האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6839 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6839 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "טיפול בזיהומים חיידקיים חריפים בעצמות ובמפרקים בתינוקות ובילדים - הנחיה קלינית - Treatment guidelines for bones and joints bacterial infections in infants and children"

מתוך ויקירפואה
 
(41 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
−
{{ערך בבדיקה}}
 
−
 
 
{{הנחיה קלינית
 
{{הנחיה קלינית
 
|שם ההנחיה=קווים מנחים לטיפול בזיהומים חיידקיים חריפים בעצמות ובמפרקים בתינוקות ובילדים
 
|שם ההנחיה=קווים מנחים לטיפול בזיהומים חיידקיים חריפים בעצמות ובמפרקים בתינוקות ובילדים
−
|תמונה=
+
|תמונה=Agar plate with colonies.jpg
 
|כיתוב תמונה=
 
|כיתוב תמונה=
 
|הוועדה המקצועית=
 
|הוועדה המקצועית=
שורה 12: שורה 10:
 
}}
 
}}
 
==סיכום עיקרי ההמלצות==
 
==סיכום עיקרי ההמלצות==
−
;לאור הנתונים המפורטים להלן, גיבשה הוועדה את ההמלצות הבאות:
+
;לאור הנתונים המפורטים להלן, גיבשה הוועדה את ההמלצות הבאות
  
−
;דלקת מפרקים חיידקית (דמ"ח):
+
;[[דלקת מפרקים חיידקית]] (דמ"ח):
−
*'''האבחנה דמ"ח''' נעשית על ידי שילוב של ממצאים קליניים בבדיקה פיזיקלית בתוספת לבדיקות מעבדה שכוללות: סד, תרבית דם, CRP ( שד היא אופציונלית)
+
*'''האבחנה דמ"ח''' נעשית על ידי שילוב של ממצאים קליניים בבדיקה פיזיקלית בתוספת לבדיקות מעבדה שכוללות: ס״ד ([[ספירת דם - Complete blood count|ספירת דם]]), [[תרבית דם]], [[חלבון מגיב עם סי - C-reactive protein|CRP{{כ}}]] - C-Reactive Protein (ס״ד היא אופציונלית)
−
*'''דימות''': אולטרה סאונד היא הבדיקה הרגישה ביותר באבחנה של דמ"ח, רצוי לבצע בכל מקרה גם צילום אם כי בשבוע ראשון בדרך כלל לא אבחנתי ,אך חשוב לבצע כדי להשוות במעקב אחר מצב העצם. בחלק מהמקרים יש לשקול גם MRI או מיפוי עצמות כתלות בזמינות הבדיקות הללו בכל מקום
+
*'''דימות''': [[אולטרהסאונד]] (US) היא הבדיקה הרגישה ביותר באבחנה של דמ"ח, רצוי לבצע בכל מקרה גם צילום אם כי בשבוע ראשון בדרך כלל לא אבחנתי, אך חשוב לבצע כדי להשוות במעקב אחר מצב העצם. בחלק מהמקרים יש לשקול גם [[MRI|MRI{{כ}}]] (Magnetic Resonance Imaging) או [[מיפוי עצמות]] כתלות בזמינות הבדיקות הללו בכל מקום
 
*עדיין לא קיים קונצנזוס לגבי משך הטיפול האופטימלי והתזמון המדויק למעבר מטיפול פראנטרלי לטיפול פומי בדמ"ח
 
*עדיין לא קיים קונצנזוס לגבי משך הטיפול האופטימלי והתזמון המדויק למעבר מטיפול פראנטרלי לטיפול פומי בדמ"ח
−
*ניתן לשקול מעבר מהיר מטיפול פראנטרלי כאשר הילד עונה לתנאים הקליניים והמעבדתיים הבאים: יש תגובה קלינית טובה כולל חום גוף נורמלי ומגמה ברורה של ירידה במדדי דלקת ( סד ו CRP ) וכאשר לא מדובר במקרים מסובכים כפי שפורט ואז ניתן לעבור לטיפול פומי לאחר מספר ימים קצר יחסית של טיפול פראנטרלי ( <7 ימים ולפחות 3 ימים)
+
*ניתן לשקול מעבר מהיר מטיפול פראנטרלי כאשר הילד עונה לתנאים הקליניים והמעבדתיים הבאים: יש תגובה קלינית טובה כולל חום גוף נורמלי ומגמה ברורה של ירידה במדדי דלקת (ס״ד ו-CRP) וכאשר לא מדובר במקרים מסובכים כפי שפורט ואז ניתן לעבור לטיפול פומי לאחר מספר ימים קצר יחסית של טיפול פראנטרלי (<7 ימים ולפחות 3 ימים)
−
*ניתן לקצר את משך הטיפול הכולל לטווח של 14–21 יום ברוב המקרים כאשר יש שיפור קליני ניכר עד כדי העלמות כמעט מוחלטת של הסימנים והסימפטומים וירידה משמעותית של CRP ( בכל מעבדה לפי הערכים שלה).
+
*ניתן לקצר את משך הטיפול הכולל לטווח של 14–21 יום ברוב המקרים כאשר יש שיפור קליני ניכר עד כדי העלמות כמעט מוחלטת של הסימנים והסימפטומים וירידה משמעותית של CRP (בכל מעבדה לפי הערכים שלה). כאשר ישנה הענות טובה של ההורים והילד לטיפול, וכאשר ניתן לקיים מעקב מרפאתי צמוד (ראו הנחיות בהמשך) אחרי הילד, ולוודא שאין חזרה או סיבוכים ארוכי טווח ולא מדובר במקרים מסובכים
−
:כאשר ישנה הענות טובה של ההורים והילד לטיפול, וכאשר ניתן לקיים מעקב מרפאתי צמוד ( ראו הנחיות בהמשך) אחרי הילד, ולוודא שאין חזרה או סיבוכים ארוכי טווח ולא מדובר במקרים מסובכים  
+
*הטיפול האמפירי הראשוני הוא תמיד תוך ורידי ובכל הגילאים אמור לכסות [[Staphylococcus aureus|S. aureus]]. ובילדים קטנים גם [[Kingella kingae]] (טבלאות 1,4,5)
−
*הטיפול האמפירי הראשוני הוא תמיד תוך ורידי ובכל הגילאים אמור לכסות S. aureus. ובילדים קטנים גם Kingeiia kingae ( טבלאות 1,4,5 )
+
*ניתן להסיק מהספרות שלגבי המפרקים השטחיים, קיימת תמיכה לגישה השמרנית ל[[זיהום במפרק|זיהום מפרקי]] שהוכח בילדים תוך מעקב קליני ומעבדתי צמוד. מפרק הירך עקב רגישותו המיוחדת מקבל התייחסות מיוחדת עם נטייה להמליץ על ניקוז כירורגי מוקדם, אף שישנה גישה המתירה טיפול שמרני תוך ניקורים חוזרים ומעקב קליני, מעבדתי ואולטרסונוגרפי עם ניקוז כירורגי רק בחולים שאינם מגיבים לטיפול זה
−
*ניתן להסיק מהספרות שלגבי המפרקים השטחיים, קיימת תמיכה לגישה השמרנית לזיהום מפרקי שהוכח בילדים תוך מעקב קליני ומעבדתי צמוד. מפרק הירך עקב רגישותו המיוחדת מקבל התייחסות מיוחדת עם נטייה להמליץ על ניקוז כירורגי מוקדם, אף שישנה גישה המתירה טיפול שמרני תוך ניקורים חוזרים ומעקב קליני, מעבדתי ואולטרסונוגרפי עם ניקוז כירורגי רק בחולים שאינם מגיבים לטיפול זה
+
*'''טיפול מסייע בסטרואידים''': עד שיהיו עבודות נוספות לא ניתן להמליץ על תוספת של [[סטרואידים]] כחלק מנדטורי של הטיפול בדמ"ח. ניתן לשקול בכל מקרה לגופו תוספת כזו (המינון: *[[Dexamethasone]] 0.6 mg/kg/day, ניתן במקביל למנה הראשונה של ה[[אנטיביוטיקה]], למשך 4 ימים)
−
*'''טיפול מסייע בסטרואידים''': עד שיהיו עבודות נוספות לא ניתן להמליץ על תוספת של סטרואידים כחלק מנדטורי של הטיפול ב דמ"ח. ניתן לשקול בכל מקרה לגופו תוספת כזו (המינון : Dexamethason 0.6 mg/kg/day, ניתן במקביל למנה הראשונה של האנטיביוטיקה, למשך 4 ימים)
+
*'''מעקב מרפאתי''': מקובל לראות את הילד לאחר 6 שבועות, 3 חודשים ושנה מהשחרור מבית החולים, אך במקרים מסובכים כפי שפורט דרוש מעקב ארוך יותר
−
*'''מעקב מרפאתי''': מקובל לראות את הילד לאחר 6 שבועות ,3 חודשים ושנה מהשחרור מבית החולים, אך במקרים מסובכים כפי שפורט דרוש מעקב ארוך יותר
+
 
 +
(*)mg/kg/day - מיליגרם/קילוגרם/יום
  
−
;דלקת עצם חדה (דע"ח)
+
;[[Osteomyelitis|דלקת עצם חדה]] (דע"ח):
−
*משך הטיפול הכולל ב - דע"ח מותנה בקליניקה, בערכי מעבדה כשהדגש הוא על מהירות השיפור בעיקר בערך ה - CRP/ESR ולא על מדדים תקינים לחלוטין בעת סיום הטיפול. צילום שאינו תקין לחלוטין אינו מהווה בהכרח התוויה להמשך טיפול, אולם במצב זה נדרש מעקב צמוד יותר (ראו הנחיות על מעקב בהמשך) . ברוב המקרים ניתן לטפל במשך כ -3 עד 4 שבועות בכפוף לאינדיקציות שהוזכרו
+
*משך הטיפול הכולל בדע"ח מותנה בקליניקה, בערכי מעבדה כשהדגש הוא על מהירות השיפור בעיקר בערך ה-CRP{{כ}}/[[שקיעת דם - Erythrocyte sedimentation rate|ESR{{כ}}]] (Erythrocyte Sedimentation Rate) ולא על מדדים תקינים לחלוטין בעת סיום הטיפול. צילום שאינו תקין לחלוטין אינו מהווה בהכרח התוויה להמשך טיפול, אולם במצב זה נדרש מעקב צמוד יותר (ראו הנחיות על מעקב בהמשך). ברוב המקרים ניתן לטפל במשך כ-3 עד 4 שבועות בכפוף לאינדיקציות שהוזכרו
−
*ניתן לקצר את משך הטיפול הורידי, ברוב מהמקרים אף לימים בודדים. בעת מעבר לטיפול פומי הילד צריך להיות ללא חום ( < 38<sup>0</sup>c ), קיים שיפור בתנועתיות הגפה והכאב וערכי ה CRP/ESR צריכים להראות מגמה ברורה של שיפור
+
*ניתן לקצר את משך הטיפול הורידי, ברוב מהמקרים אף לימים בודדים. בעת מעבר לטיפול פומי הילד צריך להיות ללא [[חום]] (<38<sup>0</sup>C), קיים שיפור בתנועתיות הגפה והכאב וערכי ה-CRP/ESR צריכים להראות מגמה ברורה של שיפור
 
*על מנת לקצר הן את משך טיפול הורידי והן את משך הטיפול הכולל יש לוודא שתהיה אפשרות למעקב צמוד וממושך כשנה לאחר סיום האשפוז (בהתאם להנחיות המעקב), וכן לוודא שתהיה היענות ושיתוף פעולה עם המשפחה בעת מתן הטיפול הפומי
 
*על מנת לקצר הן את משך טיפול הורידי והן את משך הטיפול הכולל יש לוודא שתהיה אפשרות למעקב צמוד וממושך כשנה לאחר סיום האשפוז (בהתאם להנחיות המעקב), וכן לוודא שתהיה היענות ושיתוף פעולה עם המשפחה בעת מתן הטיפול הפומי
−
*'''מעקב מעקב מרפאתי''': מקובל לראות את הילד לאחר 6 שבועת, 3 חודשים ושנה מיום השחרור מבית החולים. במקרים שבהם המוקד הזיהומי נמצא סמוך ללוחית הצמיחה ויש סכנה לקיצור או עיוות הגפה בשל פגיעה בלוחית הצמיחה, המעקב יימשך עד סיום צמיחת השלד, כאשר השנתיים הראשונות הן הקריטיות להיווצרות השינויים הנ"ל.
+
*'''מעקב מעקב מרפאתי''': מקובל לראות את הילד לאחר 6 שבועות, 3 חודשים ושנה מיום השחרור מבית החולים. במקרים שבהם המוקד הזיהומי נמצא סמוך ללוחית הצמיחה ויש סכנה לקיצור או עיוות הגפה בשל פגיעה בלוחית הצמיחה, המעקב יימשך עד סיום צמיחת השלד, כאשר השנתיים הראשונות הן הקריטיות להיווצרות השינויים הנזכרים למעלה. אם אין סימנים לפגיעה בלוחיות הצמיחה במהלך השנתיים הראשונות, ניתן להזמין את הילד לבדיקה נוספת לקראת סוף העשור הראשון לחיים ובמהלך שנות הצמיחה המהירה של גיל ההתבגרות (13-11 שנים בבנות ו-13–15 שנים בבנים)
−
:אם אין סימנים לפגיעה בלוחיות הצמיחה במהלך השנתיים הראשונות, ניתן להזמין את הילד לבדיקה נוספת לקראת סוף העשור הראשון לחיים ובמהלך שנות הצמיחה המהירה של גיל ההתבגרות ( 11-13 שנים בבנות 13–15 שנים בבנים)
 
  
 
==הקדמה==
 
==הקדמה==
−
'''הגדרה''': דלקת חדה של העצם ( דע"ח) ודלקת מפרקים חיידקית (דמ"ח) חריפה מוגדרות כדלקת שמשכה עד שבועיים טרום האבחנה והטיפול, דלקת תת-חריפה בין שבועיים ל3 חוד', ואילו דלקת הנמשכת מעל 3 חודשים - היא דלקת עצם כרונית{{הערה|שם=הערה1|Krogstad P. Osteomyelitis. In: Feigin RD, Cherry JD, Demmler-Harrison GJ, Kaplan SL, eds. Pediatric infectious diseases. 6th ed. Philadelphia: Saunders, 2009:725-42.}}, {{הערה|שם=הערה2| Dartnell J, Ramachandran M, Katchburian M. Haematogenous acute and subacute paediatric osteomyelitis: a systematic review of the literature. J Bone Joint Surg Br 2012;94:584-95.}}. '''במסמך זה נתרכז בדלקת עצם ומפרק חריפה בלבד.'''
+
'''הגדרה''': דלקת חדה של העצם (דע"ח) ודלקת מפרקים חיידקית (דמ"ח) חריפה מוגדרות כ[[דלקת - Inflammation|דלקת]] שמשכה עד שבועיים טרום האבחנה והטיפול, דלקת תת-חריפה בין שבועיים ל-3 חודשים, ואילו דלקת הנמשכת מעל 3 חודשים - היא דלקת עצם כרונית{{הערה|שם=הערה1|Krogstad P. Osteomyelitis. In: Feigin RD, Cherry JD, Demmler-Harrison GJ, Kaplan SL, eds. Pediatric infectious diseases. 6th ed. Philadelphia: Saunders, 2009:725-42.}}{{הערה|שם=הערה2| Dartnell J, Ramachandran M, Katchburian M. Haematogenous acute and subacute paediatric osteomyelitis: a systematic review of the literature. J Bone Joint Surg Br 2012;94:584-95.}}, '''במסמך זה נתרכז בדלקת עצם ומפרק חריפה בלבד.'''
  
