הצגת המקור של הדף "אלסטאזה לבלבית - Pancreatic elastase"

{{בדיקת מעבדה
|שם עברי=אלסטאזה לבלבית
|שם לועזי=Pancreatic elastase
|קיצור=E1, Pancreatic elastase 1, Fecal elastase 1
|תמונה=
|כיתוב תמונה=
|מעבדה=[[כימיה בצואה]]
|תחום=הערכת אי-ספיקה של בלוטת הלבלב
|יחידות מדידה=
|טווח ערכים תקין=לתינוקות מעל גיל חודש ולמבוגרים ערכי אנזים מעל 200 מיקרוגרם/גרם משקל צואה מעידים על תפקוד אקסוקריני תקין של הלבלב. ערכים מחת ל-200 מיקרוגרם/גרם משקל צואה מעידים על אי-ספיקה אקסוקרינית של הלבלב לדרגותיה.
|יוצר הערך=[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]]
|אחראי הערך=
}}

==בסיס פיזיולוגי==

אלסטאזה פנקראטית היא צורה אחת של האנזים elastase ממשפחת ה-serine proteases, המבקעת חלבונים רבים בנוסף ל-elastin. האיזו-אנזים הראשון, pancreatic elastase 1, נחשב בתחילה כאנזים המבוטא בבלוטת הלבלב באופן ייחודי, אם כי בהמשך התגלה שהוא מיוצר גם בתאים קרטינוציטים בעור. בבני-אדם אותרו עד כה חמישה גנים של משפחת  chymotrypsin-like elastase, המקודדים לחמישה אנזימים בעלי מבנה דומה:


{| border="1" align="center"
|-
! שם החלבון !! סמל הגן
|-
|| chymotrypsin-like elastase family, member 1   
||CELA1 
|-
|| chymotrypsin-like elastase family, member 2A
|| CELA2A
|-
|| chymotrypsin-like elastase family, member 2B
|| CELA2B
|-
|| chymotrypsin-like elastase family, member 3A
|| CELA3A
|-
|| chymotrypsin-like elastase family, member 3B
|| CELA3B
|}


ההפרשה הפנקראטית נשלטת על ידי מנגנונים הורמונאליים ועצביים. ההורמונים האחראיים לוויסות ההפרשה מהלבלב, הם secretin ו-cholecystokininאו CCK. ההורמון secretin מופרש בתגובה לחומציות של התריסריון, תוך שהוא גורם לתאים בדופן צינוריות הלבלב להפריש מים וביקרבונאט. ההורמון CCK מופרש בתגובה לחלבון ולשומן במעי הדק, תוך שהוא מעודד תאים אצינריים להפריש את האנזימים הפנקראטיים.  

צינור העיכול אחראי לעיכול ולספיגה של המזון. שומנים מספקים את המקור של אנרגיה לגוף, עם 9 קלוריות לכל גרם של שומנים. לשם השוואה, פחמימות וחלבונים מספקים רק 4 קלוריות לכל גרם. בעוד שחלבונים ופחמימות מתחילים להיעכל בקיבה, הרי ששומנים נותרים למעשה בעיקרם לא מעוכלים, עד שהם מגיעים למעי הדק. פירוק בתוך הקיבה, מייצג רק 10% מכלל העיכול של שומנים.

האנזימים הפנקראטיים האחראיים לפירוק שומנים עוברים אינאקטיבציה כאשר ה-pH יורד מתחת 5.0, כך שעוד לפני שעיכול השומנים יכול להתחיל בתריסריון, יש צורך שהסביבה החומצית של תוכן הקיבה תהיה מנוטרלת. יחד עם זאת, בלוטת הלבלב מפרישה גם ביקרבונאט מה שמעלה את ה-PH של תכולת התריסריון.

בתנאים פיזיולוגיים תקינים, ליפאזה פנקראטית מבקעת טריגליצרידים לחומצות שומן חופשיות ולמונוגליצרידים. במצב זה, מלחי מרה ממיסים את תוצרי הביקוע הללו תוך שהם יוצרים מיצלות, שסופגות תוצרי ביקוע של שומנים ומניידות אותם בגוף. עיכול תקין של שומנים תלוי גם בסִנכרוּן לאחר הארוחה בין מעברם של האחרונים אל התריסריון, לבין שחרורם של האנזימים המעכלים מבלוטת הלבלב. 

