הבדלים בין גרסאות בדף "גישה לבצקת ריאות - החמרת אי ספיקת לב במטופלים מאושפזים - Management of acute pulmonary edema in hospitalized patients"

גישה לבצקת ריאות - החמרת אי ספיקת לב במטופלים מאושפזים
Management of acute pulmonary edema in hospitalized patients

גרסה אחרונה מ־18:27, 20 באוקטובר 2023

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אי ספיקת לב

בצקת ריאות היא סיבוך אופייני של החמרת אי ספיקת לב. כאשר מטופל מאושפז מתייצג עם החמרת אי ספיקת לב ובצקת ריאות, יש לפעול לבירור והענקת טיפול ראשוני, ולאחר ייצוב החולה, המשך טיפול מתאים.

בירור ראשוני

כאשר מטופל מתייצג עם החמרת אי ספיקת לב, תחילה יש לנסות לברר מה הרקע לכך. גורמים אפשריים כוללים - אכילת מלח, הפסקת תרופות ממשפחת המשתנים, התחלת טיפול אינוטרופי שלילי, איסכמיה מיוקרדיאלית חדה, הפרעות קצב, תסחיף ריאתי, זיהום, אנמיה, החמרה בתפקודי כליות, לחץ-דם גבוה, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD, Chronic Obstructive Pulmonary Disease), סוכרת לא מאוזנת או הפרעה בתפקודי בלוטת התריס.

בדיקות ראשוניות שיש לבצע הן:

בדיקת סטורציה במד סטורציה
בדיקות דם - ספירת דם, אוראה, אלקטרוליטים, גלוקוז, קריאטינין, CPK, טרופונין ובמקרים של סטורציה נמוכה גם גזים בדם עורקי
לשקול לקיחת תרביות דם ושתן
שתן לכללית
צילום חזה

טיפול ראשוני

יש להעניק למטופל טיפול ראשוני הכולל:

הושבת החולה
מתן חמצן במסכה עם רזרבואר 10–15 ליטרים לדקה עד להשגת ריווי חמצן מעל 95% (בחולי מחלת ריאות חסימתית כרונית: ב"משקפיים" 2 ליטר לדקה להשגת ריווי חמצן של 90%)
מתן בולוס דרך הוריד (Intra-Venous‏ ,I.V) של Furosemide במינון‏ 120-60 מיליגרם (מ"ג)
מתן בולוסים קצרים דרך הוריד של Morphine במינון 5-2.5 מ"ג, בשילוב עם מתן דרך הוריד או תוך שרירי (Intra-Muscular‏ ,I.M)‏ של Pramin ‏(Metoclopramide) במינון 10 מ"ג, תוך ניטור לחץ דם וסטורציה עד להקלה בקוצר הנשימה
יש להיזהר ואף להימנע בחולים עם לחץ דם נמוך, ברדיקרדיה, צבירת פחמן דו-חמצני, חסם עלייתי-חדרי (A-V Block).
במקרה בו לחץ הדם מעל 100 מילימטר כספית (ממ"כ):

Spray‏ Isoket‏ (Isosorbide dinitrate) ‏2 לחיצות, אם אין תגובה או במקרה חמור:

מתן תוך ורידי של Isoket במינון 2–4 מ"ג בבולוסים חוזרים תוך ניטור לחץ הדם עד להקלה בקוצר הנשימה
לאחר איזון ראשוני אפשר להזליף במתן תוך ורידי‏ Isoket במינון 20 מ"ג, בתוך 80 מיליליטר של Nacl 0.9% או 5% Glucose בקצב התחלתי של של 5 סמ"ק לשעה (cc/h). ניתן לעלות במינון עד 30 סמ"ק לשעה תוך ניטור לחץ הדם. אין לתת Isoket במתן תוך ורידי לחולים עם לחץ דם נמוך.

במקרה בו החולה לא מטופל ב-Digoxin, בעיקר בחולים הסובלים מפרפור פרוזדורים, לשקול הוספת טיפול ב:

מתן תוך ורידי של Digoxin במינון 0.5 מ"ג בבולוס איטי ולאחר מכן מתן תוך ורידי של Digoxin במינון 0.25 מ"ג כל 6–8 שעות, עד למנת העמסה יומית מקסימלית של 1.5 מ"ג (אפשר לתת העמסה פומית באותם מינונים).

