבי שעירות יתר בנשים (hirsutism) חשודים ליתר טסטוסטרון. היפר-תירואידיזם בשני המינים יכול להעלות רמת טסטוסטרון.
רמה נמוכה של טסטוסטרון בגברים תופיע על רקע של נטילת אסטרוגנים או תרופות לדיכוי ייצור ההורמון כמו goserlin (אגוניסט של GnRH), תת פעילות של ההיפופיזה, מחלות כרוניות, מחלת אדיסון, תסמונת Klinefelter, כריתת אשכים, סרטן הערמונית, צמקת או אי-ספיקת הכבד, אלכוהוליזם, השמנה יוצאת דופן, עקה ממושכת, המוכרומזוזיס, טיפול כימותרפי, טיפולי קרינה מצבים אוטואימוניים מסומים, ונשאוּת HIV. רמה נמוכה של טסטוסטרון ורמה מוגברת של LH, היפוגונאדיזם, עלולים להיות כרוכים בכשל כליות או במצבים של תזונה דלה. בתסמונת Down רמת טסטוסטרון נמוכה, כמו במצבי אוּרמיה.
בנשים רמת טסטוסטרון נמוכה בהיפוגונדיזם ובמחלות של ההיפופיזה, ההיפותאלאמוס, או בלוטת האדרנל, או באלה בהן הוסרו השחלות, וכן prolacinoma. טיפול באסטרוגנים מגביר את רמת SHBG וכמו בגברים קשישים, הדבר מפחית את רמת טסטוסטרון חופשי ופעיל בגוף.בנשים עם שעירות יתר הרמה הנמדדת של סך-טסטוסטרון עשויה להיות תקינה, אך רמת ההורמון החופשי עלולה להיות מוגברת במיוחד. בגברים קשישים יש עלייה ברמת SHBG וירידה ברמת טסטוסטרון חופשי. בבנים מתחת גיל 10 תימצא רמה גבוהה של טסטוסטרון במקרי התבגרות מינית טרם-עת למשל כתוצאה משגשוג מוּלד של האדרנל (CAH).
רמת טסטוסטרון חופשי בלתי תלויה בשינויים ברמת SHBG. במצבים בהם SHBG מוגבר כגון היפר-תירואידיזם, רמת אסטרוגנים מוגברת כמו הריון או שימוש בגלולות למניעת הריון, וכן שימוש בתרופות אנטי-אפילפטיות, או במצבים בהם רמת SHBG נמוכה כגון תת-פעילות של בלוטת התריס, עודף אנדרוגנים והשמנת-יתר, מדידת טסטוסטרון חופשי עשויה להיות יותר חיונית ממדידת סך-טסטוסטרון.
השפעת נטילת תרופות על רמת טסטוסטרון
רמת סך ההורמון תהיה מוגברת בנטילת נוגדי פרכוסים, ברביטוראטים, clomiphen, אסטרוגנים, גונדוטרופינים (בגברים), גלולות למניעת הריון, תרופות להפחתת חומציות קיבה כ-cimetidine. טיפול בסטרואידים דוגמת danazol מעלה את רמת טסטוסטרון חופשי.
רמת סך-טסטוסטרון תהיה נמוכה בנטילת אנדרוגנים, cyprosterone ,dexamethasone ,diethylstilbestrol ,digitalis ,digoxin, אתנול בעודף בשתיינים, גלוקו-קורטיקואידים, העמסת גלוקוזה, מתן מתמשך של ההורמון המשחרר גונדוטרופינים (GnRH), מורפין,הלוטן,הלופרידול, etoconazole ,metorolol ,metyrapone ,phenothiazines ,spironolactone ,tetracycline.
הוראות לביצוע הבדיקה
אין צורך בהכנות מיוחדות או בצום, ויש לקחת את הדם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב), תוך הקפדה על ביצוע הבדיקה תוך 48 שעות לכל היותר מנטילת דגימת הדם, שכן לצורך מדידת טסטוסטרון חופשי, הנסיוב יציב רק 48 שעות במקרר. רצוי לדגום את הדם באופן עקבי בין השעה 0700 ל-0800, שאז רמת הטסטוסטרון בדם בשיאה, והיא יורדת בהדרגה בשעות היום עד כי בשעה 0200, היא נמוכה ב-25% מרמת השיא של ההורמון בדם בבוקר. כדאי להיות במנוחה בשעות לפני נטילת הדם, שכן רמות טסטוסטרון עולות לאחר פעילות גופנית מאומצת. לא מומלץ לבצע מדידת טסטוסטרון בסמוך להקרנות רדיו-אקטיביות, הפוגעות בפעילות האשכים ומפחיתות את רמת ההורמון בדם.
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)