כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "דליות ורידים - Varicose veins"
אורלי אגמון (שיחה | תרומות) |
|||
| (21 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
{{מחלה | {{מחלה | ||
| − | |תמונה= | + | |תמונה=Leg Before 1.jpg |
|כיתוב תמונה= | |כיתוב תמונה= | ||
|שם עברי= דליות ורידים | |שם עברי= דליות ורידים | ||
|שם לועזי= Varicose veins | |שם לועזי= Varicose veins | ||
|שמות נוספים= אי ספיקה ורידית, מחלת זרימה ורידית חוזרת | |שמות נוספים= אי ספיקה ורידית, מחלת זרימה ורידית חוזרת | ||
| − | |ICD-10= | + | |ICD-10= {{ICD10|I|83||i|80}}, {{ICD10|I|84||i|80}}, {{ICD10|I|85||i|80}}, {{ICD10|I|86||i|80}} |
| − | |ICD-9= | + | |ICD-9= {{ICD9|454}}-{{ICD9|456}}, {{ICD9|671}} |
| − | |MeSH= | + | |MeSH= D014648 |
|יוצר הערך= פרופ' סמי ניטצקי | |יוצר הערך= פרופ' סמי ניטצקי | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
{{הרחבה|ערכים=[[דליות]] , [[המערכת הוורידית]]}} | {{הרחבה|ערכים=[[דליות]] , [[המערכת הוורידית]]}} | ||
| − | + | דליות ורידים הן הביטוי השכיח ביותר לאי-ספיקה ורידית. מוצא השם דליות הוא בשפה היוונית ופירושו דמוי אשכול ענבים. | |
| − | היפוקרטס, אבי הרפואה, היה הראשון שקשר בין [[כיב ורידי]] לבין | + | תופעת הדליות בורידים הטרידה את המין האנושי כבר לפני אלפי שנים, והתיעוד ההיסטורי הראשון שלהן נמצא באקרופוליס שבאתונה בצורת טבלת אבן מהמאה הרביעית לפני הספירה המוקדשת לדוקטור אמינוס. היפוקרטס, אבי הרפואה, היה הראשון שקשר בין [[כיב ורידי]] לבין תופעת הדליות. |
| − | + | דליות ורידים פוגעות באיכות החיים, ובהיעדר טיפול עלולים להיווצר סיבוכים שחלקם מסכני חיים. כיום ניתן לטפל בתופעה באמצעים שמרניים או באמצעים פולשניים ובכך להקל על החולים ולשמור על בריאותם. | |
| − | + | ==אפידמיולוגיה== | |
| − | + | אי ספיקה ורידית הינה תופעה שכיחה באוכלוסייה. על-פי פרסומי המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית, כ-41% אחוז מהנשים בגיל 50 סובלות מבעיה ורידית רפואית. יתרה מכך, 60% מהאוכלוסייה (גברים ונשים) סובלים מפגיעה בתפקוד הוורידי. | |
| − | |||
| − | |||
| − | מאחר | + | ==אטיולוגיה== |
| + | הוורידים ברגליים סדורים בשלוש מערכות: | ||
| + | #המערכת העמוקה, המלווה את העורקים | ||
| + | #המערכת השטחית, שמנקזת דם לתוך המערכת העמוקה, בעיקר במפשעה ובברך | ||
| + | #מערכת של ורידים מקשרים שמהלכם ניצב לציר הרגל | ||
| + | |||
| + | מאחר והרגליים נמצאות מתחת ללב, הדם זורם בהם כביכול הפוך - מלמטה למעלה. משאבת שרירי השוק, המופעלת בצורה הפשוטה ביותר בעת הליכה, היא הדוחפת את הדם כלפי מעלה כנגד כוח המשיכה. בנוסף, לאורכם של הוורידים, במרווחים של כ-10-15 סנטימטרים (ס"מ), ממוקמים מסתמים חד כיווניים המונעים מהדם לדלוף בחזרה כלפי מטה. כאשר המסתמים תקינים הדם זורם במערכת ללא כל בעיה. כאשר המסתמים אינם תקינים, זרימת הדם אל הלב והריאות עדיין מתקיימת כסדרה, אולם הדם ברגליים דולף כלפי מטה ויוצר עודף נפח ולחץ מקומי גדול יותר. הצטברות הדם גורמת להרחבה ולהתארכות של הוורידים. לאט לאט ובהדרגה מתבלטים הוורידים כלפי חוץ ודם דולף מתוך המערכת העמוקה אל המערכת השטחית. במשך הזמן, כתוצאה מדליפה זו ההופכת להיות קבועה, המצב הולך ומחמיר. | ||
