הצגת המקור של הדף "שיטת שלהב - Child'Space method"

{{ערך בבדיקה}}

{{מחלה
|תמונה=
|כיתוב תמונה=
|שם עברי= שיטת שלהב 
|שם לועזי= Shelhav method
|שמות נוספים=
|ICD-10=
|ICD-9=
|MeSH=
|יוצר הערך= ד”ר חווה שלהב, ד"ר יורם זנדהאוז {{ש}}[[קובץ:TopLogoR.jpg|80px]]
|אחראי הערך=
}}

בשנתיים הראשונות לחיי התינוק מתרחשת טרנספורמציה דרמטית ביכולתו לשלוט בגופו. היכולות החדשות שנרכשו מטביעות את חותמן על כל מערכות הגוף והאינטראקציה עם העולם הפיזי והחברתי: מהרמת הראש, המאפשרת לראות ולהסתכל, דרך ישיבה, המאפשרת את חקר הסביבה באמצעות הידיים ועד הדיבור, המרחיב את הקומוניקציה.

תינוקות רבים נמצאים על קו התפר שבין התפתחות המוגדרת כתקינה לבין התפתחות המאופיינת בקושי שלהם להתאים את עצמם לתפקודים חדשים. יש אנשי מקצוע הדוגלים באי התערבות, בבחינת "הניחו לילד לנפשו, ואפשרו לתהליך האונטוגנטי לעשות את שלו". מאמר זה יעסוק בשאלות: האם "זה יסתדר מעצמו" או האם יש צורך בהתערבות ובהרחבת הרפרטואר התנועתי? מתי לעשות זאת? האם חלון הזדמנויות שלא מומש משאיר עקבות גם בבגרות?

==הרקע לשיטת Child'Space==

רעיונותיו של ד"ר משה פלדנקרייז בכל הנוגע לשורשי ההתפתחות המוקדמת של התינוק הם בסיס תאורטי לשיטה. מול התאוריות השוללות התערבות והגורסות שאין צורך להתערב בשלבי ההתפתחות, עומדת העובדה שלא תמיד תינוקות מתפתחים כשפשוט "מניחים להם". הראיה לכך היא שבשנים האחרונות חל גידול במספר הילדים הסובלים מבעיות מוטוריות, התנהגותיות וחברתיות כבר בכיתות הגן.

בעשור האחרון חוקרים האנשים העוסקים בפסיכולוגיה התפתחותית ובתחום הסומאטי את ההשפעות של רמת מעורבות ההורים על ההתפתחות המוטורית, הקוגניטיבית והרגשית של תינוקם {{הערה|שם= הערה1|Fogel A. Relation Narratives of the Prelinguistic Self. In Rochat Philippe (Ed) The self in infancy: theory and research, New York :Elsevier 1995}}  {{הערה|שם= הערה2|Rochat P. Early Objectification of the Self. In Rochat P. (Ed) in Self in Infancy: Theories and Research, New York: Elsevier 1995}}  {{הערה|שם= הערה3|Rochat P, Morgan R. Early Objectification of the Self. In Rochat P (Ed) in Self in Infancy: Theories and Research, New York: Elsevier 1995}}  {{הערה|שם= הערה4|Stern D. The Interpersonal World of the Infant New York: Basic Books 2000}} . ואכן, הצורך באבחון ובטיפול בבעיות כבר בשלב התפתחותי מוקדם ככל האפשר הפך למשמעותי יותר.

במסגרת המחקר לעבודת הדוקטורט באוניברסיטת היידלברג פותח מודל הבוחן את התנועה כאמצעי לימוד. המחקר נערך במשך שנת לימודים אחת בבית ספר לחינוך מיוחד בגרמניה, והוא מתואר בספרי "תנועה ולמידה: שיטת פלדנקרייז כמודל לימודי" {{הערה|שם= הערה5|Shelhav C. Bewegung und Lernen – Die Felfenkrais-Methode als Lernmodell, Dortmund: verlag modernes lernen 1999}}.

במחקר נבדקו ילדים בני 10-6 עם קשיי למידה. לקשיים אלה נלוו גם בעיות מוטוריות, בעיות יציבה, שיווי משקל, אוריינטציה ודימוי עצמי נמוך.

בעקבות טיפול באמצעות תנועה ומגע, חל אצל כל ילדי קבוצת הניסוי שיפור משמעותי באופן היציבה, בארגון המוטורי ובשיווי המשקל. כמו כן, חל שיפור ניכר בתפיסת החלל ובארגונו, בדימוי העצמי וביחסים הבין-אישיים שהתבטאו בעזרה הדדית, בסבלנות כלפי עצמם ובסובלנות כלפי אחרים. לעומת זאת, ובאופן בלתי צפוי לחלוטין, אצל מרבית הנבדקים בקבוצת הביקורת לא די שלא חל כל שיפור, אלא אף חלה נסיגה בולטת בכל מרכיבי היציבה וביכולת שיווי המשקל!

בעקבות המחקר נולדה שיטת שלהב - Child'Space המיושמת במפגשים פרטניים וקבוצתיים.

==האם להתערב ומתי?==

ה"התערבות" בשיטת שלהב משמעותה התבוננות וניתוח, גירוי פרופריוספטיבי וחושי תוך התמקדות במה שמתפקד. היא איננה מזרזת התפתחות.

לעתים הורים חשים שמשהו אינו בסדר עם ילדם, אף שאינם יכולים לשים על זה את האצבע. כאשר הם מעלים את חששם בפני הרופא, הם זוכים לעתים לתגובה, כגון: "זה יסתדר מעצמו". במקרים אחרים הבעיות המזעריות נעלמות מעיני ההורים, אך גם הורים שמבחינים בבעיה כלשהי, סביר להניח שאינם מצוידים בכלים הדרושים כדי להבין את מהותה או את השלכותיה. הורים אחרים מוצפים בכמות אדירה של מידע סותר על תפקידם כהורים ועל התפתחות תקינה מהי, אך ברגע האמת הם אינם יודעים כיצד לנהוג.

הניסיון מוכיח ש"להותיר את המצב שייפתר מעצמו" מקבע אצל התינוק תחושה של חוסר יכולת במפרקים ובשרירים, והתנועה - במקום להיות מהנָה - הופכת להיות קשה לביצוע ולא מתגמלת.

סממנים מינימליים של התפתחות איטית, כגון: רפרטואר תנועתי דל ומתח שרירים גבוה או נמוך, לעתים מוגדרים כהתפתחות תקינה. מניסיוני, ההתערבות המוקדמת עוזרת לתפקוד אופטימלי של התינוק. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

הערך המוסף של ההתערבות המוקדמת הוא בכך שדפוסי תנועה בסינפסות עדיין אינם מקובעים, טרם הצטבר המטען הרגשי הקשור בתבניות אלה, ולכן אין זה קשה לגרות ולהביא לידי שינוי. סולמנס וטורנבל {{הערה|שם= הערה6 |  סולמס מ. טרנבול א. "המוח ועולם הנפש", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2005}}  טוענים שהסינפסות מתפתחות במהלך השנה הראשונה, ועל כן מידת הגרייה החושית תשפיע על התפתחותן. כלומר, התערבות בשלב זה היא מכרעת. רושה טוען שמחקרים בנוירו-התפתחות מצביעים על כך שקשרים סינפטיים אף נמחקים אם לא נעשה בהם שימוש. פוגל {{הערה|שם= הערה1}} טוען שבעשר השנים האחרונות התחולל שינוי רדיקלי בהבנת מושג ה"עצמי" בינקות. הרעיון שתחושת ה"עצמי" קיימת אצל תינוקות הרבה לפני שהם מזהים את עצמם במראה, עוד לפני שהם רוכשים את השפה. ה"עצמי" הטרום-שפתי מתבסס על התפיסה העצמית כחלק מהיחסים עם הסביבה הפיזית והחברתית.

