הצגת המקור של הדף "נוגדנים Anti Jo-1"

{{בדיקת מעבדה
|שם עברי=נוגדנים Anti Jo-1
|שם לועזי=
|קיצור=Histidyl-tRNA synthetase antibodies, HisRS
|תמונה=
|כיתוב תמונה=
|מעבדה=[[כימיה בדם]]
|תחום=[[מיוזיטיס]]
|יחידות מדידה=
|טווח ערכים תקין=פחות מ-1.0 U נחשבת תוצאה שלילית; יותר מ-1.0 U נחשבת תוצאה חיובית. ערכים אלה תואמים את בני הגילים השונים.
|יוצר הערך=[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]]
|אחראי הערך=
}}
==מטרת הבדיקה==
הערכה של מטופלים עם מאפיינים קליניים של [[inflammatory myositis idiopathic]] (להלן IIM), ובעיקר באלה עם מאפיינים קליניים המרמזים על [[מחלת ריאות]] עם תסמונת [[Antisynthetase]].

==הפיזיולוגיה של IIM==
Idiopathic inflammatory myopathy (להלן IIM) ידועה גם כ-myositis, היא [[מחלה אוטואימונית]] כרונית, המשפיעה על השריר, העור, המפרקים והריאות. אחד הנוגדנים העצמיים השכיחים ביותר עם שכיחות של 25-35%, הוא ה-anti-Jo-1 autoantibody המכוון כנגד histidyl-transfer RNA synthetase (להלן HisRS). נוגדן זה כרוך בחוזקה עם פנוטיפ קליני הקרוי anti-synthetase syndrome (להלן ASyS), הכולל מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (להלן ILD), מיוזיטיס, [[ארתריטיס]] ותופעת Raynaud. 

מיוזיטיס הוא כינוי מטריה המשמש להגדיר קבוצה הטרוגנית של מחלות סיסטמיות כרוניות הפוגעת במבוגרים ובילדים. מפגעים אלה הם בעלי תגובה חיסונית לא מבוקרת המשפיעה על שריר השלד ועל מערכות איברים חוץ-שריריות כגון מערכת העיכול, העור, המפרקים והריאות בדרגות חומרה שונות (Ascherman ב- Current Rheumatology Report משנת 2003, ו-Pignone וחב' ב-Autoimmun Rev משנת 2002). מספר מחקרים הראו מרכיב חיסוני חזק, ולכן יש המכנים את המחלה "autoimmune myositis" (Plotz ב-Nature Rev Immunol משנת 2003). ישנם שישה סוגים עיקרים של המחלה: Dermatomyositis (DM(, anti-synthetase syndrome (ASyS), immune-mediated necrotizing myopathy (IMNM), overlap myositis (OM), sporadic inclusion body myositis (sIBM) ו-polymyositis (PM) (Connors וחב' ב-Chest משנת 2010, Solomon ו-Swigris ב-J Bras Pneumol משנת 2011). בנוסף לאלה, עוד תת-קבוצות נכללות בקרב ה-HMs, כגון juvenile dermatomyositis (JDM), clinically amyopathic dermatomyositis (CADM) ו-cancer associated myositis (CAM). הזיהוי של נוגדנים עצמיים ספציפיים למיוזיטיס (MSAs) חיוני ביותר, שכן הוא חשוב לאבחון, פרוגנוזה, התנהלות ואפילו להבנת התגובה לטיפול (McHugh ו-Tansley ב-Nature Rev Rhemathol משנת 2018 ו-Tansley וחב' ב-Curr Opin Rheumathol משנת 2015). אחד הנוגדנים העצמיים השכיחים ביותר בקרב מטופלים עם HM, הוא אנטי, המופיע ב-25-35% ממקרים אלה (Marguerie וחב' ב-Q J Med משנת 1990, ו-Mare וחב' ב-Arthritis Care Res משנת 2013). הבנת המאפיינים הקליניים הכרוכים בנוגדנים העצמיים כנגד Jo1, חיונית לזיהוי יעדים טיפוליים ולפיתוח של מנגנונים טיפוליים יותר מדויקים.

