האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6836 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6836 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "GlycoMark"

מתוך ויקירפואה
 
(20 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 2: שורה 2:
 
|שם עברי={{רווח קשיח}}
 
|שם עברי={{רווח קשיח}}
 
|שם לועזי=anhydroglucitol-{{כ}}1,5
 
|שם לועזי=anhydroglucitol-{{כ}}1,5
−
|קיצור=GlycoMark, 1,5-AG.
+
|קיצור=AG-{{כ}}1,5, {{כ}}GlycoMark,{{כ}} anhydroglucitol-{{כ}}1,5
−
|תמונה=1,5-Anhydroglucitol.png
+
|תמונה=[[קובץ:1,5-Anhydroglucitol.png|250 פיקסלים]]
 
|כיתוב תמונה=מבנה של  anhydroglucitol-{{כ}}1,5
 
|כיתוב תמונה=מבנה של  anhydroglucitol-{{כ}}1,5
 
|מעבדה=[[כימיה בדם]]
 
|מעבדה=[[כימיה בדם]]
שורה 13: שורה 13:
 
}}
 
}}
 
==מטרת הבדיקה==
 
==מטרת הבדיקה==
 +
GlycoMark מכוון להערכת בקרה והקפדה גליקמית בחולי סוכרת בטווח הקצר של ימים אחדים עד שבועיים אחרונים.
 +
 +
==ההיסטוריה והפיזיולוגיה של הבדיקה==
 +
AG{{כ}}-1 הוא מונוסכריד 6-פחמני, שבמבנהו הוא deoxy{{כ}}-1 של גלוקוזה.
 +
 +
סוכר זה התגלה לראשונה בשנת 1888 בצמחים ממשפחת Polygala senega, והמבנה שלו פוענח בשנת 1943. בהמשך התבררה מציאותו של חומר זה במזון האדם (Pitkanen ב-Clin Chim Acta משנת 1972), ובנוזל השדרה באדם (Pitkanen באותו כתב עת משנת 1973). מחקר של Yamanouchi וחב' ב-Am J Physiol משנת 1972, הראה ש-AG-{{כ}}1,5 הוא ה-polyol העיקרי בגוף האדם, ושהוא נובע בעיקר מהמזון עם ממוצע קליטה יומי של בערך 4.4 מיליגרם, וכן שמבנה טבעת ה-pyrene הסגורה שלו מקנה לו יציבות מטבולית, ושהמאזן המוקפד בין קליטת AG-{{כ}}1,5 לבין הפרשתו מהגוף, מביא למאגר של 500-1,000 מיליגרם שלו בגוף של מבוגר, ורמת מאגר זה נשמרת קבועה. אחוז קטן מכמות AG-{{כ}}1,5 בגוף מקורו בביוסינתזה שלו בגוף, וישנה עדות מסוימת שהגוף מסנתז בערך 0.5 מיליגרם ביום, אם כי הוכחות לכך חסרות.
 +
 +
[[קובץ:GlycoMark.png|מרכז|600 פיקסלים]]
 +
 +
לאחר ספיגתו במעי, AG-{{כ}}1,5 מתפזר בכל רקמות ואיברי הגוף (Kametani וחב' ב-J Biochem משנת 1987). הספיגה מחדש של חומר זה והחזרתו לדם מהווה למעשה 99.9% מכלל AG-{{כ}}1,5  העובר דרך הכליות, וספיגה מחדש זו מעוכבת באופן תחרותי על ידי הפרשה בעודף של הסוכר [[גלוקוזה]] דרך הכליות בשתן (glucosuria). עם ממצא זה בידם, קבוצות מחקר יפניות הדגימו רמות מופחתות של AG-{{כ}}1,5 בפלזמה במטופלים היפרגליקמיים, בהשוואה לאנשים עם רמות סוכרת תקינות. ואכן, תפקידו של AG-{{כ}}1,5 התברר לראשונה על ידי Akanuma וחב' (Diabetes משנת 1981) כאשר הדגימו רמות נמוכות של AG-{{כ}}1,5 בנסיוב של חולים סוכרתיים. תצפית זו קבלה חיזוק כאשר נמצא שרמות AG-{{כ}}1,5 נפלו בפלזמה לריכוזים שלא ניתן היה לגלותם בחולי סוכרת בלתי מטופלים ב[[אינסולין]] (Yoshioka וחב' ב-Clin Chem משנת 1983). מחקרים מאוחרים יותר הראו שחולי סוכרת מטופלים להפחתת רמת גלוקוזה, הראו שיפור בריכוזי AG-{{כ}}1,5 , וכאשר הופסק הטיפול התרופתי שוב פחתו ריכוזי מדד זה לרמותיו לפני הטיפול התרופתי (Yamanouchi וחב' ב-Lancet משנת 1996).
 +
 +
anhydroglucitol-{{כ}}1,5 הוא מונוסכריד טבעי הנמצא כמעט בכל סוגי המזון הנקלט בגוף מדיאטה שגרתית. ריכוזי AG-{{כ}}1,5 בדם פוחתים בעתות של [[היפר-גליקמיה]] מעל 180 מיליגרם/דציליטר, וחוזרים לרמותיו הנורמאליות לאחר בערך שבועיים בהיעדר היפרגליקמיה. כתוצאה מכך מדידת AG-{{כ}}1,5 יכולה לשמש למטופלים עם סוכרת מסוג 1 או 2 לזיהוי שונות גליקמית או היסטוריה של רמות גלוקוזה גבוהות בדם, גם אם התוצאות הנוכחיות של מדידות גליקמיות כמו [[המוגלובין A1C]] ורמות ניטור סוכר בדם, מתקבלות קרובות לערכים הנורמאליים. 
 +
 +
סוכר זה אינו עובר מטבוליזם כמעט ב-100%, ונותר קבוע באופן יחסי בדם וברקמות. AG-{{כ}}1,5 נישא בזרם הדם ומסונן בפקעיות הכליה, דרכם הוא נכנס לכליה. בהיותו בכליה, AG-{{כ}}1,5 עובר ספיגה מחדש אל תוך הדם, דרך אבוביות הכליה הפרוקסימליות. כמות קטנה של AG-{{כ}}1,5, הזהה לכמות סוכר זה הנקלטת במזון, מופרשת בשתן, וכך נשמרת כמותו הקבועה בדם וברקמות. תהליך זה מתרחש באנשים שרמות גלוקוזה בדמם אינם עולים מעל 180 מיליגרם/דציליטר. כאשר רמת הסוכר של חולה סוכרת עולה מעל 180 מיליגרם/דציליטר בכל פרק זמן, הכליות אינן יכולות לספוג מחדש את כל הסוכר לדם, ועודף הסוכר מופרש בשתן (glucosuria). כמות הסוכר העודפת בכליה, חוסמת את היכולת של AG-{{כ}}1,5 מלהיספג מחדש אל תוך הדם, וכך  AG-{{כ}}1,5 מופרש בשתן בשיעורים גבוהים יותר מהנורמה. רמות AG-{{כ}}1,5 בדם פוחתות באופן מיידי, וממשיכות לרדת עד אשר רמות גלוקוזה יורדות מתחת לסף של 180 מיליגרם/דציליטר.
 +
 +
ברגע שחל תיקון במצב של היפרדליקמיה, AG-{{כ}}1,5 מתחיל להיספג מחדש מהכליות לדם בקצב קבוע. אם רמת גלוקוזה נותרת מתחת ל-180 מיליגרם/דציליטר לתקופה של בערך 4 שבועות, AG-{{כ}}1,5 יחזור לרמותיו הנורמאליות בקצב קבוע. נראה שהעיכוב התחרותי בין גלוקוזה ו-AG-{{כ}}1,5, מאפשר לבדיקה זו לשקף במדויק כל תרחיש של היפרגליקמיה מעל 180 מיליגרם/דציליטר.
 +
 +
בשנת 2003 חל מפנה של ממש, כאשר חוקרים בארה"ב נתנו ליבם ל-AG-{{כ}}1,5, כאשר נמצא שמדד זה יכול להיות בעל ערך כמוניטור של מצבים גליקמיים לטווח קצר (Buse וחב' ב-Diabetes Technol Ther משנת 2003, ו-McGill וחב' ב-Diabtes Care משנת 2004). בשנת 2006 הראה AG-{{כ}}1,5 את השימוש הקליני המחייב ביותר שלו, כאשר הודגם שמבחן GlycoMark שפותח במעבדות Nippon Kayaku להערכת היפרגליקמיה לאחר ארוחה (postprandial), היה מסוגל להבדיל בין שני מטופלים שרמת ההמוגלובין A1C שלהם הייתה דומה וקרובה לערכי הנורמה, אלא שערכי גלוקוזה שלהם נמצאו מאוד שונים במדידות ניטור שגרתיות של הסוכר, כאשר אחד משני המטופלים היה בעל פיזור מאוד גבוה של רמת גלוקוזה (Dungan וחב' ב-Diabetes Care משנת 2006). בשנת 2014 רמת AG-{{כ}}1,5 ברוק, נמצאה משקפת את רמות מדד זה בדם, מה שמאפשר להשתמש במדידה ברוק בגישה לא חודרנית לבחינה של בקרה גליקמית לטווח הקצר (Mook-Kanamori וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2013).
