כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "זריקת ליפוליזיס - Injection lipolysis"
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
| − | |||
{{מחלה | {{מחלה | ||
|תמונה= | |תמונה= | ||
| שורה 16: | שורה 14: | ||
הקידמה הפרמקולוגית בתחום עיצוב הגוף מגדירה מחדש את הרפואה האסתטית. כשם שחומרי מילוי הפכו למובילי הדרך בתחום החזרת הנפח ופיסול הפנים, כן חומרי הזרקה ממסי שומן הולכים ותופסים מקום של כבוד בתחום עיצוב הגוף. | הקידמה הפרמקולוגית בתחום עיצוב הגוף מגדירה מחדש את הרפואה האסתטית. כשם שחומרי מילוי הפכו למובילי הדרך בתחום החזרת הנפח ופיסול הפנים, כן חומרי הזרקה ממסי שומן הולכים ותופסים מקום של כבוד בתחום עיצוב הגוף. | ||
| − | ישנה קשת טיפולים לעיצוב הגוף כאשר בצידה האחד קיימים הטיפולים הכירורגיים המסורתיים, כגון ניתוח מתיחת הבטן וכן [[שאיבת השומן]] הידועה, ובצידה האחר נמצאות טכנולוגיות לא פולשניות הרותמות לעזרתן מקורות אנרגיה, כמו על-קול (Ultrasound), גלי רדיו, או טיפול בלייזר. בנוסף על אלה, נמצא טיפול בעל פופולריות הולכת וגוברת – הליפוליזיס - הזרקות להמסת שומן. טכניקה זו נועדה לצמצם מוקדי שומן הנמצאים ברקמת התת-עור. | + | ישנה קשת טיפולים לעיצוב הגוף כאשר בצידה האחד קיימים הטיפולים הכירורגיים המסורתיים, כגון [[ניתוח מתיחת הבטן]] וכן [[שאיבת השומן]] הידועה, ובצידה האחר נמצאות טכנולוגיות לא פולשניות הרותמות לעזרתן מקורות אנרגיה, כמו על-קול (Ultrasound), גלי רדיו, או טיפול בלייזר. בנוסף על אלה, נמצא טיפול בעל פופולריות הולכת וגוברת – הליפוליזיס - הזרקות להמסת שומן. טכניקה זו נועדה לצמצם מוקדי שומן הנמצאים ברקמת התת-עור. |
| − | ליפוליזיס – שמשמעותו המסת שומן – מתאר שימוש בזריקות תת-עוריות של חומרים פרמקולוגיים פעילים – ממיסים פיזיולוגיים , כמו מלחי מרה, הגורמים | + | ליפוליזיס – שמשמעותו המסת שומן – מתאר שימוש בזריקות תת-עוריות של חומרים פרמקולוגיים פעילים – ממיסים פיזיולוגיים, כמו מלחי מרה, הגורמים לכריתה (אבלציה) כימית ולהרס רקמת השומן. |
==אפידמיולוגיה== | ==אפידמיולוגיה== | ||
| שורה 24: | שורה 22: | ||
==התוויות לביצוע הניתוח== | ==התוויות לביצוע הניתוח== | ||
| − | טיפול הליפוליזיס מתאים למטופלים בעלי משקל יציב, אשר למרות [[דיאטה]] ו[[ | + | טיפול הליפוליזיס מתאים למטופלים בעלי משקל יציב, אשר למרות [[דיאטה]] ו[[פעילות גופנית]] לא מצליחים להיפטר מאזורי שומן עקשניים באזורי הפנים, כמו: |
| + | *שקיות השומן התת-עיניות | ||
| + | *יישור קו לסת | ||
| + | *סנטר כפול | ||
| + | |||
| + | וכן באזורי הגוף השונים: | ||
| + | *זרוע אחורית | ||
| + | *קו החזייה | ||
| + | *מותניים | ||
| + | *בטן תחתונה | ||