איננו יכולים לדעת מי מהתינוקות יתגבר בטווח הארוך על עיכובים התפתחותיים מוטוריים או על התסכולים הנובעים מהקשיים המוטוריים. בעיה של שיווי משקל מהינקות עלולה להפוך גם לבעיה חברתית: ילדים כאלה נמנעים מאתגרים המצריכים שיווי משקל, אוריינטציה וקואורדינציה - משחקי כדור, לדוגמה, והעדפה לא להשתתף באינטראקציה החברתית בהפסקות, דבר שיוצר מעגל קסמים.

פלדנקרייז וסטרן מחזקים טענה זאת. פלדנקרייז מדבר על התנועה המפצה (Compensatory) בקרב המבוגרים, ואילו סטרן מצא אותה כבר אצל תינוקות. סטרן {{הערה|שם= הערה4}} מתאר בספרו כיצד יכולה להתפתח דיספונקציה ואומר שכאשר התינוק נתקל בקושי בביצוע תנועה, מנגנון ההישרדות שלו נכנס לפעולה, המוח והגוף מפתחים תנועה מפצה עבור כל מצב בעייתי, והוא מוצא פתרון המשרת אותו במצב הספציפי. פתרון זמני זה הופך לדפוס תנועה. עם הזמן דפוסים מפצים אלה מעכבים התפתחות פונקציונלית ותקינה, ומחבלים באיכות התנועה. סטרן מדגיש שגם האלמנט הרגשי עשוי להיות המקור לעיכובים בהתפתחות המוטורית והחברתית.

==התבוננות, אבחון וטיפול==

די לאבחן תנועה תקינה חשוב לבדוק ולראות אם יש לילד יכולת תנועה ספונטנית במהירויות שונות ובמתח מתאים לפעולה. כמו כן תיבחן ותטופל הרוטציה לאורך ציר עמוד השדרה בווריאציות ובדרגות קושי שונות. אם יש קושי או איחור התפתחותי, התנועה היא מונוטונית ודלה יותר.

להלן תרשים הממחיש את ההדדיות בין המערכות המשתתפות בשיטה (תרשים 1)


[[קובץ:שלהב05.jpg|500px|center|]]


הטיפול הרב מערכתי מושג בצורה טובה דרך משולש הורה-תינוק-מנחה. המנחה וההורה מתנהגים כמתווכים המנחים את התינוק להשגת אינטגרציה פונקציונלית ושינוי פונקציונלי. התערבות מוקדמת עשויה לעודד התפתחות תקינה. על ההתערבות להיעשות לא בדרך של "תרגילים" מכניים, אלא תוך כדי תנועה מתוך הרפרטואר ההתפתחותי או משחק בעל משמעות פונקציונלית: כל הגוף צריך להתארגן לקראת ביצוע תנועה. אחת הדוגמאות היא השימוש בעלייה ובירידה במדרגות ככלי טיפולי - אתגר אהוב על תינוקות. לא תמיד ההורים מבינים את חשיבותה של פעולה יום-יומית זו, ובשיעורי הבית שהם מקבלים (ובמיוחד הורים לילדים עם קשיים מוטוריים) אנו מעודדים אותם לעשות שימוש בחדר המדרגות לגירוי סנסומוטורי.

;מה למעשה מתרחש אצל התינוק כאשר הוא עולה או יורד במדרגות?
* כל אברי הגוף משתתפים בפעולה: הראש, הידיים, הגו, הרגליים וגם המבט.
* נדרשים תיאום בין כל חלקי הגוף, העברת משקל, התקדמות.
* התינוק מפתח תחושת גובה ועומק: לאיזה גובה עליי להרים את הרגל?
* הוא מתמודד עם פחד בגבהים שונים: על מה להישען? מי יעזור לי?
* הוא מסתקרן: מה מחכה לי במדרגה הבאה? אילו דברים חדשים אראה או אחווה?
* השליטה מתפתחת דרך ניסוי וטעייה.