 +
 +
בנוסף, הודגם שבחולי סוכרתיים המגיבים היטב לתכשירים נוגדי-סוכרת, נמצא נורמליזציה הדרגתית בערכי  AG-{{כ}}1,5 (על פי Yamanouchi וחב' ב-Diabetes  משנת 1989), ושמדידות מדד זה הראו שרמותיו משקפות את הסטאטוס הגליקמי בפרק הזמן של יומיים עד שבועיים קודם לכן. יתרה מזאת, שינויים דיאטתיים אינם משפיעים על יעילות מדידת AG-{{כ}}1,5, כיוון שרמתו דומה במאכלים עמילניים שונים (בממוצע 2.5±1.1 מיקרוגרם/גרם), במאכלי בשר ודגים שונים (0.9±0.6 מיקרוגרם/גרם), בירקות (0.4±0.2 מיקרוגרם/גרם), בפירות (0.7±0.6 מיקרוגרם/גרם), ובמשקאות קלים (0.8±0.7 מיקרוגרם/גרם). רק פולי סויה (soybeans) גולמיים מכילים AG-{{כ}}1,5 בכמויות מוגברות משמעותית, אם כי בתהליך העיבוד שלהם (tofu או רוטב סויה) רמות AG-{{כ}}1,5 הן ברמה דומה לעמילנים אחרים.
 +
 +
==הניסוי הראשון בארה"ב להערכת ערכת GlycoMark==
 +
בניסוי זה של McGill וחב' שהופיע בשנת 2004 ב-Diabetes Care, נבחנה היעילות של מדידות AG-{{כ}}1,5 לנטר את הבקרה הגליקמית במדגם של 77 מטופלים סוכרתיים (22 מתוכם עם סוכרת type 1, ו-55 עם סוכרת type 2), בהם הבקרה הגליקמית הייתה תת-אופטימאלית בבסיס הניסוי (המוגדרת כ-HbA1c ≥7%). כל משתתף זכה לטיפולים שכללו שילוב של חינוך להבנת סוכרת, ייעוץ תזונתי, וטיפול תרופתי באינסולינים השונים, או בתכשירים נוגדי היפר-גליקמיה אחרים. הניסוי נועד להפחית את ערכי HbA1C ב-1.0% במהלך תקופת המעקב. מדידות של AG-{{כ}}1,5, HbA1C, [[פרוקטוזאמין]] ומדידות אקראיות של רמת גלוקוזה, בוצעו בפרקי זמן של 2, 4, 8 שבועות לאחר תחילת הניסוי. תוצאות הניסוי היו כדלקמן: הערכים של AG-{{כ}}1,5, של פרוקטוזאמין, ושל גלוקוזה התקדמו משמעותית לכיוון של ערכי גלוקוזה נורמאליים, כבר לאחר שבועיים של ניטור, עם שיעורים חציוניים של 93, של 7-, ושל 13%-, בהתאמה. בניגוד לאלה, ערכי HbA1C לא הגיבו משמעותית לתרפיה עד לשבוע הרביעי מתחילת הניסוי. על בסיס של המטופל האינדיבידואלי, ב-89.6% מתוך המטופלים, הודגמו שינויים מתמשכים ברמות AG-{{כ}}1,5 שנמדדו מתחילת הניסוי עד לשבוע ה-8 שלו, בהתאמה עם ערכי HbA1C. מסקנת בעלי הניסוי הייתה ש-AG-{{כ}}1,5 מגיב במהירות וברגישות לשינויים בגליקמיה, והוא ראוי לשמש כמדד לניטור הבקרה הגליקמית לטווח של שבועות בודדים, ולמטרה זו הוא אמנם זכה לאישור ה-FDA.
 +
 +
==גורמים המשפיעים על מדידת AG-{{כ}}1,5==
 +
בדיקת GlycoMark אינה מושפעת מ[[המוגלובינופתיות]] כגון [[אנמיה]], [[מחלה חרמשית]] או [[מלריה]], כיוון שלא מדובר בגליקוזילציה של המוגלובין כמו בבדיקת המוגלובין A1C. מבחן GlycoMark  יכול לשמש כסמן לטווח קצר (שבועיים) של בקרת גלוקוזה בכל הרמות של המוגלובין-A1C, ויכול לזהות דרגה ותדירות של היפרגליקמיה ברמת המוגלובין-A1C של 8% או פחות. בדיקת GlycoMark נמצאה בלתי מושפעת מרמות המוגלובין, גם מרמת [[טריגליצרידים]] של 1,150 מיליגרם/דציליטר, רמת [[בילירובין]] של 40 מיליגרם/דציליטר, רמת [[מלטוזה]] של 500 מיליגרם/דציליטר, רמת [[חומצה אסקורבית]] של 25 מיליגרם/דציליטר, רמת [[חומצת שתן]] (uric acid) של 20 מיליגרם/דציליטר, רמת [[שתנן]] (urea) של 200 מיליגרם/דציליטר ורמת [[קראטינין]] של 10 מיליגרם/דציליטר.
 +
 +
[[מחלת כליות]] - תוצאות GlycoMark פחות מדויקות במחלת כליות מתקדמת (דרגות 4 ו-5) עם GFR נמוך מ-30, או במטופלי [[דיאליזה]].
 +
 +
[[מחלת כבד]] - בשחמת כבד מתקדמת, תתקבלנה תוצאות AG-{{כ}}1,5 נמוכות.
 +
 +
ב[[היריון]] - תוצאות GlycoMark יכולות להתקבל נמוכות יותר כתוצאה מרמות-סף נמוכות ומשתנות יותר במהלך היריון.
 +
 +
ספיגה מופחתת של מזון - ספיגת מזון ירודה, כמו לאחר [[gastrectomy]], ב[[מחלת צליאק]], או או במהלך שימוש בתכשיר acarbose, ערכי GlycoMatk יכולים להתקבל נמוכים. לעומת זאת, מעכבים אחרים של α-glucosidase לא נמצאו כגורמים לערכי AG-{{כ}}1,5 נמוכים.
 +
 +
[[גלוקוזה בשתן]] - רמות חיוביות באופן עקבי של גלוקוזה בשתן במספר תרחישי כליות, או צריכת תכשירי סוכרת מסוג SGLT2 או sodium-glucose transportet-2, יכולים לגרום לתוצאות GlycoMark נמוכות.
 +
 +
צריכת [[סטרואידים]] - יכולה לגרום להיפרגליקמיה שתתבטא בתוצאות GlycoMark נמוכות.
 +
 +
היפר-אלימינציה ורידית או תכשירים סיניים - צריכה של מספר תוספי בריאות סיניים (Polygala, Tenuifolia או סירופ Senega) יכולים לגרום לתוצאות GlycoMark גבוהות.
 +
 +
==אינטרפרטציה של התוצאות==
 +
תוצאות הבדיקה מבוטאות בערכים של מיקרוגרם/מיליליטר. ככל שהתוצאות נמוכות יותר, הן מבטאות החמרה של הבקרה על רמות גלוקוזה, עם פרקי זמן ממושכים ותדירים יותר של רמות סוכר זה מעל 180 מיליגרם/דציליטר.  תוצאות בדיקת GlycoMark אינן יכולות להיות מפורשות על בסיס של בדיקה יחידנית ("stand-alone"), אלא לאחר הערכה קלינית ותוצאות מדידות מקובלות נוספות (בדיקת גלוקוזה ישירה, פרוקטוזאמין ובדיקת HbA1C. בטבלה שלמטה התוצאות מבוטאות בערכים של מיקרוגרם/מיליליטר. תוצאת , AG-{{כ}}1,5 של 10 מיקרוגרם/מיליליטר תואמת רמת גלוקןזה בדם לאחר ארוחה (postprandial) של 185 מיליגרם/דציליטר, והיא נחשבת לרמת היעד בחולים סוכרתיים. רמות AG-{{כ}}1,5 מעל ל-10 מיקרוגרם/מיליליטר, תואמות לרמות גלוקוזה הנמוכות מ-180 מיליגרם/דציליטר. מטופלים סוכרתיים עם רמות AG-{{כ}}1,5  נמוכות מ-10 מיקרוגרם/מיליליטר, יכולים להפיק התועלת מתרופות המכוונות להפחתת רמת שיאי גלוקוזה (spikes), כגון [[pramlintide]], [[exenatide]], [[sitagliptin]],  [[repaglinide]] או אינסולינים מהירי-פעולה (Dungan ב- Expert Review of Molecular Diagnostics משנת 2008).
 +
 +
{| class="wikitable"
 +
|-
 +
! GlycoMark !! ערכים ממוצעים של רמת גלוקוזה מקסימלית לאחר ארוחה
 +
|-
 +
|מעל 12 ||פחות מ-180
 +
|-
 +
|10 || 185
 +
|-
 +
|8  || 190
 +
|-
 +
|6 ||200
 +
|-
 +
|4 || 225
 +
|-
 +
|פחות מ-2 ||יותר מ-290
 +
|}
 +
 