 
דע"ח, ודמ"ח הן מחלות זיהומיות המאפיינות בעיקר את גיל הילדות, ומרבית המקרים מתרחשים בשנים הראשונות לחיים.
 
דע"ח, ודמ"ח הן מחלות זיהומיות המאפיינות בעיקר את גיל הילדות, ומרבית המקרים מתרחשים בשנים הראשונות לחיים.
  
−
על אף שהמחלה אינה נדירה, פורסמו מעט מאוד מאמרים פרוספקטיבים, אקראיים כפולי סמיות. רוב המאמרים הם רטרוספקטיבים, וההנחיות שהתפרסמו במקומות שונים מתבססות בעיקר על המידע המפורסם ועל חוות דעת מומחים.  
+
על אף שהמחלה אינה נדירה, פורסמו מעט מאוד מאמרים פרוספקטיבים, אקראיים כפולי סמיות. רוב המאמרים הם רטרוספקטיבים, וההנחיות שהתפרסמו במקומות שונים מתבססות בעיקר על המידע המפורסם ועל חוות דעת מומחים.
  
 
מסמך זה הוכן על ידי הגדרת נושאים מוסכמים מראש, שלגביהם אותרו עדויות מדעיות עדכניות באמצעות חיפוש ספרות שיטתי, ובהתבסס על ההמלצות האירופאיות שהתפרסמו ב-2017{{כ}}{{הערה|שם=הערה4|Saavedra-Lozano J, Falup-Pecurariu O, Faust SN, Girschick H, Hartwig N, Kaplan S, Lorrot M, Mantadakis E, Peltola H, Rojo P, Zaoutis T, LeMair A. Bone and Joint Infections. Pediatr Infect Dis J. 2017 Aug;36(8):788-799.}}. על מנת להתאים את המסמך האירופאי לישראל נסקרו מאמרים מהארץ המתארים את האפידמיולוגיה המקומית.
 
מסמך זה הוכן על ידי הגדרת נושאים מוסכמים מראש, שלגביהם אותרו עדויות מדעיות עדכניות באמצעות חיפוש ספרות שיטתי, ובהתבסס על ההמלצות האירופאיות שהתפרסמו ב-2017{{כ}}{{הערה|שם=הערה4|Saavedra-Lozano J, Falup-Pecurariu O, Faust SN, Girschick H, Hartwig N, Kaplan S, Lorrot M, Mantadakis E, Peltola H, Rojo P, Zaoutis T, LeMair A. Bone and Joint Infections. Pediatr Infect Dis J. 2017 Aug;36(8):788-799.}}. על מנת להתאים את המסמך האירופאי לישראל נסקרו מאמרים מהארץ המתארים את האפידמיולוגיה המקומית.
  
−
חלק הארי של הזיהומים החדים של העצמות או המפרקים נגרם על ידי חיידקים. ההנחיות להלן מתייחסות לטיפול בזיהומים גרמיים ממקור המטוגני הנגרמים על ידי החיידקיים השכיחים בתינוקות וילדים ללא מחלות רקע עם זיהום שמקורו בקהילה. במסמך זה נתייחס לדע"ח ודמ"ח בנפרד, פרט לפרק הדן במזהמים ובטיפול האמפירי שדומה בשתי המחלות.
+
חלק הארי של הזיהומים החדים של העצמות או המפרקים נגרם על ידי חיידקים. ההנחיות להלן מתייחסות לטיפול בזיהומים גרמיים ממקור המטוגני הנגרמים על ידי החיידקיים השכיחים בתינוקות וילדים ללא מחלות רקע עם [[זיהום]] שמקורו בקהילה. במסמך זה נתייחס לדע"ח ודמ"ח בנפרד, פרט לפרק הדן במזהמים ובטיפול האמפירי שדומה בשתי המחלות.
  
 
==דלקת חדה של העצם (דח"ע) - Acute Osteomyelitis==
 
==דלקת חדה של העצם (דח"ע) - Acute Osteomyelitis==
−
 
 
=== אפידמיולוגיה ופתוגנזה===
 
=== אפידמיולוגיה ופתוגנזה===
−
בחלק הארי של הזיהומים החיידקיים החדים של העצמות או המפרקים מעורבות העצמות הארוכות והמפרקים הגדולים של הגפים. המחלה שכיחה יותר עד גיל 5 שנים, שכיחות המחלה משתנה, במדינות מפותחות השכיחות היא כ 8/100,000 לשנה ובמדינות מתפתחות השכיחות אף גבוהה יותר {{הערה|שם=הערה3|Riise 0R, Kirkhus E, Handeland KS, et al. Childhood osteomyelitis- incidence and differentiation from other acute onset musculoskeletal features in a population- based study. BMC Pediatr 2008:8-45}}.
+
בחלק הארי של הזיהומים החיידקיים החדים של העצמות או המפרקים מעורבות העצמות הארוכות והמפרקים הגדולים של הגפים. המחלה שכיחה יותר עד גיל 5 שנים, שכיחות המחלה משתנה, במדינות מפותחות השכיחות היא כ-8/100,000 לשנה ובמדינות מתפתחות השכיחות אף גבוהה יותר{{הערה|שם=הערה3|Riise 0R, Kirkhus E, Handeland KS, et al. Childhood osteomyelitis- incidence and differentiation from other acute onset musculoskeletal features in a population- based study. BMC Pediatr 2008:8-45}}.
  
−
המחלה שכיחה בבנים יותר מבנות (פרט לשנה הראשונה לחיים) {{הערה|שם=הערה5|Grammatico-Guillon L, Maakaroun Vermesse Z, Baron S, Gettner S, Rusch E, Bernard L. Paediatric bone and joint infections are more common in boys and toddlers: a national epidemiology study. Acta Paediatr 2013;102(3):e120-e125.}}. בכשליש מהמקרים יש סיפור של חבלה קלה קודמת בגפה בה מתרחש הזיהום, משמעות ממצא זה אינה ברורה כיוון שבגילאים אלו ילדים סובלים מחבלות קלות מרובות.
+
המחלה שכיחה בבנים יותר מבנות (פרט לשנה הראשונה לחיים){{הערה|שם=הערה5|Grammatico-Guillon L, Maakaroun Vermesse Z, Baron S, Gettner S, Rusch E, Bernard L. Paediatric bone and joint infections are more common in boys and toddlers: a national epidemiology study. Acta Paediatr 2013;102(3):e120-e125.}}. בכשליש מהמקרים יש סיפור של חבלה קלה קודמת בגפה בה מתרחש הזיהום, משמעות ממצא זה אינה ברורה כיוון שבגילאים אלו ילדים סובלים מחבלות קלות מרובות.
  
−
דע"ח נגרמת בדרך כלל כתוצאה מפיזור המטוגני של חיידקים מזיהום מרוחק או מאתר חדירתם לדם. לעיתים רחוקות ייתכן זיהום כתוצאה מניתוח, דלקת החודרת מרקמה רכה סמוכה מזוהמת, או משבר פתוח. שכיחות הזיהום גבוהה בילדים צעירים עקב אספקת הדם העשירה לעצמות. החיידק נכנס לעצם דרך העורקים המזינים (- nutrient arteries) ומשם עובר לרשת הקפילרות ושם עקב זרימת דם איטית, החיידק מתחלק ומתרבה ועובר לחלק הסחוסי של המטפיזה. חיידקים המתרבים בקצות הקפילרות יוצרים מושבות גדולות המעכבות פעילות פגוציטרית וחדירת האנטיביוטיקה. בהמשך נוצר מוקד זיהום במח העצם המתפשט אל הקורטקס הפנימי וממנו לעצם. האתר השכיח ביותר לזיהום הוא במטפיזה, בקרבת לוחית הגדילה.
+
דע"ח נגרמת בדרך כלל כתוצאה מפיזור המטוגני של חיידקים מזיהום מרוחק או מאתר חדירתם לדם. לעיתים רחוקות ייתכן זיהום כתוצאה מניתוח, דלקת החודרת מרקמה רכה סמוכה מזוהמת, או משבר פתוח. שכיחות הזיהום גבוהה בילדים צעירים עקב אספקת הדם העשירה לעצמות. החיידק נכנס לעצם דרך העורקים המזינים (Nutrient arteries) ומשם עובר לרשת הקפילרות ושם עקב זרימת דם איטית, החיידק מתחלק ומתרבה ועובר לחלק הסחוסי של המטפיזה. חיידקים המתרבים בקצות הקפילרות יוצרים מושבות גדולות המעכבות פעילות פגוציטרית וחדירת האנטיביוטיקה. בהמשך נוצר מוקד זיהום במח העצם המתפשט אל הקורטקס הפנימי וממנו לעצם. האתר השכיח ביותר לזיהום הוא במטפיזה, בקרבת לוחית הגדילה.
  
 
===אתיולוגיה לדע"ח ודמ"ח===
 
===אתיולוגיה לדע"ח ודמ"ח===
−
בילד הבריא בדרך כלל הטיפול הראשוני אמור להיות יעיל כנגד החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום. בהחלטה על טיפול אמפירי יש להתייחס ל מזהמים שכיחים בהתייחס לגילו ולאפידמיולוגיה מקומית.
+
בילד הבריא בדרך כלל הטיפול הראשוני אמור להיות יעיל כנגד החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום. בהחלטה על טיפול אמפירי יש להתייחס למזהמים שכיחים בהתייחס לגילו ולאפידמיולוגיה מקומית.
  
−
הגורם האתיולוגי הנפוץ ביותר לדע"ח ודמ"ח בכל הגילאים הוא Staphylococcus aureus. בילדים מתחת לגיל 5 שנים יש להביא בחשבון בנוסף מחוללים נוספים כמו: Group A Streptococcus (GAS), Streptococcus pneumoniae ,K. kingela, ובאופן נדיר מאוד H. influenzae type B (בילדים שאינם מחוסנים כיאות או בילדים עם חסר חיסוני בעיקר הומורלי). ( ראו טבלה 3 )
+
הגורם האתיולוגי הנפוץ ביותר לדע"ח ודמ"ח בכל הגילאים הוא Staphylococcus aureus. בילדים מתחת לגיל 5 שנים יש להביא בחשבון בנוסף מחוללים נוספים כמו: [[Group A Streptococcus]] (GAS) ,[[Streptococcus pneumoniae]] ,K. kingella, ובאופן נדיר מאוד H. influenzae type B (בילדים שאינם מחוסנים כיאות או בילדים עם [[חסר חיסוני]] בעיקר הומורלי). (ראו טבלה 3)
  
−
בילדים מעל גיל 5 שנים GAS -ו Staphylococcus aureus הם המחוללים הנפוצים ביותר. מחוללים נוספים פחות שכיחים כוללים: N. gonorrhoeae, N. meningitides, Salmonella spp, בעיקר במתבגרים שפעילים מבחינה מינית (ראו טבלה מס' 1).
+
בילדים מעל גיל 5 שנים GAS ו-Staphylococcus aureus הם המחוללים הנפוצים ביותר. מחוללים נוספים פחות שכיחים כוללים: [[Neisseria gonorrhoeae|N. gonorrhoeae]]{{כ}}, [[Neisseria meningitidis|N. meningitides]]{{כ}}, Salmonella spp, בעיקר במתבגרים שפעילים מבחינה מינית (ראו טבלה מספר 1).
−
 
 
−
===טבלה 1: הפתוגנים השכיחים לפי קבוצות גיל שגורמים לזיהומים אקוטים במפרקים ובעצמות לילדים===
 
  
 +
===טבלה מספר 1 - הפתוגנים השכיחים לפי קבוצות גיל שגורמים לזיהומים אקוטים במפרקים ובעצמות לילדים===
 +
{{רווח קשיח}}
 
{| class="wikitable"
 
{| class="wikitable"
 
|-
 
|-
 
! גיל !! מחולל
 
! גיל !! מחולל
 
|-
 
|-
−
| תינוק< 3 חודשים ||
+
| תינוק < 3 חודשים ||
 
<div class="mw-content-ltr">
 
<div class="mw-content-ltr">
 
Staphylococcus aureus{{ש}}
 
Staphylococcus aureus{{ש}}
 
Escherichia coli and other Gram-negative bacteria {{ש}}
 
Escherichia coli and other Gram-negative bacteria {{ש}}
−
GBS{{ש}}
+
[[GBS]]{{ש}}
−
Candida albicans{{ש}}
+
[[Candida albicans]]{{ש}}
 
Neisseria gonorrhoeae (newborns)
 
Neisseria gonorrhoeae (newborns)
 
