הבדלים בין גרסאות בדף "החייאת לב-ריאה וטיפול קרדיווסקולרי דחוף - סעד חיים ביילודים - Cardiopulmonary resuscitation and acute cardiovascular treatment - life support in newborns"

גרסה אחרונה מ־02:53, 25 באוקטובר 2024

החייאת לב-ריאה וטיפול קרדיווסקולרי דחוף
מאת American Heart Association

תוכן עניינים > פרק #4: החייאת לב-ריאה וטיפול קרדיווסקולרי דחוף - סעד חיים ביילודים - Cardiopulmonary resuscitation and acute cardiovascular treatment - life support in newborns

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – החייאה

בארצות הברית ובקנדה מתרחשות מעל 4 מיליון לידות בשנה. עד 1 מכל 10 יילודים יזדקק לעזרה במעבר מהסביבה מלאת הנוזלים של הרחם אל הסביבה של החדר, שמלא באוויר. חיוני שלכל יילוד יהיה איש צוות רפואי אשר נועד לסייע ליילוד לבצע את המעבר הזה, ושאיש צוות רפואי זה יהיה בעל ההכשרה והציוד המתאימים לביצוע תפקיד זה. זאת ועוד, חלק מהיילודים הזקוקים לסיוע במעבר נמצאים בסכנה לפיתוח סיבוכים המחייבים סיוע מצד אנשי צוות נוספים בעלי הכשרה מתאימה. כל סביבה סב-לידתית אמורה להיות מוכנה לתרחיש זה.

התהליך של סיוע במעבר מתואר באלגוריתם להחייאה נאונטלית שמתחיל בצרכים של כל יילוד וממשיך לצעדים שנותנים מענה לצרכים של יילודים שנמצאים במצבי סיכון. בהנחיות 2020, אנו נותנים המלצות על איך לפעול פי האלגוריתם, ובכלל זה צפייה והכנה, ניהול הטיפול בחבל הטבור בלידה, פעולות ראשוניות, ניטור קצב הלב, תמיכה נשימתית, עיסויי חזה, גישה וטיפולים תוך וסקולרים, מניעה והפסקת פעולות החייאה, טיפול לאחר ההחייאה וגורמים אנושיים וביצועיים.

כאן אנחנו נותנים דגש על המלצות חדשות ומעודכנות שאנחנו מאמינים שישפיעו באופן משמעותי על התוצאות של דום לב.

סיכום סוגיות עיקריות ושינויים מרכזיים

החייאת יילודים מחייבת צפייה והכנה על ידי אנשי צוות רפואי שעוברים הכשרה כיחידים וכצוותים
רוב התינוקות שזה עתה נולדו אינם זקוקים להידוק מיידי של חבל הטבור או להחייאה וניתן להעריך את מצבם ולנטר אותם במהלך רגעי המגע של העור שלהם עם העור של האמהות שלהם לאחר הלידה (Skin-to-skin contact = "מגע עור בעור")
מניעת היפוטרמיה היא נקודת מיקוד חשובה בהחייאה נאונטלית. החשיבות של טיפול באמצעות מגע עור בעור בתינוקות בריאים מקבלת חיזוק כאמצעי לקידום יצירת התקשרות הורית, הנקה ונורמותרמיה
ניפוח וונטילציה של הריאות הם העדיפות העליונה בתינוקות שנולדו זה עתה וזקוקים לתמיכה לאחר הלידה
עליה בקצב הלב היא האינדיקטור החשוב ביותר של ונטילציה יעילה ותגובה להתערבויות החייאתיות
מד סטורציה משמש להנחיית טיפול בחמצן ולעמידה ביעדי הסטורציה
שאיבה אנדוטרכיאלית שגרתית אינה מומלצת הן בתינוקות חיוניים והן בתינוקות שאינם חיוניים, אשר נולדו עם מים מיקוניאלים (MSAF - Meconium-Stained Amniotic Fluid). ישנה התוויה לשאיבה אנדוטרכיאלית רק כאשר יש חשד לחסימת נתיב האוויר, לאחר ביצוע הנשמה בלחץ חיובי (PPV - Positive Pressure Ventilation)
יש לבצע עיסויי חזה אם תגובת קצב הלב להנשמה ירודה אחרי נקיטת צעדים לשיפור ההנשמה, אשר רצוי שיכללו צנרור אנדוטרכיאלי
יש לנטר את תגובת קצב הלב לעיסויי החזה ולתרופות באמצעות אלקטרוקרדיוגרפיה
כאשר נדרשת גישה וסקולרית בתינוקות שנולדו זה עתה, ניתנת עדיפות לגישה תוך-ורידית. כאשר גישה תוך-ורידית אינה אפשרית, יש לשקול גישה תוך-גרמית
ייתכן שיהיה סביר לתת אפינפרין אם התגובה לעיסויי החזה אינה טובה, עם עדיפות למתן בגישה תוך-וסקולרית
ייתכן שיילודים שאינם מגיבים לאפינפרין ושיש להם היסטוריה או בדיקה שתואמת לאובדן דם, יזדקקו להרחבת נפח
אם כל צעדי ההחייאה הללו מתבצעים באופן אפקטיבי אך אין שיפור בקצב הלב תוך 20 דקות, יש לדון בשינוי כיוון הטיפול עם הצוות ועם המשפחה