 +
בסוכרת, רמות גלוקוזה יכולות להיות גבוהות באופן עקבי, או שהן יכולות להתנדנד לאורך הזמן. תנודות (fluctuations) אלו, יכולות להתרחש על פני תקופה של שבועות, ימים או שעות, בתלות בבקרה הגליקמית ובהקפדה על רמות הסוכר. כאשר רמות המוגלובין-A1C מתחילות להתקרב לתחומי היעדים הטיפוליים הרצויים, יכול הנתון הזה להעיד על הקפדה של רמת גלוקוזה בצום, אם כי במטופל ניתן עדיין לגלות אפיזודות של היפרגליקמיה, המוגדרות כ-glucose spikes, לאחר ארוחות. כיוון שבדיקת המוגלובין-A1C נחשבת משקפת של רמת גלוקוזה בטווח זמן של 2-3 חודשים, היא אינה מסוגלת להבדיל בין רמות גלוקוזה יציבות לבין תנודות קצרות-מועד ברמת הסוכר. תגובת הגוף להיפר-גליקמיה בלתי נשלטת, היא על ידי הפרשה מוגברת של הסוכר בשתן. למעשה, כך זוהתה לראשונה סוכרת לפני עידן המעבדה הקלינית המודרנית. הרמה בדם של גלוקוזה שמעליה מורחק סוכר זה בשתן מוגדרת כ-"רמת הסף הכלייתית" , שהיא בממוצע 180 מיליגרם/דציליטר.
 +
 +
במטופלים עם שיאי גלוקוזה בדם (spikes) הגבוהים בממוצע מ-180 מיליגרם/דציליטר, AG-{{כ}}1,5 אינו נותר בגוף בדרכו ברמות סוכר נמוכות, ולכן רמתו בדם נמוכה. באופן ספציפי יותר, רמות AG-{{כ}}1,5 כרוכות באופן הדוק יותר לרמת הסך הכלייתית, והן עשויות לספק מידע על הרמות הממוצעות של שיאי גלוקוזה היומיים, או על היפרגליקמיה שאינה להשתמע ממדידה בלעדית של המוגלובין-A1C. 
 +
 +
יש נתונים ניסויים המייחסים לערכי AG-{{כ}}1,5 יתרונות כמבחן משלים כדי לגשר על הפער בין תוצאות מדידות המוגלובין-A1C ופרוקטוזאמין. אך למרות נתונים אלה, והעובדה שבדיקה זו זכתה לאישור של ה-FDA כבר בשנת 2004, מבחן AG-{{כ}}1,5 לא זכה לדרישה ניכרת, והוא מוזמן אך לעתים נדירות.
 +
 +
'''רמת גלוקוזה נורמאלית = ערכי GlycoMark גבוהים'''
 +
                                         