| − | + | דליות הן תוצאה ישירה של [[הריון|הריונות]], [[עודף משקל]], עבודה פיזית מאומצת ועמידה ממושכת במקום אחד, ולעיתים הן מופיעות באופן תורשתי. | |
| − | + | ||
| + | ==קליניקה== | ||
| + | במשך שנים רבות נתפסה בעיית הוורידים ברגליים כבעיה אסתטית בלבד מפני שהיא איננה מסכנת חיים. הסובלים מהבעיה התנהלו עם אי הנוחות והכאב ולא קיבלו טיפול רפואי. | ||
| + | |||
| + | עובדתית, במרבית המקרים מדובר בבעיה רפואית לכל דבר, והיא מלווה בתופעות אשר פוגעות בחיי היום יום מבחינת איכות החיים: כאב לאחר ובעת עמידה ממושכת, עייפות וכבדות של הרגליים, נפיחות ולעיתים גם [[גרד]]. | ||
| + | |||
| + | קיימת שיטת סיווג המגדירה את הדירוג הקליני של הדליות בורידים - CEAP Classification for venous disease. לפי שיטה זו, קיימות 6 דרגות חומרה, כש-1 היא הדרגה הקלה ביותר ומעידה על נימים פגועים ו-6 היא הדרגה הקשה ביותר, המעידה על דליות עם [[כיב]] פעיל. | ||
| − | + | ==אבחנה== | |
| + | האבחנה של דליות מתבצעת רק באמצעות [[על-קול דופלקס]] (Duplex ultrasonography), ולא על סמך המראה החיצוני כפי שנהוג היה לאבחן בעבר. | ||
==טיפול== | ==טיפול== | ||
| + | כיום קיימות אפשרויות טיפוליות רבות, הכוללות שיטות לא פולשניות (שמרניות או מכניות) לצד שיטות פולשניות. | ||
| + | |||
| + | ===טיפול מכני - לא פולשני=== | ||
| + | הטיפול המכני נחשב כטיפול משמר בלבד והוא מונע החמרה וסיבוכים אך למעשה איננו מטפל באי-ספיקה הוורידית. מדובר בהפעלת משאבת השרירים על ידי הליכה מרובה והפעלת הרגליים (בעיקר בישיבה ממושכת) ובשימוש בגרביים אלסטיות, המונעות נפיחות ומפעילות לחץ על הדליות הבולטות (אלו שהן שטחיות ולכן משאבת השרירים, הנמצאת עמוק להן, איננה מסוגל ללחצן). יתרונות טיפול זה הם היותו טיפול המתאים לכולם ואיננו פולשני והעובדה כי הוא מונע החמרה או סיבוך. עם זאת, טיפול זה אינו סופי שכן בהסרת הגרביים התופעות תחזורנה. בנוסף, גרבי הלחץ פחות נוחות לשימוש במהלך הקיץ. | ||
| − | + | ===טיפול פולשני=== | |
| + | מטרת הטיפול הפולשני היא לסלק מהמערכת הוורידית את המערכת השטחית (שמשמשת כרזרבה). באופן זה, הדם יתנקז אל המערכת העמוקה וזרימת הדם תשתפר. הרווח המשני הוא השיפור האסתטי. | ||
| − | + | מבין הטיפולים הפולשניים ישנם פולשניים יותר, כגון ניתוח השליפה, וישנם פולשניים פחות, כמו טיפול בחום, יצירת נזק בדופן הפנימית של הוריד והזרקת תרופה (קצף). | |
| − | + | ====ניתוח השליפה==== | |
| + | ניתוח זה קיים כבר למעלה ממאה שנה. במהלכו תולשים ומוציאים את הוורידים הפגועים. הניתוח מבוצע ב[[הרדמה כללית]] או ב[[הרדמה אפידורלית]]. הוא משאיר צלקות מהחתכים, ההחלמה ממנו ארוכה ואחוז החזרה של הדליות לאחריו הוא גבוה, בשל הפשרה שנעשתה במהלכו לטובת האסתטיקה. | ||
