השמנת יתר - הנחיה קלינית

ערך זה הוא הנחיה קלינית סגורה לעריכה
מניעה וטיפול בהשמנת יתר
[[File:|250px]]Property "Image page" (as page type) with input value "File:" contains invalid characters or is incomplete and therefore can cause unexpected results during a query or annotation process.
הוועדה המקצועית	האיגוד הישראלי לרפואת משפחה, האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, האיגוד הישראלי לאנדוקרינולוגיה, החברה לחקר, מניעה וטיפול בהשמנת יתר, החברה לתזונה קלינית, המחלקה למטבוליזם ותזונת האדם, ביה״ס לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, שירות המזון והתזונה, משרד הבריאות
תחום	קטגוריה:אנדוקרינולוגיה וסוכרת
קישור	באתר ההסתדרות הרפואית
תאריך פרסום	2003
הנחיות קליניות מתפרסמות ככלי עזר לרופא/ה ואינן באות במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון

קווים מנחים אלה נכתבו ע״י קבוצת העניין בנושא מניעה וטיפול בהשמנת יתר המשלבת רופאי משפחה מומחים, וקבוצת מומחים ונציגי איגודים וחברות נוספים מהסתדרות הרפואית בישראל, אשר חברו יחד לנסח המלצות למניעה וטיפול בהשמנת יתר במבוגרים במסגרת רפואת המשפחה בקהילה. עבודה זו מתבססת על המלצות ה-NIH האמריקאי איגודים אמריקאיים נוספים וקוים מנחים שפורסמו באירופה.

מטרה: לתרום להורדת שיעור השמנת יתר באוכלוסיית ישראל הבוגרת, ולהפחית את התחלואה הקשורה בה.

קהל היעד: רופאי משפחה, רופאים, אחיות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ודיאטנים המטפלים בהשמנת יתר.

עודף משקל והשמנת יתר הפכו לתופעה נפוצה בישראל כמו במדינות רבות בעולם ומטופלים רבים הלוקים בה זקוקים לטיפול והכוונה. המקום המתאים ביותר לטיפול היא במרפאות הקהילה וזאת עקב השכיחות הגבוהה של מחלות נוספות נלוות להשמנת היתר. הטיפול צריך להינתן על ידי צוות רב תחומי הכולל אחות, דיאטנית ואנשי צוות נוספים כגון מדריך כושר גופני, עובד סוציאלי, פסיכולוג ויועצים מומחים לפי הצורך.

מומלץ שרופא המשפחה ידריך וירכז את הטיפול.

טיפול באוכלוסייה נבחרת ייתכן גם במסגרות נוספות כמו מרפאות סוכרת, לחץ דם או השמנה. מקרים בעייתיים ו/או קיצוניים של השמנה יטופלו בעיקר במרפאות מקצועיות במרכזים רפואיים.

הטיפול צריך להינתן במסגרת רפואת הקהילה, תוך הקצאת משאבים מתאימים לכך.

שיתוף הפעולה ברמה הלאומית צריך לכלול גורמים נוספים. פעולות לעידוד של פעילות גופנית על ידי הקצאת מסלולי הליכה מאובטחים ורציפים ברשויות המקומיות, יצירת שבילי נסיעה לרוכבי אופנים בעידוד משרד התחבורה, ועידוד בדרכים נוספות לפעילות גופנית. שיתוף של משרד הבריאות ומשרד המסחר והתעשייה בסימון ברור של תכולת השומן והאנרגיה במאכלים שונים ועידוד הצריכה של מאכלים דלי קלוריות. קיים גם צורך לבניית תוכנית התערבות וגילוי מוקדם של נטייה להשמנה בקרב ילדים.

חלק חשוב של ההתמודדות עם התופעה הוא הקצאת משאבים לצורכי קידום בריאות כולל הסברה באמצעי תקשורת ובאמצעים אחרים אודות אכילה בריאה, פעילות גופנית וחשיבות השמירה על המשקל. הצלחת ההטמעה של הקווים המנחים טמונה בדיונים ברמה המקומית ופיתוח של תוכניות מקומיות ליישומם, ובמאמץ משלים להכשרת צוותים רב מקצועיים לטיפול בהשמנה.

הלוקים בהשמנה יופנו לתוכניות הטיפול כאשר עדיפות תינתן לאוכלוסייה בסיכון גבוה.