</div>
 
</div>
 
|-
 
|-
−
| 3 חודשים- 5 שנים||
+
| 3 חודשים - 5 שנים||
 
<div class="mw-content-ltr">
 
<div class="mw-content-ltr">
 
S. aures {{ש}}
 
S. aures {{ש}}
שורה 92: שורה 89:
 
|}
 
|}
  
−
'''Staphylococcus aureus''' - המזהם השכיח ביותר בכל גיל הגורם לדע"ח. רוב הזנים רגישים ל[[מתיצילין]], אם כי ישנן עדויות על עליה בשכיחות MRSA{{כ}} (methicillin-resistant  Staphylococcus aureus) בישראל. נמצא clone הגורם לזיהומי עור ורקמות רכות בילדים בדואים בנגב ולכן יש חשיבות רבה להמשך המעקב אחר האפידמיולוגיה{{הערה|שם=הערה10|Rokney A, Baum M, Ben-Shimol S, Sagi O, Anuka E, Agmon V, Greenberg D, Valinsky L, Danino D. Dissemination of the Methicillin Resistant Staphylococcus aureus (MRSA) Pediatric Clone (ST5-T002-IV-Pvl+) as a Major Cause of Community Associated (CA) Staphylococcal Infections in Bedouin Children, Southern Israel. Open Forum Infectious Diseases, Volume 4, Issue suppl_1, 1 October 2017, Pages S643. - Abstract}}. עליה זו לא נמצאה במחקר שבדק אתיולוגיה זיהומית לדלקת במפרקים ועצמות. הטיפול האמפירי משתנה בין אזורים שבהם השכיחות של community (associated(CA-MRSA היא פחות מ 10-15% לבין אזורים שהשכיחות היא יותר גבוהה ואז צריך לתת כיסוי אמפירי גם ל CA-MRSA, בשלב זה אין המלצה לכלול טיפול אמפירי נגד CA-MRSA אלא בהתאם לתרבית {{הערה|שם=הערה11|Cohen E, Lifshitz K, Fruchtman Y, Eidelman M, Leibovitz E. Current data on acute haematogenous osteomyelitis in children in Southern Israel: epidemiology, microbiology, clinics and therapeutic consequences. Int Orthop. 2016 Sep;40(9):1987-94.}}, {{הערה|שם=הערה12|Berla-Kerzhner E, Biber A, Parizade M, Taran D, Rahav G, Regev-Yochay G, Glikman. Clinical outcomes and treatment approach for community-associated methicillin-resistant Staphylococcus aureus (CA-MRSA) infections in Israel. Eur J Clin Microbiol Infect Dis. 2017 Jan;36(1):153-162.}}. במקרה של חוסר תגובה לטיפול מקובל יש לבדוק נסיעה לארצות זרות כולל ארה"ב. בנוסף, יש שיעור משמעותי של Staphylococcus aureus עם עמידות מושרית ל[[קלינדמיצין]] ולכן טיפול אמפירי בקלינדמיצין בלבד עלול להיכשל.  
+
'''Staphylococcus aureus''' - המזהם השכיח ביותר בכל גיל הגורם לדע"ח. רוב הזנים רגישים ל[[Methicillin|מתיצילין]], אם כי ישנן עדויות על עליה בשכיחות [[MRSA|MRSA{{כ}}]] (Methicillin-Resistant Staphylococcus Aureus) בישראל. נמצא Clone הגורם ל[[זיהומי עור ותת-עור|זיהומי עור ורקמות רכות]] בילדים בדואים בנגב ולכן יש חשיבות רבה להמשך המעקב אחר האפידמיולוגיה{{הערה|שם=הערה10|Rokney A, Baum M, Ben-Shimol S, Sagi O, Anuka E, Agmon V, Greenberg D, Valinsky L, Danino D. Dissemination of the Methicillin Resistant Staphylococcus aureus (MRSA) Pediatric Clone (ST5-T002-IV-Pvl+) as a Major Cause of Community Associated (CA) Staphylococcal Infections in Bedouin Children, Southern Israel. Open Forum Infectious Diseases, Volume 4, Issue suppl_1, 1 October 2017, Pages S643. - Abstract}}. עליה זו לא נמצאה במחקר שבדק אתיולוגיה זיהומית לדלקת במפרקים ועצמות. הטיפול האמפירי משתנה בין אזורים שבהם השכיחות של Community Associated) CA-MRSA) היא פחות מ-10–15 אחוזים לבין אזורים שהשכיחות היא יותר גבוהה ואז צריך לתת כיסוי אמפירי גם ל-CA-MRSA, בשלב זה אין המלצה לכלול טיפול אמפירי נגד CA-MRSA אלא בהתאם לתרבית{{הערה|שם=הערה11|Cohen E, Lifshitz K, Fruchtman Y, Eidelman M, Leibovitz E. Current data on acute haematogenous osteomyelitis in children in Southern Israel: epidemiology, microbiology, clinics and therapeutic consequences. Int Orthop. 2016 Sep;40(9):1987-94.}}{{הערה|שם=הערה12|Berla-Kerzhner E, Biber A, Parizade M, Taran D, Rahav G, Regev-Yochay G, Glikman. Clinical outcomes and treatment approach for community-associated methicillin-resistant Staphylococcus aureus (CA-MRSA) infections in Israel. Eur J Clin Microbiol Infect Dis. 2017 Jan;36(1):153-162.}}, במקרה של חוסר תגובה לטיפול מקובל יש לבדוק נסיעה לארצות זרות כולל ארצות הברית. בנוסף, יש שיעור משמעותי של Staphylococcus aureus עם עמידות מושרית ל[[קלינדמיצין]] ולכן טיפול אמפירי בקלינדמיצין בלבד עלול להיכשל.
  
−
'''Kingella kingae''' - חיידק גרם שלילי קוקובצילי, שכיח בעיקר בילדים עד גיל 5 שנים, כששיאו בילדים עד גיל 2 שנים. הקינגלה, שכיח יותר כגורם לדלקת מפרק זיהומית (ראו פרק על דמ"ח), אולם גורם בגיל הצעיר גם לאוסטאומיאליטיס. החיידק מהווה חלק מחיידקי חלל הפה של ילדים צעירים, ולכן פעמים רבות מקדים את הזיהום בשלד זיהום במערכת נשימה עליונה, או אפטות בפה, ומשם החדירה למחזור הדם. החיידק רגיש בד"כ לאמפיצילין, צפלוספורינים, ורספרים, אולם עמיד לקלינדמיצין וונקומיצין. לחיידק יש יכולת לייצר בטא לקטמאז (במאמר שפורסם נמצאו 26% מהזנים כמייצרי בטא לקטמאז) ולכן ההמלצה היא שבחשד לזיהום בקינגלה יש לטפל בצפלוספורינים דור ראשון, או באמוקסיצילין- קלבולונאט. מעבר לפניצילין יעשה רק לאחר בידוד ובדיקת רגישות{{הערה|שם=הערה13|Matuschek E, Ahman J, Kahlmeter G, Yagupsky P. Antimicrobial susceptibility testing of Kingella kingae with broth microdilution and disk diffusion using EUCAST recommended media. Clin Microbiol Infect. 2017 Jul 29.}}. דע"ח הנגרמת מ Kingella kingae, יכולה להתבטא במחלה קלה, עם מדדי דלקת נמוכים וס"ד תקינה. נדרשת עירנות לאיבחון המחלה במקרים אלו.
+
'''Kingella kingae''' - חיידק גרם שלילי קוקובצילי, שכיח בעיקר בילדים עד גיל 5 שנים, כששיאו בילדים עד גיל 2 שנים. הקינגלה, שכיח יותר כגורם לדלקת מפרק זיהומית (ראו פרק על דמ"ח), אולם גורם בגיל הצעיר גם ל[[Osteomyelitis|אוסטאומיאליטיס]]. החיידק מהווה חלק מחיידקי חלל הפה של ילדים צעירים, ולכן פעמים רבות מקדים את הזיהום בשלד זיהום במערכת נשימה עליונה, או [[אפטות חוזרות בפה|אפטות בפה]], ומשם החדירה למחזור הדם. החיידק רגיש בדרך כלל ל[[אמפיצילין]], [[צפלוספורינים]], ו[[רספרים]], אולם עמיד לקלינדמיצין ו[[ונקומיצין]]. לחיידק יש יכולת לייצר בטא לקטמאז (במאמר שפורסם נמצאו 26 אחוזים מהזנים כמייצרי בטא לקטמאז) ולכן ההמלצה היא שבחשד לזיהום בקינגלה יש לטפל בצפלוספורינים דור ראשון, או ב[[Augmentin|אמוקסיצילין-קלבולנט]]. מעבר ל[[פניצילין]] יעשה רק לאחר בידוד ובדיקת רגישות{{הערה|שם=הערה13|Matuschek E, Ahman J, Kahlmeter G, Yagupsky P. Antimicrobial susceptibility testing of Kingella kingae with broth microdilution and disk diffusion using EUCAST recommended media. Clin Microbiol Infect. 2017 Jul 29.}}. דע"ח הנגרמת מ-Kingella kingae, יכולה להתבטא במחלה קלה, עם [[מדדי דלקת]] נמוכים וס"ד תקינה. נדרשת עירנות לאיבחון המחלה במקרים אלו.
  
−
בישראל, בנוסף למזהמים שצויינו תוארו מקרים של זיהומים הנגרמים ע"י Brucella, וכן, מקרים הנגרמים ע"י Q fever, להלן פרוט קצר על מזהמים אלו.
+
בישראל, בנוסף למזהמים שצוינו תוארו מקרים של זיהומים הנגרמים על ידי [[Brucella]], וכן, מקרים הנגרמים על ידי [[Q fever]], להלן פרוט קצר על מזהמים אלו.
  
−
'''ברוצלה''' - חיידק גרם שלילי, מתגים קצרים, המועבר בדר"כ ע"י צריכת מוצרי חלב לא מפוסטרים, או בחקלאים מחשיפה לבע"ח נגועים. תוארו מקרים בעקבות צריכת חלב נאקות. זיהום מתבטא בד"כ בדלקת מפרקים גדולים ובעצמות - vertebral osteomyelitis. המחלה מתפתחת באופן תת-חריף, ולעיתים יש יותר ממקרה אחד במשפחה עקב חשיפה לאותו מקור מזוהם. ברוב המקרים הצמיחה בבקבוק של תרבית דם ( bactec) מהירה, תוך פחות מ-5 ימים, וניתן להיעזר בבדיקות סרולוגיות{{הערה|שם=הערה14|Glick Y, Levin E, Saidel-Odes L, Schlaeffer F, Riesenberg K. Brucella melitensis (BM) Bacteremia in Hospitilized Adult Patients in southern Israel . Harefuah. 2016 Feb;155(2):88-91, 133.}}, {{הערה|שם=הערה15|Garcell HG, Garcia EG, Pueyo PV, Martin IR, Arias AV, Alfonso Serrano RN. Outbreaks of brucellosis related to the consumption of unpasteurized camel milk. J Infect Public Health. 2016 Jul-Aug;9(4):523-7.}}, {{הערה|שם=הערה16|Shimol SB1, Dukhan L, Belmaker I, Bardenstein S, Sibirsky D, Barrett C, Greenberg D. Human brucellosis outbreak acquired through camel milk ingestion in southern Israel. Isr Med Assoc J. 2012 Aug;14(8):475-8.}}.
+
'''ברוצלה''' - חיידק גרם שלילי, מתגים קצרים, המועבר בדרך כלל על ידי צריכת מוצרי חלב לא מפוסטרים, או בחקלאים מחשיפה לבעלי חיים נגועים. תוארו מקרים בעקבות צריכת חלב נאקות. זיהום מתבטא בדרך כלל בדלקת מפרקים גדולים ובעצמות - Vertebral osteomyelitis. המחלה מתפתחת באופן תת-חריף, ולעיתים יש יותר ממקרה אחד במשפחה עקב חשיפה לאותו מקור מזוהם. ברוב המקרים הצמיחה בבקבוק של תרבית דם (Bactec) מהירה, תוך פחות מ-5 ימים, וניתן להיעזר בבדיקות סרולוגיות{{הערה|שם=הערה14|Glick Y, Levin E, Saidel-Odes L, Schlaeffer F, Riesenberg K. Brucella melitensis (BM) Bacteremia in Hospitilized Adult Patients in southern Israel . Harefuah. 2016 Feb;155(2):88-91, 133.}}{{הערה|שם=הערה15|Garcell HG, Garcia EG, Pueyo PV, Martin IR, Arias AV, Alfonso Serrano RN. Outbreaks of brucellosis related to the consumption of unpasteurized camel milk. J Infect Public Health. 2016 Jul-Aug;9(4):523-7.}}{{הערה|שם=הערה16|Shimol SB1, Dukhan L, Belmaker I, Bardenstein S, Sibirsky D, Barrett C, Greenberg D. Human brucellosis outbreak acquired through camel milk ingestion in southern Israel. Isr Med Assoc J. 2012 Aug;14(8):475-8.}}.
  
−
'''Q FEVER''' - המחלה נגרמת ע"י חיידק תוך תאי בשם Coxiella burnetii שמקורו בבעלי חיים. למחלה שני מצבים (חריף וכרוני). המצב הכרוני שכיח יותר במבוגרים ומתבטא בד"כ בדלקת פנים הלב (אנדוקרדיטיס). בילדים המחלה אינה שכיחה ויכולה להתבטא גם כדלקת עצם כרונית. מומלץ לחשוב על אתיולוגיה זו במקרים בהם יש תגובה איטית או העדר תגובה לטיפול, ובמקרים בהם המהלך מלכתחילה הוא תת-חריף או כרוני, ולאו דווקא בילדים שבאים מאזור כפרי.
+
'''Q FEVER''' - המחלה נגרמת על ידי חיידק תוך תאי בשם Coxiella burnetii שמקורו בבעלי חיים. למחלה שני מצבים (חריף וכרוני). המצב הכרוני שכיח יותר במבוגרים ומתבטא בדרך כלל בדלקת פנים הלב ([[אנדוקרדיטיס]]). בילדים המחלה אינה שכיחה ויכולה להתבטא גם כדלקת עצם כרונית. מומלץ לחשוב על אתיולוגיה זו במקרים בהם יש תגובה איטית או העדר תגובה לטיפול, ובמקרים בהם המהלך מלכתחילה הוא תת-חריף או כרוני, ולאו דווקא בילדים שבאים מאזור כפרי.
  
−
האבחנה נעשית ע"י בדיקה סרולוגית למחלה (1 Phase) או במקרים בהם נעשית ביופסיה-הדגמה של גרנולומות ובדיקת PCR ייחודית למחולל (במרכז ארצי בנס ציונה). החיידק IN VITRO רגיש לריפמפין, רספרים, טטרציקלין ובעל רגישות משתנה לקינולונים. הטיפול במקרים אלו ממושך ומשתנה, ומומלץ לפנות לייעוץ מומחה במחלות זיהומיות {{הערה|שם=הערה17|Sachs N, Atiya-Nasagi Y, Beth-Din A, Levy I, Ben-Shimol S, Tasher D, Grisaru-Soen G, Dabaja H, Kassis I, Spilman S, Bilavsky E. Chronic Q Fever Infections in Israeli Children - A 25-Year Nationwide Study. Pediatr Infect Dis J. 2017 Sep 20.}}, {{הערה|שם=הערה18|Maltezou HC, Raoult D. Q fever in children. Lancet Infect Dis. 2002 Nov;2(11):686-91.}}, {{הערה|שם=הערה19|Anderson A, Bijlmer H, Fournier PE, Graves S, Hartzell J, Kersh GJ, Limonard G, Marrie TJ, Massung RF, McQuiston JH, Nicholson WL, Paddock CD, Sexton DJ. Diagnosis and management of Q fever-¬United States, 2013: recommendations from CDC and the Q Fever Working Group. MMWR Recomm Rep. 2013 Mar 29;62(RR-03):1-30.}}.
+
האבחנה נעשית על ידי בדיקה סרולוגית למחלה (1 Phase) או במקרים בהם נעשית [[ביופסיה]] - הדגמה של [[גרנולומה|גרנולומות]] ובדיקת [[PCR|PCR{{כ}}]] (Polymerase Chain Reaction) ייחודית למחולל (במרכז ארצי בנס ציונה). החיידק IN VITRO רגיש ל[[Rifampin|ריפמפין]], רספרים, [[Tetracycline|טטרציקלין]] ובעל רגישות משתנה ל[[קווינולונים]]. הטיפול במקרים אלו ממושך ומשתנה, ומומלץ לפנות לייעוץ מומחה במחלות זיהומיות{{הערה|שם=הערה17|Sachs N, Atiya-Nasagi Y, Beth-Din A, Levy I, Ben-Shimol S, Tasher D, Grisaru-Soen G, Dabaja H, Kassis I, Spilman S, Bilavsky E. Chronic Q Fever Infections in Israeli Children - A 25-Year Nationwide Study. Pediatr Infect Dis J. 2017 Sep 20.}}{{הערה|שם=הערה18|Maltezou HC, Raoult D. Q fever in children. Lancet Infect Dis. 2002 Nov;2(11):686-91.}}{{הערה|שם=הערה19|Anderson A, Bijlmer H, Fournier PE, Graves S, Hartzell J, Kersh GJ, Limonard G, Marrie TJ, Massung RF, McQuiston JH, Nicholson WL, Paddock CD, Sexton DJ. Diagnosis and management of Q fever-¬United States, 2013: recommendations from CDC and the Q Fever Working Group. MMWR Recomm Rep. 2013 Mar 29;62(RR-03):1-30.}}.
  
