כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "הפרעות נוירוקוגניטיביות בנשאי נגיף הכשל החיסוני - Neurocognitive disorders in HIV carriers"
| שורה 31: | שורה 31: | ||
# הפרעה נוירוקוגניטיבית אסימפטומטית (ANI – asymptomatic neurocognitive impairement) המוגדרת על ידי הפרעה בשני תחומים שאינה מפריעה לתפקוד היומיומי. | # הפרעה נוירוקוגניטיבית אסימפטומטית (ANI – asymptomatic neurocognitive impairement) המוגדרת על ידי הפרעה בשני תחומים שאינה מפריעה לתפקוד היומיומי. | ||
# הפרעה נוירוקוגניטיבית קלה (MND – mild neurocognitive disorder) המוגדרת על ידי הפרעה אי תסמינית בשני תחומים והפרעה אחת הגורמת להפרעה בתפקוד. | # הפרעה נוירוקוגניטיבית קלה (MND – mild neurocognitive disorder) המוגדרת על ידי הפרעה אי תסמינית בשני תחומים והפרעה אחת הגורמת להפרעה בתפקוד. | ||
| − | # ההפרעה החמורה מכולן – דמנציה (HIV 1 associated dementia), המוגדרת כהפרעה חמורה בתפקוד, בעיקר בתחומי למידה, עיבוד מידע, זיכרון וריכוז. | + | # ההפרעה החמורה מכולן – [[דמנציה]] (HIV 1 associated dementia), המוגדרת כהפרעה חמורה בתפקוד, בעיקר בתחומי למידה, עיבוד מידע, זיכרון וריכוז. |
[[קובץ:הפרעות נוירוקוגניביות.jpg|ממחוזער|מרכז|600px|טבלה 1. דירוג ההפרעות הנוירוקוגניביות בנשאי HIV]] | [[קובץ:הפרעות נוירוקוגניביות.jpg|ממחוזער|מרכז|600px|טבלה 1. דירוג ההפרעות הנוירוקוגניביות בנשאי HIV]] | ||
| + | ==שכיחות== | ||
| + | שכיחות ההפרעה הנוירוקוגניטיבית, בעיקר ברמה הקשה יותר, השתנתה מאוד עם השנים ובעיקר עם כניסתן לשוק של תרופות יעילות יותר לטיפול באיידס, בייחוד תרופות החודרות את המחסום בין הדם למוח. ואולם, שכיחות ההפרעות הקלות אינה נמצאת בירידה ומעבודות שונות עולה כי כאשר משתמשים בכלים המיועדים לאבחון נוירוקוגניטיבי עלול שיעור ההפרעות לנוע בין 30% ל-60%{{כ}}{{הערה|שם=הערה5|Heaton RK, et-al: Neurology 2010 Dec 7;75(23): 2087-96 }}. יחד עם זאת, יש חוקרים הסבורים שלא כצעקתה וכי השכיחות הגבוהה של ההפרעות הנוירוקוגניטיביות שמוצאים היום נובעת משני טעמים: שימוש בכלים רגישים יותר מאשר בעבר והטיה הנובעת מאבחון יתר של נשאי HIV. | ||
| + | |||
| + | גורמי סיכון להפרעה נוירוקוגניטיבית כוללים: גיל מבוגר, מחלה מתקדמת (ערכי CD4 נמוכים יותר), עומס נגיפי גבוה בפלזמה ותחלואה צולבת עם HCV. | ||
| − | |||
Crum-CianfloneNF, et-al: Neurology 2013 Jan 22;80(4): 371-9 | Crum-CianfloneNF, et-al: Neurology 2013 Jan 22;80(4): 371-9 | ||
גרסה מ־05:15, 17 באוקטובר 2013
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| הפרעות נוירוקוגניטיביות בנשאי נגיף הכשל החיסוני | ||
|---|---|---|
| Neurocognitive disorders in HIV carriers | ||
| יוצר הערך | ד"ר איציק לוי | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – HIV
קיים ויכוח גדול בין החוקרים עד כמה שכיחות הפרעות נוירוקוגניטיביות בקרב נשאי HIV. יחד עם זאת כולם סבורים שלפחות חלק מהנשאים אכן סובלים מהפרעות קוגניטיביות וששכיחותן של הפרעות אלו עולה ככל שמצב מערכת החיסון ירוד יותר.
פתופיזיולוגיה
נגיף ה-HIV הוא נגיף נוירוטרופי החודר למוח מיד לאחר ההדבקה, ואכן אם מבצעים בדיקות נוזל שדרה בנשאים שנדבקו זה עתה, ניתן לראות כי כמעט בכולם נמצא הנגיף בנוזל מספר ימים מיד לאחר ההדבקה [1]. חלק מהנשאים סובלים כבר בזמן ההדבקה מדלקת מוח וקרומי המוח, מחלה המאופיינת בכאב ראש, בלבול ולעתים גם בפרכוסים.
