כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "נוגדנים כנגד DFS70"
(←ראו גם) |
|||
| שורה 77: | שורה 77: | ||
* [[מדריך בדיקות מעבדה|חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה]] | * [[מדריך בדיקות מעבדה|חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה]] | ||
* [[מחלות אוטו-אימוניות|בדיקות מעבדה - מחלות אוטו-אימוניות]] | * [[מחלות אוטו-אימוניות|בדיקות מעבדה - מחלות אוטו-אימוניות]] | ||
| + | *[[מחלות ריאומטיות|בדיקות מעבדה - מחלות ריאומטיות]] | ||
גרסה מ־15:19, 6 באוגוסט 2015
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| נוגדנים כנגד DFS70 | |
|---|---|
| שמות אחרים | DFS70; LEDGFp75 |
| תחום | בדיקת reflux למבחן ANA לאישוש או שלילת מחלת ריאומטית אוטו-אימונית סיסטמית |
 | |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
נוכחותם של נוגדנים עצמיים כנגד אנטיגנים תוך-תאיים, ובעיקר נוגדנים כנגד מרכיבי גרעין התא, anti nuclear antibodies או ANA, הפך למעין נקודת ציון של מחלות אוטואימוניות ריאומטיות (Mahler ו-Fritzler ב-Ann NY Adad Sci משנת 2010). ב-1958 היה זה Friou שתאר לראשונה ב- Immunol צביעה אימונו-פלואורסצנטית בלתי ישירה לגילוי ANA, כאשר עד היום ברוב המעבדות משתמשים בתאי HEp-2 בתרבית. תאים אלה הם שורת תאים (cell line) שיוצרו בשנת 1952 על ידי Moore וחב' והתפרסמו בשנת 1955 ב-Cancer Res, ממקור של גידול בחולדות יונקות, שנוצר מהזרקת רקמת קרצינומה אפידרמאלית בגבר בן 56 שנה, גידול שטופל בקורטיזון ועבר הקרנות. תא HEp-2 מכיל מאות רבות של אוטו-אנטיגנים פוטנציאליים, והוא הפך מצע אידיאלי לגילוי ANA המומלץ על ידי Am College of Rheumatology (עפ"י Meroni ו-Shure ב-Ann Rheumat Dis משנת 2010). למעלה מיובל שנים מהכנת תאי HEp-2 לשגרת המעבדה הדיאגנוסטית, והוא עדיין משמש כמצע הנבחר לזיהוי ANA לצורך אבחון מחלות סיסטמיות אוטואימוניות ראומטיות, בעיקר SLE ו-systemic sclerosis.
אכן, נוגדנים כנגד ANA נמצאו בנסיוב של מטופלים עם מחלות סיסטמיות אוטו-אימוניות שונות, אך גם בנסיוב של נבדקים בריאים (Fritzler וחב' ב-Clin Immunol Immunopathol משנת 1985, וכן Ruffatti וחב' ב-Gerontology משנת 1990, ו-Vlam וחב' ב-Clin Exp Rheumatol משנת 1993).
ממחקרים עדכניים יותר אלא מתברר שבערך ב-20% מהמקרים של דגימות נסיוב מנבדקים בריאים לחלוטין, מתקבלת תוצאת ANA חיובית (Op De וחב' ב-Autoimmun Rev משנת 2011, וכן Pisetsky ב-Arthritis Res Ther משנת 2011 ו-Watanabe וחב' ב-Arthritis Rheum משנת 2004), כאשר רוב הנוגדנים העצמיים ל-ANA האחראיים לתשובה החיובית-כזובה (false positive) מכוונים כנגד אנטיגן המכונה DFS70 או dense fine speckles 70 (עפ"י Fritzler ב-Arthritis Rheum משנת 2011). האנטיגן DFS70 מכונה גם lens epithelium-derived growth factor או LEDGF. לראשונה התגלו נוגדנים כנגד DFS70 במטופל עם interstitial cystitis על ידי Ochs וחב' ב-J Urology משנת 1994, ובהמשך גילו Ochs וחב' ריבוי מקרים של מציאות נוגדנים ל-DFS70 בעיקר במקרים של atopic dermatitis (ב-J Allergy Clin Immunol משנת 2000).