המלצות עיקריות חדשות ומעודכנות

צפיית הצורך בהחייאה

2020 (חדש): כל לידה צריכה להתרחש במעמד של לפחות אדם אחד המסוגל לבצע את הצעדים ההתחלתיים של החייאת יילודים ולהתחיל בביצוע PPV, ואשר האחריות היחידה החלה עליו היא הטיפול ברך הנולד
סיבה: כדי לתמוך במעבר בטוח וחלק של היילוד מהרחם לנשימת אוויר, כל לידה צריכה להתבצע בנוכחות של לפחות אדם אחד שהאחריות העיקרית שלו היא לטפל ברך הנולד, ואשר בעל ההכשרה והציוד הנדרש להתחלת PPV ללא דיחוי. מחקרים תצפיתיים ומחקרים לשיפור האיכות מצביעים על כך שגישה זו מאפשרת זיהוי של יילודים במצב סיכון, מקדם את השימוש ברשימות תיוג להכנת ציוד ומסייע בתדרוך צוותים. בחינה שיטתית של הכשרה בהחייאה נאונטלית במסגרות עם מחסור במשאבים, הראתה ירידה הן בכמות הלידות השקטות והן בתמותה ב-7 הימים הראשונים

ניהול חום גוף ביילודים

2020 (חדש): מגע עור בעור ליילודים שאינם זקוקים להחייאה יכול להיות אפקטיבי בשיפור ההנקה, בקרת חום הגוף ויציבות רמת הסוכר בדם
סיבה: ראיות מסקירת קוקרן שיטתית הראו שמגע עור בעור מקדם נורמותרמיה ביילודים בריאים. בנוסף, שתי מטא-אנליזות של מחקרי RCT‏ (Randomized Control Trial) ומחקרים תצפיתיים של טיפול עור בעור מתמשך לאחר החייאה ו/או ייצוב ראשוניים הראו תמותה מופחתת, שיפור בהנקה, קיצור במשך האשפוז, ועליה משופרת במשקל בפגים ובתינוקות שנולדו במשקל נמוך.

פינוי נתיב האוויר כאשר קיים מקוניום

2020 (מעודכן): לא מומלץ לבצע לרינגוסקופיה עם או בלי שאיבה טרכיאלית ביילודים שאינם חיוניים (המציגים דום נשימה או מאמץ נשימתי שאינו יעיל) ושנולדו עם מים מקוניאלים (MSAF)
2020 (מעודכן): צנרור ושאיבה טרכיאלית עשויים להיות מועילים ביילודים לא חיוניים שנולדו עם מים מקוניאלים ואשר מראים סימנים לחסימה בנתיב האוויר במהלך הנשמה בלחץ חיובי
2015 (ישן): כאשר קיים מקוניום, אין המלצה לבצע צנרור שגרתי לשאיבה טרכיאלית בתנאים אלה, מכיוון שאין מספיק ראיות להמשיך ולהמליץ על פעולה זו
סיבה: יש לבצע פעולות ראשוניות והחייאה בלחץ חיובי ביילודים שזה עתה נולדו עם מים מקוניאלים ושאינם חיוניים בזמן הלידה. רק כאשר יש חשד לחסימה בנתיב האוויר לאחר ביצוע הנשמה בלחץ חיובי, ישנה התוויה לשאיבה אנדוטרכיאלית. ראיות ממחקרי RCT מראים שליילודים שאינם חיוניים, ושנולדו במים מקוניאלים, יש את אותן התוצאות (הישרדות, צורך בתמיכה נשימתית) בין אם מבוצע בהם שאיבה לפני או אחרי תחילתה של ההנשמה בלחץ חיובי. לרינגוסקופיה ושאיבה אנדוטרב כיאלית אינם נדרשים בשגרה ביילודים שנולדים עם מים מקוניאלים, אך עשויים להיות מועילים ביילודים שמראים סימנים לחסימה בנתיב האוויר בשעה שמבוצעת בהם הנשמה בלחץ חיובי.

גישה וסקולרית

2020 (חדש): הגישה המומלצת ביילודים שזקוקים לגישה וסקולרית בשעת הלידה היא דרך וריד הטבור. אם גישה תוך-ורידית אינה אפשרית, יהיה זה סביר להשתמש בגישה תוך גרמית
סיבה: יילודים שלא הגיבו להנשמה בלחץ חיובי ועיסויי חזה זקוקים לגישה וסקולרית לקבלת עירוי של אפינפרין ו/או מרחיבי נפח. צנתור הוריד הטבורי היא הטכניקה המועדפת בחדר הלידה. גישה תוך גרמית מהווה חלופה אם אין אפשרות לגישה דרך וריד הטבור או אם הטיפול ניתן מחוץ לחדר הלידה. מספר דוחות מקרה תיארו סיבוכים מקומיים הקשורים למיקום המחט בגישה תוך-גרמית