הגדרה

המדד הנפוץ כיום להגדרת עודף משקל והשמנה הינו ה־BMI‏ (Body Mass index). המדד מחושב ע״י חלוקת משקל הגוף בקילוגרמים, בריבוע הגובה(ללא נעליים) במטרים. את דרגות ההשמנה מקובל לחלק לפי ערך ה־BMI:

ערכי BMI:

• 25 - 29.9: כעודף משקל
• 30 - 39.9: השמנה
• 40 ומעלה: השמנת יתר חולנית.

מלבד ערכי ה־BMI ישנה חשיבות גם לפיזור השומן.

השמנה מרכזית (בטנית או בצורת ״תפוח״) מהווה גורם מנבא בלתי תלוי להתפתחות תחלואה הקשורה להשמנה ושכיחות יתר של הסינדרום המטאבולי, בעוד השמנה בירכיים (השמנת ״אגס״) לא. מדד קל ונוח להערכת השמנה כזו הוא היקף הבטן.

היקף בטן (הנחייה למדידה בנספח) מעל 102 ס״מ בגבר ומעל 88 ס״מ באישה מעידים על השמנה מרכזית הדורשת טיפול גם אם ה־BMI קטן מ־30.

אטיולוגיה

השמנה היא מחלה כרונית רבת גורמים המתפתחת כתוצאה משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.

הגורם הגנטי מורכב, ומחקרים מעידים כי יש לו משקל בהתפתחות השמנת היתר.

בגורמים הסביבתיים ניתן לכלול גם משתנים חברתיים, התנהגותיים, תרבותיים ונפשיים. גורמים אלו אחראיים במידה משמעותית להתפתחות מגפת ההשמנה העולמית.

השמנה מתפתחת כשקיים חוסר איזון בין כמות אנרגיה גדולה הנכנסת לגוף כתוצאה מאכילת יתר לבין הוצאת אנרגיה הנובעת מפעילות גופנית ברמה נמוכה.

גורמי סיכון להשמנת יתר

1. סיפור משפחתי
2. אורח חיים נטול פעילות גופנית
3. ברות (דיאטה) עתירת שומן וקלוריות
4. תרופות
5. מצבים פסיכו־סוציאלים
6. מחלות אנדוקריניות

שכיחות התופעה

הנתונים לגבי אוכלוסיית ישראל הבוגרת נבדקו בסקר של משרד הבריאות (מב״ת) שבוצע בשנים 2000-1999, ומראים על שכיחות השמנת יתר (BMI מעל 30) של 19.9% בקרב הגברים ו־25.9% מקרב הנשים, ובסך הכל שכיחות באוכלוסייה כולה היא כ־23%.

סיבוכי המחלה

השמנה מהווה גורם סיכון להתפתחות תחלואה וגם לתמותה מוגברת.

המחלות והמצבים הבאים קיימים בשכיחות מוגברת בקרב הסובלים מהשמנה:

1. תחלואה הקשורה להשמנת יתר
   • תחלואה מוגברת ביותר (סיכון יחסי מעל פי 3):
     1. סוכרת מטיפוס 2
     2. אבני כיס המרה
     3. היפרליפידמיה
     4. דום נשימה בשינה
     5. תנגודת לאינסולין
   • תחלואה מוגברת (סיכון יחסי 3-2):
     1. יתר לחץ דם
     2. אוסטיאוארטריטיס כולל כאבי גב תחתון, וכאבי מיפרקים
     3. אי ספיקת לב
     4. מחלת לב כלילית
     5. סרטן רירית הרחם
     6. שיגדון (GOUT)
   • תחלואה מוגברת (סיבון יחסי 2-1):
     1. מומים בעובר מסוג - Neural Tube Defects
     2. סרטן השד - בנשים לאחר חדילת האורח (פוסט מנופאוזליות)
     3. סרטן הרחם, צוואר הרחם ושחלות
     4. סרטן המעי הגס וערמונית בגברים
     5. הפרעות בסדירות המחזור ובעיות פוריות על רקע אי ביוץ
     6. סיכוני הרדמה
2. אפלייה והפרעות חברתיות/תעסוקתיות
   1. הגבלות בתעסוקה, סיכוי נמוך להתקבל בחלק מהמשרות
   2. דחק חברתי, דימוי עצמי נמוך, בידוד חברתי, מצבי רוח דכאוניים
   3. הגברת סיכון לנכות, יציאה לפרישה מוקדמת והכנסה נמוכה

מטרות

המטרה של כל תוכנית: שמיר על הירידה במשקל המושגת בשלב הראשון לטווח ארוך.