 
===ביטוי קליני של דח"ע===
 
===ביטוי קליני של דח"ע===
−
הביטוי הקליני של דע"ח שונה בגילאים שונים. עד גיל 18 חודשים, קיימים כלי דם המחברים בין המטפיזה לאפיפיזה. כתוצאה מכך זיהום מטפיזרי מתפשט לאפיפיזה ומשם לרווח הבין מפרקי, כך שהזיהום בדר"כ מערב פרק ועצם- osteoarticular infection . הסכנה בגיל זה, על כן, לפגיעה איסכמית בפלטת הצמיחה גדולה יותר. במפרקי הירכיים והכתפיים המטפיזה היא תוך קפסולרית ולכן אף בגילאים מאוחרים יותר יש סכנה של מעורבות המפרק בנוסף לעצם.
+
הביטוי הקליני של דע"ח שונה בגילאים שונים. עד גיל 18 חודשים, קיימים כלי דם המחברים בין המטפיזה לאפיפיזה. כתוצאה מכך זיהום מטפיזרי מתפשט לאפיפיזה ומשם לרווח הבין מפרקי, כך שהזיהום בדרך כלל מערב פרק ועצם - Osteoarticular infection. הסכנה בגיל זה, על כן, לפגיעה איסכמית בפלטת הצמיחה גדולה יותר. במפרקי הירכיים והכתפיים המטפיזה היא תוך קפסולרית ולכן אף בגילאים מאוחרים יותר יש סכנה של מעורבות המפרק בנוסף לעצם.
  
−
התסמינים והסימנים האופייניים הם - כאב, סירוב להשתמש בגפה, חום, (חום יעלה פעמים רבות לפני הגעת הזיהום לעצם), ובבדיקה - ייתכנו אודם, חום מקומי ונפיחות.
+
התסמינים והסימנים האופייניים הם - [[כאב]], סירוב להשתמש בגפה, חום (חום יעלה פעמים רבות לפני הגעת הזיהום לעצם), ובבדיקה - ייתכנו אודם, חום מקומי ונפיחות.
  
−
בילודים ותינוקות הביטוי יכול להיות - פסאודופראליזיס (דמוי שיתוק) . ובגדולים יותר, כשניתן לקבל שיתוף פעולה, אופיינית רגישות נקודתית.
+
בילודים ותינוקות הביטוי יכול להיות - Pseudoparalysis (דמוי שיתוק). ובגדולים יותר, כשניתן לקבל שיתוף פעולה, אופיינית רגישות נקודתית.
−
דע"ח יכול להופיע בכל אחת מהעצמות, אולם שכיח יותר בעצמות ארוכות, ויותר בפלג גוף תחתון (ראו טבלה מס' 2)
+
דע"ח יכול להופיע בכל אחת מהעצמות, אולם שכיח יותר בעצמות ארוכות, ויותר בפלג גוף תחתון (ראו טבלה מספר 2)
  
−
===טבלה מס' 2: שכיחות דע"ח בעצמות השונות {{הערה|שם=הערה6|Peltola H, Paakkonen M. Acute osteomyelitis in children. N Engl J Med. 2014 Jan 23;370(4):352-60.}}===
+
===טבלה מספר 2: שכיחות דע"ח בעצמות השונות{{הערה|שם=הערה6|Peltola H, Paakkonen M. Acute osteomyelitis in children. N Engl J Med. 2014 Jan 23;370(4):352-60.}}===
  
 
{| class="wikitable"
 
{| class="wikitable"
 
|-
 
|-
−
!עצם!! שכיחות (%)  
+
!עצם!! שכיחות (%)
 
|-
 
|-
−
|Femur||23-29
+
|Femur||29-23
 
|-
 
|-
−
|Tibia||19-26
+
|Tibia||26-19
 
|-
 
|-
−
|Humerus||5-13
+
|Humerus||13-5
 
|-
 
|-
−
|Fibula||4-10
+
|Fibula||10-4
 
|-
 
|-
−
|Calcaneus||4-11
+
|Calcaneus||11-4
 
|-
 
|-
−
|Radius||1-4
+
|Radius||4-1
 
|-
 
|-
 
|Other||~1
 
|Other||~1
שורה 136: שורה 133:
 
אבחנה היא אבחנה קלינית המבוססת על שילוב של אנמנזה, בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה והדמיה.
 
אבחנה היא אבחנה קלינית המבוססת על שילוב של אנמנזה, בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה והדמיה.
  
−
;בדיקות המעבדה:
+
;בדיקות המעבדה
−
*'''תרבית דם:''' מומלץ לקחת תרבית דם בכל מקרה חשוד, גם בהיעדר חום ולפני תחילת טיפול אנטיביוטי (מדווח על 30-40% מהתרביות דם הן חיוביות) {{הערה|שם=הערה7|Zhorne DJ, Altobelli ME, Cruz AT. Impact of antibiotic pretreatment on bone biopsy yield for children with acute hematogenous osteomyelitis. Hosp Pediatr. 2015 Jun;5(6):337-41.}}
+
*'''תרבית דם:''' מומלץ לקחת תרבית דם בכל מקרה חשוד, גם בהיעדר חום ולפני תחילת [[טיפול אנטיביוטי]] (מדווח על 30–40 אחוזים מהתרביות דם הן חיוביות){{הערה|שם=הערה7|Zhorne DJ, Altobelli ME, Cruz AT. Impact of antibiotic pretreatment on bone biopsy yield for children with acute hematogenous osteomyelitis. Hosp Pediatr. 2015 Jun;5(6):337-41.}}
−
*'''תרבית עצם /ביופסיה''' : במחקרים שבדקו חשיבות תרבית חיובית על המהלך והטיפול, נמצא שבעלי תרביות שליליות )דם ועצם (טופלו באופן דומה לבעלי תרביות חיוביות ולכן, אין צורך לדגום את העצם לפני תחילת טיפול. במקרים בהם יש סיבוך מקומי (אבצס, סקווסטרום) או אם אין שיפור קליני תחת טיפול אנטיביוטי מקובל, יש לשקול ביופסיה/התערבות מקומית. שיעור תרביות חיוביות לפי הספרות נע סביב 30%{{הערה|שם=הערה7}}
+
*'''תרבית עצם /ביופסיה''': במחקרים שבדקו חשיבות תרבית חיובית על המהלך והטיפול, נמצא שבעלי תרביות שליליות (דם ועצם) טופלו באופן דומה לבעלי תרביות חיוביות, ולכן אין צורך לדגום את העצם לפני תחילת טיפול. במקרים בהם יש סיבוך מקומי ([[אבצס]], [[סקווסטרום]]) או אם אין שיפור קליני תחת טיפול אנטיביוטי מקובל, יש לשקול ביופסיה/התערבות מקומית. שיעור תרביות חיוביות לפי הספרות נע סביב 30 אחוזים{{הערה|שם=הערה7}}
−
:שימוש ב PCR, בעיקר כשהמזהם הוא Kingella kingae מעלה את יכולת זיהוי הפתוגן {{הערה|שם=הערה8|Yagupsky P, Porsch E, St Geme JW 3rd. Kingella kingae: an emerging pathogen in young children. Pediatrics. 2011 Mar;127(3):557-65.}}
+
:שימוש ב-PCR, בעיקר כשהמזהם הוא Kingella kingae, מעלה את יכולת זיהוי הפתוגן{{הערה|שם=הערה8|Yagupsky P, Porsch E, St Geme JW 3rd. Kingella kingae: an emerging pathogen in young children. Pediatrics. 2011 Mar;127(3):557-65.}}
−
*'''ספירת דם''': ספירת תאים לבנים יכולה להיות גבוהה, נמוכה או תקינה. לעיתים הספירה יכולה לעזור באבחנה מבדלת של ממאירות עם מעורבות לשד העצם.
+
*'''ספירת דם''': ספירת תאים לבנים יכולה להיות גבוהה, נמוכה או תקינה. לעיתים הספירה יכולה לעזור באבחנה מבדלת של [[ממאירות]] עם מעורבות לשד העצם
−
*'''מדדי דלקת''' : שקיעת דם (ש"ד) ו- CRP אופייני למצוא עליה, CRP עולה מוקדם יותר (תוך כ-48 שע' מתחילת המחלה) . מדדים אלו חשובים ביותר לצורך מעקב אך בדיקה תקינה אינה שוללת זיהום, במיוחד במקרים של קינגלה כמחולל.
+
*'''מדדי דלקת''': בשקיעת דם (ש"ד) ו-CRP אופייני למצוא עליה, CRP עולה מוקדם יותר (תוך כ-48 שעות מתחילת המחלה). מדדים אלו חשובים ביותר לצורך מעקב אך בדיקה תקינה אינה שוללת זיהום, במיוחד במקרים של קינגלה כמחולל
  
−
;הדמיה:  
+
;הדמיה:
−
MRI משמש כבדיקת הבחירה לזיהוי דע"ח, אולם קיימות אפשרויות אחרות, ראו טבלה מסכמת (טבלה מס' 3).
+
MRI משמש כבדיקת הבחירה לזיהוי דע"ח, אולם קיימות אפשרויות אחרות, ראו טבלה מסכמת (ראו טבלה מספר 3).
  
−
===טבלה מס' 3 - אפשרויות הדמיה לאיבחון בחשד לדע"ח===
+
===טבלה מספר 3 - אפשרויות הדמיה לאיבחון בחשד לדע"ח===
  
 
{| class="wikitable"
 
{| class="wikitable"
שורה 152: שורה 149:
 
! סוג הדמיה !! יתרונות !! חסרונות !! הערות
 
! סוג הדמיה !! יתרונות !! חסרונות !! הערות
 
|-
 
|-
−
| צילום  
+
| צילום
 
||
 
||
 
*בסיס איבחוני טוב (שבר/דלקת)
 
*בסיס איבחוני טוב (שבר/דלקת)
−
*קרינה נמוכה
+
*[[קרינה]] נמוכה
 
*זמין
 
*זמין
 
*עלות נמוכה
 
*עלות נמוכה
−
| חיובי לאחר 10-14 ימים מתחילת המחלה (למעט יילודים)|| מומלץ לבצע בכל ילד כבסיס/לפני תחילת טיפול ולפי הצורך כמעקב
+
| חיובי לאחר 10–14 ימים מתחילת המחלה (למעט יילודים)|| מומלץ לבצע בכל ילד כבסיס/לפני תחילת טיפול ולפי הצורך כמעקב
 
|-
 
|-
−
| US  
+
| US
 
|
 
|
−
*בשילוב עם זיהום במפרק להדגמת נוזל  
+
*בשילוב עם זיהום במפרק להדגמת נוזל
 
*ללא קרינה
 
*ללא קרינה
 
*עלות נמוכה
 
*עלות נמוכה
שורה 168: שורה 165:
 
*רגישות נמוכה בזיהום עצם
 
*רגישות נמוכה בזיהום עצם
 
*לא מתאים לכל האתרים
 
*לא מתאים לכל האתרים
−
| כתלות במיומנות הבודק, יכול להתאים גם במקרים של רגישות ממוקמת ובאיזורים כגון הסטרנום {{הערה|שם=הערה9|Karmazyn B. Imaging approach to acute hematogenous osteomyelitis in children: an update. Semin Ultrasound CT MR. 2010 Apr;31(2):100-6.}}
+
| כתלות במיומנות הבודק, יכול להתאים גם במקרים של רגישות ממוקמת ובאזורים כגון הסטרנום{{הערה|שם=הערה9|Karmazyn B. Imaging approach to acute hematogenous osteomyelitis in children: an update. Semin Ultrasound CT MR. 2010 Apr;31(2):100-6.}}
 
|-
 
|-
−
| מיפוי עצם (TC)
+
| מיפוי עצם
 +
([[SPECT-CT]]{{כ}} - Single-Photon Emission Computed Tomography)
 
|
 
|
−
* רגישות כ- 85-90%
+
* רגישות כ-85–90 אחוזים
−
*מיפוי כלל גופי נותן מענה במקרים כשקשה למקם את האיזור המעורב
+
*מיפוי כלל גופי נותן מענה במקרים כשקשה למקם את האזור המעורב
 
*סקירה כלל גופית נותן מענה במעורבות מספר אתרים
 
*סקירה כלל גופית נותן מענה במעורבות מספר אתרים
 
*עלות נמוכה
 
*עלות נמוכה
 
*זמינות גבוהה
 
*זמינות גבוהה
−
|  
+
|
−
*רמת קרינה גבוהה -3 mSv6 (שווה ערך ל --200 - 750 צילומי חזה)
+
*רמת קרינה גבוהה 6-3 mSv (שווה ערך ל-200–750 צילומי חזה)
 
*לעיתים כרוך בסדציה
 
*לעיתים כרוך בסדציה
 
*רגישות נמוכה בתקופה היילוד
 
*רגישות נמוכה בתקופה היילוד
שורה 188: שורה 186:
 
*לא כרוך בקרינה
 
*לא כרוך בקרינה
 
|
 
|
−
* זמינות משתנה בין בי"ח
+
* זמינות משתנה בין בתי חולים
 
* הרדמה מלאה
 
* הרדמה מלאה
 
*עלות גבוהה
 
*עלות גבוהה
 
*לא יגלה נגעים שאינם במקום הנבדק
 
*לא יגלה נגעים שאינם במקום הנבדק
−
|בדיקת הבחירה לזיהוי אוסטיאומיאליטיס ממוקם.{{ש}}MRI כלל גופי הוכח בחו"ל, למקרים בהם היו מספר אתרים מעורבים.
+
|בדיקת הבחירה לזיהוי אוסטיאומיאליטיס ממוקם.{{ש}}MRI כלל גופי הוכח מחוץ לישראל, למקרים בהם היו מספר אתרים מעורבים
 
|-
 
|-
−
|CT
+
|[[CT|CT{{כ}}]]
 +
(Computed Tomography)
 
|איתור סיבוכים כדוגמת אבצס
 
|איתור סיבוכים כדוגמת אבצס
 
|
 
|
שורה 202: שורה 201:
 
|}
 
|}
  
−
(*) טבלה זו מבוססת על טבלה מההנחיות האירופאיות לטיפול בזיהומי שלד {{הערה|שם=הערה 4}}
+
(*) טבלה זו מבוססת על טבלה מההנחיות האירופאיות לטיפול בזיהומי שלד{{הערה|שם=הערה4}}
  
−
===הטיפול===
+
===הטיפול בדע"ח===
−
;במסמך זה נדון בכמה נקודות:
+
;<nowiki>במסמך זה נדון בכמה נקודות:</nowiki>
 
*סוג הטיפול האנטיביוטי האמפירי ובהמשך הטיפול האנטיביוטי הפומי בדע"ח ודמ"ח
 
*סוג הטיפול האנטיביוטי האמפירי ובהמשך הטיפול האנטיביוטי הפומי בדע"ח ודמ"ח
 
*משך הטיפול הכולל
 
*משך הטיפול הכולל
שורה 212: שורה 211:
  
 
====הטיפול האמפירי בדע"ח ודמ"ח ====
 
====הטיפול האמפירי בדע"ח ודמ"ח ====
−
בילד הבריא בדרך כלל הטיפול הראשוני אמור להיות יעיל כנגד החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום בעיקר Staphylococcus aureus, Kingella kingae ואילו בגיל הצעיר יש לכסות אפשרות של חיידקים גרם שליליים האופייניים לגיל הילוד. (ראו טבלה מס' 4 ). שינוי, או הרחבת הטווח תלויים בגיל בסוג הזיהום ובאנמנזה מכוונת. עקב חדירה חלקית לעצם ולמפרק, מומלץ לתת מינונים מקסימלים לטיפול בדע"ח ודמ"ח (ראו טבלה מס' 5)
+
בילד הבריא בדרך כלל הטיפול הראשוני אמור להיות יעיל כנגד החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום בעיקר Staphylococcus aureus{{כ}}, Kingella kingae ואילו בגיל הצעיר יש לכסות אפשרות של חיידקים גרם שליליים האופייניים לגיל הילוד. (ראו טבלה מספר 4). שינוי, או הרחבת הטווח תלויים בגיל בסוג הזיהום ובאנמנזה מכוונת. עקב חדירה חלקית לעצם ולמפרק, מומלץ לתת מינונים מקסימלים לטיפול בדע"ח ודמ"ח (ראו טבלה מספר 5)
  
−
====טבלה מס' 4: טיפול אמפירי בהתאם לגיל====
+
====טבלה מספר 4: טיפול אמפירי בהתאם לגיל====
  
 
{| class="wikitable"
 
{| class="wikitable"
שורה 220: שורה 219:
 
! גיל !! טיפול אמפירי
 
! גיל !! טיפול אמפירי
 
|-
 
|-
−
|תינוק< 3 חודשים
+
|תינוק < 3 חודשים
−
|Cefazolin (or *ASP) + gentamicin; (ASP + cefotaxime may be an alternative)
+
|[[Cefazolin]] (or *ASP) + [[gentamicin]]; (ASP + [[cefotaxime]] may be an alternative)
 
|-
 
|-
−
|3 חודשים- 5 שנים
+
|3 חודשים - 5 שנים
−
|Cefazolin, cefuroxime or ASP Second-line: Amoxicillin-clavulanate
+
|Cefazolin, [[cefuroxime]] or ASP Second-line: [[Augmentin|Amoxicillin-clavulanate]]
 
|-
 
|-
 
|ילד < 5 שנים
 
|ילד < 5 שנים
שורה 230: שורה 229:
 
|}
 
|}
  
−
(*) anti-staphylococcal penicillins
+
(*) Anti-Staphylococcal Penicillins
  
−
====טבלה מס 5: מינונ׳ אנטיביוטיקות בשימוש בזיהומים אוסטאו- ארטיקולרים====
+
====טבלה מספר 5: מינוני אנטיביוטיקות בשימוש בזיהומים אוסטאו-ארטיקולרים====
  
 
{| class="wikitable" dir="ltr"
 
{| class="wikitable" dir="ltr"
 
|-
 
|-
−
!Antibiotic!!Dosage mg/Kg/ day!!Maximal daily dose ( gr)
+
!Antibiotic!!Dosage mg/Kg/ day!!Maximal daily dose (gr)
 
|-
 
|-
−
|IV Oxacillin (Orbenin) ||200||4
+
|IV [[Oxacillin]] (Orbenin) ||200||4
 
|-
 
|-
 
|IV Cefazolin (Cefamezine) ||150||3-4
 
|IV Cefazolin (Cefamezine) ||150||3-4
שורה 244: שורה 243:
 
|IV Cefuroxime (Zinacef)||150||3
 
|IV Cefuroxime (Zinacef)||150||3
 
|-
 
|-
−
|IV clindamycin||30-40||2.7
+
|IV [[Clindamycin]]||30-40||2.7
 
|-
 
|-
−
|PO cephalexin ( ceforal)||75-100||3-4
+
|PO [[Cephalexin]] (Ceforal)||75-100||3-4
 
|-
 
|-
−
|PO Amoxicillin-clavulonic acid ( Augmentin)||120 amoxicillin||3 gr amoxicillin, clavulonic acid 125 mg
+
|PO Amoxicillin-Clavulonic acid (Augmentin)||120 Amoxicillin||3 gr (gram) amoxicillin, clavulonic acid 125 mg (miligram)
 
|-
 
|-
−
|PO clindamycin||30-40||1.2
+
|PO Clindamycin||30-40||1.2
 
|-
 
|-
 
|PO Trimethoprim/Sulfamethoxazole (TMP-SMX) ||8-12 (TMP)||320 mg
 
|PO Trimethoprim/Sulfamethoxazole (TMP-SMX) ||8-12 (TMP)||320 mg
שורה 258: שורה 257:
  
 
====משך הטיפול האנטיביוטי בדע"ח====
 
====משך הטיפול האנטיביוטי בדע"ח====
−
מעטים הם המחקרים הפרוספקטיבים המבוקרים העוסקים במשך הטיפול האנטיביוטי בדע"ח, דבר שמקשה על ניתוח מבוסס ראיות (EBM). המידע שנאסף גם עוסק בילדים בריאים ללא מחלות רקע משמעותיות ובכאלה שלא חל עיכוב מעל מספר ימים מהופעת הסימפטומים לתחילת טיפול.  
+
מעטים הם המחקרים הפרוספקטיבים המבוקרים העוסקים במשך הטיפול האנטיביוטי בדע"ח, דבר שמקשה על ניתוח מבוסס ראיות (EBM{{כ}} - Evidence Based Medicine). המידע שנאסף גם עוסק בילדים בריאים ללא מחלות רקע משמעותיות ובכאלה שלא חל עיכוב מעל מספר ימים מהופעת הסימפטומים לתחילת טיפול.
  
−
'''ניתן לסכם את המידע כך''': משך הטיפול האנטיביוטי המקובל בהתאם לחומרת ומהלך הזיהום נע בין 3–6 שבועות. מחקרים מהעבר הרחוק הראו כישלון טיפולי עם הישנות הזיהום (Recurrence or relapse) כשניתן טיפול תוך ורידי קצר מ-3 שבועות{{הערה|שם=הערה20|Dich VQ, Nelson JD, Haltalin KC. Osteomyelitis in infants and children. A review of 163 cases. Am J Dis Child. 1975 Nov;129(11):1273-8.}}. הועלו ספקות בקשר לקביעה זו והחלו להתפרסם מאמרים המראים שניתן לקצר הן את משך הטיפול התוך ורידי והן את משך הטיפול כולו ל-3 שבועות, אולם מודגש שנדרשים מחקרים פרוספקטיביים עם תקופות מעקב ארוכות לשם אישור{{הערה|שם=הערה21|Freij BJ, Kusmiesz H, Shelton S, Imipenem and cilastin in acute osteomyelitis and suppurative arthritis. Therapy in infants and children. Am J Dis Child 1987;335-342}}, {{הערה|שם=הערה22|Nelson JD, Bucholz RW, Kusmiesz H. Benefits and risks of sequential parenteral oral cephalosporin therapy for suppurative bone and joint infections. J Pediatr Orthop 1982;255-262}}, {{הערה|שם=הערה23|Blockey NJ, Watson JT. Acute osteomyelitis in children. J Bone Joint Surg Br. 1970;52:77-87}}, {{הערה|שם=הערה24|Bryson YJ, Connor JD, LeClerc M. High-dose oral dicloxacillin treatment of acute staphylococcal osteomyelitis in children. J pediatr 1979;94:673-675}}, {{הערה|שם=הערה25|Vinod MB, Matussek J, Curtis N, Graham HK, and Carapetis JR. Duration of antibiotic in children with osteomyelitis and septic arthritis. J. Paediater Child Health;2002,38:363-367.}}, {{הערה|שם=הערה26|Peltola H, Paakkonen M, Kallio P and Kallio MJ. Short- versus long-term antimicrobial treatment for acute hematogenous osteomyelitis of childhood: prospective, randomized trial on 131 culture-positive cases. Pediatr Infect Dis J. 2010; 29(12): 1123-8}}. ניתן להפסיק טיפול כשיש שיפור ניכר בסימפטומים וכשערך ה-CRP<2mg\dl{{כ}} (<20mg /L){{כ}}{{הערה|שם=הערה24}}.
+
'''ניתן לסכם את המידע כך''': משך הטיפול האנטיביוטי המקובל בהתאם לחומרת ומהלך הזיהום נע בין 3–6 שבועות. מחקרים מהעבר הרחוק הראו כישלון טיפולי עם הישנות הזיהום (Recurrence or relapse) כשניתן טיפול תוך ורידי קצר מ-3 שבועות{{הערה|שם=הערה20|Dich VQ, Nelson JD, Haltalin KC. Osteomyelitis in infants and children. A review of 163 cases. Am J Dis Child. 1975 Nov;129(11):1273-8.}}. הועלו ספקות בקשר לקביעה זו והחלו להתפרסם מאמרים המראים שניתן לקצר הן את משך הטיפול התוך ורידי והן את משך הטיפול כולו ל-3 שבועות, אולם מודגש שנדרשים מחקרים פרוספקטיביים עם תקופות מעקב ארוכות לשם אישור{{הערה|שם=הערה21|Freij BJ, Kusmiesz H, Shelton S, Imipenem and cilastin in acute osteomyelitis and suppurative arthritis. Therapy in infants and children. Am J Dis Child 1987;335-342}}{{הערה|שם=הערה22|Nelson JD, Bucholz RW, Kusmiesz H. Benefits and risks of sequential parenteral oral cephalosporin therapy for suppurative bone and joint infections. J Pediatr Orthop 1982;255-262}}{{הערה|שם=הערה23|Blockey NJ, Watson JT. Acute osteomyelitis in children. J Bone Joint Surg Br. 1970;52:77-87}}{{הערה|שם=הערה24|Bryson YJ, Connor JD, LeClerc M. High-dose oral dicloxacillin treatment of acute staphylococcal osteomyelitis in children. J pediatr 1979;94:673-675}}{{הערה|שם=הערה25|Vinod MB, Matussek J, Curtis N, Graham HK, and Carapetis JR. Duration of antibiotic in children with osteomyelitis and septic arthritis. J. Paediater Child Health;2002,38:363-367.}}{{הערה|שם=הערה26|Peltola H, Paakkonen M, Kallio P and Kallio MJ. Short- versus long-term antimicrobial treatment for acute hematogenous osteomyelitis of childhood: prospective, randomized trial on 131 culture-positive cases. Pediatr Infect Dis J. 2010; 29(12): 1123-8}}. ניתן להפסיק טיפול כשיש שיפור ניכר בסימפטומים וכשערך ה-CRP{{כ}}<*2mg\dl{{כ}} (<20mg/L){{כ}}{{הערה|שם=הערה24}}.
 +
 
 +
(*) /nowiki>mg/dl - מיליגרם/דציליטר, mg/L - מיליגרם/ליטר
  
 
בכל מקרה שהמהלך מסובך או מדובר בחולה עם מחלת רקע מומלץ להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות בילדים.
 
בכל מקרה שהמהלך מסובך או מדובר בחולה עם מחלת רקע מומלץ להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות בילדים.
  
 
====מעבר מטיפול תוך ורידי לטיפול פומי====
 
====מעבר מטיפול תוך ורידי לטיפול פומי====
−
החיסרון בטיפול ורידי ממושך הוא משך אשפוז ארוך יותר וכן תחלואה שמתלווה לטיפול זה, כמו תופעות של רגישות יתר לתרופה וסיבוכים הקשורים להרדמה הנדרשת לצורך התקנת העירוי הורידי ולעירוי עצמו{{הערה|שם=הערה27|Ceroni D, Regusci M, Pazos JM, Saunders CT, Kaelin A .Risks and complications of prolonged parenteral antibiotic treatment in children with acute osteoarticular infections. Acta Orthop Belg. 2003 Oct;69:400-4.}}, {{הערה|שם=הערה28|Zaoutis T, Localio AR, Leckerman K, Saddlemire S, Bertoch D, Keren R Prolonged intravenous therapy versus early transition to oral antimicrobial therapy for acute osteomyelitis in children. Pediatrics. 2009;123:636-42}} .
+
החיסרון בטיפול ורידי ממושך הוא משך אשפוז ארוך יותר וכן תחלואה שמתלווה לטיפול זה, כמו תופעות של רגישות יתר לתרופה וסיבוכים הקשורים ל[[הרדמה]] הנדרשת לצורך התקנת העירוי הורידי ולעירוי עצמו{{הערה|שם=הערה27|Ceroni D, Regusci M, Pazos JM, Saunders CT, Kaelin A .Risks and complications of prolonged parenteral antibiotic treatment in children with acute osteoarticular infections. Acta Orthop Belg. 2003 Oct;69:400-4.}}{{הערה|שם=הערה28|Zaoutis T, Localio AR, Leckerman K, Saddlemire S, Bertoch D, Keren R Prolonged intravenous therapy versus early transition to oral antimicrobial therapy for acute osteomyelitis in children. Pediatrics. 2009;123:636-42}}.
  
−
ההחלטה על מעבר לטיפול פומי מסתמכת על שיפור קליני ומעבדתי. חזרת חום הגוף לנורמה הכרחית על מנת לשקול מעבר לטיפול פומי. השיפור הקליני מתבטא בירידה בכאב ובשיפור תנועתיות הגפה. אין מדדים סטנדרטים לשיפור זה ועם זאת אין הכרח לחזרה לתנועתיות מלאה. במדדים המעבדתיים יש לראות שיפור כשבמחקרים שונים מצוין ש- CRP הוא מדד רגיש, עם תגובה מהירה יותר מזו של שקיעת הדם {{הערה|שם=הערה29|Paakkonen M, Kallio MJ, Kallio PE, Peltola H. Sensitivity of erythrocyte sedimentation rate and C-reactive protein in childhood bone and joint infections. Clin Orthop Relat Res. 2010 Mar;468(3):861-6.}}, {{הערה|שם=הערה30|Lorrot M, Fitoussi F, Faye A, Mariani P, Job-Deslandre C, Penne9ot GF, Bingen E, Bourrillon A. [Laboratory studies in pediatric bone and joint infections]. Arch Pediatr. 2007 Oct;14 Suppl 2:S86-90.}}. בהנחיות האירופאיות שפורסמו{{הערה|שם=הערה4}} ההמלצה היא שבירידה של 30-50% מערך ה-CRP ניתן לעבור לטיפול פומי, אולם אין ערך מספרי מדויק שעל פיו ניתן להחליט על הפסקת הטיפול הוורידי. ככלל, אין מדובר בהכרח על חזרת ערך ה-CRP לנורמה אלא על מגמה של ירידה ברורה. רמת הכדוריות הלבנות בדם נמצאה כמדד פחות יעיל{{הערה|שם=הערה30}}. מחקרים רבים ממליצים על טיפול ורידי של כ-4 -7 ימים, בהתאם לתמונה קלינית ומעבדתית {{הערה|שם=הערה31|Peltola H. Unkila-Kallio L. Kallio M JT and the Finnish study group. Simplified treatment of acute staphylococcal osteomyelitis of childhood. Pediatrics 1997; 99:846-50}}, {{הערה|שם=הערה32|Saux NL,Howard A, Barrowman NJ, Gaboury I, Sampson M and Moher D. Shorter course of parenteral antibiotic therapy do not appear to influence response rates for children with acute hematogenous osteomyelitis: a systematic review. BMC infectious Diseases 2002,2:16}},, {{הערה|שם=הערה33|Jaberi FM, Shahcheraghi GH, Ahadzadeh M. Short-term intravenous antibiotic treatment of acute hematogenous bone and joint infection in children: a prospective randomized trial. J Pediatr Orthop.
+
ההחלטה על מעבר לטיפול פומי מסתמכת על שיפור קליני ומעבדתי. חזרת חום הגוף לנורמה הכרחית על מנת לשקול מעבר לטיפול פומי. השיפור הקליני מתבטא בירידה בכאב ובשיפור תנועתיות הגפה. אין מדדים סטנדרטים לשיפור זה ועם זאת אין הכרח לחזרה לתנועתיות מלאה. במדדים המעבדתיים יש לראות שיפור כשבמחקרים שונים מצוין ש-CRP הוא מדד רגיש, עם תגובה מהירה יותר מזו של שקיעת הדם{{הערה|שם=הערה29|Paakkonen M, Kallio MJ, Kallio PE, Peltola H. Sensitivity of erythrocyte sedimentation rate and C-reactive protein in childhood bone and joint infections. Clin Orthop Relat Res. 2010 Mar;468(3):861-6.}}{{הערה|שם=הערה30|Lorrot M, Fitoussi F, Faye A, Mariani P, Job-Deslandre C, Penne9ot GF, Bingen E, Bourrillon A. [Laboratory studies in pediatric bone and joint infections]. Arch Pediatr. 2007 Oct;14 Suppl 2:S86-90.}}, בהנחיות האירופאיות שפורסמו{{הערה|שם=הערה4}} ההמלצה היא שבירידה של 30–50 אחוזים מערך ה-CRP ניתן לעבור לטיפול פומי, אולם אין ערך מספרי מדויק שעל פיו ניתן להחליט על הפסקת הטיפול הוורידי. ככלל, אין מדובר בהכרח על חזרת ערך ה-CRP לנורמה אלא על מגמה של ירידה ברורה. רמת הכדוריות הלבנות בדם נמצאה כמדד פחות יעיל{{הערה|שם=הערה30}}. מחקרים רבים ממליצים על טיפול ורידי של כ-4–7 ימים, בהתאם לתמונה קלינית ומעבדתית{{הערה|שם=הערה31|Peltola H. Unkila-Kallio L. Kallio M JT and the Finnish study group. Simplified treatment of acute staphylococcal osteomyelitis of childhood. Pediatrics 1997; 99:846-50}}{{הערה|שם=הערה32|Saux NL,Howard A, Barrowman NJ, Gaboury I, Sampson M and Moher D. Shorter course of parenteral antibiotic therapy do not appear to influence response rates for children with acute hematogenous osteomyelitis: a systematic review. BMC infectious Diseases 2002,2:16}}{{הערה|שם=הערה33|Jaberi FM, Shahcheraghi GH, Ahadzadeh M. Short-term intravenous antibiotic treatment of acute hematogenous bone and joint infection in children: a prospective randomized trial. J Pediatr Orthop.
−
2002;22:317-20}}, {{הערה|שם=הערה34|Ceroni D, Regusci M, Pazos JM, Saunders CT, Kaelin A .Risks and complications of prolonged parenteral antibiotic treatment in children with acute osteoarticular infections. Acta Orthop Belg. 2003 Oct;69:400-4.}}, {{הערה|שם=הערה35|Weichert S. Sharland M. Clarke N MP and Saul F. Acute hematogenous osteomyelitis in children: Is there any evidence for how long should we treat? Current opinion in Infectious Disease
+
2002;22:317-20}}{{הערה|שם=הערה34|Ceroni D, Regusci M, Pazos JM, Saunders CT, Kaelin A .Risks and complications of prolonged parenteral antibiotic treatment in children with acute osteoarticular infections. Acta Orthop Belg. 2003 Oct;69:400-4.}}{{הערה|שם=הערה35|Weichert S. Sharland M. Clarke N MP and Saul F. Acute hematogenous osteomyelitis in children: Is there any evidence for how long should we treat? Current opinion in Infectious Disease 2008;21:258-262.}}.
−
2008;21:258-262.}}.
 
  
 
====טיפולים נוספים בדח"ע====
 
====טיפולים נוספים בדח"ע====
שורה 275: שורה 275:
  
 
===מעקב לאחר האשפוז והטיפול===
 
===מעקב לאחר האשפוז והטיפול===
−
מטרת המעקב לאחר השחרור מהאשפוז לאחר תחילת הטיפול הפומי היא לוודא את דעיכת התהליך הדלקתי עד ההבראה. המעקב נעשה על ידי בדיקה הקלינית ובדיקות המעבדה (בעיקר ספירת הדם וה- CRP/ESR ). לאחר הגעה לערכים תקינים של מדדי דלקת אין צורך בבדיקות דם נוספות. בנוסף, צילום של האזור הנגוע שידגים את הנגע הגרמי והיווצרות של שוליים סקלרוטיים המקיפים את הנגע יעידו על הכלה של התהליך בתוך העצם כחלק מהריפוי. המעקב בשלב הראשוני צריך להיעשות ע"י אורטופד ילדים וזיהומולוג ילדים. לטווח ארוך המעקב יעשה ע"י אורטופד ילדים.
+
מטרת המעקב לאחר השחרור מהאשפוז לאחר תחילת הטיפול הפומי היא לוודא את דעיכת התהליך הדלקתי עד ההבראה. המעקב נעשה על ידי בדיקה הקלינית ובדיקות המעבדה (בעיקר ספירת הדם וה- CRP/ESR). לאחר הגעה לערכים תקינים של מדדי דלקת אין צורך בבדיקות דם נוספות. בנוסף, צילום של האזור הנגוע שידגים את הנגע הגרמי והיווצרות של שוליים סקלרוטיים המקיפים את הנגע יעידו על הכלה של התהליך בתוך העצם כחלק מהריפוי. המעקב בשלב הראשוני צריך להיעשות על ידי אורתופד ילדים וזיהומולוג ילדים. לטווח ארוך המעקב יעשה על ידי אורתופד ילדים.
  
 
==הטיפול בדלקת מפרקים חיידקית (דמייח) - (SA) Septic Arthritis בתינוקות וילדים==
 
==הטיפול בדלקת מפרקים חיידקית (דמייח) - (SA) Septic Arthritis בתינוקות וילדים==
 +
===אפידמיולוגיה===
 +
דמ"ח (SA{{כ}} - [[Septic arthritis|Septic Arthritis]]) בילדים קיימת בכל קבוצות הגיל אבל גיל הפיק הוא > גיל 3 שנים. שכיחות המחלה בילדים גבוהה מהשכיחות במבוגרים. השכיחות בילדים שונה במדינות שונות בעולם והיא בערך 100,000:4 ילדים לשנה במדינות מפותחות. בנים נפגעים יותר מבנות. ברוב הילדים עם דמ"ח הסימפטומים מתחילים פחות משבועיים לפני האשפוז ותחילת הטיפול. לרוב הילדים החולים אין מחלת רקע אך גורמי סיכון למחלה כוללים: טראומה כהה מינורית, פצעים פתוחים, [[חסר אימוני]], [[המוגלובינופטיה]], [[סוכרת]], [[סמים|מכורים לסמים]], [[RA|דלקת פרקים ראומטית]]. ברוב המקרים מדובר על מחלה מונוארטיקולרית והמפרקים השכיחים הם מפרק הברך מפרק הירך והקרסול. המפרקים של הגפיים התחתונות הם הנפוצים ביותר. הברך הוא המפרק הנפוץ ביותר לדמ"ח ואחר כך הירך והקרסול. הגפיים העליונות נדירות יותר ובהם מפרק שורש כף היד הוא הנפוץ ביותר ואחריו המרפק והכתף (ראו טבלה 6)
 +
 +
===טבלה 6: שכיחות יחסית של המפרקים השונים בדמ״ח בילדים{{הערה|שם=הערה4}}===
  
−
===אפידמיולוגיה===
+
{| class="wikitable"
−
דמ"ח (SA) בילדים קיימת בכל קבוצות הגיל אבל גיל הפיק הוא > גיל 3 שנים. שכיחות המחלה בילדים גבוהה מהשכיחות במבוגרים. השכיחות בילדים שונה במדינות שונות בעולם והיא בערך 100,000: 4 ילדים לשנה במדינות מפותחות. בנים נפגעים יותר מבנות. ברוב הילדים עם דמ"ח הסימפטומים מתחילים פחות משבועיים לפני האשפוז ותחילת הטיפול. לרוב הילדים החולים אין מחלת רקע אך גורמי סיכון למחלה כוללים: טראומה כהה מינורית, פצעים פתוחים, חסר אימוני, המוגלובינופטיה, סכרת, מכורים לסמים, דלקת פרקים ראומטית. ברוב המקרים מדובר על מחלה מונוארטיקולרית והמפרקים השכיחים הם מפרק הברך מפרק הירך והקרסול. המפרקים של הגפיים התחתונות הם הנפוצים ביותר. הברך הוא המפרק הנפוץ ביותר לדמ"ח ואח"כ הירך והקרסול. הגפיים העליונות נדירות יותר ובהם מפרק שורש כף היד הוא הנפוץ ביותר ואחריו המרפק והכתף (ראו טבלה 6)
+
|-
 +
! שכיחות (%)!! מפרק
 +
|-
 +
|56-35||Knee
 +
|-
 +
|30-25||Hip
 +
|-
 +
|15-12||Ankle
 +
|-
 +
|10-5||Elbow
 +
|-
 +
|5-4||Shoulder
 +
|}
  
 
===פתופיזיולוגיה===
 
===פתופיזיולוגיה===
−
ברוב המקרים דלקת מפרקית חיידקית בילדים היא תוצאה של פיזור המטוגני של החיידקים לסינוביום הוסקולרי של חלל המפרק. האנדוטוקסין החיידקי שנוצר בחלל המפרק מגרה יצור של ציטוקינים שגורמים ליצירה של פרוטאינזות עי תאי הסינוביום והכונדרוציטים ומגבירים נדידה של לויקוציטים לאזור. ה- Neutrophil elastase מגביר אף הוא את הרס הסחוס במפרק.
+
ברוב המקרים דלקת מפרקית חיידקית בילדים היא תוצאה של פיזור המטוגני של החיידקים לסינוביום הוסקולרי של חלל המפרק. האנדוטוקסין החיידקי שנוצר בחלל המפרק מגרה יצור של ציטוקינים שגורמים ליצירה של פרוטאינזות על ידי תאי הסינוביום והכונדרוציטים ומגבירים נדידה של [[לויקוציטים]] לאזור. ה-Neutrophil elastase מגביר אף הוא את הרס הסחוס במפרק.
  
−
החיידקים יכולים להגיע לחלל המפרק גם מאוסטאומיאליטיס סמוכה, נפוץ בעיקר בילדים מתחת לגיל 18 חודש שאצלם קיימים כלי דם טרנס-אפיפיזיאלים שמאפשרים התפשטות של הזיהום מהמטפיזה לאורך פלטת הצמיחה לאפיפיזה ולחלל המפרק הסמוך. המפרק יכול להזדהם גם מטראומה חודרת, הזרקה של תרופות לחלל המפרק, ארטרוסקופיות וניתוחי מפרק תותב. אתיולוגיה
+
החיידקים יכולים להגיע לחלל המפרק גם מאוסטאומיאליטיס סמוכה, נפוץ בעיקר בילדים מתחת לגיל 18 חודש שאצלם קיימים כלי דם טרנס-אפיפיזיאלים שמאפשרים התפשטות של הזיהום מהמטפיזה לאורך פלטת הצמיחה לאפיפיזה ולחלל המפרק הסמוך.
−
ראו סעיף אתיולוגיה ב דע"ח ודמ"ח וטבלה מספר 1 ביטוי קליני
 
−
ביטויים שכיחים של דמ"ח כוללים חום, איריטביליות וירידה בתיאבון. כאב במפרק הנגוע מופיע כבר בשלבי המחלה הראשונים ועם התקדמות התהליך המפרק הופך נפוח ואדום. אם המפרק הנגוע הוא בגפיים התחתונות מופיעה צליעה או סירוב ללכת. אם הוא בגפיים העליונות סירוב להשתמש במפרק או pseudo-paralysis . בבדיקה: המפרק הנגוע חם נפוח אדום ורגיש למגע עם טווח תנועה ירוד. יותר מ 90% מהמקרים של דמ"ח הם מונוארטיקולרים. מקרים פוליארטיקולרים הם נדירים וקורים בעיקר בזיהומים שנגרמים ע"י
 
−
,N. gonorrhoeae, Neisseria meningitides, Salmonella spp ולעיתים נדירות S. Aureus.
 
−
אבחנה
 
−
האבחנה מתבססת על: - הנתונים הקליניים
 
  
−
- בדיקות עזר מעבדתיות
+
המפרק יכול להזדהם גם מטראומה חודרת, הזרקה של [[תרופות]] לחלל המפרק, [[ארטרוסקופיה|ארטרוסקופיות]] וניתוחי מפרק תותב.
−
- נתונים מיקרוביולוגים
 
−
- בדיקות הדמיה
 
  
−
בדיקות עזר מעבדתיות:
+
===אתיולוגיה===
−
(C- reactive protein(CRP -קל למדידה, מוגבר ב 95% מהמקרים בקבלה, מגיע לפיק תוך 48 שעות ומתנרמל (< 20mg/L ) תוך כשבוע.
+
ראו סעיף [[#אתיולוגיה לדע"ח ודמ"ח|אתיולוגיה בדע"ח ודמ"ח]] ו[[#טבלה 1 - הפתוגנים השכיחים לפי קבוצות גיל שגורמים לזיהומים אקוטים במפרקים ובעצמות לילדים|טבלה מספר 1]]
−
לעומתו שקיעת דם ( שד) מוגברת בכ- 90% מהמקרים בקבלה, ממשיכה לעלות עד יום 5 לטיפול ויורדת בהדרגה תוך כחודש.
 