הפסקת החייאה

2020 (מעודכן): ביילודים שנולדו זה עתה ושמבוצעת בהם החייאה, אם אין דופק ובוצעו כל שלבי ההחייאה, יש לדון בהפסקת מאמצי ההחייאה עם הצוות הרפואי ועם המשפחה. פרק זמן סביר לעריכת שינוי זה במטרות הטיפול הוא כ-20 דקות אחרי הלידה
2010 (ישן): ביילוד שנולד זה עתה ללא דופק שניתן לאיתור, ראוי לשקול הפסקת ההחייאה אם עדיין לא ניתן לאתר דופק לאחר 10 דקות
סיבה: ליילודים שזה עתה נולדו ולא מגיבים למאמצי ההחייאה עד כ-20 דקות לאחר הלידה יש סיכוי נמוך להישרדות. מסיבה זו, מוצע לקבוע מסגרת זמן לקבלת החלטות בנוגע להפסקת ההחייאה, תוך הדגשת המעורבות של ההורים ושל צוות ההחייאה לפני שינוי הכיוון של הטיפול

ביצועים אנושיים ומערכתיים

2020 (מעודכן): עבור משתתפים שעברו הכשרה בהחייאה נאונטלית, יש לבצע הכשרת רענון צוותית או אישית בתדירות גבוהה יותר מפעם בשנתיים, בתדירות שתומכת בשימור ידע, מיומנויות והתנהגויות
2015 (ישן): מחקרים שבדקו את התדירות שבה אנשי צוות רפואי או סטודנטים בתחומים רפואיים צריכים לעבור הכשרה, הראו שלא היה הבדל בתוצאות החולים אך הם הצליחו להראות יתרונות בביצועים פסיכומוטורים, בידע ובביטחון העצמי כאשר הכשרה ממוקדת התרחשה כל 6 חודשים או בתדירות גבוהה יותר. לכן, מוצע שההכשרה למשימת ההחייאה הנאונטלית תתקיים בתדירות גבוהה יותר מאשר פרק הזמן הנוכחי העומד על שנתיים
סיבה: מחקרים לימודיים מראים שידע ומיומנויות בהחייאת לב-ריאה דועך תוך 3 עד 12 חודשים לאחר ההכשרה. במחקרי סימולציה הוכח שהכשרות דחף קצרות משפרות את הביצועים ומפחיתות תמותת יילודים בסביבות עם משאבים מועטים. כדי לצפות ולהתכונן באופן יעיל, מטפלים וצוותים עשויים לשפר את ביצועיהם עם תרגול תכוף