מחקר של Kang ו-Lee ב-Korean J Lab Med משנת 2009 על המשמעות הקלינית של תבנית DFS במבחן ANA במחלות דלקתיות כרוניות כמו גם באנשים בריאים, העלה את הנתונים הבאים: בניסוי נעשה שימוש בערכת HEp-2 של חברת Bio-Rad, ונכללו בו 2,654 משתתפים. נמצא ש-ANA היה חיובי ב-352 נבדקים המהווים 13.3% מהמדגם הכולל: תבנית הצביעה של DFS נמצאה ב-101 מקרים מתוך כלל 2,654 הדגימות (3.8%), והיא נמצאה ב -28.7% מתוך 352 הדגימות החיוביות למבחן ANA. השכיחות של תבנית הצביעה של DFS הייתה גבוהה יחסית באלו עם seborrheic dermatitis בהם 14.3% מהדגימות נמצאו חיוביות, כאשר 15.4% מהדגימות נמצאו חיוביות ל-DFS ב-SLE, בעוד 11.1% של herpes zoster היו חיוביות ל-DFS, כמו גם 16.9% מהדגימות של rheumatoid arthritis, וכן 14.3% מהדגימות של Sjogren syndrome.
מסקנת החוקרים במחקר הקוריאני היא תבנית DFS שכיחה יחסית ומהווה כ-28% מכלל המקרים החיוביים במבחן ANA בשיטת הצביעה הפלואורסצנטית הבלתי-ישירה. שכיחות גבוהה יחסית של תבנית DFS נמצאה במחלות אוטואימוניות, בניגוד לממצא זה במחקרים אחרים.
מחקר של Mahler וחב' ב-J Rheumatol משנת 2012 נועד לבחון את שכיחותם של נוגדנים כנגד DFS70 באנשים בריאים לעומת מאובחנים עם מחלות ריאומטיות אוטואימוניות סיסטמיות. במחקר זה נכללו 3,263 משתתפים מתוכם 251 דגימות של מאובחנים עם SLE, כאשר תבנית DFS נבחנה הן בשיטת ELISA וכן בערכת chemiluminescence assay או CLA, שתיהן של חברת QUANTA.
תוצאות מחקר זה היו כדלקמן: סך הכול ב-1.62% מכלל הדגימות התקבלה תגובה חיובית של נוגדנים כנגד DFS70. שכיחות נוגדנים אלה שהתגלו בשיטת CLA בקבוצות הנבדקים השונות הייתה כדלקמן: 8.9% בקרב אנשים בריאים, 2.8% באלה עם SLE, בעוד שב-rheumatoid arthritis נמצאו 2.6% דגימות חיוביות, 4.0% דגימות חיוביות ל-DFS70 נמצאו באסתמה, 5.0% נמצאו חיוביות ב-interstitial cystitis, וכן 1.7% מהדגימות של מאובחנים עם מחלת Graves, 7% מאלה עם תסמונת Sjögren ו-6.0% מאלה עם Hashimoto's thyroiditis נמצאו גם כן חיוביות לנוגדנים כנגד DFS70.
שכיחות גבוהה יחסית של תבנית הצביעה של DFS70 בבדיקות המעבדה
כאמור נוגדנים עצמיים כנגד DFS70 אחראיים לכ-12% מהתוצאות החיוביות של HEp-2 בבדיקות שגרה. שכיחות גבוהה יחסית זו משקפת תדירות מוגברת של נוגדן עצמי זה באוכלוסיה הכללית, ועפ"י Watanabe וחב' נוגדנים עצמיים ל-DFS70 מייצגים 54% מהתגובה החיובית של ANA באנשים בריאים עם תוצאות ANA חיוביות. ראוי לציין שהשכיחות של נוגדנים כנגד DFS70 נמצאה גבוהה משמעותית בנבדקים בריאים בהשוואה לנבדקים עם מחלות אוטואימוניות ריאומטיות סיסטמיות (p=0.00085). במדגם של מאובחנים עם SLE, נוגדנים עצמיים ל-DFS70 לא היו כרוכים משמעותית עם מאפייני המחלה או עם מציאותם של נוגדנים עצמיים אחרים שנמצאו ב-SLE. רק באחד מתוך שבע דגימות של SLE, נמצאו נוגדנים כנגד DFS70, אך ללא פעילות אחרת של נוגדנים עצמיים.