הנגיף חודר לרקמת המוח דרך המחסום בין הדם למוח (Blood Brain Barrier) באמצעות תאים מונוציטאריים, כסוס טרויאני. לאחר החדירה למוח הופכים תאים אלה למאקרופאג'ים סביב כלי הדם. במוח, עלול הנגיף לחיות ולהשתכפל בתאים אלה ובתאי מיקרוגליה, לגרום לשפעולם ולהביא לתהליכים דלקתיים ולשחרור מולקולות הגורמות נזק לתאי המוח [2] , [3].
דמנציה הנובעת מ-HIV היא דמנציה תת קורטיקלית, המאופיינת בהאטה פסיכומוטורית. רוב הפגיעה נצפית בגנגליה הבסליים, בחומר הלבן, בהיפוקמפוס ובקורטקס. הנזק הנגרם במוח עלול לגרום למגוון תסמינים, כמה קלים ביותר ואולם במקצת החולים עלולה להתפתח דמנציה של ממש ואפילו תרדמת ומוות כתוצאה מהנזק המוחי.
התסמינים עלולים להשפיע הן במישור הרגשי ולגרום לדיכאון ולחרדה, והן במישור הקוגניטיבי ולגרום להפרעה בזיכרון, בריכוז, ביכולת הלימוד וביכולת לתכנן לעתיד. חולים רבים סובלים מהאטה פסיכומוטורית והפרעה סנסורית וסובלים מכאבים ומהפרעות בתנועתיות (רעד בלתי נשלט, חולשה) ובמקרים חמורים עלולה להתרחש שקיעה כללית, תרדמת ואפילו מוות.
תסמינים וסמנים
כאמור לעיל, הפרעה נוירוקוגניטיבית יכולה להתבטא במגוון רחב של תסמינים רגשיים, קוגניטיביים, מוטוריים וסנסוריים, ובמנעד רחב מאוד של חומרה. למטרות דירוג קליני ולמטרות מחקר מחלקים את ההפרעות הנוירוקוגניטיביות לשלוש דרגות (טבלה 1) [4]:
- הפרעה נוירוקוגניטיבית אסימפטומטית (ANI – asymptomatic neurocognitive impairement) המוגדרת על ידי הפרעה בשני תחומים שאינה מפריעה לתפקוד היומיומי.
- הפרעה נוירוקוגניטיבית קלה (MND – mild neurocognitive disorder) המוגדרת על ידי הפרעה אי תסמינית בשני תחומים והפרעה אחת הגורמת להפרעה בתפקוד.
- ההפרעה החמורה מכולן – דמנציה (HIV 1 associated dementia), המוגדרת כהפרעה חמורה בתפקוד, בעיקר בתחומי למידה, עיבוד מידע, זיכרון וריכוז.
שכיחות
שכיחות ההפרעה הנוירוקוגניטיבית, בעיקר ברמה הקשה יותר, השתנתה מאוד עם השנים ובעיקר עם כניסתן לשוק של תרופות יעילות יותר לטיפול באיידס, בייחוד תרופות החודרות את המחסום בין הדם למוח. ואולם, שכיחות ההפרעות הקלות אינה נמצאת בירידה ומעבודות שונות עולה כי כאשר משתמשים בכלים המיועדים לאבחון נוירוקוגניטיבי עלול שיעור ההפרעות לנוע בין 30% ל-60%[5]. יחד עם זאת, יש חוקרים הסבורים שלא כצעקתה וכי השכיחות הגבוהה של ההפרעות הנוירוקוגניטיביות שמוצאים היום נובעת משני טעמים: שימוש בכלים רגישים יותר מאשר בעבר והטיה הנובעת מאבחון יתר של נשאי HIV.
גורמי סיכון להפרעה נוירוקוגניטיבית כוללים: גיל מבוגר, מחלה מתקדמת (ערכי CD4 נמוכים יותר), עומס נגיפי גבוה בפלזמה ותחלואה צולבת עם HCV.
Crum-CianfloneNF, et-al: Neurology 2013 Jan 22;80(4): 371-9
Letendre S, et al. Arch Neurol. 2008 Jan ;65(1):65-70
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
קישורים חיצוניים
- הפרעות נוירוקוגניטיביות בנשאי HIV, Medic Digital אוקטובר 2013, מגזין רפואי בנושא איידס
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר איציק לוי - מנהל שירות האיידס, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר