כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק סוכרת בישראל - תמונת מצב - Epidimiologic picture of diabetes in Israel
המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| המדריך לטיפול בסוכרת | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר ענבר צוקה ד"ר מירי לוצקי, ד"ר אורית בלומנפלד, ריטה דכטיאר, דבי נוביק, דולב קרולינסקי, פרופסור תמי שוחט | |
| שם הפרק | סוכרת בישראל - תמונת מצב | |
| עורך מדעי | פרופסור איתמר רז | |
| מאת | המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות |
|
| מועד הוצאה | 2019 | |
| מספר עמודים | 628 | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת
מספר חולי הסוכרת נמצא בעלייה מתמדת מאז מחצית המאה ה-20, הן בארצות המפותחות והן בארצות המתפתחות, כאשר העלייה תלולה יותר במדינות בעלות רמת הכנסה נמוכה ובינונית מאשר במדינות בעלות הכנסה גבוהה. על פי אומדנים שונים, הימצאות הסוכרת באוכלוסייה הבוגרת ברחבי העולם כמעט הכפילה עצמה ועלתה מ-4.7 אחוזים בשנת 1980 ל-8.5 אחוזים בשנת 2014 (בתקנון לגיל)[1]. מספר האנשים החיים עם סוכרת עלה מ-108 מיליון איש בשנת 1980[1] ל-451 מיליון בשנת 2017 וצפוי לעלות ל-693 מיליון בשנת 2045[2].
העלייה בשיעורי הסוכרת נובעת משילוב של עלייה בתוחלת החיים ועלייה בהימצאות גורמי הסיכון העיקריים באוכלוסייה הכוללים הרגלי אכילה לקויים, עודף משקל, השמנה והיעדר פעילות גופנית. בישראל, כמו במדינות אחרות, סוכרת היא בין המחלות הכרוניות השכיחות ביותר ומהווה נטל כבד על מערכת הבריאות, על החולה ועל משפחתו.
מוצגת להלן תמונת מצב של מחלת הסוכרת בישראל, כפי שהיא משתקפת מהנתונים הקיימים אודות היארעות והימצאות סוכרת, סיבוכים הנובעים ממחלת הסוכרת, שימוש בשירותי בריאות בקרב חולי סוכרת ותמותה מסוכרת. כמו כן מוצגות השוואות בין-לאומיות של תחלואה ותמותה מסוכרת.
נתוני היארעות
נתוני היארעות סוכרת קיימים בישראל עבור אוכלוסיית הילדים בלבד ומבוססים על הרישום הלאומי לסוכרת בילדים בגילאי 0–17 שנים. הרישום הלאומי לסוכרת בילדים החל לפעול בשנת 1997 ופעל באופן מלא עד 2015, ביוזמה משותפת של רופאי ילדים מומחים באנדוקרינולוגיה והמרכז הלאומי לבקרת מחלות (המלב"ם)[3]. במסגרת הרישום מדווחים כל המקרים החדשים של סוכרת בגילאי 0–17 שנים.
בשנת 2015 דווחו לרשם 415 מקרי סוכרת חדשים, מתוכם 383 מקרי סוכרת מסוג 1. הנתונים המוצגים להלן מתייחסים לסוכרת מסוג 1 בלבד.
היארעות סוכרת מסוג 1 בילדים בגילאי 0–17 שנים
ממצאי הרישום מהשנים 1997–2015 מצביעים על עלייה מתמשכת בהיארעות סוכרת מסוג 1. מספר המקרים החדשים בשנת 1997 היה 161, לעומת 383 מקרים חדשים בשנת 2015 - עלייה של 64 אחוזים, מ-8.4 מקרים ל-100,000 ב-1997, ל-13.8 מקרים ל-100,000 בשנת 2015.
על פי נתוני הרישום, שיעור היארעות סוכרת מסוג 1 בשנת 2015 היה דומה בבנים ובבנות: 13.9 ל-100,000 ו-13.8 ל-100,000, בהתאמה. בחלוקה לקבוצות גיל, שיעור ההיארעות הגבוה ביותר דווח בקבוצת הגיל 10–14 שנים (21.4 ל-100,000). השיעורים ביהודים (13.7 ל-100,000) לא היו שונים באופן מובהק מהשיעורים בערבים (14.1 ל-100,000) (0.8=ק). עלייה בשיעורי ההיארעות במהלך השנים נצפתה הן ביהודים והן בערבים, כאשר העלייה השנתית הממוצעת הייתה גבוהה יותר בערבים מאשר ביהודים - 4.8 אחוזים לעומת 1.9 אחוזים, בהתאמה[4] (תרשים 1).
