כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "שיטת שלהב - Child'Space method"
(אין הבדלים)
| |
גרסה אחרונה מ־09:52, 28 בפברואר 2013
| שיטת שלהב | ||
|---|---|---|
| Child'Space method | ||
| יוצר הערך | ד”ר חווה שלהב, ד"ר יורם זנדהאוז 
|
|
בעשורים האחרונים, המחקרים מצביעים על עלייה במספר הילדים המתקשים במוטוריקה, ביכולת ריכוז ובאינטראקציה חברתית. מתעוררת שאלה כיצד ניתן לגלות את התופעות הבלתי תקינות בראשיתן, טרם התפתחו.
"שיטת שלהב" מאפשרת אבחון וטיפול על ידי:
- התבוננות במרכיבים המוטוריים וההתנהגותיים
- זיהוי חוסר יכולת ותסכול
- איתור תבניות פיצוי
- התערבות שאינה מזרזת התפתחות, אלא תומכת במה שמתפקד
שיטת שלהב נלמדת זה שנים בישראל במרכז הרפואי אסף הרופא, באירופה (בשיתוף עם המרכז להתפתחות הילד ב-Koln וב-Amsterdam, הולנד) ובארצות הברית (בשיתוף Birth through three ,Evanstone). השיטה מיושמת בהצלחה רבה במעונות נעמת וויצ"ו, בגני ילדים פרטיים ובמגזר החרדי. ההתערבות בשיטת שלהב משמעותה התבוננות וניתוח, גירוי פרופריוספטיבי (Proprioceptive) וחושי תוך התמקדות במה שמתפקד.
הרקע התיאורטי לשיטה
הבסיס תאורטי לשיטה נובע מרעיונותיו של ד"ר משה פלדנקרייז בכל הנוגע לשורשי ההתפתחות המוקדמת של התינוק. מול התאוריות השוללות התערבות, והגורסות שאין צורך להתערב בשלבי ההתפתחות, עומדת העובדה שלא תמיד תינוקות מתפתחים כשפשוט "מניחים להם". הראיה לכך היא שבשנים האחרונות חל גידול במספר הילדים הסובלים מבעיות מוטוריות, התנהגותיות וחברתיות כבר בכיתות הגן.
בעשור האחרון, אנשי מקצוע העוסקים בפסיכולוגיה התפתחותית ובתחום הסומאטי (Somatic) החלו חוקרים את ההשפעות של רמת מעורבות ההורים על ההתפתחות המוטורית, הקוגניטיבית והרגשית של תינוקם[1],[2],[3],[4]. הצורך באבחון ובטיפול בבעיות כבר בשלב התפתחותי מוקדם ככל האפשר הפך למשמעותי יותר.
בשנתיים הראשונות לחיי התינוק מתרחש שינוי דרמטי ביכולתו לשלוט בגופו. היכולות החדשות שנרכשו מטביעות את חותמן על כל מערכות הגוף ועל יחסי הגומלין עם העולם הגשמי והחברתי: מהרמת הראש, המאפשרת לראות ולהסתכל, דרך ישיבה, המאפשרת את חקר הסביבה באמצעות הידיים ועד הדיבור, המרחיב את יכולות התקשורת.
סולמנס וטורנבל[5] טוענים שהסינפסות מתפתחות במהלך השנה הראשונה, ועל כן מידת הגרייה החושית תשפיע על התפתחותן. כלומר, התערבות בשלב זה היא מכרעת.
רושה טוען שמחקרים בנוירו-התפתחות מצביעים על כך שקשרים סינפטיים אף נמחקים אם לא נעשה בהם שימוש. פוגל[1] טוען שבעשר השנים האחרונות התחולל שינוי רדיקלי בהבנת מושג ה"עצמי" בינקות. הרעיון שתחושת ה"עצמי" קיימת אצל תינוקות הרבה לפני שהם מזהים את עצמם במראה, עוד לפני שהם רוכשים את השפה. ה"עצמי" הטרום-שפתי מתבסס על התפיסה העצמית כחלק מהיחסים עם הסביבה הפיזית והחברתית.