גם הירידה במדרגות על ידי החלקת הגוף לאחור על הבטן היא אתגר בפני עצמו. כאן התינוק צריך להפעיל את מערכת התחושה, ללא שיתוף הראייה.

==העקרונות המנחים את האבחון והטיפול בשיטה==

* ההתייחסות לפונקציונליות של כלל המערכות.
* "מתחילים במה שמתפקד": יותר קל למוח ללמוד באיבר המתפקד, והילד משתף פעולה ומתנגד פחות.
* הקשבה לתיאור ההורה את מצבו של התינוק, מאפייניו ותפקודיו וכן לציפיותיו מהמפגש.
* יצירת קשר עין ותקשורת עם התינוק. Hanna ו-  Meltzoff{{כ}} {{הערה|שם= הערה7|Hanna E, Meltzoff AN. Peer Imitation by Toddlers in Laboratory, Home, and Day-Care Contexts: Implications for Social Learning and Memory. Developmental psychology 1993;29:4:701-710}}  : "הדרך החשובה ביותר שבה תינוקות לומדים לפני התפתחות השפה היא באמצעות הסתכלות וחיקוי". כבר בגיל חודש מגיבים תינוקות יותר לאיברי הפנים השונים כגון העיניים או הפה, שהם הרלוונטיים ביותר לקריאת הבעות הפנים. Fogel{{כ}}{{הערה|שם= הערה1}} ו-Rochat{{כ}}{{הערה|שם= הערה2}} מתייחסים יותר ויותר למושג חפיפה Overlapping בין הגירוי השמיעתי לפרופריוספטיבי, ומדגישים את הצורך ללוות את המגע בדיבור Maurer ו-Salapatek{{כ}} {{הערה|שם= הערה8|Maurer D, Salapatek P. Developmental Changes in the Scanning of Faces by Infants. Child Development 1976;47:(2):523-527}}  .
* עיקרון בסיסי: שימוש במגע פרופריוספטיבי לוויסות טונוס שרירים, ארגון חופש התנועה במפרקים וגירוי לתחושה למודעות השלד ולהיכרות עם תמונת הגוף תוך מגע ודיבור - שילוב כל ערוצי התקשורת.

Haddars-Alegra M{{כ}}{{הערה|שם= הערה9|Haddars-Algra M, Dirks T. De motorische Ontwikkeling van de Zuigeling: Varlernm Selecteren en Leren Adapteren. Houten: Bohn, Stafleu en Van Loghum 2000}}   טוענת שתינוקות שנולדו טרם זמנם צריכים היזון פרופריוספטיבי ושיפור ארגון נשימתי. היא בחנה תנועה של תינוקות, ומצאה שתינוקות שנולדו בזמן הציגו תנועות שהיו מורכבות ובשלושה ממדים (תנועת רגל המשלבת לא רק כפיפה ופשיטה אלא גם אבדוקציה בירך וסיבוב פנימה של כף הרגל). לעומת זאת, תינוקות שנולדו טרם הזמן הציגו באופן ברור תנועות דו-ממדיות החסרות מגוון ומורכבות. תינוקות אלו נמצאים בסיכון לבעיות נוירולוגיות (כמו CP, תנועות מגושמות - Clumsy - ובעיות קשב וריכוז).