יש להימנע ממתן דיגוקסין לחולים עם ברדיקרדיה, הפרעות הולכה עלייתית-חדרית, WPW‏ (Wolff-Parkinson-White syndrome)‏, קרדיומיופטיה היפרטרופית‏ (HOCM, Hypertrophic Obstructive Cardiomyopathy)‏ או חשד להרעלת Digoxin. יש לתת חצי מינון באי ספיקת כליות קשה.
רצוי לשמור על רמות Digoxin בדם של 0.8-0.5 ננוגרם למיליליטר (ng/ml) בלבד.

יש להכניס קטטר לשלפוחית השתן ולעקוב אחרי תפוקת השתן
במקרה שיש ברונכוספזם (Bronchospasm):

אינהלציית Ventolin‏ (Salbutamol) או‏ Aerovent ‏(Ipratropium bromide). אם אין תגובה, במצב קשה:

כשלחץ הדם מתחת ל-90 ממ"כ - Dopamine ‏(Docard)‏ במינון 200 מ"ג במתן תוך ורידי בתוך Glucose 5% ‏100 סמ"ק או Nacl 0.9% בקצב התחלתי של 20 סמ"ק לשעה.

כשלחץ הדם אינו נמוך (לא באי ספיקה דיאסטולית) - Butamine‏ (Dobutamine) ‏במתן תוך ורידי במינון 250 מ"ג בתוך Nacl 0.9%‏ 100 סמ"ק או 5% Glucose בקצב של 10 סמ"ק לשעה. ניתן להעלות את מינון ה-Butamine בהדרגה עד 40 סמ"ק לשעה. טיפול זה דורש העברה ליחידת הלב.

במקרים קיצוניים, אם אין תגובה (בשל אוליגוריה/אנוריה, למשל), לשקול ביצוע הקזת דם - 350–400 סמ"ק בשקית של התרמת דם (לבקש מבנק הדם)
אם אין תגובה: לקרוא לנפרולוג ולשקול ביצוע דיאליזה דחופה
במקרה שיש אי ספיקה נשימתית קשה -

כשאי ספיקת הלב היא סיסטולית, לנסות לטפל על ידי BiPAP ‏(Biphasic Positive Airway Pressure) אם מצב החולה מאפשר זאת (מדדי הנשמה ראשוניים: 12 - IPAP ,‏ 4 - EPAP, חמצן- להתחיל ב-1 ליטר לדקה ולהעלות עד קבלת סטורציה של 90%)

במקרים שאינם מתאימים להנשמה על ידי BiPAP: אינטובציה והנשמה מכנית. ריכוז חמצן מעל 40%, 10-5 PEEP

טיפול בסיבה להידרדרות של אי ספיקת הלב

המשך טיפול

לאחר ייצוב ראשוני יש לדאוג להמשך טיפול הכולל:

מנוחה במיטה
כלכלה דלת מלח
רישום שתן כמותי
שקילה יום יומית
חמצן לפי הצורך
מתן Furosemide דרך הוריד במינון של 60–80 מ"ג, פעמיים ביום

במקרים קלים - מתן פומי של טבליות Furosemide במינון 40–80 מ"ג, פעמיים-שלוש ביום.

ניתן להוסיף טיפול סינרגיסטי ב-

טבליות Disothiazide‏ (Hydrochlorothiazide)‏ במינון 12–25 מ"ג, פעם אחת ביום
באי ספיקת כליות- טבליות ‏Zaroxolyn‏ (Metolazone)‏ במינון 5-2.5 מ"ג, פעם אחת ביום. (תרופה זו פוטנטית ורצוי לתת אותה פעמים ספורות בשבוע)

שינוי מינון המשתנים: לפי סימפטומטולוגיה ומשקל הגוף.

ב־3-4 NYHA Class‏ (New York Heart Association) (או נמוך יותר עם 35%> LVEF‏ (Left Ventricular Ejection Fraction)), להוסיף (תוך מעקב אשלגן) טבליות Spironolactone במינון 12.5 מ"ג, פעם אחת ביום
במקרים של היפוקלמיה מוכחת, טיפול ב-Digoxin, טיפול בתרופות הגורמות להיפוקלמיה או מינון גבוה של Furosemide, יש להוסיף אחד מהבאים (תוך הגבלת משך המתן לימים ספורים):

טבליות KCL SR ‏(Slow K) במינון 1.2-0.6 גרם, פעמיים-שלוש ביום
Potassium oral solution במינון 1–3 גרם, פעם עד שלוש פעמים ביום

במתן דרך זונדה יש לתת סירופ KCL ולא טבליות Slow K.