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{הנחיה קלינית
+{{פרק
-|שם ההנחיה=דגשים בעדכון הנחיות ה-American Heart Association לשנת 2015 לגבי [[החייאת לב-ריאה וטיפול קרדיווסקולרי דחוף]]
+|ספר=החייאת לב-ריאה וטיפול קרדיווסקולרי דחוף
-|הוועדה המקצועית=American Heart Association
+|מספר הפרק=4
-|עריכה=ד"ר רואי בייגל, האיגוד הקרדיולוגי בישראל, חבר בקבוצת עבודה בנושא טיפול קרדיווסקולרי דחוף והצוות הבינלאומי בנושא דגשים בעדכון הנחיות AH
-|תחום=
-|קישור=[http://eccguidelines.heart.org/wp-content/uploads/2015/10/2015-AHA-Guidelines-Highlights-English.pdf באנגלית]
-|תאריך פרסום=2015
 }}
-==החייאת לב-ריאה על-ידי מבצע החייאה שאינו איש צוות רפואי==
+{{הרחבה|החייאה}}
+[[קובץ:CPR training-04.jpg|שמאל|250px]]
+בארצות הברית ובקנדה מתרחשות מעל 4 מיליון לידות בשנה. עד 1 מכל 10 יילודים יזדקק לעזרה במעבר מהסביבה מלאת הנוזלים של הרחם אל הסביבה של החדר, שמלא באוויר. חיוני שלכל יילוד יהיה איש צוות רפואי אשר נועד לסייע ליילוד לבצע את המעבר הזה, ושאיש צוות רפואי זה יהיה בעל ההכשרה והציוד המתאימים לביצוע תפקיד זה. זאת ועוד, חלק מהיילודים הזקוקים לסיוע במעבר נמצאים בסכנה לפיתוח סיבוכים המחייבים סיוע מצד אנשי צוות נוספים בעלי הכשרה מתאימה. כל סביבה סב-לידתית אמורה להיות מוכנה לתרחיש זה.
-===סיכום סוגיות עיקריות ושינויים מרכזיים===
+התהליך של סיוע במעבר מתואר באלגוריתם להחייאה נאונטלית שמתחיל בצרכים של כל יילוד וממשיך לצעדים שנותנים מענה לצרכים של יילודים שנמצאים במצבי סיכון. בהנחיות 2020, אנו נותנים המלצות על איך לפעול פי האלגוריתם, ובכלל זה צפייה והכנה, ניהול הטיפול בחבל הטבור בלידה, פעולות ראשוניות, ניטור קצב הלב, תמיכה נשימתית, עיסויי חזה, גישה וטיפולים תוך וסקולרים, מניעה והפסקת פעולות החייאה, טיפול לאחר ההחייאה וגורמים אנושיים וביצועיים.
-סוגיות עיקריות ושינויים מרכזיים בהמלצות של עדכון ההנחיות לשנת 2015 לגבי החייאת לב-ריאה במבוגרים על-ידי מבצעי החייאה שאינם אנשי צוות רפואי כוללים את הנקודות הבאות:
+כאן אנחנו נותנים דגש על המלצות חדשות ומעודכנות שאנחנו מאמינים שישפיעו באופן משמעותי על התוצאות של [[דום לב]].
-*החוליות החיוניות בשרשרת ההישרדות של מבוגרים מחוץ לבית חולים לא השתנו מ-2010, עם דגש מתמשך על האלגוריתם המפושט יותר והכללי של החייאה בסיסית (BLS) במבוגרים.
+==סיכום סוגיות עיקריות ושינויים מרכזיים==
+*החייאת יילודים מחייבת צפייה והכנה על ידי אנשי צוות רפואי שעוברים הכשרה כיחידים וכצוותים
+*רוב התינוקות שזה עתה נולדו אינם זקוקים להידוק מיידי של חבל הטבור או להחייאה וניתן להעריך את מצבם ולנטר אותם במהלך רגעי המגע של העור שלהם עם העור של האמהות שלהם לאחר הלידה (Skin-to-skin contact = "מגע עור בעור")
+*מניעת היפוטרמיה היא נקודת מיקוד חשובה בהחייאה נאונטלית. החשיבות של טיפול באמצעות מגע עור בעור בתינוקות בריאים מקבלת חיזוק כאמצעי לקידום יצירת התקשרות הורית, [[הנקה]] ונורמותרמיה
+*ניפוח וונטילציה של הריאות הם העדיפות העליונה בתינוקות שנולדו זה עתה וזקוקים לתמיכה לאחר ה[[לידה]]
+*עליה בקצב הלב היא האינדיקטור החשוב ביותר של ונטילציה יעילה ותגובה להתערבויות החייאתיות
+*מד סטורציה משמש להנחיית טיפול בחמצן ולעמידה ביעדי הסטורציה
+*שאיבה אנדוטרכיאלית שגרתית אינה מומלצת הן בתינוקות חיוניים והן בתינוקות שאינם חיוניים, אשר נולדו עם מים מיקוניאלים (MSAF - Meconium-Stained Amniotic Fluid). ישנה התוויה לשאיבה אנדוטרכיאלית רק כאשר יש חשד לחסימת נתיב האוויר, לאחר ביצוע הנשמה בלחץ חיובי (PPV - Positive Pressure Ventilation)
+*יש לבצע עיסויי חזה אם תגובת קצב הלב להנשמה ירודה אחרי נקיטת צעדים לשיפור ההנשמה, אשר רצוי שיכללו צנרור אנדוטרכיאלי
+*יש לנטר את תגובת קצב הלב לעיסויי החזה ולתרופות באמצעות אלקטרוקרדיוגרפיה
+*כאשר נדרשת גישה וסקולרית בתינוקות שנולדו זה עתה, ניתנת עדיפות לגישה תוך-ורידית. כאשר גישה תוך-ורידית אינה אפשרית, יש לשקול גישה תוך-גרמית