==הדרכת ההורים==

במהלך התפתחותו זקוק התינוק לתמיכה, מצד אחד, ולאוטונומיה, מצד שני. לעתים הצורך להגן על התינוק מפתח אצל ההורים הגנת יתר, ונטייתם הטבעית היא לסייע לו כאשר הוא מתקשה בפעולה מסוימת. הגנת יתר זו מתערבת בהתפתחותו האורגנית. במהלך המפגשים לומדים ההורים לווסת את התמיכה וההגנה לעומת מתן עצמאות לתינוקם. ההדרכה כוללת: הסברים על מה להתבונן אצל התינוק המתפתח, מהי התפתחות תקינה, ואם יש עיכוב, מהן השלכותיו, כיצד לגעת בתינוק בצורה אפקטיבית, כיצד להרגיע אותו, להקל עליו כאבי גזים, מהם מנחי הנשיאה המומלצים, מתי יש לעזור לתינוק ומתי עדיף לאפשר לו להתנסות בעצמו (וגם לטעות...).

שוש, אימא של גולן (השמות בדויים) אמרה: "שני ילדיי אובחנו כהיפוטוניים. הבכורה איחרה להרים ראש, להתהפך ולעמוד. היו לה גם קשיים התנהגותיים. עם השני החלטתי להתערב מוקדם יותר. במפגשי Child'Space למדתי כיצד לווסת את הטונוס ולתקשר יותר דרך תנועה ומשחק. גולן, בניגוד לאחותו, התפתח ממש כמו שכתוב בספרים והיה הרבה יותר רגוע... למדתי להתבונן, דבר שהשפיע על מערכת היחסים בתוך המשפחה".

==הושבה מוקדמת והשלכותיה==

לשם ביאור השיטה, נשתמש בדוגמה של המעבר משכיבה לישיבה עצמאית. הושבת התינוק אינה תופעה נדירה, כי להושבה "יתרונות": במצב אנכי יש לו יותר עניין וגירויים. תינוק שהושב טרם זמנו ולא התיישב באופן עצמאי עלול לדלג על שלבים התפתחותיים חשובים, כגון: הישענות על הידיים, העברות משקל וזחילה וארגון שרירי הבטן והגב. הוא נאלץ לפצות על תחושת השלד והשרירים שאינם מוכנים לכך עדיין, על ידי הקשחת אזורים בגופו. בעזרת הקשחה זו הוא יוכל ל"החזיק" את עצמו בישיבה בלי ליפול. לתינוק כזה אין בדרך כלל יכולת להיחלץ ממצב הישיבה בעצמו אלא על ידי סיוע של מבוגר, או על ידי נפילה ארצה. חוסר יכולת תנועתית כזאת מעוררת תסכול, ומפתחת פיצוי תנועתי ורגשי של קיפאון וקיבעון שעלול להיכנס כתבנית למערכת. תינוק צריך ללמוד ליפול לפני שהוא לומד לשבת, ובהתפתחות טבעית כך זה קורה. ברגע שפועלים עבור התינוק, מונעים ממנו את האפשרות לניסוי וטעייה החשובים להתפתחות מוטורית וחברתית Latach{{כ}} {{הערה|שם= הערה10|Latash ML, Turvey MT. Dexterity and Its Development. Lawrence Erlbaum Publication, Mahwah, NJ 1996}},{{כ}}Reed {{כ}}{{הערה|שם= הערה11|Reed ES. Encountering the World. Oxford University Press, Oxford, England 1996}}. התחושה של אוטונומיה - נפרדות מעזרת האם - זוהי יכולת גופנית ונפשית.

חלק מהתינוקות הללו יפתחו פתרונות יצירתיים לתנועה במרחב על ידי גרירת גופם בישיבה על האגן או קפיצות בישיבה. אלו פתרונות מקוריים שאמנם יאפשרו להם לנוע במרחב אך עלולים לגבות מחיר בהמשך.

קיים גם מרכיב אמוציונלי: הורים שאינם מאיצים בתינוקם ומאפשרים לשלבים הקודמים לישיבה עצמאית להתקיים, הם קשובים יותר לקצב ההתפתחות הייחודי של תינוקם, דבר שמסייע להתפתחות תקינה ובניית עצמאות ואוטונומיה.