 +
[[קובץ:GlycoMark1.png|מרכז|600 פיקסלים]]
 +
 +
'''הופעת spikes גבוהים של גלוקוזה = ערכי GlycoMark נמוכים'''
 +
 +
[[קובץ:GlycoMark2.png|מרכז|600 פיקסלים]]
 +
 +
ביוני 2009 דיווחו חוקרים ממרכז הסוכרת Joslin בבוסטון בכינוס ב-New Orleans על כך שבדיקת GlycoMark עשויה לספק מידע חיוני כדי לאשש רמות של גלוקוזה במטופלים סוכרתיים. מדידת רמת גלוקוזה בנסיוב מספקת באופן מידי אישוש של גליקמיה, כאשר בדיקת המוגלובין-A1C מספקת מידע על הרמה הממוצעת של גלוקוזה במהלך 2-3 החודשים האחרונים. לעומת זאת מדידת AG-{{כ}}1,5, מספקת מידע על חריגות ברמת גלוקוזה בדם בפרק הזמן של ימים או שבועות אחרונים, על פי Mehta וחב' מהיחידה האנדוקרינית של Joslin, כפי שהשתמע מבדיקת 139 מטופלים עם סוכרת  type 1 בטווח הגילים של 12-35 שנה, שמחלתם נמשכה בין 4 ל-29 שנה, וכן מבדיקת 166 נבדקים בריאים. במטופלים סוכרתיים רמות AG-{{כ}}1,5 נמוכות מאלה המתקבלות באוכלוסייה הבריאה. בשתי קבוצות הנבדקים נמצאו הבדלי מגדר ברמות AG-{{כ}}1,5: לנשים נבדקות סוכרתיות נמצאה רמת AG-{{כ}}1,5 של 1.6±3.4 מיקרוגרם/מיליליטר, לעומת רמה של 2.3±4.5 מיקרוגרם/מיליליטר בגברים, עם משמעות סטטיסטית של p<0.003). בנשים בריאות נמדדה רמתAG-{{כ}}1,5  של 5.9±23.3 מיקרוגרם בבדיקת הדם, ואילו בין הגברים הבריאים נמדדה רמה של 7.1±25.4 מיקרוגרם/מיליליטר עם מובהקות גבולית של p=0.03).  Metah וחב' אפיינו את רמות AG-{{כ}}1,5 בחולים סוכרתיים המוגדרים על פי ערכי המוגלובין: אלה עם Hb-A1C נמוך מ-8%, אלה עם Hb-A1C בין 8-9%, ואלה עם רמת Hb-A1C מעל 9%. מסקנתם הייתה שרמות AG-{{כ}}1,5 יכולים לספק מידע ייחודי על הסטאטוס הגליקמי בנבדקים צעירים עם סוכרת type 1 וערכי Hb-A1C נמוכים מ-8%. לגבי חולי סוכרת צעירים עם רמות HbA1C  נמוכות מ-8% סבור Mehta שמדידת AG-{{כ}}1,5 עשויה לתרום להערכת גליקמיה מעבר למה שמתקבל בבדיקת HbA1C, שכן רמת AG-{{כ}}1,5 מעידה על סטיות היפרגליקמיות ברמות HbA1C  מתחת ל-8%, אם כי השינויים המתונים ברמות AG-{{כ}}1,5 כאשר HbA1C הוא מעל 9%, מצביעים על כך שהיפרגליקמיה כרונית מגבילה את חיוניות בדיקת AG-{{כ}}1,5 בקבוצה זו.
 +
 +
[[קובץ:GlycoMark3.jpg|מרכז|600 פיקסלים]]
 +
 +
==השוואה בין שלושת הסמנים הגליקמיים==
 +
 +
{| class="wikitable"
 +
|-
 +
! תכונות!! המוגלובין-A1C !! פרוקטוזאמין !!AG-{{כ}}1,5
 +
|-
 +
|תגובה לרמת גלוקוזה גבוהה||גליקציה של המוגלובין ||גליקציה של חלבון || עיכוב תחרותי של ספיגה מחדש בכליות
 +
|-
 +
|מתאם עם רמת גלוקוזה || ישיר||ישיר|| הופכי (Inverse)
 +
|-
 +
|משקף את רמ גלוקוזה|| ב-2-3 חודשים אחרונים|| ב-2-3 שבועות אחרונים|| ב-1-2 ימים עד שבוע אחרון.
 +
|-
 +
|שוֹנוּת בהיפרגליקמיה|| קטנה||קטנה||גדולה
 +
|-
 +
|שינויים גדוליםביותר הנצפים|| היפרגליקמיה ממוצעת  או גבוהה||היפרגליקמיה ממוצעת  או גבוהה|| היפרגליקמיה קלה  כמעט נורמאלית 
 +
|-
 +
|הפרעה פוטנציאלית|| אנמיה המוליטית||רמת אלבומין, בילירובין פעילות גופנית יומית|| פעילות כליות פגועה,  היריון.
 +
|}
 +
 +
==הוריות קליניות לביצוע בדיקת GlycoMark==
 +
ניטור בקרה גליקמית בחולי סוכרת; סריקה של נבדקים הנמצאים ברמת סיכון גבוהה לסוכרת; השתנה מרובה ותחושת צמא; עייפות; ראייה מטושטשת; איבוד משקל מהיר; השמנת-יתר; לידת תינוק במשקל מעל 4.2 ק"ג; עקצוץ או רֽדימוּת באיברי הקצה; היסטוריה של מחלה קרדיו-וסקולארית.
 +
 +
==ערך הניבוי של AG-{{כ}}1,5 להערכת סוכרת הריונית==
 +
הערך של מדד זה בניבוי של הריונות בסיכון גבוה של [[סוכרת הריונית]] נבחן על ידי Tam וחב' ב-Br J Obstet Gynecol משנת 2001. התוצאות לא הראו הבדלים משמעותיים ברמות AG-{{כ}}1,5 בפלזמה מה שמצביע על כך שמדד זה אינו מתאים למטרה לה הוא נועד. בגלל הגורמים לירידה ניכרת ברמת AG-{{כ}}1,5 בערך בשבוע ה-34 של ההיריון, והן בגלל השינויים בתפקוד הכליות בהיריון, AG-{{כ}}1,5 לא נראה כסמן ראוי לסוכרת הריונית (Kilpatrick וחב' ב-Diabet Med משנת 1999).
 +
 +
==הוראות לביצוע הבדיקה==
 +
אין צורך בהכנות מיוחדות כצום. הבדיקה יכולה להתבצע בנסיוב או בפלזמה. ניתן לדגום את הדם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) ותיתכן גם מבחנת ג'ל. כמו כן ניתן לדגום את הדם במבחנת ספירת-דם (פקק סגלגל-EDTA). לאחר סרכוז יש להעביר את הנסיוב או הפלזמה המופרדים למבחנה פלסטיק ולהעבירם בטמפרטורת החדר למעבדה. הדגימה יציבה בתנאים אלה למשך 7 ימים. שיטת הבדיקה היא אנזימטית או קולורימטרית, כאשר המדידה בערכת GlycoMark הותאמה לביצוע באנלייזר Hitachi 917 (Nowatzke וחב' ב-Clin Chim Acta משנת 2004). 
 +
 +
מבדק GlycoMark יכול להתבצע כמעט בכל אנלייזר כימי פתוח, המשמש מעבדות קליניות. המדידה כרוכה ב-2 ריאקציות: הריאקציה הראשונה היא טיפול בדגימה על ידי הוספת האנזים glucokinase כדי להסב glucose ל-glucose-6-phosphate, בנוכחות ATP, פירובאט קינאז ו-phosphoenol-pyruvate. המטרה של צעד זה היא לשנות את מולקולת glucose הנמצאת בדגימת הדם, באופן שהיא לא תוכל להגיב בריאקציה השנייה. הריאקציה השנייה עושה שימוש ב-pyranose oxidase לחמצן את שייר ההידרוקסיל השני של AG-{{כ}}1,5 ליצירת H2O2. הכמות של H2O2 מתגלה על ידי קולורימטריה תוך שימוש ב-peroxidase, והיא עומדת ביחס ישר לריכוז AG-{{כ}}1,5 בנסיוב.
 +
 +
==ראו גם==
 +
* [[מדריך בדיקות מעבדה|חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה]]
 +
* [[בדיקות ביוכימיות|בדיקות מעבדה - בדיקות ביוכימיות]]
 +
* [[בדיקות סוכרת|בדיקות מעבדה - סוכרת]]
 +
 +
 +
{{ייחוס בן עמי}}
 +
 +
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה - בדיקות ביוכימיות]]
 +
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה - סוכרת]]
 +
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה: המטולוגיה]]
 +
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה: כימיה בדם]]

