האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6824 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6824 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

סוכרת בקרב עדות בישראל - Diabetes among different ethnic groups in Israel

מתוך ויקירפואה

Diabetes.png

המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז

פרק ראשי


תת הפרק הבא תת הפרק הקודם

תוכן עניינים > פרק #1.5: סוכרת בקרב עדות בישראל - Diabetes among different ethnic groups in Israel

המדריך לטיפול בסוכרת
מדריךסוכרת.jpg
שם המחבר ד"ר ענת יפה
שם הפרק סוכרת בקרב עדות בישראל
מאת המועצה הלאומית לסוכרת,
משרד הבריאות
מועד הוצאה 2022
מספר עמודים 619
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת


ראו גם – סוכרת באוכלוסייה הערבית בישראל - Diabetes in Arab population in Israel

כללי

סיכון להתפתחות הסוכרת, כמו גם איכות האיזון המטבולי, נמצאו במתאם הפוך למצב סוציו-אקונומי, השכלה ומצבי דחק ממושכים. לראייה, שיעור חולי הסוכרת בארץ גדול פי 4.7 בקרב עניים יחסית לאלה שאינם עניים[1].

האוכלוסייה בסיכון כוללת קבוצות מיעוט שונות כערבים, חרדים ויוצאי אתיופיה. התרומה הייחודית של כל משתנה, כמו גם חלקם של התבנית הגנטית, הסביבה התרבותית ומנגנוני הטיפול הפנים-קהילתיים - נמצאת במחקר. המידע הקיים בארץ על סוכרת בעדות ומגזרים שונים גדל עקב העלייה במודעות לחשיבות הנושא והחשיפה לפערים הקיימים בבריאות בין המגזרים השונים בישראל.

במקביל, חל שינוי במדיניות משרד הבריאות והמבטחים הרפואיים, המדגיש את מחויבות המערכת לצמצם פערים אלו באמצעות שיפור בהנגשה של שרותי הבריאות. שינוי מדיניות זה הוצג ב"עמודי האש", חוזר המנכ"ל מפברואר 2011‏[2], ובתוכנית הלאומית למניעה וטיפול בסוכרת של משרד הבריאות 2015‏[3].

סיבות לחשיבות ההבדלים בתחלואה בסוכרת בין עדות

אפידמיולוגיה שונה

ערבים

בקרב ערבים יחס הסיכון לסוכרת (Hazard ratio) בהשוואה ליהודים הוא 1.7 (1.19-2.43;95% ,CI, Confidence Interval) מתוקנן לגורמי סיכון בהשכלה, מצב סוציו-אקונומי, עומס קלורי בתזונה וסיפור משפחתי ומילדותי[2],

גיל ההופעה של סוכרת בערבים מוקדם יותר מאשר ביהודים[2],, אצל בוגרים צעירים, בני 20–50 שנה, יחס הסיכון לסוכרת בהשוואה בין שתי האוכלוסיות הוא הגדול ביותר 2.05 (;1.75-2.40 95% CI) והוא מושפע באופן חלקי מהמצאות גבוהה יותר של השמנה בקרב נשים ערביות בוגרות[3][4].

מגדר והמצאות סוכרת: בקרב נשים ערביות הימצאות גבוהה יותר מאשר בגברים בעוד שאין שוני בין המגדרים באוכלוסייה היהודית[3].

תוחלת חיים וסוכרת: ישנו פער בתוחלת החיים לרעת האוכלוסייה הערבית הבוגרת מגיל 45. פער זה בין האוכלוסיות גדל מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר חלק ניכר מהפער בין שני המגזרים הוא עקב תמותה מוגברת מסוכרת[5].

סוכרת מסוג 1: היארעות סוכרת מסוג 1 גבוהה יותר בקרב יהודים לעומת ערבים.

יוצאי אתיופיה

סוכרת הייתה מחלה נדירה עד כמעט לא קיימת בקרב העולים מאתיופיה - 0.5-0 אחוז[6][7].

עלייה בתחלואה כפונקציה של משך שהות בישראל: במהלך השנים שחלפו מהעלייה וההתאקלמות בישראל תועדה עלייה חדה בשכיחות הסוכרת[8][9]. הקשר החיובי בין משך השהות בארץ מאז העלייה מאתיופיה והסיכון לפתח סוכרת הודגם בעבודה האפידמיולוגית של יונתן ראובן וחבריו והוא נכון גם לגבי הסיכון לפתח יתר לחץ דם ועלייה במשקל[10][./index.php%3Ftitle=סוכרת_בקרב_עדות_בישראל_-_Diabetes_among_different_ethnic_groups_in_Israel#cite_note-הערה10-10 [10]][11]., אם כי עדיין, היקף העלייה במשקל נמוך מהממוצע הישראלי.