==היסטוריה ופתופיזיולוגיה של anti-Jo1 autoantibodies==
בשנת 1975 התגלה נוגדן המסוגל לקשור משלים עם אנטיגן ברקמת תימוס של בקר, במטופל אנושי עם אבחון של PM (Wolfe וחב' ב-J Clun Invest משנת 1977). הניסויים שלאחר מכן בשנת 1980 שבוצעו על ידי Nishikai ו-Reichlin איפשרו לאפיין נוגדן זה שהתברר כ-anti-Jo1 והתגלה בתורם דם עם PM (Nishikai ו-Reichlin ב-Arthritis Rheum משנת 1980). נוגדנים עצמיים כנגד Jo1 זוהו במקור כנוגדנים משקעים על ידי double immune-diffusion, ובשנת 1981 הם תוארו כבעלי קשר עם HDL-DR3 (Arnett וחב' ב-J Rheumathol משנת 1981). בשנת 1983, HisRS הוכר כיעד התאי של נוגדן זה על ידי Mathews ו-Bernstei ב-Nature משנת 1983), מה שאושר בשנת 1984 על ידי Yang וחב'. הקשרים הקליניים ההתחלתיים של נוגדנים עצמיים כנגד Jo1 עם פיברוזיס ריאתי אינטרסטיציאלי, עם מיוזיטיס, עם non-erosive polyarthritis ועם תופעת Raynaud, פורסמו בשנים 1983-84 על ידי Yoshida וחב' ב-Arthritis Rheum משנת 1983, Hochberg וחב' ב-J Rheuathol משנת 1984, Reichlin ו-Arnett ב-Arthritis Rheum משנת 1984 ו-Bernstein וחב' ב-Br Med J משנת 1984. בשנת 1991 תואר הקיום של פנוטיפ המזוהה עם ASyS, כולל שישה תסמינים כגון חום, מיוזיטיס, ארתריטיס, תופעת Raynaud, מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (להלן ILD) ו-mechanic's hands שהוא מושג תיאורי המציין שינויים בידיים של מטופלים עם [[dermatomyositis]] ו-[[polymyositis]].{{כ}} Mechanic's hands כרוך לרוב עם נוגדנים עצמיים כנגד synthetase כולל נוגדנים עצמיים מסוג anti-Jo1 הספציפיים למיוזיטיס (Love וחב' ב-Medicine משנת 1991).

נוגדנים עצמיים כנגד Jo1 נכרכו קלינית עם ASyS {{כ}}(Mammen ב-Nature Rev Neurol משנת 2011). ישנם שני קריטריונים עיקריים ל-ASyS הכוללים נוכחות של נוגדן כנגד synthetase פלוס מאפיינים קליניים. הטריאדה הקלאסית של ASyS (מיוזיטיס, ארתריטיס ו-ILD) מתגלה ב-20% מהמטופלים על פי קבוצת המחקר של AENEAS (Pinal-Fernandez וחב' ב-Rheumatology משנת 2017), והתבטאויות ריאתיות, ארתריטיס ומיוזיטיס שכיחות באופן קליני בתחילת המחלה (Aggarwal וחב' ב-Ann Rheum Dis משנת 2014). תצפית אחרת היא ש-50% מהמטופלים עם anti-Jo1 אובחנו עם ILD ו-84% מתוכם פיתחו מחלת ריאות לאחר מעקב של 80 חודש. אכן, מאז 1984 יש מספר דיווחים על מציאות של נוגדנים כנגד Jo1 עוד לפני התפתחות של התבטאות קלינית. תצפית זו מצביעה על כך שיצירת נוגדנים עצמיים יכולה להופיע לפני הופעת המחלה, שלא בדומה למחלות אוטו-אימוניות אחרות כגון [[SLE]] או [[Rheumatoid Arthritis]] (Eriksson וחב' ב-Arthritis Res Ther משנת 2011, ו-Nielen וחב' ב-Arthritis Rheum משנת 2004). מחקרים אפידמיולוגיים הראו ש-ILD היא ההתבטאות החמורה ביותר של ASyS. היא יכולה להופיע עד 90% מהמטופלים ויכולה להיות לעתים ההתבטאות היחידה של ASyS (Spath וחב' ב-J Neurol משנת 2004), והיא קשורה לתחלואה ולתמותה גבוהים (Marie ב-Curr Rheumatol Rep משנת 2012). 