| − | + | ====טיפול בעזרת חום==== | |
| + | קיימות מספר אפשרויות לטיפול בחום: [[טיפול בלייזר]], [[טיפול בגלי רדיו]] ו[[טיפול בקיטור]]. כולם כוללים החדרת סיב אופטי, [[הרדמה מקומית]] לשם בידודו ואז צריבת הווריד מבפנים לאורך הרגל על ידי הפעלת חום, ומשיכת הסיב לאחור עד הוצאתו. האנרגיה של הלייזר או הגנרטור גורמת נזק לדופן הפנימית של הווריד. הווריד נשאר צר ומכווץ ברגל אך אין בו זרימת דם. באשר לענפים, ניתן להוסיף הזרקת קצף חד-פעמית או הוצאה של צברי דליות גדולים בחתך קטנטן. | ||
| − | + | יתרונות הטיפול הם האפשרות לבצע אותו בשתי הרגליים במקביל, העובדה שמתבצע בהרדמה מקומית וזמן ההחלמה המהיר ממנו: כעשר דקות לאחריו ניתן להתהלך, ויום למחרת ניתן כבר לחזור לפעילות רגילה. חסרונות הטיפול הם שהוא דורש סביבה סטרילית וציוד מיוחד ולכן מבוצע בחדר ניתוח. מספר ימים ועד כשבועיים לאחר הפעולה מופיעה תגובה של [[דלקת כימית]]. כמו-כן תיתכן מעט משיכה או כאב ברגל והוורידים הבולטים נעשים קשים. הפעולה בקיטור מעט מכאיבה יותר אבל יתרונה הוא האפשרות להשתמש בה כאשר לא ניתן להשתמש בלייזר או בגלי רדיו, למשל אחרי ניתוח שליפה או בנוכחות ורידים מאוד מפותלים. | |
| − | + | ====הזרקת קצף מונחית על-קול (Ultra sound)==== | |
| + | הזרקה זו מתבצעת ללא הרדמה כלל. התרופה [[t:Polidocanol|Polidocanol]] פוגעת בדופן הפנימי של הווריד וסותמת אותו, כדי שלא יזרום בו דם. מהתרופה יוצרים קצף הדוחה את הדם ומאפשר לתרופה להישאר בווריד ולפעול על הדופן. ההזרקה מבוצעת בהנחיית מתמר על-קול: הקצף מוזרק לשורשי הווריד ומשם הוא מתפשט בווריד. הטיפול מתבצע ב-3 עד 5 פגישות בממוצע, עם מרווח של כחודש בין פגישה לפגישה. טיפול זה מבוצע ללא חתכים וללא הרדמה, ניתן לבצעו במקביל בשתי הרגליים וניתן להגיע לכל הוורידים וענפיהם. בנוסף, זהו הטיפול היחידי שניתן לבצע גם לאחר כישלון טיפולי בניתוח, בלייזר, בגלי רדיו או בקיטור. החסרון בו הוא שמדובר בטיפול ארוך בהשוואה לטיפול בחום, ובנוסף שתתכן לאחריו פיגמנטציה בעור. | ||
| − | + | ====טיפול ב-ClariVein==== | |
| + | טיפול ב-ClariVein ניתן לביצוע במרפאה ולא בחדר ניתוח. בטיפול זה מוחדר לווריד סיב שקצהו מכופף בזוית. בעזרת מנוע קטן מסובבים את הסיב וגורמים לנזק בדופן הפנימית של הווריד. תוך כדי משיכת התיל לאחור מוזרקת התרופה Polidocanol. היתרונות בטיפול זה הם שאין צורך בבידוד הווריד על ידי הרדמה מקומית, שאין צורך בחדר ניתוח ושהוא מקצר את הצורך במספר רב של פגישות כמו שנדרש בטיפול בהזרקת קצף. החסרונות הם שהוא מצריך שימוש בתרופה ושהוא פחות מתאים לוורידים מאוד גדולים. | ||
| + | |||
| + | ==פרוגנוזה== | ||
| + | אם לא מטפלים, נכון ובזמן, יכולים להופיע סיבוכים אשר מרבית האוכלוסיה אינה מודעת אליהם: נפיחות ו[[בצקת|בצקות]], צבע חום כהה (פיגמנטציה), [[Thrombophlebitis|דלקות וסתימות בוורידים]] (Thrombophlebitis), דימום ו[[פצע קשה-ריפוי - Hard to heal wound|פצעים קשיי ריפוי]] (Ulcus cruris). | ||
| − | + | ==דגלים אדומים== | |
| − | + | ==ביבליוגרפיה== | |
