נויטרופניה בילדים - Neutropenia during childhood

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

נויטרופניה בילדים
Neutropenia during childhood
יוצר הערך	פרופ' חיים קפלינסקי

נויטרופניה (המוגדרת כמינימום 1,500 גרנולוצים לממ"ק) נגרמת ע"י מספר מנגנונים: הפרעה בייצור, הרס מוגבר והפרעה בשחרור.

אטיולוגיה

הבשלה תקינה של תאי דם (Myelopoiesis)

כבר ב-1914 תיאר ארנסט נוימן, פרופ' לפתולוגיה באוניברסיטת קניגסברג, נוכחות של תאים אדומים מגורענים במוח עצם של ארנבות ואנשים, וטען כי בתקופה הפוסט-אמבריונית מתפתחת אריתרופויזיס וגרנולופויזיס. משיקולים עיוניים ותצפיות במוח עצם בגילאים שונים הוא "זיהה" תאורתית תא משותף לכל התאים המטופויטיים. תא אב זה הוא בעל תכונות ייחודיות ובעיקר ביכולת לעבור התחדשות עצמית ((Self Renewal אין סופית וגם הבשלה הדרגתית בארבעה שלבים: מ-Multipotent Stem Cell ל-Pluripotent Stem Cell, ל-Committed Stem Cell ולשלב האחרון של Differentiated Stem Cell.

תא האב אינו מרחף ומשייט בחלל מוח העצם, אלא נמצא מוגבל ומעוגן לנישה מיוחדת, Hematopoietic Stem Cell Niche, שתוארה לראשונה ע"י Schofield בשנת 1978 (1). זה האחרון טען כי תא האב מקובע ואינו עובר דיפרנציאציה אלא פרוליפרציה הנתמכת עי ה-Microenvironment. הנישה נמצאת במגע ישיר עם אוסטאובלסטים וסטרומה, מולקולות הדבקה וביות (Homing), וכמובן תאי השומן עתירי האנרגייה (4-2).

ברגע שתא אב עובר תהליך "ייחודיות" וייעוד סגולי להתמיין לתא מוגדר, הוא ממשיך שני תהליכים במקביל: הבשלה ושגשוג וכן באופן מבוקר מוות תאי מתוכנן (אפופטוזיס).

תא האב בשלב הראשוני חייב לעבור גירוי ע"י גורמי צמיחה רבים. כדי להבטיח שהפעולה אכן תמומש, הוא נמצא תחת מטרייה של מספר רב של גורמי צמיחה, מולקולות ותוצרים חלבוניים של גנים מפעילים או משתקים, בבחינת השקעה רבתי להבטחת העתיד (Redundancy).

ברגע שהתא מבשיל, הוא נזקק לפחות גירויים כדי לשרוד ולהמשיך בהתפתחותו ומיתר מרבית גורמי הצמיחה שבהם הוא תלוי בשלבים הראשונים. התפתחות של גרנולוציט בשל בהשפעת גורמי צמיחה כרוכה בדיפרנציאציה וביצירה של מולקולות חלבוניות קטנות על פני שטח תא וכן הופעת רכיבים גרנולריים בציטופלזמה, אלה המקנים לגרנולוציט הבשל את תפקודו.

כל תהליך ההבשלה בתוך מוח העצם אורך שבועיים, כאמור בבקרה ובגירוי של GCSF ,GMCSF, SCF ,flt3‏(5). גורמי הצמיחה נקשרים באופן סגולי לרצפטורים על פי התא, חלה דימריזציה של שתי השרשרות של הרצפטור, פוספורילציה ושפעול של RAS והעברת סיגנל מהציטופלזמה והפלזמה לגרעין. סיגנל זה יכול להפעיל את מעגל התא (Cell Cycle) להקפיא את התהליך של הפרוליפרציה או לאתחל את מנגנון ההשמדה העצמית (אפופטוזיס). במחצית הראשונה של השהייה במוח העצם הפרקורסורים המיאלואידיים עוברים חמש חלוקות, עם דיפרנציאציה ממיאלובלסטים דרך פרומיאלוציטים למיאלוציטים בשלים. שינוי מורפולוגי זה מלווה גם שינוי תפקודי, כמיועד לנויטרופילים. בתקופה זו התאים רוכשים ומאבדים מאפייני שטח תא כ-CD34/CD33 ,CD15, CD11b. התאים הבשלים משתחררים למאגר במחזור הדם המתחלף עם המאגר הרקמתי.

נויטרופניה

נויטרופניה (המוגדרת כמינימום 1,500 גרנולוצים לממ"ק) נגרמת ע"י מספר מנגנונים: הפרעה בייצור, הרס מוגבר והפרעה בשחרור.