| + | *ירכיים עליונות | ||
==מטרת הניתוח== | ==מטרת הניתוח== | ||
| − | טכניקה זו נועדה לצמצם מוקדי שומן הנמצאים ברקמת | + | טכניקה זו נועדה לצמצם מוקדי שומן הנמצאים ברקמת תת-העור. |
==בחירת המטופלים== | ==בחירת המטופלים== | ||
| − | טיפול הליפוליזיס מתאים למטופלים בעלי משקל יציב, אשר למרות | + | טיפול הליפוליזיס מתאים למטופלים בעלי משקל יציב, אשר למרות דיאטה וספורט לא מצליחים להיפטר מאזורי שומן עקשניים באזורי הפנים או באזורי הגוף השונים. אין לטפל בנשים מניקות או בהריון. יש מקום להדגיש כי טיפול הליפוליזיס אינו מיועד להפחתה במשקל ואינו תחליף לדיאטה. |
כמו תמיד, על מנת לקבל תוצאות טובות יותר ניתן להמליץ ללקוחות להקפיד על [[דיאטה מאוזנת]], לשלב קצת ספורט ולהרבות בשתיית מים. | כמו תמיד, על מנת לקבל תוצאות טובות יותר ניתן להמליץ ללקוחות להקפיד על [[דיאטה מאוזנת]], לשלב קצת ספורט ולהרבות בשתיית מים. | ||
| שורה 38: | שורה 46: | ||
==מטופלים שאינם מתאימים לביצוע הניתוח/הליך== | ==מטופלים שאינם מתאימים לביצוע הניתוח/הליך== | ||
| − | אין לטפל בנשים מניקות או בהריון. | + | אין לטפל בנשים מניקות או בהריון. טיפול הליפוליזיס אינו מיועד להפחתה במשקל ואינו תחליף לדיאטה. |
==סוגי הניתוח\ההליכים ותיאורם== | ==סוגי הניתוח\ההליכים ותיאורם== | ||
| − | + | פוספטידיל-כולין (Phosphatidyl-choline) בודד לראשונה לפני כ-50 שנה באודסה אשר באוקראינה. רופא איטלקי, ד"ר סרג'יו מאגיורי, היה הראשון לדווח על הזרקה ממיסת שומן, במהלך הקונגרס החמישי למזותרפיה (Mesotherapy) שנערך ברומא בשנת 1988. הוא הראה שיפור ניכר לאחר הזרקת פוספטידיל-כולין במטופל עם [[כתמת עפעף]] (קסנטלזמות) - משקעי כולסטרול בעור מסביב לעפעפיים. | |
| + | |||
| + | טיפולי ההזרקה להמסת שומן החלו לתפוס תאוצה בזירת הרפואה האסתטית העולמית בעזרת רופאת עור מברזיל, ד"ר פטרישיה ריטס, אשר דיווחה ב-2001 על הפחתה משמעותית בשומן התת עיני (אינפרא-אורביטלי), המוכר כ"שקיות" שומן מתחת לעיניים, לאחר הזרקה של פוספטידיל-כולין וחומצה דה-אוקסי-כולית (Deoxycholate). בתקופה שלאחר מכן החלו להצטבר עדויות ממספר רופאים-חוקרים שדיווחו על הפחתה במצבורי שומן ממוקדים באזור הירכיים, בבטן, בצוואר (סנטר כפול), בעורף ("[[גיבנת באפלו]]"), ואפילו ב[[ליפומות]] (גידולי שומן שפירים), וזאת בזכות הזרקה של פוספטידיל-כולין וחומצה דה-אוקסי-כולית, שני המרכיבים העיקריים בתכשיר המשמש לליפוליזיס. | ||
| − | + | ב-2002, ד"ר פראנץ האסנגצ'וונדטר מאוסטריה בנה פרוטוקול טיפול חדש המשתמש בנוסחה חדשה. הוא איגד קבוצת חוקרים בתחום, וב-2003 ייסד בגרמניה את "Network lipolysis" רשת מקצועית של רופאים העוסקים בתחום הזריקות להמסת השומן. | |