גיל הופעה של סוכרת: גיל ההופעה מוקדם יותר ושיעור היארעות סוכרת ביוצאי אתיופיה בני 20–50 שנה הוא 0.9 אחוז לשנה מול 0.5 אחוז לשנה ביהודים אחרים. לעומת זאת, בקבוצת הגיל הבוגרת מגיל 60 שנה, יוצאי אתיופיה הראו דווקא מגמה של ירידה בהיארעות בהשוואה ליהודים אחרים, שלא הגיעה למשמעות סטטיסטית[12].

סוכרת והשמנה: הסיכון המוגבר לפתח סוכרת אינו תלוי במרכיבי התסמונת המטבולית. להבדיל, יוצאי אתיופיה מפתחים סוכרת בערכי BMI‏ (Body Mass Index) נמוכים יותר מיהודים ועלייה קטנה יותר ב-BMI מלווה בעלייה בסיכון. סיכון לסוכרת מתוקנן למין ומשקל הוא 2.3 (1.91-2.79 ;95% CI)[12].

סוכרת מסוג 1: היארעות סוכרת מסוג 1 בקרב ילדים (עד גיל 17) ביוצאי אתיופיה עולה עם משך השהות בארץ והיא גבוהה יותר מאוכלוסיית ישראלים-יהודים: 9.5/100,000 מול 7.4/100,000 בהתאמה בשנת 1997 ל-21.7/100,000 מול 11.4/100,000 בהתאמה בשנת 2007‏[13]. להלן תרשים מגמות שיעור היארעות לילדים ממוצא אתיופי (ילידי אתיופיה או לפחות אחד מההורים).

גרף 1 . שיעור היארעות סוכרת מסוג 1 לילדים ממוצא אתיופי.

יוצאי ברית המועצות לשעבר

יחס סיכוי (Odds ratios) לסוכרת בקרב יוצאי ברית המועצות (עלייה לאחר 1990) אינו שונה מזה של יהודים וותיקים[10][12]. בניתוח למגדר הוא גבוה יותר בנשים מברית המועצות אם כי נמוך מזה של יוצאות אתיופיה, ונמוך יותר בגברים מברית המועצות[10]. עם זאת, המצאות סוכרת בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר גבוהה יותר מאשר יהודים ותיקים[14], עובדה שעשויה לרמז על שיפור בנוהגי חיים בישראל וצמצום גורמי סיכון להתפתחות סוכרת התלויים באורח חיים.

חרדים

חסר מידע בעיתונות המדעית על קבוצה זו. מידע חלקי נמצא בסקר מטעם עמותת מהיום[4] שבוצע על ידי גיאוקרטוגרפיה. מחקר זה התבסס על סקר טלפוני של מדגם ארצי מייצג של נשים וגברים בגיל 18 ומעלה. האנליזה בוצעה לגבי קבוצות אוכלוסייה שונות וקבוצת החרדים בתוכם. על פי מידע זה, אף על פי שמצבם הכלכלי של החרדים נמוך, שיעור הסוכרת אינו גבוה.

סוכרת מסוג 1: נתונים על שיעור היארעות סוכרת בקרב צעירים עד גיל 17 לא קיימים בהיעדר תיוג מגזר חרדי ברשם הלאומי לסוכרת מסוג 1.

פתוגנזה שונה

מחלת הסוכרת נגרמת על ידי לקות במנגנונים פיזיולוגים רבים. המשותף לכולם הוא תוצאת חילוף החומרים הסופית שביטויה אי-תקינות באיזון מערכת הפחמימות. קבוצות אוכלוסייה אשר חולקות מִתְאָם גנטי גדול מחד וגורמים סביבתיים והתנהגותיים משותפים מאידך, צפויות ללקות בסוגי סוכרת דומים. לכן, חקר פרטים באוכלוסייה אחידה יאפשר לימוד על המנגנונים אשר אחראים להתפתחות סוכרת. בישראל ניתן לראות בקרב חולי סוכרת סוג 1 מקבוצות אתניות מוגדרות שׁוֹנוּת בתדירות אללים מגינים או חושפים לסוכרת סוג 1 באזור class II‏ (Human Leukocyte Antigen)‏ HLA, ורב צורניוּת (Polymorphism) בגן לאינסולין[15]. בתוך פלח מהאוכלוסייה הערבית נמצאה גרסה לגן ל-TCF7L2 המלווה בשיעור גבוה של סוכרת סוג 2 וסכיזופרניה[16]. גוזלן וחבריה חפשו אלל מוטנטי (Mutant) משותף בחולי סוכרת עם תמונה קלינית חשודה ל-MODY‏ (Maturity-Onset Diabetes of the Young) בקרב קבוצות אתניות ישראליות: ערבים, יהודים: אשכנזים, ספרדים, תימנים או אתיופים. רוב המוטציות שנמצאו היו תלויות משפחה למעט שכיחות מוגברת של אלל מוטנטי לגלוקוקינאז (Glucokinase) ‏ - p. T206P, הגורם למחלת MODY2 בקרב אוכלוסייה אשכנזית בלבד[17]. קנובלר וחבריה הראו בחולי סוכרת תימנים שיעור נמוך של תסמונת מטבולית‏[18]. מאידך, ב-85 אחוזים מחולי סוכרת אתיופים נמצאה תסמונת מטבולית[19].