באשר ל-arthritis, נמצא שהיא מופיעה בשליש מהמטופלים עם ASyS בזמן אבחונם או שהיא מלווה על ידי ILD, אלא שמחקרים אחרים דיווחו על נוכחות של 55%, בעיקר בצורה הלא מושלמת של ASyS (Lefevre וחב' ב-Rheumatology משנת 2015, ו-Bartoloni וחב' ב-Autoimmun Rev משנת 2017). מחקר רב-מוסדי גדול הדגים את הנוכחות של ארתריטיס סימטרית ורב-ארטיקולרית מתחילת המחלה ב-64% של מטופלים עם ASyS (Gonzales-Gay וחב' ב-Clin Exp Rheumatol משנת 2018). מחקר אולטרה-סונוגרפי בחמישה מטופלים חיוביים ל-anti-Jo1 עם אבולוציה של המחלה בין 0-6 שנים, גילה את הנוכחות של שחיקה בכף היד ובמפרקים המטה-קרפו-פלנגיאליים ביחד עם סינוביטיס וטנוסיוביטיס בפלקסורים ובאקסטנסורים של כף היד והאצבעות (Miller וחב' ב-Clin Rheumatol משנת 2019).

==מיוזיטיס==
ASyS מייצג צורה ייחודית של מיוזיטיס המאופיינת על ידי נוכחות של נמק פריפסציקולרי עם יצירת סיבים, פרגמנטציה של רקמת חיבור פרימיסיאלית העוטפת סיבי שריר, ורמה מוגברת של alkaline phosphatase (Suzuki וב' ב-Autoimmun Rev משנת 2017, Pestronk ב-Curr Opin Rheumatol משנת 2011, Mescam-Mancini וחב' ב-Brain משנת 2015 ו-Uruha וחב' באותו כתב-עת משנת 2016). מחקר אחר על ביופסיות שריר שהושגו ממוסדות שונים, דיווח על נוכחות פילמנטים בגרעיני תאי שריר, ועל יצירת חוטרים (rods) תוך-גרעיניים שיכולים לזהות מיוזיטיס הכרוך ב-ASyS עם רגישות וספציפיות גבוהות (80% ו-93%, בהתאמה) (Stenzel וחב' ב-Neurology משנת 2015). יתרה מכך, זוהה CAMK1G או calcium/calmodulin-dependant protein kinase 1G, EGR4 או early growth response protein-4 ו-IL-8 כגנים החשובים ביותר בביופסיות שריר שמקורן באלה עם ASyS ונוגדנים עצמיים כנגד Jo1 (Pinal-Fernandez וחב' ב-Ann Rheum Dis משנת 2020).

[[קובץ:Anti-Jo1-1.png|מרכז|600px]]

באותו מחקר הגנים המבוטאים ביתר בביופסיות שריר שזוהו במטופלים חיוביים ל-anti-Jo1 היו PSMB8, GBP2 ו-GBP1 שהם גנים המושרים על ידי אינטרפרון type II (Hisamatsu וחב' ב-J Exp Med משנת 1996, ו-Hall וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 2012). מספר מחקרים פרסמו מגוון של ממצאים קליניים כגון קלצינוזיס, myopericaditis ו-panniculitis (Sharma וחב' ב-J Card Fail משנת 2014, ו-Rungcharunthanakul ו-Sampattavanich ב-Clin Case Rep משנת 2018).

