האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "פרכוסי אבסנס של גיל הנעורים - Juvenile absence epilepsy"

מתוך ויקירפואה

שורה 1: שורה 1:
'''פרכוסי אבסנס של גיל הנעורים''' ('''JUVENILE  ABSENCE  EPILEPSY'''). לאחר שהתקפי אבסנס של גיל הילדות הוכרו כתסמונת, הועתקה תשומת הלב לקבוצה נוספת של פרכוסים מסוג אבסנס עם מופע קליני זהה לזה של גיל הילדות, אך עם תדירות נמוכה יותר של פרכוסים.
+
{{ערך בבדיקה}}
 +
 
 +
{{מחלה
 +
|תמונה=
 +
|כיתוב תמונה=
 +
|שם עברי= פרכוסי אבסנס של גיל הנעורים
 +
|שם לועזי= Juvenile absence epilepsy
 +
|שמות נוספים=
 +
|ICD-10=
 +
|ICD-9=
 +
|MeSH=
 +
|יוצר הערך=
 +
|אחראי הערך=
 +
}}
 +
{{הרחבה|אפילפסיה}}
 +
 
 +
לאחר שהתקפי אבסנס של גיל הילדות הוכרו כתסמונת, הועתקה תשומת הלב לקבוצה נוספת של פרכוסים מסוג אבסנס עם מופע קליני זהה לזה של גיל הילדות, אך עם תדירות נמוכה יותר של פרכוסים.
  
 
==אפידמיולוגיה==
 
==אפידמיולוגיה==
שורה 13: שורה 29:
 
הן Ethosuxime והן Valproic acid יעילות להשגת שליטה טובה בהפסקת הפרכוסים אצל  80% מכלל החולים. בשל פרק הזמן הקצר שחלף מהגדרת הסינדרום, הפרוגנוזה ארוכת טווח שלו עדיין לא ברורה דיה. ברור כיום כי לאורח החיים השפעה מכרעת על הפרוגנוזה. לקיחת התרופות בזמנן, הימנעות מחסרי שינה, הימנעות מאלכוהול וסמים מהווים את הגורמים החשובים ביותר לשליטה על הפרכוסים.
 
הן Ethosuxime והן Valproic acid יעילות להשגת שליטה טובה בהפסקת הפרכוסים אצל  80% מכלל החולים. בשל פרק הזמן הקצר שחלף מהגדרת הסינדרום, הפרוגנוזה ארוכת טווח שלו עדיין לא ברורה דיה. ברור כיום כי לאורח החיים השפעה מכרעת על הפרוגנוזה. לקיחת התרופות בזמנן, הימנעות מחסרי שינה, הימנעות מאלכוהול וסמים מהווים את הגורמים החשובים ביותר לשליטה על הפרכוסים.
  
 +
==דגלים אדומים==
 +
 +
==ביבליוגרפיה==
 +
 +
==קישורים חיצוניים==
 
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]
 
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]

גרסה מ־18:19, 28 ביוני 2012

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



פרכוסי אבסנס של גיל הנעורים
Juvenile absence epilepsy
יוצר הערך
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםאפילפסיה


לאחר שהתקפי אבסנס של גיל הילדות הוכרו כתסמונת, הועתקה תשומת הלב לקבוצה נוספת של פרכוסים מסוג אבסנס עם מופע קליני זהה לזה של גיל הילדות, אך עם תדירות נמוכה יותר של פרכוסים.

אפידמיולוגיה

קשה עדיין להעריך את שיעורי ההארעות השנתיים. רוב המחקרים מדווחים על גיל הארעות שבין 10-17 שנים, עם הארעות מכסימלית בגיל 12 שנים. לא נמצאה שכיחות מוגברת בין המינים. קיימת טענה כי סינדרום זה מאובחן הרבה פחות משכיחותו האמיתית משום ההופעה המוקדמת של פרכוסים טוניים קלוניים, השכיחים בסינדרום זה.

תאור הפרכוסים

תדירות הפרכוסים נמוכה יחסית, מספר אפיזודות של התקפי אבסנס ליום. התקפי האבסנס זהים לאלו המופיעים בהתקפי אבסנס של גיל הילדות, להוציא את העובדה כי מצב ההכרה מופרע פחות בסינדרום זה מאשר באבסנסים של גיל הילדות.

פרכוסים אלו, ב 80% מכלל המקרים, מלווים בפרכוסים כלליים טוניים קלוניים המופיעים כסימפטום ראשון להתפרצות המחלה. ההתקפים הטוניים קלוניים מופיעים בעת התעוררות משינה ולעיתים באופן רנדומלי במשך היום. סטטוס פרכוסי ניתוקי הנו אירוע שכיח ומופיע ב 40% מכלל החולים. פרכוסים מיוקלוניים פחות שכיחים אך ניתן למוצאם ב 15% מכלל המקרים. נראה כי קיימת חפיפה מסוימת בין פרכוסים מיוקלוניים של גיל הנעורים ופרכוסי אבסנס של גיל הנעורים. חפיפה זו יכולה להצביע על כך ששני הסינדרומים מחלקים בינהם פגיעה גנטית זהה עם התבטאות שונה.

טיפול ופרוגנוזה

הן Ethosuxime והן Valproic acid יעילות להשגת שליטה טובה בהפסקת הפרכוסים אצל 80% מכלל החולים. בשל פרק הזמן הקצר שחלף מהגדרת הסינדרום, הפרוגנוזה ארוכת טווח שלו עדיין לא ברורה דיה. ברור כיום כי לאורח החיים השפעה מכרעת על הפרוגנוזה. לקיחת התרופות בזמנן, הימנעות מחסרי שינה, הימנעות מאלכוהול וסמים מהווים את הגורמים החשובים ביותר לשליטה על הפרכוסים.

דגלים אדומים

ביבליוגרפיה

קישורים חיצוניים