איננו יכולים לדעת מי מהתינוקות יתגבר בטווח הארוך על עיכובים התפתחותיים מוטוריים או על התסכולים הנובעים מהקשיים המוטוריים. בעיה של שיווי משקל מהינקות עלולה להפוך גם לבעיה חברתית: ילדים כאלה נמנעים מאתגרים המצריכים שיווי משקל, אוריינטציה וקואורדינציה - משחקי כדור, לדוגמה, והעדפה לא להשתתף באינטראקציה החברתית בהפסקות, דבר שיוצר מעגל קסמים.
פלדנקרייז וסטרן מחזקים טענה זאת. פלדנקרייז מדבר על התנועה המפצה (Compensatory) בקרב המבוגרים, ואילו סטרן מצא אותה כבר אצל תינוקות. סטרן[4] מתאר בספרו כיצד יכול להתפתח תפקוד לא-תקין - כאשר התינוק נתקל בקושי בביצוע תנועה, מנגנון ההישרדות שלו נכנס לפעולה, המוח והגוף מפתחים תנועה מפצה עבור כל מצב בעייתי, והוא מוצא פתרון המשרת אותו במצב הספציפי. פתרון זמני זה הופך לדפוס תנועה. עם הזמן דפוסים מפצים אלה מעכבים התפתחות תפקודית ותקינה, ומחבלים באיכות התנועה. סטרן מדגיש שגם האלמנט הרגשי עשוי להיות המקור לעיכובים בהתפתחות המוטורית והחברתית.
העקרונות המנחים
- התייחסות לתפקוד של כלל המערכות
- "מתחילים במה שמתפקד" - יותר קל למוח ללמוד באיבר המתפקד, והילד משתף פעולה ומתנגד פחות
- הקשבה לתיאור ההורה את מצבו של התינוק, מאפייניו ותפקודיו, וכן לציפיותיו מהמפגש
- יצירת קשר עין ותקשורת עם התינוק.
- שימוש במגע פרופריוספטיבי לוויסות טונוס שרירים, ארגון חופש התנועה במפרקים וגירוי לתחושה למודעות השלד ולהיכרות עם תמונת הגוף תוך מגע ודיבור - שילוב כל ערוצי התקשורת.
Hanna ו-Meltzoff[6] טענו כי "הדרך החשובה ביותר שבה תינוקות לומדים לפני התפתחות השפה היא באמצעות הסתכלות וחיקוי". Maurer ו-Salapatek[7] הראו כי כבר בגיל חודש מגיבים תינוקות יותר לאיברי הפנים השונים כגון העיניים או הפה, שהם הרלוונטיים ביותר לקריאת הבעות הפנים.
Fogel[1] ו-Rochat[2] מתייחסים יותר ויותר למושג החפיפה (Overlapping) בין הגירוי השמיעתי לפרופריוספטיבי, ומדגישים את הצורך ללוות את המגע בדיבור.
Haddars-Alegra M[8] טוענת שתינוקות שנולדו טרם זמנם צריכים היזון פרופריוספטיבי ושיפור ארגון נשימתי. היא בחנה תנועה של תינוקות, ומצאה שתינוקות שנולדו בזמן הציגו תנועות שהיו מורכבות ובשלושה ממדים - תנועת רגל המשלבת לא רק כפיפה ופשיטה אלא גם פשיטה חיצונית (אבדוקציה) בירך וסיבוב פנימה של כף הרגל. לעומת זאת, תינוקות שנולדו טרם הזמן הציגו באופן ברור תנועות דו-ממדיות החסרות מגוון ומורכבות. תינוקות הנולדים פגים נמצאים בסיכון לבעיות נוירולוגיות כמו שיתוק מוחין (CP - Cerebral palsy), תנועות מגושמות ובעיות קשב וריכוז.
התנועה כאמצעי לימוד
במסגרת מחקר לעבודת דוקטורט באוניברסיטת היידלברג פותח מודל הבוחן את התנועה כאמצעי לימוד. המחקר נערך במשך שנת לימודים אחת בבית ספר לחינוך מיוחד בגרמניה, והוא מתואר בספר "תנועה ולמידה: שיטת פלדנקרייז כמודל לימודי"[9]. במחקר נבדקו ילדים בני 6-10 עם קשיי למידה. לקשיים אלה נלוו גם בעיות מוטוריות, בעיות יציבה, שיווי משקל, התמצאות במרחב ודימוי עצמי נמוך.