בחולים עם אי ספיקת לב על רקע מחלת לב איסכמית יש להוסיף טיפול באחד מבין מעכבי ACE ‏(ACE Inhibitors) הבאים:

טבליות Ramipril במינון 2.5-1.25 מ"ג, פעם אחת ביום
טבליות Cilazapril במינון 5-2.5 מ"ג, פעם אחת ביום
טבליות Fosinopril ‏(Vasopril) במינון 10 מ"ג, פעם אחת ביום
טבליות Enalapril במינון 5-2.5 מ"ג, פעם אחת ביום
טבליות Captopril ‏(Aceril) במינון 12.5-6.25 מ"ג, שלוש פעמים ביום

יש להיזהר משילוב של מעכב ACE ו-Spironolactone במקרים של אי ספיקת כליות או היפרקלמיה ולהימנע במצבים אלו משילוב של מעכב ACE, ‏Spironolactone ואשלגן.

במקרים של אי ספיקת לב שאיננה קשה (לאחר ההתקף החריף) - להוסיף חוסם בטא (Beta blocker):

טבליות Carvedilol במינון 3.125 מ"ג, פעמיים ביום.

בחולים עם אי ספיקת כליות משמעותית (קריאטינין מעל 3 מ"ג/ד"ל): במקום מעכב ACE, יש לתת שילוב של אחד מהבאים:

טבליות Isosorbide mononitrate במינון 40-20 מ"ג, פעמיים ביום (או ניטרט אחר ארוך פעולה), עם טבליות Hydralazine ‏(Alphapress) במינון 10–25 מ"ג, שלוש-ארבע פעמים ביום (רצוי לשלב עם חוסם בטא כגון Carvedilol למניעת טכיקרדיה). יש לבצע עלייה הדרגתית במינון עד 150 מ"ג ליממה
טבליות Digoxin במינון 0.5-0.125 מ"ג, פעם אחת ביום, תוך מעקב אחרי רמת התרופה בדם. יש להיזהר בטיפול ב-Digoxin בחולים עם אי ספיקת כליות משמעותית

יש לברר ולטפל בגורם להחמרה באי ספיקת הלב

המשך בירור

אם טרם בוצעו, יש להזמין את הבדיקות הבאות לצורך המשך בירור:

צילום חזה
א.ק.ג (ECG, Electrocardiography)
אנזימים, טרופונין
תפקודי בלוטת התריס
אקוקרדיונרם (Echocardiography)

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר דוד הומינר, סגן מנהל מחלקה פנימית ד', מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון, פתח תקווה

