Heparin-induced thrombocytopenia PF4 antibody

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
Heparin-induced Thrombocytopenia PF4 Antibody
שמות אחרים	Heparin-PF4 IgG Ab ,Heparin Induced Antibody, HIT ELISA או PF4 ELISA, , Heparin-PF4 Antibody PF4 .Heparin-induced Thrombocytopenia Platelet Factor 4 Antibody
A schematic drawing of platelet factor 4, which when bound to heparin leads to an immune response in HIT.
מעבדה	כימיה בדם
תחום	קרישת-יתר
טווח ערכים תקין	בליעה אופטית (OD) במבחן ELISA נמוכה מ-0.4 באורך גל 405 ננומטר.
יוצר הערך	פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

גילוי של נוגדנים כנגד נוגד הקרישה הפארין, על מנת לאבחן תרחיש של immune-mediated type II heparin-induced thrombocytopenia (או HIT-II). הבדיקה ראויה כאשר במהלך טיפול בהפארין ספירת טסיות הדם פוחתת באופן ניכר בעיקר כאשר במקביל מופיעים קרישי-דם חדשים (פקקת). באופן מפורט יותר מנסים לאתר נוגדנים כנגד תלכידים של heparin/platelet factor 4.

מנגנון ההיווצרות של HIT

הפארין מופיע באופן טבעי בגוף האדם, אך ההתפתחות של נוגדני HIT מצביעה על האפשרות שהפארין משמש כ-hapten באופן שהוא משמש יעד למערכת החיסון. ב-HIT מערכת החיסון יוצרת נוגדנים כנגד הפארין כאשר זה קשור לחלבון platelet factor 4 או PF4. נוגדנים אלה הם בדרך כלל מסוג IgG והם מתפתחים בדרך כלל במשך 5 ימים בערך. עם זאת, אלה שנחשפו להפארין במהלך מספר החודשים האחרונים, יכולים עדיין להכיל בצירקולציה נוגדני IgG שכן נוגדנים מסוג זה ממשיכים להיווצר גם כאשר האנטיגן כנגדו הם מכוונים, כבר לא קיים. עם זאת מקובל שנוגדנים הפעילים ב-HIT אינם שורדים מעל 3 חודשים. נוגדני HIT נמצאו גם במטופלים עם תרומבוציטופניה ופקקת, שלא נחשפו קודם לכן להפארין, אך רוב הנוגדנים הללו מופיעים באנשים המטופלים בהפארין (Warkentin וחב' ב-Am J Med משנת 2008). PF4 הוא חלבון קושר-הפארין הספציפי לטסיות-דם שמרוכז בעיקר בגרנולות α של הטסיות, ומופרש מהן בעת סטימולציה של הטסיות.

נוגדני IgG אלה יוצרים קומפלקס עם הפארין ו-PF4 בצירקולציה. זנב מולקולת הנוגדן נקשר אז לקולטן של FcγIIa, חלבון הממוקם על שטח פני טסיות הדם. קישור זה משפעל את הטסיות וגורם ליצירת מיקרו-חלקיקים של טסיות, המאתחלים את יצירת קרישי הדם, וגורמים לנפילה במספר הטסיות. יצירת נוגדנים כנגד heparin-PF4 שכיחה במטופלים בהפארין, אך רק חלק מתוכם מפתחים תרומבוציטופניה ופקקת סימולטאניים. HIT עלול להשרות יצירת פקקות כיוון שהטסיות המשופעלות משחררות מיקרו-חלקיקים המשפעלים את האנזים תרומבין, במסלול ליצירת פקקת.

אפידמיולוגיה של HIT

אין נתונים מדויקים על שכיחות HIT באוכלוסייה הכללית, אך ידוע שנשים המטופלות בהפארין לאחר ניתוחים (בעיקר ניתוחי לב-חזה) הן בסיכון גבוה יותר ל-HIT בעוד שנשים לפני לידה או אחריה, נמצאות בסיכון מאוד נמוך. מחקרים אחדים מראים ש-HIT פחות שכיח באלה המטופלים ב-LMWH (על פי Warkentin ב-Am Soc Hematol Educ Program משנת 2006).