בעקבות טיפול באמצעות תנועה ומגע, חל אצל כל ילדי קבוצת הניסוי שיפור משמעותי באופן היציבה, בארגון המוטורי ובשיווי המשקל. כמו כן, חל שיפור ניכר בתפיסת החלל ובארגונו, בדימוי העצמי וביחסים הבין-אישיים שהתבטאו בעזרה הדדית, בסבלנות כלפי עצמם ובסובלנות כלפי אחרים. לעומת זאת, ובאופן בלתי צפוי לחלוטין, אצל מרבית הנבדקים בקבוצת הביקורת לא רק שלא חל כל שיפור, אלא אף חלה נסיגה בולטת בכל מרכיבי היציבה וביכולת שיווי המשקל.
בעקבות המחקר נולדה שיטת שלהב - Child'Space המיושמת במפגשים פרטניים וקבוצתיים.
בחירת המטופלים
תינוקות רבים נמצאים על קו התפר שבין התפתחות המוגדרת כתקינה לבין התפתחות המאופיינת בקושי להתאים את עצמם לתפקודים חדשים. אנשי מקצוע מסויימים דוגלים באי התערבות, בבחינת "הניחו לילד לנפשו, ואפשרו לתהליך האונטוגנטי לעשות את שלו". בחירת המטופלים המתאימים לשיטה משמעה זיהוי המקרים בהם הבעיה לא עתידה להיפתר ללא סיוע. מחובת המטפל לזהות את המצבים בהם יש צורך בהתערבות ובהרחבת הרפרטואר התנועתי, ולמצוא את העיתוי הנכון להתערבות. האם חלון הזדמנויות שלא מומש משאיר עקבות גם בבגרות?
לעתים הורים חשים שמשהו אינו בסדר עם ילדם, אף שאינם יכולים לשים על זה את האצבע. כאשר הם מעלים את חששם בפני הרופא, הם זוכים לעתים לתגובה, כגון: "זה יסתדר מעצמו". במקרים אחרים הבעיות המזעריות נעלמות מעיני ההורים, אך גם הורים שמבחינים בבעיה כלשהי, סביר להניח שאינם מצוידים בכלים הדרושים כדי להבין את מהותה או את השלכותיה. הורים אחרים מוצפים בכמות אדירה של מידע סותר על תפקידם כהורים ועל התפתחות תקינה, אך ברגע האמת הם אינם יודעים כיצד לנהוג.
הניסיון מוכיח ש"להותיר את המצב שייפתר מעצמו" מקבע אצל התינוק תחושה של חוסר יכולת במפרקים ובשרירים, והתנועה - במקום להיות מהנָה - הופכת להיות קשה לביצוע ולא מתגמלת.
סממנים מינימליים של התפתחות איטית, כגון: רפרטואר תנועתי דל ומתח שרירים גבוה או נמוך, לעתים מוגדרים כהתפתחות תקינה. ניסיון המטפלים בשיטה מראה, כי ההתערבות המוקדמת עוזרת לתפקוד מיטבי של התינוק. הערך המוסף של ההתערבות המוקדמת הוא בכך שדפוסי תנועה בסינפסות עדיין אינם מקובעים, טרם הצטבר המטען הרגשי הקשור בתבניות אלה, ולכן אין זה קשה לגרות ולהביא לידי שינוי.
בכדי לאבחן תנועה תקינה, חשוב לבדוק ולראות אם יש לילד יכולת תנועה ספונטנית במהירויות שונות ובמתח מתאים לפעולה. כמו כן, תיבחן ותטופל הרוטציה לאורך ציר עמוד השדרה בגירסאות ובדרגות קושי שונות. אם יש קושי או איחור התפתחותי, התנועה היא מונוטונית ודלה יותר.
טיפול בשיטה
בעשורים האחרונים המחקרים מצביעים על עלייה במספר הילדים המתקשים במוטוריקה, ביכולת ריכוז ובאינטראקציה חברתית. מתעוררת שאלה איך נגלה את התופעה בראשיתה, טרם התפתחותה. כידוע, השנתיים הראשונות בחיי התינוק הן קריטיות בהתפתחותו המוטורית והנפשית. כל עיכוב בשלבים ראשוניים בכל רובד שהוא, גורם להיווצרות דפוסי תנועה מפצים שנטמעים במערכת. דפוסי הפיצוי הללו גורמים לשיבושים בהתפתחות הגופנית והנפשית.