==גורמים פרוגנוסטיים והישרדות==
מטופלים חיוביים ל-anti-Jo1 הם בעלי שיעורי הישרדות טובים יותר בהשוואה למטופלים שליליים ל-Jo1 על פי נתוני המרפאה המתמחה ב-ILD (Rojas-Serrano וחב' ב-Clin Rheumatol משנת 2015, ו-Cruellas וחב' ב-Clinics משנת 2013). מטופלים חיוביים ל-anti-Jo1 שרדו 5-10 שנים יותר מאלה השליליים ל-Jo1 על פי מרשם המיוזיטיס של פיטסבורג במעקב של 25 שנים. הגורמים העיקריים להישרדות טובה יותר הם בעיקר אבחון מוקדם יותר של מיוזיטיז וארתריטיס והטיפול בהם (Hervier וחב' ב-Autoimmun Rev משנת 2012), ושכיחות נמוכה יותר של ILD המתקדם במהירות (Shi וחב' ב-J Rheumatol משנת 2017). על פי דיווח רטרוספקטיבי עדכני, נוגדנים anti-Jo1 נמצאו ב-49% של מדגם ממרכזים רפואיים בבריטניה (Barratt וחב' ב-BMJ Open Respir Res משנת 2021). מעניין ש-65% מהמטופלים עם ASyS מכילים נוגדנים עצמיים non-Jo1 anti-synthetase, והיו בסבירות נמוכה יותר לסבול מ-myalgia או ממיוזיטיס. לעומת זאת, 83% מהמטופלים שהגיעו למרפאות ראומטולוגיה הכילו anti-Jo1.

==הקשר בין anti-Jo1 לבין פעילות המחלה==
בשנת 1987 מחקרים של Walker וחב' שיפרו את הגילוי של נוגדנים עצמיים כנגד Jo1 מ-5.6% כפי שדווחו במקור ל-48.5%, זאת על ידי שימוש באנטיגן HisRS נקי לחלוטין. זה היה הדיווח הראשון המראה את הקשר בין נוגדנים עצמיים כנגד Jo1 לפעילות המחלה כגון ILD, חולשת שרירים חמורה, dysphagia, ותופעת Raynaud ב-63% מהמטופלים עם מחלה פעילה (Walker וחב' ב-J Immunol Methods משנת 1987). בשנת 2007, Stone וחב' דווחו לראשונה על מחקר שנועד לבחון את הקשר בין  נוגדנים עצמיים כנגד Jo1 לבין פעילות מחלה הנמדדת על ידי Myositis Disease Activity Assessment Tool (להלן MDAAT) (Stone וחב' ב-Arthritis Rheum משנת 2007). מחקר זה כלל 81 מטופלים חיוביים ל-anti-Jo1 ונוכחות נוגדנים אלה בוצעה על ידי immunoprecipitation. רמת anti-Jo1 נקבעה על ידי ערכת ELISA מסחרית העושה שימוש בתמצית תימוס. נמצא מתאם מתון בין רמות נוגדנים עצמיים נגד Jo1 לבין רמות creatine phosphokinase, מיוזיטיס, ארתריטיס, ריאות ופעילות מחלה גלובלית. מחקר רטרוספקטיבי שהתבצע ב-45 מטופלים חיוביים ל-anti Jo1, בחן את רמות נוגדנים אלה וכרך אותן עם התופעות הקליניות. תוצאות המחקר הראו שאלה מבין הנבדקים עם רמות נוגדנים גבוהים יותר (בממוצע 78AU/ מ"ל), הופיעו באלה עם ASyS מוחלט עם התבטאות ריאתית (62%), שרירית (92%) או ארטיקולרית (69%). קבוצת הנבדקים עם רמות נוגדנים מתונות (בממוצע 46AU/מ"ל) לקו בתסמינים של רקמת החיבור, ואילו אלה עם רמות נמוכות של נוגדנים (בממוצע 36AU/מ"ל) היו אלה עם זיהום או מחלת הסרטן. תוצאות אלה מראות שנוגדנים עצמיים כנגד Jo1 יכולים לשמש אינדיקטור לאבחון של ASyS כאשר הם מגיעים למרפאה עם מיוזיטיס, ארתריטיס או ILD (ללGomard-Mennesson ב-NY Acad Sci משנת 2007).