+*ייתכן שיהיה סביר לתת [[אפינפרין]] אם התגובה לעיסויי החזה אינה טובה, עם עדיפות למתן בגישה תוך-וסקולרית
+*ייתכן שיילודים שאינם מגיבים לאפינפרין ושיש להם היסטוריה או בדיקה שתואמת לאובדן דם, יזדקקו להרחבת נפח
+*אם כל צעדי ההחייאה הללו מתבצעים באופן אפקטיבי אך אין שיפור בקצב הלב תוך 20 דקות, יש לדון בשינוי כיוון הטיפול עם הצוות ועם המשפחה
-*אלגוריתם ההחייאה הבסיסית במבוגרים תוקן כדי לבטא את העובדה שמבצעי החייאה יכולים להזעיק מערכת לתגובה בחירום (כלומר, באמצעות טלפון נייד) תוך שהם נשארים לצד המטופל.
+==המלצות עיקריות חדשות ומעודכנות==
+===צפיית הצורך בהחייאה===
+*2020 (חדש): כל לידה צריכה להתרחש במעמד של לפחות אדם אחד המסוגל לבצע את הצעדים ההתחלתיים של החייאת יילודים ולהתחיל בביצוע PPV, ואשר האחריות היחידה החלה עליו היא הטיפול ברך הנולד
+*סיבה: כדי לתמוך במעבר בטוח וחלק של היילוד מהרחם לנשימת אוויר, כל לידה צריכה להתבצע בנוכחות של לפחות אדם אחד שהאחריות העיקרית שלו היא לטפל ברך הנולד, ואשר בעל ההכשרה והציוד הנדרש להתחלת PPV ללא דיחוי. מחקרים תצפיתיים ומחקרים לשיפור האיכות מצביעים על כך שגישה זו מאפשרת זיהוי של יילודים במצב סיכון, מקדם את השימוש ברשימות תיוג להכנת ציוד ומסייע בתדרוך צוותים. בחינה שיטתית של הכשרה בהחייאה נאונטלית במסגרות עם מחסור במשאבים, הראתה ירידה הן בכמות הלידות השקטות והן בתמותה ב-7 הימים הראשונים
-*מומלץ שקהילות עם אנשים הנמצאים בסיכון לדום לב יטמיעו תכניות של דפיברילציה נגישה לציבור.
+===ניהול חום גוף ביילודים===
+*2020 (חדש): מגע עור בעור ליילודים שאינם זקוקים להחייאה יכול להיות אפקטיבי בשיפור ההנקה, בקרת חום הגוף ויציבות רמת ה[[סוכר בדם]]
+*סיבה: ראיות מסקירת קוקרן שיטתית הראו שמגע עור בעור מקדם נורמותרמיה ביילודים בריאים. בנוסף, שתי מטא-אנליזות של מחקרי RCT{{כ}} (Randomized Control Trial) ומחקרים תצפיתיים של טיפול עור בעור מתמשך לאחר החייאה ו/או ייצוב ראשוניים הראו תמותה מופחתת, שיפור בהנקה, קיצור במשך האשפוז, ועליה משופרת במשקל בפגים ובתינוקות שנולדו במשקל נמוך.
-*ההמלצות חוזקו כדי לעודד זיהוי מיידי של חוסר תגובה, הפעלה של מערכת תגובה בחירום והתחלה של החייאת לבריאה אם מבצע ההחייאה שאינו איש צוות רפואי מגלה שנפגע חסר תגובה אינו נושם או שאינו נושם כרגיל (למשל, משתנק).
+===פינוי נתיב האוויר כאשר קיים מקוניום===
+*2020 (מעודכן): לא מומלץ לבצע לרינגוסקופיה עם או בלי שאיבה טרכיאלית ביילודים שאינם חיוניים (המציגים [[דום נשימה חסימתי|דום נשימה]] או מאמץ נשימתי שאינו יעיל) ושנולדו עם מים מקוניאלים (MSAF)
+*2020 (מעודכן): צנרור ושאיבה טרכיאלית עשויים להיות מועילים ביילודים לא חיוניים שנולדו עם מים מקוניאלים ואשר מראים סימנים לחסימה בנתיב האוויר במהלך הנשמה בלחץ חיובי
+*2015 (ישן): כאשר קיים מקוניום, אין המלצה לבצע צנרור שגרתי לשאיבה טרכיאלית בתנאים אלה, מכיוון שאין מספיק ראיות להמשיך ולהמליץ על פעולה זו
+*סיבה: יש לבצע פעולות ראשוניות והחייאה בלחץ חיובי ביילודים שזה עתה נולדו עם מים מקוניאלים ושאינם חיוניים בזמן הלידה. רק כאשר יש חשד לחסימה בנתיב האוויר לאחר ביצוע הנשמה בלחץ חיובי, ישנה התוויה לשאיבה אנדוטרכיאלית. ראיות ממחקרי RCT מראים שליילודים שאינם חיוניים, ושנולדו במים מקוניאלים, יש את אותן התוצאות (הישרדות, צורך בתמיכה נשימתית) בין אם מבוצע בהם שאיבה לפני או אחרי תחילתה של ההנשמה בלחץ חיובי. לרינגוסקופיה ושאיבה אנדוטרב כיאלית אינם נדרשים בשגרה ביילודים שנולדים עם מים מקוניאלים, אך עשויים להיות מועילים ביילודים שמראים סימנים לחסימה בנתיב האוויר בשעה שמבוצעת בהם הנשמה בלחץ חיובי.
-*הוגברה החשיבות של זיהוי מהיר של דום לב אפשרי על-ידי מוקדנים, עם מתן הוראות מיידיות למטלפן לבצע החייאת לבריאה (כלומר, החייאת לב-ריאה בהנחיית מוקדן).
+===גישה וסקולרית===
+*2020 (חדש): הגישה המומלצת ביילודים שזקוקים לגישה וסקולרית בשעת הלידה היא דרך וריד הטבור. אם גישה תוך-ורידית אינה אפשרית, יהיה זה סביר להשתמש בגישה תוך גרמית