בנוסף לפעילותו הפרוטאוליטית, האנזים אלסטאזה פנקראטי נקשר במעי עם סטרואידים נויטראליים ועם מלחי-מרה, ויכול להעביר כולסטרול ומטבוליטים שלו בצינור העיכול. תפקיד ייחודי זה מתאפשר עקב היציבות יוצאת הדופן של אנזים זה בעת מעברו בצינור העיכול. 

בדיקת אלסטאזה פנקריאטית בצואה היא בדיקה פשוטה לביצוע, בלתי-חודרנית להערכה של תפקוד אקסוקריני של בלוטת הלבלב, מה שמאפשר לקלינאי לאבחן באופן אמין ומיידי תרחיש של אי-ספיקה פנקראטית ברגישות של 90-100% ובסגוליות של 93-98%. הרגישות נמוכה יותר במקרים מתונים יותר של אי-ספיקה פנקראטית (0-65%), אך גבוהה במיוחד (95-100%) במקרים משמעותיים עד חמורים של אי-ספיקה. הסגוליות של בדיקת אלסטאזה יכולה להיות בין 29-95% בתלות בחומרת אי-הספיקה.  

===השימוש של אלסטאזה פנקריאטית למטרות אבחוניות===

השימוש באלסטאזה פנקראטית 1 או E1 הוא בעיקר לאבחון של EPI און אי-ספיקה פנקריאטית אקסוקרינית. האנזים  E1 נותר בלתי מפורק אנזימאטית על ידי אנזימים פרוטאוליטים בעת מעברו המערכת העיכול. לכן הריכוז של E1 בצואה משקף את פעילות בלוטת הלבלב. במהלך תהליכי דלקת בלבלב, מופרשE1  לדם, כך שמדידת רמתו בנסיוב מאפשרת אבחון או שלילה של פנקראטיטיס חריפה.  

אי ספיקה לבלבית ([[EPI]]) יכולה להיגרם על ידי [[פנקראטיטיס]] כרונית, [[לייפת כיסתית]] (CF), [[סוכרת]], אבני מרה (cholelithiasis), [[סרטן בלוטת הלבלב]], הֵיצרוּת פפילרית.

===אפידמיולוגיה ופרוגנוזה===

כיוון ש-EPI יכול להיגרם על ידי מספר גורמים, אין מעריכים אותו כישות רפואית ייחודית, ושכיחותו והדמוגרפיה שלו אינם יכולים להיות מוערכים בוודאות. מחקר שבסיסו היה בגרמניה העריך היארעות של 8 מקרים ל-100,000 גברים ו-2 מקרים למספר דומה של נשים. המהלך של EPI תלוי באטיולוגיה של הממצא. לדוגמה, מטופלים עם פנקראטיטיס אוטואימונית, או עם ציסטיק פיברוזיס עלולים לנהגיע למצב של אי-ספיקה מוחלטת של הבלוטה, ואילו אלה עך EPI על רקע אלכוהוליזם עשויים להירפא לפחות חלקית או לעצור את מהלך אי הספיקה הפנקראטית בהימנעות מוחלת מאלכוהול.
 
התסמינים העיקריים של אי-ספיקה אקסוקרינית לבלבית (להלן EPI או exocrine pancreatic insufficiency) כוללים steatorrhea ואיבוד משמעותי של משקל עם דלדול שרירי וחסר שומן תת-עורי. התלונה הסימפטומטית השכיחה ביותר היא על שלשולים תכופים שהם לעתים שכיחות מימיים כתוצאה משלשול אוסמוטי, הנגרם  כתוצאה ממומסים שלא נספגו במעי, ומעלים על ידי כך את הלחץ האונקוטי בתוך המעי וגורמים לדליפת מים לחלל המעי, והפיכת הצואה למימית יותר.

תופעת  ה-steatorrhea היא תוצאה של אי-ספיגת שומנים, ומאופיינת על ידי צואה שמנונית, תפוחה, בהירה, ומצחינה. איבוד ניכר של משקל ועייפות הם תסמינים בולטים. תופעה בולטת של נְפיחָנוּת (flatulence) ולחצי-נפח בטניים נגרמות על ידי תסיסה מסיבית של על ידי פריטי מזון בלתי מעוכלים על ידי פלורת חיידקי מעי, הגורמת לשחרור ניכר של תוצרים גאזיים דוגמת מימן ומתאן. תיתכן hypochlorhydria בקיבה, אי-סבילות למזון, ותופעות של חמצת בדרכי העיכול העליונים (Gastroesophageal reflux symptoms).