שוני במהלך מחלה ותחלואה נלווית

התגובה של הגוף להפרעת חילוף החומרים מושפעת מעמידות או נטייה של אברי הגוף לפגיעת חילוף החומרים. לדוגמה: חולי סוכרת נשאי הפלוטיפ (Haplotype) להפטוגלובין (Haptoglobin) מסוג 2-2 Hp נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואת לב וכלי דם ונפרופתיה (Nephropathy)‏[20]. המידע שקיים לגבי סיבוכים מאוחרים של סוכרת בעדות בישראל אינו כולל התייחסות לתבנית גנטית ואינו מתוקנן לגורמי הסיכון הקשורים. שיעור רטינופתיה (Retinopathy) נבדק בקרב בדואים בדרום בהשוואה ליהודים באותו אזור ונמצא גבוה יותר - 22 אחוזים מול 13.4 אחוזים בהתאמה[21]. בקרב נשים ערביות בירושלים, חרף שיעור מופחת של עישון, נצפתה תחלואה כלילית קשה, המופיעה בגיל צעיר יותר, במופע קליני לא-טיפוסי, אך עם שיעור השמנה גבוה יחסית לנשים יהודיות[22]. בהשוואה לחולי סוכרת אחרים, החולים התימנים פחות נוטים לפתח מחלות של כלי הדם, כולל מחלת לב איסכמית[23][24].

אתגרים באבחנה

המדדים לאבחנה של סוכרת כגון ערך גלוקוז בצום (FPG - Fasting Plasma Glucose), ערך גלוקוז לאחר העמסת סוכר (PPG - Post-Prandial Glucose) והמוגלובין מסוכרר (HbA1c) מראים רגישות שונה לאבחון המחלה בקבוצות האתניות השונות[25].

אין מידע השוואתי על רגישות השיטות השונות לאבחון סוכרת בעדות השונות בארץ. עבדול גאני, בעבודתו על אוכלוסייה ערבית, הראה שתי תת-קבוצות באוכלוסייה שבדק: אלה עם FPG מוגבר הם בעלי תנגודת מוגברת לאינסולין ובאלה עם ערך PPG מוגבר יש תת-תפקוד של תאי בטא[26]. המדד HbA1c אינו יכול לשמש לאבחון סוכרת באוכלוסיות הסובלות משיעור גבוה של נשאות להמוגלובין לא תקין כגון בדווים בצפון הארץ ותושבי הכפר ג׳סר-א-זרקא[27].

אתגרים טיפוליים שונים

טיפול מוצלח בחולה הסוכרתי דורש תזמון מדויק של אמצעים מתחומים שונים: פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, כלכליים וחברתיים-תרבותיים.

תגובה פיזיולוגית שונה לתרופות

ישנה שונות גדולה בתגובה לתרופות, בין אם בהיבט של יעילות או בהיבט של רעילות. חלק מהשונות נזקף למשתנים ביולוגים המשפיעים על זמינות התרופה ופעילותה ברמת איבר המטרה וחלק תלוי בהיבטים חברתיים-נפשיים. יעילות או רעילות בהקשר למשתנים הפיזיולוגים נמצאת בשיווי משקל בין פקטורים פרמקוקינטיים כספיגה, פיזור, מטבוליזם ופינוי של התרופה ופקטורים פרמקודינמים, קרי השפעה פיזיולוגית של המרכיב הפעיל של התרופה באתר הפעולה הביולוגי. שונות גנטית מורשת תורמת לתגובות השונות בין אנשים, משום שגנים רבים מקודדים חלבונים המעורבים בפקטורים פרמקוקינטים ודינמיים. מחקר פרמקוגנטי מכוון לאתר את המאפיינים הגנטיים הקובעים את התגובה הייחודית של המטופל לתרופה. הונג ופלורז סוקרים נושא זה[28].