היסטוריה

למרות שהטיפול בהפארין החל בסוף שנות ה-30, מקרי פקקת חדשה במטופלים בהפארין תוארו לראשונה בשנת 1957 על ידי כירורגים של כלי-דם (Weismann ו-Tobin ב-AMA Arch Surg משנת 1958). העובדה שתרחיש הפקקת שהופיע ביחד עם thrombocytopenia דווח רק ב-1969 (על פי Natelson וחב' ב-Ann Intern Med משנת 1969), שכן עד למועד זה לא היו מבצעים באופן שגרתי ספירה של טסיות-דם. רק ב-1973 ביססו Rhodes וחב' ב-Surg Gynecol Obstet את האבחון של HIT, תוך שהם הניחו שתרחיש זה נובע מתהליך אימוני. בתחילה, הופיעו תיאוריות שונות להסביר את הסיבה לספירה נמוכה של טסיות-דם ב-HIT. אך בהדרגה הצטברו ראיות למנגנון המדויק, ובשנים 1984-6 פיתחו John Kelton וחב' בדיקות מעבדה לאשר או לשלול HIT (דיווח שהופיע ב-Blood ב-1986).

בתחילה הטיפול היה מוגבל לאספירין ולקומאדין, אלא שבשנות ה-90 הוכנסו תכשירים שיכלו לשמש כנוגדי קרישה ללא חשש להישנות HIT. טרמינולוגיה ותיקה יותר מבדילה בין שתי צורות של HIT: הצורה המתונה יותר (type 1) שאינה מתהווה על ידי אלמנטים אימוניים ובה המצב של הפחתת בספירת טסיות-דם עובר נורמליזציה עצמונית; ו-type 2 שהיא הצורה המתוארת למעלה.

משמעות קלינית

לא כל מטופל בהפארין מייצר נוגדני HIT, ולא כל מי שמייצר נוגדנים אלה מפתח ספירת טסיות נמוכה, אך בערך 1-5% מאלה עם הנוגדנים הללו סובלים מ-HIT. כאשר הנוגדנים משפעילים את הטסיות הדבר מגרה שחרור של יותר PF4, מה שמתחיל מעגל שיכול לגרום להפחתה משמעותית של מעל 50% בספירת הטסיות בדם, אך רק לעתים נדירות מספר הטסית צונח מתחת לסף של 15,000 טסיות ממ"ק. למרות מה שנשמע כפרדוקס, בדרך כלל ירידה בטסיות מגבירה את החשש לדימומים, אך ב-HIT דווקא יש סיכון מוגבר ליצירת קרישי דם בערך ב-30-50% מאלה עם נוגדני HIT ותרומבוציטופניה. מצב זה מכונה פורמאלית HIT type II והוא מתפתח 5-10 ימים לאחר תחילת הטיפול בהפארין, אך עלול גם להופיע אחרי יום-יומיים בעיקר באלה שטופלו בהפארין במהלך שלושת החודשים שקדמו לתחילת הטיפול המחודש בהפארין. בילדים HIT-type II נדיר יחסית. הטיפול ב-LMWH בדרך כלל אינו גורם ל-HIT-type II, אך אפשרות זו לא נשללה באופן מוחלט. ב-HIT type II מצב התרומבוציטופניה מתפוגג בדרך כלל תוך 7-14 יום מהפסקת הטיפול בהפארין.

קיימת גם צורה מתונה יותר של HIT type I המתרחשת כאשר הפארין נקשר ישירות לטסיות הדם ומשפעל אותן: מצב זה שכיח יותר מ-HIT type II אך מצב זמני המתפוגג מעצמו, ואינו כרוך בריאקציה אימונית ואין לו גם משמעות קלינית. ב-HIT type I ספירת הטסיות נמוכה בדרך כלל בפחות מ-30% בהשוואה לספירה הבסיסית של המטופל. החשיבות הקלינית של HIT-type II קשורה לסיכון הגבוה של התפתחות פקקת עורקית וורידית המכונה heparin-induced thrombocytopenia and thrombosis או HITT, שיכולה להופיע ב-30-50% ממטופלים עם HIT, אפילו לאחר הפסקת הטיפול בהפארין.