Watanabe וחב' פרסמו בשנת 2004 ב-Arthritis & Rheumatism את נתוני מחקר שערכו בקרב 597 עובדי מערכת הבריאות ביפאן, כולם מתנדבים בבריאות טובה, לנוכחות נוגדנים ל-DFS70. דגימות נסיוב של 142 גברים ו-455 נשים נבחנו לנוגדנים ל-ANA ול-DFS70 בשיטת אימונו-פלואורסצנציה ישירה, ותאי HEp-2 כמצע, וכן בשיטת immunoblotting תוך שימוש ב-DFS70 ריקומביננטי, ותמצית תאי HeLa. תוצאות מחקר זה היו כדלקמן: נוגדנים ל-ANA נמצאו ב-20% מכלל משתתפי המחקר. כמו כן נמצאו 64 נבדקים חיוביים לנוגדנים ל-DFS70, המהווים 11% מכלל הנבדקים במחקר זה, ו-54% מכלל אלה שנמצאו חיוביים ל-ANA. השכיחות של דגימות חיוביות לנוגדנים כנגד DFS70 ירדה ככל שהגיל התקדם (p=0.0017).
מסקנת המחקר הייתה שאם לוקחים בחשבון שממצא חיובי לנוגדני DFS70 הוא נדיר יחסית בנבדקים עם מחלה סיסטמית ריאומטית אוטואימונית (SARD), הכנסת הבדיקה למציאות הנוגדנים האחרונים לשגרת הבדיקות של אלה שנמצאו חיוביים ל-ANA, עשויה לשמש לשלילת SARD, ולמניעת בדיקות המשך וטיפולים מיותרים. בנוסף, מבדק לנוגדנים ל-DFS70, יכול לאתר תת-אוכלוסיה של אנשים בריאים בהם מעקב ממושך עלול לאתר תרחישים קליניים, שכן מציאות נוגדנים ל-DFS70 נכרכה במספר תחלואות.
המשמעות של הסמן anti-DFS70 בפירוש של תוצאות ANA HEp-2 חיוביות
מבדק ANA בשיטה אימונו-פלואורסצנטית בלתי-ישירה, יכול להניב תוצאות חיוביות הנגרמות על ידי נוגדנים עצמיים רבים, כולל נוגדנים anti-DFS70 שאין להם קשר ידוע למחלות אוטואימוניות ריאומטיות סיסטמיות. כאשר מתקבלת תוצאה חיובית עם הנוגדן העצמי כנגד DFS70, יכולה להיגרם דאגה בלתי מוצדקת אצל הנבדקים ומטפליהם, כמו גם נקיטה בטיפולים ובדיקות המשך מיותרות. בשנים האחרונות התרבו הראיות לכך שנוגדנים עצמיים מבודדים כנגד DFS70 אינם קשורים למחלות אוטואימוניות ריאומטיות סיסטמיות (Dellavance וחב' ב-J Rheum משנת 2005, כאשר למסקנה דומה הגיעו גם Muro וחב' ב-Lupus שנת 2008, וכן Watanabe וחב' ב-Arthritis Rheum משנת 2004 ו-Mariz חב' ב-Arthritis Rheum משנת 2011). כמו כן הראו Miyara וחב' שמציאות נוגדנים כנגד DFS70, אחראית לתוצאה המתקבלת חיובית ב-12% מהתוצאות החיוביות של HEp-2 בבדיקות שגרה ב-Clin and Develop Immun משנת 2013. על פי Mahler וחב' ב-Autoimmune rev משנת 2012, בדיקת נוגדנים מבודדים כנגד DFS70 עשויה להיות בדיקה אקסקלוסיבית כיכולה לשמש סמן של מחלות אוטואימוניות ריאומטיות סיסטמיות (SARD).