בחולי סוכרת, לדוגמה, נשאי פולימורפיזם ל-IRSI G972R הראו תגובה ירודה לתכשירי סולפונילאוריאה[29]. בחולי MODY2 ניתן לעיתים קרובות להסתפק במעקב ללא צורך בטיפול תרופתי וב-MODY3 מודגמת רגישות גבוהה לסולפנילאוריאה. נכון הדבר גם בסוכרת הילודים שנגרמת על ידי מוטציה בגן ל- KCNJ11 המקודד ל-Kir6.2. הטיפול העדיף בסוכרת זו, שתמונתה הקלינית היא סוכרת מסוג 1, הוא פומי-סולפנילאוריאה ולא אינסולין[30]. בלום וחבריו הראו שבחולי סוכרת עם הפלוטיפ להפטוגלובין מסוג 2-2 Hp, טיפול בוויטמין E צמצם את פגיעה הקרדיווסקולרית[31]. מחקר פרמקוגנטי ללימוד של מאפיינים קליניים ומעבדתיים במטבוליזם פחמימות של קבוצות אתניות מוגדרות יאפשר להתאים טיפול נכון עבור הפרטים בקהילה. לדוגמה, טיפול באינסולין בחלק ניכר מחולי סוכרת במגזר ערבי עם Acanthosis Nigricans ותנגודת מוגברת לאינסולין על רקע השמנה, הביא להחמרת ההשמנה ללא שיפור באיזון מטבולי (יפה-מידע פנימי).

אתגרים בהיענות לטיפול

התמודדות יעילה עם דרישות הטיפול במחלת הסוכרת נשענת על הבנת המטופל את משמעות המחלה, רכישה של מיומנויות טיפול (כמדידת גלוקוז עצמית, זיהוי מצבי קיצון כהיפרגליקמיה או היפוגליקמיה, ידע בתזונה, התאמת ארוחות ולעיתים יכולת הזרקה עצמית), אמצעים כלכליים, ארגון וחוזקה נפשית יחד עם תחושת מסוגלות עצמית. אף על פי שמדובר בהתמודדות פרטנית, להשתייכות הקהילתית השפעה מכרעת על יכולת הפרט שבה לעמוד במטלות אלו. בישראל, לכל אזרח יש סל בריאות אחיד. לכן, לכאורה, מכשלות נגישות כהעדר ביטוח רפואי, המתוארות במדינות אחרות בעולם - בטלות. עם זאת, בבדיקת השטח בולטים הפערים בין מגזרים. וילף-מירון וחבריה[14], כחלק מפעולת המחלקה לצמצום פערים במכבי שירותי בריאות, בחנו את שיעור הסוכרת, מדדי הביצוע ואיכות האיזון של חולי הסוכרת המבוטחים בקופה. המדדים האלו נבחנו על פי פילוח כלכלי-חברתי-אתני. נבדקו עולים מברית המועצות לשעבר, יהודים-וותיקים וערבים. בעבודתם נמצא שחולים עניים סובלים בשיעור גבוה יותר מסוכרת, שיעור נמוך יותר של מבצעי "מעקב סוכרת מומלץ", שיעור נמוך יותר של מאוזנים (HbA1c נמוך מ-7 אחוזים) ושיעור גבוה יותר של לא-מאוזנים (HbA1c מעל 9 אחוזים). בעבודתם מתועד הפער בפיזור העוני בין הקבוצה היהודית והערבית. רוב האוכלוסייה הערבית נמצאה בתת-הקבוצה הענייה. לאחר תיקון משתנה העוני, צומצם הפער לרעת נשים ערביות מול נשים יהודיות ל-49 אחוזים אך לא נעלם[14].

טולדנו וחבריו בדקו את היכולת של חולי סוכרת יוצאי אתיופיה לנצל שירותי סל בריאות בהשוואה לחולי סוכרת תואמי גיל ומין בחמש מרפאות קהילתיות פריפריות של שירותי בריאות כללית. יוצאי אתיופיה עשו תת-שימוש במגוון שירותים, כביצוע בדיקות דם בסיסיות לחולה עם סוכרת, בדיקות משקל, גובה, לחץ דם, בדיקת כפות רגליים ובדיקות עיניים. תועדו קשיים בתקשורת עם הצוות המטפל (רפואי, סיעודי, דיאטניות ורוקחים) עד לכדי הגבלה בקבלת מידע על משמעות מחלת הסוכרת, מעט מפגשי הדרכה עם אחיות, הבנה מוגבלת של המלצות הדיאטניות והעדר שיח על סיבוכי המחלה כגון הפרעה בתפקוד מיני. מדד חילוף החומרים, HbA1c, הממוצע היה 9.5 אחוזים בקרב יוצאי אתיופיה ו-8.1 אחוזים בנבדקי הביקורת (0.05>P)‏[32].

היכולת של הצוות המטפל לתקשר בשפה ובעולם מושגים התואם לעולמם של המטופלים יכול להשפיע על מידת ההיענות של המטופלים (לדוגמה, באוכלוסייה החרדית התייחסות לחגים ומועדים - ימי צום, ארוחות שבת, ארוחה שלישית ו"מלווה מלכה", ובאוכלוסייה הערבית - חודש הרמדאן).

בהשוואה של מדדי ביצוע לטיפול בסוכרת (מדידות HbA1c, כולסטרול, לחץ דם, איזון לחץ דם) בין מבוטחים בוגרים מהמגזר החרדי ויהודים אחרים שבוצע על ידי ליאורה ולנסקי מקופת חולים מאוחדת, לא נמצאו הבדלים גדולים בין הקבוצות.