מעבר עצמאי לישיבה הוא מדד המאפשר לבחון את קיומם של מרכיבים תנועתיים קודמים בהתפתחות - שיווי משקל, שיתוף פושטי הגו וכופפי הגו מול הכבידה, תנועה רוטציונית, ארגון חגורת הכתפיים, שימוש בידיים כתמיכה וויסות טונוס שרירי.

ישיבה, שנרכשת תוך התמודדות עם הכבידה וברצף של כל השלבים ההתפתחותיים הקודמים לה, היא ישיבה יציבה המאפשרת לתינוק תקשורת אופטימלית עם סביבתו, ומהווה בסיס לשלבים ההתפתחותיים שיבואו אחריה.

==דינמיקה חדשה ביחסי אם-תינוק במרכז רפואי פסיכיאטרי==

Maria Knist היא פסיכולוגית שהוסמכה לעבודה בשיטת שלהב -Child'Space בגרמניה, העובדת במרכז רפואי פסיכיאטרי שבו מאושפזות אימהות השרויות בדיכאון, שחלקן אף שקלו למסור את תינוקן לאימוץ. היא יישמה את השיטה במחלקה שבה מאושפזות האימהות עם תינוקן.

ממצאי מחקרה הראו שתינוקות של אימהות אלה מתקשים לפתח עצמאות, וסובלים לעתים קרובות מכישורים חברתיים ירודים. Knist לימדה את הנשים לגעת בתינוקן, לדבר ולחייך אליו. הנשים דיווחו שהקשר עם התינוק השתפר, והחליטו שלא למסור את התינוק לאימוץ. היכולות החדשות שהן רכשו והמשוב החיובי שהן קיבלו מתינוקותיהן יצרו דינמיקה חדשה ביחסי אם-תינוק.

כיום מיושמת השיטה באותו מרכז רפואי כחלק מהטיפול הכולל.

==סיכום==

בעשורים האחרונים המחקרים מצביעים על עלייה במספר הילדים המתקשים במוטוריקה, ביכולת ריכוז ובאינטראקציה חברתית. מתעוררת שאלה איך נגלה את התופעה בראשיתה, טרם התפתחותה. כידוע, השנתיים הראשונות בחיי התינוק הן קריטיות בהתפתחותו המוטורית והנפשית. כל עיכוב בשלבים ראשוניים בכל רובד שהוא, גורם להיווצרות דפוסי תנועה מפצים שנטמעים במערכת. דפוסי הפיצוי הללו גורמים לשיבושים בהתפתחות הגופנית והנפשית.

התפתחות זו כוללת את המערכות: הפרופריוספטיבית, המוטורית, הוויזואלית והאודיטורית. התינוק צובר באמצעותן נדבכי ידע על עצמו מההיבט הפיזי, הרגשי, הקוגניטיבי והחברתי. ככל שמצבור הידע הזה גדל, כך נבנית ומתרחבת תמונת העצמי שלו.
"שיטת שלהב" משלבת את המערכות הללו על ידי:
* התבוננות במרכיבים המוטוריים וההתנהגותיים
* זיהוי חוסר יכולת ותסכול
* איתור תבניות פיצוי
* התערבות שאינה מזרזת התפתחות, אלא תומכת במה שמתפקד 

המשתתפים בהתערבות ב"שיטת שלהב" - Child’Space - הם:המנחה, ההורים, התינוק והאינטראקציה ביניהם.
ההורים לומדים את שלבי ההתפתחות, לומדים לפענח את הביטויים התנועתיים שאינם פונקציונליים, וכן לומדים את המינון האופטימלי של מרכיב ההתערבות ומרכיב האוטונומיה. באבחון ובהתערבות רואים את התינוק בכללותו - גוף ונפש.