==מידע קליני==
בהתבסס על הספציפיות שלהם, נוגדנים עצמיים ב-IIM מחולקות לדגימות ספציפיות למיוזיטיס (להלן MSA) ול-myositis associated autoantibodies (להלן MAA) (Satoh וחב' ב-Clin Rev Allergy Immunl משנת 2017, Mariampillai וחב' ב-JAMA Neurol משנת 2018, ו-Cavagna וחב' ב-Medicine משנת 2015). בקרב אלה עם MSA, נוגדנים עצמיים כנגד aminoacyl-tRNA synthetase (להלן aaRSs) מייצגים את הנוגדנים השכיחים ביותר ויכולים להתגלות ב-25% עד 35% של מטופלים עם תסמונת אנטי-synthetase (להלן ASSD)  (Galindo-Feria וחב' ב-Front Immunol משנת 2022). תסמונת ASSD היא מחלה אוטואימונית המאופיינת על ידי נוכחות של נוגדנים עצמיים המנוגדים כנגד אחד מ-aaRSs אחדים, במקביל למאפיינים קליניים כולל מחלת ריאות אינטרסטיציאלית, מיוזיטיס, ארתריטיס, תופעת Raynaud, {{כ}}mechanic's hands, וחום. משפחת ה-aaRSs מורכבת מאנזימים משומרים מאוד בציטופלזמה ובמיטוכונדריה, אחד לכל חומצת אמינו, החיוניים למנגנון התרגום של RNA, ולסינתזת חלבונים. ביחד עם התפקידים העיקריים שלהם, aaRSs כרוכים בהתפתחות של תגובות חיסוניות וויסות של שעתוק, והשתקה של תרגום.  

נוגדני anti-Jo1 הם הנוגדנים המתגלים בשכיחות הגבוהה ביותר ב-ASSD, והם מכוונים כנגד Histidyl tRNA synthetase המקטלז את הקישור של היסטידין ל-אRNA שלו במהלך סינתיזת חלבון (Freist וחב' ב-Buol Chem {{כ}}1999) מחקר אחר על ביופסיות שריר שהושגו ממוסדות שונים, דיווח על נוכחות פילמנטים בגרעיני תאי שריר, ועל יצירת חוטרים (rods) תוך-גרעיניים שיכולים לזהות מיוזיטיס הכרוך ב-ASyS עם רגישות וספציפיות גבוהות (80% ו-93%, בהתאמה). יתרה מכך, זוהה לאחרונה CAMK1G או calcium/calmodulin-dependant protein kinase 1G, EGR4 או early growth response protein-4 ו-IL-8 כגנים החשובים ביותר בביופסיות שריר שמקורן באלה עם ASyS ונוגדנים עצמיים כנגד Jo1 (Pinal-Fernandez וחב' ב-Ann Rheum Dis משנת 2020). 
.

תוצאה חיובית מבחינת  anti-Jo1רומזת על תסמונת anti-synthetase וסיכון למיוזיטיס עם או בלי מחלת ריאות אינטרסטיציאלית. לעומת זאת, תוצאה שלילית לנוגדנים anti-Jo1 אינה שוללת את האבחון של IIM.

==הוראות לביצוע הבדיקה==
יש לדגום את הדם למבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) וניתן גם לדגום אותו למבחנת ג'ל. לאחר סרכוז בקור לא יאוחר מ-30 דקות לאחר נטילת הדם, יש להעביר את הנוזל העליון למבחנת פלסטיק ואותה יש להעביר בקירור למעבדה. יש לפסול דגימות נסיוב המוליטיות או ליפמיות מאוד. כמו כן יש לפסול דגימות שטופלו בחום. לעומת זאת דגימות מאוד איקטריות ראויות לבדיקה. דגימות נסיוב שנשמרו בקירור (מועד) או הוקפו יציבות למשך 21 יום. הבדיקה יכולה להתבצע בשיטת ELISA או בשיטת multiplex flow immunoassay.

[[קובץ:Anti-Jo1-2.jpg|מרכז|600px]]

==ראו גם==
* [[מדריך בדיקות מעבדה|חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה]]
* [[בדיקות מעבדה - מחלות אוטו-אימוניות]]


{{ייחוס בן עמי}}


[[קטגוריה:בדיקות מעבדה - מחלות אוטו-אימוניות]]
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה: כימיה בדם]]