התפתחות זו כוללת את המערכות: הפרופריוספטיבית, המוטורית, הראייה והשמיעה. התינוק צובר באמצעותן נדבכי ידע על עצמו מההיבט הפיזי, הרגשי, הקוגניטיבי והחברתי. ככל שמצבור הידע הזה גדל, כך נבנית ומתרחבת תמונת העצמי שלו. "שיטת שלהב" משלבת את המערכות הללו על ידי:
- התבוננות במרכיבים המוטוריים וההתנהגותיים
- זיהוי חוסר יכולת ותסכול
- איתור תבניות פיצוי
- התערבות שאינה מזרזת התפתחות, אלא תומכת במה שמתפקד
המשתתפים בהתערבות ב"שיטת שלהב" הם: המנחה, ההורים, התינוק והאינטראקציה ביניהם.
ההורים לומדים את שלבי ההתפתחות, לומדים לפענח את הביטויים התנועתיים שאינם פונקציונליים, וכן לומדים את המינון האופטימלי של מרכיב ההתערבות ומרכיב האוטונומיה. באבחון ובהתערבות רואים את התינוק בכללותו - גוף ונפש.
האמצעים הם: מגע, תנועה שאינה תרגול מכני, משחק המציב יעדים בני ביצוע מתוך הרפרטואר ההתפתחותי. הקריטריון להמשך או לשינוי היעד הוא המשוב החיובי של התינוק. תהליך זה דורש מהמטפל רגישות, ידע, יכולת זיהוי ויצירתיות. אם אמנם יתרחב ויתפשט הידע המוצע בזאת בין כל הגורמים העוסקים בחינוך ובטיפול בגיל הרך, ייתכן כי תיווצר הערכה מוקדמת של פוטנציאל הלקות, ועל סמך זאת - התערבות הולמת. על ידי כך יש סיכוי שיפחת מספר הילדים המתקשים במוטוריקה, ביכולת ריכוז ובאינטראקציה חברתית. להלן תרשים הממחיש את ההדדיות בין המערכות המשתתפות בשיטה (תרשים 1)
הטיפול הרב מערכתי מושג בצורה טובה דרך משולש הורה-תינוק-מנחה. המנחה וההורה מתנהגים כמתווכים המנחים את התינוק להשגת אינטגרציה ושינוי תפקודי. התערבות מוקדמת עשויה לעודד התפתחות תקינה. על ההתערבות להיעשות לא בדרך של "תרגילים" מכניים, אלא תוך כדי תנועה מתוך הרפרטואר ההתפתחותי או משחק בעל משמעות תפקודית: כל הגוף צריך להתארגן לקראת ביצוע תנועה.
עלייה וירידה במדרגות
אחת הדוגמאות היא השימוש בעלייה ובירידה במדרגות ככלי טיפולי - אתגר אהוב על תינוקות. לא תמיד ההורים מבינים את חשיבותה של פעולה יום-יומית זו, ובשיעורי הבית שהם מקבלים (ובמיוחד הורים לילדים עם קשיים מוטוריים) אנו מעודדים אותם לעשות שימוש בחדר המדרגות לגירוי תחושתי-מוטורי.
ההסתגלויות המתרחשות אצל התינוק כאשר הוא עולה או יורד במדרגות:
- כל אברי הגוף משתתפים בפעולה: הראש, הידיים, הגו, הרגליים וגם המבט
- נדרש תיאום בין כל חלקי הגוף, העברת משקל, התקדמות
- התינוק מפתח תחושת גובה ועומק: הגובה אליו עליו להרים את הרגל, למשל
- התמודדות עם פחד בגבהים שונים: מציאת נקודות משען, התמודדות עם הצורך בעזרה ועם החשש מהאפשרות להיעדר עזרה
- חוויית סקרנות: לקראת המצפה במדרגה הבאה - בין אם חוויות או מראות חדשים
- שליטה המתפתחת דרך ניסוי וטעייה
הירידה במדרגות על ידי החלקת הגוף לאחור על הבטן היא אתגר בפני עצמו. כאן התינוק צריך להפעיל את מערכת התחושה, ללא שיתוף הראייה.