| − | |||
| − | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| שורה 61: | שורה 81: | ||
{{ייחוס|פרופ' סמי ניטצקי מומחה למחלות כלי דם ודליות ורידים, מנהל היחידה לכירורגיה של כלי- דם היקפיים וסגן מנהל המחלקה לכירורגיה של כלי-דם והשתלות, בקריה הרפואית רמב"ם}} | {{ייחוס|פרופ' סמי ניטצקי מומחה למחלות כלי דם ודליות ורידים, מנהל היחידה לכירורגיה של כלי- דם היקפיים וסגן מנהל המחלקה לכירורגיה של כלי-דם והשתלות, בקריה הרפואית רמב"ם}} | ||
| − | [[קטגוריה: | + | |
| + | [[קטגוריה:כירורגיה]] | ||
| + | [[קטגוריה:משפחה]] | ||
| + | [[קטגוריה:כירורגיית כלי דם]] | ||
גרסה אחרונה מ־06:18, 1 באוגוסט 2023
| דליות ורידים | ||
|---|---|---|
| Varicose veins | ||
| ||
| שמות נוספים | אי ספיקה ורידית, מחלת זרימה ורידית חוזרת | |
| ICD-10 | Chapter I 83., Chapter I 84., Chapter I 85., Chapter I 86. | |
| ICD-9 | 454
-456 , 671 |
|
| MeSH | D014648 | |
| יוצר הערך | פרופ' סמי ניטצקי | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – דליות , המערכת הוורידית
דליות ורידים הן הביטוי השכיח ביותר לאי-ספיקה ורידית. מוצא השם דליות הוא בשפה היוונית ופירושו דמוי אשכול ענבים.
תופעת הדליות בורידים הטרידה את המין האנושי כבר לפני אלפי שנים, והתיעוד ההיסטורי הראשון שלהן נמצא באקרופוליס שבאתונה בצורת טבלת אבן מהמאה הרביעית לפני הספירה המוקדשת לדוקטור אמינוס. היפוקרטס, אבי הרפואה, היה הראשון שקשר בין כיב ורידי לבין תופעת הדליות.
דליות ורידים פוגעות באיכות החיים, ובהיעדר טיפול עלולים להיווצר סיבוכים שחלקם מסכני חיים. כיום ניתן לטפל בתופעה באמצעים שמרניים או באמצעים פולשניים ובכך להקל על החולים ולשמור על בריאותם.
אפידמיולוגיה
אי ספיקה ורידית הינה תופעה שכיחה באוכלוסייה. על-פי פרסומי המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית, כ-41% אחוז מהנשים בגיל 50 סובלות מבעיה ורידית רפואית. יתרה מכך, 60% מהאוכלוסייה (גברים ונשים) סובלים מפגיעה בתפקוד הוורידי.
אטיולוגיה
הוורידים ברגליים סדורים בשלוש מערכות:
- המערכת העמוקה, המלווה את העורקים
- המערכת השטחית, שמנקזת דם לתוך המערכת העמוקה, בעיקר במפשעה ובברך
- מערכת של ורידים מקשרים שמהלכם ניצב לציר הרגל
מאחר והרגליים נמצאות מתחת ללב, הדם זורם בהם כביכול הפוך - מלמטה למעלה. משאבת שרירי השוק, המופעלת בצורה הפשוטה ביותר בעת הליכה, היא הדוחפת את הדם כלפי מעלה כנגד כוח המשיכה. בנוסף, לאורכם של הוורידים, במרווחים של כ-10-15 סנטימטרים (ס"מ), ממוקמים מסתמים חד כיווניים המונעים מהדם לדלוף בחזרה כלפי מטה. כאשר המסתמים תקינים הדם זורם במערכת ללא כל בעיה. כאשר המסתמים אינם תקינים, זרימת הדם אל הלב והריאות עדיין מתקיימת כסדרה, אולם הדם ברגליים דולף כלפי מטה ויוצר עודף נפח ולחץ מקומי גדול יותר. הצטברות הדם גורמת להרחבה ולהתארכות של הוורידים. לאט לאט ובהדרגה מתבלטים הוורידים כלפי חוץ ודם דולף מתוך המערכת העמוקה אל המערכת השטחית. במשך הזמן, כתוצאה מדליפה זו ההופכת להיות קבועה, המצב הולך ומחמיר.