+*סיבה: יילודים שלא הגיבו להנשמה בלחץ חיובי ועיסויי חזה זקוקים לגישה וסקולרית לקבלת עירוי של אפינפרין ו/או מרחיבי נפח. צנתור הוריד הטבורי היא הטכניקה המועדפת בחדר הלידה. גישה תוך גרמית מהווה חלופה אם אין אפשרות לגישה דרך וריד הטבור או אם הטיפול ניתן מחוץ לחדר הלידה. מספר דוחות מקרה תיארו סיבוכים מקומיים הקשורים למיקום המחט בגישה תוך-גרמית
-*הרצף המומלץ עבור מבצע החייאה יחיד אושר: מבצע ההחייאה היחיד צריך להתחיל בעיסו" בית חזה לפני הנשמת הנפגע (C-A-B ולא A-B-C) כדי להפחית עיכוב של העיסוי הראשון. מבצע החייאה יחיד צריך להתחיל החייאת לב-ריאה עם 30 עיסו״ בית חזה ולאחריהם 2 הנשמות.
+===הפסקת החייאה===
+*2020 (מעודכן): ביילודים שנולדו זה עתה ושמבוצעת בהם החייאה, אם אין דופק ובוצעו כל שלבי ההחייאה, יש לדון בהפסקת מאמצי ההחייאה עם הצוות הרפואי ועם המשפחה. פרק זמן סביר לעריכת שינוי זה במטרות הטיפול הוא כ-20 דקות אחרי הלידה
+*2010 (ישן): ביילוד שנולד זה עתה ללא דופק שניתן לאיתור, ראוי לשקול הפסקת ההחייאה אם עדיין לא ניתן לאתר דופק לאחר 10 דקות
+*סיבה: ליילודים שזה עתה נולדו ולא מגיבים למאמצי ההחייאה עד כ-20 דקות לאחר הלידה יש סיכוי נמוך להישרדות. מסיבה זו, מוצע לקבוע מסגרת זמן לקבלת החלטות בנוגע להפסקת ההחייאה, תוך הדגשת המעורבות של ההורים ושל צוות ההחייאה לפני שינוי הכיוון של הטיפול
-*קיימת הדגשה מתמשכת של המאפיינים של החייאת לבריאה איכותית: עיסויי בית חזה בקצב ובעומק מתאימים, מתן אפשרות להתפשטות מחדש מלאה של בית החזה לאחר כל עיסוי, צמצום ההפרעות בעת ביצוע העיסויים והימנעות מהנשמה מופרזת.
+===ביצועים אנושיים ומערכתיים===
+*2020 (מעודכן): עבור משתתפים שעברו הכשרה בהחייאה נאונטלית, יש לבצע הכשרת רענון צוותית או אישית בתדירות גבוהה יותר מפעם בשנתיים, בתדירות שתומכת בשימור ידע, מיומנויות והתנהגויות
-*הקצב המומלץ לעיסויי בית חזה הוא 100 עד 120 לדקה (עודכן מקצב של לפחות 100 לדקה).
+*2015 (ישן): מחקרים שבדקו את התדירות שבה אנשי צוות רפואי או סטודנטים בתחומים רפואיים צריכים לעבור הכשרה, הראו שלא היה הבדל בתוצאות החולים אך הם הצליחו להראות יתרונות בביצועים פסיכומוטורים, בידע ובביטחון העצמי כאשר הכשרה ממוקדת התרחשה כל 6 חודשים או בתדירות גבוהה יותר. לכן, מוצע שההכשרה למשימת ההחייאה הנאונטלית תתקיים בתדירות גבוהה יותר מאשר פרק הזמן הנוכחי העומד על שנתיים
+*סיבה: מחקרים לימודיים מראים שידע ומיומנויות בהחייאת לב-ריאה דועך תוך 3 עד 12 חודשים לאחר ההכשרה. במחקרי סימולציה הוכח שהכשרות דחף קצרות משפרות את הביצועים ומפחיתות תמותת יילודים בסביבות עם משאבים מועטים. כדי לצפות ולהתכונן באופן יעיל, מטפלים וצוותים עשויים לשפר את ביצועיהם עם תרגול תכוף
-*ההמלצה המובהרת לגבי העומק של עיסויי בית החזה במבוגרים היא לפחות 2 אינץ' (5 ס״מ) אך לא יותר מאשר 2.4 אינץ' (6 ס״מ).
-*ניתן לשקול מתן נלוקסון על-ידי עובר אורח אם קיים חשד למקרה חירום מסכן חיים הקשור באופיואידים.
-מטרת שינויים אלה היא לפשט את ההכשרה של מבצעי החייאה שאינם אנשי צוות רפואי ולהדגיש את הצורך להתחיל עיסו" בית חזה מוקדמים לנפגעי דום לב פתאומי. מידע נוסף על שינויים אלה מופיע להלן.
-{| width=50% border="3"  bgcolor="#eeffee" align="center" cellpadding="8"
-|-
-| בנושאים הבאים שינויים או נקודות מודגשות הדומים לאלה של מבצע החייאה שאינו איש צוות רפואי מסומנים בכוכבית (*).
-|}
-===תכניות להפעלת דפיברילטור חיצוני אוטומטי בקהילה על-ידי מבצעי החייאה שאינם אנשי צוות רפואי===
-מומלץ שתכניות דפיברילציה נגישה לציבור למטופלים עם דום לב מחוץ לבית חולים יוטמעו במקומות ציבוריים בהם קיים סיכוי גבוה יחסית להתרחשות דום לב נצפה (למשל, שדות תעופה, בתי קזינו, מתקני ספורט).
-בהנחיות של 2010 הומלץ שאנשי שירותי החירום יבצעו החייאת לב-ריאה וישתמשו בדפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים כדי להגדיל את שיעורי ההישרדות במקרי דום לב פתאומי מחוץ לבית חולים.
-בהנחיות של 2010 הומלץ על כינון תכניות של מיקום דפיברילטור חיצוני אוטומטי במקומות ציבוריים בהם קיים סיכוי גבוה יחסית להתרחשות דום לב נצפה (למשל, שדות תעופה, בתי קזינו, מתקני ספורט).