ישנן שלוש שיטות טיפול עיקריות לצורך ירידה במשקל:

1. טיפול לא תרופתי
2. טיפול תרופתי
3. טיפול ניתוחי

הטיפול הלא תרופתי - שינוי סגנון החיים

כללי

שינוי סגנון החיים מהווה אבן יסוד למניעה וטיפול, בהשמנת יתר ובמחלות כרוניות רבות הן במבוגרים והן במניעת תחלואה בילדים.

טפל בחולה ברגישות ובכבוד - שמנים רבים מתלוננים על יחס לא הולם מצד הקהילה הרפואית. כל חולה מצריך בתחילה טיפול פרטני ומותאם ומעקב לאורך זמן. זאת בדומה למחלות כמו סוכרת ויתר לחץ דם. הערכה פסיכו־סוציאלית בסיסית היא חלק בלתי נפרד מהערכת ההשמנה. בדוק האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי מקביל או נוסף - כמו לדוגמה טיפול בדיכאון. בעיות נפשיות ברקע שלא יזכו לפתרון יקשו על הצלחת הטיפול השמנת היתר.

טיפול בסיסי

הטיפול בהשמנה מבוסס על שינוי באורח החיים. כל מטופל הסובל מעודף משקל, גם אם בכוונתו לקבל טיפול תרופתי או טיפול כירורגי חייב בטיפול הבסיסי. הטיפול ניתן באופן הטוב ביותר ע״י צוות רב מקצועי ובגישה כוללנית: ייעוץ רפואי לשם הערכת גורמי סיכון, הגבלת התכולה היומית הקלורית, טיפול התנהגותי ופעילות גופנית. המטרה היא להכניס לחיי המטופל הרגלי אכילה ופעילות גופנית נכונים. יש צורך במעקב רצוף והמשכי אחר התקדמות התוכנית, חיזוקים חיוביים למטופל והכשרה מתמדת לצוות המטפל.

המטופל מוזמן להשתתף בקבוצה טיפולית לצורך מעקב ארוך טווח. טיפול כזה יכול להביא לירידה של כחצי קילוגרם בשבוע ללא צורך בטיפול תרופתי נוסף. אולם על מנת לשמור על ההישג של הירידה במשקל המעקב חייב להיות מתמשך.

קביעה של יעדים ברי השגה, יעד הירידה במשקל וכן קצב הירידה במשקל חייבים להיות סבירים וברי השגה (12). כאשר נקבע היעד, הירידה במשקל צריכה להיות הדרגתית. לרוב השמנים יעד של כ־10% הוא סביר. הירידה הממוצעת במשקל צריכה להיות כחצי קילוגרם לשבוע. אם ישנו סיפור משפחתי של עודף משקל גם ירידה של 5% במשקל או אי עליה במשקל לטווח ארוך תחשב כהצלחה. לא נכון להציב כמטרה משקל סופי תקין. קביעה כזו תביא לאכזבה ובמקרים לא מעטים אף לתגובה הפוכה של עליה במשקל.

קשר ומעקב קבוע, בכל תוכנית יש צורך במפגשים קבועים, בתחילה אחת לשבוע־שבועיים ובהמשך התדירות יכולה להיות אחת לחודש וזאת למשך שנה אחת לפחות. הפגישות כוללות רופא וכן את הצוות הרב־תחומי המטפל. הפגישות צריכות להיות יזומות על ידי אחות, רופא או חבר צוות אחר ומתוכננות מראש. בפגישות יש לדון בחינוך לתזונה נכונה, בסיבות לעלייה במשקל, שינוי באורחות החיים, נזקי המשקל העודף ועוד. יש חשיבות למפגש בקבוצה המאפשר החלפת חוויות ותמיכה הדדית ויש לעודד את המטופל להשתתף בהם.

דגש על שמירת המשקל החדש, לאחר השגת הירידה במשקל חשוב להמשיך במפגשים ולהדגיש את החשיבות של השמירה על המשקל החדש.

על המטופל להביע הסכמה מדעת להשתתף בתוכנית, יש להציג בפניו את סיכויי ההצלחה הידועים. ניתן להחתים את החולה על הסכמתו כחלק מהמחויבות שלו לטיפול.

