כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "בקיעת שיניים - Teeth eruption"
| (12 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | {{ | + | {{מחלה |
| + | |תמונה= | ||
| + | |כיתוב תמונה= | ||
| + | |שם עברי=בקיעת שיניים | ||
| + | |שם לועזי=Teeth eruption | ||
| + | |שמות נוספים= | ||
| + | |ICD-10= | ||
| + | |ICD-9= | ||
| + | |MeSH= | ||
| + | |יוצר הערך=ד"ר מיקי שטיין | ||
| + | |אחראי הערך= | ||
| + | }} | ||
[[קובץ:Teething.jpg|שמאל|ממוזער|250px|9 month infant with right lower central incisor about to emerge...]] | [[קובץ:Teething.jpg|שמאל|ממוזער|250px|9 month infant with right lower central incisor about to emerge...]] | ||
[[קובץ:Teething 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|..5 days later that incisor is visible.]] | [[קובץ:Teething 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|..5 days later that incisor is visible.]] | ||
| − | '''בקיעת שיניים''' הוא תהליך שכל הילדים חווים. | + | '''בקיעת שיניים''' הוא תהליך שכל הילדים חווים. אחיות רופאים והורים רבים מאמינים שבקיעת השיניים מלווה בסימפטומים ומחלות רבות. האמונה הזו נובעת מכך שתינוקות רבים חולים לעיתים קרובות יחסית בגילאי בקיעת השיניים. למעשה, החל מגיל חצי שנה לערך רמת החיסון הפאסיבית שהוענקה לתינוק/ת עקב מעבר נוגדנים מהאם בעת ההריון ועד הלידה פוחתת, כלומר החל מגיל זה תינוקות חשופים יותר לזיהומים נגיפיים וחידקיים ולכן נראה שיש קשר בין בקיעת השיניים ומחלות שונות. |
| − | == | + | ==אפידמיולוגיה== |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | בקיעת שיניים הוא תהליך שכל הילדים חווים. אין גיל מדוייק בו אמורה לבקוע השן הראשונה והתינוק יכול להוולד עם שן או שתיים ולחילופין בקיעת השיניים יכולה להתחיל רק לקראת גיל שנה ואף מאוחר יותר. ברוב המקרים השן הראשונה בוקעת סביב גיל חצי שנה ועד גיל שנתיים וחצי כל 20 שיני החלב יבקעו. אין סדר קבוע לבקיעת השיניים, אך בדרך כלל השיניים החותכות המרכזיות בוקעות ראשונות בלסת התחתונה והשיניים הטוחנות בוקעות אחרונות. השיניים בוקעות בדרך כלל בזוגות, התחתונות מקדימות את העליונות. הבנות מקדימות את הבנים בגיל בקיעת השיניים. | |
| − | |||
| − | ==קליניקה== | + | == אטיולוגיה == |
| − | אחיות רופאים והורים רבים מאמינים שבקיעת השיניים מלווה בסימפטומים ומחלות רבות. האמונה הזו נובעת מכך שתינוקות רבים חולים לעיתים קרובות יחסית בגילאי בקיעת השיניים. למעשה, החל מגיל חצי שנה לערך רמת החיסון הפאסיבית שהוענקה לתינוק/ת עקב מעבר נוגדנים מהאם בעת ההריון ועד הלידה פוחתת, כלומר החל מגיל זה תינוקות חשופים יותר לזיהומים | + | |
| − | נערכו מחקרים רבים על הקשר בין בקיעת שיניים, | + | בקיעת השיניים היא תהליך בו השן נעה ממקומה בתוך עצם הלסת דרך רקמת החניכיים אל מיקומה הטבעי בחלל הפה. |
| − | במחקרים אחרים נמצא גם קשר לירידת תיאבון וחום. לא נמצא קשר בין בקיעת שיניים למחלות סיסטמיות , חום גבוה , שלשולים , נזלת ושיעול | + | ההנחה הרווחת היא שזקיק השן (שק המכיל את השן, פקטורי גדילה וציטוקינים) גורם לבקיעת השן והתסמינים המקומיים הנלווים, ולא השן עצמה. |
| − | + | ||
| − | ==טיפול== | + | == קליניקה == |
| − | המושג "נולד עם כפית כסף בפה" מקורו בנוהג של הורים עשירים במאה ה-19 לתת לתינוקות שלהם כפית כסף על מנת להקל את | + | |
| − | + | טרם בקיעת השן החיך עלול להראות כחלחל ובצקתי עקב דימום מקומי, לעיתים רחוקות מתפתחת ציסטה (Cyst) דמית באזור. | |
| − | + | ||
| − | + | אחיות רופאים והורים רבים מאמינים שבקיעת השיניים מלווה בסימפטומים ומחלות רבות. האמונה הזו נובעת מכך שתינוקות רבים חולים לעיתים קרובות יחסית בגילאי בקיעת השיניים. למעשה, החל מגיל חצי שנה לערך רמת החיסון הפאסיבית שהוענקה לתינוק/ת עקב מעבר נוגדנים מהאם בעת ההריון ועד הלידה פוחתת, כלומר החל מגיל זה תינוקות חשופים יותר לזיהומים נגיפיים וחידקיים ולכן נראה שיש קשר בין בקיעת השיניים ומחלות שונות. | |
| − | ללא קשר לסוג הג'ל | + | נערכו מחקרים רבים על הקשר בין בקיעת שיניים, תסמינים חולניים ומחלות. ברוב המקרים התבססו החוקרים על יומן מעקב שמילאו ההורים לאורך זמן והתמקדו בחלון הזמן של מס' ימים טרום בקיעת השן והימים שלאחר מכן (מחקרים שכאלה לוקים באמינותם מאחר ומסתמכים על דיווחים סובייקטיביים ולא מדידות מדויקות). נמצא קשר סטטיסטי חלש לעלייה בריור, הכנסת ידיים לפה, שפשוף החניכיים וחוסר שקט. במחקרים אחרים נמצא גם קשר לירידת תיאבון וחום. לא נמצא קשר בין בקיעת שיניים למחלות סיסטמיות, חום גבוה, שלשולים, נזלת ושיעול וכדומה. |
| + | |||
| + | == טיפול == | ||
| + | * "נשכנים" - המושג "נולד עם כפית כסף בפה" מקורו בנוהג של הורים עשירים במאה ה-19 לתת לתינוקות שלהם כפית כסף על מנת להקל את התסמינים של בקיעת השיניים. בניגוד לתרופות המסורתיות שלא היו יעילות, כפיות הכסף הקרות הקלו על התסמינים וכיום הוחלפו ב"נשכנים" בעלי מרקם נעים יותר לתינוקות. הקור של ה"נשכן" גורם להתכווצות כלי הדם בחניכיים, מקל את הכאב והנשיכה מפעילה לחץ מקומי ומרגיעה גם כן. את ה"נשכן" יש לקרר לפני השימוש, אך לא להקפיא, ולחטא לעיתים קרובות בהתאם להוראות היצרן, על מנת למנוע זיהומים. | ||
| + | * מוצרים לטיפול מקומי בכאב ובגירוי בחניכיים עקב בקיעת השיניים - מוצרים אלה מגיעים כג'ל למריחה על החניכיים ומתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: | ||
| + | *# מוצרים רפואיים המכילים חומרים פעילים מאלחשים ומחטאים. יש להזהר בשימוש בג'ל המכיל [[Benzocaine]] (בנזוקאין), מחשש לתופעות לוואי כמו מתהמוגלובינמיה ([[Methemoglobinemia]]). | ||
| + | *# מוצרים רפואיים המכילים חומרים פעילים טבעיים כגון: שמן צמח ציפורן החתול, זעפרן, ליקריש (חומצה גליצריטינית), חומצה היאלורונית, אלוורה, שומר, שמן זית, זנגביל וקמומיל. | ||
| + | ללא קשר לסוג הג'ל, חשוב לעסות את החניכיים ע"מ להקל את הכאב ע"י מריחת אחד החומרים באמצעות אצבע נקייה, פד גאזה, או במברשת עיסוי יעודית למטרה זו המגיעה כחלק אינטגרלי של המוצר. | ||
| + | |||
| + | ===טיפולים הסטוריים בבקיעת שיניים שאינם נהוגים כיום=== | ||
| + | |||
| + | היפוקרטס ופילוסופים רבים בני זמנו כרכו את בקיעת השיניים ובעיקר את בקיעת הניבים עם תסמינים ומחלות שונות (גרד בחניכיים, חום, שלשולים , פרכוסים). עד המאה ה-19 בקיעת שיניים נחשבה למחלה קטלנית ("Dentition difficilis" – בלטינית בקיעת שיניים פתולוגית או קשה). האמונה שבקיעת שיניים גרמה למחלות לא התבססה על עובדות מדעיות אלא על התיאוריה שמערכת העצבים של התינוק רגישה מאוד ובקיעת שיניים גרמה להפרשת רעלים שהפרו את האיזון וגרמו למחלות ואף מוות. במאות הקודמות תמותת תינוקות היתה גבוהה מאוד, בעיקר בגילאים 6 חודשים ועד 4 שנים, הגילאים בהן בוקעות השיניים. כך נרשמה בקיעת שיניים כסיבת המוות של תינוקות ב-5016 תינוקות באנגליה בשנת 1839, בצרפת במאות ה-16 עד ה-19, 50% מכלל מקרי המוות של תינוקות יוחסו לבקיעת שיניים. בהתאם הומצאו טיפולים שונים ומשונים למניעת נזקי בקיעת השיניים. הטיפולים כללו שתיית חלב כלבות, מריחת משחות שונות שכללו כספית, עופרת , [[אופיאטים]], מתן תרופות משלשלות וגורמות הקאה וכד'. בהמשך חיתוך החניכיים על מנת לעזור לבקיעת השיניים הפך ל"הליך מציל חיים". כיום נזנחו לחלוטין טיפולים רעילים ומסוכנים אלה, למעט במס' מקומות נידחים באפריקה שם עדיין מרפאים מסורתיים מטפלים בשלשולים והקאות אצל תינוקות, ע"י חיתוך החניכיים וכד'. | ||
| + | |||
| + | == דגלים אדומים == | ||
| + | |||
| + | == ביבליוגרפיה == | ||
| − | |||
<div style="direction: ltr;"> | <div style="direction: ltr;"> | ||
* Teething: Facts and Fiction. Pediatrics in review: Vol.30 No.8 Aug 2009 | * Teething: Facts and Fiction. Pediatrics in review: Vol.30 No.8 Aug 2009 | ||
| שורה 34: | שורה 55: | ||
* משרד הבריאות, האגף לבריאות השן: בריאות הפה והשיניים, מדריך לאחיות, שינניות, סייעות ומקדמי בריאות, ירושלים, 2003 | * משרד הבריאות, האגף לבריאות השן: בריאות הפה והשיניים, מדריך לאחיות, שינניות, סייעות ומקדמי בריאות, ירושלים, 2003 | ||
| − | == | + | == קישורים חיצוניים == |
| + | |||
| + | |||
{{ייחוס|ד"ר מיקי שטיין, מומחה ברפואת ילדים}} | {{ייחוס|ד"ר מיקי שטיין, מומחה ברפואת ילדים}} | ||
| − | |||
[[קטגוריה:ילדים]] | [[קטגוריה:ילדים]] | ||
| + | [[קטגוריה:רפואת הפה והשיניים]] | ||
גרסה אחרונה מ־07:32, 5 במאי 2018
| בקיעת שיניים | ||
|---|---|---|
| Teeth eruption | ||
| יוצר הערך | ד"ר מיקי שטיין | |
בקיעת שיניים הוא תהליך שכל הילדים חווים. אחיות רופאים והורים רבים מאמינים שבקיעת השיניים מלווה בסימפטומים ומחלות רבות. האמונה הזו נובעת מכך שתינוקות רבים חולים לעיתים קרובות יחסית בגילאי בקיעת השיניים. למעשה, החל מגיל חצי שנה לערך רמת החיסון הפאסיבית שהוענקה לתינוק/ת עקב מעבר נוגדנים מהאם בעת ההריון ועד הלידה פוחתת, כלומר החל מגיל זה תינוקות חשופים יותר לזיהומים נגיפיים וחידקיים ולכן נראה שיש קשר בין בקיעת השיניים ומחלות שונות.
אפידמיולוגיה
בקיעת שיניים הוא תהליך שכל הילדים חווים. אין גיל מדוייק בו אמורה לבקוע השן הראשונה והתינוק יכול להוולד עם שן או שתיים ולחילופין בקיעת השיניים יכולה להתחיל רק לקראת גיל שנה ואף מאוחר יותר. ברוב המקרים השן הראשונה בוקעת סביב גיל חצי שנה ועד גיל שנתיים וחצי כל 20 שיני החלב יבקעו. אין סדר קבוע לבקיעת השיניים, אך בדרך כלל השיניים החותכות המרכזיות בוקעות ראשונות בלסת התחתונה והשיניים הטוחנות בוקעות אחרונות. השיניים בוקעות בדרך כלל בזוגות, התחתונות מקדימות את העליונות. הבנות מקדימות את הבנים בגיל בקיעת השיניים.
אטיולוגיה
בקיעת השיניים היא תהליך בו השן נעה ממקומה בתוך עצם הלסת דרך רקמת החניכיים אל מיקומה הטבעי בחלל הפה. ההנחה הרווחת היא שזקיק השן (שק המכיל את השן, פקטורי גדילה וציטוקינים) גורם לבקיעת השן והתסמינים המקומיים הנלווים, ולא השן עצמה.
קליניקה
טרם בקיעת השן החיך עלול להראות כחלחל ובצקתי עקב דימום מקומי, לעיתים רחוקות מתפתחת ציסטה (Cyst) דמית באזור.
אחיות רופאים והורים רבים מאמינים שבקיעת השיניים מלווה בסימפטומים ומחלות רבות. האמונה הזו נובעת מכך שתינוקות רבים חולים לעיתים קרובות יחסית בגילאי בקיעת השיניים. למעשה, החל מגיל חצי שנה לערך רמת החיסון הפאסיבית שהוענקה לתינוק/ת עקב מעבר נוגדנים מהאם בעת ההריון ועד הלידה פוחתת, כלומר החל מגיל זה תינוקות חשופים יותר לזיהומים נגיפיים וחידקיים ולכן נראה שיש קשר בין בקיעת השיניים ומחלות שונות. נערכו מחקרים רבים על הקשר בין בקיעת שיניים, תסמינים חולניים ומחלות. ברוב המקרים התבססו החוקרים על יומן מעקב שמילאו ההורים לאורך זמן והתמקדו בחלון הזמן של מס' ימים טרום בקיעת השן והימים שלאחר מכן (מחקרים שכאלה לוקים באמינותם מאחר ומסתמכים על דיווחים סובייקטיביים ולא מדידות מדויקות). נמצא קשר סטטיסטי חלש לעלייה בריור, הכנסת ידיים לפה, שפשוף החניכיים וחוסר שקט. במחקרים אחרים נמצא גם קשר לירידת תיאבון וחום. לא נמצא קשר בין בקיעת שיניים למחלות סיסטמיות, חום גבוה, שלשולים, נזלת ושיעול וכדומה.
טיפול
- "נשכנים" - המושג "נולד עם כפית כסף בפה" מקורו בנוהג של הורים עשירים במאה ה-19 לתת לתינוקות שלהם כפית כסף על מנת להקל את התסמינים של בקיעת השיניים. בניגוד לתרופות המסורתיות שלא היו יעילות, כפיות הכסף הקרות הקלו על התסמינים וכיום הוחלפו ב"נשכנים" בעלי מרקם נעים יותר לתינוקות. הקור של ה"נשכן" גורם להתכווצות כלי הדם בחניכיים, מקל את הכאב והנשיכה מפעילה לחץ מקומי ומרגיעה גם כן. את ה"נשכן" יש לקרר לפני השימוש, אך לא להקפיא, ולחטא לעיתים קרובות בהתאם להוראות היצרן, על מנת למנוע זיהומים.
- מוצרים לטיפול מקומי בכאב ובגירוי בחניכיים עקב בקיעת השיניים - מוצרים אלה מגיעים כג'ל למריחה על החניכיים ומתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
- מוצרים רפואיים המכילים חומרים פעילים מאלחשים ומחטאים. יש להזהר בשימוש בג'ל המכיל Benzocaine (בנזוקאין), מחשש לתופעות לוואי כמו מתהמוגלובינמיה (Methemoglobinemia).
- מוצרים רפואיים המכילים חומרים פעילים טבעיים כגון: שמן צמח ציפורן החתול, זעפרן, ליקריש (חומצה גליצריטינית), חומצה היאלורונית, אלוורה, שומר, שמן זית, זנגביל וקמומיל.
ללא קשר לסוג הג'ל, חשוב לעסות את החניכיים ע"מ להקל את הכאב ע"י מריחת אחד החומרים באמצעות אצבע נקייה, פד גאזה, או במברשת עיסוי יעודית למטרה זו המגיעה כחלק אינטגרלי של המוצר.
טיפולים הסטוריים בבקיעת שיניים שאינם נהוגים כיום
היפוקרטס ופילוסופים רבים בני זמנו כרכו את בקיעת השיניים ובעיקר את בקיעת הניבים עם תסמינים ומחלות שונות (גרד בחניכיים, חום, שלשולים , פרכוסים). עד המאה ה-19 בקיעת שיניים נחשבה למחלה קטלנית ("Dentition difficilis" – בלטינית בקיעת שיניים פתולוגית או קשה). האמונה שבקיעת שיניים גרמה למחלות לא התבססה על עובדות מדעיות אלא על התיאוריה שמערכת העצבים של התינוק רגישה מאוד ובקיעת שיניים גרמה להפרשת רעלים שהפרו את האיזון וגרמו למחלות ואף מוות. במאות הקודמות תמותת תינוקות היתה גבוהה מאוד, בעיקר בגילאים 6 חודשים ועד 4 שנים, הגילאים בהן בוקעות השיניים. כך נרשמה בקיעת שיניים כסיבת המוות של תינוקות ב-5016 תינוקות באנגליה בשנת 1839, בצרפת במאות ה-16 עד ה-19, 50% מכלל מקרי המוות של תינוקות יוחסו לבקיעת שיניים. בהתאם הומצאו טיפולים שונים ומשונים למניעת נזקי בקיעת השיניים. הטיפולים כללו שתיית חלב כלבות, מריחת משחות שונות שכללו כספית, עופרת , אופיאטים, מתן תרופות משלשלות וגורמות הקאה וכד'. בהמשך חיתוך החניכיים על מנת לעזור לבקיעת השיניים הפך ל"הליך מציל חיים". כיום נזנחו לחלוטין טיפולים רעילים ומסוכנים אלה, למעט במס' מקומות נידחים באפריקה שם עדיין מרפאים מסורתיים מטפלים בשלשולים והקאות אצל תינוקות, ע"י חיתוך החניכיים וכד'.
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
- Teething: Facts and Fiction. Pediatrics in review: Vol.30 No.8 Aug 2009
- Symptoms Associated With Infant Teething: A Prospective Study: Pediatrics Vol 105 No.4 Apr 2000
- Teething and Tooth eruption in infants: A Cohort Study: Pediatrics Vol.106 No.6 Dec 2000
- משרד הבריאות, האגף לבריאות השן: בריאות הפה והשיניים, מדריך לאחיות, שינניות, סייעות ומקדמי בריאות, ירושלים, 2003
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מיקי שטיין, מומחה ברפואת ילדים