סמן ביולוגי ST2

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
ST2
שמות אחרים	Soluble ST2, IL-33 Receptor
מעבדה	כימיה בדם
תחום	אבחון והערכה של אי-ספיקת לב
טווח ערכים תקין	גברים מגיל 2-17 שנה-פחות מ-43 ננוגרם/מ"ל; גברים מעל גיל 18 שנה-פחות מ-52 ננוגרם/מ"ל. נשים מגיל 2-17 שנה-פחות מ-43 ננוגרם/מ"ל; נשים מעל גיל 18 שנה-פחות מ-38.7 ננוגרם/מ"ל.
יוצר הערך	פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה:

סיוע בהערכה פרוגנוסטית של מתאשפזים עם אי-ספיקת לב כרונית או חריפה.

אי ספיקת לב והתפתחות השיטות לאבחונה

אי-ספיקת לב (heart failure ולהלן HF) היא תסמונת מורכבת של תסמינים המעידים על פגיעה בצירקולציה הפיזיולוגית האמורה לתמוך בפעילות הלב. רק להמחשה של השכיחות הרבה של HF, נציין שהיא מנת חלקם של כ-900,00 אנשים בבריטניה (Cleland וחב' ב-Br Soc Heart Failure משנת 2012), כאשר באוכלוסייה שונה לחלוטין בסאו פאולו ובריו דה ז'ניירו HF היווה 6.3% מכלל הפטירות בשנת 2006 (Bocchi ב-Curr Med Rev משנת 2013, ואילו בריו דה ז'ניירו נמצא שבאוכלוסייה מעל גיל 45 שנה, שכיחות HF עמדה על 9.3% (על פי Jorge וחב' ב-Int J Cardiovasc Sci משנת 2015). למרות שהפרוגנוזה של HF השתפרה עם ההתנהלות העדכנית בלוקים ב-HF, עדיין אלה עם אי-ספיקה קשה צפויים לאשפוזים תכופים ופרוגנוזה לא מעודדת. זו הסיבה לחיוניות הרבה של שיטות אבחון רגישות ואמינות שתאפשרנה התחלת טיפול מוקדם ככל האפשר.

לאחר שנים רבות בהן בדיקת אֶקו-לב שלטה בתחום ההערכה של HF, החל העידן של BNP אוB-type natriuretic peptide וכן NT-proBNP או N-terminal proBNP, הנחשבים כיום ל"מדדי הזהב" כבדיקות לאבחון HF חריף. אלא שהשימוש הפרוגנוסטי של BNP מוגבל, ותפקידו בניווט הטיפול ב-HP אינו מבוסס. על פי Maisel וחב' ב-Eur J Heart Fail משנת 2008, לשני המדדים BNP ו-NT-proBNP יש "תחום אפור" המגביל את הדיוק האבחוני, וכן רמותיהם מושפעות בגורמים נוספים כגון גיל, מגדר, דרגת ההיפרטרופיה של החדר השמאלי, ותפקודי הכבד והכליות. לכן סמנים אחדים נבחנו בניסיון למצוא מדד ביולוגי בעל משמעות פרוגנוסטית, ומסתמן ש-ST2 שהוא סמן לתהליכי פיברוזיס לבבי ו-remodeling, הוא מועמד מבטיח שהתווסף לאחרונה לארסנל הכלים המסייעים להתנהלות עם חולי HF.

הביולוגיה של ST2 מסיס

ST2 הוא חבר במשפחת הקולטן לאינטרלוקין IL-1, הידועה גם כ-interleukin 1 receptor-like 1 או IL1RL-1 (על פי Pascual-Figal וחב' ב-Am J Cardiol משנת 2014). המושג ST2 מבטא את "Suppression of Tumorigenicity 2". הוא התגלה בשנת 1989, אך רק בשנת 2002, Weinberg וחב' פרסמו ב-Circulation ש-ST2 יכול להיות מבוטא בתאי הלב כתגובה לעקה קרדיאלית. במחקר זה נמצא ש-mRNA של ST2 הושרה פי-4.7 בתאים מיוציטים של הלב על ידי עקה מכאנית, וכאשר ביצעו ליגציה של העורקים הכלילים בעכברים, נמדדה עליה זמנית של ST2 בנסיוב בשיעור של 20.8 ננוגרם/מ"ל בהשוואה לרמת ST2 של 0.8 ננוגרם/מ"ל בעכברים בהם לא בוצעה פעולה זו. כמו כן נמצאה במחקר זה במדגם של 69 מטופלים, עליה ברמת ST2 יום אחד לאחר אירוע של אוטם שריר לב. מחקר זה משך את תשומת ליבם של חוקרים לתפקידו במערכת הקרדיו-וסקולארית. ל-ST2 יש 2 איזופורמים עיקריים: האחד מהם טרנסממברנאלי או תאי (ST2L), והשני מסיס או צירקולטורי (sST2) על פי Sanada וחב' ב-J Clin Invest משנת 2007.

ST2 משמש כקולטן של interleukin-33 או IL-33, שהוא ציטוקין דמוי-IL-1 המופרש מתאים חיים בתגובה לנזק תאי. IL-33 משפיע על ידי שהוא נקשר לאיזופורם הטרנס-ממברנאלי ST2L. אינטראקציה זו היא בעלת תכונות המגנות על הלב (cardiprotective) במודלים ניסיוניים, בכך שהיא מפחיתה תהליכי פיברוזיס של שריר הלב, מפחיתה היפרטרופיה של קרדיו-מיוציטים, מפחיתה אפופטוזיס של תאי לב, ומשפרת את פעולת שריר הלב. אך הפעילות הקרדיו-פרוטקטיבית הזו מתבצעת באופן בלעדי דרך הקולטן הטרנס-ממברנאלי ST2L ולא על התקשרות לאיזופורם המסיס sST2: מערכת ה-IL-33/ST2 עוברת שדרוג על ידי קרדיו- מיוציטים ופיברובלסטים בתגובה לנזק קרדיאלי. כאשר sST2 נקשר בחוזקה ל-IL-33 הוא מתחרה עם יכולת IL-33 להיקשר לקולטן הטרנס-ממברנאלי ST2L. כלומר, ההתקשרות של IL-33 עם האיזופורם המסיס של ST2, חוסמת של מערכת IL-33/ST2L ומונעת את ההשפעות הקרדיו-פרוטקטיביות שתוארו.

לכן, ההתייחסות אל sST2 היא כאל "מולקולת הסחה" או כ-decoy receptor (על פי Schmitz וחב' ב-Immunity משנת 2005). כלומר, מערכת ST2 פועלת לא רק כתווך של פעילות IL-33 דרך האיזופורם הממברנאלי ST2L, אלא גם כמעכבת של פעילות IL-33 על ידי האיזופורם המסיס שלו sST2 (תרשים). למרות שהמקורות העיקריים של sST2 הם פיברובלסטים ותאי שריר ממקור לבבי בתגובה לנזק או לעקה (stress), ידועים גם מקורות לא מיוקרדיאליים: תאי אנדותל ממערכות מאקרו-וסקולאריות (אבי העורקים והעורקים הכליליים), ותאי אנדותל ממערכות לבביות מיקרו-וסקולאריות, הם מקורות של sST2. יחד עם זאת, התרומה של יצירת sST2 ממקורות חוץ-לבביים לפתו-פיזיולוגיה של HF עדיין לא ברורה.

ST2 כרוך גם עם תהליכים דלקתיים וחיסוניים, בעיקר באלה הקשורים לרגולציה של תאי-פיטום (mast cells) ושל תאים הידועים כ-type 2 CD4 T-helper cells, ובייצור של ציטוקינים הכרוכים ב-Th2. לכן, הודגם תפקיד של מערכת IL-33/ST2 במחלות הקשורות עם תגובה של Th2 כגון אסתמה, פיברוזיס פולמונארי, דלקת מפרקים שגרונית (RA), מחלות קולאגן וסקולאריות, ספסיס, טראומה, ממאירות, מחלות פיברו-פרוליפרטיביות, הידבקות עם תולעים, וקוליטיס מכייבת. למעשה, הרבה מהידע שנרכש על מערכת IL-33/ST2 הגיע ממחקרים על מחלות החיסוניות הללו, עוד לפני ההכרה של תפקידו הקרדיו-וסקולארי.

ST2 וההערכה הפרוגנוסטית במצבי אי-ספיקת לב חריפה

פפטידים נתרי-אוּרטיים דוגמת BNP הם הסמנים המועדפים לאבחון HF עם קוצר נשימה חריף. למרות שפפטידים אלה הם בעלי תפקיד פרוגנוסטי, יש עדיין מקום לשיפור. נראה שלמרות ש-ST2 אינו נחשב לסמן אבחוני, הוא עשוי להיות שימושי לצורך רבּוּד הסיכון (risk stratification) בחולים עם HF. בחולים עם אי-ספיקת-לב חריפה, המחקר הראשון בו נמדדו בעזרת ערכת Presage רמות ST2 ידוע כ-PRIDE שדווח על יד Januzzi וחב' ב-J Am Coll Cardiol משנת 2007. שיטת Presage מצטיינת בדיוק וברגישות גבוהים (Dieplinger וחב' ב-Clin Chim Acta משנת 2009). במחקר PRIDE השתתפו 593 מתאשפזים בחדר מיון עם קוצר נשימה חריף. נמצא שרמות sST2 היו גבוהות משמעותית במתאשפזים עם אי-ספיקת לב חריפה בהשוואה לאלה שלא אובחנה בהם אי-ספיקה (0.5 לעומת 0.15 ננוגרם/מיליליטר, כאשר p<0.001).

במחקר זה התברר ש-sST2 הוא מנבא עוצמתי של תמותה. חולים שנפטרו במהלך שנה אחת של המחקר היו בעלי ערך sST2 של 1.08 ננוגרם/מ"ל בהשוואה לאלה ששרדו (0.18 ננוגרם/מ"ל, ונמצא גם מתאם ברור בין רמות sST2 לבין שיעורי התמותה. גם באנליזה רבת-משתנים (multivariate), נותר sST2 מנבא חזק של תמותה תוך שנה אחת במטופלים עם או בלי HF. הערך הפרוגנוסטי של sST2 המתווסף לזה של NT-proBNP, הראה שבמטופלים בהם 2 מדדים אלה היו מוגברים היו בעלי הסיכון הגבוה ביותר של כמעט 40% תמותה במלך שנה אחת מהבדיקה (תמונה למטה) על פי Januzzi וחב' ב-Am J Cardiol משנת 2015). התמותה המוגברת באלה עם ערכי sST2 מוגברים נשארה בתוקף אף במהלך 4 שנים מביצוע בדיקה זו.

רמות sST2 בהגעה לאשפוז, כפונקציה של ההישרדות לאחר שנה (מחקר PRIDE)

שיעורי תמותה לאחר שנה כפונקציה של עשירוני ST2 המתאשפזים עם קוצר נשימה (מחקר PRIDE)

תת-אנליזה נוספת במסגרת מחקר PRIDE כללה 346 מטופלים עם אבחון של HF. במחקר זה ערכי sST2 בעת האשפוז תאמו את המדדים של NYHA, אך בניגוד לפפטידים BNP ו-NT-proBNP, רמות sST2 לא תאמו גיל, אבחון קודם של HF, מסת הגוף-BMI, פרפור פרוזדורים, או את הגורם ל-HF (איסכמי או לא-איסכמי). תת-אנליזה זו (Mueller וחב' ב-Clin Chem משנת 2008, ו-Rehman ו-Mueller ב-J Am Coll Cardiol משנת 2008), הראתה באנליזה רב-משתנית של Cox regression, ש-sST2 היה כרוך בהגברה פי-2 של תמותה בלי כל קשר לפרמטרים אחרים כולל פפטידים נתרי-אורטיים. ההערכה של sST2 פעלה היטב באלה עם HF, בהם מקטע הפליטה היה מופחת או שמור.

רמות ST2 מסיס וחומרת תסמיני אי-ספיקת לב בתרחישים של אי-ספיקה חריפה

במחקר של Shah וחב' (Circ Heart Fail משנת 2009), שהתבצע עם 139 מטופלים שהשתתפו במחקר המקורי של PRIDE, לגביהם היו נתונים מפורטים של אקו-קרדיוגרפיה דו-ממדית בתחילת האשפוז, מנבאים של רמות sST2 באנליזה רב-משתנית היו לחץ הדם הסיסטולי של החדר הימני, מקטע הפליטה של החדר השמאלי, הממדים הסיסטולי והדיאסטולי של החדר השמאלי, רמת NT-proBNP, קצב הלב, וההתרחבות של הווריד הג'וגולרי המוביל דם מהזרועות. נתונים אלה מרמזים לכך שהביולוגיה של ST2 מעורבת בתהליך ה-remodeling, ובכך יכולת השפעת ST2 על הפרוגנוזה.

שיעורי תמותה במטופלים מבוטאים כפונקציה של רמות ST2 ושל רמות (A) ‏ NT-proBNP ו-(B) ‏ BNP

הערכים של רמות ST2 בשיטות המדידה הישנות והחדשות אינם ברי-השוואה. בהתאם, שימוש בשיטה העכשווית והרגישה יותר (Presage ST2 Assay, של חברת Critical Diagnostics מ-San Diego), נמצא שערכי ST2 שלמעל 35 ננוגרם/מ"ל כרוכים בפרוגנוזה גרועה יותר בסובלים מ-HF, וערך זה אמנם נקבע כ-cutoff למטרה זו. יחד עם זאת צפוי שריכוזים ממוצעים של sST2 יהיו אף גבוהים יותר בעת האשפוז. במחקר PRIDE הערך הממוצע של ST2 שנקבע בשיטת Presage, היה 42.7 ננוגרם/מ"ל, כאשר הערכים הממוצעים בשורדים שנה אחת לפחות לעומת אלה שלא שרדו היו 35.8 ננוגרם/מ"ל לעומת 67.4 ננוגרם'מ"ל, בהתאמה.

נראה שככל שחומרת HF גדולה יותר, כך גם ערכי ST2, ואמנם Zilinski וחב' דווחו ב-Crit Care משנת 2012, שבאלה מבין המאובחנים עם HF שמחלתם חמורה ביותר, ערכי ST2 היו בממוצע 148 ננוגרם/מ"ל, כאשר טווח הערכים נע בין 880-26 ננוגרם/מ"ל. במחקר GREAT שכלל 5,306 מטופלים עם HF חריף, מבין כל הפרמטרים שנמדדו בשעת הקבלה לאשפוז, ST2 התברר כסמן החזק ביותר עם היכולת לניבוי המדויק ביותר של תמותה צפויה הן בטווח המידי של 30 יום, והן בטווח הממושך יותר של שנה (Lassus וחב' ב-Int J Cardiol משנת 2011).

מדידות סדרתיות של ST2 במטופלים עם אי-ספיקת לב חריפה

למרות שערכי ST2 בהגעה לאשפוז נמצאו בעלי כושר ניבוי לגבי נתוני ההמשך, מדידות סדרתיות של ST2 הן אפילו בעלי ערך מוסף, העשוי לסייע בהחלטות טיפוליות (Wu וחב' ב-Am Heart J משנת 2013, ו-Maisel וחב' ב-Am J Cardiol משנת 2015). יתרה מכך, ערכי sST2 אינם מושפעים משמעותית על ידי גיל, מגדר, BMI ותפקודי כליות בניגוד ל-BNP ול- NT-proBNP. אחד המחקרים הראשונים להעריך מדידות סדרתיות של sST2 בוצע על ידי Boisot וחב' והתפרסם ב-J Card Fail משנת 2008. במחקר זה, sST2 נמדד מדי יום ב-150 מטופלים שהתאשפזו עם אי-ספיקה חמורה, ונמצא בו שערכי מדד זה משתנים במהירות בתגובה לטיפולים. מטופלים בהם ערכי sST2 פחתו במהירות לאחר הגעה לאשפוז היו בעלי תוצאות הישרדות יותר טובות בטווח הקרוב. לעומתם, אלה עם ערכי sST2 מוגברים במהלך שבוע האשפוז הראשון, הם בעלי הסתברות גבוהה של תמותה במהלך 6 החודשים הבאים. מחקר זה מצא שאלה מבין המתאשפזים עם ירידה של 15.5% או יותר בערכי ST2 במהלך תקופת המעקב היו בעלי סיכון של 7% למות בתקופה זו, ואילו אלה מהנבדקים עם ירידה פחותה מ-15.5% במהלך המעקב, היו בעלי סיכון של 33% של פטירה בתקופה זו.

תוצאות דומות הושגו על ידי Manzano-Fernandez וחב' ב-Cardiology משנת 2012, שמצאו שאלה עם ערכים הממוצעים של sST2 שפחתו אצלם במהלך האשפוז מ-62 ל-44 ננוגר/מ"ל שרדו תקופה ממושכת יותר, ואילו המטופלים בהם חלה עלייה ברמת ST2 היו בסיכון תמותה גבוה יותר. אלה מבין המטופלים בהם ערכי sST2 היו גבוהים הן בקבלתם לאשפוז וכן ביום 4 שלו היו בעלי שיעורי התמותה הגבוהים ביותר, זאת בהשוואה לאלה בהם נתוני מדד זה היו נמוכים בקבלה לאשפוז וכן ביום הרביעי לשהותם בבית החולים, שנהנו משיעורי תמותה נמוכים ביותר. גם Breidthardt וחב' בדווח משנת 2013 ב-J Card Fail, מצאו שאלה עם ירידה של 42% בערכי sST2 במהלך 48 השעות הראשונות לאשפוז, היו בעלי הישרדות גבוהה יותר בהשוואה לאלה עם ממוצע ירידה של 25% בלבד בפרק זמן זה.

במחקרים המתוארים, הערך הפרוגנוסטי של sST2 היה גבוה יותר מזה של BNP ו-NT-proBNP. השינויים הדינאמיים ברמות sST2 מקבלה לאשפוז עד לשחרור ממנו, והערך הסופי שלו בשעת השחרור מהאשפוז, תורמים להערכה ולניבוי של משך ההישרדות. במטופלים עם HF כרוני, נמצא ש-sST2 יכול לנבא תהליכי remodeling בשריר הלב (Weir וחב' ב-J Am Coll Cardiol משנת 2010,ו-Gaggin וחב' ב-Circ Heart Fail משנת 2013). הקשר בין sST2 לבין תהליכי remodeling מעלה את האפשרות של זיהוי אותם מטופלים שעשויים להגיב היטב לטיפולים נוגדי remodeling. לדוגמה, אלה עם אי-ספיקה חריפה וערכי sST2 גבוהים, מפיקים תועלת בעיקר מתרפיה עם חוסמי β.

כמו באי-ספיקה חריפה, כן גם באי-ספיקה כרונית, מדידת ערכי sST2 מתבררת כמועילה כסמן פרוגנוסטי (Bayes-Genis וחב' ב-Am J Cardiol משנת 2015). מחקר ראשון בתנאים אלה התבצע ע"י Weinberg וחב' (Circulation משנת 2003), בתת-קבוצה של משתתפי מחקר PRAISE-2. אנליזה זו כללה 161 מטופלים עם class III או class-IV של אי-ספיקה לא-איסכמית, ונמצא ששינויים סדרתיים, אך לא ערכי בסיס של ST2, היו כרוכים בסכנה מוגברת לתמותה או לצורך בהשתלת לב. לאחרונה דווחו Ky וחב' ב-Circ Am Fai משנת 2011 על אוכלוסייה גדולה יותר של מטופלים עם אי-ספיקת לב כרונית. במחקר רב-מוסדי זה בהשתתפות 1,141 מטופלים עם אי-ספיקת לב כרונית, שהשתתפו במחקר PHFS או Penn Heart Failure Study, הושוו ממצאי sST2 ואלה של NT-proBNP בכל הקשור לניבוי פטירה או השתלת-לב, במהלך שנה אחת לאחר האשפוז. ממצאי מחקר PHFS מצאו קשר חזק ובלתי תלוי של מדידת sST2 בבסיס האשפוז לממצאים קליניים שליליים בהמשך.

ממצאים אלה זכו לתמיכה במחקר Barcelona בו נכללו 891 מטופלים במרכז הרפואי המטפל במקרי אי-ספיקת לב (Bayes-Genis וחב' ב-Eur J Heart Fail משנת 2012). נמצא שרמות sST2 נבאו באופן משמעותי מוות בהשוואה לגורמי סיכון קונבנציונאליים. ראוי לציין שבמחקר Barcelona המשמעות של מדידת sST2 לא נמצאה בתלות בתפקוד הכליות, בניגוד לממצאים עם NT-proBNP. יחד עם זאת, הכללת התוצאות של sST2 עם סמנים אחרים, שיפרה את כוח הניבוי גם בנבדקים עם אי-ספיקת כליות (Bayes-Genis וחב' ב-J Card Fail משנת 2013).

תרומה נוספת של מחקר Barcelona באה לביטוי בהשוואה בין sST2 ו-galectin-3 כסמני פיברוזיס ו-remodeling של הלב, כאשר galecin-3 היה מקובל כמנבא טוב של תוצאות התרחיש (De Boer וחב' ב-Ann Med משנת 2011). השוואה "ראש-בראש" של 2 סמנים אלה, העלתה ש-sST2 היה עדיף על galectin-3 ברבוד הסיכון (risk stratification) על פי Bayes-Genis וחב' ב-J A Coll Cardiol משנת 2014). שני מדדים אלה נמצאו כרוכים עם סיכון מוגבר לתמותה מסיבה כלשהי, אך רק sST2 היה כרוך עם תמותה מסיבה קרדיו-וסקולארית.

נמצא ש-ST2 היה מנבא טוב של מוות פתאומי במטופלים עם HF סיסטולי קל עד מתון. במחקר Muerte Subita, נמצא שרמות מוגברות של ST2 וכן של NT-proBNP מעל ערך ה-cut-off, היו כרוכות בשיעור גבוה (71%) של מוות פתאומי, בעוד שאם שני מדדים היו בתחום הנורמה, רק 4% מהנבדקים מתו כתוצאה ממוות פתאומי. במחקרים עדכניים כגון מחקר HF-ACTION שהיה מחקר אקראי רב-מוסדי שבחן השפעת פעילות גופנית על HF ופורסם על ידי Felker וחב' ב-Circ Heart Fail משנת 2013, וכן מחקר CORONA על פי Broch וחב' ב-Eur J Heart Fail משנת 2012 אושר הערך הפרוגנוסטי הטוב של sST2. בשנת 2014 התפרסם ב-Int J Cardiol מחקרם של Cruson וחב' בו בצעו הערכה של הערך של sST2 בנוסף לשלושת הפפטידים הנתרו-אורטיים (BNP, NT-proBNP ו-pro-BNP1-108) וכן של גורמי סיכון קונבנציונאליים כגון גיל, מקטע פליטה של חדר שמאל קצב הסינון הגלומרולארי GFR. נמצא ש-sST2 היה המנבא החזק ביותר של מוות קרדיו-וסקולארי.

במחקר אחר, נמצא ש-sST2 היה מועיל וסיפק ערך מוסף למדידת פפטידים נתרי-אורטיים במטופלים בסיכון לאי-ספיקת לב (Daniels וחב' ב-Am Heart J משנת 2010). דווח על 588 מטופלים שהופנו לבדיקת אקו-קרדיוגרפיה. נמצא שרמות גבוהות של sST2, היו כרוכות באופן בלתי תלוי עם תמותה במהלך שנה אחת, זאת אפילו בתת-קבוצה של 429 נבדקים בהם לא הייתה היסטוריה של אי-ספיקה. אף לא אחד מבין הנבדקים עם ערכי sST2 מתחת לממוצע ערכי מדד זה נפטר במהלך 6 החודשים הראשונים של המעקב. בהנחיות של American College of Cardiology ושל ה-American Heart Association משנת 2013 להתנהלות עם אי-ספיקת לב, יש בפעם הראשונה המלצה לבדוק את 2 הסמנים של פיברוזיס, ST2 ו-galectin-3 להערכת מצבים כרוניים וחריפים של אי-ספיקה. יש בהנחיות אלו דגש על תפקידו של ST2 כמנבא של מוות או של אשפוז עתידי. כן מודגש הערך המתווסף של מדידת ST2 למדידת פפטידים נתרי-אורטיים (Yancy וחב' ב-J Am Coll Cardiol משנת 2013).

מדידות סדרתיות של ST2 במטופלים עם אי-ספיקת לב כרונית

שלושה מחקרים חשובים התייחסו לערך של מדידות סדרתיות של sST2 באי-ספיקת לב כרונית. המחקר הראשון עסק בחלק ממשתתפי מחקר CORONA שבחן השפעת rosuvastatin במטופלים עםHF . במחקר זה נמדדו ערכי sST2 ב-1,449 סובלים מאי-ספיקה, וב-1,309 נבדקים בריאים. שלושה חודשים לאחר המדידה הראשונה נלקחה דגימת דם למדידה שנייה של sST2. המעקב אחר חולים אלה נמשך 2.6 שנים בממוצע, כאשר 28.2% מתוכם נפטרו במהלך המעקב מסיבה קרדיו-וסקולארית, או שעברו אירוע מוחי או אוטם שריר הלב. הרמה הממוצעת של sST2 בבסיס המחקר הייתה 17.8 ננוגרם/מ"ל. לאחר התאמה למשתנים קונבנציונאליים, נמצא שהרמה הבסיסית של sST2, הייתה מנבא משמעותי של מוות, החמרה ב-HF, ואשפוז כתוצאה מ-HF. בקרב 1,309 המופלים בהם נמדד sST2 לאחר 3 חודשים, נמצא שבאלה מתוכם בהם רמת sST2 ירדה מקץ 3 חודשים, היה סיכון מופחת של אשפוז נוסף כתוצאה מהחמרת אי הספיקה, או מסיבה קרדיו-וסקולארית אחרת. לעומת זאת, עלייה של למעלה מ-15.5% תוך 3 חודשים הגדילה את הסיכון לאשפוז מסיבה קרדיו-וסקולארית.

במחקר PROTECT (על פי Gagging וחב' ב-JACC Heart Fail משנת 2014), מתוך 151 נבדקים עם HF מסיבות של אי-תפקוד סיסטולי בהם נמדדו ערכי sST2, נמצאו 145 נבדקים בהם בוצעה יותר ממדידה אחת של מדד זה לצורך הערכה של משמעות המדידות הסדרתיות. כמו כן היו נתונים של מדידות סדרתיות של troponin. נמצא שרמות sST2 אך לא אלו של טרופונין,השתנו במהלך 10 חודשי מעקב, בהשוואה לרמות 2 מדדים אלה בבסיס המחקר. מבצעי מחקר זה הגיעו למסקנה שרמת sST2 בבסיס המחקר שהייתה נמוכה מ-35 ננוגרם/מ"ל הייתה כרוכה בפרק זמן ממושך יותר עד לאירוע הקרדיו-וסקולארי הראשון עם HR של 0.40 ו-p=0.002). לעומת זאת, רמת sST2 שהייתה גבוהה מ-35 ננוגרם/מ"ל הייתה כרוכה בפרק זמן קצר יותר עד האירוע הראשון עם דרגת סיכון (HR) גבוהה יחסית של 3.64, ו-p=0.009).

מחקר מעניין של Coglianiese וחב' (Clin Chem משנת 2012) בחן את התכונות של sST2 ב-3,450 מהמשתתפים במחקר הלב המתמשך של Framingham מהם נלקחו דגימות דם לבדיקות שיגרה סדרתיות. מתוך מדגם זה, נבחרו לבסוף 1,136 נבדקים, על ידי אי הכללתם של אלה עם מחלת עורקים כליליים, אלה עם אי-ספיקת לב, או אלה עם פרפור פרוזדורים, סוכרת, יתר לחץ-דם, השמנת יתר, מחלת מסתמים, אי-תפקוד סיסטולי של החדר השמאלי, וכן אי-תפקוד של הכבד או הכליות. במדגם שנותר (בגיל ממוצע של 59 שנים, ש-55% מתוכם היו נשים), לחץ דם סיסטולי (p=0.006), תרופות נוגדות יתר לחץ-דם (p=0.03), וסוכרת (0.0001p<), היו כרוכים ברמות של ST2.

בקבוצת הביקורת של הנבדקים הבריאים (גיל ממוצע 55 שנה, 59% נשים), המגדר הזכרי (p<0.0001) וגיל מתקדם (p=0.004), היו מנבאים של רמות ST2 מוגברות.

ריכוזים של ST2 בגברים ובנשים בריאים במדגם של מחקר Framingham (על פי Coglianese וחב' ב-Clin Chem משנת 2012)

הוראות לביצוע הבדיקה

ניתן לאסוף דם בכל מבחנה שהיא: מבחנה כימית (פקק אדום), מבחנת ספירת דם (EDTA פקק סגלגל) מבחנת K2EDTA פקק סגול, או מבחנת סודיום או ליתיום הפארין (פקק ירוק) וכן מבחנת ציטראט (פקק תכלת). יש לסרכז את המבחנה ולאחר מכן ולאחר מכן להפריד את הפלזמה או את הנסיוב מכדוריות הדם במהירות האפשרית. יש להעביר את המבחנה למעבדה בהקפאה. יציבות הדגימה בטמפרטורת החדר למשך 48 שעות, כדגימה מקוררת עד 10 ימים וכדגימה קפואה עד 90 יום. הבדיקה מתבצעת בשיטת Enzyme-Linked Immunosorbent Assay‏ (ELISA). בשיטת Presage ST2 test, המדידה מתבצעת בטכנולוגיית enzyme-linked immunosorbent assay, המודדת sST2 או ST2 מסיס.

ראו גם

• חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה
• בדיקות מעבדה - תחלואת לב וכלי-דם

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)