-'''סיבה''': קיימות ראיות ברורות ועקביות להישרדות משופרת לאחר דום לב כאשר עוברי אורח ביצעו החייאת לב-ריאה והשתמשו מהר בדפיברילטור חיצוני אוטומטי. לכן, גישה מיידית לדפיברילטור היא רכיב בסיסי של מערכת הטיפול. להטמעה של תכנית דפיברילציה נגישה לציבור נחוצים 4 רכיבים חיוניים:
-#תגובה מתוכננת ומתורגלת הכוללת באופן אידאלי זיהוי של מקומות ושכונות בהן קיים סיכון גבוה לדום לב, הכנסת דפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים לאותם אזורים ווידוא שעוברי אורח יודעים היכן נמצאים הדפיברילטורים החיצוניים האוטומטיים, ובאופן טיפוסי פיקוח של אנשי צוות רפואי;
-# הכשרה של מבצעי החייאה צפויים בהחייאת לב-ריאה בשימוש בדפיברילטור חיצוני אוטומטי;
-# קישור משולב עם מערכת שירותי חירום רפואי המקומית;
-#תכנית מתמשכת לשיפור האיכות.
-גישה של מערכת טיפול לדום לב מחוץ לבית חולים עשויה לכלול מדיניות ציבורית המעודדת דיווח על מיקומים של דפיברילטור חיצוני אוטומטי לנקודות גישה לשירות ציבורי (PSAPs; המונח "נקודת גישה לשירות ציבורי" מחליף את הביטוי הפחות מדויק "מרכז שיגור של שירותי חירום רפואי") . מדיניות כזו תאפשר לנקודות גישה לשירות ציבורי להנחות עוברי אורח לקחת את הדפיברילטור החיצוני האוטומטי הקרוב ולהשתמש בו כאשר מתרחש דום לב מחוץ לבית חולים. עיריות רבות וכן הממשלה הפדרלית של ארה״ב חוקקו חוקים למיקום דפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים בבנייני עירייה, מקומות מפגש ציבוריים גדולים, שדות תעופה, קניונים ובתי ספר. לגבי 20% ממקרי דום לב מחוץ לבית חולים המתרחשים באזורים ציבוריים, תכניות קהילתיות אלה מייצגות חוליה חשובה בשרשרת ההישרדות בין זיהוי לבין הפעלה של נקודות גישה לשירות ציבורי. מידע זה מורחב ב"חלק 4: מערכות טיפול ושיפור איכות מתמשך" בעדכון ההנחיות לשנת 2015 .
-אין ראיות המספיקות כדי להמליץ בעד או נגד פריסה של דפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים בבתים. קיימת סבירות נמוכה בהרבה שעיסויי בית חזה יינתנו לנפגעי דום לב מחוץ לבית חולים המתרחש במגורים פרטיים מאשר למטופלים העוברים דום לב במקום ציבורי. הוראות בזמן אמת שנותנים מוקדני החירום עשויות לעזור למבצעי החייאה אפשריים בבית להתחיל בפעולה. ניתן לשפר את התוצאים באמצעות תכניות הכשרה איתנות של החייאת לב-ריאה בקהילה לטיפול בדום לב, יחד עם פרוטוקולי שיגור יעילים להכנה מוקדמת.
-===זיהוי נשימות גסיסה על-ידי המוקדן===
-לפעמים רואים אצל נפגעי דום לב פעילות דמוית פרכוסים או נשימות גסיסה העלולות לבלבל מבצעי החייאה אפשריים. מוקדנים צריכים לעבור הכשרה "חודית במטרה לזהות תופעות אלה של דום לב ולאפשר זיהוי מהיר וביצוע מיידי של החייאת לב-ריאה בהנחיית המוקדן.
-כדי לעזור לעוברי אורח לזהות דום לב, על המוקדן לשאול על חוסר תגובה של הנפגע ועל איכות הנשימה (תקינה לעומת בלתי תקינה). אם הנפגע חסר תגובה ואין נשימה או שיש נשימה בלתי תקינה, מבצע ההחייאה והמוקדן צריכים להניח שהנפגע בדום לב. מוקדנים צריכים לעבור הדרכה כיצד לזהות חוסר תגובה עם נשימות בלתי תקינות או נשימות גסיסה מבין טווח של מראות ותיאורים קליניים.
-בהנחיות של 2010 נכתב שכדי לעזור לעוברי אורח לזהות דום לב, על המוקדן לשאול לגבי נפגע מבוגר אם הוא מגיב, אם הנפגע נושם ואם הנשימה תקינה, בניסיון להבחין בין נפגעים עם נשימות גסיסה (כלומר, אלה הזקוקים להחייאת לב-ריאה) לבין נפגעים שנושמים כרגיל ואינם זקוקים להחייאת לב-ריאה.
-'''סיבה''': שינוי זה מההנחיות של 2010 מדגיש את התפקיד שעשויים למלא מוקדני החירום בעזרה למבצע החייאה שאינו איש צוות רפואי לזהות נשימה תקינה או נשימה בלתי תקינה.
-על המוקדנים לעבור הדרכה מיוחדת כיצד לעזור לעוברי אורח לזהות שנשימות גסיסה הן סימן לדום לב. על המוקדנים להיות גם מודעים לכך שפרכוסים כלליים קצרים עלולים להיות הסימן הראשון לדום לב.
-לסיכום, בנוסף להפעלה של אנשי שירותי החירום, המוקדן צריך לשאול ישירות אם המטופל חסר תגובה ואם הנשימה תקינה או בלתי תקינה, כדי לזהות מטופלים עם אפשרות לדום לב ולאפשר לבצע החייאת לב-ריאה בהנחיית מוקדן.