פורסם ב"מדריך לרופא תורן במחלקה פנימית", בהוצאת האיגוד לרפואה פנימית

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{ערך בבדיקה}}
 {{מחלה
 |תמונה=
 |כיתוב תמונה=
 |שם עברי= גישה לבצקת ריאות - החמרת אי ספיקת לב במטופלים מאושפזים
 |שם לועזי= Management of acute pulmonary edema in hospitalized patients
 |שמות נוספים=
-|ICD-10=
+|ICD-10={{ICD10|J|81||j|80}}
-|ICD-9=
+|ICD-9={{ICD9|514}},{{ICD9|518.4}}
-|MeSH=
+|MeSH=D011654
+|תמונה=Heartfailure.jpg
 |יוצר הערך= ד"ר דוד הומינר {{ש}}[http://www.isim.org.il/indexDoc.asp האיגוד לרפואה פנימית]
 |אחראי הערך=
 }}
 {{הרחבה|אי ספיקת לב}}
-הופעת '''קוצר נשימה''' תתכן כביטוי להחמרה ב[[אי ספיקת לב]]. כאשר קיים חשד כזה, יש לפעול לבירור והענקת טיפול ראשוני, ולאחר ייצוב החולה, המשך טיפול מתאים.
+'''בצקת ריאות''' היא סיבוך אופייני של החמרת [[אי ספיקת לב]]. כאשר מטופל מאושפז מתייצג עם החמרת אי ספיקת לב ובצקת ריאות, יש לפעול לבירור והענקת טיפול ראשוני, ולאחר ייצוב החולה, המשך טיפול מתאים.
 ==בירור ראשוני==
+כאשר מטופל מתייצג עם החמרת אי ספיקת לב, תחילה יש לנסות לברר מה הרקע לכך. גורמים אפשריים כוללים - אכילת מלח, הפסקת תרופות ממשפחת המשתנים, התחלת טיפול אינוטרופי שלילי, [[מחלת לב איסכמית|איסכמיה מיוקרדיאלית חדה]], [[הפרעות קצב]], [[תסחיף ריאתי]], זיהום, [[אנמיה]], החמרה ב[[תפקודי כליות]], [[לחץ-דם]] גבוה, [[מחלת ריאות חסימתית כרונית]] (COPD, Chronic Obstructive Pulmonary Disease), [[סוכרת]] לא מאוזנת או הפרעה ב[[תפקודי בלוטת התריס]].
-בקבלת מטופל הסובל מהמחרה באי ספיקת לב, תחילה יש לנסות לברר מה הרקע לכך. גורמים אפשריים כוללים - אכילת מלח, הפסקת תרופות ממשפחת המשתנים, התחלת טיפול אינוטרופי שלילי, [[מחלת לב איסכמית|איסכמיה מיוקרדיאלית חדה]], [[הפרעות קצב]], [[תסחיף ריאתי]], זיהום, [[אנמיה]], החמרה ב[[תפקודי כליות]], [[לחץ-דם]] גבוה, [[מחלת ריאות חסימתית כרונית]]
-(Chronic obstructive pulmonary disease), [[סוכרת]] לא מאוזנת או הפרעה ב[[תפקודי בלוטת התריס]].
 בדיקות ראשוניות שיש לבצע הן:
@@ שורה 29: / שורה 26: @@
 ==טיפול ראשוני==
+יש להעניק למטופל טיפול ראשוני הכולל:
-בקבלתו יש להעניק טיפול ראשוני לחולה הכולל:
 *הושבת החולה
-*חמצן במסכה עם רזרבואר 10-15 ליטרים לדקה עד להשגת ריווי חמצן מעל 95% (בחולי מחלת ריאות חסימתית כרונית: ב"משקפיים" 2 ליטר לדקה להשגת ריווי חמצן של 90%)
+*מתן חמצן במסכה עם רזרבואר 10–15 ליטרים לדקה עד להשגת [[ריווי חמצן]] מעל 95% (בחולי מחלת ריאות חסימתית כרונית: ב"משקפיים" 2 ליטר לדקה להשגת ריווי חמצן של 90%)
-*מתן בולוס דרך הוריד (Intra-Venous{{כ}} ,I.V) של [[Furosemide]] במינון{{כ}} 60-120 מיליגרם (מ"ג)
+*מתן בולוס דרך הוריד (Intra-Venous{{כ}} ,I.V) של [[Furosemide]] במינון{{כ}} 120-60 מיליגרם (מ"ג)