−
(12 x 109/l) -White blood cells (WBC < ) רק ב 60% מהילדים בקבלה, חשוב לבצע בקבלה גם בשביל אבחנה מבדלת ממחלות אחרות ( למשל לוקמיה) נתונים מיקרוביולוגים- יש לקחת תרבית דם לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי ( תרביות הדם חיוביות ב 10-40% מהמקרים).
 
−
רצוי מאוד לבצע ניקור אבחנתי מהמפרק לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי ( חיובי ב כ -50 60% מהמקרים) .
 
  
−
מלבד תרבית יש לשקול גם ביצוע של Bacterial PCR מהנוזל הסינוביאלי. בעיקר כאשר מדובר בניקור שנעשה אחרי תחילת הטיפול האנטיביוטי ( PCRנשאר חיובי עד כ 8 ימים מתחילת הטיפול) וכן בילדים קטנים שבהם הרבה פעמים מדובר ב K. Kingae והשימוש ב PCRמגביר את הסיכוי לבודד אותו (8). הדמיה:
+
==ביטוי קליני==
−
X- ray : יכול להראות הסננה של רקמות רכות, הרחבה של חלל המפרק ולפעמים אוסטאומיאליטיס סמוכה. הרבה פעמים בצילום ( בייחוד במפרק הירך) לא רואים נוזל במפרק US: רגיש מאוד באבחון של נוזל במפרק
+
ביטויים שכיחים של דמ"ח כוללים חום, איריטביליות וירידה בתיאבון. כאב במפרק הנגוע מופיע כבר בשלבי המחלה הראשונים ועם התקדמות התהליך המפרק הופך נפוח ואדום. אם המפרק הנגוע הוא בגפיים התחתונות מופיעה [[צליעה]] או סירוב ללכת. אם הוא בגפיים העליונות סירוב להשתמש במפרק או Pseudo-paralysis.
−
מיפוי טקנציום: מראה קליטה משני צידי המפרק גם בפזה המוקדמת וגם בפזה המאוחרת. בחלק יכול להראות גם קליטה בעצם כאשר יש גם אוסטאומיאליטיס המשכית. MRI : שיטה רגישה ביותר אך יקרה ולא תמיד זמינה. כדאי לבצע כשיש חשד לתהליך מולטי פוקלי למשל בתקופה הנאונטלית ( ואז מבצעים ^0^1כלל גופי) וכן לשקול MRI
 
  
−
כשיש תהליך משולב של דמ"ח יחד עם אוסטאומיאליטיס (לפי מחקר שפורסם מצב כזה של מחלה משולבת היה ב 35% מהילדים עם אוסטאומיאליטיס אקוטית) (4 )
+
בבדיקה: המפרק הנגוע חם נפוח אדום ורגיש למגע עם טווח תנועה ירוד.
  
−
המלצות לבדיקות הדמיה:
+
יותר מ90 אחוזים מהמקרים של דמ"ח הם מונוארטיקולרים. מקרים פוליארטיקולרים הם נדירים וקורים בעיקר בזיהומים שנגרמים על ידי [[Neisseria gonorrhoeae|N. gonorrhoeae]]{{כ}}, [[Neisseria meningitidis]]{{כ}}, Salmonella spp ולעיתים נדירות S. Aureus.
−
US תהיה בדיקת ההדמיה הראשונה בה נעזרבמרבית המקרים. יש להבין שסונר לא מבדיל בין סוג הנוזל ( מוגלה או נוזל סינוביאלי סטרילי). US הוא כלי חשוב ביותר גם במעקב לאחר הניקור. סונר פרקי ירכיים היא בדיקה זולה, נגישה והופכת להיות כלי העזר הדמייתי העיקרי בטיפול במפרק ספטי של הירך.
+
 
−
צילום בשבוע ראשון בדרך כלל לא אבחנתי ,אך חשוב לבצע כדי להשוות במעקב אחר
+
===אבחנה===
−
מצב העצם. פרט לכך צילום חשוב לאבחנה מבדלת בין שבר, אוסטאומיאליטיס או גידול. (ראו טבלה 2 ) הטיפול
+
האבחנה מתבססת על:
−
במסמך זה נביא סקירת ספרות עדכנית ונדון בכמה נקודות:
+
*הנתונים הקליניים
−
א. משך הטיפול הכולל בדמ"ח ותזמון המעבר מטיפול IV לטיפול פומי
+
*בדיקות עזר מעבדתיות
−
ב. סוג הטיפול האנטיביוטי האמפירי ובהמשך הטיפול האנטיביוטי הפומי
+
*נתונים מיקרוביולוגים
−
ג. אינדיקציות לניקור ו/או ניקוז כרורגי של המפרק
+
*בדיקות הדמיה
−
ד. טיפול אדגיובנטי בסטרואידים
 
−
ה. אופן המעקב המרפאתי אחרי הילדים לאחר השחרור
 
  
−
א. משך הטיפול הכולל בדמיח ותזמון המעבר מטיפול IV לטיפול פומי
+
====בדיקות עזר מעבדתיות====
−
אין בספרות הסכמה לגבי משך הטיפול בדלקת מפרקים חיידקית בילדים. העבודות הראשונות של Nelson ו McCracken לפני כ 40 שנה שהתבססו על תגובה קלינית וירידה ב שד, דיברו על משך טיפול של כ 3 שבועות לפחות (55 ,36-38, 23-25 ). המגמה מסוף שנות ה-90 ובעשור הנוכחי היא של ניסיונות לקיצור משך הטיפול הכולל ומעבר מהיר יותר מטיפול פראנטרלי לטיפול פומי. זאת כדי למנוע טיפול ארוך שאולי לא נחוץ ורק מגביר סיכונים לתופעות לוואי ויצירת חיידקים עמידים, וכן לקצר את משך השהות בבי"ח ולחסוך הוצאות אשפוז ( 31-34, 39,40-45 28,35) .
+
*'''C-Reactive Protein''' {{כ}}(CRP) - קל למדידה, מוגבר ב-95 אחוזים מהמקרים בקבלה, מגיע לפיק תוך 48 שעות ומתנרמל (< 20mg/L) תוך כשבוע
 +
*לעומתו '''שקיעת דם''' (ש״ד) מוגברת בכ-90 אחוזים מהמקרים בקבלה, ממשיכה לעלות עד יום 5 לטיפול ויורדת בהדרגה תוך כחודש
 +
*'''White blood cells''' {{כ}}(WBC) - {{כ}}(12x 10<sup>9</sup>/1<) רק ב60 אחוזים מהילדים בקבלה, חשוב לבצע בקבלה גם בשביל אבחנה מבדלת ממחלות אחרות (למשל [[לוקמיה]])
 +
*'''נתונים מיקרוביולוגים''' - יש לקחת תרבית דם לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי (תרביות הדם חיוביות ב10–40 אחוזים מהמקרים).
 +
:רצוי מאוד לבצע ניקור אבחנתי מהמפרק לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי (חיובי בכ-50–60 אחוזים מהמקרים)
 +
:מלבד תרבית יש לשקול גם ביצוע של Bacterial PCR מהנוזל הסינוביאלי. בעיקר כאשר מדובר בניקור שנעשה אחרי תחילת הטיפול האנטיביוטי (PCR נשאר חיובי עד כ-8 ימים מתחילת הטיפול) וכן בילדים קטנים שבהם הרבה פעמים מדובר ב-K. Kingae והשימוש ב-PCR מגביר את הסיכוי לבודד אותו{{הערה|שם=הערה8}}.
  
−
נדון בטיפול ב דמ"ח ללא סיבוכים ( רזולוציה מהירה של החום ושאר הסימפטומים) כאשר הטיפול המוצע כולל פאזה קצרה של טיפול אנטיביוטי תוך ורידי ואז מעבר לטיפול אנטיביוטי פומי במינון גבוה
+
====הדמיה====
−
מעבר מהיר לטיפול פומי וקיצור משך כולל של הטיפול האנטיביוטי אינם מומלצים במקרים הבאים:
+
*'''X-ray''': יכול להראות הסננה של רקמות רכות, הרחבה של חלל המפרק ולפעמים אוסטאומיאליטיס סמוכה. הרבה פעמים בצילום (בייחוד במפרק הירך) לא רואים נוזל במפרק
−
( MRSA, PVL+, Salmonella ) חיידקים עמידים או לא רגילים -
+
* '''US''': רגיש מאוד באבחון של נוזל במפרק
−
חולים אימונוסופרסיבים -תינוקות <3 חודשים -זיהומים מורכבים שכוללים הרס ניכר של העצם או אבצסים -,כאשר יש חוסר תגובה לטיפול האמפירי, מחלה מולטיפוקלית או עם תהליך נקרוטי -
+
*'''[[מיפוי טקנציום]]''': מראה קליטה משני צידי המפרק גם בפזה המוקדמת וגם בפזה המאוחרת. בחלק יכול להראות גם קליטה בעצם כאשר יש גם אוסטאומיאליטיס המשכית
−
DVT
+
*'''MRI''' : שיטה רגישה ביותר אך יקרה ולא תמיד זמינה. כדאי לבצע כשיש חשד לתהליך מולטי פוקלי למשל בתקופה הנאונטלית (ואז מבצעים MRI כלל גופי) וכן לשקול MRI כשיש תהליך משולב של דמ"ח יחד עם אוסטאומיאליטיס (לפי מחקר שפורסם, מצב כזה של מחלה משולבת היה ב35 אחוזים מהילדים עם אוסטאומיאליטיס אקוטית){{הערה|שם=הערה4}}
−
- מעורבות של אגן או ע"ש
 
  
−
Peltola וחבריו מפינלנד (43,44) ביצעו מחקר רנדומלי פרוספקטיבי רב מרכזי בין השנים 1983–2005. נכללו ילדים עם ארטריטיס חיידקית אקוטית ותרביות חיוביות. שתי הקבוצות במחקר קיבלו טיפול אנטיביוטי פראנטרלי 2–4 ימים. קבוצה אחת קיבלה אח"כ טיפול פומי להשלמה של 10 ימים והשנייה להשלמה של 30 ימי טיפול. הפרוצדורה הכרורגית היחידה שהומלצה הייתה אספירציה של נוזל מהמפרק הנגוע לצורך לקיחת תרביות, פרוצדורות נוספות בוצעו רק אם היו סיבוכים או שהאורטופד חש שהן הכרחיות. אינדיקציות להפסקת טיפול כללו: שיפור קליני ( חום גוף תקין, רוב הסימנים והסימפטומים המקומיים נעלמו), CRP <20mg/L . המקרים בהם היו עדיין סימנים קלינים או ש CRP נשאר מוגבר, נמשך הטיפול עד לשני ערכי CRP תקינים ב 2 בדיקות עוקבות. סה"כ השתתפו במחקר 130 ילדים ( 63 בקבוצת הטיפול הקצר ו67 בארוך). לא נמצא הבדל סטטיסטי משמעותי בין הקבוצות לא בטווח הקצר ולא במעקב ארוך טווח, כולל התנרמלות של מדדי דלקת.
+
;המלצות לבדיקות הדמיה:
 +
US תהיה בדיקת ההדמיה הראשונה בה נעזר במרבית המקרים. סונר לא מבדיל בין סוג הנוזל (מוגלה או נוזל סינוביאלי סטרילי). US הוא כלי חשוב ביותר גם במעקב לאחר הניקור. סונר פרקי ירכיים היא בדיקה זולה, נגישה והופכת להיות כלי העזר הדמייתי העיקרי בטיפול במפרק ספטי של הירך.
  
−
מסקנותיהם: ניתן לטפל ב ארטריטיס חיידקית בטיפול מקוצר של 10 ימים ללא סיכון לחזרה או נזקים ארוכי טווח בתנאי שיש תגובה קלינית טובה ונורמליזציה של CRP, ניתן לעבור לטיפול פומי לאחר מספר ימים קצר יחסית בתנאי שיש הענות ^CRP^ra הוא המדד האמין והיעיל ביותר הניטור, זיהום סטפילוקוקלי או זיהום שמערב כתף או מפרק ירך לא דורש התייחסות שונה.
+
צילום בשבוע ראשון בדרך כלל לא אבחנתי, אך חשוב לבצע כדי להשוות במעקב אחר מצב העצם. פרט לכך צילום חשוב לאבחנה מבדלת בין שבר, אוסטאומיאליטיס או [[גידול]]. (ראו טבלה 2)
−
הקווים המנחים המוצעים לגבי משך הטיפול הפראנטרלי, תזמון המעבר לטיפול פומי וכן משך הטיפול הכולל הם ( 4):
 
−
מעבר מהיר לטיפול פומי לאחר פזה קצרה של טיפול IV ( לפחות 3–4 ימים ) ניתן לשקול במקרים הבאים:
 
−
- הילד עם חום סיסטמי תקין לפחות 24–48 שעות
 
−
- יש שיפור בסימפטומים
 
−
- ירידה ב CRP ( לפחות ב 30-50% מערכו המקסימלי ) או ערך מוחלט מתחת ל-2 מ"ג/ד"ל
 
−
- תרביות הדם שליליות
 
  
−
משך הטיפול הכולל
+
===הטיפול בדמ"ח===
−
משך הטיפול הכולל ב דמ"ח צריך להיות בממוצע 2–3 שבועות הפסקת טיפול ניתן לשקול כאשר:
+
במסמך זה נביא סקירת ספרות עדכנית ונדון בכמה נקודות:
−
- רוב הסימפטומים הקליניים נעלמו
+
*משך הטיפול הכולל בדמ"ח ותזמון המעבר מטיפול IV לטיפול פומי
−
- CRP< 20 mg/L
+
*סוג הטיפול האנטיביוטי האמפירי ובהמשך הטיפול האנטיביוטי הפומי
−
אם הסימפטומים עדיין קיימים ו CRP לא ירד כפי שפורט יש להמשיך טיפול עד ששני התנאים יתקיימו ( סימפטומים ייעלמו ו CRP<20 mg/L )
+
*אינדיקציות לניקור או ניקוז כרורגי של המפרק
 +
*טיפול אדג׳ובנטי בסטרואידים
 +
*אופן המעקב המרפאתי אחרי הילדים לאחר השחרור
  