| − | + | התכשיר המשמש לליפוליזיס לכשעצמו הינו תרופה לעירוי תוך-ורידי, ומזה כ-40 שנה משמש כטיפול במצבים רפואיים אחרים כגון [[תסחיפי שומן בדם]], [[דיסליפידמיה]] ו[[שחמת כבד]] על רקע אלכוהולי. | |
| − | + | ===חומרי ההזרקה=== | |
| − | התרכובת איתה מבצעים ליפוליזיס מכילה | + | התרכובת איתה מבצעים ליפוליזיס מכילה פוספטידיל-כולין וחומצה דה-אוקסי-כולית. |
| − | + | '''פוספטידיל-כולין''', שמקורו בצמח הסויה אשר ממשפחת הקיטניות, הוא אחד מהפוספוליפידים החיוניים החשובים ביותר בגוף האדם. ניתן למצאו בכל ממברנות התאים, ובייחוד בממברנות תאי הכבד ותאי השומן. כמו כן משמש פוספטידיל-כולין כמעטפת ספינגומיאלין (Sphingomyelin) בתאי העצב. | |
| − | + | הממיס שלו, '''חומצה דה-אוקסי-כולית''', היא חומצת מרה שניונית המיוצרת על ידי חיידקים במעי הדק, ומופרשת לאחר שחרור חומצת מרה ראשונית (חומצה כולית) מהכבד. חומצות מרה הנאגרות בכיס המרה ומופרשות לתריסריון, כוללות חומצות שומן חופשיות ומצומדות אשר ממסות שומנים בזמן העיכול. גופו של אדם בוגר מכיל כגרם אחד של חומצה דה-אוקסי-כולית, המתרכז ברובו במערכת העיכול. | |
| − | תרכובת הליפוליזיס אינה משווקת דרך חברת תרופות, אלא נרקחת בבתי-מרקחת מיוחדים על-פי מרשם רופא, ומתבססת על נוסחת | + | תרכובת הליפוליזיס אינה משווקת דרך חברת תרופות, אלא נרקחת בבתי-מרקחת מיוחדים על-פי מרשם רופא, ומתבססת על נוסחת התכשיר שתואר מעלה. חלק מהרופאים מוסיפים לתרכובת [[Caffeine]], קולגנאז, [[קרניטין]] או חומרים נוספים על מנת להעצים את פירוק השומן. |
| − | החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי תפקידם המדויק של | + | החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי תפקידם המדויק של הפוספטידיל-כולין והחומצה הדה-אוקסי-כולית בתרכובת הליפוליזיס. משערים כי השפעתם על תאי שומן הינה בכך שהם גורמים לשרשרת אותות תוך תאיים, המובילים לליפוליזיס על ידי האצת מעברם של הטריגליצרידים דרך הממברנה אל מחוץ לתא השומן. פירוקה של ממברנת תא השומן הוא שמביא לבסוף להרס מוחלט שלו. |
| − | היסטולוגיית רקמות של בעלי חיים ובני אדם אשר נחשפו | + | היסטולוגיית רקמות של בעלי חיים ובני אדם אשר נחשפו לפוספטידיל-כולין וחומצה דה-אוקסי-כולית מדגימות תהליך דלקתי, דימום ו[[נמק]]. חומצה דה-אוקסי-כולית יכולה לגרום לחירור ואי-יציבות של קרום התא, זליגה של התוכן התוך-תאי, ולבסוף להרס התא, מה שקרוב לוודאי מוביל לתהליך הדלקתי הנצפה לאחר הזרקה. |
===פרוטוקול טיפולי=== | ===פרוטוקול טיפולי=== | ||
| שורה 66: | שורה 76: | ||
הטיפול מתבצע על ידי רופא בלבד, כמובן עדיף רופא שעיסוקו העיקרי הינו רפואה אסתטית, וכדאי אחד בעל ניסיון בתחום הליפוליזיס. | הטיפול מתבצע על ידי רופא בלבד, כמובן עדיף רופא שעיסוקו העיקרי הינו רפואה אסתטית, וכדאי אחד בעל ניסיון בתחום הליפוליזיס. | ||
| − | על מנת להשיג את התוצאות הרצויות ובכדי להימנע | + | על מנת להשיג את התוצאות הרצויות ובכדי להימנע מתופעות שליליות שיתוארו לעיל, יש לנקוט בגישה טיפולית שמרנית. |
| − | הפרוטוקול הטיפולי בנוי | + | יש להזריק כמות שבין 0.2-0.4 מ"ל של תמיסה המכילה חומצה דה-אוקסי-כולית באחוז של 4.2-4.7 ביחד עם פוספטידיל-כולין באחוז 5, לרווח את נקודות ההזרקה במרחק של 1.5 ס"מ, ולהזריק בזוית של 90 מעלות לעומק הנע בין 6-12 מ"מ אל תוך שכבת השומן התת-עורית בלבד. |
| + | |||
| + | הפרוטוקול הטיפולי בנוי מסדרה של בין שלושה לשישה מפגשים, כתלות באזור המטופל ובמסת השומן. המרווח בין מפגש אחד לשני צריך לעמוד על כ-8 שבועות. | ||
==תוצאות הניתוח\ההליך ההתערבותי== | ==תוצאות הניתוח\ההליך ההתערבותי== | ||
| + | תוצאות הטיפול המושגות בליפוליזיס נשמרות כל עוד אין עלייה במשקל. | ||
| − | + | למרות מחקרים רבים שנערכו עם תרכובת הליפוליזיס, עדיין לא ברור מה עולה בגורלם של תאי השומן שנהרסו. נזכור שרוב נפחו של תא השומן (מעל ל-75%) הינו טריגליצרידים. נכון להיום, מבחני מעבדה בבני אדם אשר טופלו בליפוליזיס לא גילו שינוי משמעותי ב[[פרופיל שומנים|פרופיל השומנים]] בדם (לא נצפתה עלייה ב[[כולסטרול]] או ב[[טריגליצרידים]]). | |
| − | + | סביר להניח שהטריגליצרידים המשוחררים עוברים עיבוד על ידי [[ליפאזה ליפופרוטאינית]] (Lipoprotein lipase), ומפורקים לחומצות שומן חופשיות וגליצרול, אשר בתורם עוברים מטבוליזם בכבד. | |
| − | + | שברי התאים מעוכלים על ידי מאקרופאגים (Macrophages) וימשיכו במסלולם דרך מערכת הלימפה אל מחזור הדם, על מנת לעבור מטבוליזם סופי בכבד. | |
==סיבוכים== | ==סיבוכים== | ||
| − | טיפול שגוי | + | טיפול שגוי, קרי - |
| + | *מינון (ריכוז) גבוה מדי של החומרים הפעילים | ||
| + | *הזרקת כמות כוללת גדולה מדי | ||
| + | *שימוש בתרכובת לא מדויקת | ||
| + | *טכניקת הזרקה שגויה | ||
| + | |||
| + | כל אלה ועוד יכולים להוביל למספר סיבוכים בדרגות חומרה שונות. בין תופעות הלוואי הנצפות ביותר ניתן למנות: | ||
| + | *[[בצקת]], אדמומיות ותחושת צריבה אשר מופיעות מיד לאחר ההזרקה | ||
| + | *שטפי-דם ו[[נפיחות]] אשר נמשכים ממספר ימים עד מספר שבועות | ||
| + | *תופעות כגון רגישות למגע, התכהות צבע העור (היפרפיגמנטציה), קשריות נמושות ותחושת נימול, יכולות להימשך עד מספר חודשים. | ||
| − | הזרקת כמות גדולה בטיפול יחיד יכולה להוביל לספיגה סיסטמית של החומרים הפעילים ולתופעות לוואי מערכתיות כמו צמרמורות, [[חום]], סחרחורת | + | הזרקת כמות גדולה בטיפול יחיד יכולה להוביל לספיגה סיסטמית של החומרים הפעילים ולתופעות לוואי מערכתיות כמו [[צמרמורות]], [[חום]], [[סחרחורת]] והפרעות במערכת העיכול, כמו [[בחילות]] ו[[שלשולים]]. לכן, חשוב מאוד להקפיד שלא להזריק כמות גדולה מ-2.5 גרם של פוספטידיל-כולין בכל טיפול בודד. |
| − | לבד מהכמות המוזרקת יש להכיר בחשיבותה הגדולה של טכניקת ההזרקה, קרי - עומק ההזרקה והמרווח בין דקירה אחת לשנייה. הזרקה לא מדויקת (עמוקה מדי - לשריר, או שטחית מדי - לדרמיס), יכולה לגרום | + | לבד מהכמות המוזרקת יש להכיר בחשיבותה הגדולה של טכניקת ההזרקה, קרי - עומק ההזרקה והמרווח בין דקירה אחת לשנייה. הזרקה לא מדויקת (עמוקה מדי - לשריר, או שטחית מדי - לדרמיס), יכולה לגרום לנמק תאי של הרקמות הנ"ל ואף ל[[כיב]] עורי. |
===תופעות לוואי=== | ===תופעות לוואי=== | ||
| − | מטופלים העוברים ליפוליזיס יכולים לצפות לתגובה מקומית מידית של אודם, נפיחות, תחושת צריבה ושטפי דם אשר יחלפו תוך מספר ימים עד שבועות, לכן יש להמנע מלבישת בגדים לוחצים מספר ימים לאחר הטיפול. ממפגש למפגש התגובה לטיפול על פי רוב הופכת מתונה יותר. | + | מטופלים העוברים ליפוליזיס יכולים לצפות לתגובה מקומית מידית של [[אודם]], נפיחות, תחושת צריבה ושטפי דם אשר יחלפו תוך מספר ימים עד שבועות, לכן יש להמנע מלבישת בגדים לוחצים מספר ימים לאחר הטיפול. ממפגש למפגש התגובה לטיפול על פי רוב הופכת מתונה יותר. |
בימים לאחר הטיפול תיתכן הופעת מתן שתן מוגבר (לאחר טיפול באזורי גוף גדולים) לכן יש להרבות בשתייה. כמו כן, לשיפור התוצאה כדאי לבצע עיסוי לימפטי אצל קוסמטיקאית. | בימים לאחר הטיפול תיתכן הופעת מתן שתן מוגבר (לאחר טיפול באזורי גוף גדולים) לכן יש להרבות בשתייה. כמו כן, לשיפור התוצאה כדאי לבצע עיסוי לימפטי אצל קוסמטיקאית. | ||
| שורה 101: | שורה 123: | ||
[[קטגוריה:עור ומין]] | [[קטגוריה:עור ומין]] | ||
| + | [[קטגוריה:פלסטיקה]] | ||
גרסה אחרונה מ־15:33, 23 ביולי 2019
| זריקת ליפוליזיס | ||
|---|---|---|
| Injection lipolysis | ||
| יוצר הערך | ד"ר דוד מור-יוסף | |
הקידמה הפרמקולוגית בתחום עיצוב הגוף מגדירה מחדש את הרפואה האסתטית. כשם שחומרי מילוי הפכו למובילי הדרך בתחום החזרת הנפח ופיסול הפנים, כן חומרי הזרקה ממסי שומן הולכים ותופסים מקום של כבוד בתחום עיצוב הגוף.
ישנה קשת טיפולים לעיצוב הגוף כאשר בצידה האחד קיימים הטיפולים הכירורגיים המסורתיים, כגון ניתוח מתיחת הבטן וכן שאיבת השומן הידועה, ובצידה האחר נמצאות טכנולוגיות לא פולשניות הרותמות לעזרתן מקורות אנרגיה, כמו על-קול (Ultrasound), גלי רדיו, או טיפול בלייזר. בנוסף על אלה, נמצא טיפול בעל פופולריות הולכת וגוברת – הליפוליזיס - הזרקות להמסת שומן. טכניקה זו נועדה לצמצם מוקדי שומן הנמצאים ברקמת התת-עור.