-*מתן בולוסים קצרים דרך הוריד של [[Morphine]] במינון 2.5-5 מ״ג, בשילוב עם מתן דרך הוריד או תוך שרירי (Intra-Muscular{{כ}} ,I.M){{כ}} של [[Pramin]] {{כ}}(Metoclopramide) במינון 10 מ"ג, תוך ניטור לחץ דם וסטורציה עד להקלה בקוצר הנשימה.{{ש}}יש להיזהר ואף להימנע בחולים עם לחץ דם נמוך, ברדיקרדיה, צבירת פחמן דו חמצני, חסם עלייתי-חדרי (A-V Block)
+*מתן בולוסים קצרים דרך הוריד של [[Morphine]] במינון 5-2.5 מ"ג, בשילוב עם מתן דרך הוריד או תוך שרירי (Intra-Muscular{{כ}} ,I.M){{כ}} של [[Pramin]] {{כ}}(Metoclopramide) במינון 10 מ"ג, תוך ניטור לחץ דם וסטורציה עד להקלה בקוצר הנשימה{{ש}}יש להיזהר ואף להימנע בחולים עם לחץ דם נמוך, ברדיקרדיה, צבירת פחמן דו-חמצני, חסם עלייתי-חדרי (A-V Block).
+*'''במקרה בו לחץ הדם מעל 100 מילימטר כספית''' (ממ"כ):
-*אם ישנו לחץ דם מעל 100 מילימטר כספית:
 :Spray{{כ}} [[Isoket]]{{כ}} (Isosorbide dinitrate) {{כ}}2 לחיצות, אם אין תגובה או במקרה חמור:
-:מתן תוך ורידי של Isoket במינון 2-4 מ"ג בבולוסים חוזרים תוך ניטור לחץ הדם עד להקלה בקוצר הנשימה
+:מתן תוך ורידי של Isoket במינון 2–4 מ"ג בבולוסים חוזרים תוך ניטור לחץ הדם עד להקלה בקוצר הנשימה{{ש}}לאחר איזון ראשוני אפשר להזליף במתן תוך ורידי{{כ}} Isoket במינון 20 מ"ג, בתוך 80 מיליליטר של Nacl 0.9% או 5% Glucose בקצב התחלתי של של 5 סמ"ק לשעה (cc/h). ניתן לעלות במינון עד 30 סמ"ק לשעה תוך ניטור לחץ הדם. אין לתת Isoket במתן תוך ורידי לחולים עם לחץ דם נמוך.
-*לאחר איזון ראשוני אפשר להזליף במתן תוך ורידי{{כ}} Isoket  במינון 20 מ"ג,  בתוך 80 מיליליטר של Nacl 0.9% או 5%    Glucose בקצב התחלתי של של 5 סמ״ק לשעה. ניתן לעלות במינון עד 30 סמ"ק לשעה תוך ניטור לחץ הדם. אין לתת Isoket במתן תוך ורידי לחולים עם לחץ דם נמוך
+*'''במקרה בו החולה לא מטופל ב-[[Digoxin]]''', בעיקר בחולים הסובלים מ[[פרפור פרוזדורים]], לשקול הוספת טיפול ב:
+:מתן תוך ורידי של Digoxin במינון 0.5 מ"ג בבולוס איטי ולאחר מכן מתן תוך ורידי של Digoxin במינון 0.25 מ"ג כל 6–8 שעות, עד למנת העמסה יומית מקסימלית של 1.5 מ"ג (אפשר לתת העמסה פומית באותם מינונים).
-*כאשר החולה לא מטופל ב-[[Digoxin]], בעיקר בחולים הסובלים מ[[פרפור פרוזדורים]], לשקול הוספת טיפול ב:
+:יש להימנע ממתן דיגוקסין לחולים עם ברדיקרדיה, הפרעות הולכה עלייתית-חדרית, WPW{{כ}} (Wolff-Parkinson-White syndrome){{כ}}, [[קרדיומיופטיה היפרטרופית]]{{כ}} (HOCM, Hypertrophic Obstructive Cardiomyopathy){{כ}} או חשד להרעלת Digoxin. יש לתת חצי מינון ב[[אי ספיקת כליות]] קשה.{{ש}}רצוי לשמור על רמות Digoxin בדם של 0.8-0.5 ננוגרם למיליליטר (ng/ml) בלבד.
-:מתן תוך ורידי של Digoxin במינון 0.5 מ"ג בבולוס איטי ולאחר מכן מתן תוך ורידי של Digoxin במינון 0.25 מ"ג כל 6-8 שעות, עד למנת העמסה יומית מקסימלית של 1.5 מ"ג (אפשר לתת העמסה פומית באותם מינונים).
+*יש להכניס קטטר לשלפוחית השתן ולעקוב אחרי תפוקת השתן