תגובה חברתית שונה למחלה והשלכותיה

משמעות המחלה בתפיסתה החברתית-תרבותית משפיעה על מידת התמיכה והעזרה שבה יזכה הפרט החולה. מחלת סוכרת נתפסת באופן שונה בקבוצות אתניות שונות.

ביוצאי אתיופיה: מחלת הסוכרת היא מחלה חדשה אצל יוצאי אתיופיה ולכן הידע עליה מצומצם ומוגבל. כך יוצא שעמדות הלקוחות מעולם החולי החריף, כגון הציפייה מחולה לנוח ולא לעבוד, מושלכות על חולי כרוני באופן שיוצר דיסוננס בין מטופל וההנחיה הרפואית[33]. היחס להשמנה כמו גם לצורך בהגבלה תזונתית מתוך מטרה של ירידה במשקל הגוף אינם קבילים, ובמקרים מסוימים אף מנוגדים לתפיסת הבריאות[33].

בחברה הערבית: סוכרת מסוג 2 שכיחה ביותר והמודעות לעצם המחלה ולתחלואה הנגזרת ממנה, גבוהה. עם זאת, הצורך בהתמודדות אישית וחברתית עם תחלואה זו מודחק. נפוץ ביותר הוא הנוהג של הבאת ממתקים ומשקאות מתוקים לחולה קשה המאושפז עקב סיבוכי סוכרת וקיימת התנגדות, שלא לומר חוסר יכולת, להתמודד עם ההכרח בשינוי נדרש של הרגלים. סוכרת מסוג 1, לעומת זאת, מעוררת סטיגמה. לדברי שאדי קסיס[5], החברה הערבית מתקשה לקבל את חולי הסוכרת מסוג 1. הקושי מחלחל גם לתפיסות של בני המשפחה כלפי החולה משום "שכשנשמעת המילה סוכרת, עולים בראש רק דברים רעים, כאב, קטיעת איברים ומוות" המודעות למשמעות האיזון בהפחתת סיבוכים ולעובדה ש"עם סוכרת אפשר לחיות" חסרה, "את זה החברה הערבית לא ידעה מקודם".

בחברה החרדית: סוכרת מסוג 2 אינה מעוררת חרדה או דחייה. בסקר טלפוני שבוצע עבור עמותת מהיום[4] נמצא: שיעור נמוך של משיבים חרדים המדווחים על חשש להתפתחות סוכרת, שיעור נמוך במיוחד החושבים שמחלת הסוכרת היא מסוכנת, שיעור נמוך של חולים, אשר מדווחים שחסרים להם אמצעים לטיפול במחלה. בני משפחה של סוכרתיים חרדים מדווחים מעט יותר על סיבוכים של סוכרת. בהשוואת תוחלת החיים של תושבי ערים שונות בישראל מתברר כי בערים בהן ריכוז החרדים גבוה, תוחלת החיים גבוהה יותר מהצפוי לפי המאפיינים החברתיים-כלכליים של העיר. כמו כן, בסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתבסס על דיווח עצמי, שיעור החרדים שדיווחו על בריאות טובה מאוד היה גבוה באופן ניכר מאשר בקרב מגזרים אחרים. בקהילה זו יש תמיכה מאורגנת ומוכוונת על ידי ראשי הקהילה ועזרה הדדית רבה, קרי מרכיבי הון חברתי גבוה[34]. מאידך, בנוגע לסוכרת מסוג 1 עדיין יש הסתרה: "הסוכרת בציבור החרדי הייתה דבר שצריך להסתיר שמא יצור כתם שחור על המשפחה כולה" (יעל נוימן[10]). הורים לילדים חולי סוכרת מהקהילה החרדית מבקשים מהעמותה לסוכרת נעורים[6] לקבל דואר מוסווה ובני נוער ובוגרים צעירים מעלימים את קיום המחלה, לעיתים אף מבני משפחה קרובים. מעבר לנטל נפשי של ההסתרה יש כאן לעיתים ויתור על איזון הדוק. הסיבות לכך מגוונות: פחד מהאשמה של ההורה במחלת הילד וגם פגיעה עתידית ביכולת החיתון. פעילות של ארגוני סולידריות תוך מגזריים (להלן) מביאה לשינוי. "בעקבות פעילותינו בקרב הסוכרתיים" העזו האנשים להכיר, לשתף ולחלוק עם סוכרתיים נוספים את החששות והלבטים שלהם בשיחות אישיות ובסדנאות עם אנשי מקצוע. השחרור הנפשי שנוצר אצל המשתתף השפיע על היכולת שלו לשתף בסוכרת את מעגלי משפחתו הקרובה והרחוקה יותר ואת חבריו, דבר שגרם לשמירה על האיזון (יעל נוימן[10]).

