ניתוח קיסרי - Caesarean section

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

ניתוח קיסרי
Caesarean section
הוצאת יילוד מרחם אמו בניתוח קיסרי
ICD-10	10D00Z0
ICD-9	תבנית:ICD9proc
MeSH	D002585
יוצר הערך	ד"ר ליאור גל

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – ניתוח קיסרי

רקע כללי

ניתוח קיסרי הוא ניתוח ליילוד תינוק הנעשה באמצעות חתך בקיר הקדמי של הבטן.

הניתוח יכול להתבצע כניתוח מתוכנן (פעולה אלקטיבית), כאשר הצורך בו עולה במהלך ההיריון, או כניתוח חירום, כאשר נסיבות הלידה מצריכות יילוד דחוף של העובר.

ניתוח קיסרי יתבצע לרוב כאשר לידה טבעית (וגינלית) עלולה לסכן את האם או התינוק, לדוגמה:

• העדר התקדמות בלידה
• לידה מוקדמת
• מצב המכונה 'שליה מקדימה (פלצנטה פרביה - Placenta Previa)', זהו מצב בו השליה ממוקמת נמוך ברחם וחוסמת את היציאה,
• מחלות ויראליות מסוימות של האם דוגמת איידס או הפטיטיס C
• העובר מצוי בתנוחת עכוז

שכיחות

מספר הלידות הקיסריות עלה במהלך השנים. נכון ל-2010 כ-1 מתוך כל 4 תינוקות בישראל נולד בלידה קיסרית.

נשים אשר ילדו את תינוקן הראשון בלידה קיסרית נמצאות בסיכון מוגבר לניתוח קיסרי גם בלידות הבאות. ניתוחים קיסריים חוזרים מהווים כרבע מכלל הלידות הקיסריות.

נשים מבוגרות

נשים מעל גיל 35 נמצאות בסיכון מוגבר לניתוח קיסרי בשל סיכון מוגבר לסיבוכים מסוימים במהלך ההיריון, דוגמת:

• יתר לחץ דם
• סכרת הריונית
• הרחבה איטית של צוואר הרחם
• עובר גדול
• מנח לא תקין של העובר
• שליה מקדימה

ניתוח קיסרי מתוכנן

החלטה על לידה קיסרית נעשית עקב גורמים רפואיים המונעים לידה טבעית. הללו כוללים:

• רעלת היריון חמורה (יתר לחץ דם הנובע מההיריון)
• לידת תאומים או שלישייה – לא כל הלידות המרובות מצריכות ניתוח קיסרי. מקרים הדורשים ניתוח קיסרי כוללים לידה מוקדמת (ניתוח קיסרי מאפשר לידה בטוחה יותר לתינוקות לא בשלים), תנוחה בעייתית של אחד או כל העוברים (תנוחת עכוז), שלייה משותפת
• תעלת לידה קטנה – לעיתים בדיקות מעקב היריון מראות כי תעלת הלידה קטנה מכדי להתאים ללידה טבעית, לדוגמה במקרים בהם ראש העובר גדול מהרווח באגן דרכו הוא אמור לעבור
• מנח העובר – מנח לא תקין של העובר ברחם, דוגמת תנוחת עכוז מונעת את מעברו התקין דרך תעלת הלידה
• שליה מקדימה – מצב בו השלייה ממוקמת באזור נמוך ברחם וחוסמת את היציאה
• זיהום – זיהומים ויראליים מסוימים דוגמת איידס, הפטיטיס C והרפס גניטלי פעיל עלולים לעבור לתינוק במהלך הלידה, במקרים אלו יוצע לאם לעבור ניתוח קיסרי
• מצבים רפואיים שונים דוגמת מחלות לב או סוכרת עלולות לסכן את האם אם תעבור לידה טבעית.
• תינוקות קטנים ופגים – תינוקות שאינם גדלים היטב ברחם או נולדים מוקדם מדי נמצאים בסיכון מוגבר למוות או פגיעה במהלך לידה טבעית. אין די מידע על מנת לקבוע האם לידה קיסרית אכן מפחיתה את סיכון הילוד, אך יתכן כי במצבים אלו תוצע אפשרות זו לאם

ניתוח חירום

במקרי חירום, ייתכן ולא יהיה די זמן על מנת לדון באפשרות של ניתוח קיסרי. אם לידה טבעית מהווה סכנה משמעותית לחיי האם או הילוד, המיילדת או הרופא יחליטו האם ניתוח קיסרי הוא האפשרות הבטוחה ביותר. מצבים העלולים להוביל לניתוח חירום קיסרי כוללים:

• העובר אינו מקבל אספקת חמצן טובה ולידה טבעית תהיה ארוכה מדי ותסכן אותו
• הלידה אינה מתקדמת על אף מאמצי היולדת והעובר אינו עובר מהר מספיק בתעלת הלידה וכך נגרמת מצוקה הן לעובר והן ליולדת
• הלידה הואצה מסיבה רפואית מסוימת אך אין די בהתכווצויות שנוצרו על מנת להוביל ללידה וגינלית
• דימום וגינלי משמעותי במהלך הלידה

במצבי חירום מסוימים ייתכן ויהיה צורך ביילוד מהיר של התינוק, לעיתים בתוך כחצי שעה. במקרים אלו ניתוח קיסרי יהיה הדרך הבטוחה ביותר להגן הן על התינוק והן על היולדת

הרדמה

ניתוח קיסרי נעשה תחת הרדמה מקומית, המרדימה את חלקו התחתון של הגוף תוך כדי שמירה על ערנות היולדת במהלך הלידה. צורת הרדמה זו בטוחה יותר עבור האם והתינוק לעומת הרדמה כללית.

ההרדמה המקומית נעשית באמצעות החדרת חומרי הרדמה לרווח שבין חוט השדרה לבין תעלת החוליות שסביבו, אזור המכונה ה"חלל האפידורלי" . מסיבה זו, שמה של הפעולה הוא הרדמה אפידורלית.

בנוסף ניתן טיפול לשיכוך כאבים אשר יבוא לידי ביטוי לאחר הניתוח.

הרדמה אפידורלית מצריכה החדרה של קטטר לשלפוחית השתן (צינור המנקז את השתן) מאחר שההרדמה גורמת לאיבוד תחושה זמני בשלפוחית השתן.

סיבוכים של הרדמה אפידורלית כוללים:

• ירידת לחץ דם
• אובדן תחושת מגע
• הרפיית שרירים
• במקרים נדירים יותר: זיהום, דימומים באזור ההזרקה ותגובה אלרגית לחומר ההרדמה, במקרים נדירים ביותר ייתכן גם שיתוק ואף מוות כתוצאה מהרדמה אפידורלית, אך סיבוכים אלו מופיעים בשכיחות של פחות מ-1 למאה אלף.

ניתוח קיסרי

ניתוח קיסרי אורך לרוב 30–45 דקות. במקרי חירום, הפעולה יכולה להתבצע בתוך 30 דקות.

לרוב יונח מסך לרוחב הבטן במהלך הפעולה על מנת לחסוך מן היולדת את מראה הניתוח.

במהלך הפעולה, שולחן הניתוחים מוסט הצידה בזווית של 15 מעלות על מנת להסיר לחץ מן הרחם והבטן וכך למנוע ירידת לחץ דם ובחילות.

חתך אופקי נעשה בבטן התחתונה בקצה עצם החיק (פוביס). דרך חתך זה נעשה חתך אופקי נוסף בקיר הרחם על מנת ליילד את העובר. החתך הנמוך בקיר הבטן גורם לפחות כאב לאחר הפעולה ונראה טוב יותר לעומת החיתוך האנכי שהיה מקובל בעבר.

לעיתים ייתכן כי יווצר חתך בעור בתינוק במהלך הפעולה. אפשרות זו מתרחשת ב-2 מתוך כל 100 ניתוחים קיסריים. לאחר יילוד העובר דרך החתך, השלייה מופרדת גם היא ומוסרת מן הרחם. קיר הרחם נתפר באמצעות חוטים מתמוססים. היולדת מקבלת זריקה של הורמון האוקסיטוצין אשר תפקידו לכווץ את הרחם וכך להפחית את אובדן הדם. בנוסף ניתנת אנטיביוטיקה למניעת זיהומים.

החלמה

החלמה מניתוח קיסרי אורכת זמן רב יותר מלידה טבעית. לרוב ניתן לקום מן המיטה מוקדם יחסית לאחר הניתוח והתחבושות מוסרות כעבור 24 שעות. נשים לרוב נשארות להשגחה בבית החולים 3–4 ימים לאחר הניתוח. עם זאת, אם היולדת והתינוק חשים בטוב ורוצים להשתחרר מוקדם יותר לביתם, ניתן לעזוב את בית החולים כעבור 24 שעות עם ביקורת בקהילה.

בשבועות הראשונים שלאחר הלידה, מומלצת מנוחה מרובה. יש להימנע מעליה וירידה במדרגות לעיתים תכופות מחשש לכאבים באזור הבטן. הליכה לא מאומצת יומית, לעומת זאת, מומלצת לצורך מניעת היווצרות קרישי דם.