מהו תפקידו של החלבון DFS70?
במקור שם החלבון נקרא על בסיס התבנית האופיינית, כאשר אנטיגן היעד לנוגדן DFS70 הוא משפעל השעתוק הגרעיני p75 הידוע גם כ-lens epithelium growth factor או LEDGF (עפ"י Shinohara וחב' ב- Prog Retin Eye Res משנת 2002. החלבון LEDGF קושר DNA ומעודד גדילה ועמידות לאפופטוזיס המושרית על ידי גורמים סביבתיים כגון עקה חמצונית ו-heat shock. תבנית DFS אופיינית לתאי HEp-2 נחים. כיוון ש-LEDGF הוא חלבון-קושר-DNA, הפיזור הצביעה האופיינית המוגדרת כ-dense fine speckling מוסברת על ידי הפיזור הדחוס של צביעת הנוגדן העצמי בשלבי ה-interphase ו-mteaphase בנוקלאו-פלזמה.
מהי התמונה הקלינית של נבדקים עם נוגדנים עצמיים ל-DFS70?
מוצאים נוגדנים אלה במגוון רחב של תרחישים כמו תסמונת Vogt-Harada, אסתמה, דרמטיטיס אטופית, interstitial cystitis ו-Hashimoto's thyroditis. לעומת זאת נוגדנים עצמיים מבודדים כנגד DFS70 נדירים ביותר במחלות אוטואימוניות ריאומטיות סיסטמיות (SARD). במדגם גדול של 251 מאובחנים עם SLE, נמצא רק מקרה אחד עם תוצאה חיובית מבודדת של נוגדנים עצמיים כנגד DFS70.
בחינה של למעלה מ-10,000 דגימות שנמצאו חיוביות ל-ANA במבחן אימונו-פלואורסצנטי בלתי ישיר כמו גם במבדק של immunoblot, העלתה שנוכחות של נוגדנים עצמיים כנגד DFS70 הייתה שכיחה בין נבדקים עם ANA חיובי ללא כל ראיות של מחלה אוטואימונית ריאומטית סיסטמית. אך למרות שאין כל הקשר קליני מדווח במציאות נוגדנים אלה, מומלץ לבצע בדיקת נוגדנים כנגד DFS70 בתור סמן עזר לשלילה של נוכחות מחלה אוטואימונית ריאומטית סיסטמית. המלצה זו מבוססת על התצפית שנבדקים שנמצאו חיוביים למבדק DFS70, לא פיתחו מחלה אוטואימונית ריאומטית סיסטמית אף לאחר מעקב קליני של 4 שנים (Mariz וחב' ב-Arthritis Rheum משנת 2011).
מבחן לנוכחות נוגדנים ל-DFS70 באוכלוסיה אמריקנית
מחקר של Rawat חב' ב-Arthritis Rheumatol משנת 2011, בחן מאפיינים קליניים של נוכחות נוגדנים כנגד DFS70. דגימות נבדקו ל-ANA על ידי שיטה בלתי ישירה עם תאי HEp-2 וחלקיקים (beads) מצופים בנוגדנים. 110 דגימות נסיוב עם תוצאת ANA חיובית אך כאלו שנמצאו שליליות לתת-קבוצות של ANA, זוהו, ונבחנו בעזרת ערכת ELISA לנוכחות נוגדנים כנגד DFS70, מתוכן 26 דגימות המהוות 24% ממדגם זה נמצאו חיוביות. לגבי 10מתוך 26 דגימות הנסיוב האחרונות היו נתונים קליניים: חמש מתוך 10 דגימות אלו הופנו בדיעבד למרפאה ריאומטולוגית.
התמונה שהתקבלה לגבי צביעה אימונופלואורצנטית ל-ANA הייתה בעיקר תמונה מנומרת (speckled) מעורבת ב-7 מתוך 10 הדגימות. ב-3 דגימות הייתה צביעת ABA הומוגנית בלבד. בדגימה אחת נמדד כייל של 1:40 לגבי ANA, ב-3 דגימות נמצא כייל של 1:80 לגבי ANA, ב-2 דגימות נמצא כייל ANA של 1:60 וב-2 דגימות נמדד כייל ANA של 1:320. באחת מהדגימות נמצא נוגדן כנגד RNP אך לא נמצאו בה אי-סדירויות סרולוגיות אחרות של ENA או extractable nuclear antigens כגון Ro ,La ,Sm ,Scl-70 ,Jo1. התסמונות הקליניות השכיחות היו כאבי מפרקים (arthralgia) ב-6 מתוך 10 נבדקים וכאבי שרירים (myalgia) ב-3 מקרים עם תוצאות נורמאליות של האנזים creatine kinase. בנבדק אחד אובחנה synovitis. לא אובחנו תסמינים של מחלת רקמת חיבור ב-10 הנבדקים.
משמעות צביעה חיובית ל-DFS70 בדגימות חיוביות ל-ANA
Mahler וחב' דיווחו בשנת 2013 בסימפוזיון Dresden בנושא אוטואימוניות, על מחקר שכלל 142 דגימות נסיוב שהתבססו על צביעה חיובית ל-ANA ולכרומטין של תאים מתחלקים, אך עם צביעה שלילית של נוגדנים כנגד dsDNA. דגימות שנלקחו מ-24 נבדקים מאובחנים עם systemic sclerosis, ומ-26 מאובחנים עם SLE שמשו כקבוצת ביקורת. כל הדגימות נבדקו לנוכחות נוגדנים ל-DFS70 בעזרת ערכת QUANTA Flash DFS70 בשיטתchemiluminescent immunoassay.
בין 142 דגימות עם מתווה DFS, 28.1% נמצאו חיוביות ל-anti-DFS70, בעוד שרק 2% מהדגימות עם systemic sclerosis ו-SLE נמצאו חיוביות (p<0.0001). הכייל של נוגדנים כנגד DFS70 היה גבוה משמעותית בדגימות עם מתווה DFS (בממוצע CU43.9 לעומת CU 5.5, עם p<0.0001). המלצת חוקרים אלה היא שספיחה של נוגדנים כנגד DFS70 קודם לביצוע מבחן צביעה אימונו-פלואורסצנטית בלתי-ישירה ל-ANA, עשוייה לזהות דגימות נסיוב המכילות נוגדנים ל-DFS70, ועל ידי כך להתגבר על אחת המגבלות המשמעותיות ביותר של קבלת תוצאות חיוביות-כזובות באנשים בריאים במבחן ANA עם תאי HEp-2.
מרשם זרימה של ממצאי מעבדה בצביעה אימונו-פלואורסצנטית בלתי-ישירה של ANA ו-DFs70:
a) צביעה אופיינית של DFS70 של תאים ב-interphase מודגשת על ידי חץ אדום וצביעה חזקה של כרומטין של תאים מיטוטיים על ידי חץ כחול. דגימות עם מתווה של DFS צריכות להיבחן לנוכחות נוגדנים כנגד DFS70 כמבחן מאשר, ועל ידי ANA screen בשיטת ELISA בשימוש של אוטו-אנטיגנים אחדים. נבדקים עם צביעת ANA שלילית ותוצאת DFS70 שלילית, כמו גם נבדקים עם צביעת ANA שלילית וצביעת DFS70 חיובית, הם בעלי הסתברות נמוכה להיות מאובחנים עם SARD או systemic autoimmune rheumatic diseases. נבדקים עם תוצאת ANA חיובית בשילוב עם צביעת DFS70 חיובית או שלילית הם בעלי הסתברות מוגברת להיות מאובחנים עם SARD.
b) דגימה מהולה ללא DFS70 רקומביננטי, מראה מתווה צביעה אופייני של DFS. לאחר ספיחה של הנוגדנים כנגד DFS70, הצביעה האימונו-פלואורוסנציה הבלתי ישירה, אינה מראה מתווה ספציפי. בדגימות עם אוטו-נוגדנים הקשורים ל-SARD כגון anti-RNP, anti centromere או anti-Scl-70, אין ראיות לעיכוב מתווה הצביעה.
ראו גם