עלייה בהיארעות סוכרת מסוג 1 תוארה במדינות מערביות נוספות. במחקר אשר בחן מגמות היארעות במהלך 20 שנה (1989–2008) ב-19 מדינות אירופאיות, שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 1 בגילאי 0–15 המשיך לעלות בכ-3–4 אחוזים בממוצע בשנה[5].
נתוני הימצאות
נתוני ההימצאות התקבלו משני מקורות:
- הרישום הלאומי לסוכרת, המבוסס על דיווח מכל קופות החולים
- סקרי בריאות לאומיים - סקרי Israeli National Health interview Survey) INHIS) הנערכים על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, ומבוססים על דיווח עצמי
נתוני הימצאות מהרישום הלאומי לסוכרת
בשנת 2014 הוקם רישום לאומי לסוכרת במרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, בשיתוף כל קופות החולים. הגדרת חולה סוכרת ברישום הלאומי לסוכרת זהה להגדרות של תוכנית מדדי האיכות בקהילה[6]. "חולה סוכרת" מוגדר כמטופל אשר ענה על אחד או יותר מהקריטריונים הבאים בשנה שקדמה לשנת הדיווח:
- בדיקה אחת לפחות של המוגלובין מסוכרר (HbA1c) שווה או גבוהה מ-6.5 מיליגרם אחוז
- רכישה של לפחות 3 מרשמים של תרופות כנגד סוכרת (אחת או יותר מהתרופות מקבוצת A10 לפי קידוד ATC) בחודשים שונים
- תוצאה של גלוקוז בדם שווה או גבוהה מ-200 מיליגרם אחוזים בשתי בדיקות, בהפרש של לפחות חודש ביניהן
על פי הגדרה זו, בשנת 2016 חיו בישראל 507,349 חולי סוכרת בני שנתיים ומעלה, המהווים 6.2 אחוזים מהאוכלוסייה (6.4 אחוזים ו-6.0 אחוזים בזכרים ובנקבות בהתאמה (תרשים 3)).
בקרב בני 21 ומעלה, הימצאות הסוכרת בשנת 2016 הייתה 9.4 אחוזים (9.9 אחוזים בגברים ו-9.0 אחוזים בנשים; 0.001>p)[7].
בחלוקה על פי נפות ובתקנון לגיל, נמצאו פערים בשיעורי הימצאות הסוכרת בבני 20 ומעלה. השיעורים הנמוכים ביותר נצפו בנפות במרכז הארץ (תל אביב-יפו, פתח תקווה, רחובות), בנפת חיפה וביהודה ושומרון (8.6-7.7 ל-100,000); ואילו שיעורי הסוכרת הגבוהים ביותר נצפו בנפות בצפון הארץ (12.9-10.3 ל-100,000)[7].
שיעורי הסוכרת עולים עם הגיל: עד גיל 34 שיעור הסוכרת באוכלוסייה נמוך מ-1 אחוז, מגיל 35 השיעורים עולים בהדרגה עד לשיא בקבוצת הגיל 75–84, ולאחריו חלה ירידה (תרשים 2).
שיעורי הסוכרת דומים בשני המינים עד גיל 34. החל מגיל 35 שיעורי הסוכרת גבוהים יותר בגברים מאשר בנשים (תרשים 3). שיעור ההימצאות של סוכרת נותר יציב בין השנים 2012–2016 ועמד על 9.4 בבני 21 ומעלה ו-29.7 בבני 65 ומעלה ב-2016 (תרשים 4)[7].
נתוני הימצאות סוכרת מסקרי בריאות לאומיים - סקרי INHIS
סקרי INHIS הם סקרים לאומיים הנערכים באמצעות ראיונות טלפוניים על מדגם גדול של ישראלים בגילאי 21 ומעלה. סקרים אלה בוצעו על ידי המלב"ם בשנים 2007–2010 ,2004-2003 ו-2015-2014[8][9][10]. הסקרים כוללים שאלות על מחלות כרוניות וביניהן סוכרת. הנתונים מבוססים על דיווח עצמי של המרואיין, בתשובה לשאלה "האם אובחנה אצלך סוכרת על ידי רופא?".