האמצעים הם: מגע, תנועה שאינה תרגול מכני, משחק המציב יעדים בני ביצוע מתוך הרפרטואר ההתפתחותי. הקריטריון להמשך או לשינוי היעד הוא המשוב החיובי של התינוק. תהליך זה דורש מהמטפל רגישות, ידע, יכולת זיהוי ויצירתיות. אנו מאמינים שאם אמנם יתרחב ויתפשט הידע המוצע בזאת בין כל הגורמים העוסקים בחינוך ובטיפול בגיל הרך, תיווצר הערכה מוקדמת של פוטנציאל הלקות, ועל סמך זאת - התערבות הולמת. על ידי כך יש סיכוי שיפחת מספר הילדים המתקשים במוטוריקה, ביכולת ריכוז ובאינטראקציה חברתית.

חוה שלהב הייתה תלמידתו והאסיסטנטית של ד"ר משה פלדנקרייז בארץ ובחו"ל, בעלת ניסיון של 40 שנה. את ה-MA קיבלה מאוניברסיטת בוסטון, ועבודת התזה שלה, "עבודה עם ילדים פגועי מוח על פי שיטת פלדנקרייז", יצאה לאור בארה"ב בשנת 1987. את התואר PH.D קיבלה מאוניברסיטת היידלברג, גרמניה, על עבודת מחקר שבדקה את השפעות שיטת פלדנקרייז על תהליכי למידה והיבטים נוספים בחיי הילד.

בישראל לימדה וקידמה ד"ר שלהב את שיטת פלדנקרייז במסגרות, כגון: סמינר הקיבוצים, מכון וינגייט, שירותי הרפואה המשלימה במרכז הרפואי אסף הרופא, במרכזים להתפתחות הילד ועוד. בגרמניה היא עומדת בראש המרכז לשיטת פלדנקרייז: Feldenkraiszentrum - Chava Shelhav.

שיטת Child'Space נלמדת זה שנים בישראל במרכז הרפואי אסף הרופא, באירופה (בשיתוף עם המרכז להתפתחות הילד ב-Koln, וב-Amsterdam, הולנד) ובארצות הברית (בשיתוף Birth Through Three ,Evanstone ,IL). השיטה מיושמת בהצלחה רבה במעונות נעמת וויצ"ו, בגני ילדים פרטיים ובמגזר החרדי.

בימים אלה מתקיים מחקר בראשות ד"ר יורם זנדהאוז ממכבי שירותי בריאות וד"ר חוה שלהב שיבחן את תרומת השיטה למעבר תקין משלב לשלב בשלבי ההתפתחות והשפעת שיתוף ההורים על התפתחות התינוק.

* הערה לשם המאמר: לעתים אנו מתקשים למצוא שם ל"תינוק" החדש. ממבט ראשון זה נראה פשוט למדי: Child (ילד) ו-Space (מרחב), אך בהזזת הגרש ממקומו נקבל Childs'Pace - הקצב שבו מתפתח התינוק. 

==ביבליוגרפיה==

<blockquote> 
<div style="text-align: left; direction: ltr">

{{הערות שוליים}}

</div>
</blockquote>

==קישורים חיצוניים==

* [http://www.medicalmedia.co.il/publications/ArticleDetails.aspx?artid=1820&sheetid=116 טיפול התפתחותי במגע ובתנועה בשיטת שלהב - Child'Space על בסיס התאוריה של שיטת פלדנקרייז], מדיקל מדיה


{{ייחוס|ד"ר חווה שלהב, שירותי רפואה משלימה, מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין; ד"ר יורם זנדהאוז, רופא ילדים נוירו-התפתחותי אינטגרטיבי, מומחה לרפואת ילדים ויועץ בהתפתחות הילד ובהפרעות קשב וריכוז}}
<center>'''פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, דצמבר 2008, גיליון מס' 144, מדיקל מדיה'''</center>

[[קטגוריה:ילדים]]
[[קטגוריה:רפואה משלימה]]
[[קטגוריה:מדיקל מדיה|*, שיטתש]]