גרסה אחרונה מ־11:42, 28 ביולי 2018

     מדריך בדיקות מעבדה      
 
anhydroglucitol-‏1,5
 שמות אחרים  AG-‏1,5, ‏GlycoMark,‏ anhydroglucitol-‏1,5
1,5-Anhydroglucitol.png
מבנה של anhydroglucitol-‏1,5
מעבדה כימיה בדם
תחום סוכרת
Covers bdikot.jpg
 
טווח ערכים תקין (בערכים של מיקרוגרם/מיליליטר) לאנשים ללא סוכרת: אין נתונים לגיל פחות משנה. גברים בגיל 2-17 שנה-15.0-38.0; גברים מעל גיל 18 שנה-9.2-36.6; נשים בגיל 2-17 שנה-11.2-35.7; נשים מעל גיל 18 שנה-7.1-28.4.
יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

GlycoMark מכוון להערכת בקרה והקפדה גליקמית בחולי סוכרת בטווח הקצר של ימים אחדים עד שבועיים אחרונים.

ההיסטוריה והפיזיולוגיה של הבדיקה

AG‏-1 הוא מונוסכריד 6-פחמני, שבמבנהו הוא deoxy‏-1 של גלוקוזה.

סוכר זה התגלה לראשונה בשנת 1888 בצמחים ממשפחת Polygala senega, והמבנה שלו פוענח בשנת 1943. בהמשך התבררה מציאותו של חומר זה במזון האדם (Pitkanen ב-Clin Chim Acta משנת 1972), ובנוזל השדרה באדם (Pitkanen באותו כתב עת משנת 1973). מחקר של Yamanouchi וחב' ב-Am J Physiol משנת 1972, הראה ש-AG-‏1,5 הוא ה-polyol העיקרי בגוף האדם, ושהוא נובע בעיקר מהמזון עם ממוצע קליטה יומי של בערך 4.4 מיליגרם, וכן שמבנה טבעת ה-pyrene הסגורה שלו מקנה לו יציבות מטבולית, ושהמאזן המוקפד בין קליטת AG-‏1,5 לבין הפרשתו מהגוף, מביא למאגר של 500-1,000 מיליגרם שלו בגוף של מבוגר, ורמת מאגר זה נשמרת קבועה. אחוז קטן מכמות AG-‏1,5 בגוף מקורו בביוסינתזה שלו בגוף, וישנה עדות מסוימת שהגוף מסנתז בערך 0.5 מיליגרם ביום, אם כי הוכחות לכך חסרות.

GlycoMark.png

לאחר ספיגתו במעי, AG-‏1,5 מתפזר בכל רקמות ואיברי הגוף (Kametani וחב' ב-J Biochem משנת 1987). הספיגה מחדש של חומר זה והחזרתו לדם מהווה למעשה 99.9% מכלל AG-‏1,5 העובר דרך הכליות, וספיגה מחדש זו מעוכבת באופן תחרותי על ידי הפרשה בעודף של הסוכר גלוקוזה דרך הכליות בשתן (glucosuria). עם ממצא זה בידם, קבוצות מחקר יפניות הדגימו רמות מופחתות של AG-‏1,5 בפלזמה במטופלים היפרגליקמיים, בהשוואה לאנשים עם רמות סוכרת תקינות. ואכן, תפקידו של AG-‏1,5 התברר לראשונה על ידי Akanuma וחב' (Diabetes משנת 1981) כאשר הדגימו רמות נמוכות של AG-‏1,5 בנסיוב של חולים סוכרתיים. תצפית זו קבלה חיזוק כאשר נמצא שרמות AG-‏1,5 נפלו בפלזמה לריכוזים שלא ניתן היה לגלותם בחולי סוכרת בלתי מטופלים באינסולין (Yoshioka וחב' ב-Clin Chem משנת 1983). מחקרים מאוחרים יותר הראו שחולי סוכרת מטופלים להפחתת רמת גלוקוזה, הראו שיפור בריכוזי AG-‏1,5 , וכאשר הופסק הטיפול התרופתי שוב פחתו ריכוזי מדד זה לרמותיו לפני הטיפול התרופתי (Yamanouchi וחב' ב-Lancet משנת 1996).

anhydroglucitol-‏1,5 הוא מונוסכריד טבעי הנמצא כמעט בכל סוגי המזון הנקלט בגוף מדיאטה שגרתית. ריכוזי AG-‏1,5 בדם פוחתים בעתות של היפר-גליקמיה מעל 180 מיליגרם/דציליטר, וחוזרים לרמותיו הנורמאליות לאחר בערך שבועיים בהיעדר היפרגליקמיה. כתוצאה מכך מדידת AG-‏1,5 יכולה לשמש למטופלים עם סוכרת מסוג 1 או 2 לזיהוי שונות גליקמית או היסטוריה של רמות גלוקוזה גבוהות בדם, גם אם התוצאות הנוכחיות של מדידות גליקמיות כמו המוגלובין A1C ורמות ניטור סוכר בדם, מתקבלות קרובות לערכים הנורמאליים.