סימנים ותסמינים

הפארין יכול לשמש למניעת פקקת כמו גם לטיפול בתרחיש זה. התכשיר מופיע בשתי צורות: כמולקולה שלימה (unfractionated) שניתן להזריקה תת-עורית או בעירוי לווריד, וכמולקולה מקוטעת קטן-מולקולארית (fractionated), הניתנת בדרך כלל בהזרקה תת-עורית. מותגי ההפרין המקוטע השכיחים הם בעיקר enoxaparin וכן tinaparin ,dalteparin ,nadroparin (על פי Dooley וחב' ב- Curr Med Res Opin משנת 2014). בתרחיש של HIT מספר טסיות הדם נופל מתחת לתחום הנורמה, אלא שהוא לא נמוך דיו לגרום לשטפי דם. לכן רוב האנשים עם HIT לא יחוו כל תסמינים. באופן אופייני רמת הטסיות נופלת 5-14 לאחר תחילת הטיפול בהפארין; אם מישהו טופל בהפארין במהלך שלושת החודשים שקדמו לטיפול הנוכחי, הנפילה במספר הטסיות יכולה להתרחש מוקדם יותר, לעתים אף תוך יום אחד.

התסמינים השכיחים ביותר של HIT הם הגדלה של קריש דם שאובחן קודם לכן, או התפתחות של קריש דם חדש במקום אחר בגוף, בווריד או בעורק. דוגמאות לפקקת עורקית הן שבץ-מוחי, אוטם שריר לב או איסכמיה חריפה ברגליים. פקקת עורקית עלולה להופיע ברגליים או בזרוע בצורת DVT, או בריאה בצורת תסחיף ריאתי (PE) הנודד בדרך כלל מהרגל. באלה המקבלים הפארין בעירוי ורידי, עלול להופיע קומפלקס של תסמינים סיסטמיים מיד בהתחלת העירוי, כולל חום, צמרמורות, לחץ דם גבוה, קצב לב מוגבר, קוצר נשימה וכאבים בחזה. תסמינים אלה עלולים להופיע ברבע מהמטופלים, כאשר שאר המטופלים מפתחים פריחה עורית הבאה לידי ביטוי בנקודות אדומות.

האבחון של HIT

הבדיקה נדרשת

ישנה מערכת להערכה מוקדמת שנועדה לקבוע האם למטופל יש סבירות של הופעת HIT type II: מערכת זו מורכבת מ-4 סעיפים:

1. רמת טסיות הנמוכה ב-50% ומעלה ממספרן לפני תחילת הטיפול בהפארין
2. העיתוי של תחילת הנפילה במספר הטסיות (בדרך כלל 5-10 ימים באלה המטופלים בהפארין לראשונה או יומיים לאחר טיפול חוזר בהפארין לאחר טיפול קודם במהלך 3 החודשים הקודמים)
3. הופעת קרישי דם חדשים
4. שלילה של סיבות אחרות לספירת הטסיות הנמוכה

מועד ביצוע הבדיקה

HIT היא סיבוך של טיפול בהפארין בו יכול יכולים להופיע בד בבד ספירת טסיות נמוכה אך במקביל עלייה בסיכון לפקקת. בבדיקה זו מגלים ומודדים את רמת הנוגדנים הנוצרים בחלק מהמטופלים בהפארין, בעת הטיפול או אחריו. טיפול בהפארין ניתן בדרך כלל לאחר מספר סוגי ניתוחים כגון cardiopulmonary bypass או ניתוחים אורתופדיים מסוימים, וכן כמויות קטנות של הפארין משמשות לשטיפה של צנתרים או של קו תוך-ורידי (intravenous line) כדי למנוע יצירת קרישי דם בצנרות אלו. לעתים, כאשר מטופל מקבל הפארין, תרופה זו יכולה להיקשר ל- platelet factor 4 או PF4, המופיע על פני הטסיות, ויוצר אתו קומפלקס. בחלק מהאנשים מערכת החיסון של הגוף מזהה קומפלקס זה כגוף זר, ומייצרת נוגדנים כנגדו. נוגדנים אלה יכולים לשפעל את הטסיות ולהביא לירידה במספרן, מצב הידוע כ-heparin-induced thrombocytopenia או HIT. אך שפעול זה של הטסיות יכול לגרום להתפתחות פקקות חדשות או להחמיר מצבי פקקת קיימים.

החשד לתרחיש של HID יכול להתעורר אם בספירת הדם מוצאים ירידה משמעותית במספר טסיות הדם באלה המטופלים בהפארין, גם אם טיפול זה כבר הופסק. אכן, הנחיות של הממסד ההמאטולוגי, ממליצות שאלה המטופלים בהפארין ייבדקו תקופתית לספירת טסיות הדם (Hirsh וחב' ב-Chest משנת 2008, ו-Keeling וחב' ב-Br J Hematol משנת 2006). עם זאת, לא כל אלה עם נפילה בספירת טסיות הדם במהלך טיפול בהפארין מתבררים כלוקים ב-HIT. העיתוי, חומרת ה-thrombocytopenia, ההתרחשות של פקקת חדשה, והמציאות של הסברים חלופיים, כל אלה קובעים את ההסתברות של התרחשות HIT.

שיטת מִדרוּג שנמצאת בשימוש רחב להערכת ההסתברות של HIT הוכנסה בשנת 2003 וידועה כ-"4Ts score " (על פי Warkentin ו-Heddle ב-Curr Hematol Rep משנת 2003). במדרוג זה מופיעות 8 נקודות:

• אם המדרוג נקבע כ-0-3, אין סבירות ל-HIT
• מדרוג של 4-5 מצביע על סבירות ממוצעת ל-HIT
• מדרוג של 6-8 מצביע על סבירות גבוהה של HIT

מטופלים עם מדרוג גבוה עשויים להזדקק לתרופה חלופית, בעוד אלה עם מדרוג נמוך יכולים להמשיך להיות מטופלים בהפארין בבטחה, כיוון שההסתברות של אבחון HIT אצלם נמוכה ביותר (Ahmed וחב' ב-Postgrad Med J משנת 2007, ו-Warkentin וחב' ב- Am Soc Hematol Educ Program משנת 2003). באנליזה של שיטת מדרוג T4, נמצא שמדרוג נמוך היה בעל ערך ניבוי שלילי (NPV) של 0.998, ואילו מדרוג ביניים היה בעל ערך ניבוי חיובי (PPV) של 0.14, ואילו מדרוג גבוה היה בעל ערך ניבוי חיובי של 0.64. נראה איפה שמדרוגים בינוני וגבוה דורשים מחקר נוסף להערכת ערכם האבחוני (Cuker וחב' ב-Blood משנת 2012).

שיטת הניקוד במדרוג T4 לאבחון HIT

בקטגוריה של תרומבוציטופניה:

• 2 נקודות אם הנפילה בספירת טסיות הדם גדולה למעלה מ-50% מהערך הקודם, או אם ספירת השפל של טסיות הדם היא 20-100 אלף בממ"ק
• נקודה אחת- אם הנפילה במספר טסיות הדם היא 30-50% מהערך הקודם, או אם ספירת השפל היא 10-19 אלף תאים בממ"ק
• שום נקודה אם הנפילה במספר טסיות הדם נמוכה מ-30%, או אם ספירת השפל היא פחות מ-10,000 טסיות בממ"ק.

בקטגוריה של עיתוי (timing):

• שתי נקודות אם הנפילה במספר טסיות הדם מתרחשת בין 5-10 ימים לאחר תחילת הטיפול בהפארין
• נקודה אחת אם הנפילה במספר טסיות הדם החלה לאחר 10 ימים
• אם המטופל נחשף להפארין במהלך 30 הימים האחרונים ואז חלה הנפילה במספר טסיות הדם תוך יום אחד לאחר חשיפה מחודשת להפארין, מוענקות 2 נקודות
• אם החשיפה הקודמת להפארין הייתה לפני 30-100 ימים, מוענקת נקודה אחת
• אם הנפילה במספר הטסיות מוקדמת, אך לא קדמה לה חשיפה לקומאדין, לא מוענקות נקודות.

בקטגוריה של פקקת:

• 2 נקודות מוענקות במקרה מוכח של פקקת חדשה, נמק בעור או ריאקציה סיסטמית
• נקודה אחת מוענקת בתרחיש של פקקת נשנית, פקקת "שקטה", או נגעים אדומים בעור
• אם אין כל תסמינים לא מוענקות נקודות.

בקטגוריה של סיבות חלופיות אפשריות:

• כאשר אין כל סיבה אחרת-0 נקודות
• אם קיימת סיבה אפשרית חלופית-נקודה אחת
• אם קיימת סיבה חלופית מוחלטת-0 נקודות.

אם מישהו אובחן עם HIT, יש הממליצים על סונוגרפיה שגרתית של Doppler של ורידי הרגליים לזיהוי של DVT, תרחיש מאוד שכיח ב-HIT. המבדק הראשון במקרה של מי שחשוד ל-HIT נועד לגלות נוגדנים כנגד קומפלקסים של heparin-PF4. מבדק זה יכול להתבצע בשיטת ELISA, אלא שזו מזהה את כל הנוגדנים בצירקולציה הנקשרים לקומפלקס heparin-PF4, ועלול לזהות גם נוגדנים שאינם גורמים ל-HIT. לכן, אלה עם תוצאת ELISA חיובית, חייבים להיבחן במבחנים תפקודיים.

מבחנים תפקודיים

שני מבחנים תפקודיים כוללים את HIPA או heparin-induced platelet aggregation assay ואת SRA או serotonin release assay. רוב המעבדות מבצעות את מבחן HIPA, שנחשב מאוד ספציפי אך פחות רגיש ממבדק SRA.

מבחן אחרון זה המבוסס על נוגדני HIT הגורמים לטסיות לעבור צימות ולשחרר סרוטונין. עושה שימוש בטסיות של תורם בריא המסומנות באופן רדיו-אקטיבי עם C¹⁴)-serotonin) ובנסיוב של הנבדק. כאשר הטסיות נשטפות ומוספות תוך ערבוב לנסיוב ולהפארין בריכוז תרפויטי של 0.1U/ml. בשלב זה הדגימה נבחנת לשחרור של סרוטונין, שהוא סמן של שפעול טסיות. אם מבחן שחרור סרוטונין זה מצביע על שחרור ניכר של סרוטונין (למעלה מ-20% שחרור סרוטונין), הדבר מהווה הוכחה ל-HIT. עם זאת, מבחן שחרור סרוטונין אינו פשוט לביצוע, ומבוצע רק במעבדות ייעודיות בודדות (Sheridan וחב' ב-Blood משנת 1986). הרגישות של SRA נעה בין 69-94% והספציפיות שלו עשויה להגיע ל-100% (על פי Eichler וחב' ב-Br J Hematol משנת 2002, ו-Arepally וחב' ב-Am J Clin Pathol משנת 1995).

מבחן HIPA מבוסס על צימות טסיות משופעלות, בו נסיוב של הנבדק מעורבב עם טסיות של תורם בנוכחות הפארין. צימות של טסיות התורם מצביע על נוכחות של נוגדנים כנגד הקומפלקס heparin-PF4. מחקר של Chong וחב' משנת 1993 ב-Thromb Haemost העלה שהרגישות הממוצעת של HIPA נעה בין 39-81%, בתלות בריכוז ההפארין והריאקטיביות של הטסיות, ואילו הספציפיות של HIPA נעה בין 82-100%. מבחן HIPA הוכח כרגיש יותר מ-PF4 ELISA לאישור מעבדתי של HIT, על פי מחקר עם דגימות נסיוב של 146 מטופלים שנבדקו ל-HIT. יחד עם זאת, בדיקת HIPA כמו גם PF4 ELISA לא יכלו לנבא סכנה של פקקת (Look וחב' ב-Am J Clin Pathol משנת 1997).

בדיקות בשיטת immunoassay

מבדקים אלה כוללים את שיטת ELISA ובמקרה זה heparin/PF4 enzyme-linked immunosorbent assay, וכן את שיטת particle gel immunoassay. שיטות אלה זמינות, נפוצות ומהירות לביצוע, ורגישותן גבוהה (מעל 99%), אלא שחולשתן בספציפיות נמוכה (30-70%) שהרי הם מזהים גם נוגדנים שאינם פתוגניים (Lee ו-Arepally ב-Am Soc Hematol Educ Program משנת 2013). הספציפיות של ELISA יכולה להיות מוגברת על ידי כך שלוקחים בחשבון את הבליעה האופטית (OD) של התוצאה.

ערכים מוחלטים גבוהים יותר של OD, תואמים את האבחון הקליני של HIT. מחקרם של Warkentin ו-Greinacher ב-Curr Opin Hematol משנת 2016 הראה שערכי OD נמוכים יותר (0.4-0.9) הצביעו על סבירות של 5% או אף פחות מכך של HIT בהשוואה לתוצאה חיובית חזקה במבחן תפקודי כגון SRA, בעוד שערכי OD גבוהים מ-2.0 שקפו הסתברות של 90% של תוצאת SRA חזקה. מחקר נוסף מצא שבמטופלים החשודים ל-HIT, יחידה אחת מוגברת של ערך OD, הייתה כרוכה בהכפלה של סיכוני פקקת תוך 30 יום (OR של 1.9 עם מובהקות סטטיסטית גבוהה (p=0.0001). גם האחוז של המטופלים עם PE גדל בערכי OD גבוהים (Baroletti וחב' ב-Am J Med משנת 2012).

במחקר במטופלים ביחידת טיפול נמרץ כירורגי, נמצא שרק 19% מהמטופלים עם ערך OD של 0.4 או גבוה מכך נתנו תוצאה חיובית במבדק SRA. קביעת 2.0 כערך-סף של OD, נמצאה טובה יותר בניבוי חיובי של HIT, עם ערך של 65% (על פי Berry וחב' ב-J Am Coll Surg משנת 2011). מחקר נוסף במטופלי טיפול נמרץ כירורגי, המליץ גם הוא על ערך-סף של OD של 2.0 ומעלה, על מנת להפחית אבחון-יתר כזוב ובעקבותיו טיפול מיותר (Barada וחב' ב-Crit Care Med משנת 2016). פרוצדורה מוצעת לשיפור הספציפיות של מבדקי ELISA, כרוכה בהוספה של עודף הפארין לדגימה. עם תוצאת ELISA חיובית, ירידה ב-OD ביותר מ-50% לאחר הוספה של עודף הפארין מאשרת נוכחות של נוגדנים התלויים בהפארין (Whitlatch וחב' ב-Blood משנת 2010).

נתוני מעבדה נוספים לאישוש או שלילת אבחון HIT

השוואה של בדיקת ELISA לגילוי נוגדני (IgG human platelet factor 4 (H/PF4 עם בדיקת (IgGAM H/PF4 ELISA (GTI Immucor, ועם בדיקת heparin-dependent platelet serotonin release assay או SRA, בוצעה במדגם של 208 מטופלים על ידי מעבדות Quest בוויסקונסין . אם מתייחסים ל-SRA כאל "מדד הזהב", נתוני השוואות אלה נבחנו לקבוע את הרגישות של מבחני ELISA במקרים של תוצאות SRA חיוביות. מתוך 208 המטופלים הנבדקים, ל-49 היו תוצאות SRA חיוביות. במבחן IgGAM H/PF4 ELISA התקבלה תוצאה חיובית ב-47 מתוך 49 (רגישות של 96%), ואילו במבחן IgG H/PF4 ELISA, היו 45 מקרים חיוביים מתוך 49 (רגישות של 92%). מתוך 159 הנבדקים שנמצאו שליליים במבחן SRA, ב-67 מתוכם (42%) התקבלה תוצאה חיובית במבחן IgGAM H/PF4 ELISA, ואילו ב-37 מתוכם (23%) התקבלה תוצאה חיובית במבחן IgG H/PF4 ELISA (תוצאות מעבדת Mayo Clinic).

על מנת לקבוע אפשרות של cross-reactivity בין אנטיגן "המטרה" לבין נוגדנים שאינם מכוונים כנגד הפארין, נבדקו במבחני ELISA האחרונים, 168 דגימות שהכילו מגוון של נוגדנים שכללו נוגדנים לאנטיגנים שונים של טסיות-דם, נוגדנים עצמיים כנגד טסיות, נוגדנים כנגד HLA class I, ונוגדנים כנגד rheumatoid factor, אף לא אחד מנוגדנים אלה הגיב ב-cross-reactivity עם אנטיגן המטרה שהיה ספוח על פני הבארות בפלטת ELISA.

אינטרפרטציה של התוצאות

התוצאות מדווחות בשלוש דרכים: ֳ

1. הבליעה האופטית (OD) המתקבלת במבחן ELISA של heparin-induced thrombocytopenia
2. Heparin inhibition (%)
3. אינטרפרטציה

צורה אופיינית של הצגת התוצאות ופירושן מופעה בטבלה שלמטה:

	HIT ELISA OD	עיכוב של הפארין	אינטרפרטציה
בתחום הנורמה	פחות מ-0.400	לא בוצע	שלילי
חיובי	שווה או מעל 0.400	שווה או יותר מ-50%	חיובי
רב-משמעי	שווה או מעל 0.400	פחות מ-50%	רב-משמעי

התוצאות של מדידת נוגדנים כנגד PF4 חייבות להיות מפוענחות בהקשר של הממצאים הקליניים ובדיקות נוספות להערכת סיבות אחרות לתרומבוציטופניה כגון ספסיס, TTP, intravascular coagulation and fibrinolysis, ממאירות, post-transfusion purpura, תרומבוציטופניה אוטואימונית ו- drug-induced thrombocytopenia.

על פי הנחיות ה-ACCP כל מטופל חייב לעבור ספירת טסיות לפני תחילת טיפול בהפארין. לאלה מהמטופלים עם סיכון מעל 1% ל-HIT (כאלה המטופלים ב-UFH או כאלה הנמצאים לאחר ניתוח לב או ניתוח אורתופדי), ממליץ ה-AACP לעבור ניטור של רמת התרומבוציטים אחת ליומיים-שלושה ימים לאחר היום ה-4-14 מתחילת הטיפול בהפארין, עד לסיום טיפול זה. אם ספירת הטסיות מראה ירידה של מעל 50% מספירתם בבסיס הטיפול, גם אם רמת השפל של הטסיות נותרת גבוהה מ-150,000/ממ"ק, או אם מתרחש אירוע פקקתי, יש לבצע את המבחנים האבחוניים הרלוונטיים.

נתוני מחקר עדכניים מראים שאלה עם HIT המטופלים עם lepirudin נהנים מירידה יחסית של 42-50% בסיכון לתרחישים קליניים חמורים כמוות או קטיעת גפה תחתונה, זאת בהשוואה למטופלים בהפארין. בנוסף, אלה עם HIT המטופלים ב-argatroban נהנים מהפחתת הסיכון לתרחישים החמורים שהוזכרו בערך ב-80%.

הוראות לביצוע הבדיקה

אין צורך בהכנות כלשהן לפני דגימת הדם. יש לדגום את הדם במבחנה כימית (פקק אדום) ולאחר הסרכוז יש להעביר את הנסיוב המופרד למבחנת פלסטיק. יש לפסול את דגימת הדם אם הנסיוב מאוד המוליטי או מאוד ליפמי. ניתן לבצע את הבדיקה בדגימת נסיוב המוליטית או ליפמית באופן מתון. יש להעדיף שליחת הדגימה למעבדה כשהיא קפואה (יציבה למשך 14 יום), דגימת נסיוב מקוררת יציבה רק ל-48 שעות.

ראו גם

• חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה
• בדיקות מעבדה - בדיקות ביוכימיות
• בדיקות מעבדה - תפקודי קרישה

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)