ליפוליזיס – שמשמעותו המסת שומן – מתאר שימוש בזריקות תת-עוריות של חומרים פרמקולוגיים פעילים – ממיסים פיזיולוגיים, כמו מלחי מרה, הגורמים לכריתה (אבלציה) כימית ולהרס רקמת השומן.
אפידמיולוגיה
התוויות לביצוע הניתוח
טיפול הליפוליזיס מתאים למטופלים בעלי משקל יציב, אשר למרות דיאטה ופעילות גופנית לא מצליחים להיפטר מאזורי שומן עקשניים באזורי הפנים, כמו:
- שקיות השומן התת-עיניות
- יישור קו לסת
- סנטר כפול
וכן באזורי הגוף השונים:
- זרוע אחורית
- קו החזייה
- מותניים
- בטן תחתונה
- ירכיים עליונות
מטרת הניתוח
טכניקה זו נועדה לצמצם מוקדי שומן הנמצאים ברקמת תת-העור.
בחירת המטופלים
טיפול הליפוליזיס מתאים למטופלים בעלי משקל יציב, אשר למרות דיאטה וספורט לא מצליחים להיפטר מאזורי שומן עקשניים באזורי הפנים או באזורי הגוף השונים. אין לטפל בנשים מניקות או בהריון. יש מקום להדגיש כי טיפול הליפוליזיס אינו מיועד להפחתה במשקל ואינו תחליף לדיאטה.
כמו תמיד, על מנת לקבל תוצאות טובות יותר ניתן להמליץ ללקוחות להקפיד על דיאטה מאוזנת, לשלב קצת ספורט ולהרבות בשתיית מים.
מטופלים שאינם מתאימים לביצוע הניתוח/הליך
אין לטפל בנשים מניקות או בהריון. טיפול הליפוליזיס אינו מיועד להפחתה במשקל ואינו תחליף לדיאטה.
סוגי הניתוח\ההליכים ותיאורם
פוספטידיל-כולין (Phosphatidyl-choline) בודד לראשונה לפני כ-50 שנה באודסה אשר באוקראינה. רופא איטלקי, ד"ר סרג'יו מאגיורי, היה הראשון לדווח על הזרקה ממיסת שומן, במהלך הקונגרס החמישי למזותרפיה (Mesotherapy) שנערך ברומא בשנת 1988. הוא הראה שיפור ניכר לאחר הזרקת פוספטידיל-כולין במטופל עם כתמת עפעף (קסנטלזמות) - משקעי כולסטרול בעור מסביב לעפעפיים.
טיפולי ההזרקה להמסת שומן החלו לתפוס תאוצה בזירת הרפואה האסתטית העולמית בעזרת רופאת עור מברזיל, ד"ר פטרישיה ריטס, אשר דיווחה ב-2001 על הפחתה משמעותית בשומן התת עיני (אינפרא-אורביטלי), המוכר כ"שקיות" שומן מתחת לעיניים, לאחר הזרקה של פוספטידיל-כולין וחומצה דה-אוקסי-כולית (Deoxycholate). בתקופה שלאחר מכן החלו להצטבר עדויות ממספר רופאים-חוקרים שדיווחו על הפחתה במצבורי שומן ממוקדים באזור הירכיים, בבטן, בצוואר (סנטר כפול), בעורף ("גיבנת באפלו"), ואפילו בליפומות (גידולי שומן שפירים), וזאת בזכות הזרקה של פוספטידיל-כולין וחומצה דה-אוקסי-כולית, שני המרכיבים העיקריים בתכשיר המשמש לליפוליזיס.
ב-2002, ד"ר פראנץ האסנגצ'וונדטר מאוסטריה בנה פרוטוקול טיפול חדש המשתמש בנוסחה חדשה. הוא איגד קבוצת חוקרים בתחום, וב-2003 ייסד בגרמניה את "Network lipolysis" רשת מקצועית של רופאים העוסקים בתחום הזריקות להמסת השומן.
התכשיר המשמש לליפוליזיס לכשעצמו הינו תרופה לעירוי תוך-ורידי, ומזה כ-40 שנה משמש כטיפול במצבים רפואיים אחרים כגון תסחיפי שומן בדם, דיסליפידמיה ושחמת כבד על רקע אלכוהולי.
חומרי ההזרקה
התרכובת איתה מבצעים ליפוליזיס מכילה פוספטידיל-כולין וחומצה דה-אוקסי-כולית.
פוספטידיל-כולין, שמקורו בצמח הסויה אשר ממשפחת הקיטניות, הוא אחד מהפוספוליפידים החיוניים החשובים ביותר בגוף האדם. ניתן למצאו בכל ממברנות התאים, ובייחוד בממברנות תאי הכבד ותאי השומן. כמו כן משמש פוספטידיל-כולין כמעטפת ספינגומיאלין (Sphingomyelin) בתאי העצב.
הממיס שלו, חומצה דה-אוקסי-כולית, היא חומצת מרה שניונית המיוצרת על ידי חיידקים במעי הדק, ומופרשת לאחר שחרור חומצת מרה ראשונית (חומצה כולית) מהכבד. חומצות מרה הנאגרות בכיס המרה ומופרשות לתריסריון, כוללות חומצות שומן חופשיות ומצומדות אשר ממסות שומנים בזמן העיכול. גופו של אדם בוגר מכיל כגרם אחד של חומצה דה-אוקסי-כולית, המתרכז ברובו במערכת העיכול.
תרכובת הליפוליזיס אינה משווקת דרך חברת תרופות, אלא נרקחת בבתי-מרקחת מיוחדים על-פי מרשם רופא, ומתבססת על נוסחת התכשיר שתואר מעלה. חלק מהרופאים מוסיפים לתרכובת Caffeine, קולגנאז, קרניטין או חומרים נוספים על מנת להעצים את פירוק השומן.
החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי תפקידם המדויק של הפוספטידיל-כולין והחומצה הדה-אוקסי-כולית בתרכובת הליפוליזיס. משערים כי השפעתם על תאי שומן הינה בכך שהם גורמים לשרשרת אותות תוך תאיים, המובילים לליפוליזיס על ידי האצת מעברם של הטריגליצרידים דרך הממברנה אל מחוץ לתא השומן. פירוקה של ממברנת תא השומן הוא שמביא לבסוף להרס מוחלט שלו.
היסטולוגיית רקמות של בעלי חיים ובני אדם אשר נחשפו לפוספטידיל-כולין וחומצה דה-אוקסי-כולית מדגימות תהליך דלקתי, דימום ונמק. חומצה דה-אוקסי-כולית יכולה לגרום לחירור ואי-יציבות של קרום התא, זליגה של התוכן התוך-תאי, ולבסוף להרס התא, מה שקרוב לוודאי מוביל לתהליך הדלקתי הנצפה לאחר הזרקה.
פרוטוקול טיפולי
הטיפול מתבצע על ידי רופא בלבד, כמובן עדיף רופא שעיסוקו העיקרי הינו רפואה אסתטית, וכדאי אחד בעל ניסיון בתחום הליפוליזיס.
על מנת להשיג את התוצאות הרצויות ובכדי להימנע מתופעות שליליות שיתוארו לעיל, יש לנקוט בגישה טיפולית שמרנית.
יש להזריק כמות שבין 0.2-0.4 מ"ל של תמיסה המכילה חומצה דה-אוקסי-כולית באחוז של 4.2-4.7 ביחד עם פוספטידיל-כולין באחוז 5, לרווח את נקודות ההזרקה במרחק של 1.5 ס"מ, ולהזריק בזוית של 90 מעלות לעומק הנע בין 6-12 מ"מ אל תוך שכבת השומן התת-עורית בלבד.