סוכר זה אינו עובר מטבוליזם כמעט ב-100%, ונותר קבוע באופן יחסי בדם וברקמות. AG-‏1,5 נישא בזרם הדם ומסונן בפקעיות הכליה, דרכם הוא נכנס לכליה. בהיותו בכליה, AG-‏1,5 עובר ספיגה מחדש אל תוך הדם, דרך אבוביות הכליה הפרוקסימליות. כמות קטנה של AG-‏1,5, הזהה לכמות סוכר זה הנקלטת במזון, מופרשת בשתן, וכך נשמרת כמותו הקבועה בדם וברקמות. תהליך זה מתרחש באנשים שרמות גלוקוזה בדמם אינם עולים מעל 180 מיליגרם/דציליטר. כאשר רמת הסוכר של חולה סוכרת עולה מעל 180 מיליגרם/דציליטר בכל פרק זמן, הכליות אינן יכולות לספוג מחדש את כל הסוכר לדם, ועודף הסוכר מופרש בשתן (glucosuria). כמות הסוכר העודפת בכליה, חוסמת את היכולת של AG-‏1,5 מלהיספג מחדש אל תוך הדם, וכך AG-‏1,5 מופרש בשתן בשיעורים גבוהים יותר מהנורמה. רמות AG-‏1,5 בדם פוחתות באופן מיידי, וממשיכות לרדת עד אשר רמות גלוקוזה יורדות מתחת לסף של 180 מיליגרם/דציליטר.

ברגע שחל תיקון במצב של היפרדליקמיה, AG-‏1,5 מתחיל להיספג מחדש מהכליות לדם בקצב קבוע. אם רמת גלוקוזה נותרת מתחת ל-180 מיליגרם/דציליטר לתקופה של בערך 4 שבועות, AG-‏1,5 יחזור לרמותיו הנורמאליות בקצב קבוע. נראה שהעיכוב התחרותי בין גלוקוזה ו-AG-‏1,5, מאפשר לבדיקה זו לשקף במדויק כל תרחיש של היפרגליקמיה מעל 180 מיליגרם/דציליטר.

בשנת 2003 חל מפנה של ממש, כאשר חוקרים בארה"ב נתנו ליבם ל-AG-‏1,5, כאשר נמצא שמדד זה יכול להיות בעל ערך כמוניטור של מצבים גליקמיים לטווח קצר (Buse וחב' ב-Diabetes Technol Ther משנת 2003, ו-McGill וחב' ב-Diabtes Care משנת 2004). בשנת 2006 הראה AG-‏1,5 את השימוש הקליני המחייב ביותר שלו, כאשר הודגם שמבחן GlycoMark שפותח במעבדות Nippon Kayaku להערכת היפרגליקמיה לאחר ארוחה (postprandial), היה מסוגל להבדיל בין שני מטופלים שרמת ההמוגלובין A1C שלהם הייתה דומה וקרובה לערכי הנורמה, אלא שערכי גלוקוזה שלהם נמצאו מאוד שונים במדידות ניטור שגרתיות של הסוכר, כאשר אחד משני המטופלים היה בעל פיזור מאוד גבוה של רמת גלוקוזה (Dungan וחב' ב-Diabetes Care משנת 2006). בשנת 2014 רמת AG-‏1,5 ברוק, נמצאה משקפת את רמות מדד זה בדם, מה שמאפשר להשתמש במדידה ברוק בגישה לא חודרנית לבחינה של בקרה גליקמית לטווח הקצר (Mook-Kanamori וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2013).

בנוסף, הודגם שבחולי סוכרתיים המגיבים היטב לתכשירים נוגדי-סוכרת, נמצא נורמליזציה הדרגתית בערכי AG-‏1,5 (על פי Yamanouchi וחב' ב-Diabetes משנת 1989), ושמדידות מדד זה הראו שרמותיו משקפות את הסטאטוס הגליקמי בפרק הזמן של יומיים עד שבועיים קודם לכן. יתרה מזאת, שינויים דיאטתיים אינם משפיעים על יעילות מדידת AG-‏1,5, כיוון שרמתו דומה במאכלים עמילניים שונים (בממוצע 2.5±1.1 מיקרוגרם/גרם), במאכלי בשר ודגים שונים (0.9±0.6 מיקרוגרם/גרם), בירקות (0.4±0.2 מיקרוגרם/גרם), בפירות (0.7±0.6 מיקרוגרם/גרם), ובמשקאות קלים (0.8±0.7 מיקרוגרם/גרם). רק פולי סויה (soybeans) גולמיים מכילים AG-‏1,5 בכמויות מוגברות משמעותית, אם כי בתהליך העיבוד שלהם (tofu או רוטב סויה) רמות AG-‏1,5 הן ברמה דומה לעמילנים אחרים.

הניסוי הראשון בארה"ב להערכת ערכת GlycoMark

בניסוי זה של McGill וחב' שהופיע בשנת 2004 ב-Diabetes Care, נבחנה היעילות של מדידות AG-‏1,5 לנטר את הבקרה הגליקמית במדגם של 77 מטופלים סוכרתיים (22 מתוכם עם סוכרת type 1, ו-55 עם סוכרת type 2), בהם הבקרה הגליקמית הייתה תת-אופטימאלית בבסיס הניסוי (המוגדרת כ-HbA1c ≥7%). כל משתתף זכה לטיפולים שכללו שילוב של חינוך להבנת סוכרת, ייעוץ תזונתי, וטיפול תרופתי באינסולינים השונים, או בתכשירים נוגדי היפר-גליקמיה אחרים. הניסוי נועד להפחית את ערכי HbA1C ב-1.0% במהלך תקופת המעקב. מדידות של AG-‏1,5, HbA1C, פרוקטוזאמין ומדידות אקראיות של רמת גלוקוזה, בוצעו בפרקי זמן של 2, 4, 8 שבועות לאחר תחילת הניסוי. תוצאות הניסוי היו כדלקמן: הערכים של AG-‏1,5, של פרוקטוזאמין, ושל גלוקוזה התקדמו משמעותית לכיוון של ערכי גלוקוזה נורמאליים, כבר לאחר שבועיים של ניטור, עם שיעורים חציוניים של 93, של 7-, ושל 13%-, בהתאמה. בניגוד לאלה, ערכי HbA1C לא הגיבו משמעותית לתרפיה עד לשבוע הרביעי מתחילת הניסוי. על בסיס של המטופל האינדיבידואלי, ב-89.6% מתוך המטופלים, הודגמו שינויים מתמשכים ברמות AG-‏1,5 שנמדדו מתחילת הניסוי עד לשבוע ה-8 שלו, בהתאמה עם ערכי HbA1C. מסקנת בעלי הניסוי הייתה ש-AG-‏1,5 מגיב במהירות וברגישות לשינויים בגליקמיה, והוא ראוי לשמש כמדד לניטור הבקרה הגליקמית לטווח של שבועות בודדים, ולמטרה זו הוא אמנם זכה לאישור ה-FDA.