נויטרופניה מולדת

מדובר בעיקר בשתי צורות קליניות: תסמונת Kostmann ו-SCN ((Severe Congenital Neutropenia. קוסטמן תיאר לראשונה משפחות עם נויטרופניה קשה מלידה או מעט מאוחר יותר, כאשר בדם ההיקפי לא זוהו גרנולוציטים בשלים, בעוד במוח העצם נראתה עצירה בהבשלה בשלב של פרומיאלוציטים-מטה-מיאלוציטים (Maturation Arrest) (6). צורת התורשה הייתה אוטוזומלית במרבית המשפחות, אך במיעוטן זוהתה תורשה דומיננטית. התמונה הקלינית והמעבדתית מגוונת (טבלה 3) ובעיקרה נטייה לזיהומים ממוקמים או סיסטמיים. הרקע המולקולרי הוא נוכחות מוטציה בגן HAX1 (HS-1 Associated Protein X), חלבון קריטי לשמירת הפוטנציאל התוך-מיטוכונדריאלי, המגן על התא המיאלואידי מאפופטוזיס) 7). במיקרוסקופ אור ניתן לזהות את הגופים האפופטוטיים. בצורות האחרות של SCN ונויטרופניה ציקלית זוהתה מוטציה ב-ELANE (או בשמו הקודם ELA2) המקודד את החלבון אלסטאז נויטרופילית(8) , החלבון המופקד על ארגון והאריזה של שרשרות ה-DNA, כלומר על UPR‏ (Unfolded Protein Response). קיפול ואריזה לא מדויקים מאתחלים את מנגנון האפופטוטיס (9). ב-Cyclic Neutropenia זוהתה מוטציה ב-ELANE, אך התמונה הקלינית שונה בכך שיש אוסצילציה מחזורית של 21 ימים בין זיזי הנויטרופניה. זוהו כאמור 6 מוטציות ודאיות (טבלה 4).

כזכור, אחד המנגנונים לנויטרופניה הוא שחרור לקוי של צורות מיאלואידיות בשלות למחזור הדם עם עצירה בהבשלה של פרקורסורים. זה מצב המזכיר Myelokathexis שבו נצפית תמונה דומה במוח העצם, אם כי יש עיוות מורפולוגי של הפרקורסורים, ובבדיקה מולקולרית מודגמת התבטאות יתר של CXCR4, כמו שתואר גם בחסר 3G6PC, הפרעה נוספת עם נויטרופניה.

נויטרופניה בשל הרס מוגבר

אלה אותם מצבים שבהם אין כל בעיה בייצור ובשחרור, אך מתקיים הרס ע"י נוגדנים (Allo או עצמיים), קומפלקסים חיסוניים, טוקסינים ומצבים מכנים, כמו בהיפרספלניזם. בנויטרופניה אלו-אימונית בדומה לאי התאמה בקבוצות דם, תרומבוציטופניה אלו-אימונית, נוצרים נוגדנים נגד אחד משבעת האלו-אנטיגנים הנמצאים על פני הגרנולוציט. בנויטרופניה אוטו-אימונית נוצרים נוגדנים נגד אנטיגן ספציפי ע"פ פתוגן, שבמקרה נדיר נמצא גם על פני הנויטרופיל (Antigenic Mimicry). בהגדרה נויטרופניה אוטואימונית היא מצב שבו זוהו נוגדנים נגד נויטרופילים בשתי דגימות דם נפרדות. יש קושי די ניכר לזהות נוגדנים סגוליים, ותמיד נשאלת השאלה עד כמה אידיופתי הוא אוטואימוני או עד כמה אוטואימוני בכלל אינו מתווך ע"י נוגדנים.

במעבדתנו פיתחנו שיטה לזיהוי נוגדנים בסרום של הנבדק בטכניקת GIFT‏ (Indierct Immunofluorescent Test), ובמקום שימוש בנוגדנים חד-שבטיים יקרים, מודגר סרום הנבדק נגד פאנל של גרנולוציטים מ-20-10 תורמים אקראיים. ההנחה היא שהנבדק מייצג לפחות אלו-אנטיגן אחד. לאחר מכן מופעל נגד נוגדן מארנבת נגד אימונוגלובולין אנושי פלואורסצנטי (FITC Conjugated Anti IgG/IgM Anti-Human Rabbit Antibody). הפלואורסצנציה נקראת ב-FACS‏(10).