-:יש להימנע ממתן דיגוקסין לחולים עם ברדיקרדיה, הפרעות הולכה עלייתית-חדרית/ HOCM, WPW, חשד להרעלת Digoxin. יש לתת חצי מינון ב[[אי ספיקת כליות]] קשה.
+*'''במקרה שיש ברונכוספזם (Bronchospasm)''':
-*רצוי לשמור על רמות Digoxin בדם של 0.5-0.8 ng/ml בלבד.
+:אינהלציית [[Ventolin]]{{כ}} (Salbutamol) או{{כ}} [[Aerovent]] {{כ}}(Ipratropium bromide). אם אין תגובה, במצב קשה:
+:כשלחץ הדם מתחת ל-90 ממ"כ - [[Dopamine]] {{כ}}(Docard){{כ}} במינון 200 מ"ג במתן תוך ורידי בתוך Glucose 5% {{כ}}100 סמ"ק או Nacl 0.9% בקצב התחלתי של 20 סמ"ק לשעה.
-*יש להכניס קטטר לשלפוחית השתן ולעקוב אחרי תפוקת השתן.
+:כשלחץ הדם אינו נמוך (לא באי ספיקה דיאסטולית) - [[Butamine]]{{כ}} (Dobutamine) {{כ}}במתן תוך ורידי במינון 250 מ"ג בתוך Nacl 0.9%{{כ}} 100 סמ"ק או 5% Glucose בקצב של 10 סמ"ק לשעה. ניתן להעלות את מינון ה-Butamine בהדרגה עד 40 סמ"ק לשעה. טיפול זה דורש העברה ליחידת הלב.
-*במקרה של ברונכוספזם: אינהלצית ונטולין/ארובנט.
+*'''במקרים קיצוניים''', אם אין תגובה (בשל אוליגוריה/אנוריה, למשל), לשקול ביצוע הקזת דם - 350–400 סמ"ק בשקית של התרמת דם (לבקש מבנק הדם)
-*אם אין תנובה, במצב קשה: כשלחץ הדם מתחת ל-90 ממ״כ-I.V. DOPAMINE (DOCARD) 200 mg בתוך GLUCOSE 5% 100 cc או Nacl 0.9% בקצב התחלתי של 20 cc/h.
+*'''אם אין תגובה''': לקרוא לנפרולוג ולשקול ביצוע דיאליזה דחופה
-:כשלחץ הדם אינו נמוך (לא באי ספיקה דיאסטולית): I.V. DOBUTAMINE {{כ}}(BUTAMINE, DOBUJECT) במינון 250mg בתוך Nacl 0.9% 100 cc או 5% GLUCOSE בקצב של 10 cc/h.
+*'''במקרה שיש אי ספיקה נשימתית קשה''' -
-:ניתן להעלות את מינון הדובוטאמין בהדרגה עד 40 cc/h. טיפול זה דורש העברה ליחידת הלב.
+:כשאי ספיקת הלב היא סיסטולית, לנסות לטפל על ידי BiPAP {{כ}}(Biphasic Positive Airway Pressure) אם מצב החולה מאפשר זאת (מדדי הנשמה ראשוניים: 12 - IPAP ,{{כ}} 4 - EPAP, חמצן- להתחיל ב-1 ליטר לדקה ולהעלות עד קבלת סטורציה של 90%)
-*במקרימ קיצוניים, אם אין תגובה (בשל אוליגוריה/אנוריה, למשל), לשקול ביצוע הקזת דם - 350-400 cc בשקית של התרמת דם (לבקש מבנק הדמ).
+:במקרים שאינם מתאימים להנשמה על ידי BiPAP: אינטובציה והנשמה מכנית. ריכוז חמצן מעל 40%, 10-5 PEEP
-*אם אין תגובה: לקרוא לנפרולונ ולשקול ביצוע דיאליזה דחופה.
+*טיפול בסיבה להידרדרות של אי ספיקת הלב
-*במקרה של א׳ מפיקה נשימתית קשה -
-:כשאי ספיקת הלב היא סיסטולית, לנסות לטפל ע"י BIPAP אם מצב החולה מאפשר זאת (מדדי הנשמה ראשוניים:  12 - IPAP ,{{כ}} 4 - EPAP, חמצן- להתחיל ב-1 ליטר לדקה ולהעלות עד קבלת סטורציה של 90%).
-:במקרים שאינם מתאימים להנשמה על ידי BIPAP: אינטובציה והנשמה מכנית. ריכוז חמצן מעל 40%, 10-5 PEEP.
-*טיפול בסיבה להידרדרות של אי ספיקת הלב.
-==הוראות להמשך טיפול==
+==המשך טיפול==
+לאחר ייצוב ראשוני יש לדאוג להמשך טיפול הכולל:
-*מנוחה במיטה.
+*מנוחה במיטה
-*כלכלה דלת מלח.
+*כלכלה דלת מלח
-*רישום שתן כמותי.
+*רישום שתן כמותי