בצקת יכולה להיגרם ממצב של היפו-אלבומינמיה הנגרמת על ידי אי-ספיגה כרונית של חלבונים. איבוד של חלבון לתוך לומן המעי עלול לגרום אף הוא לבצקת היקפית, וכאשר יש חסר חלבון חמור, עלולה להתפתח מיימת. אנמיה המתפתחת כתוצאה מבעיות הספיגה יכולה להיות מיקרוציטית (מחסר ברזל) או מאקרוציטית (מחסר B12). 

מפגעים של דימום הם בדרך כלל תוצאה של ספיגה לקויה של ויטמין K, הגורמת לחסר בפרותרומבין. התסמין במקרה זה יהיה מוקדים של כיחלון בעור (ecchymosis), אם כי ייתכנו גם צואה שחורה (melena) או המאטוריה. תיתכן גם מחלה מטבולית של העצם הנגרמת מחסר ויטמין D העלולה להתבטא בחסר עצם (osteopenia) או osteomalachia. במקרים חמורים, יופיעו כאבי עצם קשים עם שברים שעיקר ברמות סידן נמוכות המובילות להיפר-פאראתירואידיזם שניוני.  

ממצאים נוירולוגיים יכולים לנבוע מפגיעה באיזון האלקטרוליטים (היפוקלצמיה והיפומגנזמיה) ועלולים לגרום לצפדת או סימני Chyostek ו-Troussseau. ספיגה לקויה של מספר ויטמינים עלולה לגרום לחולשה מוטורית כללית (חסר בוויטמינים B5-חומצה פנטוטנית ו-D, נוירופתיה היקפית או שיגשון (אטקסיה) מחסר בתיאמין, פרכוסים בחסר ביוטין, עיוורון לילי בחסר ויטמין A, ואיבוד תחושת הריטוט (ויברציה) ותחושת המרחב הנגרמות מחסר קובלמין.
 
בחינה דרמטולוגית יכולה לגלות עור חיוור כתוצאה מאנמיה, או אכימוזיס מחסר ויטמין K. יתכנו גם אֶריתֶמָה נוֹדוֹזוּם, dermatitis herpitiformis ו-pyoderma gangrenosum. ממצאים עוריים נוספים שיכולים להתגלות הם פּלגרה, איבוד שעיר עד כדי התקרחות מקומית, או דלקת עור חֵלבית (seborrhoeic dermatitis). בחינת חלל הפה יכולה לגלות גלוסיטיס, כיבי אפטות, או cheilosis בזוויות הפה.

===אינדיקציות קליניות ספציפיות===

# סוכרת-חסר ב-E1 נמצא ביותר מ-50% מהמקרים של [[סוכרת type 1]], וב-35% ממקרי [[סוכרת type 2]]. סוכרת שניונית למחלה אקסוקרינית של הלבלב יכולה להיות הרבה יותר שכיחה ממה שהעריכו בעבר, ומחקרים אמנם מראים שרמה נמוכה של אלסטאזה פנקראטית קשורה לבקרה הגליקמית.
# אבני מרה או תרחיש שלאחר הסרת כיס המרה: תפקוד אקסוקריני של הלבלב משתבש לעתים קרובות באלה הלוקים מאבני מרה או באלה שעברו ניתוח להסרת כיס המרה. יש שכיחות גבוהה של שינויים פתולוגיים בתפקוד האקסוקריני של הלבלב במטופלים עם אבני מרה. 
# [[אוסטיאופורוזה]]: כמעט שליש ממטופלים עם אוסטיאופורוזה הם בעלי רמה מופחתת של אלסטאזה  פנקריאטית. גם רמות ויטמין D נמוכות בקבוצת מטופלים זו.
# תפקוד בלוטת הלבלב פוחת עם הגיל: חסכים תזונתיים עלולים להתפתח כתוצאה ממטבוליזם בלתי תקין של חומרי תזונה, לדוגמה כתוצאה מגסטריטיס ממנה סובלים עד 30% מאלה מעל גיל 70 שנה.
# מטופלים עם [[לייפת כיסתית]] (CF): מדידת אלסטאזה פנקראטית יכולה לשמש לאבחון חומרת אי הספיקה הלבלבית במחלה זו.
# מדידת אלסטאזה פנקראטית שימושית בניטור תפקוד הבלוטה במצבי פנקראטיטיס כרונית, במחלות אוטו-אימוניות הפוגעות בבלוטה, במחלות רקמת החיבור ובמחלת דלקת כרונית של המעי - [[IBD]].
 