מגמות בהימצאות סוכרת
הנתונים המוצגים להלן מבוססים על כ-10,000 מרואיינים בשנים 2003–2004 (1-INHIS), כ-10,300 מרואיינים בשנים 2007–2010 (2-INHIS) וכ-4,400 מרואיינים בשנים 2014–2015 (3-INHIS). השיעורים שוקללו לגיל בהתאם להתפלגות הגילאים של אוכלוסיית ישראל.
על פי נתוני סקר 3-INHIS, 8.4 אחוזים מהאוכלוסייה בני 21 ומעלה (8.8 אחוזים מהגברים ו-8.0 אחוזים מהנשים) דיווחו על סוכרת שאובחנה אצלם על ידי רופא. זאת לעומת 6.3 אחוזים בסקר 1–INHIS (6.5 אחוזים מהגברים ו-6.1 אחוזים מהנשים), ו-8.3 אחוזים בסקר 2-INHIS (8.4 אחוזים בגברים ו-8.3 אחוזים בנשים). נתונים אלה מצביעים על עלייה כללית של כ-32 אחוזים בהימצאות הסוכרת בישראל בין שני הסקרים הראשונים, בעוד שבסקר האחרון השיעורים נותרו יציבים: נצפתה עלייה מזערית, של כ-5 אחוזים, בגברים בלבד, ואילו בנשים השיעור אף ירד מעט (מ-8.3 אחוזים ל-8.0 אחוזים) (תרשים 5)[8][9][10].
הימצאות סוכרת לפי מין, גיל וקבוצת אוכלוסייה בשנים 2014–2015
על פי ממצאי סקר 3-INHIS, לאחר שקלול לגיל ולמין, שיעור ההימצאות של סוכרת היה 8.0 אחוזים ביהודים ו-10.4 אחוזים בערבים (0.03=p). בשתי קבוצות האוכלוסייה ובשני המינים, שיעורי הסוכרת עולים משמעותית עם הגיל.
בגברים יהודים, שיעורי הסוכרת היו נמוכים בקבוצות הגיל הצעיר (עד קבוצת הגיל 35–44) ולאחר מכן עלו בצורה עקבית עד ל-26.5 אחוזים בבני 65 ומעלה. בגברים הערבים, השיעורים עלו עלייה חדה כבר בגילאי 35–44 שנים, ובבני 65 ומעלה הגיע השיעור ל-35.9 אחוזים. השיעורים היו גבוהים באופן ניכר בקרב גברים ערבים לעומת יהודים, בכל קבוצות הגיל (תרשים 6א').
בנשים יהודיות, השיעורים עלו בעקביות עם הגיל, עד ל-18.9 אחוזים בבנות 65 ומעלה. בנשים ערביות נצפתה עלייה חדה יותר עם הגיל ובגילאים צעירים יותר. בבנות 45–54 הגיע השיעור ל-13.0 אחוזים ובבנות 55–64, ל-32.1 אחוזים (לעומת 11.6 אחוזים ביהודיות). בגיל 65 ומעלה, 39.8 אחוזים מהנשים הערביות דיווחו על סוכרת. בכל קבוצות הגיל, פרט לקבוצת הגיל הצעיר ביותר 21–34, שיעורי הסוכרת היו גבוהים בהרבה בנשים הערביות מאשר ביהודיות (תרשים 6ב')[8][9][10].
הימצאות סוכרת: השוואה בין-לאומית
בתרשים 7 מוצגת השוואה של אומדן ההימצאות המתוקננת לגיל של סוכרת בישראל ובמספר מדינות אירופה, לשנת 2017. על פי אומדן זה, שיעור הסוכרת המתוקנן לגיל בישראל (6.7 אחוזים) היה מתחת לממוצע של מדינות אירופה (6.8 אחוזים).