הושבה מוקדמת והשלכותיה
לשם ביאור השיטה, נשתמש בדוגמה של המעבר משכיבה לישיבה עצמאית. הושבת התינוק אינה תופעה נדירה, כי להושבה "יתרונות": במצב אנכי יש לו יותר עניין וגירויים. תינוק שהושב טרם זמנו ולא התיישב באופן עצמאי עלול לדלג על שלבים התפתחותיים חשובים, כגון: הישענות על הידיים, העברות משקל וזחילה וארגון שרירי הבטן והגב. הוא נאלץ לפצות על תחושת השלד והשרירים שאינם מוכנים לכך עדיין, על ידי הקשחת אזורים בגופו. בעזרת הקשחה זו הוא יוכל ל"החזיק" את עצמו בישיבה בלי ליפול. לתינוק כזה אין בדרך כלל יכולת להיחלץ ממצב הישיבה בעצמו אלא על ידי סיוע של מבוגר, או על ידי נפילה ארצה.
חוסר יכולת תנועתית כזאת מעוררת תסכול, ומפתחת פיצוי תנועתי ורגשי של קיפאון וקיבעון שעלול להיכנס כתבנית למערכת. תינוק צריך ללמוד ליפול לפני שהוא לומד לשבת, ובהתפתחות טבעית כך זה קורה. ברגע שפועלים עבור התינוק, מונעים ממנו את האפשרות לניסוי וטעייה החשובים להתפתחות מוטורית וחברתית[10],Reed [11]. התחושה של אוטונומיה - נפרדות מעזרת האם - היא יכולת גופנית ונפשית.
חלק מהתינוקות הללו יפתחו פתרונות יצירתיים לתנועה במרחב על ידי גרירת גופם בישיבה על האגן או קפיצות בישיבה. אלו פתרונות מקוריים שאמנם יאפשרו להם לנוע במרחב אך עלולים לגבות מחיר בהמשך.
קיים גם מרכיב רגשי: הורים שאינם מאיצים בתינוקם ומאפשרים לשלבים הקודמים לישיבה עצמאית להתקיים, הם קשובים יותר לקצב ההתפתחות הייחודי של תינוקם, דבר שמסייע להתפתחות תקינה ובניית עצמאות ואוטונומיה. מכאן שמה האנגלי של "שיטת שלהב" - "Child'Space": ממבט ראשון זה נראה פשוט למדי: Child (ילד) ו-Space (מרחב), אך בהזזת הגרש ממקומו נקבל Childs'Pace - הקצב שבו מתפתח התינוק - הקצב שלו.
מעבר עצמאי לישיבה הוא מדד המאפשר לבחון את קיומם של מרכיבים תנועתיים קודמים בהתפתחות - שיווי משקל, שיתוף פושטי הגו וכופפי הגו מול הכבידה, תנועה סיבובית, ארגון חגורת הכתפיים, שימוש בידיים כתמיכה וויסות טונוס שרירי. ישיבה שנרכשת תוך התמודדות עם הכבידה וברצף של כל השלבים ההתפתחותיים הקודמים לה, היא ישיבה יציבה המאפשרת לתינוק תקשורת מיטבית עם סביבתו, ומהווה בסיס לשלבים ההתפתחותיים שיבואו אחריה.
השפעה על יחסי הורה-תינוק
במהלך התפתחותו זקוק התינוק לתמיכה, מצד אחד, ולאוטונומיה, מצד שני. לעתים הצורך להגן על התינוק מפתח אצל ההורים הגנת יתר, ונטייתם הטבעית היא לסייע לו כאשר הוא מתקשה בפעולה מסוימת. הגנת יתר זו מתערבת בהתפתחותו האורגנית. במהלך המפגשים לומדים ההורים לווסת את התמיכה וההגנה לעומת מתן עצמאות לתינוקם. ההדרכה כוללת: הסברים על מה להתבונן אצל התינוק המתפתח, מהי התפתחות תקינה, ואם יש עיכוב, מהן השלכותיו, כיצד לגעת בתינוק בצורה יעילה, כיצד להרגיע אותו, להקל עליו כאבי גזים, מהם מנחי הנשיאה המומלצים, מתי יש לעזור לתינוק ומתי עדיף לאפשר לו להתנסות בעצמו, גם אם יטעה.