תפקיד הרופא - רופא חייב תמיד ללוות כל תכנית כזו.

חלקי הטיפול ההכרחיים

ייעוץ - לפני התחלת הטיפול יש להסביר לחולה מה הן הסיבות הרפואיות (מחלות הרקע) שבעטיין יש צורך בטיפול. בכך מושגת הסטה של העיקר מירידה במשקל אל השינוי באורח החיים לאורח חיים בריא יותר. זו ההזדמנות להדגיש שוב את שינוי אורח החיים ואת החשיבות של פעילות גופנית סדירה ומתונה להצלחת התוכנית.

הגבלת אנרגיה (קלוריות) - הברות (דיאטה) דורשת התאמה פרטנית ומוגדרת על ידי ״היכולת לרדת במשקל ולשמור על המשקל החדש״. ההגדרה צריכה להיות מקובלת על המטופל ועל המטפל כאחד.

דיאטה עם הגבלת אנרגיה בינונית היא הנפוצה והמומלצת.

למטופלים בריאים ללא מחלות רקע נוספות המרכיבים היומיים של הברות(דיאטה) מופחתת האנרגיה צריכים להיות בהתאם לחלוקה המקובלת בין אבות המזון. התוכנית חייבת להיות מציאותית ומעשית ולכלול בתוכה שינוי של הרגלי האכילה. יש להתחשב בהרגלי האכילה הקיימים, אורח החיים, המוצא, העדה, מחלות נלוות, תרופות נלוות שהמטופל נוטל באופן קבוע. יש לשלב שתייה מרובה נטולת ערך קלורי יחד עם הדיאטה (עד 12 כוסות ליום). יש להקפיד לבחון האם במקביל לשינוי בבמת יש צורך גם בשינוי משטר התרופות(לדוגמה הפחתה של אינסולין). אם הברות נשמרת לאורך זמן יש לוודא כי היא מכסה את צרכי החולה בוויטמינים ומינרלים. יש צורך להשלים ויטמינים ומינרלים לתצרוכת היומית המומלצת (RDI).

הרופא יתווה את סוג הברות (דיאטה) ומטרותיה. על המטופל לגלות מוטיבציה ולישם את התוכנית שהותוותה. הדיאטטיקן ימליץ ויתאם יחד עם המטופל את מרכיבי הברות. שיתוף פעולה ותקשורת טובה בין רופא המשפחה, הדיאטטיקן והמטופל הינו תנאי הכרחי על מנת לנהל את הטיפול באופן מיטבי.

שינוי באורחות החיים - שינוי בהרגלי האכילה, שינויים בהרגלי הפעילות הגופנית ושינוי בתגובה הנפשית לעודף המשקל העם אבן היסוד בטיפול.

התוכנית המומלצת כוללת:

• ניטור עצמי - ניהול יומן יומי של כלכלה כאמצעי עזר. יש לעבור על היומנים במהלך המפגשים ובכך לאתר נקודות תורפה. חשוב ללמד את המטופל להעריך נכון את גודל המנות שהוא אוכל.
• שליטה על גורמים סביבתיים - מאפשרת למטופל לאתר ולהתמודד עם סיכונים סביבתיים לתוכנית הדיאטה כמו לדוגמה: חגים, נסיעות, מסיבות, עייפות, השמטה של ארוחות. אחת הגישות היא חינוך לאכילה בזמנים קבועים ובמקומות קבועים, לא לאכול כאשר לא רעבים ולקחת אתך לכל מקום בגדי אימון גופני.
• חינוך ל״מקרים ותגובות״ - מתן ״פרסים״ לשינויים כגון הגברת משך הזמן של הפעילות הגופנית היומית, או ירידה בכמות המזון השמן. כמו כן חיפוש דרכי התמודדות עם מצבי לחץ כמו למשל מדיטציה, טכניקות הרפיה ופעילות גופנית.
• שינויים קוגניטיביים - כמו למשל יצירת שינוי בגישה של המטופל למשקל שלו ולאכילה.
• השתתפות בקבוצת תמיכה - חשובה מאוד בהתמודדות עם חוסר הוודאות ועם הדימוי העצמי הנמוך. הקבוצה המומלצת היא 20-10 משתתפים וסגורה (אז ההתמדה של חברי הקבוצה גבוהה יותר). כמו כן יש לגייס לתהליך את בן/בת הזוג ובני משפחה אחרים (הורים, ילדים), המהווים נדבך חשוב הן בשינוי סביבת הברות (דיאטה) והן בתמיכה נפשית.
  השינוי באורחות החיים חייב להיות הדרגתי ובתחילה להתמקד במצבים כמו דרכי ההתמודדות עם אכילה באירועים, אכילה בקצב איטי יותר ועוד.