איזון חולי הסוכרת
על פי נתוני רישום הסוכרת הלאומי, כ-57 אחוזים מחולי הסוכרת היו בעלי ערך 7 אחוזים>HbA1c (סוכרת מאוזנת) בשנת הדיווח 2016. אחוז חולי הסוכרת בעלי ערך 7 אחוזים>=HbA1c עולה עם הגיל ומגיע עד לכ-66 אחוזים מכלל החולים בקבוצת הגיל 85 ומעלה. בקבוצת הגיל הצעיר (17-2 שנים) לעומת זאת, פחות מ-16 אחוזים מהחולים היו עם ערך 7 אחוזים>=HbA1c. אחוז החולים עם סוכרת לא מאוזנת (9<HbA1c) היה כ-10.5 אחוזים בשנת 2016. האחוזים הגבוהים ביותר של חוסר איזון נמצאו בילדים ונוער בגילאי 2–17 שנים (33.4 אחוזים) ובצעירים בני 18–24 שנים (28.1 אחוזים). בגילאי 75–84 לעומת זאת, רק ל-5.5 אחוזים מהחולים היו ערכי 9 אחוזים<HbA1c[7].
סיבוכי סוכרת
מידע על שיעור החולים המפתחים סיבוכים מהמחלה חיוני לשם הערכת מצב התחלואה בישראל, לתכנון שירותי בריאות ולהערכת תוכניות למניעת המחלה וסיבוכיה באוכלוסיית ישראל.
פגיעה כלייתית
תפקוד כלייתי ירוד ברישום הסוכרת הוגדר כ־Glomerular Filtration Rate (GFR) נמוך מ-60 מיליליטר/דקה. על פי הגדרה זאת, בשנת 2016 לכ-19.6 אחוזים מחולי הסוכרת בגילאי 21 ומעלה היה תפקוד כלייתי ירוד. השיעורים עולים עם הגיל, ובקבוצת הגיל המבוגר ביותר (75+) תפקוד כלייתי ירוד נמצא בכ-52 אחוזים מחולי הסוכרת (תרשים 8)[7].
מדד נוסף לפגיעה כלייתית הוא הפרשת חלבון בשתן. הפרשת חלבון בשתן הוגדרה כרמת אלבומין בשתן הגבוהה מ-30 מיליגרם אלבומין לכל גרם קריאטינין. מתוך 393,288 בדיקות שתן שדווחו בשנת 2016 ברישום הסוכרת, ל-128,170 (32.6 אחוזים) נמצאה הפרשת אלבומין בשתן, ול-30,059 (7.6 אחוזים) רמת האלבומין בשתן הייתה מעל 300 מיליגרם לכל גרם קריאטינין.
אי-ספיקת כליות - בשנת 2016, מתוך 507,349 חולי הסוכרת המדווחים לרשם, 2,999 (0.6 אחוזים) הם מטופלים בדיאליזה ו-1,155 (0.2 אחוזים) הם מושתלי כליה. מתוך חולי הסוכרת בקרב המטופלים בדיאליזה, בב-82 אחוזים מהמקרים מחלת הסוכרת נרשמה כסיבה העיקרית לדיאליזה. מתוך אוכלוסיית רשם הסוכרת, 814 חולים (0.16 אחוזים) החלו דיאליזה במהלך שנת 2016, מתוכם בקרב 809 (83 אחוזים) הסוכרת נרשמה כסיבה העיקרית לתחילת הדיאליזה[7].
רטינופתיה ועיוורון
אין בישראל נתונים לאומיים על שיעורי היארעות והימצאות של רטינופתיה בחולים הסוכרתיים, אך ניתן לקבל הערכה לגבי הימצאות עיוורון בקרב חולי הסוכרת מתוך דו"ח זכאות לתעודות עיוור/ליקוי ראייה במשרד הרווחה. על פי הנתונים מהשירות לעיוור, רטינופתיה סוכרתית היא הגורם השלישי בשכיחותו לעיוורון בישראל והראשונה בשכיחותה בגילאי 41–65. מתוך הדו"ח, לכ-10.2 אחוזים ממקבלי התעודות בשנת 2014 הסיבה לעיוורון הייתה מחלת הסוכרת. החל משנת 2010 חלה ירידה קלה באחוז המקבלים תעודת עיוור על רקע הסוכרת (10.2 אחוזים בשנת 2014 לעומת 11.5 אחוזים בשנת 2012 ו-13.9 אחוזים בשנת 2010, מתוך 507,349 חולי הסוכרת המדווחים לרשם בשנת 2016). 6,430 (1.3 אחוזים) נמצאו זכאים לתעודות עיוור, מתוכם ב-1,668 חולים (26 אחוזים) הסוכרת היוותה את הסיבה לעיוורון. התפלגות הסיבות לעיוורון של הזכאים לתעודת עיוור בקרב חולי הסוכרת המדווחים לרישום הסוכרת בשנת 2016 מוצגת בתרשים 9. 526 (0.1 אחוזים) מתוך חולי הסוכרת המדווחים לרשם בשנת 2016 קבלו תעודות עיוור חדשות[7].