אי-ספיקה פנקראטית (EPI), מאופיינת על ידי חסר באותם אנזימים פנקראטיים, מה שמונע עיכול של מרכיבי המזון בצורה תקינה. כיוון שהאנזים הפנקראטי lipase אחראי לעיכול של עד 90% מהשומן במזון, חסר העיכול של שומנים ב-EPI חמור יותר מאשר חסר בעיכול חלבונים ופחמימות. כיוון שבלוטת הלבלב שומרת על מלאי גדול של יכולת רזרבית של הפרשת אנזימים, עיכול השומנים אינו משתבש למעשה עד שתפוקת הליפאזה של הלבלב יורדת לרמה של פחות מ-10% מההפרשה התקינה של אנזים זה.   

ב-EPI ספיגת-חסר של שומנים מקדימה ספיגת-חסר של מרכיבי מזון פולימריים אחרים, כחלבונים ופחמימות. שקיעה של מלחי מרה וספיחתם לחלקיקי מזון בלתי מעוכלים, מפחיתה את מאגר מלחי המרה במעי, מה שמחמיר עוד יותר את ספיגת השומנים במעי. שומנים שלא עוכלו אינם נספגים במעי, והם מופרשים בצואה מה שגורם ל-steatorrhea. גורם נוסף המחמיר את אי ספיגת השומנים, היא מציאות של הפרעות נוירו-הורמונאליות המפחיתות את התכווצויות כיס המרה ולמצב של תת-תנועתיות (hypomotility), מה שמגביר את איבוד השומנים במורד המעי לפני שיכלו להיספג במעי הדק. EPI מתאפיין מטבע הדברים גם בספיגה לקויה של ארבעת הוויטמינים מסיסי השומן E, D, A ו-K.

===היתרונות של מדידת אלסטאזה פנקראטית===

האנזים הפרוטאוליטי אלסטאזה, מופרש למעשה באופן בלעדי על ידי תאים אצינריים בבלוטת הלבלב. יש לו מספר מאפיינים בהקשר של פעילותו הקלינית: א. הוא מהווה "מדד זהב" לתרחיש של אי-ספיקה פנקראטית; ב. האנזים אינו מתפרק במהלך מעברו במערכת העיכול, ורמתו אינה מושפעת באופן משמעותי באשר למועדי התפנות הצואה מהגוף; ג. פעילות האלסטאזה הפנקראטית אינה מושפעת על ידי אנזימים אחרים במערכת העיכול; ד. תוצאות מדידת רמת אלסטאזה אינן מושפעות מטיפול משלים בתמצית אנזימי בלוטת הלבלב, באופן שהנבדק אינו צריך להפסיק טיפולים אלה לפני איסוף הצואה למטרת מדידת רמת האלסטאזה; ה. רמות אלסטאזה פנקראטית גבוהות פי-5-6 בצואה מאשר בנוזל התריסריון, מה שמשקף את היציבות היוצאת דופן של האנזים במערכת העיכול. 

הגליקופרוטאין אלסטאזה הוא אנזים פנקראטי הידוע בעיקר כמבקע את החלבון elastin, אך מבקע אלמנטים חלבוניים נוספים ברקמת החיבור. האנזים נמצא בנסיוב, בשתן ובצואה. שנים רבות נעשתה הערכה של תפקוד פנקראטי אקסוקריני בשיטות חודרניות, ויקרות, אך מדידת אלסטאזה בדגימות צואה אקראיות נמצאה חלופה מעשית מצוינת בהשוואה לשיטות הקודמות. 

מבחן אלסטאזה בצואה הוא מבחן בלתי-ישיר המשפר את יכולת האבחון של אי ספיקה פנקראטית. נמצא מתאם טוב מאוד בין רמת האנזים בצואה לבין רמות אנזימי לבלב אחרים כגון עמילאזה, ליפאזה וטריפסין בנוזל התריסריון, הן באנשים בריאים והן באלה עם פנקראטיטיס כרונית. 

===אטיולוגיה===

האטיולוגיה של EPI יכולה להתחלק לסיבות לבלביות ולא-לבלביות. בין הסיבות הלבלביות ניתן לכלול את אלה:
# פנקראטיטיס כרונית שהיא הסיבה השכיחה ביותר ל-EPI. בתרחיש זה נגרמת פגיעה מטבולית בתאים האקסוקריניים של הלבלב, שמוליכה לנמק, לייפת (פיברוזיס) ופגיעה תפקודית קשה.
# לייפת כיסתית: בתרחיש זה ירידה בטרנספורט של כלור בלבלב גורמת להפחתה בתכולת המים בהפרשות הבלוטה, לשקיעת חלבונים ולחסימת צינוריות (ductules) והמבנים העגולים (acini), לתוכם הן מתנקזות. חסימה מעין זו מונעת מאנזימי הלבלב להגיע למעי, ולעתים עיכול-עצמי של הלבלב על ידי הצטברות אנזימים אלה תוביל לפנקראטיטיס. חסימה של הצינור הפנקראטי המשותף כתוצאה משאת סרטנית בבלוטה מונעת מהפרשות אקסוקריניות. 