פעילות גופנית - פעילות גופנית קבועה ובמידה בינונית מביאה כשלעצמה לירידה קלה במשקל ומפחיתה תחלואה ותמותה. זהו מרכיב חיוני בכל תוכנית לירידה במשקל. פעילות גופנית סדירה היא המנבא החשוב ביותר להצלחה בשמירה על המשקל החדש בטווח הארוך. הפעילות הגופנית יעילה במיוחד בגברים עם היקף מותניים רחב. בשילוב עם הגבלת הקלוריות לפעילות הגופנית היתרונות הבאים: העלאת ההוצאה הקלורית, הפחתה של אובדן מסת הגוף הרזה, ירידה בסיכון הקרדיווסקולרי - דרך השינוי בפרופיל השומנים והפחתת התנגודת לאינסולין. ישנו שינוי פסיכולוגי חיובי, הכולל שיפור במצב הרוח, התמודדות טובה יותר עם לחצים והרגשה כללית טובה יותר. השיפורים המטבוליים מושגים גם ללא הגעה למשקל הגוף האידיאלי.

המטרה היא להגיע לפעילות גופנית בינונית במשך שלושים דקות ויותר ברוב ימי השבוע. אך, כל עליה ברמת הפעילות הגופנית מועילה. במטופלים שאינם עוסקים כלל בפעילות גופנית עדיף להציב יעדי ביניים כמו: פעילות גופנית בינונית במשך 30 דקות 3 פעמים בשבוע. הפעילויות הגופניות השכיחות הן: הליכה, שחיה ורכיבה על אופניים. יש לכן לתת דגש להתמדה ולנוחות בפעילות הנבחרת, וכן בהכנסת מרכיב הפעילות הגופנית לאורחות החיים הקבועות של המטופל. יש לעודד את הפעילות הגופנית בכל מפגש. במידה והמטופל לא יכול לבצע פעילות גופנית רציפה של יותר מעשר דקות יש להמליץ על פעילות ומנוחה לסירוגין. המלץ על חיפוש הזדמנויות במסגרת פעילות יומית רגילה להעלאת רמת הפעילות הגופנית כמו למשל שימוש במדרגות במקום במעלית, חנייה מרוחקת יותר.

יהיו כמובן חולים שעקב מגבלות או מחלות רקע לא יוכלו לבצע פעילות אלא לאחר התאמה דקדקנית ומקצועית. שיתוף מאמן כושר גופני להתאמה אישית של פעילות גופנית מומלצת (בעיקר כחלק מצוות רב מקצועי), ועשויה להעלות את רמת הפעילות הגופנית של הפרט.

שמירה על המשקל החדש לאורן זמן - שמירה על המשקל החדש היא משימה קשה יותר מהירידה במשקל בייחוד כאשר הירידה במשקל הושגה בעיקר אודות להגבלה באנרגיה. יש צורך במחויבות לשינוי אורחות חיים מתמשך, שינוי בתגובות ההתנהגותיות ובהרגלי האכילה. התוכנית למעשה היא תוכנית לכל החיים.

יש לאמץ את עשרת העקרונות הבאים:

1. גישה וטיפול רב תחומית - כולל רופא, איש בריאות הנפש, דיאטנית וכן מאמני כושר גופני.
2. לעודד לבקרה עצמית של הרגלי האכילה, מאזן האנרגיה והפעילות הגופנית.
3. לעודד פעילות גופנית כחלק הכרחי מהרגלי החיים. ההשתתפות וההתמדה בפעילות הגופנית הם המנבאים הטובים ביותר לשמירה על המשקל החדש.
4. ללמד את עקרונות התזונה הנבונה והמגוונת - כמו למשל קניה רק של מזונות עם ערך קלורי נמוך, תכנון נכון של ארוחות לתכולת אנרגיה נמוכה.
5. מומלץ לקבע מטרות חיוביות וברות השגה ועידוד חשיבה חיובית של המטופל.
6. להגביר את המוטיבציה על ידי שימוש ביומני אכילה המחזקים שינויים חיוביים באורח החיים אצל המתמידים ורישום ומעקב לאורך זמן של המשקל.
7. לחנך להימנעות מ״מעידות״ ולנצל את ה"מעידות" כמו באירוע חברתי באופן חיובי לעתיד.
8. לעודד את המטופל לדברים חיוביים כגון תחביבים, פעילות התנדבותית, מודעות עצמית גבוהה ועוד.
9. הדגש את התועלת הרפואית של הירידה במשקל והשמירה על המשקל החדש.
10. השתתפות בקבוצת תמיכה סגורה ובהדרכה חיצונית.