-*שקילה יום יומית.
+*שקילה יום יומית
-*חמצן לפי הצורך.
+*חמצן לפי הצורך
-*I.V. FUROSEMIDE (FUSID) 60-80 mg X2/d ובמקרים קלים -
+*מתן Furosemide דרך הוריד במינון של 60–80 מ"ג, פעמיים ביום
-:TAB. FUROSEMIDE (FUSID) 40-80 mg X2-3/d.
+:במקרים קלים - מתן פומי של טבליות Furosemide במינון 40–80 מ"ג, פעמיים-שלוש ביום.
 *ניתן להוסיף טיפול סינרגיסטי ב-
-:(TAB. HYDROCHLOROTHIAZIDE (DISOTHIAZIDE
+#טבליות [[Disothiazide]]{{כ}} (Hydrochlorothiazide){{כ}} במינון 12–25 מ"ג, פעם אחת ביום
-:12.5-25 mg X1/d או (באי ספיקת כליות):
+#באי ספיקת כליות- טבליות {{כ}}[[Zaroxolyn]]{{כ}} (Metolazone){{כ}} במינון 5-2.5 מ"ג, פעם אחת ביום. (תרופה זו פוטנטית ורצוי לתת אותה פעמים ספורות בשבוע)
-:TAB. METOLAZONE (ZAROXOLYN) 2.5-5 mg x1/d (תרופה זו פוטנטית ורצוי לתת אותה פעמים ספורות בשבוע).
+:שינוי מינון המשתנים: לפי סימפטומטולוגיה ומשקל הגוף.
-:שינוי מינון הדיורטיקה: לפי סימפטומטולוגיה ומשקל הגוף.
+*ב־3-4 NYHA Class{{כ}} (New York Heart Association) (או נמוך יותר עם 35%> LVEF{{כ}} (Left Ventricular Ejection Fraction)), להוסיף (תוך מעקב [[אשלגן]]) טבליות [[Spironolactone]] במינון 12.5 מ"ג, פעם אחת ביום
-*ב- 3-4 NYHA CLASS (או נמוך יותר עם 35%> LVEF), להוסיף (תוך מעקב אשלגן):
+*במקרים של היפוקלמיה מוכחת, טיפול ב-Digoxin, טיפול בתרופות הגורמות להיפוקלמיה או מינון גבוה של Furosemide, יש להוסיף אחד מהבאים (תוך הגבלת משך המתן לימים ספורים):
-:TAB. SPIRONOLACTONE (ALDACTONE, ALDOSPIRONE) 12.5 mg x1/d
+#טבליות KCL SR {{כ}}(Slow K) במינון 1.2-0.6 גרם, פעמיים-שלוש ביום
-*במקרים הבאים:
+#Potassium oral solution במינון 1–3 גרם, פעם עד שלוש פעמים ביום
-:היפוקלמיה מוכחת, טיפול בדיגוקסין, טיפול בתרופות הגורמות להיפוקלמיה, מינון גבוה של פוסיד, להוסיף (תוך הגבלת משך המתן לימים ספורים):
+:במתן דרך זונדה יש לתת סירופ KCL ולא טבליות Slow K.
-:TAB. KCl SR (SLOW K) 0.6-1.2 gr X2-3/d או:
+*בחולים עם אי ספיקת לב על רקע מחלת לב איסכמית יש להוסיף טיפול באחד מבין מעכבי [[ACE]] {{כ}}(ACE Inhibitors) הבאים:
-:POTASSIUM ORAL SOLUTION 1-3 gr X1-3/d
+#טבליות [[Ramipril]] במינון 2.5-1.25 מ"ג, פעם אחת ביום
-:דרך זונדה לתת סירופ KCI ולא טבליות SLOW K.
+#טבליות [[t:Cilazapril|Cilazapril]] במינון 5-2.5 מ"ג, פעם אחת ביום
-*בחולים עם אי ספיקת לב על רקע מחלת לב איסכמית יש להוסיף טיפול במעכבי ACE :
+#טבליות [[Fosinopril]] {{כ}}(Vasopril) במינון 10 מ"ג, פעם אחת ביום
-:TAB. RAMIPRIL (TRITACE) 1.25-2.5 mg X1/d או:
+#טבליות [[Enalapril]] במינון 5-2.5 מ"ג, פעם אחת ביום
-:TAB. CILAZAPRIL (VASCACE) 2.5-5 mg X1/d או:
+#טבליות [[Captopril]] {{כ}}([[Aceril]]) במינון 12.5-6.25 מ"ג, שלוש פעמים ביום
-: TAB. FOSINOPRIL (VASOPRIL) 10 mg X1/d או:
+:יש להיזהר משילוב של מעכב ACE ו-Spironolactone במקרים של אי ספיקת כליות או היפרקלמיה ולהימנע במצבים אלו משילוב של מעכב ACE, {{כ}}Spironolactone ואשלגן.
-: TAB. ENALAPRIL (CONVERTIN, ENALADEX) 2.5-5 mg X1/d או:
+*במקרים של אי ספיקת לב שאיננה קשה (לאחר ההתקף החריף) - להוסיף חוסם בטא (Beta blocker):
-:TAB. CAPTOPRIL (ACERIL) 6.25-12.5 mg X3/d. יש להיזהר משילוב של מעכב ACE ואלדקטון במקרים של אי ספיקת כליות או היפרקלמיה ולהימנע במצבים אלו משילוב של מעכב ACE, אלדקטון ואשלגן.
+:טבליות [[Carvedilol]] במינון 3.125 מ"ג, פעמיים ביום.
-*במקרים של אי ספיקת לב שאיננה קשה (לאחר ההתקף החריף) - להוסיף חוסם בטא :
+*בחולים עם אי ספיקת כליות משמעותית (קריאטינין מעל 3 מ"ג/ד"ל): במקום מעכב ACE, יש לתת שילוב של אחד מהבאים:
-:TAB. CARVEDILOL (CARVEDEXXON) 3.125 mg X2/d
+#טבליות [[Isosorbide mononitrate]] במינון 40-20 מ"ג, פעמיים ביום (או ניטרט אחר ארוך פעולה), עם טבליות [[Hydralazine]] {{כ}}(Alphapress) במינון 10–25 מ"ג, שלוש-ארבע פעמים ביום (רצוי לשלב עם חוסם בטא כגון Carvedilol למניעת טכיקרדיה). יש לבצע עלייה הדרגתית במינון עד 150 מ"ג ליממה
-*בחולים עם אי ספיקת כליות משמעותית (קריאטינין מעל 3 מ"ג/ד"ל): במקום מעכב ACE, יש לתת שילוב של:
+#טבליות Digoxin במינון 0.5-0.125 מ"ג, פעם אחת ביום, תוך מעקב אחרי רמת התרופה בדם. יש להיזהר בטיפול ב-Digoxin בחולים עם אי ספיקת כליות משמעותית
-:TAB. ISOSORBIDE MONONITRATE (MONONIT) 20-40 mg X2/d (או ניטרט אחר ארוך פעולה) עמ (TAB. HYDRALAZINE (ALPHAPRESS 10-25 mg X3-4/d (רצוי לשלב עס חוםמ בטא כנון קרבדילול למניעת טכיקרדיר). :עלייה הדרגתית במינון עד 150 מ"ג/יממה.
+*יש לברר ולטפל בגורם להחמרה באי ספיקת הלב
-* TAB. DIGOXIN 0.125-0.5 mg X1/d תוך מעקב אחרי רמת התרופה בדם. :יש להיזהר בטיפול בדיגוקםין בחולימ עמ א׳ ספיקת כליות משמעותית.
-*יש לברר ולטפל בגורמ להחמרה באי ספיקת הלב.
-==בדיקות שיש להזמין==
+==המשך בירור==
+אם טרם בוצעו, יש להזמין את הבדיקות הבאות לצורך המשך בירור:
-*צילום חזה, אט טרם בוצע.
+*צילום חזה
-* א.ק.ג
+*א.ק.ג (ECG, Electrocardiography)
-* אנזימים, טרופונין.
+*אנזימים, טרופונין
-* תפקודי תירואיד
+*תפקודי בלוטת התריס
-* אקוקרדיונרם.
+*אקוקרדיונרם (Echocardiography)
-==ראו גם==
 {{ייחוס|ד"ר דוד הומינר, סגן מנהל מחלקה פנימית ד', מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון, פתח תקווה}}
 <center>'''פורסם ב[http://www.isim.org.il/members/guide-book/index.html "מדריך לרופא תורן במחלקה פנימית"], בהוצאת [http://www.isim.org.il/indexDoc.asp האיגוד לרפואה פנימית]'''</center>
-[[קטגוריה: פנימית]]
+[[קטגוריה:פנימית]]
-[[קטגוריה: קרדיולוגיה]]
+[[קטגוריה:קרדיולוגיה]]

גישה לבצקת ריאות - החמרת אי ספיקת לב במטופלים מאושפזים
Management of acute pulmonary edema in hospitalized patients


ICD-10	Chapter J 81.
ICD-9	514 ,518.4
MeSH	D011654
יוצר הערך	ד"ר דוד הומינר האיגוד לרפואה פנימית