תסמונת Shwachman-Diamond הנדירה היא מפגע אוטוזומאלי-רצסיבי המתאפיין על ידי EPI, תפקוד לקוי של מח העצם, נטייה ללויקמיה ופגיעות שלד המתבטאות בקומה נמוכה. לאחר CF התסמונת הזו היא השנייה בשכיחותה כגורם לאי-ספיקה אקסוקרינית פנקראטית בילדים, הנגרמת מחסר של תאים אצינריים בלבלב המייצרים את האנזימים המעכלים. 

לייפת כיסתית (CF) נגרמת ממוטציה בגן המקודד לחלבון CFTR או Cystic fibrosis transmembrane conductance regulator, הפועל כתעלת כלוריד ומווסת על ידי cAMP. מוטציות אלה מונעו מעבר כלוריד דרך תאי האפיתל ברירית בלוטת הלבלב.

סיבות לא-פנקראטיות הגורמות לאי-ספיקה פנקראטית כוללות את: מחלת [[צליאק]] (שהיא שניונית לירידה בגירוי הפנקראטי), ואמנם בשליש מחולי צליאק יש אי-ספיקה פנקראטית; מחלת [[קרוהן]] בה נוגדנים עצמיים לפנקריאס משבשים את ההפרשה האקסוקרינית של הבלוטה; פנקראטיטיס אוטו-אימונית, הנגרמת על ידי נוגדנים מסוג IgG4; תסמונת זולינגר-אליסון, בה אי-ספיקה אקסוקרינית יכולה להיגרם על ידי נטרול של אנזימים פנקראטיים, כתוצאה מחומציות יתר של הבלוטה; פרוצדורות כירורגיות במערכת העיכול או בבלוטה עצמה, שיש בהן כדי שיבוש של הסינכרוניזציה שלאחר הארוחה,  מפחיתות את הגירוי הפנקראטי או שגורמות לאיבוד פרנכימה פנקראטית, וכתוצאה מכך ל-EPI. 
 
אבחון של EPI הוא בעיקרו קליני. עלול להיות בלתי מאובחן לפרק זמן משמעותי, הן משום שהתסמינים דומים לאלה המופיעים במפגעים גסטרו-אנטרליים אחרים של הלומן או של רירית המעי, בהם עלולה להופיע גם כן הפרעות עיכול או ספיגה של שומנים. כמו כן החמצה של  EPI עלולה להןפיע במצבים בהם ישנן מגבלות תזונתיות.

===בדיקות דם שיש לכלול במערך בדיקות המעבדה לאבחון EPI===

ספירת דם כללית יכולה לגלות חסר ברזל (אנמיה מיקרוציטית) או חסר ויטמין B12 (אנמיה מאקרוציטית). גם מדידת PT או זמן פרותרומבין יכולה להתקבל ארוכה מהנורמה בגלל ספיגה לקויה של ויטמין K. ניתן גם למדוד מדדים של תזונה (אלבומין, מגנזיום או prealbumin) במקרה של חשד ל-EPIבמטופלים עם פנקראטיטיס כרונית. ספיגה לקויה עלולה לגרום לאיזון לקוי של אלקטרוליטים או ל-hypokalemia, hypocalcemia או היפו-מגנזמיה, ולחמצת מטבולית. צפויה רמה מופחתת של טריגליצרידים, כולסטרול ובתא-קרוטן.  

