כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "מחלות חניכיים - Periodontal diseases"
| (30 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
|כיתוב תמונה= | |כיתוב תמונה= | ||
|שם עברי=מחלות חניכיים | |שם עברי=מחלות חניכיים | ||
| − | |שם לועזי= | + | |שם לועזי=Periodontal diseases |
|שמות נוספים= | |שמות נוספים= | ||
|ICD-10= | |ICD-10= | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| + | {{הרחבה|בריאות השן וחלל הפה}} | ||
| + | מחלות החניכיים נחלקות לשני סוגים עיקריים, [[דלקת החניכיים]] (ג'ינג'יביטיס) שהיא דלקת שלא יצרה עדיין נזק בלתי הפיך, ודלקת חניכיים כרונית (פריודונטיטיס), דלקת אשר בה נגרם כבר נזק למערכת התמיכה של השן. הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים. הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן על בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינו צילום רנטגן המאפשר להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה הבודקות נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי ומאוחר יותר את תוצאות הטיפול. היגיינת פה טובה יחד עם ניקוי מקצועי במרפאה הם שילוב אשר מהווה את "הקו הראשון" בהגנה מפני מחלת חניכיים, יכול למנוע התקדמות המחלה, ובשלבים ראשוניים של המחלה כאשר ישנה דלקת ללא פגיעה בתמיכה, יכול אף להחזיר את המצב לקדמותו. | ||
| + | |||
==אפידמיולוגיה== | ==אפידמיולוגיה== | ||
| − | + | שכיחותה של דלקת חניכיים תלויה מאוד ברגישות המדדים שלה, אך נפיצותה באוכלוסיה נחשבת כגבוהה ביותר. דלקת חניכיים כרונית פוגעת בשליש מהאוכלוסייה לערך, כאשר מחלה מתקדמת ניתן לזהות ב 10-15% מהאוכלוסיה. | |
==אטיולוגיה== | ==אטיולוגיה== | ||
| − | מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת מזיהום אופורטוניסטי, ופוגעת ברקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. | + | מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת מזיהום חיידקי אופורטוניסטי כרוני, ופוגעת ברקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. הגורמים הראשונים למחלה הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק) שהינו שכבה דביקה, עדינה וחסרת צבע, שנוצרת באופן תמידי על השיניים. גירוי חיידקי זה יוצר תגובה מקומית של דלקת, והדלקת הזאת משמשת ככר גידול לקבוצה קטנה של חיידקים המכונים "פתוגנים פריודונטאלים". הצירוף בין הזיהום הפתוגני לדלקת גורם להרס הרקמות הסובבות את השן. בעקבות התהליך הזה נוצרים "כיסים" בין החניכיים לשיניים, שהם בעצם הפרדה של מנגנון התמיכה מהשן. כיסים אלו מהווים מלכודת לרובד וחיידקים, ומעגל ההרס ממשיך. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, מופחתת התמיכה של השן, ונוצרים כיסים עמוקים יותר. אם המחלה לא מטופלת בזמן, ההפחתה הקשה במנגנון התמיכה גורמת לכך כי נוצרת פגיעה בתפקוד השן. מאחר ואין אפשרות לטפל בשן והיא מהווה מקור זיהום, יש להוציא אותה. למחלה יש גם גורמים משניים כמו רגישות גנטית, [[עישון]], שחזורים בפה הגורמים לרטנציה של חיידקים, ואבנית הנוצרת מהרובד ומהווה גם היא גורם רטנציה לחיידקים. המחקר בשנים האחרונות אף הצביע על קשר בין זיהום בחניכיים למחלות קשות כמו [[מחלות לב]], [[מחלות נשימה]], [[פגות]] ועוד. מחלות סיסטמיות כגון [[סוכרת]] נמצאו אף הן קשורות להתקדמות מחלת החניכיים. |
==קליניקה== | ==קליניקה== | ||
| − | הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים. הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן | + | הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים. |
| + | |||
| + | ==אבחנה== | ||
| + | |||
| + | הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן על בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינו צילום רנטגן המאפשר להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה הבודקות נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי ומאוחר יותר את תוצאות הטיפול. במסגרת האנמנזה הרפואית יש להדגיש את נושא הטיפול הביתי, תכיפות הביקורים במרפאת השיניים, נוכחות מחלות מערכתיות ו[[עישון]]. כל האמצעים הללו מהווים גם דרך לתפירת תוכנית טיפול מתאימה. | ||
==טיפול== | ==טיפול== | ||
| − | ישנה דעה נפוצה כי הטיפול במחלת החניכיים הוא | + | ישנה דעה נפוצה כי הטיפול במחלת החניכיים הוא ניתוח חניכיים. העובדה היא, שהדרך הרצויה בטיפול במחלת חניכיים תהיה היעילה ביותר לאותו מקרה והפחות חודרנית האפשרית. מטרה זו יכולה להיות מושגת במקרים רבים בעזרת טיפולים שאינם כירורגים. לעיתים, במקרים קשים בהם ניתן לצפות כי ניתוח חניכיים ייתן תוצאה טובה יותר ישנה המלצה לבצע ניתוח על מנת לנסות להביא את החניכיים למצב תקין יותר. שמירת ניקיון השיניים הביתית הינה הגורם החשוב ביותר בייצוב מצב החניכיים ועצירת המחלה. האנשים שאובחנו כחולים במחלה רגישים לנוכחות חיידקים בפה יותר מאנשים אחרים. לאור זאת, יש צורך לשמור על ניקיון השיניים יותר מאשר רוב האנשים. מודגשת חשיבות השימוש במברשת ובעזרים לצחצוח בין השיניים. היגיינת פה טובה יחד עם ניקוי מקצועי במרפאה הם שילוב אשר מהווה את "הקו הראשון" בהגנה מפני מחלת חניכיים, יכול למנוע התקדמות המחלה, ובשלבים ראשוניים של המחלה כאשר ישנה דלקת ללא פגיעה בתמיכה, יכול אף להחזיר את המצב לקדמותו. |
| − | ניקוי עמוק תת-חניכי | + | ===ניקוי עמוק תת-חניכי - הטרייה תת־חניכית, הקצעת שורשים=== |
| − | + | זהו ניקוי של פני שטח השורשים החשופים לכיס החניכיים. ניקוי זה אמור להוריד רובד תת-חניכי, רעלנים של חיידקים ואבנית תת-חניכית. זהו ניקוי עמוק יותר מאשר הניקוי הרגיל התקופתי, ודורש בדרך כלל מספר פגישות והרדמה מקומית. טיפול זה יכול להיות מלווה גם בשטיפות תת-חניכיות בעזרת חומרים אנטי-בקטריאליים, הגורמים להרג החיידקים שהצליחו לשרוד את הניקוי העמוק. המחקר מראה כי טיפול זה יעיל בהפחתת הדלקת בחניכיים, גורם לצמצום בעומק הכיסים, ומביא לשינוי בהרכב החיידקים בכיסים מחיידקים הקשורים למצב מחלה לאלו הקשורים למצב בריאות. כמו כן, המחקר מראה כי מטופלים רבים מגיבים מצוין לטיפול משולב של היגיינה ביתית טובה מאוד וניקוי עמוק, ולאחר הטיפול הזה אין צורך בטיפול נוסף, כולל טיפול ניתוחי. | |
| − | במידה וטיפול הגיע לתוצאה מספקת | + | במקרים קשים, לעיתים נותרים פגמים בחניכיים ובעצם התומכת של השיניים, וניתוח חניכיים יוכל לשפר את המצב. במקרים אלו יומלץ על ביצוע ניתוח. במקרים מסוימים, מרשם לנטילת כדורי אנטיביוטיקה ניתן מיד לאחר תקופת הניקוי העמוק. אנטיביוטיקה מיועדת לטפל בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים, אבל היא בעלת תופעות לוואי שונות, מיצירת [[אלרגיה]] ועד יצירת חיידקים עמידים לתרופה, וברוב המקרים של מחלת חניכיים אין צורך בשימוש באנטיביוטיקה. חשוב ביותר להשתמש בתרופה זו רק במקרים קשים עם מחלת חניכיים אגרסיבית, בהם יש סיכוי טוב כי הטיפול האנטיביוטי יתרום תרומה משמעותית לעצירת המחלה. בשנים האחרונות פותחו תכשירים חדישים המבוססים על טכנולוגיות של שחרור מושהה ומיועדים לטיפול במחלה. חומרים אלו משחררים באופן מקומי ומושהה חומרים אנטי-חיידקיים אל תוך כיס החניכיים וחומרים אלו מסלקים או מדכאים את החיידקים. צורת ההכנסה שלהם היא בג'ל או בצ'יפ, המוחדרים אל מתחת לקו החניכיים. |
| + | |||
| + | ישנו ניסיון רב שנים לפתח תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת (Host modulators). | ||
| + | |||
| + | ישנם מקרים קשים, בהם קיימים גורמי סיכון רבים קשים לשליטה, או שהמחלה לא מגיבה לטיפול כפי שציפינו שתגיב, ואז יש צורך לשקול טיפול נוסף ושונה במחלת החניכיים. קבוצת תרופות שפותחה לענות על מיקרים כאלה כוללת תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת. אלו תרופות הנלקחות דרך הפה לתקופה ממושכת יחסית, ומטרתן לשנות ולדכא את תגובת הגוף לחיידקים, ובכך למנוע את הרס הרקמות סביב השיניים. תרופות אלו מכוונות לדכא פעילות של אנזימים בגוף אשר גורמים להרס הרקמה. תרופות אלו הן חדישות ביותר ומהוות פריצת דרך מחשבתית וטיפולית במחלת החניכיים. עקב חדשנותן, הידע על התוצאות לטווח ארוך וכן תופעות לוואי לטווח ארוך עדיין אינו מספיק. בשלב זה השימוש בהן נעשה בזהירות, ובמקרים קשים בלבד. | ||
| + | |||
| + | ===ניתוחי חניכיים=== | ||
| + | |||
| + | ניתוחי חניכיים הם השלב השני של הטיפול במחלת החניכיים, ונועדו לטפל בדלקת שלא הגיבה תגובה מיטבית לטיפול השמרני, וכן לטפל בפגמים בחניכיים ובעצם שיצרה המחלה. ישנם סוגים שונים של ניתוחי חניכיים, עם מטרות שונות כגון צמצום כיסים, ניקוי פתוח, כיסוי שורשים חשופים, השתלת רקמת חניכיים, בנייה מחדש של מנגנון האחיזה של השן ועוד. לא כל סוג ניתוח מתאים לכל מקרה, ויש להתאים את הניתוח לצורך ולנתונים הספציפיים של אותו אדם ואותה שן. | ||
| + | |||
| + | ===שלב התחזוקה=== | ||
| + | |||
| + | במידה וטיפול הגיע לתוצאה מספקת נכנסים לשלב התחזוקה. זהו טיפול ייחודי לאנשים שכבר אובחנו כסובלים ממחלת חניכיים, טופלו בהצלחה, ועכשיו נמצאים בשלב של מניעת חזרה. תדירות הפגישות הללו היא אחת ל 2-6 חודשים, ברוב המיקרים 3 חודשים, ובהן מבצעים ניקוי מקצועי של השיניים להסרת כל הרובד וסילוק החיידקים. כמו כן, אחת לשנה יש לבצע בדיקת חניכיים מעמיקה שמטרתה לבחון אם יש שינוי לרעה במצב הדורש התערבות. | ||
==פרוגנוזה== | ==פרוגנוזה== | ||
| − | המחקרים מראים כי מטופלים אשר מקפידים לבוא לפגישות התחזוקה | + | המחקרים מראים כי מטופלים אשר מקפידים לבוא לפגישות התחזוקה שומרים על שיניים בריאות לשנים רבות. |
==דגלים אדומים== | ==דגלים אדומים== | ||
| − | דימום מהחניכים בזמן צחצוח | + | דימום מהחניכים בזמן צחצוח או באופן ספונטאני, נפיחות וכאב מהחניכיים, מחלת חניכיים מתקדמת בבני משפחה מדרגה ראשונה, [[סוכרת]], חוסר הצלחה באיזון [[סוכרת]] קיימת, תופעות דמויות [[דלקת מערות הפנים]]. |
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
| − | * Comparative biology of chronic and aggressive periodontitis. | + | * Comparative biology of chronic and aggressive periodontitis. Periodontology 2000 vol 53, 2010. Eds: G. Armitage, M. Cullinan, G. Seymour. |
| − | * Clinical periodontology and implant dentistry, | + | * Clinical periodontology and implant dentistry, 5th edition. Eds: J. Lindhe, NP lang, T. Karring. Blackwell Munksgaard 2008. |
| + | |||
| + | ==קישורים חיצוניים== | ||
{{ייחוס|[[משתמש:ליאור שפירא|פרופ' ליאור שפירא]]}} | {{ייחוס|[[משתמש:ליאור שפירא|פרופ' ליאור שפירא]]}} | ||
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה:רפואת הפה והשיניים]] |
גרסה אחרונה מ־15:42, 7 במרץ 2013
| מחלות חניכיים | ||
|---|---|---|
| Periodontal diseases | ||
| יוצר הערך | פרופ' ליאור שפירא | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – בריאות השן וחלל הפה
מחלות החניכיים נחלקות לשני סוגים עיקריים, דלקת החניכיים (ג'ינג'יביטיס) שהיא דלקת שלא יצרה עדיין נזק בלתי הפיך, ודלקת חניכיים כרונית (פריודונטיטיס), דלקת אשר בה נגרם כבר נזק למערכת התמיכה של השן. הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים. הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן על בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינו צילום רנטגן המאפשר להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה הבודקות נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי ומאוחר יותר את תוצאות הטיפול. היגיינת פה טובה יחד עם ניקוי מקצועי במרפאה הם שילוב אשר מהווה את "הקו הראשון" בהגנה מפני מחלת חניכיים, יכול למנוע התקדמות המחלה, ובשלבים ראשוניים של המחלה כאשר ישנה דלקת ללא פגיעה בתמיכה, יכול אף להחזיר את המצב לקדמותו.
אפידמיולוגיה
שכיחותה של דלקת חניכיים תלויה מאוד ברגישות המדדים שלה, אך נפיצותה באוכלוסיה נחשבת כגבוהה ביותר. דלקת חניכיים כרונית פוגעת בשליש מהאוכלוסייה לערך, כאשר מחלה מתקדמת ניתן לזהות ב 10-15% מהאוכלוסיה.
אטיולוגיה
מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת מזיהום חיידקי אופורטוניסטי כרוני, ופוגעת ברקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. הגורמים הראשונים למחלה הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק) שהינו שכבה דביקה, עדינה וחסרת צבע, שנוצרת באופן תמידי על השיניים. גירוי חיידקי זה יוצר תגובה מקומית של דלקת, והדלקת הזאת משמשת ככר גידול לקבוצה קטנה של חיידקים המכונים "פתוגנים פריודונטאלים". הצירוף בין הזיהום הפתוגני לדלקת גורם להרס הרקמות הסובבות את השן. בעקבות התהליך הזה נוצרים "כיסים" בין החניכיים לשיניים, שהם בעצם הפרדה של מנגנון התמיכה מהשן. כיסים אלו מהווים מלכודת לרובד וחיידקים, ומעגל ההרס ממשיך. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, מופחתת התמיכה של השן, ונוצרים כיסים עמוקים יותר. אם המחלה לא מטופלת בזמן, ההפחתה הקשה במנגנון התמיכה גורמת לכך כי נוצרת פגיעה בתפקוד השן. מאחר ואין אפשרות לטפל בשן והיא מהווה מקור זיהום, יש להוציא אותה. למחלה יש גם גורמים משניים כמו רגישות גנטית, עישון, שחזורים בפה הגורמים לרטנציה של חיידקים, ואבנית הנוצרת מהרובד ומהווה גם היא גורם רטנציה לחיידקים. המחקר בשנים האחרונות אף הצביע על קשר בין זיהום בחניכיים למחלות קשות כמו מחלות לב, מחלות נשימה, פגות ועוד. מחלות סיסטמיות כגון סוכרת נמצאו אף הן קשורות להתקדמות מחלת החניכיים.
קליניקה
הסימן הבולט ביותר לדלקת חניכיים הוא דימום בעת צחצוח שיניים או אפילו דימום ספונטני במקרים חמורים.
אבחנה
הבדיקה הקלינית מתבססת על הערכת הדלקת בחניכיים וכן על בדיקת עומק כיסי החניכיים. אמצעי עזר חשוב הינו צילום רנטגן המאפשר להעריך את כמות הנזק שנגרם למערכת התמיכה של השן. לעיתים ניתן לבצע בדיקות מעבדה הבודקות נוכחות חיידקים פתוגניים בחניכיים על מנת להעריך את המצב ההתחלתי ומאוחר יותר את תוצאות הטיפול. במסגרת האנמנזה הרפואית יש להדגיש את נושא הטיפול הביתי, תכיפות הביקורים במרפאת השיניים, נוכחות מחלות מערכתיות ועישון. כל האמצעים הללו מהווים גם דרך לתפירת תוכנית טיפול מתאימה.
טיפול
ישנה דעה נפוצה כי הטיפול במחלת החניכיים הוא ניתוח חניכיים. העובדה היא, שהדרך הרצויה בטיפול במחלת חניכיים תהיה היעילה ביותר לאותו מקרה והפחות חודרנית האפשרית. מטרה זו יכולה להיות מושגת במקרים רבים בעזרת טיפולים שאינם כירורגים. לעיתים, במקרים קשים בהם ניתן לצפות כי ניתוח חניכיים ייתן תוצאה טובה יותר ישנה המלצה לבצע ניתוח על מנת לנסות להביא את החניכיים למצב תקין יותר. שמירת ניקיון השיניים הביתית הינה הגורם החשוב ביותר בייצוב מצב החניכיים ועצירת המחלה. האנשים שאובחנו כחולים במחלה רגישים לנוכחות חיידקים בפה יותר מאנשים אחרים. לאור זאת, יש צורך לשמור על ניקיון השיניים יותר מאשר רוב האנשים. מודגשת חשיבות השימוש במברשת ובעזרים לצחצוח בין השיניים. היגיינת פה טובה יחד עם ניקוי מקצועי במרפאה הם שילוב אשר מהווה את "הקו הראשון" בהגנה מפני מחלת חניכיים, יכול למנוע התקדמות המחלה, ובשלבים ראשוניים של המחלה כאשר ישנה דלקת ללא פגיעה בתמיכה, יכול אף להחזיר את המצב לקדמותו.
ניקוי עמוק תת-חניכי - הטרייה תת־חניכית, הקצעת שורשים
זהו ניקוי של פני שטח השורשים החשופים לכיס החניכיים. ניקוי זה אמור להוריד רובד תת-חניכי, רעלנים של חיידקים ואבנית תת-חניכית. זהו ניקוי עמוק יותר מאשר הניקוי הרגיל התקופתי, ודורש בדרך כלל מספר פגישות והרדמה מקומית. טיפול זה יכול להיות מלווה גם בשטיפות תת-חניכיות בעזרת חומרים אנטי-בקטריאליים, הגורמים להרג החיידקים שהצליחו לשרוד את הניקוי העמוק. המחקר מראה כי טיפול זה יעיל בהפחתת הדלקת בחניכיים, גורם לצמצום בעומק הכיסים, ומביא לשינוי בהרכב החיידקים בכיסים מחיידקים הקשורים למצב מחלה לאלו הקשורים למצב בריאות. כמו כן, המחקר מראה כי מטופלים רבים מגיבים מצוין לטיפול משולב של היגיינה ביתית טובה מאוד וניקוי עמוק, ולאחר הטיפול הזה אין צורך בטיפול נוסף, כולל טיפול ניתוחי.
במקרים קשים, לעיתים נותרים פגמים בחניכיים ובעצם התומכת של השיניים, וניתוח חניכיים יוכל לשפר את המצב. במקרים אלו יומלץ על ביצוע ניתוח. במקרים מסוימים, מרשם לנטילת כדורי אנטיביוטיקה ניתן מיד לאחר תקופת הניקוי העמוק. אנטיביוטיקה מיועדת לטפל בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים, אבל היא בעלת תופעות לוואי שונות, מיצירת אלרגיה ועד יצירת חיידקים עמידים לתרופה, וברוב המקרים של מחלת חניכיים אין צורך בשימוש באנטיביוטיקה. חשוב ביותר להשתמש בתרופה זו רק במקרים קשים עם מחלת חניכיים אגרסיבית, בהם יש סיכוי טוב כי הטיפול האנטיביוטי יתרום תרומה משמעותית לעצירת המחלה. בשנים האחרונות פותחו תכשירים חדישים המבוססים על טכנולוגיות של שחרור מושהה ומיועדים לטיפול במחלה. חומרים אלו משחררים באופן מקומי ומושהה חומרים אנטי-חיידקיים אל תוך כיס החניכיים וחומרים אלו מסלקים או מדכאים את החיידקים. צורת ההכנסה שלהם היא בג'ל או בצ'יפ, המוחדרים אל מתחת לקו החניכיים.
ישנו ניסיון רב שנים לפתח תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת (Host modulators).
ישנם מקרים קשים, בהם קיימים גורמי סיכון רבים קשים לשליטה, או שהמחלה לא מגיבה לטיפול כפי שציפינו שתגיב, ואז יש צורך לשקול טיפול נוסף ושונה במחלת החניכיים. קבוצת תרופות שפותחה לענות על מיקרים כאלה כוללת תרופות הפועלות ישירות על מנגנון הדלקת. אלו תרופות הנלקחות דרך הפה לתקופה ממושכת יחסית, ומטרתן לשנות ולדכא את תגובת הגוף לחיידקים, ובכך למנוע את הרס הרקמות סביב השיניים. תרופות אלו מכוונות לדכא פעילות של אנזימים בגוף אשר גורמים להרס הרקמה. תרופות אלו הן חדישות ביותר ומהוות פריצת דרך מחשבתית וטיפולית במחלת החניכיים. עקב חדשנותן, הידע על התוצאות לטווח ארוך וכן תופעות לוואי לטווח ארוך עדיין אינו מספיק. בשלב זה השימוש בהן נעשה בזהירות, ובמקרים קשים בלבד.
ניתוחי חניכיים
ניתוחי חניכיים הם השלב השני של הטיפול במחלת החניכיים, ונועדו לטפל בדלקת שלא הגיבה תגובה מיטבית לטיפול השמרני, וכן לטפל בפגמים בחניכיים ובעצם שיצרה המחלה. ישנם סוגים שונים של ניתוחי חניכיים, עם מטרות שונות כגון צמצום כיסים, ניקוי פתוח, כיסוי שורשים חשופים, השתלת רקמת חניכיים, בנייה מחדש של מנגנון האחיזה של השן ועוד. לא כל סוג ניתוח מתאים לכל מקרה, ויש להתאים את הניתוח לצורך ולנתונים הספציפיים של אותו אדם ואותה שן.
שלב התחזוקה
במידה וטיפול הגיע לתוצאה מספקת נכנסים לשלב התחזוקה. זהו טיפול ייחודי לאנשים שכבר אובחנו כסובלים ממחלת חניכיים, טופלו בהצלחה, ועכשיו נמצאים בשלב של מניעת חזרה. תדירות הפגישות הללו היא אחת ל 2-6 חודשים, ברוב המיקרים 3 חודשים, ובהן מבצעים ניקוי מקצועי של השיניים להסרת כל הרובד וסילוק החיידקים. כמו כן, אחת לשנה יש לבצע בדיקת חניכיים מעמיקה שמטרתה לבחון אם יש שינוי לרעה במצב הדורש התערבות.
פרוגנוזה
המחקרים מראים כי מטופלים אשר מקפידים לבוא לפגישות התחזוקה שומרים על שיניים בריאות לשנים רבות.
דגלים אדומים
דימום מהחניכים בזמן צחצוח או באופן ספונטאני, נפיחות וכאב מהחניכיים, מחלת חניכיים מתקדמת בבני משפחה מדרגה ראשונה, סוכרת, חוסר הצלחה באיזון סוכרת קיימת, תופעות דמויות דלקת מערות הפנים.
ביבליוגרפיה
- Comparative biology of chronic and aggressive periodontitis. Periodontology 2000 vol 53, 2010. Eds: G. Armitage, M. Cullinan, G. Seymour.
- Clinical periodontology and implant dentistry, 5th edition. Eds: J. Lindhe, NP lang, T. Karring. Blackwell Munksgaard 2008.