כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "סמן ביולוגי ST2"
(יצירת דף עם התוכן "{{בדיקת מעבדה |שם עברי= |שם לועזי= |קיצור= |תמונה= |כיתוב תמונה= |מעבדה= |תחום= |יחידות מדידה= |ט...") |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בדיקת מעבדה | {{בדיקת מעבדה | ||
| − | |שם עברי= | + | |שם עברי={{רווח קשיח}} |
| − | |שם לועזי= | + | |שם לועזי=ST2 |
| − | |קיצור= | + | |קיצור=Soluble ST2, IL-33 Receptor |
|תמונה= | |תמונה= | ||
|כיתוב תמונה= | |כיתוב תמונה= | ||
| − | |מעבדה= | + | |מעבדה=[[כימיה בדם]] |
| − | |תחום= | + | |תחום=אבחון והערכה של [[אי-ספיקת לב]] |
|יחידות מדידה= | |יחידות מדידה= | ||
| − | |טווח ערכים תקין= | + | |טווח ערכים תקין=גברים מגיל 2-17 שנה-פחות מ-43 ננוגרם/מ"ל; גברים מעל גיל 18 שנה-פחות מ-52 ננוגרם/מ"ל. {{ש}}נשים מגיל 2-17 שנה-פחות מ-43 ננוגרם/מ"ל; נשים מעל גיל 18 שנה-פחות מ-38.7 ננוגרם/מ"ל. |
|יוצר הערך=[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]] | |יוצר הערך=[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]] | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| + | ==מטרת הבדיקה:== | ||
| + | סיוע בהערכה פרוגנוסטית של מתאשפזים עם אי-ספיקת לב כרונית או חריפה. | ||
| + | |||
| + | ==אי ספיקת לב והתפתחות השיטות לאבחונה== | ||
| + | אי-ספיקת לב (heart failure ולהלן HF) היא תסמונת מורכבת של תסמינים המעידים על פגיעה בצירקולציה הפיזיולוגית האמורה לתמוך בפעילות הלב. רק להמחשה של השכיחות הרבה של HF, נציין שהיא מנת חלקם של כ-900,00 אנשים בבריטניה (Cleland וחב' ב-Br Soc Heart Failure משנת 2012), כאשר באוכלוסייה שונה לחלוטין בסאו פאולו ובריו דה ז'ניירו HF היווה 6.3% מכלל הפטירות בשנת 2006 (Bocchi ב-Curr Med Rev משנת 2013, ואילו בריו דה ז'ניירו נמצא שבאוכלוסייה מעל גיל 45 שנה, שכיחות HF עמדה על 9.3% (על פי Jorge וחב' ב-Int J Cardiovasc Sci משנת 2015). למרות שהפרוגנוזה של HF השתפרה עם ההתנהלות העדכנית בלוקים ב-HF, עדיין אלה עם אי-ספיקה קשה צפויים לאשפוזים תכופים ופרוגנוזה לא מעודדת. זו הסיבה לחיוניות הרבה של שיטות אבחון רגישות ואמינות שתאפשרנה התחלת טיפול מוקדם ככל האפשר. | ||
| + | |||
| + | לאחר שנים רבות בהן בדיקת אֶקו-לב שלטה בתחום ההערכה של HF, החל העידן של BNP אוB-type natriuretic peptide וכן NT-proBNP או N-terminal proBNP, הנחשבים כיום ל"מדדי הזהב" כבדיקות לאבחון HF חריף. אלא שהשימוש הפרוגנוסטי של BNP מוגבל, ותפקידו בניווט הטיפול ב-HP אינו מבוסס. על פי Maisel וחב' ב-Eur J Heart Fail משנת 2008, לשני המדדים BNP ו-NT-proBNP יש "תחום אפור" המגביל את הדיוק האבחוני, וכן רמותיהם מושפעות בגורמים נוספים כגון גיל, מגדר, דרגת ההיפרטרופיה של החדר השמאלי, ותפקודי הכבד והכליות. לכן סמנים אחדים נבחנו בניסיון למצוא מדד ביולוגי בעל משמעות פרוגנוסטית, ומסתמן ש-ST2 שהוא סמן לתהליכי פיברוזיס לבבי ו-remodeling, הוא מועמד מבטיח שהתווסף לאחרונה לארסנל הכלים המסייעים להתנהלות עם חולי HF. | ||