===מבחנים של ספיגה לקויה===
 
לצורך אבחנה מבדלת בין EPI לבין סיבות אחרות לספיגה לקויה, יש לעתים צורך לבצע מספר מבדקים אחרים על פי הרשימה להלן:
# '''מבחני ספיגת שומן''': יש צורך באיסוף צואה של 72 שעות. בעבר התבצעו מבחני steatocrit וצביעת הצואה ב-Sudan III, אך מבחן זה פחות אמין. הנבדק מתבקש לצרוך כמויות נורמאליות של שומן במזון בעת ביצוע בדיקה זו (80-100 גרם ליום), ובאנשים בריאים צריכת כמות כזאת של שומן מביאה להפרשה של פחות מ-7 גרם שומן ליום. התקן המקובל של ספיגת שומן-CFA או coefficient of fat absorption, מבטא את אחוז השומן הנספג מהמזון, ובאופן תקין CFA הוא בערך 90%. במפגעי מעי שונים CFA נמוך יותר, ולדוגמה ב-CF ה-CFA יכול להיות נמוך מ-40%. 
# '''מבחן D-xylose''': מבחן שנועד לבחון את השלמות והתפקוד של רירית המעי.  D-xylose נספג בקלות במעי הדק, כאשר מחצית החומר הנספג מופרש בשתן מבלי שעבר מטבוליזם. אם יש הפרעה בספיגת D-xylose, כמו במחלת צליאק, או לעתים על ידי סיבה של צמיחת-יתר של חיידקים בלומן המעי, תקטן הפרשת D-xylose בשתן. במקרים של EPI הפרשת D-xylose בשתן תהיה תקינה שכן אין כל בעיה עם ספיגת סוכר זה במעי. 
# '''מבחן ספיגת פחמימות''': מבחן פשוט ורגיש לאי-ספידת פחמימות במעי, הוא ה-hydrogen breath test, בו הנבדק שותה תמיסת לקטוזה, כאשר במקרים של חסר באנזים lactase, פלורת חיידקי המעי תפרק את הלקטוז שלא נספג , ובאוויר הננשף תימצא כמות מוגברת של מימן. צמיחת-יתר של חיידקי מעי תביא אף היא לעליה מוקדמת במימן הננשף, ובמקרה זה יש להשתמש בסוכר גלוקוזה במקום לקטוזה לצורך האבחון. יחד עם זאת, כ-18% מהנבדקים אינם מפרישים מימן באוויר הננשף, ובאלה תוצאת מבדק hydrogen breath test עלולה לתת תוצאה שלילית-כזובה. 
# '''מבחן ספיגת מלחי מרה''': במבחן זה בוחנים את תקינות המטבוליזם של מלחי מרה. הנבדק שותה תמיסה מלח מרה כמו glycine cholic acid, שסומן רדיו-אקטיבית בפחמן של חומצת האמינו גליצין. חומצת המרה המסומנת עוברת מטבוליזם על ידי חיידקי המעי, אך אם קיימת הפרעה בצירקולציה האנטרו-הפאטית (כתוצאה מצמיחת-יתר של חיידקים, מכריתת המעי העקום-ileum או ממחלה אחרת), תופיע באוויר הננשף כמות מוגברת של דו-תחמוצת הפחמן רדיואקטיבי. 
# '''מבחן נשיפת 13C-D-xylose''': מחקר של Hope הראה שאי-ספיגה קלה במעי הדק באלכוהוליסטים ניתנת לאבחון על ידי מדידת D-xylose רדיואקטיבי באוויר הננשף. נמצא שספיגת 13C-D-xylose נמוכה משמעותית באלכוהוליסטים בהשוואה לאנשים בריאים, אך דומה לזו שמוצאים בחולי צליאק שאינם מטופלים. 	

==הוראות לביצוע הבדיקה==

יש להכניס כמות צואה של 1 גרם לפחות לתוך כלי סטרילי עם מכסה מתברג. יש לשמור את גדימת הצואה בקירור עד הגעתה למעבדה. הדגימה יציבה בטמפרטורת החדר עד 5 ימים, ובקירור עד 7 ימים. דגימת צואה קפואה ניתן לאחסן עד שנה. פסילת הדגימה תיעשה אם נשמרה מעל 5 ימים בטמפרטורת החדר, או אם נכללו בה חומרי שימור דוגמת פורמלין. הבדיקה הכמותית של רמת אלסטאזה בצואה מתבצעת לרוב בשיטות ELISA. יש צורך ליידע את המעבדה אם מעשה לאחרונה שימוש באנטיביוטיקה, או היה טיפול בבריום, ביסמוט, תוספי ברזל או מגנזיום או בתרופות למניעת שלשול.


{{ייחוס|[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]]}}

==ראו גם==
* [[מדריך בדיקות מעבדה|חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה]]
* [[מפגעי בלוטת הלבלב|בדיקות מעבדה - מפגעי בלוטת הלבלב]]

[[קטגוריה:בדיקות מעבדה: בדיקות צואה]]
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה - מפגעי בלוטת הלבלב]]