גורמים המשפיעים על מדידת AG-‏1,5

בדיקת GlycoMark אינה מושפעת מהמוגלובינופתיות כגון אנמיה, מחלה חרמשית או מלריה, כיוון שלא מדובר בגליקוזילציה של המוגלובין כמו בבדיקת המוגלובין A1C. מבחן GlycoMark יכול לשמש כסמן לטווח קצר (שבועיים) של בקרת גלוקוזה בכל הרמות של המוגלובין-A1C, ויכול לזהות דרגה ותדירות של היפרגליקמיה ברמת המוגלובין-A1C של 8% או פחות. בדיקת GlycoMark נמצאה בלתי מושפעת מרמות המוגלובין, גם מרמת טריגליצרידים של 1,150 מיליגרם/דציליטר, רמת בילירובין של 40 מיליגרם/דציליטר, רמת מלטוזה של 500 מיליגרם/דציליטר, רמת חומצה אסקורבית של 25 מיליגרם/דציליטר, רמת חומצת שתן (uric acid) של 20 מיליגרם/דציליטר, רמת שתנן (urea) של 200 מיליגרם/דציליטר ורמת קראטינין של 10 מיליגרם/דציליטר.

מחלת כליות - תוצאות GlycoMark פחות מדויקות במחלת כליות מתקדמת (דרגות 4 ו-5) עם GFR נמוך מ-30, או במטופלי דיאליזה.

מחלת כבד - בשחמת כבד מתקדמת, תתקבלנה תוצאות AG-‏1,5 נמוכות.

בהיריון - תוצאות GlycoMark יכולות להתקבל נמוכות יותר כתוצאה מרמות-סף נמוכות ומשתנות יותר במהלך היריון.

ספיגה מופחתת של מזון - ספיגת מזון ירודה, כמו לאחר gastrectomy, במחלת צליאק, או או במהלך שימוש בתכשיר acarbose, ערכי GlycoMatk יכולים להתקבל נמוכים. לעומת זאת, מעכבים אחרים של α-glucosidase לא נמצאו כגורמים לערכי AG-‏1,5 נמוכים.

גלוקוזה בשתן - רמות חיוביות באופן עקבי של גלוקוזה בשתן במספר תרחישי כליות, או צריכת תכשירי סוכרת מסוג SGLT2 או sodium-glucose transportet-2, יכולים לגרום לתוצאות GlycoMark נמוכות.

צריכת סטרואידים - יכולה לגרום להיפרגליקמיה שתתבטא בתוצאות GlycoMark נמוכות.

היפר-אלימינציה ורידית או תכשירים סיניים - צריכה של מספר תוספי בריאות סיניים (Polygala, Tenuifolia או סירופ Senega) יכולים לגרום לתוצאות GlycoMark גבוהות.

אינטרפרטציה של התוצאות

תוצאות הבדיקה מבוטאות בערכים של מיקרוגרם/מיליליטר. ככל שהתוצאות נמוכות יותר, הן מבטאות החמרה של הבקרה על רמות גלוקוזה, עם פרקי זמן ממושכים ותדירים יותר של רמות סוכר זה מעל 180 מיליגרם/דציליטר. תוצאות בדיקת GlycoMark אינן יכולות להיות מפורשות על בסיס של בדיקה יחידנית ("stand-alone"), אלא לאחר הערכה קלינית ותוצאות מדידות מקובלות נוספות (בדיקת גלוקוזה ישירה, פרוקטוזאמין ובדיקת HbA1C. בטבלה שלמטה התוצאות מבוטאות בערכים של מיקרוגרם/מיליליטר. תוצאת , AG-‏1,5 של 10 מיקרוגרם/מיליליטר תואמת רמת גלוקןזה בדם לאחר ארוחה (postprandial) של 185 מיליגרם/דציליטר, והיא נחשבת לרמת היעד בחולים סוכרתיים. רמות AG-‏1,5 מעל ל-10 מיקרוגרם/מיליליטר, תואמות לרמות גלוקוזה הנמוכות מ-180 מיליגרם/דציליטר. מטופלים סוכרתיים עם רמות AG-‏1,5 נמוכות מ-10 מיקרוגרם/מיליליטר, יכולים להפיק התועלת מתרופות המכוונות להפחתת רמת שיאי גלוקוזה (spikes), כגון pramlintide, exenatide, sitagliptin, repaglinide או אינסולינים מהירי-פעולה (Dungan ב- Expert Review of Molecular Diagnostics משנת 2008).

GlycoMark ערכים ממוצעים של רמת גלוקוזה מקסימלית לאחר ארוחה
מעל 12 פחות מ-180
10 185
8 190
6 200
4 225
פחות מ-2 יותר מ-290

בסוכרת, רמות גלוקוזה יכולות להיות גבוהות באופן עקבי, או שהן יכולות להתנדנד לאורך הזמן. תנודות (fluctuations) אלו, יכולות להתרחש על פני תקופה של שבועות, ימים או שעות, בתלות בבקרה הגליקמית ובהקפדה על רמות הסוכר. כאשר רמות המוגלובין-A1C מתחילות להתקרב לתחומי היעדים הטיפוליים הרצויים, יכול הנתון הזה להעיד על הקפדה של רמת גלוקוזה בצום, אם כי במטופל ניתן עדיין לגלות אפיזודות של היפרגליקמיה, המוגדרות כ-glucose spikes, לאחר ארוחות. כיוון שבדיקת המוגלובין-A1C נחשבת משקפת של רמת גלוקוזה בטווח זמן של 2-3 חודשים, היא אינה מסוגלת להבדיל בין רמות גלוקוזה יציבות לבין תנודות קצרות-מועד ברמת הסוכר. תגובת הגוף להיפר-גליקמיה בלתי נשלטת, היא על ידי הפרשה מוגברת של הסוכר בשתן. למעשה, כך זוהתה לראשונה סוכרת לפני עידן המעבדה הקלינית המודרנית. הרמה בדם של גלוקוזה שמעליה מורחק סוכר זה בשתן מוגדרת כ-"רמת הסף הכלייתית" , שהיא בממוצע 180 מיליגרם/דציליטר.

במטופלים עם שיאי גלוקוזה בדם (spikes) הגבוהים בממוצע מ-180 מיליגרם/דציליטר, AG-‏1,5 אינו נותר בגוף בדרכו ברמות סוכר נמוכות, ולכן רמתו בדם נמוכה. באופן ספציפי יותר, רמות AG-‏1,5 כרוכות באופן הדוק יותר לרמת הסך הכלייתית, והן עשויות לספק מידע על הרמות הממוצעות של שיאי גלוקוזה היומיים, או על היפרגליקמיה שאינה להשתמע ממדידה בלעדית של המוגלובין-A1C.

יש נתונים ניסויים המייחסים לערכי AG-‏1,5 יתרונות כמבחן משלים כדי לגשר על הפער בין תוצאות מדידות המוגלובין-A1C ופרוקטוזאמין. אך למרות נתונים אלה, והעובדה שבדיקה זו זכתה לאישור של ה-FDA כבר בשנת 2004, מבחן AG-‏1,5 לא זכה לדרישה ניכרת, והוא מוזמן אך לעתים נדירות.