| + | |||
| + | ==הביולוגיה של ST2 מסיס== | ||
| + | ST2 הוא חבר במשפחת הקולטן לאינטרלוקין IL-1, הידועה גם כ-interleukin 1 receptor-like 1 או IL1RL-1 (על פי Pascual-Figal וחב' ב-Am J Cardiol משנת 2014). המושג ST2 מבטא את "Suppression of Tumorigenicity 2". הוא התגלה בשנת 1989, אך רק בשנת 2002, Weinberg וחב' פרסמו ב-Circulation ש-ST2 יכול להיות מבוטא בתאי הלב כתגובה לעקה קרדיאלית. במחקר זה נמצא ש-mRNA של ST2 הושרה פי-4.7 בתאים מיוציטים של הלב על ידי עקה מכאנית, וכאשר ביצעו ליגציה של העורקים הכלילים בעכברים, נמדדה עליה זמנית של ST2 בנסיוב בשיעור של 20.8 ננוגרם/מ"ל בהשוואה לרמת ST2 של 0.8 ננוגרם/מ"ל בעכברים בהם לא בוצעה פעולה זו. כמו כן נמצאה במחקר זה במדגם של 69 מטופלים, עליה ברמת ST2 יום אחד לאחר אירוע של אוטם שריר לב. מחקר זה משך את תשומת ליבם של חוקרים לתפקידו במערכת הקרדיו-וסקולארית. ל-ST2 יש 2 איזופורמים עיקריים: האחד מהם טרנסממברנאלי או תאי (ST2L), והשני מסיס או צירקולטורי (sST2) על פי Sanada וחב' ב-J Clin Invest משנת 2007. | ||
| + | ST2 משמש כקולטן של interleukin-33 או IL-33, שהוא ציטוקין דמוי-IL-1 המופרש מתאים חיים בתגובה לנזק תאי. IL-33 משפיע על ידי שהוא נקשר לאיזופורם הטרנס-ממברנאלי ST2L. אינטראקציה זו היא בעלת תכונות המגנות על הלב (cardiprotective) במודלים ניסיוניים, בכך שהיא מפחיתה תהליכי פיברוזיס של שריר הלב, מפחיתה היפרטרופיה של קרדיו-מיוציטים, מפחיתה אפופטוזיס של תאי לב, ומשפרת את פעולת שריר הלב. אך הפעילות הקרדיו-פרוטקטיבית הזו מתבצעת באופן בלעדי דרך הקולטן הטרנס-ממברנאלי ST2L ולא על התקשרות לאיזופורם המסיס sST2: מערכת ה-IL-33/ST2 עוברת שדרוג על ידי קרדיו- מיוציטים ופיברובלסטים בתגובה לנזק קרדיאלי. כאשר sST2 נקשר בחוזקה ל-IL-33 הוא מתחרה עם יכולת IL-33 להיקשר לקולטן הטרנס-ממברנאלי ST2L. כלומר, ההתקשרות של IL-33 עם האיזופורם המסיס של ST2, חוסמת של מערכת IL-33/ST2L ומונעת את ההשפעות הקרדיו-פרוטקטיביות שתוארו. | ||
| + | לכן, ההתייחסות אל sST2 היא כאל "מולקולת הסחה" או כ-decoy receptor (על פי Schmitz וחב' ב-Immunity משנת 2005). כלומר, מערכת ST2 פועלת לא רק כתווך של פעילות IL-33 דרך האיזופורם הממברנאלי ST2L, אלא גם כמעכבת של פעילות IL-33 על ידי האיזופורם המסיס שלו sST2 (תרשים). למרות שהמקורות העיקריים של sST2 הם פיברובלסטים ותאי שריר ממקור לבבי בתגובה לנזק או לעקה (stress), ידועים גם מקורות לא מיוקרדיאליים: תאי אנדותל ממערכות מאקרו-וסקולאריות (אבי העורקים והעורקים הכליליים), ותאי אנדותל ממערכות לבביות מיקרו-וסקולאריות, הם מקורות של sST2. יחד עם זאת, התרומה של יצירת sST2 ממקורות חוץ-לבביים לפתו-פיזיולוגיה של HF עדיין לא ברורה. | ||
| + | ST2 כרוך גם עם תהליכים דלקתיים וחיסוניים, בעיקר באלה הקשורים לרגולציה של תאי-פיטום (mast cells) ושל תאים הידועים כ-type 2 CD4 T-helper cells, ובייצור של ציטוקינים הכרוכים ב-Th2. לכן, הודגם תפקיד של מערכת IL-33/ST2 במחלות הקשורות עם תגובה של Th2 כגון אסתמה, פיברוזיס פולמונארי, דלקת מפרקים שגרונית (RA), מחלות קולאגן וסקולאריות, ספסיס, טראומה, ממאירות, מחלות פיברו-פרוליפרטיביות, הידבקות עם תולעים, וקוליטיס מכייבת. למעשה, הרבה מהידע שנרכש על מערכת IL-33/ST2 הגיע ממחקרים על מחלות החיסוניות הללו, עוד לפני ההכרה של תפקידו הקרדיו-וסקולארי. | ||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | [[קטגוריה:כימיה בדם]] | ||
גרסה מ־14:59, 4 באפריל 2017
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| ST2 | |
|---|---|
| שמות אחרים | Soluble ST2, IL-33 Receptor |
| מעבדה | כימיה בדם |
| תחום | אבחון והערכה של אי-ספיקת לב |
 | |
| טווח ערכים תקין | גברים מגיל 2-17 שנה-פחות מ-43 ננוגרם/מ"ל; גברים מעל גיל 18 שנה-פחות מ-52 ננוגרם/מ"ל. נשים מגיל 2-17 שנה-פחות מ-43 ננוגרם/מ"ל; נשים מעל גיל 18 שנה-פחות מ-38.7 ננוגרם/מ"ל. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה:
סיוע בהערכה פרוגנוסטית של מתאשפזים עם אי-ספיקת לב כרונית או חריפה.
אי ספיקת לב והתפתחות השיטות לאבחונה
אי-ספיקת לב (heart failure ולהלן HF) היא תסמונת מורכבת של תסמינים המעידים על פגיעה בצירקולציה הפיזיולוגית האמורה לתמוך בפעילות הלב. רק להמחשה של השכיחות הרבה של HF, נציין שהיא מנת חלקם של כ-900,00 אנשים בבריטניה (Cleland וחב' ב-Br Soc Heart Failure משנת 2012), כאשר באוכלוסייה שונה לחלוטין בסאו פאולו ובריו דה ז'ניירו HF היווה 6.3% מכלל הפטירות בשנת 2006 (Bocchi ב-Curr Med Rev משנת 2013, ואילו בריו דה ז'ניירו נמצא שבאוכלוסייה מעל גיל 45 שנה, שכיחות HF עמדה על 9.3% (על פי Jorge וחב' ב-Int J Cardiovasc Sci משנת 2015). למרות שהפרוגנוזה של HF השתפרה עם ההתנהלות העדכנית בלוקים ב-HF, עדיין אלה עם אי-ספיקה קשה צפויים לאשפוזים תכופים ופרוגנוזה לא מעודדת. זו הסיבה לחיוניות הרבה של שיטות אבחון רגישות ואמינות שתאפשרנה התחלת טיפול מוקדם ככל האפשר.
לאחר שנים רבות בהן בדיקת אֶקו-לב שלטה בתחום ההערכה של HF, החל העידן של BNP אוB-type natriuretic peptide וכן NT-proBNP או N-terminal proBNP, הנחשבים כיום ל"מדדי הזהב" כבדיקות לאבחון HF חריף. אלא שהשימוש הפרוגנוסטי של BNP מוגבל, ותפקידו בניווט הטיפול ב-HP אינו מבוסס. על פי Maisel וחב' ב-Eur J Heart Fail משנת 2008, לשני המדדים BNP ו-NT-proBNP יש "תחום אפור" המגביל את הדיוק האבחוני, וכן רמותיהם מושפעות בגורמים נוספים כגון גיל, מגדר, דרגת ההיפרטרופיה של החדר השמאלי, ותפקודי הכבד והכליות. לכן סמנים אחדים נבחנו בניסיון למצוא מדד ביולוגי בעל משמעות פרוגנוסטית, ומסתמן ש-ST2 שהוא סמן לתהליכי פיברוזיס לבבי ו-remodeling, הוא מועמד מבטיח שהתווסף לאחרונה לארסנל הכלים המסייעים להתנהלות עם חולי HF.
הביולוגיה של ST2 מסיס
ST2 הוא חבר במשפחת הקולטן לאינטרלוקין IL-1, הידועה גם כ-interleukin 1 receptor-like 1 או IL1RL-1 (על פי Pascual-Figal וחב' ב-Am J Cardiol משנת 2014). המושג ST2 מבטא את "Suppression of Tumorigenicity 2". הוא התגלה בשנת 1989, אך רק בשנת 2002, Weinberg וחב' פרסמו ב-Circulation ש-ST2 יכול להיות מבוטא בתאי הלב כתגובה לעקה קרדיאלית. במחקר זה נמצא ש-mRNA של ST2 הושרה פי-4.7 בתאים מיוציטים של הלב על ידי עקה מכאנית, וכאשר ביצעו ליגציה של העורקים הכלילים בעכברים, נמדדה עליה זמנית של ST2 בנסיוב בשיעור של 20.8 ננוגרם/מ"ל בהשוואה לרמת ST2 של 0.8 ננוגרם/מ"ל בעכברים בהם לא בוצעה פעולה זו. כמו כן נמצאה במחקר זה במדגם של 69 מטופלים, עליה ברמת ST2 יום אחד לאחר אירוע של אוטם שריר לב. מחקר זה משך את תשומת ליבם של חוקרים לתפקידו במערכת הקרדיו-וסקולארית. ל-ST2 יש 2 איזופורמים עיקריים: האחד מהם טרנסממברנאלי או תאי (ST2L), והשני מסיס או צירקולטורי (sST2) על פי Sanada וחב' ב-J Clin Invest משנת 2007. ST2 משמש כקולטן של interleukin-33 או IL-33, שהוא ציטוקין דמוי-IL-1 המופרש מתאים חיים בתגובה לנזק תאי. IL-33 משפיע על ידי שהוא נקשר לאיזופורם הטרנס-ממברנאלי ST2L. אינטראקציה זו היא בעלת תכונות המגנות על הלב (cardiprotective) במודלים ניסיוניים, בכך שהיא מפחיתה תהליכי פיברוזיס של שריר הלב, מפחיתה היפרטרופיה של קרדיו-מיוציטים, מפחיתה אפופטוזיס של תאי לב, ומשפרת את פעולת שריר הלב. אך הפעילות הקרדיו-פרוטקטיבית הזו מתבצעת באופן בלעדי דרך הקולטן הטרנס-ממברנאלי ST2L ולא על התקשרות לאיזופורם המסיס sST2: מערכת ה-IL-33/ST2 עוברת שדרוג על ידי קרדיו- מיוציטים ופיברובלסטים בתגובה לנזק קרדיאלי. כאשר sST2 נקשר בחוזקה ל-IL-33 הוא מתחרה עם יכולת IL-33 להיקשר לקולטן הטרנס-ממברנאלי ST2L. כלומר, ההתקשרות של IL-33 עם האיזופורם המסיס של ST2, חוסמת של מערכת IL-33/ST2L ומונעת את ההשפעות הקרדיו-פרוטקטיביות שתוארו. לכן, ההתייחסות אל sST2 היא כאל "מולקולת הסחה" או כ-decoy receptor (על פי Schmitz וחב' ב-Immunity משנת 2005). כלומר, מערכת ST2 פועלת לא רק כתווך של פעילות IL-33 דרך האיזופורם הממברנאלי ST2L, אלא גם כמעכבת של פעילות IL-33 על ידי האיזופורם המסיס שלו sST2 (תרשים). למרות שהמקורות העיקריים של sST2 הם פיברובלסטים ותאי שריר ממקור לבבי בתגובה לנזק או לעקה (stress), ידועים גם מקורות לא מיוקרדיאליים: תאי אנדותל ממערכות מאקרו-וסקולאריות (אבי העורקים והעורקים הכליליים), ותאי אנדותל ממערכות לבביות מיקרו-וסקולאריות, הם מקורות של sST2. יחד עם זאת, התרומה של יצירת sST2 ממקורות חוץ-לבביים לפתו-פיזיולוגיה של HF עדיין לא ברורה. ST2 כרוך גם עם תהליכים דלקתיים וחיסוניים, בעיקר באלה הקשורים לרגולציה של תאי-פיטום (mast cells) ושל תאים הידועים כ-type 2 CD4 T-helper cells, ובייצור של ציטוקינים הכרוכים ב-Th2. לכן, הודגם תפקיד של מערכת IL-33/ST2 במחלות הקשורות עם תגובה של Th2 כגון אסתמה, פיברוזיס פולמונארי, דלקת מפרקים שגרונית (RA), מחלות קולאגן וסקולאריות, ספסיס, טראומה, ממאירות, מחלות פיברו-פרוליפרטיביות, הידבקות עם תולעים, וקוליטיס מכייבת. למעשה, הרבה מהידע שנרכש על מערכת IL-33/ST2 הגיע ממחקרים על מחלות החיסוניות הללו, עוד לפני ההכרה של תפקידו הקרדיו-וסקולארי.