כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "יתר טחוליות משנית - Secondary hypersplenism"
יאיר שוורץ (שיחה | תרומות) |
|
(אין הבדלים)
| |
גרסה מ־23:21, 28 בינואר 2013
| עקרונות בכירורגיה | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
| שם הפרק | כירורגיה של הטחול | |
דלקות – Inflammation
זיהומים - בזיהומים חדים המלווים באלח-דם ניתן למצוא לעתים טחול מוגדל, אנמיה עקב המוליזה הנגרמת על-ידי טוקסינים, ודיכוי מח העצם. בחולים בעלי זיהומים כרוניים ניתן למצוא היפרפלזיה של המערכת הרטיקולואנדותליאלית, מלווה בהגדלה של הטחול וביתר טחוליות משנית.
במחלות כמו לישמניאזיס ושחפת, הטחול גדול מאוד, ובנוסף ליתר טחוליות הוא גורם גם לכאבים, להפרעות בנשימה ויכול להיקרע מכל חבלה קלה.
בתסמונת פלטי (Felty's syndrome) ניתן למצוא טחול מוגדל מלווה בנויטרופניה אשר לא ניתן לתקנה על-ידי סטרואידים. ב- 5% מהחולים בסרקואידוזיס, בתרומבוציטופניה פורפורה, באנמיה המוליטית ובלוקמיה ניתן למצוא יתר טחוליות משנית. בכל החולים האלה יש לשקול כריתת הטחול. כריתת הטחול מקלה לא רק על הנויטרופניה אלא גם על מחלת הפרקים.
גודש בטחול
מאפייני תסמונת Banti:
- גודש של הטחול.
- פנציטופניה.
- הגדלת טחול.
- יתר-לחץ-דם שערי.
בתסמונת זו הוצאת הטחול מביאה לשיפור בפנציטופניה. ב- 40% מהחולים הוצאת הטחול מורידה את לחץ הדם השערי, אולם הירידה היא זמנית. ביצוע Portocaval shunt מביא להקלה בחלק ניכר של החולים ומונעת דימומים חוזרים.
מחלות אגירה
הסננת הטחול במחלות אגירה, כמו: ניימן פיק (Neimann Pick) או גושה (Gaucher), מלווה ביתר טחוליות, וכריתת הטחול מקלה את המצב. יש הממליצים לבצע רק כריתה חלקית של הטחול במחלת גושה, על מנת למנוע הצפה של תאי גושה במח העצם כפי שקורה לאחר כריתת טחול שלמה.
ראו גם
- לנושא הקודם: פורפורה תרומבוציטופנית אימונית - היבטים כירורגיים - Immune thrombocytopenic purpura - surgical aspects
- לנושא הבא: כריתת הטחול במחלות מיאלופרוליפרטיביות
- לתוכן העניינים של הפרק
- לתוכן העניינים של הספר
- לפרק הקודם: כירורגיה של הכבד
- לפרק הבא: כירורגיה של השד
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא