האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "פרולקטינומה - Prolactinoma"

מתוך ויקירפואה

 
(49 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''פרולקטינומה''' הינה אדנומה (גידול שפיר) של בלוטת ההיפופיזה המורכבת מתאים מפרישי פרולקטין (הורמון ההנקה)<br />
+
{{מחלה
 +
|תמונה=[[קובץ:Prolactinoma-art.jpg|250 פיקסלים]]
 +
|שם עברי= פרולקטינומה
 +
|שם לועזי= Prolactinoma
 +
|ICD10 = {{ICD10|D|35|2|d|10}}
 +
|ICD9 = {{ICD9|253.1}}
 +
|MeSH=D015175
 +
|יוצר הערך=[[משתמש:נירית אבירן ברק|ד"ר נירית אבירן ברק]] (2014){{ש}}'''עורכת הערך (2013): [https://medpage.co.il/doctors/%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%9e%d7%9f-1466592/ פרופסור יונה גרינמן]'''
 +
}}
 +
{{הרחבה|פרולקטין}}
 +
'''[[פרולקטינומה]]''' (Prolactinoma) היא סוג של [[גידול נוירואנדוקריני]] שכיח ב[[בלוטת יותרת המוח]], שמקורו בתאים מייצרי [[פרולקטין]]. גידול זה שכיח יותר בקרב נשים צעירות והוא קשור לעיתים קרובות ל[[גלקטוריאה]] (הפרשת חלב מהשדיים) ו[[אמנוריאה]] (הפסקה של הווסת). בנוסף, גידולים אלה גורמים ל[[היפוגונדיזם]] ול[[אי פוריות]] עקב הפרשה עודפת של הורמון הפרולקטין.
  
מיקרופרולקטינומה היא אדנומה קטנה מ 1 סמ ואילו מאקרופרולקטינומה - גידול גדול מ 1 סמ<br />
+
רוב המקרים הם ספורדיים, אך פרולקטינומות עשויות להופיע עקב מוטציות גנטיות, כגון Multiple Endocrine Neoplasia type 1 ([[MEN1]]).
  
מדובר בגידול די שכיח, יותר בנשים אך קיים גם בגברים, נפוץ יותר בגילאים הצעירים, טרום מנופאוזה.
+
==אפידמיולוגיה==
הרוב הגדול הוא מיקרואדנומות והמיעוט מאקרואדנומות<br />
+
פרולקטינומה מהווה כ-50 אחוזים מכלל גידולי יותרת המוח, והיא השכיחה ביותר מבין הגידולים הפונקציונליים בבלוטה. היא שכיחה ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות, עם שכיחות של כ-10 מקרים ל-100,000. שיא ההיארעות מתרחש בסביבות גיל 30, אך גידולים אלה נראים גם לאחר גיל המעבר. נדיר לראות פרולקטינומה בגברים, ובקרב גברים עם פרולקטינומה יש עיכוב משמעותי באבחון עקב היעדר תסמינים קליניים.
  
'''הסתמנות''': התסמינים נחלקים לשניים - תסמינים הנובעים מגודל האדנומה ולחץ מקומי על אברים סמוכים, מה שנפוץ יותר במאקרואדנומה<br />
+
==אטיולוגיה==
 +
פרולקטינומות נחלקות לשתי תת-קבוצות: משפחתיות וספורדיות.
  
התסמינים השכיחים הם כאבי ראש והפרעה בראיה - לרוב דיפלופיה (כפל ראיה) עקב לחץ על עצב הראיה, ובמקרים של אדנומה אגרסיבית שפולשת לסינוסים קברנוזי או ספנואידלי, ייתכנו תסמינים של חסר נוירולוגי.<br />
+
בכל הנוגע לגידולים ספורדיים בבלוטת יותרת המוח, בעבר הקרוב לא דווח על מוטציה שהניעה וגרמה לפרולקטינומה, בין היתר משום שרוב החולים עם הגידול מקבלים טיפול רפואי ולא ניתוחי. עם זאת, ההתקדמות האחרונה בריצוף גנומי רחב (GWAS - Genome-Wide Association Study) זיהתה את המוטציות האחראיות לגידולים. מוטציות בגן USP8 ו-GSP נמצאו באחוז משמעותי מהגידולים הקורטיקוטרופיים והסומטוטרופיים בבלוטת יותרת המוח, בהתאמה.
  
הסוג השני והשכיח יותר של תסמינים, נובע מהפרשת הפרולקטין, וקיים גם במיקרואדנומות:<br />
+
בין המקרים המשפחתיים, המוטציה הסיבתית הידועה והשכיחה ביותר היא MEN1, ואכן הכי שכיח לראות גידולים אלה בחולים עם מוטציה מורשת ב-MEN1. בנוסף, ניתן לראות שכיחות גבוהה יותר של פרולקטינומות במשפחות עם מוטציה בגן PRKAR1A (carney complex), גן CDKN1B (MEN4), או בגן AIP (FIPA).
  
גלקטוראה (הפרשת חלב), היפוגונדיזם מרכזי (רמות נמוכות של גונדוטרופינים והורמוני המין - אסטרוגן וטסטוסטרון) על כל המשתמע מכך - אין אונות, אמנוראה או הפרעות במחזור, אי פריון, תסמיני מנופאוזה או אנדרופאוזה, לעיתים גניקומסטיה בגברים.<br />
+
==קליניקה==
 +
מבחינת הפעילות ההורמונלית של פרולקטינומה, [[היפרפרולקטינמיה]] גורמת לתסמינים כגון גלקטוריאה, הנובעת מההשפעה הישירה של ההורמון על בלוטות החלב, ואמנוריאה הנובעת מדיכוי של Gonadotropin-Releasing Hormone (GnRH) ההיפותלמי, ועקב כך ירידה בהפרשת גונדוטרופינים מבלוטת יותרת המוח. דיכוי של הפרשת הורומונים גונדוטרופים גורם להיפוגונדיזם, ועקב כך ל[[ירידה בחשק המיני]] וב[[הפרעה בתפקוד המיני|תפקוד מיני]], בייחוד בקרב גברים.
  
בד"כ רמות הפרולקטין פרופורציונליות לגודל הגידול.<br />
+
מבחינת תסמינים הנובעים מהמסה הגידולית, [[כאבי ראש]] והפרעות בשדה הראייה קשורים למאקרו-אדנומות בהיפופיזה, והם לעיתים קרובות התלונות העיקריות אצל גברים הסובלים מפרולקטינומה.
  
תמיד חובה לשלול מקור תרופתי לרמות הפרולקטין המוגברות, בעיקר תרופות אנטי פסיכוטיות, גלולות/אסטרוגן, פרמין.<br />
+
==אבחנה==
 +
כדי לברר את האבחנה של גידול יותרת המוח המפריש פרולקטין, מומלץ מאוד לבצע מדידה אחת של פרולקטין בסרום. רמה מעל הגבול העליון של הנורמה (25 מיקרוגרם/ליטר אצל נשים, 20 מיקרוגרם/ליטר אצל גברים) מעלה חשד אבחוני. ניתן לחזור על הדגימה לאחר צום לילי ביום אחר ב-2–3 דגימות במרווחים של 15 עד 20 דקות, כדי למזער את ההשפעה של ההפרשה הפולסטילית של ההורמון על התוצאות. פרולקטין מעל 250 מיקרוגרם/ליטר מאשרות בדרך כלל את האבחנה של פרולקטינומה, אם כי ניתן לראות עלייה של פרולקטין מעל 200 מיקרוגרם/ליטר גם במקרה של מסת גידול שאינה מפרישה פרולקטין, כגון גידולים פונקציונליים אחרים בבלוטת יותרת המוח. לאחר שלילת גורמים אחרים להיפרפרולקטינמיה, נדרש אימות רדיולוגי לאבחנה של פרולקטינומה – הדמיה של בלוטת יותרת המוח, כאשר ההדמיה המומלצת במקרים אלה היא [[MRI]] (Magnetic Resonance Imaging) עם גדוליניום.
  
חשוב לציין שגם בתת פעילות קשה של בלוטת התריס, יש עליה ברמות הפרולקטין, והטיפול בתת הפעילות , מביא לנרמול רמות הפרולקטין.<br />
+
בפרולקטינומה, נפח הגידול בדרך כלל נמצא בקורלציה עם רמות הפרולקטין בסרום.
  
'''טיפול''': הטיפול בפרולקטינומה הוא כמעט תמיד תרופתי, אם כי לעיתים, במקרים של אדנומה מאד אגרסיבית, אפופלקסיה (נמק של האדנומה שיתבטא לרוב בכאב ראש חד) או כאשר אין תגובה או מופיעות תופעות לוואי לטיפול התרופתי, יש לנתח ולהסיר את האדנומה בניתוח טרנספנואידלי TSS<br />
+
מספר מצבים שונים יכולים לגרום להיפרפרולקטינמיה סימפטומטית - מצבים פיזיולוגיים, כגון [[הריון]], [[הנקה]], סטרס, [[פעילות גופנית]], אכילה ו[[שינה]]; מצבים פתולוגיים כוללים [[אי ספיקת כליות]] ו[[אי ספיקת כבד|כבד]] כרונית, [[תת פעילות של בלוטת התריס - Hypothyroidism|תת-פעילות ראשונית של בלוטת התריס]], לחץ של גידול על ה"גבעול" (Stalk) של בלוטת יותרת המוח והסננה גרנולומטית של ההיפותלמוס; וכן מספר תרופות, בעיקר [[תרופות נוגדות דיכאון]], חוסמי רצפטור לדופמין, מעכבי סינתזת [[דופמין]], [[גלולות למניעת הריון]], תרופות לטיפול בבעיות במערכת העיכול, נוירולפטיקה ותרופות אנטי-פסיכוטיות. חייבים להתייחס למצבים אלה באבחנה המבדלת של היפרפרולקטינמיה.
  
הטיפול התרופתי המקובל הוא באגוניסטים של דופמין, אשר מעכבים את ייצור הפרולקטין.
+
==טיפול==
התרופות מאד יעילות, הן בהקטנת גודל הגידול והן בנרמול רמות הפרולקטין, בד"כ בתוך מספר שבועות.<br />
+
=== טיפול תרופתי ===
 +
פרולקטין מופרש מ-Lactotroph cells בבלוטת יותרת המוח הקדמית. ייצור ההורמון מווסת בעיקר על ידי דופמין היפותלאמי המעכב אותו, ועל ידי Thyrotropin-Releasing Hormone ([[TRH]]) ו[[אסטרוגן]], המעודדים הפרשה שלו.
  
התכשיר הנפוץ הוא דוסטינקס/קברגולין שניתן במינון משתנה, בד"כ פעם עד פעמיים בשבוע.<br />
+
מטרות הטיפול בפרולקטינומה הן לשפר מצב של היפוגונדיזם על-ידי דיכוי הפרשת הפרולקטין והקטנת הגידול. טיפול תרופתי הוא קו הטיפול הראשון בפרולקטינומות, ואגוניסטים לדופמין הם הטיפול העיקרי כמעט בכל הפרולקטינומות, כולל מיקרו-גידולים, המוגדרים כגידולים בקוטר של פחות מ-1 סנטימטר, מקרו-גידולים, המוגדרים בגודל מעל 1 סנטימטר, או גידולי ענק – גידולים הגדולים מ-4 סנטימטר. אגוניסטים לדופמין במתן ארוך טווח משמשים לעיתים קרובות בקליניקה מכיוון שהם יעילים במינונים קטנים וללא תופעות לוואי משמעותיות. יש לשקול הפחתת מינון או הפסקה כאשר מגיעים לנורמליזציה של רמות הפרולקטין בסרום והיעלמות הגידול לאחר שנתיים או יותר של טיפול.
  
תופעות הלוואי מועטות וכוללות בעיקר ירידה בלחה"ד ובחילות, שחולים לרוב עם השימוש בתרופה. במינונים גבוהים במיוחד עלול להיגרם נזק למסתמי הלב, בפרט איס"ק מסתם טריקוספידלי, ועל כן מומלץ במקרים אלו על מעקב אקו לב תקופתי.<br />
+
=== טיפול כירורגי ===
 +
האינדיקציות הנפוצות לניתוח של פרולקטינומה הן עמידות או חוסר סבילות לטיפול באגוניסטים לדופמין, וכישלון בהפחתת רמות הפרולקטין והנפח הגידולי.
  
התכשיר השני שקיים הוא ברומוקריפטין/פרילק, שכרוך במתן יומי ויותר תופעות לוואי. נשים שמנסות להרות יטופלו בברומוקריפטין עקב טרטוגניות פחותה בהשוואה לדוסטינקס<br />
+
עמידות לאגוניסטים לדופמין מוגדרת ככישלון בהגעה לרמות פרולקטין תקינות בסרום והפחתה של 50 אחוזים בגודל הגידול, לפחות 3–6 חודשים לאחר מתן שבועי של המינון המרבי הנסבל של אגוניסטים לדופמין. ניתן לשקול ניתוח Debulking במטופלות עם מקרו-פרולקטינומה שמעוניינות להיכנס להריון. רוב הניתוחים מבוצעים על ידי ניתוחים טרנסספנואידים, וניתוח טרנסספנואידלי אנדוסקופי הוא השיטה המקובלת לניתוח.
  
נשים שאינן חפצות בהריון והתסמינים לא מפריעים להן, ונשים פוסטמנופאוזליות, לא חייבות לקבל טיפול תרופתי. מרבית אם לא כל המיקרואדנומות לא גדלות בד"כ בתקופת המעקב<br />
+
=== טיפול בקרינה ===
 +
רדיוכירורגיה סטריאוטקטית (SRS - Stereotactic Radio-Surgery) או רדיותרפיה סטריאוטקטית (SRT - Stereotactic Radio-Therapy) היא אפשרות טיפולית טובה לשליטה בצמיחה של גידולים שיוריים או חוזרים לאחר כריתה כירורגית.
  
רמות הפרולקטין כאמור יורדות די מהר מהתחלת הטיפול התרופתי, ואילו רזולוציה של היפוגונדיזם יכולה לקחת מספר חודשים.<br />
+
==פרוגנוזה==
 +
פרולקטינומות הן הגידולים הנוירואנדוקרינים הרגישים ביותר לטיפול רפואי בבלוטת יותרת המוח, והטיפול באגוניסטים לדופמין מהווה צורת טיפול יעילה מאוד עבור רוב החולים.
  
נשים שסובלות מרמות גבוהות וסימפטומטיות של פרולקטין, ע"ר טיפול פסיכיאטרי, יכולות לקבל טיפול בגלולות (אסטרוגן+פרוגסטרון) על מנת לשמור על הרחם והעצמות<br />
+
==ביבליוגרפיה==
 +
<blockquote>
 +
<div style="text-align: left; direction: ltr">
 +
*Fukuhara N, Nishiyama M, Iwasaki Y. Update in Pathogenesis, Diagnosis, and Therapy of Prolactinoma. Cancers (Basel). 2022 Jul 24;14(15):3604.
 +
*Renata S Auriemma and others, Approach to the Patient With Prolactinoma, ''The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism'', Volume 108, Issue 9, September 2023, Pages 2400–2423,
 +
*nder WJ, Jang C. Treatment of Prolactinoma. Medicina (Kaunas). 2022 Aug 13;58(8):1095. doi: 10.3390/medicina58081095. PMID: 36013562; PMCID: PMC9413135.
 +
*[https://academic.oup.com/jcem/article/108/9/2400/7089196?login=false#414568689 Approach to the Patient With Prolactinoma]
 +
</div>
 +
</blockquote>
 +
{{ייחוס|[[משתמש:נירית אבירן ברק|ד"ר נירית אבירן ברק]]{{ש}}'''עדכון הערך 2023: פרופסור יונה גרינמן'''}}
  
'''הדמיה ומעבדה''': בכל אבחנה חדשה של פרולקטינומה יש לבצע MRI מוח ומומלץ לבדוק גם את הרמות ההורמונים ההיפופיזרים הנוספים - FT4, הורמון גדילה, קורטיזול וכמובן גונדוטרפינים.
+
[[קטגוריה:אנדוקרינולוגיה וסוכרת]]
במקרים של מאקרופרולקטינומה מומלץ לבדוק שדה ראיה (לחץ על עצב הראיה), ובמקרים של היפוגונדיזם ממושך, בדיקת צפיפות העצם.<br />
+
[[קטגוריה:משפחה]]
 
+
[[קטגוריה:פנימית]]
'''מעקב''': תחת טיפול תרופתי, יש לבדוק את רמת הפרולקטין אחת ל 6 שבועות עד נרמול, ואז אחת למספר חודשים.<br />
 
 
 
'''הריון''': נשים עם מיקרואדנומה שנכנסות להריון, יכולות להפסיק את הטיפול התרופתי. במקרים של מאקרואדנומה מומלץ להמשיכו, על מנת להימנע מסיכון לאפופלקסיה.<br />
 
 
 
ברוב הנשים ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי בתקופת המנופאוזה, מכיוון שהן ממילא נהיות היפוגונדליות.
 

גרסה אחרונה מ־05:11, 8 במאי 2024


פרולקטינומה
Prolactinoma
Prolactinoma-art.jpg
MeSH D015175
יוצר הערך ד"ר נירית אבירן ברק (2014)
עורכת הערך (2013): פרופסור יונה גרינמן
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםפרולקטין

פרולקטינומה (Prolactinoma) היא סוג של גידול נוירואנדוקריני שכיח בבלוטת יותרת המוח, שמקורו בתאים מייצרי פרולקטין. גידול זה שכיח יותר בקרב נשים צעירות והוא קשור לעיתים קרובות לגלקטוריאה (הפרשת חלב מהשדיים) ואמנוריאה (הפסקה של הווסת). בנוסף, גידולים אלה גורמים להיפוגונדיזם ולאי פוריות עקב הפרשה עודפת של הורמון הפרולקטין.

רוב המקרים הם ספורדיים, אך פרולקטינומות עשויות להופיע עקב מוטציות גנטיות, כגון Multiple Endocrine Neoplasia type 1 (MEN1).

אפידמיולוגיה

פרולקטינומה מהווה כ-50 אחוזים מכלל גידולי יותרת המוח, והיא השכיחה ביותר מבין הגידולים הפונקציונליים בבלוטה. היא שכיחה ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות, עם שכיחות של כ-10 מקרים ל-100,000. שיא ההיארעות מתרחש בסביבות גיל 30, אך גידולים אלה נראים גם לאחר גיל המעבר. נדיר לראות פרולקטינומה בגברים, ובקרב גברים עם פרולקטינומה יש עיכוב משמעותי באבחון עקב היעדר תסמינים קליניים.

אטיולוגיה

פרולקטינומות נחלקות לשתי תת-קבוצות: משפחתיות וספורדיות.

בכל הנוגע לגידולים ספורדיים בבלוטת יותרת המוח, בעבר הקרוב לא דווח על מוטציה שהניעה וגרמה לפרולקטינומה, בין היתר משום שרוב החולים עם הגידול מקבלים טיפול רפואי ולא ניתוחי. עם זאת, ההתקדמות האחרונה בריצוף גנומי רחב (GWAS - Genome-Wide Association Study) זיהתה את המוטציות האחראיות לגידולים. מוטציות בגן USP8 ו-GSP נמצאו באחוז משמעותי מהגידולים הקורטיקוטרופיים והסומטוטרופיים בבלוטת יותרת המוח, בהתאמה.

בין המקרים המשפחתיים, המוטציה הסיבתית הידועה והשכיחה ביותר היא MEN1, ואכן הכי שכיח לראות גידולים אלה בחולים עם מוטציה מורשת ב-MEN1. בנוסף, ניתן לראות שכיחות גבוהה יותר של פרולקטינומות במשפחות עם מוטציה בגן PRKAR1A (carney complex), גן CDKN1B (MEN4), או בגן AIP (FIPA).

קליניקה

מבחינת הפעילות ההורמונלית של פרולקטינומה, היפרפרולקטינמיה גורמת לתסמינים כגון גלקטוריאה, הנובעת מההשפעה הישירה של ההורמון על בלוטות החלב, ואמנוריאה הנובעת מדיכוי של Gonadotropin-Releasing Hormone (GnRH) ההיפותלמי, ועקב כך ירידה בהפרשת גונדוטרופינים מבלוטת יותרת המוח. דיכוי של הפרשת הורומונים גונדוטרופים גורם להיפוגונדיזם, ועקב כך לירידה בחשק המיני ובתפקוד מיני, בייחוד בקרב גברים.

מבחינת תסמינים הנובעים מהמסה הגידולית, כאבי ראש והפרעות בשדה הראייה קשורים למאקרו-אדנומות בהיפופיזה, והם לעיתים קרובות התלונות העיקריות אצל גברים הסובלים מפרולקטינומה.

אבחנה

כדי לברר את האבחנה של גידול יותרת המוח המפריש פרולקטין, מומלץ מאוד לבצע מדידה אחת של פרולקטין בסרום. רמה מעל הגבול העליון של הנורמה (25 מיקרוגרם/ליטר אצל נשים, 20 מיקרוגרם/ליטר אצל גברים) מעלה חשד אבחוני. ניתן לחזור על הדגימה לאחר צום לילי ביום אחר ב-2–3 דגימות במרווחים של 15 עד 20 דקות, כדי למזער את ההשפעה של ההפרשה הפולסטילית של ההורמון על התוצאות. פרולקטין מעל 250 מיקרוגרם/ליטר מאשרות בדרך כלל את האבחנה של פרולקטינומה, אם כי ניתן לראות עלייה של פרולקטין מעל 200 מיקרוגרם/ליטר גם במקרה של מסת גידול שאינה מפרישה פרולקטין, כגון גידולים פונקציונליים אחרים בבלוטת יותרת המוח. לאחר שלילת גורמים אחרים להיפרפרולקטינמיה, נדרש אימות רדיולוגי לאבחנה של פרולקטינומה – הדמיה של בלוטת יותרת המוח, כאשר ההדמיה המומלצת במקרים אלה היא MRI (Magnetic Resonance Imaging) עם גדוליניום.

בפרולקטינומה, נפח הגידול בדרך כלל נמצא בקורלציה עם רמות הפרולקטין בסרום.

מספר מצבים שונים יכולים לגרום להיפרפרולקטינמיה סימפטומטית - מצבים פיזיולוגיים, כגון הריון, הנקה, סטרס, פעילות גופנית, אכילה ושינה; מצבים פתולוגיים כוללים אי ספיקת כליות וכבד כרונית, תת-פעילות ראשונית של בלוטת התריס, לחץ של גידול על ה"גבעול" (Stalk) של בלוטת יותרת המוח והסננה גרנולומטית של ההיפותלמוס; וכן מספר תרופות, בעיקר תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי רצפטור לדופמין, מעכבי סינתזת דופמין, גלולות למניעת הריון, תרופות לטיפול בבעיות במערכת העיכול, נוירולפטיקה ותרופות אנטי-פסיכוטיות. חייבים להתייחס למצבים אלה באבחנה המבדלת של היפרפרולקטינמיה.

טיפול

טיפול תרופתי

פרולקטין מופרש מ-Lactotroph cells בבלוטת יותרת המוח הקדמית. ייצור ההורמון מווסת בעיקר על ידי דופמין היפותלאמי המעכב אותו, ועל ידי Thyrotropin-Releasing Hormone (TRH) ואסטרוגן, המעודדים הפרשה שלו.

מטרות הטיפול בפרולקטינומה הן לשפר מצב של היפוגונדיזם על-ידי דיכוי הפרשת הפרולקטין והקטנת הגידול. טיפול תרופתי הוא קו הטיפול הראשון בפרולקטינומות, ואגוניסטים לדופמין הם הטיפול העיקרי כמעט בכל הפרולקטינומות, כולל מיקרו-גידולים, המוגדרים כגידולים בקוטר של פחות מ-1 סנטימטר, מקרו-גידולים, המוגדרים בגודל מעל 1 סנטימטר, או גידולי ענק – גידולים הגדולים מ-4 סנטימטר. אגוניסטים לדופמין במתן ארוך טווח משמשים לעיתים קרובות בקליניקה מכיוון שהם יעילים במינונים קטנים וללא תופעות לוואי משמעותיות. יש לשקול הפחתת מינון או הפסקה כאשר מגיעים לנורמליזציה של רמות הפרולקטין בסרום והיעלמות הגידול לאחר שנתיים או יותר של טיפול.

טיפול כירורגי

האינדיקציות הנפוצות לניתוח של פרולקטינומה הן עמידות או חוסר סבילות לטיפול באגוניסטים לדופמין, וכישלון בהפחתת רמות הפרולקטין והנפח הגידולי.

עמידות לאגוניסטים לדופמין מוגדרת ככישלון בהגעה לרמות פרולקטין תקינות בסרום והפחתה של 50 אחוזים בגודל הגידול, לפחות 3–6 חודשים לאחר מתן שבועי של המינון המרבי הנסבל של אגוניסטים לדופמין. ניתן לשקול ניתוח Debulking במטופלות עם מקרו-פרולקטינומה שמעוניינות להיכנס להריון. רוב הניתוחים מבוצעים על ידי ניתוחים טרנסספנואידים, וניתוח טרנסספנואידלי אנדוסקופי הוא השיטה המקובלת לניתוח.

טיפול בקרינה

רדיוכירורגיה סטריאוטקטית (SRS - Stereotactic Radio-Surgery) או רדיותרפיה סטריאוטקטית (SRT - Stereotactic Radio-Therapy) היא אפשרות טיפולית טובה לשליטה בצמיחה של גידולים שיוריים או חוזרים לאחר כריתה כירורגית.

פרוגנוזה

פרולקטינומות הן הגידולים הנוירואנדוקרינים הרגישים ביותר לטיפול רפואי בבלוטת יותרת המוח, והטיפול באגוניסטים לדופמין מהווה צורת טיפול יעילה מאוד עבור רוב החולים.

ביבליוגרפיה

  • Fukuhara N, Nishiyama M, Iwasaki Y. Update in Pathogenesis, Diagnosis, and Therapy of Prolactinoma. Cancers (Basel). 2022 Jul 24;14(15):3604.
  • Renata S Auriemma and others, Approach to the Patient With Prolactinoma, The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 108, Issue 9, September 2023, Pages 2400–2423,
  • nder WJ, Jang C. Treatment of Prolactinoma. Medicina (Kaunas). 2022 Aug 13;58(8):1095. doi: 10.3390/medicina58081095. PMID: 36013562; PMCID: PMC9413135.
  • Approach to the Patient With Prolactinoma

'המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר נירית אבירן ברק
עדכון הערך 2023: פרופסור יונה גרינמן'