Maria Knist היא פסיכולוגית שהוסמכה לעבודה בשיטת שלהב בגרמניה, העובדת במרכז רפואי פסיכיאטרי בו מאושפזות אימהות השרויות בדיכאון, שחלקן אף שקלו למסור את תינוקן לאימוץ. היא יישמה את השיטה במחלקה בה מאושפזות האימהות עם תינוקן.
ממצאי מחקרה הראו שתינוקות של אימהות אלה מתקשים לפתח עצמאות, וסובלים לעתים קרובות מכישורים חברתיים ירודים. Knist לימדה את הנשים לגעת בתינוקן, לדבר ולחייך אליו. הנשים דיווחו שהקשר עם התינוק השתפר, והחליטו שלא למסור את התינוק לאימוץ. היכולות החדשות שהן רכשו והמשוב החיובי שהן קיבלו מתינוקותיהן יצרו דינמיקה חדשה ביחסי אם-תינוק.
כיום מיושמת השיטה באותו מרכז רפואי כחלק מהטיפול הכולל. בימים אלה מתקיים מחקר בראשות ד"ר יורם זנדהאוז ממכבי שירותי בריאות וד"ר חוה שלהב שיבחן את תרומת השיטה למעבר תקין משלב לשלב בשלבי ההתפתחות והשפעת שיתוף ההורים על התפתחות התינוק.
ד"ר שלהב
חוה שלהב הייתה תלמידתו והאסיסטנטית של ד"ר משה פלדנקרייז בארץ ובחו"ל, בעלת ניסיון של 40 שנה. את ה-MA קיבלה מאוניברסיטת בוסטון, ועבודת התזה שלה, "עבודה עם ילדים פגועי מוח על פי שיטת פלדנקרייז", יצאה לאור בארה"ב בשנת 1987. את התואר PH.D קיבלה מאוניברסיטת היידלברג, גרמניה, על עבודת מחקר שבדקה את השפעות שיטת פלדנקרייז על תהליכי למידה והיבטים נוספים בחיי הילד.
בישראל לימדה וקידמה ד"ר שלהב את שיטת פלדנקרייז במסגרות, כגון: סמינר הקיבוצים, מכון וינגייט, שירותי הרפואה המשלימה במרכז הרפואי אסף הרופא, במרכזים להתפתחות הילד ועוד. בגרמניה היא עומדת בראש המרכז לשיטת פלדנקרייז: Feldenkraiszentrum - Chava Shelhav.
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 1.2 Fogel A. Relation Narratives of the Prelinguistic Self. In Rochat Philippe (Ed) The self in infancy: theory and research, New York :Elsevier 1995
- ↑ 2.0 2.1 Rochat P. Early Objectification of the Self. In Rochat P. (Ed) in Self in Infancy: Theories and Research, New York: Elsevier 1995
- ↑ Rochat P, Morgan R. Early Objectification of the Self. In Rochat P (Ed) in Self in Infancy: Theories and Research, New York: Elsevier 1995
- ↑ 4.0 4.1 Stern D. The Interpersonal World of the Infant New York: Basic Books 2000
- ↑ סולמס מ. טרנבול א. "המוח ועולם הנפש", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2005
- ↑ Hanna E, Meltzoff AN. Peer Imitation by Toddlers in Laboratory, Home, and Day-Care Contexts: Implications for Social Learning and Memory. Developmental psychology 1993;29:4:701-710
- ↑ Maurer D, Salapatek P. Developmental Changes in the Scanning of Faces by Infants. Child Development 1976;47:(2):523-527
- ↑ Haddars-Algra M, Dirks T. De motorische Ontwikkeling van de Zuigeling: Varlernm Selecteren en Leren Adapteren. Houten: Bohn, Stafleu en Van Loghum 2000
- ↑ Shelhav C. Bewegung und Lernen – Die Felfenkrais-Methode als Lernmodell, Dortmund: verlag modernes lernen 1999
- ↑ Latash ML, Turvey MT. Dexterity and Its Development. Lawrence Erlbaum Publication, Mahwah, NJ 1996
- ↑ Reed ES. Encountering the World. Oxford University Press, Oxford, England 1996
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר חווה שלהב, שירותי רפואה משלימה, מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין; ד"ר יורם זנדהאוז, רופא ילדים נוירו-התפתחותי אינטגרטיבי, מומחה לרפואת ילדים ויועץ בהתפתחות הילד ובהפרעות קשב וריכוז