הפרוטוקול הטיפולי בנוי מסדרה של בין שלושה לשישה מפגשים, כתלות באזור המטופל ובמסת השומן. המרווח בין מפגש אחד לשני צריך לעמוד על כ-8 שבועות.
תוצאות הניתוח\ההליך ההתערבותי
תוצאות הטיפול המושגות בליפוליזיס נשמרות כל עוד אין עלייה במשקל.
למרות מחקרים רבים שנערכו עם תרכובת הליפוליזיס, עדיין לא ברור מה עולה בגורלם של תאי השומן שנהרסו. נזכור שרוב נפחו של תא השומן (מעל ל-75%) הינו טריגליצרידים. נכון להיום, מבחני מעבדה בבני אדם אשר טופלו בליפוליזיס לא גילו שינוי משמעותי בפרופיל השומנים בדם (לא נצפתה עלייה בכולסטרול או בטריגליצרידים).
סביר להניח שהטריגליצרידים המשוחררים עוברים עיבוד על ידי ליפאזה ליפופרוטאינית (Lipoprotein lipase), ומפורקים לחומצות שומן חופשיות וגליצרול, אשר בתורם עוברים מטבוליזם בכבד.
שברי התאים מעוכלים על ידי מאקרופאגים (Macrophages) וימשיכו במסלולם דרך מערכת הלימפה אל מחזור הדם, על מנת לעבור מטבוליזם סופי בכבד.
סיבוכים
טיפול שגוי, קרי -
- מינון (ריכוז) גבוה מדי של החומרים הפעילים
- הזרקת כמות כוללת גדולה מדי
- שימוש בתרכובת לא מדויקת
- טכניקת הזרקה שגויה
כל אלה ועוד יכולים להוביל למספר סיבוכים בדרגות חומרה שונות. בין תופעות הלוואי הנצפות ביותר ניתן למנות:
- בצקת, אדמומיות ותחושת צריבה אשר מופיעות מיד לאחר ההזרקה
- שטפי-דם ונפיחות אשר נמשכים ממספר ימים עד מספר שבועות
- תופעות כגון רגישות למגע, התכהות צבע העור (היפרפיגמנטציה), קשריות נמושות ותחושת נימול, יכולות להימשך עד מספר חודשים.
הזרקת כמות גדולה בטיפול יחיד יכולה להוביל לספיגה סיסטמית של החומרים הפעילים ולתופעות לוואי מערכתיות כמו צמרמורות, חום, סחרחורת והפרעות במערכת העיכול, כמו בחילות ושלשולים. לכן, חשוב מאוד להקפיד שלא להזריק כמות גדולה מ-2.5 גרם של פוספטידיל-כולין בכל טיפול בודד.
לבד מהכמות המוזרקת יש להכיר בחשיבותה הגדולה של טכניקת ההזרקה, קרי - עומק ההזרקה והמרווח בין דקירה אחת לשנייה. הזרקה לא מדויקת (עמוקה מדי - לשריר, או שטחית מדי - לדרמיס), יכולה לגרום לנמק תאי של הרקמות הנ"ל ואף לכיב עורי.
תופעות לוואי
מטופלים העוברים ליפוליזיס יכולים לצפות לתגובה מקומית מידית של אודם, נפיחות, תחושת צריבה ושטפי דם אשר יחלפו תוך מספר ימים עד שבועות, לכן יש להמנע מלבישת בגדים לוחצים מספר ימים לאחר הטיפול. ממפגש למפגש התגובה לטיפול על פי רוב הופכת מתונה יותר.
בימים לאחר הטיפול תיתכן הופעת מתן שתן מוגבר (לאחר טיפול באזורי גוף גדולים) לכן יש להרבות בשתייה. כמו כן, לשיפור התוצאה כדאי לבצע עיסוי לימפטי אצל קוסמטיקאית.
פרוגנוזה
תוצאות הטיפול המושגות בליפוליזיס נשמרות כל עוד אין עלייה במשקל.