קטיעות גפיים
הנתונים בנושא קטיעות גפיים מבוססים על הצלבה בין נתוני רישום הסוכרת למאגר האשפוזים המנוהל במשרד הבריאות. הוצאו מניתוח הנתונים קטיעות כתוצאה מטראומה.
מקרב חולי הסוכרת שדווחו לרשם בשנת 2016 (503,427), 0.9 אחוזים (4,283) מהחולים בגילאי 21 ומעלה עברו קטיעה אחת אי פעם. מתוכם, 1,380 היו קטיעות חוזרות. אחוז מטופלי הסוכרת עם קטיעה אחת לפחות עולה עם הגיל. כ-34 אחוזים מסך הקטיעות מתרחשות בין הגילאים 65–69, והשיעור הגבוה ביותר נמצא בקבוצת גיל +90 (9.7 אחוזים). 732 איש (0.1 אחוזים) מאוכלוסיית הרשם עברו לפחות קטיעה חדשה אחת במהלך שנת 2016[7].
ניתוחים בריאטריים
הנתונים בנושא ניתוחים בריאטריים מבוססים על הצלבה בין נתוני הרישום הלאומי לסוכרת לרישום הבריאטרי המנוהל במשרד הבריאות החל משנת 2013.
מתוך חולי הסוכרת בני 18 ומעלה שדווחו לרישום הסוכרת בשנת 2016, כ-4,618 חולי סוכרת עברו אי פעם ניתוח בריאטרי. מתוך חולי הסוכרת בין הגילאים 18–74 ובעלי 35<BMI (Body Mass Index) שדווחו לרישום הסוכרת בשנת 2016, (כ-1.1 אחוזים) 715 ביצעו ניתוח בריאטרי ראשון בשנת 2017.
סך הכל מקרב החולים בני 18 ומעלה שדווחו לרשם בשנת 2016, 755 חולים בצעו ניתוח בריאטרי ראשון בשנת 2017[7].
שימוש בשירותי בריאות
הנתונים על שימוש בשירותי בריאות נלקחו מסקר 3-INHIS מהשנים 2014–2015. נתונים אלה, שמקורם בדיווח עצמי, מצביעים על שיעורים גבוהים יותר של ביקורים אצל רופא משפחה ורופא מומחה, וכן שיעורי אשפוז גבוהים יותר בקרב חולי סוכרת, בהשוואה למרואיינים ללא סוכרת, גם לאחר תקנון לגיל. 98.7 אחוזים מחולי הסוכרת ביקרו אצל רופא המשפחה בשנה שקדמה לסקר, בהשוואה ל-86.1 אחוזים מהמרואיינים ללא סוכרת (0.001>p). 76.4 אחוזים מחולי הסוכרת ביקרו אצל רופא מומחה בשנה שקדמה לסקר, בהשוואה ל-57.6 אחוזים מהמרואיינים ללא סוכרת (0.001>p); ו-20.6 אחוזים מחולי הסוכרת אושפזו ללילה אחד או יותר בשנה האחרונה, בהשוואה ל-8.9 אחוזים מהמרואיינים ללא סוכרת (0.001>p)[10].
מדדי נטל הסוכרת ומניעת מוות מסוכרת
ארגון הבריאות העולמי בחן את נטל התחלואה של 100 מחלות שונות ביותר מ-200 מדינות. המדד שבו השתמשו בהערכה זו הוא ה-Disability Adjusted Life Years) DALY) אשר מחבר שני מדדים: YLD (Years of life Lived with Disability) ו-YLL (Years of life Lost).