-===דגש על עיסויי בית חזה (*)===
-מבצעי החייאה חסרי הכשרה שאינם אנשי צוות רפואי צריכים לבצע לנפגעי דום לב מבוגרים החייאת לב-ריאה הכוללת עיסויים בלבד (רק בידיים), עם או ללא הדרכת המוקדן. מבצע ההחייאה צריך להמשיך בהחייאת לב-ריאה הכוללת עיסויים בלבד עד להגעה של דפיברילטור חיצוני אוטומטי או מבצע החייאה בעל הכשרה נוספת. מבצע החייאה שאינו איש צוות רפואי צריך, לכל הפחות, לבצע לנפגעי דום לב עיסויי בית חזה. בנוסף, אם מבצע ההחייאה שאינו איש צוות רפואי שעבר הכשרה מסוגל לבצע הנשמות, עליו להוסיף הנשמות בקצב של 30 עיסויים ל-2 הנשמות. מבצע ההחייאה צריך להמשיך בהחייאת לב-ריאה עד שדפיברילטור חיצוני אוטומטי מגיע ומוכן לשימוש, צוות של שירותי חירום רפואי לוקח עליו את הטיפול בנפגע, או שהנפגע מתחיל לזוז.
-בהנחיות של 2010 נכתב שאם לעובר האורח אין הכשרה בהחייאת לב-ריאה, עליו לבצע החייאת לב-ריאה הכוללת עיסויים בלבד לנפגע מבוגר שהתמוטט לפתע, עם דגש על "לחץ לחיצות חזקות ומהירות" על מרכז בית החזה, או לפעול על-פי ההנחיות של מוקדן שירותי חירום רפואי. מבצע ההחייאה צריך להמשיך החייאת לב-ריאה הכוללת עיסויים בלבד עד שדפיברילטור חיצוני אוטומטי מגיע ומוכן לשימוש או שצוות של שירותי חירום רפואי לוקח עליו את הטיפול בנפגע. כל מבצע החייאה שאינו איש צוות רפואי צריך, לכל הפחות, לבצע לנפגעי דום לב עיסויי בית חזה. בנוסף, אם מבצע ההחייאה שאינו איש צוות רפואי שעבר הכשרה מסוגל לבצע הנשמות, יש לתת עיסויים והנשמות בקצב של 30 עיסויים ל-2 הנשמות. מבצע ההחייאה צריך להמשיך בהחייאת לב-ריאה עד שדפיברילטור חיצוני אוטומטי מגיע ומוכן לשימוש או שצוות של שירותי חירום רפואי לוקח עליו את הטיפול בנפגע.
-'''סיבה:''' למבצע החייאה שלא עבר הכשרה קל יותר לבצע החייאת לב-ריאה הכוללת עיסויים בלבד והיא יכולה להיות יעילה יותר כאשר מוקדן מנחה אותו דרך הטלפון. יתר על כן, שיעורי ההישרדות מדום לב במבוגרים עם אטיולוגיה לבבית דומים בין החייאת לב-ריאה הכוללת עיסויים בלבד לבין החייאת לב-ריאה הכוללת עיסויים והנשמות, כאשר מבצעים אותן לפני הגעת שירותי חירום רפואי. מאידך, למבצע החייאה שאינו איש צוות רפואי שעבר הכשרה ומסוגל לעשות זאת, ההמלצה נשארת לבצע גם עיסויים וגם הנשמות.
-===קצב עיסויי בית החזה (*)===
-במבוגרים נפגעי דום לב כדאי שמבצעי החייאה יבצעו עיסויי בית חזה בקצב של 100 עד 120 עיסויים לדקה.
-בהנחיות 2010 נאמר שכדאי שמבצעי החייאה שאינם אנשי צוות רפואי ואנשי צוות רפואי יבצעו עיסויי בית חזה בקצב של לפחות 100 עיסויים לדקה.
-'''סיבה:''' מספר עיסויי בית החזה שניתן לדקה במהלך החייאת לב-ריאה הוא גורם קובע חשוב לגבי חזרה של מחזור דם עצמוני (ROSC) והישרדות עם תפקוד נוירולוגי טוב. המספר בפועל של עיסויי בית חזה שניתן לדקה נקבע על-ידי קצב עיסויי בית החזה ומספר ומשך ההפסקות בעיסוי (למשל, כדי לפתוח נתיב אוויר, לתת הנשמות, לאפשר לדפיברילטור החיצוני האוטומטי לבצע בדיקה). ברוב המחקרים, מספר רב יותר של עיסויים קשור בשיעורי הישרדות גבוהים יותר ומספר נמוך יותר של עיסויים קשור בשיעורי הישרדות נמוכים יותר. כדי לתת עיסויי בית חזה נאותים יש צורך להדגיש לא רק את קצב העיסויים המתאים אלא גם את הצורך לצמצם הפסקות ברכיב חיוני זה בהחייאת לב-ריאה. קצב עיסויים בלתי מתאים או הפסקות תכופות (או שניהם) יפחיתו את מספר העיסויים הכולל הניתן בדקה. מידע חדש בעדכון ההנחיות לשנת 2015 הם הגבולות העליונים המומלצים לקצב העיסוי ולעומק העיסוי, על סמך נתונים מקדמיים המצביעים על כך שקצב ועומק מופרזים של העיסויים משפיעים לרעה על התוצאים. ההוספה של גבול עליון לקצב העיסויים מבוססת על ניתוח אחד של מחקר מרשם נתונים המקשר קצבי עיסויי מהירים ביותר (יותר מ-140 לדקה) עם עומק עיסוי בלתי מתאים. ב'''מסגרת 1''' מדמים זאת לנסיעת כלי רכב כדי להסביר את השפעת קצב העיסויים וההפסקות על מספר העיסויים הכולל שניתן במהלך החייאה.
-==ראו גם==
-* [[החייאת לב-ריאה וטיפול קרדיווסקולרי דחוף|לתוכן העניינים של ההנחיה]]
 [[קטגוריה:קרדיולוגיה]]
 [[קטגוריה:הנחיות קליניות]]
+[[קטגוריה:פנימית]]
+[[קטגוריה:רפואה דחופה]]