יכולת להיעזר בארגוני הזדהות וסיוע חברתיים

ארגוני חולים ומגזר שלישי נוטלים תפקיד גדול באספקת מידע נגיש ושימושי מחד ותמיכה הדדית ועזרה במימוש זכויות בריאות, מאידך. בארגוני הסיוע הגדולים בתחום סוכרת נעורים[6] וסוכרת מבוגרים[7] יש תת-ייצוג של המגזר הערבי וקבוצות מיעוט אחרות. ארגונים ייעודים החלו לפעול. עמותת אלשוג׳עאן[5] (האמיצים) לסוכרת נעורים מכוונת לילדים ונוער ממגזר ערבי, העמותה מפעילה קייטנה שנתית לילדים, מקיימת פעילות בבתי ספר כגון "משטרה סוכרתית": ניידת משטרה של העמותה, עם "שוטרים ושוטרות" סוכרתיים, מבקרים את הילדים בבתיהם או בבית ספרם ובודקים את הסוכר תמורת מתנה למאוזנים.

עמותת תואזן לסוכרת נעורים פועלת באזור המשולש[8], עמותת טנא בריאות - לקידום בריאות יוצאי אתיופיה[9]. בחברה החרדית פעלו ארגוני סיוע גמ"ח והוקמו עמותות חדשות לטיפול בחולי סוכרת מסוג 1. עמותת מתוקים לדרך[10] התומכת בסוכרתיים סוג 1 שומרי מצוות, מפעילה נופשונים חד שנתי לילדים ולאימהות ומספקת מידע וגם מודל לתזונה נכונה ופעילות גופנית מותאמת והעיקר נותנים אפשרות של שיח משותף ועזרה הדדית. עמותת מתוק ביחד מסיעת לחולי סוכרת מסוג 1 צעירים ופועלת בעיקר באזור ירושלים[11]. לכל העמותות האלו תפקיד מפתח בשינוי עמדות ואמונות כלפי המחלה, מתן מודלים טובים להתמודדות וטיוב בניצול שירותי הבריאות.

פניה למערכות טיפול חלופיות

מערכות טיפול חלופיות כמערכת רפואה משלימה, רפואה חלופית או רפואה מסורתית הן לרוב מערכות מקבילות אשר אינן מקיימות ביניהן דו-שיח ולכן ייתכן מצב של התנגשות בהמלצות טיפול. היקף הפנייה למערכות חלופיות ואופיין מושפע מרקע אתני, מגדר, השכלה ורקע כלכלי. בסקר שנערך על שימוש ברפואה מסורתית אמרו יותר ממחצית מהנשאלים יוצאי אתיופיה שיפנו את הקרוב חולה הסוכרת לרפואה מסורתית[33]. דנינו ועמר מתעדים את הרפואה המסורתית ביוצאי אתיופיה ומדווחים שיש פריחה ושגשוג של חנויות צמחי המרפא המיובאים מאתיופיה[35]. שימוש בצמחי מרפא הגדלים בארץ נפוץ בקרב אוכלוסייה ערבית[36] וכן בקרב האוכלוסייה החרדית[37].

ביבליוגרפיה

  1. ↑ המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות, מדיניות הבריאות ומועצת הבריאות- דו"ח תוכנית מדדים 2007-2009.
  2. ↑ 2.0 2.1 2.2 Adult-onset diabetes among Arabs and Jews in Israel: a population-based study. Kalter-Leibovici O, Chetrit A, Lubin F, Atamna A, Alpert G, Ziv A, Abu-Saad K, Murad H, Eilat-Adar S, Goldbourt U. Diabet Med.2012 Jun;29(6):748-54
  3. ↑ 3.0 3.1 3.2 . Adult Arabs have higher risk for Diabetes Mel I itus than Jews in Israel. Anat Jaffe A, Giveon S, Wulffhart L, Oberman B, Baidousi M, Ziv A, Kalter-Leibovici O, Submitted, 2017
  4. ↑ 4.0 4.1 4.2 Obesity among Arabs and Jews in Israel: A population -based study. Kalter-Leibovici O, Ahmed Atamna A, Lubin F, Alpert G, Gi I Ion Keren M, Murad H, Chetrit A, Goffer D, Eilat-Adar D and Goldbourt U. IMAJ 2007 July; vol 9:525530.
  5. ↑ 5.0 5.1 5.2 Arab-Jewish gap in life expectancy in Israel Ameed M. Saabneh AM. The European Journal of Public Health, Vol. 26, No. 3,433-438
  6. ↑ 6.0 6.1 6.2 Prevalence of diabetes mellitus in Ethiopian immigrants.Rubinstein Al, Graf E, Landau E, Reisin LH, Goldbourt U. Isr J Med Sci. 1991 May;27(5):252-4.
  7. ↑ 7.0 7.1 Prevalence of diabetes mellitus in Ethiopian immigrants: comparison of Moses and Solomon immigrations. Rubinstein A, Graf E, Villa Y. Isr J Med Sci. 1993 Jun-Jul; 29(6-7):344-6.
  8. ↑ 8.0 8.1 High prevalence of diabetes in young adult Ethiopian immigrants to Israel. Cohen MP, Stern E, Rusecki Y, Zeidler A. Diabetes. 1988 Jun;37(6):824-8.
  9. ↑ 9.0 9.1 Diabetes in Ethiopian immigrants is not due to insulin resistence: A minimal model study. Todjman K, Turkot S Ilan Z et al. Isr J Med Sci 1997:33;1 supp 1 (abstract)
  10. ↑ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 The prevalence of diabetes, hypertension and obesity among immigrants from East Africa and the former Soviet Union: a retrospective comparative 30-year cohort study. Reuven Y, Dreiher J and Shvartzman P. Cardiovasc Diabetol (2016) 15:74
  11. ↑ 11.0 11.1 Metabolic changes in immigrants from Africa to a Western country: time-lag effects of 20 years since immigration, kal- chaiem-Dekel O, Shai I, Biderman A, Orenstein A, Cicurel A, Reuven Y, Henkin Y. J Diabetes. 2015 Jul;7(4):531-9
  12. ↑ 12.0 12.1 12.2 Diabetes among Ethiopian Immigrants to Israel: Exploring the Effects of Migration and Ethnicity on Diabetes Risk. Jaffe A, Giveon SM, Ziv A, Oberman B, Wulffhart L, Freedman L, Kalter-Leibovici O. PL0S One. 2016 Jun 14,11(6):
  13. ↑ Incidences and age at disease onset of Type 1 Diabetes Mellitus among Israeli Ethiopians are correlated with the duration of exposure to a new environment. Drori R, Jaffe A. On behalf of the Israel IDDM Registry Study Group. Israel Endocrine Society Annual Meeting and Scientific Sessions, Tel Aviv, 2007 (oral presentation).
  14. ↑ 14.0 14.1 14.2 Disparities in diabetes care: role of the patient's socio-demographic characteristics. Wilf-Miron R, Peled R, Yaari E, Shem- Tov O, Weinner VA, Porath A, Kokia E. MC Public Health. 2010, 25;10:729.
  15. ↑ Benedek G, Brautbar C, Vardi P, et al. Effect of polymorphism in insulin locus and HLA on type 1 diabetes in four ethnic groups in Israel. Tissue Antigens. 2009 Jan;73(1):33-8
  16. ↑ Alkelai A, Greenbaum L, Lupoli S, Kohn Y, Sarner-Kanyas K, et al. Association of the Type 2 Diabetes Mellitus Susceptibility Gene, TCF7L2, with Schizophrenia in an Arab-Israeli Family Sample. PLoS ONE (2012) 7(1): e29228. doi:10.1371/journal. pone.0029228
  17. ↑ Gozlan Y, Tenenbaum A, Shalitin S, et al. The glucokinase mutation p.T206P is common among MODY patients of Jewish Ashkenazi descent. Pediatr Diabetes. 2011 Oct 7. doi: 10.1111/j.1399-5448.2011.00822.x. (Epub ahead of print)
  18. ↑ Magnazi, MB , Reshet, N , Zornitzki, T et al. The prevalence and severity of hypertension in patients with type 2 diabetes of Yemenite origin is lower than in non-Yemenite diabetics. Diabetologia.(2010) 53 Abstract: 1293
  19. ↑ Sumner AM, Knight MG, Jaffe A. Metabolic Syndrome with Fasting Hyperglycemia Is More Common in Ethiopian Israelis Than West Africans or African Americans. ADA- Abs (2011)
  20. ↑ Farbsteina D, and Levy AP. The Genetics of Vascular Complications in Diabetes Mellitus Cardiol Clin. 2010 August ; 28(3): 477-496.
  21. ↑ Chorny A, Lifshits T, Kratz A, el al. Prevalence and risk factors for diabetic retinopathy in type 2 diabetes patients in Jewish and Bedouin populations in southern Israel. Harefuah. 2011 Dec;150(12):906-10, 935. Hebrew.
  22. ↑ Tirosh A, Calderon-Margalit R, Mazar M, Stern Z. Differences in quality of diabetes care between Jews and Arabs in Jerusalem. Am J Med Qual. 2008 Jan-Feb;23(1):60-5
  23. ↑ Weingarten MA, Katzir I, Sprecher E, et al: Diabetes and Ischemic heart disease among Yemenite immigrants in Israel. IMAJ, 2000;2:207-210
  24. ↑ Brunner D, Altman S, Meshulam N, et al: Low prevalence or absence of vascular disease in diabetic Yemenite Jews. Isr J Med Sci, 1972;8:775-77
  25. ↑ Heath, Ashleigh E., "Comparison of Screening Methods for Pre-diabetes and Type 2 Diabetes Mellitus by Race/Ethnicity and Gender" (2012). Public Health Theses. Paper 202.
  26. ↑ Different contributions of insulin resistance and beta-cell dysfunction in overweight Israeli Arabs with IFG and IGT. Ab- dul-Ghani MA, Sabbah M, Kher J, et al. Diabetes Metab Res Rev. 200622(2):126-30.
  27. ↑ Sickle Cell Anemia in Northern Israel: Screening and Prevention. Koren A, Zalman L, Palmor H. IMAJ,2009,11
  28. ↑ Pharmacogenetics in type 2 diabetes: potential implications for clinical practice. Huang C, Florez JC. Genome Med.2011 ;3:76
  29. ↑ IRS1 G972R missense polymorphism is associated with failure to oral antidiabetes drugs in white patients with type 2 diabetes from Italy. Prudente S, Morini E, Lucchesi D, Lamacchia O, Bailetti D, Mercuri L, Alberico F, Copetti M, Pucci L, Fa riel Io S, Giusti L, Cignarelli M, Penno G, De Cosmo S, Trischitta V. Diabetes. 2014 Sep; 63(9):3135-40.
  30. ↑ Glibenclamide treatment in permanent neonatal diabetes mellitus due to an activating mutation in Kir6.2 Zung A, Glaser B, Nimri R, el al. J Clin Endocrinol Metab. 2004 ;89(11):5504-7
  31. ↑ Vitamin E reduces cardiovascular disease in individuals with diabetes mellitus and the haptoglobin 2-2 genotype. Blum S, Vardi M, Brown JB et al. Pharmacogenomics. 2010,11(5): 675-684.
  32. ↑ האם יוצאי אתיופיה זוכים לשירות רפואי כשאר חולי הסוכרת? השימוש בשירותי הבריאות על ידי חולי סוכרת יוצאי אתיופיה הטיפול בהם בהשוואה לחולי סוכרת שאינם עולי אתיופיה. טולדנו י, גבעון ש, קהאן א, ספפה א, גוטמן נ, יפה ע. "עשור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי 1995-2005״ 2006,511-534
  33. ↑ 33.0 33.1 33.2 Guttman N, Jaffe A: "We didn't have it in Ethiopia!"Preliminary Findings on Attitudes and Beliefs of Ethiopian Immigrants to Israel Regarding Diabetes. Israel society of diabetes mellitus 2001 (ABS-or).
  34. ↑ הקשר בין הון חברתי לבריאות בקרב חרדים. דב צ׳רניחובסקי וחן שרוני. מרכז סאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, 2015
  35. ↑ אתיופיה בישראל - מחקר אתנופרמקולוגי של קהילת יוצאי אתיופיה. דקלה דנינו וזהר עמר. ״הרפואה״ - כרך 147, חוב׳ ז', יולי 2008
  36. ↑ Maintaining a physiological blood glucose level with 'glucolevel', a combination of fouranti-diabetes plants used in the traditional arab herbal medicine. Said 0, Fulder S, Khalil K, Azaizeh H, Kassis E, Saad B. Evidence Based Complement Alternat Med. 2008 Dec; 5(4):421-8.
  37. ↑ ידע אישי-ד"ר מוסנזון

ראו גם

  1. תוכנית "עמוד האש": מטרה שנייה תכנית עבודה לשנת 2011 - משרד הבריאות
  2. חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בנושא הנגשה 2011. [1]
  3. התוכנית לאומית לסוכרת 2015 [2]
  4. עמותת מהיום, [www.mehayom.org.il]
  5. שאדי קסיס מיסד ומנכ״ל עמותת אלשוג'אן (האמיצים) לסוכרת נעורים, טלפון: 04-6012403, פקס: 1534-6012403, [www.brave.org.il]
  6. אגודה לסוכרת נעורים בישראל www.jdrf.org.il
  7. אגודה ישראלית לסוכרת http://sukeret.mednet.co.il
  8. עמותת תואזן לסוכרת נעורים במגזר הערבי דוא״ל: tawazn.2016@Gmail.com
  9. יאסמין מג׳אדלה מוואסי - רכזת פרויקטים לילדים ונוער 050-5601500, טלפון: 04-8886823
  10. טנא בריאות טלפון: 04-6213965,04-6211891 http://tene-briut.org.il
  11. עמותת מתוקים לדרך - מיסדת יעל נוימן: טלפאקס: 03-570772, טל׳ 052-7121618 דוא״ל: yaeln.kavmatok@gmail.com טלמסר - קו מתוק בו אפשר לשמוע הרצאות מפי אנשי מקצוע, רבנים, דיונים וכד׳ 077-2012220
  12. עמותת מתוק ביחד - מיסדת ומנהלת טובה לנג דוא"ל: 866063@gmail.com
  13. עמותת הגליל טלפון: 04-6012403


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ענת יפה, יחידה לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, מרכז רפואי הלל יפה


מו"ל - The Medical Group Themedical.png עורכים מדעיים - דר' עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז, עורכת - רינת אלוני