ערכו של ה-DALY הוא סכום השנים שאבדו עקב נכות פיזית או נפשית ו/או מוות בטרם עת. לפי אומדן לשנת 2012, אבדו בישראל כ-71,900 "שנות בריאות" בגלל סוכרת, שהן 4.7 אחוזים מכלל "שנות הבריאות" שאבדו באותה שנה בישראל. להשוואה, ערכי ה-DALYs מסוכרת כאחוז מסך ה-DALYs הם 2.3 אחוזים בצרפת, 2.2 אחוזים ביוון ו-3.0 אחוזים בארצות הברית[11].
בישראל, מחקר שהתפרסם בשנת 2008 העריך שתוכנית לאומית לטיפול בסוכרת עשויה למנוע 4,803 מקרי מוות מסוכרת בין השנים 2020-2000[12]. במחקר נוסף, החוקר העריך כי בשנת 2016 מספר הפטירות בישראל הקשורות להשמנה ואשר ניתן ליחסן לסוכרת מסוג 2 הוא 847[13].
תמותה מסוכרת
בשנת 2016, סוכרת הייתה סיבת המוות הרביעית בשכיחותה מבין סיבות המוות בישראל. 5.2 אחוזים מכלל הפטירות בשנת 2016 (2,291 פטירות) יוחסו לסוכרת.
שיעורי התמותה המתוקננים לגיל היו גבוהים יותר בערבים מאשר ביהודים: פי 1.8 בגברים ערבים לעומת גברים יהודים, ופי 2.0 בנשים ערביות בהשוואה ליהודיות. השיעורים היו גבוהים יותר בגברים לעומת נשים: פי 1.2 בגברים יהודים לעומת נשים יהודיות ופי 1.1 בגברים ערבים לעומת נשים ערביות (תרשים 10). שיעורי התמותה מסוכרת עולים בצורה חדה עם הגיל, בכל קבוצות האוכלוסייה, בפרט מגיל 75 ומעלה. בכל קבוצות הגיל, השיעורים גבוהים יותר בערבים (גברים ונשים) מאשר ביהודים (תרשים 11)[14].
מגמות בתמותה
בין השנים 1980–1997, עלו שיעורי התמותה מסוכרת בכל קבוצות האוכלוסייה: יהודים, ערבים, גברים ונשים. עיקר העלייה הייתה בין השנים 1995–1997 (עלייה של 82 אחוזים בגברים יהודים, 99 אחוזים בנשים יהודיות, 69 אחוזים בגברים ערבים ו-60 אחוזים בנשים ערביות). חלק מהעלייה מוסבר בשינויים שחלו בשיטות הרישום והקידוד של סיבות המוות בשנים אלו. בין השנים 2000–2016, ירדו שיעורי התמותה מסוכרת בכל קבוצות האוכלוסייה: בכ-13 אחוזים בגברים יהודים, בכ-14 אחוזים בנשים יהודיות, בכ-30 אחוזים בגברים ערבים ובכ-52 אחוזים בנשים ערביות (תרשים 12)[14].
תמותה מסוכרת: השוואה בין-לאומית
בהשוואה ליתר המדינות החברות ב-OECD, ישראל ממוקמת במקום השני בתמותה מסוכרת בגברים (אחרי מקסיקו) ובמקום השלישי בנשים (אחרי מקסיקו וטורקיה) (תרשים 13)[15] ההבדל בין ישראל ליתר המדינות נובע כנראה בחלקו משיטות שונות לרישום וקידוד סיבות המוות, לדוגמה: במקרים של תחלואה משולבת בסוכרת ומחלות לב וכלי דם יש נטייה גבוהה יותר בישראל לעומת מדינות אחרות לרשום בתעודת הפטירה את הסוכרת כסיבת המוות העיקרית על פני מחלת הלב[16].
(*) שיעורי התמותה במקסיקו (נתונים לא מוצגים בגרף) גבוהים פי 3.4 בגברים ופי 4.1 בנשים משיעורי התמותה בישראל: 157.6 ל-100,000 בגברים ו-145.2 ל-100,000 בנשים.