הטיפול התרופתי בהשמנת יתר

השימוש בתרופות מומלץ אך ורק בתרופות המאושרות על ידי משרד הבריאות למטרת הפחתת משקל ובמבוגרים מעל גיל 18.

בניתוח מטה־אנליטי של מחקרים קליניים אקראיים כפולי סמיות, לאורך ארבעה עשורים, הגיעו החוקרים למסקנות הבאות:

1. טיפול תרופתי להשמנת יתר עשוי לעזור לירידה במשקל תוך שילובו עם גישות התנהגותיות נכונות וכחלק מטיפול כוללני המתחשב באורחות חיי המטופל.
2. אין תרופה, או קבוצת תרופות שהראו עדיפות ברורה.
3. הארכת זמן הטיפול התרופתי מעבר ל־6 חודשים, לא גרמה לירידה נוספת במשקל, אך עשויה לשמור על המשקל החדש שהושג.
4. הירידה הכוללת במשקל עם הטיפול התרופתי נעה בין 4-2 ק״ג כממוצע, לעומת אינבו.
5. הטיפול התרופתי להשמנת יתר, עשוי לעזור בשמירת המשקל הרצוי לאורך זמן.

התרופות הניתנות לטיפול בהשמנת יתר, מאושרות למטופלים בעלי BMI מעל 30, או BMI מעל 27 ושני גורמי סיכון ומעלה לתחלואה הנובעת מהשמנה.(18) התרופות נחלקות ל־2 קטגוריות עיקריות:

1. תרופות המקטינות את ספיגת השומנים במעי במנגנון מקומי

התכשיר שאושר עד כה לשימוש בארץ מקבוצה זו הינו (ORLISTAT (XENICAL.

התרופה מעכבת תחרותית של האנזים ליפזה בחלל הקיבה, ומונעת ע״י כך את פירוק הטריגליצרידים לחומצות שומן חופשיות + מונוגליצרידים. מניעת ספיגת השומנים במעי מאפשרת הקטנת צריכת הקלוריות ממקור שומנים וירידה במשקל. אופן הלקיחה: 120 מ״ג שלוש פעמים ביממה עם ארוחות שומניות. במידה והתרופה ניטלת לטווח ארוך, יש להוסיף לתפריט היומי תכשיר של מולטי־ויטמין בהפרש של לפחות שעתיים מלקיחת הקסניקל(התרופה מונעת ספיגת ויטמינים מסיסי שומן במעי).

תופעות לוואי אפשריות: ריבוי גזים, תכיפות במתן צואה, שלשולים, צואה שומנית עם טיפות שמן, איבוד צואה. התופעות קטנות במשך הטיפול ומחמירות אם הדיאטה עשירה מאוד בשומנים.

התוויות נגד: תסמונת תת ספיגה כרונית - CHOLESTASIS.

התרופה אושרה למתן למשך תקופה של עד שנתיים. הטיפול עשוי להצליח יחד עם פעולות לשינוי אורחות החיים הכוללות דיאטה מתאימה, פעילות גופנית ומעקב הדוק.

יש להפסיק את מתן התרופה כאשר מתרחשות תופעות לוואי בלתי נסבלות או אם אין תגובה לטיפול.

2. תרופות המדכאות תיאבון ומגבירות תחושת שובע במנגנון מרכזי

רוב התרופות המדכאות תיאבון פועלות בציר הנוירוטרנסמיטורים המוחיים ומגדילות זמינותם בחלל הסינפסה - בעיקר נוראפינפרין, סרוטונין, דופמין ושילוב ביניהם.

התכשיר המאושר לשימוש בארץ מקבוצה זו הוא (SIBUTRAMINE (REDUCTIL.