קליניקה

סיווג

יש מספר קלסיפיקציות לנויטרופניה, אך המקובלת ביניהן היא זו המסתמכת, מצד אחד, על הפרעות אינטרינזיות לשגשוש ולהבשלה של השורה המיאלואידית, ועל סיבות משניות שאינן קשורות במוח העצם עצמו (טבלה 1). נוסף על כך, יש שורה של תסמונות הקשורות בנויטרופניה (טבלה 2).

אבחנה

מדריך לבירור נויטרופניה

1. אנמנזה מפורטת, רלוונטית לגיל, למוצא, לחשיפה, להקשר משפחתי ותורשתי.
2. בדיקה גופנית כללית לאיתור תסמונות גנטיות (גוון עור, צבע שיער, צורת השלד, הגפיים והגולגולת, היפר-הידרוזיס ועוד).
3. בדיקת משטח דם היקפי (כימות וספירה, מורפולוגיה אבנורמלית).
4. שאיבת וביופסיית מוח עצם למורפולוגיה ולהערכת צלולריות, כולל בדיקה ציטוגנטית, FISH, הפקת DNA, ובמקרים נדירים הערכת מושבות המטופויטיות.
5. במקרה של עצירת הבשלה במוח העצם יש לאתר הפרעה מולקולרית בגנים הרלוונטיים (טבלה 4).
6. להיערך להשתלת תאי אב, סיווג רקמות וחיפש תורמים פוטנציאליים.

טיפול

זיהום ממוקם או מפושט כולל אלח דם הם איום על החולה הנויטרופני. אין לנויטרופניה לכשעצמה סיכון מיידי, שכן קיימים מנגנונים תחליפיים, ביניהם המערכת החיסונית התאית וההומורלית. לפיכך, לרקע הבסיסי חשיבות ואימפקט נכבדים על מצב הנויטרופניה, לדוגמה נויטרופניה שלאחר טיפול כימותרפי או השתלת תא אב. לרוב בנויטרופניה אוטואימונית התחלואה אינה רצינית, וחולפת מאליה, אם כי תוך פרק זמן גמיש שבין 3 חודשים לשנתיים.

בנויטרוניות המולדות, וכן באלה שבעקבות טיפול כימותרפי, מטפלים במינונים משתנים של G-CSF, תוצר רקומביננטי מבוטא בחיידקי אי-קולי, ומופק בצורתו החלבונית הנקייה או הקשורה לגליקוזיל. על השימושים הקליניים אפשר לקרוא בהרחבה במאמר סקירה (11). יש ויכוחים לגבי מתן אנטיביוטיקה פרופילקטית, שאינם בהיקף מאמר זה. לסיכום, מומלץ לעיין במדריך.

ביבליוגרפיה

1. Schofield R. The relationship between the spleen colony-forming cell and the hematopoietic stem cell. Blood Cells 1978;4;7-25
2. Calvi LM, Adams GB, Weibrecht KW, et al. Osteoblastic cells regulate the hematopoietic stem cell. Nature 2003;425:841-846
3. Sugiyama T, Kohara H, Noda M, et al. Maintenance of the hematopoieticstem cell pool by CXCL12-CXCR4 chemokine signaling in bone marrow stromal cell niche. Immunity 2006;25;977-988
4. Zhang J, Niu C, Ye L, et al. Identification of the hematopoietic stem cell niche and control of the niche size. Nature 2003;425;836-841
5. Ottmann OG, Abboud M, Welte K, et al. stimulation of the hematopoietic progenitor cell proliferation and differentiation by recombinant interleukin-3. Exp Hematol 1989:17;191-197
6. Kostmann R. Infantile genetic agranulocytosis. Acta Pediatrica Scandinavia 1956:45;1-78
7. Klein C, Grudzien M, et al. HAX1 deficiency cause autosomal recessive severe congenital neutropenia (Kostmann disease). Nature Genetics 2007:39;86-92
8. Horwitz MS, et al. Neutrophil elastase in cyclic neutropenia and severe congenital neutropenia. Blood 2007;109:1817-1824
9. Xia J, Link DC. Severe congenital neutropenia and the onfolded protein response. Current Opinion in Hematology 2008;15:1-7
10. Sella R, Flomenbuilt L, Goldstrin I, et al. Detection of antineutrophil antibodies in Autoimmune Neutropenia of infancy; a multicenter study. IMAJ 2010;12:78-83

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' חיים קפלינסקי, מחלקה להמטולוגיה–אונקולוגיה ילדים, בית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים, המרכז הרפואי ע"ש ח' שיבא, תל השומר

פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, יולי 2011, גיליון מס' 76, מדיקל מדיה