סיכום
סוכרת ממשיכה להוות נטל כבד על בריאות האוכלוסייה בישראל ועל מערכת הבריאות. שיעורי הסוכרת מסוג 1 בילדים ונוער עולים עלייה מתמדת, באוכלוסייה היהודים ובצורה אף חדה יותר באוכלוסייה הערבית. באוכלוסייה הבוגרת, הן שיעורי התחלואה והן שיעורי התמותה גבוהים יותר באוכלוסייה הערבית. שיעורי התמותה מסוכרת גבוהים יותר בישראל מאשר ברוב מדינות ה-OECD. עם זאת, ניכרת בעשור האחרון ירידה בשיעורי התמותה מסוכרת, הן באוכלוסייה היהודית והן באוכלוסייה הערבית.
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 World Health Organization. Global Report on Diabetes. WHO, Geneva 2016. http://apps.who.int/iris/bitstre am/10665/204871/1/9789241565257_eng.pdf.
- ↑ Cho NH, Shaw JE, Karuranga S, et al. IDF Diabetes Atlas: Global estimates of diabetes prevalence for 2017 and projections for 2045. Diabetes Res Clin Pract 2018;138:271-281.
- ↑ Koton S and the Israel IDDM Registry Study Group - IIRSG. Incidence of type 1 diabetes mellitus in the 0- to 17-yr-old Israel population, 1997-2003. Pediatr Diabetes 2007; 8:60-66.
- ↑ נתונים מדוח רישום סוכרת בבני 0–17 לשנים 2014–2015. המרכז הלאומי לבקרת מחלות, 2016
- ↑ Patterson CC, Gyurtis E, Rosenbauer J, et al. Trends in childhood type 1 diabetes incidence in Europe during 1989-2008: evidence of non-uniformity over time in rates of increase. Diabetologia 2012;55:2142-2147.
- ↑ תכנית מדדי איכות לרפואת הקהילה בישראל. דו"ח לשנים 2010–2012. המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות ומדיניות הבריאות בישראל, 2013. (נתונים מדוח הרישום הלאומי לסוכרת לשנת 2016, המרכז הלאומי לבקרת מחלות. (טרם פורסמו)
- ↑ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 7.8 Israel Center for Disease Control. Israeli National Health Interview Survey (INHIS-1) 2003-2004. Jerusalem: Ministry of Health; 2006.
- ↑ 8.0 8.1 8.2 Israel Center for Disease Control (ICDC). Israel National Health Interview Survey (INHIS-2) 2007-2010: Selected Findings; 2012 (Hebrew).
- ↑ 9.0 9.1 9.2 Israel National Health Interview Survey INHIS-3, 2013-2015 - Selected Findings. Israel Center for Disease Control, Ministry of Health. Publication. 2017; 374.
- ↑ 10.0 10.1 10.2 10.3 International Diabetes Federation. Diabetes Atlas, 8th edition. Brussels, Belgium: International Diabetes Federation, 2017. http://www.diabetesatlas.org.
- ↑ 11.0 11.1 World Health Organization. The Global Burden of Disease. 2012 update. World Health Organization, Health statistics and information systems, 2014.
http://www.who.int/healthinfo/global_burden_disease/estimates/en/index2.html- ↑ Dreiher J et al. Estimation of mortality savings due to a national program for diabetes care. Eur J Intern Med 2008. (doi:10.1016/j.ejim.2008.09.003).
- ↑ Ginsberg GM. Mortality, hospital days and treatment costs of current and reduced sugar consumption in Israel. Isr J Health Policy Res 2017.10;6:1.
- ↑ 14.0 14.1 Central Bureau of Statistics. National Cause of Death Database 2016.
- ↑ OECD (2016). "OECD Health Data: Health status", OECD Health Statistics (database), http://stats.oecd.org/
- ↑ Goldberger N, Applbaum Y, Meron J, Haklai Z. High Israeli mortality rates from diabetes and renal failure - Can international comparison of multiple causes of death reflect differences in choice of underlying cause? Isr J Health Policy Res 2015;4:31.
ראו גם
- לנושא הבא: סוכרת באוכלוסייה הערבית בישראל - Diabetes in Arab population in Israel
- לתוכן העניינים של המדריך לטיפול בסוכרת
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ענבר צוקה ד"ר מירי לוצקי, ד"ר אורית בלומנפלד, ריטה דכטיאר, דבי נוביק, דולב קרולינסקי, פרופסור תמי שוחט, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות
קישורים חיצוניים
עורך מדעי - פרופסור איתמר רז