דליות הן תוצאה ישירה של הריונות, עודף משקל, עבודה פיזית מאומצת ועמידה ממושכת במקום אחד, ולעיתים הן מופיעות באופן תורשתי.
קליניקה
במשך שנים רבות נתפסה בעיית הוורידים ברגליים כבעיה אסתטית בלבד מפני שהיא איננה מסכנת חיים. הסובלים מהבעיה התנהלו עם אי הנוחות והכאב ולא קיבלו טיפול רפואי.
עובדתית, במרבית המקרים מדובר בבעיה רפואית לכל דבר, והיא מלווה בתופעות אשר פוגעות בחיי היום יום מבחינת איכות החיים: כאב לאחר ובעת עמידה ממושכת, עייפות וכבדות של הרגליים, נפיחות ולעיתים גם גרד.
קיימת שיטת סיווג המגדירה את הדירוג הקליני של הדליות בורידים - CEAP Classification for venous disease. לפי שיטה זו, קיימות 6 דרגות חומרה, כש-1 היא הדרגה הקלה ביותר ומעידה על נימים פגועים ו-6 היא הדרגה הקשה ביותר, המעידה על דליות עם כיב פעיל.
אבחנה
האבחנה של דליות מתבצעת רק באמצעות על-קול דופלקס (Duplex ultrasonography), ולא על סמך המראה החיצוני כפי שנהוג היה לאבחן בעבר.
טיפול
כיום קיימות אפשרויות טיפוליות רבות, הכוללות שיטות לא פולשניות (שמרניות או מכניות) לצד שיטות פולשניות.
טיפול מכני - לא פולשני
הטיפול המכני נחשב כטיפול משמר בלבד והוא מונע החמרה וסיבוכים אך למעשה איננו מטפל באי-ספיקה הוורידית. מדובר בהפעלת משאבת השרירים על ידי הליכה מרובה והפעלת הרגליים (בעיקר בישיבה ממושכת) ובשימוש בגרביים אלסטיות, המונעות נפיחות ומפעילות לחץ על הדליות הבולטות (אלו שהן שטחיות ולכן משאבת השרירים, הנמצאת עמוק להן, איננה מסוגל ללחצן). יתרונות טיפול זה הם היותו טיפול המתאים לכולם ואיננו פולשני והעובדה כי הוא מונע החמרה או סיבוך. עם זאת, טיפול זה אינו סופי שכן בהסרת הגרביים התופעות תחזורנה. בנוסף, גרבי הלחץ פחות נוחות לשימוש במהלך הקיץ.
טיפול פולשני
מטרת הטיפול הפולשני היא לסלק מהמערכת הוורידית את המערכת השטחית (שמשמשת כרזרבה). באופן זה, הדם יתנקז אל המערכת העמוקה וזרימת הדם תשתפר. הרווח המשני הוא השיפור האסתטי.
מבין הטיפולים הפולשניים ישנם פולשניים יותר, כגון ניתוח השליפה, וישנם פולשניים פחות, כמו טיפול בחום, יצירת נזק בדופן הפנימית של הוריד והזרקת תרופה (קצף).
ניתוח השליפה
ניתוח זה קיים כבר למעלה ממאה שנה. במהלכו תולשים ומוציאים את הוורידים הפגועים. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית או בהרדמה אפידורלית. הוא משאיר צלקות מהחתכים, ההחלמה ממנו ארוכה ואחוז החזרה של הדליות לאחריו הוא גבוה, בשל הפשרה שנעשתה במהלכו לטובת האסתטיקה.
טיפול בעזרת חום
קיימות מספר אפשרויות לטיפול בחום: טיפול בלייזר, טיפול בגלי רדיו וטיפול בקיטור. כולם כוללים החדרת סיב אופטי, הרדמה מקומית לשם בידודו ואז צריבת הווריד מבפנים לאורך הרגל על ידי הפעלת חום, ומשיכת הסיב לאחור עד הוצאתו. האנרגיה של הלייזר או הגנרטור גורמת נזק לדופן הפנימית של הווריד. הווריד נשאר צר ומכווץ ברגל אך אין בו זרימת דם. באשר לענפים, ניתן להוסיף הזרקת קצף חד-פעמית או הוצאה של צברי דליות גדולים בחתך קטנטן.