התרופה מעכבת תחרותית את הקולטנים הסרוטונינרגים ונוראפינפרינים בסינפסות המוחיות ומונעת ספיגה חזרה של סרוטונין ואפינפרין. כמו כן התרופה מעכבת תחרותית חלשה של ספיגת דופמין.

צורת הלקיחה: 15-10 מ״ג אחת ליום.

תופעות לוואי אפשריות: עלייה בלחץ דם ודופק, יובש הפה, כאבי ראש, הפרעות שינה, עצירות.

אזהרות והתוויות נגד: יתר־לחץ־דם לא מאוזן, אי ספיקת כליות קשה, אי ספיקת כבד, גלאוקומה מזווית צרה, מחלת לב איסכמית, אי ספיקת לב, הפרעות קצב, אירוע מוחי, אנורקסיה נרווזה וחולים הנוטלים MAO INHIBITORS. התרופה אושרה למתן למשך תקופה של עד שנה.

יש להפסיק את מתן התרופה כאשר: מתרחשות תופעות לוואי בלתי נסבלות, מופיעה עליה בלחץ הדם, או באם אין תגובה לטיפול.

הטיפול הניתוחי

מטופלים יופנו לניתוח בהתאם לעקרונות הבאים:

1. טיפול אינטנסיבי לא ניתוחי, כולל יעוץ דיאטטי, ינוסה בתחילה.
2. בחירה של מטופלים בעלי מוטיבציה מיודעים היטב ובעלי סיכון ניתוחי סביר.
3. קיום BMI מעל 40 או מעל 35 עם 2 גורמי סיכון נוספים.
4. הערכת צוות רב מקצועי(כולל יעוץ פסיכיאטרי) להערכת מוכנות המטופל לניתוח.

גם ירידה של 10%-5% במשקל הינה משמעותית בשיפור המצב המטאבולי, וייתכן שתאפשר הפחתת הטיפול התרופתי במחלות הנלוות להשמנה.

יתרונות של ירידה בת 10 ק״ג במשקל:

1. תמותה:
   1. ירידה של 20% בתמותה כללית
   2. ירידה של 30% בתמותה הקשורה לסוכרת
   3. ירידה של 40% בתמותה מסרטן שנקשר להשמנת יתר
2. לחץ דם:
   1. ירידה של 10 מ״מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי
   2. ירידה של 20 מ״מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי
3. סוכרת:
   1. ירידה של 50% בערכי הגלוקוז בצום
4. שומני הדם:
   1. ירידה של 10% בסך הכולסטרול
   2. ירידה של 15%
   3. ירידה של 30% בטריגליצרידים
   4. עלייה של 8% 2־HDL
5. כללי:
   משפרת כאבי גב ופרקים, מפחיתה קוצר נשימה ומורידה שכיחות דום נשימה בשינה.

לסיכום

1. השמנת יתר מהווה בעיה בריאותית משמעותית ושכיחותה בעולם כולו עולה.
2. הטיפול בהשמנה מבוסס על שינוי באורח החיים, ועידוד השינוי מומלץ לכל המטופלים.
3. הטיפול ניתן באופן מיטבי ע״י צוות רב מקצועי ובגישה כוללנית: ייעוץ רפואי לשם הערכת גורמי סיכון, הגבלת התכולה היומית הקלורית, טיפול התנהגותי והגברת פעילות גופנית.
4. טיפול תרופתי להשמנת יתר עשוי לעזור לירידה במשקל תוך שילובו עם גישות התנהגותיות נכונות וכחלק מטיפול כוללני.
5. במטופלים בעלי מוטיבציה, ירידה מתונה והדרגתית של 5%־10% במשקל משמעותית לשיפור המצב המטאבולי, ויתכן ותאפשר הפחתת הטיפול התרופתי במחלות הנלוות להשמנה.
6. הטיפול הניתוחי יעיל, אך צריך להיות מוגבל למטופלים עם השמנת יתר חולנית.

תפוגה: קווים מנחים אלה נכונים לאוקטובר 2002. יש לבדוק המלצות אלה בעוד 18 חודש.

נספחים

• השמנת יתר - הנחיה קלינית/נספח: הערכה רפואית של המטופל עם השמנת יתר

ביבליוגרפיה

• ראו בהנחיה הסגורה, באתר ההסתדרות הרפואית