רמת גלוקוזה נורמאלית = ערכי GlycoMark גבוהים

GlycoMark1.png

הופעת spikes גבוהים של גלוקוזה = ערכי GlycoMark נמוכים

GlycoMark2.png

ביוני 2009 דיווחו חוקרים ממרכז הסוכרת Joslin בבוסטון בכינוס ב-New Orleans על כך שבדיקת GlycoMark עשויה לספק מידע חיוני כדי לאשש רמות של גלוקוזה במטופלים סוכרתיים. מדידת רמת גלוקוזה בנסיוב מספקת באופן מידי אישוש של גליקמיה, כאשר בדיקת המוגלובין-A1C מספקת מידע על הרמה הממוצעת של גלוקוזה במהלך 2-3 החודשים האחרונים. לעומת זאת מדידת AG-‏1,5, מספקת מידע על חריגות ברמת גלוקוזה בדם בפרק הזמן של ימים או שבועות אחרונים, על פי Mehta וחב' מהיחידה האנדוקרינית של Joslin, כפי שהשתמע מבדיקת 139 מטופלים עם סוכרת type 1 בטווח הגילים של 12-35 שנה, שמחלתם נמשכה בין 4 ל-29 שנה, וכן מבדיקת 166 נבדקים בריאים. במטופלים סוכרתיים רמות AG-‏1,5 נמוכות מאלה המתקבלות באוכלוסייה הבריאה. בשתי קבוצות הנבדקים נמצאו הבדלי מגדר ברמות AG-‏1,5: לנשים נבדקות סוכרתיות נמצאה רמת AG-‏1,5 של 1.6±3.4 מיקרוגרם/מיליליטר, לעומת רמה של 2.3±4.5 מיקרוגרם/מיליליטר בגברים, עם משמעות סטטיסטית של p<0.003). בנשים בריאות נמדדה רמתAG-‏1,5 של 5.9±23.3 מיקרוגרם בבדיקת הדם, ואילו בין הגברים הבריאים נמדדה רמה של 7.1±25.4 מיקרוגרם/מיליליטר עם מובהקות גבולית של p=0.03). Metah וחב' אפיינו את רמות AG-‏1,5 בחולים סוכרתיים המוגדרים על פי ערכי המוגלובין: אלה עם Hb-A1C נמוך מ-8%, אלה עם Hb-A1C בין 8-9%, ואלה עם רמת Hb-A1C מעל 9%. מסקנתם הייתה שרמות AG-‏1,5 יכולים לספק מידע ייחודי על הסטאטוס הגליקמי בנבדקים צעירים עם סוכרת type 1 וערכי Hb-A1C נמוכים מ-8%. לגבי חולי סוכרת צעירים עם רמות HbA1C נמוכות מ-8% סבור Mehta שמדידת AG-‏1,5 עשויה לתרום להערכת גליקמיה מעבר למה שמתקבל בבדיקת HbA1C, שכן רמת AG-‏1,5 מעידה על סטיות היפרגליקמיות ברמות HbA1C מתחת ל-8%, אם כי השינויים המתונים ברמות AG-‏1,5 כאשר HbA1C הוא מעל 9%, מצביעים על כך שהיפרגליקמיה כרונית מגבילה את חיוניות בדיקת AG-‏1,5 בקבוצה זו.

GlycoMark3.jpg

השוואה בין שלושת הסמנים הגליקמיים

תכונות המוגלובין-A1C פרוקטוזאמין AG-‏1,5
תגובה לרמת גלוקוזה גבוהה גליקציה של המוגלובין גליקציה של חלבון עיכוב תחרותי של ספיגה מחדש בכליות
מתאם עם רמת גלוקוזה ישיר ישיר הופכי (Inverse)
משקף את רמ גלוקוזה ב-2-3 חודשים אחרונים ב-2-3 שבועות אחרונים ב-1-2 ימים עד שבוע אחרון.
שוֹנוּת בהיפרגליקמיה קטנה קטנה גדולה
שינויים גדוליםביותר הנצפים היפרגליקמיה ממוצעת או גבוהה היפרגליקמיה ממוצעת או גבוהה היפרגליקמיה קלה כמעט נורמאלית
הפרעה פוטנציאלית אנמיה המוליטית רמת אלבומין, בילירובין פעילות גופנית יומית פעילות כליות פגועה, היריון.

הוריות קליניות לביצוע בדיקת GlycoMark

ניטור בקרה גליקמית בחולי סוכרת; סריקה של נבדקים הנמצאים ברמת סיכון גבוהה לסוכרת; השתנה מרובה ותחושת צמא; עייפות; ראייה מטושטשת; איבוד משקל מהיר; השמנת-יתר; לידת תינוק במשקל מעל 4.2 ק"ג; עקצוץ או רֽדימוּת באיברי הקצה; היסטוריה של מחלה קרדיו-וסקולארית.

ערך הניבוי של AG-‏1,5 להערכת סוכרת הריונית

הערך של מדד זה בניבוי של הריונות בסיכון גבוה של סוכרת הריונית נבחן על ידי Tam וחב' ב-Br J Obstet Gynecol משנת 2001. התוצאות לא הראו הבדלים משמעותיים ברמות AG-‏1,5 בפלזמה מה שמצביע על כך שמדד זה אינו מתאים למטרה לה הוא נועד. בגלל הגורמים לירידה ניכרת ברמת AG-‏1,5 בערך בשבוע ה-34 של ההיריון, והן בגלל השינויים בתפקוד הכליות בהיריון, AG-‏1,5 לא נראה כסמן ראוי לסוכרת הריונית (Kilpatrick וחב' ב-Diabet Med משנת 1999).

הוראות לביצוע הבדיקה

אין צורך בהכנות מיוחדות כצום. הבדיקה יכולה להתבצע בנסיוב או בפלזמה. ניתן לדגום את הדם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) ותיתכן גם מבחנת ג'ל. כמו כן ניתן לדגום את הדם במבחנת ספירת-דם (פקק סגלגל-EDTA). לאחר סרכוז יש להעביר את הנסיוב או הפלזמה המופרדים למבחנה פלסטיק ולהעבירם בטמפרטורת החדר למעבדה. הדגימה יציבה בתנאים אלה למשך 7 ימים. שיטת הבדיקה היא אנזימטית או קולורימטרית, כאשר המדידה בערכת GlycoMark הותאמה לביצוע באנלייזר Hitachi 917 (Nowatzke וחב' ב-Clin Chim Acta משנת 2004).

מבדק GlycoMark יכול להתבצע כמעט בכל אנלייזר כימי פתוח, המשמש מעבדות קליניות. המדידה כרוכה ב-2 ריאקציות: הריאקציה הראשונה היא טיפול בדגימה על ידי הוספת האנזים glucokinase כדי להסב glucose ל-glucose-6-phosphate, בנוכחות ATP, פירובאט קינאז ו-phosphoenol-pyruvate. המטרה של צעד זה היא לשנות את מולקולת glucose הנמצאת בדגימת הדם, באופן שהיא לא תוכל להגיב בריאקציה השנייה. הריאקציה השנייה עושה שימוש ב-pyranose oxidase לחמצן את שייר ההידרוקסיל השני של AG-‏1,5 ליצירת H2O2. הכמות של H2O2 מתגלה על ידי קולורימטריה תוך שימוש ב-peroxidase, והיא עומדת ביחס ישר לריכוז AG-‏1,5 בנסיוב.

ראו גם