יתרונות הטיפול הם האפשרות לבצע אותו בשתי הרגליים במקביל, העובדה שמתבצע בהרדמה מקומית וזמן ההחלמה המהיר ממנו: כעשר דקות לאחריו ניתן להתהלך, ויום למחרת ניתן כבר לחזור לפעילות רגילה. חסרונות הטיפול הם שהוא דורש סביבה סטרילית וציוד מיוחד ולכן מבוצע בחדר ניתוח. מספר ימים ועד כשבועיים לאחר הפעולה מופיעה תגובה של דלקת כימית. כמו-כן תיתכן מעט משיכה או כאב ברגל והוורידים הבולטים נעשים קשים. הפעולה בקיטור מעט מכאיבה יותר אבל יתרונה הוא האפשרות להשתמש בה כאשר לא ניתן להשתמש בלייזר או בגלי רדיו, למשל אחרי ניתוח שליפה או בנוכחות ורידים מאוד מפותלים.
הזרקת קצף מונחית על-קול (Ultra sound)
הזרקה זו מתבצעת ללא הרדמה כלל. התרופה Polidocanol פוגעת בדופן הפנימי של הווריד וסותמת אותו, כדי שלא יזרום בו דם. מהתרופה יוצרים קצף הדוחה את הדם ומאפשר לתרופה להישאר בווריד ולפעול על הדופן. ההזרקה מבוצעת בהנחיית מתמר על-קול: הקצף מוזרק לשורשי הווריד ומשם הוא מתפשט בווריד. הטיפול מתבצע ב-3 עד 5 פגישות בממוצע, עם מרווח של כחודש בין פגישה לפגישה. טיפול זה מבוצע ללא חתכים וללא הרדמה, ניתן לבצעו במקביל בשתי הרגליים וניתן להגיע לכל הוורידים וענפיהם. בנוסף, זהו הטיפול היחידי שניתן לבצע גם לאחר כישלון טיפולי בניתוח, בלייזר, בגלי רדיו או בקיטור. החסרון בו הוא שמדובר בטיפול ארוך בהשוואה לטיפול בחום, ובנוסף שתתכן לאחריו פיגמנטציה בעור.
טיפול ב-ClariVein
טיפול ב-ClariVein ניתן לביצוע במרפאה ולא בחדר ניתוח. בטיפול זה מוחדר לווריד סיב שקצהו מכופף בזוית. בעזרת מנוע קטן מסובבים את הסיב וגורמים לנזק בדופן הפנימית של הווריד. תוך כדי משיכת התיל לאחור מוזרקת התרופה Polidocanol. היתרונות בטיפול זה הם שאין צורך בבידוד הווריד על ידי הרדמה מקומית, שאין צורך בחדר ניתוח ושהוא מקצר את הצורך במספר רב של פגישות כמו שנדרש בטיפול בהזרקת קצף. החסרונות הם שהוא מצריך שימוש בתרופה ושהוא פחות מתאים לוורידים מאוד גדולים.
פרוגנוזה
אם לא מטפלים, נכון ובזמן, יכולים להופיע סיבוכים אשר מרבית האוכלוסיה אינה מודעת אליהם: נפיחות ובצקות, צבע חום כהה (פיגמנטציה), דלקות וסתימות בוורידים (Thrombophlebitis), דימום ופצעים קשיי ריפוי (Ulcus cruris).
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
קישורים חיצוניים
- פרופ' סמי ניטצקי דליות ורידים - טיפולים מתקדמים לבעיה ותיקה, הערוץ האקדמי
- פרופ' סמי ניטצקי דליות ורידים - טיפולים חדשניים לבעיה ותיקה, הערוץ האקדמי
- פרופ' סמי ניטצקי טיפול סקלרותרפי תחת אולטראסאונד לדליות ורידים
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' סמי ניטצקי מומחה למחלות כלי דם ודליות ורידים, מנהל היחידה לכירורגיה של כלי- דם היקפיים וסגן מנהל המחלקה לכירורגיה של כלי-דם והשתלות, בקריה הרפואית רמב"ם