טיפול במשככי כאבים ניתן לפי הצורך. לפני השחרור היולדת מקבלת הנחיות לגבי טיפול בפצע הניתוח על מנת למנוע זיהומים, הללו כוללות הנחיות לניקוי עדין וייבוש של אזור הפצע על בסיס יומי ולבישת בגדים נוחים שאינם לוחצים על אזור הפצע.

תסמינים המהווים נורות אזהרה

לאחר לידה קיסרית יש לפנות לסיוע רפואי באופן מיידי אם מופיעים התסמינים הבאים:

• כאב עז
• דליפת שתן
• דימום ווגינלי מרובה או מלווה בכאב
• שיעול או קוצר נשימה
• נפיחות או כאב באזור השוקיים

תסמינים אלו יכולים להיות סימן לזיהום או קריש דם ומצריכים טיפול במהירות האפשרית

חזרה לשגרה

באופן כללי, החלמה של הרקמות אורכת כשישה שבועות. במהלך שבועות אלו, פעולות בסיסיות דוגמת טיפול בתינוק וטיפוח עצמי, אינן צריכות להוות בעיה. עם זאת, ייתכן וייקח זמן רב יותר עד לחזרה לפעילויות מאומצות יותר דוגמת נהיגה, פעילות גופנית, נשיאת משאות כבדים וקיום יחסי מין. חזרה לפעילויות אלו צריכה להיעשות בהתאם לתחושת המסוגלות האישית של כל יולדת.

הריונות עתידיים

ניתוח קיסרי אחד אין משמעותו בהכרח שגם ההריונות הבאים יצריכו לידות קיסריות. ההחלטה על ניתוח קיסרי בלידה הבאה מתבסס על:

• העדפת היולדת
• הסיכון והרווח הכלליים של ניתוח קיסרי
• הסיכון לקרע בקיר הרחם במהלך הלידה לאורך צלקת הניתוח הקודם
• נסיבות הלידה הנוכחית (אותם גורמים העלולים להוביל לבחירה בניתוח קיסרי בלידה ראשונה)

אם הניתוח הראשון נעשה על רקע בעיות בריאותיות שאינן תלויות בהיריון (מבנה אגן האישה או מחלות רקע), סביר להניח כי גם הלידות הבאות יהיו קיסריות.

סיבוכים

ניתוח קיסרי הוא פעולה שכיחה, אך היא אינה חסרת סיכונים. הללו מתחלקים לסיכונים לעובר וליולדת. סיכונים ליולדת

• זיהומים זיהום בפצע הניתוח

זיהום בדפנות הרחם ('אנדומטריטיס'), עלול לגרום לחום, כאב באזור הרחם והפרשות וגינליות.

• היווצרות קרישים ('טרומבוזיס') – קרישי דם יכולים להיווצר ברגליים ולעיתים לנוע בזרם הדם ולהגיע לריאות. קריש דם בריאות עלול להוביל לקוצר נשימה ולעיתים לירידה בלחץ הדם עד להיווצרות הלם (מצב בו אספקת החמצן לאיברים אינה עונה על הדרישות).
• דימום יתר
• פגיעה בשלפוחית השתן או האורטרים (צינורות המעבירים את השתן מהכליה לשלפוחית השתן).
• אספירציה - ניתוח חירום קיסרי עלול להוביל להקאות במהלך הניתוח. אם מתרחשת הקאה חלקיקי מזון ונוזלים יכולים להגיע מהקיבה לריאות. סיבוך זה מכונה אספירציה (שאיפה). שאיפה של חומרים אלו יכולה להוביל לדלקת חמורה בריאות, הידועה כדלקת ריאות שאיפתית.

אם ידוע כי ייתכן ויהיה צורך בניתוח קיסרי, מומלץ להימנע מאכילה לפני ובמהלך הלידה.

סיכונים לעובר

ניתוח קיסרי אינו מעלה או מפחית את הסיבוכים החמורים ביותר עבור הילוד. הללו כוללים נזק עצבי באזור הזרוע והצוואר, דימום תוך גולגולתי, שיתוק מוחין ומוות. סיבוכים אלו הם נדירים ביותר ומופיעים בכ-20 מתוך כ־10,000 תינוקות.

הבעיה הנפוצה ביותר בתינוקות שיולדו בלידות קיסריות היא קשיי נשימה. כ-35 מתוך כל 1000 תינוקות שנולדו בילדה קיסרית יסבלו מקשיי נשימה, לעומת 5 מתוך 1000 בתינוקות שנולדו בלידה טבעית. מיד לאחר הלידה, ובימים הראשונים לחיים, ייתכן והתינוקות ינשמו מהר מן הרגיל, תופעה המכונה 'טכיפנאה זמנית'. מרבית התינוקות מחלימים לחלוטין בתוך 2–3 ימים.