−
ב. הטיפול האנטיביוטי האמפירי ראו טיפול אמפירי בדע"ח ודמ"ח טבלאות 1,4,5
+
====משך הטיפול הכולל בדמיח ותזמון המעבר מטיפול IV לטיפול פומי====
 +
אין בספרות הסכמה לגבי משך הטיפול בדלקת מפרקים חיידקית בילדים. העבודות הראשונות של Nelson ו-McCracken לפני כ-40 שנה שהתבססו על תגובה קלינית וירידה בש״ד, דיברו על משך טיפול של כ-3 שבועות לפחות{{הערה|שם=הערה23}}{{הערה|שם=הערה24}}{{הערה|שם=הערה25}}{{הערה|שם=הערה36|Dich VQ, Nelson JD, Haltalin KC: Osteomyelitis in infants and children. Am J Dis Child 1975; 129:1273}}{{הערה|שם=הערה37|Freij BJ, Kusmiesz H, Shelton S, Imipenem and cilastin in acute osteomyelitis and suppurative arthritis. Therapy in infants and children. Am J Dis Child 1987;335-342}}{{הערה|שם=הערה38|Nelson JD, Bucholz RW, Kusmiesz H. Benefits and risks of sequential parenteral oral cephalosporin therapy for suppurative bone and joint infections. J Pediatr Orthop 1982;255-262}}{{הערה|שם=הערה55|Paakkonen M, Peltola H. Treatment of acute septic arthritis. Pediatr Infect Dis J. 2013 Jun;32(6):684-5.}}. המגמה מסוף שנות ה-90 היא של ניסיונות לקיצור משך הטיפול הכולל ומעבר מהיר יותר מטיפול פראנטרלי לטיפול פומי. זאת כדי למנוע טיפול ארוך שאולי לא נחוץ ורק מגביר סיכונים לתופעות לוואי ויצירת חיידקים עמידים, וכן לקצר את משך השהות בבית החולים ולחסוך הוצאות אשפוז{{הערה|שם=הערה28}}{{הערה|שם=הערה35}}{{הערה|שם=הערה39|Jagodzinski NA, Kanwar R, Graham K, Bache CE. Prospective evaluation of a shortened regimen of treatment for acute osteomyelitis and septic arthritis in children.}}{{הערה|שם=הערה40|Gutierrez KM. Infectious and Inflammatory Arthritis . In: long SS, Pickering LK, Prober CG. Textbook of Pediatric Infectious Diseases . 2ed ed. Churchill Livingstone 2003: 475-481.}}{{הערה|שם=הערה41|2 Kim HK, Alman B, Cole WG. . A shortened course of parenteral antibiotic therapy in the management of acute septic arthritis of the hip. J Pediatr Orthop. 2000 Jan-Feb;20(1):44-7. The Hospital for Sick Children, Toronto.}}{{הערה|שם=הערה42|Peltola H, Paakkonen M, Kallio P and Kallio MJT. Prospective Randomized Trial of 10 Days versus 30 Days of Antimicrobial Treatment, Including a Short- Term Course of Parenteral Therapy, for Childhood Septic Arthritis. CID 2009:48:1201-1210}}{{הערה|שם=הערה43|Bradley JS. What is The Appropriate Treatment Course for Bacterial Arthritis in Children? CID 2009;48:1211-2}}{{הערה|שם=הערה44|Kang SN, Sanghera T, Mangwani J, Paterson JM, Ramachandran M. The management of septic arthritis in children: systematic review of the English language literature .. J Bone Joint Surg Br. 2009 Sep;91(9):1127-33}}{{הערה|שם=הערה45|Kocher MS, Mandiga R, Murphy JM, et al. A clinical practice guideline for treatment of septic arthritis in children: efficacy in improving process of care and effect on outcome of septic arthritis of the hip. J Bone Joint Surg. [Am] 2003;85-A:994-9.}}{{הערה|שם=הערה31}}{{הערה|שם=הערה32}}{{הערה|שם=הערה33}}{{הערה|שם=הערה34}}.
  
−
ג. אינדיקציות לניקור ו/או ניקוז כירורגי של מפרק מזוהם בילדים:
+
נדון בטיפול בדמ"ח ללא סיבוכים (רזולוציה מהירה של החום ושאר הסימפטומים) כאשר הטיפול המוצע כולל פאזה קצרה של טיפול אנטיביוטי תוך ורידי ואז מעבר לטיפול אנטיביוטי פומי במינון גבוה.
−
מוגלה במפרק גורמת להרס של סחוס עקב איסכמיה, טרומבוזיס ולחץ. אם לא מנקזים מוגלה בהקדם זה עלול לגרום למחלה כרונית של המפרק, הפרעות גדילה של לוחית הצמיחה ונמק
 
  
−
אווסקולרי. מכל המפרקים מפרק הירך נחשב לבעייתי ביותר מפני שלחץ על הסחוס במפרק זה גבוה יותר ולכן סכנת פגיעה בסחוס המפרק גבוהה יותר.
+
מעבר מהיר לטיפול פומי וקיצור משך כולל של הטיפול האנטיביוטי אינם מומלצים במקרים הבאים:
 +
*חיידקים עמידים או לא רגילים (MRSA{{כ}}, PVL+{{כ}}, Salmonella)
 +
*חולים אימונוסופרסיבים
 +
*תינוקות <3 חודשים
 +
*זיהומים מורכבים שכוללים הרס ניכר של העצם או אבצסים
 +
*כאשר יש חוסר תגובה לטיפול האמפירי, מחלה מולטיפוקלית או עם תהליך נקרוטי - [[DVT|DVT{{כ}}]] (Deep Vein Thrombosis)
 +
*מעורבות של אגן או עמוד שדרה
  
−
הספרות תומכת בניקור של כל מפרק החשוד להיות מזוהם ונגיש לניקור. מפרקים שטחיים כגון מרפק, שורש כף יד, ברך וקרסול ניתן לנקר במיון תחת סדציה ובתנאים סטריליים. מפרקים עמוקים וקשים יותר לגישה כגון מפרק סקרו-איליאק, או ירך, עדיף לנקר תחת הדמית אולטרסאונד או אף בחדר ניתוח תחת סדציה. קיימת גישה של טיפול אמפירי ללא ניקור בעיקר במפרקים שטחיים תוך מעקב קליני מעבדתי, אך נדיר שנוקטים בה, עקב החשיבות של הניקור לקידום האבחנה. במפרק הירך וגם במפרקים אחרים קימת גישה של שטיפת המפרק בזמן הניקור, ביצוע US חוזר לאחר 24 ש' ואם יש הצטברות חוזרת של נוזל - בצוע ניקור חוזר, כנ"ל לאחר 24 ש' נוספות, יש המגיעים ל 3–4 ניקורים.
+
Peltola וחבריו מפינלנד{{הערה|שם=הערה43}}{{הערה|שם=הערה44}}, ביצעו מחקר רנדומלי פרוספקטיבי רב מרכזי בין השנים 1983–2005. נכללו ילדים עם ארטריטיס חיידקית אקוטית ותרביות חיוביות. שתי הקבוצות במחקר קיבלו טיפול אנטיביוטי פראנטרלי 2–4 ימים. קבוצה אחת קיבלה אחר כך טיפול פומי להשלמה של 10 ימים והשנייה להשלמה של 30 ימי טיפול. הפרוצדורה הכרורגית היחידה שהומלצה הייתה אספירציה של נוזל מהמפרק הנגוע לצורך לקיחת תרביות, פרוצדורות נוספות בוצעו רק אם היו סיבוכים או שהאורתופד חש שהן הכרחיות.
  
−
ברוב המקרים ניקור אבחנתי ואספירציה של המפרק הוא יעיל במפרקים מזוהמים ללא צורך בפתיחת המפרק (ארטרוטומיה -arthrotomy). ניקוז כירורגי מבוסס על אספירציה של נוזל דלקתי/מוגלתי על מנת למנוע נזק לסחוס. אין הסכמה בקשר ליעילות וצורך בשטיפות המפרק.
+
אינדיקציות להפסקת טיפול כללו: שיפור קליני (חום גוף תקין, רוב הסימנים והסימפטומים המקומיים נעלמו), CRP{{כ}} <20mg/L. המקרים בהם היו עדיין סימנים קלינים או ש-CRP נשאר מוגבר, נמשך הטיפול עד לשני ערכי CRP תקינים ב-2 בדיקות עוקבות. סך הכל השתתפו במחקר 130 ילדים (63 בקבוצת הטיפול הקצר ו-67 בארוך). לא נמצא הבדל סטטיסטי משמעותי בין הקבוצות לא בטווח הקצר ולא במעקב ארוך טווח, כולל התנרמלות של מדדי דלקת.
  
−
לגבי מפרק הירך - קיימת אי הסכמה לגבי המשך הטיפול אחר האספירציה והשטיפה במפרק החשוד בזיהום. ישנם מאמרים התומכים בניקוז כירורגי מידי של מפרק הירך עקב המיקום האנטומי והרגישות שלו לנזק זיהומי. (41).ישנן עבודות התומכות במעקב קליני ומעבדתי ( CRP) ובדיקת אולטרסאונד חוזרת לאחר 24 ש' לגילוי הצטברות מחודשת של נוזל וניקור חוזר עפ"י הצורך. אם אין שפור קליני ומעבדתי לאחר כ 48 ש' - יש לבצע ניקוז כירורגי ((42,44). עדיין אין הסכמה בין אורתופדים ילדים לגבי טיפול במפרק הירך הספטי. ארטרוטומיה( arthrotomy )של מפרק הירך נחשבת ל gold standard of the 44,46) management of the septic hip). יש לזכור שסיבוכים קיימים גם אחרי ארטרוטומיה שדורשת ניתוח חוזר בכמעט 40% וסיבוכים משמעותיים עד 20% לפי דיווחים בסדרות גדולות ומרכזים מובילים בעולם המערבי (49,50 ). אופציות נוספות לטיפול septic -ארטרוסקופיה של מפרק הירך (51 ) וניקורים עם אספירציות חוזרות אם או בלי שטיפת המפרק (52,53). בעבודה מפינלדנד (54 )שמסכמת תוצאות טיפול של מפרק ירך מזוהם septic hip ב62 מפרקים עם ובלי ארטרוטומיה ( לכולם היו תרביות חיוביות )-ב-81% ניתן היה למנוע פתיחת המפרק. מסקנות העבודה היו שארטרוטומיה רוטינית לא חייבת להתבצע כסטנדרט בטיפול של septic hip .
+
מסקנותיהם: ניתן לטפל בארטריטיס חיידקית בטיפול מקוצר של 10 ימים ללא סיכון לחזרה או נזקים ארוכי טווח בתנאי שיש תגובה קלינית טובה ונורמליזציה של CRP, ניתן לעבור לטיפול פומי לאחר מספר ימים קצר יחסית בתנאי שיש הענות לטיפול, CRP הוא המדד האמין והיעיל ביותר הניטור, זיהום סטפילוקוקלי או זיהום שמערב כתף או מפרק ירך לא דורש התייחסות שונה.
  
−
לגבי המפרקים האחרים קיימת עבודה אחת התומכת בניקוז כירורגי לכל המפרקים שהוכחו כמזוהמים לעומת רוב העבודות האחרות התומכות בטיפול שמרני ומעקב קליני ומעבדתי. פרק הזמן הקריטי להחלטה לגבי ניקוז כירורגי הוא היומיים הראשונים, דחיית הניקוז מעבר לפרק זמן זה מבטלת את רוב היתרונות של ניקוז כירורגי מוקדם. גם לגבי טיפול :אספירציה, ארטרוטומיה או ארטרוסקופיה אין הסכמה לגבי הטיפול האופטימלי.
+
;הקווים המנחים המוצעים לגבי משך הטיפול הפראנטרלי, תזמון המעבר לטיפול פומי וכן משך הטיפול הכולל הם:{{הערה|שם=הערה4}}
  
−
ד.טיפול מסייע - אדגויבנטי ( NSAID, סטרואידים)
+
מעבר מהיר לטיפול פומי לאחר פזה קצרה של טיפול IV (לפחות 3–4 ימים) ניתן לשקול במקרים הבאים:
 +
*הילד עם חום סיסטמי תקין לפחות 24–48 שעות
 +
*יש שיפור בסימפטומים
 +
*ירידה ב-CRP (לפחות ב-30–50 אחוזים מערכו המקסימלי) או ערך מוחלט מתחת ל-2 מ"ג/ד"ל (מיליגרם/דציליטר)
 +
*תרביות הדם שליליות
  
−
קיימות שלוש עבודות שדנו בטיפול אגיובנטי עם סטרואידים בדמ"ח. שתי עבודות היו 58 ,56 ) randomized placebo controlled trail ) ועבודה נוספת רטרוספקטיבית. (57) 2 מהעבודות נעשו בבי"ח לילדים ע"ש שניידר (57,56). שלוש העבודות הראו מהלך החלמה מהיר יותר בקבוצה שקיבלה סטרואידים לעומת הקבוצה שקיבלה טיפול אנטיביוטי בלבד מה שאפשר קיצור של משך הטיפול האנטיביוטי. דרושות עבודות נוספות כדי להשוות בין הפרוגנוזה לטווח ארוך בין טיפול באנטיביוטיקה בלבד או בתוספת של סטרואידים. צריך לזכור שטיפול בסטרואידים יכול לעכב אבחנה של ארטריטיס דלקתית לא זיהומית. סיכום: מציע: לאור מחקרים אלה ניתן לשקול הוספת טיפול בסטרואידים. ניתן לשקול בכל מקרה לגופו תוספת כזו. המינון : Dexamethason 0.6 mg/kg/day, ניתן במקביל למנה הראשונה של האנטיביוטיקה, למשך 4 ימים.
+
====משך הטיפול הכולל====
 +
משך הטיפול הכולל בדמ"ח צריך להיות בממוצע 2–3 שבועות הפסקת טיפול ניתן לשקול כאשר:
 +
*רוב הסימפטומים הקליניים נעלמו
 +
*CRP{{כ}} < 20 mg/L
  
−
ה. מעקב מרפאתי
+
אם הסימפטומים עדיין קיימים ו-CRP לא ירד כפי שפורט יש להמשיך טיפול עד ששני התנאים יתקיימו (סימפטומים ייעלמו ו-CRP{{כ}}<20 mg/L)
  
−
מטרת המעקב לאחר השחרור מאשפוז וסיום הטיפול התוך ורידי, לוודא שהזיהום תחת שליטה בשלב הטיפול הפומי. בשבועות הראשונים, הבדיקה הקלינית ובדיקות המעבדה ( ספירת דם, CRP ,שקיעת דם) יתנו מדד על דעיכת התהליך הדלקתי. המעקב צריך להיעשות ע"י
+
====הטיפול האנטיביוטי האמפירי====
 +
ראו טיפול אמפירי בדע"ח ודמ"ח טבלאות 1,4,5
  
−
אורטופד ילדים ובשלב הראשוני גם זיהומולוג ילדים. המעקב לטווח ארוך יותר צריך להיעשות ע"י אורטופד ילדים. המטרה היא להעריך את השפעת הזיהום על מבנה המפרק וצמיחת הגפה. דמ"ח במפרק מסוים יכולה לגרום לנזק בעצם סבכונדרלית במנגנון של הפרעה באספקת הדם, בעיקר במפרק הירך ולעיתים בכתף. התהליך הזיהומי יכול גם לגרום נזק לכיסוי הסחוסי של העצם, או לעודד צמיחת יתר של המבנים הגרמיים ויצירת מפרק דיספלסטי עד כדי התפתחות תת-נקיעה, ואף להביא לשינויי שחיקה מוקדמים.
+
====אינדיקציות לניקור או ניקוז כירורגי של מפרק מזוהם בילדים====
 +
מוגלה במפרק גורמת להרס של סחוס עקב איסכמיה, [[טרומבוזיס]] ולחץ. אם לא מנקזים מוגלה בהקדם זה עלול לגרום למחלה כרונית של המפרק, [[הפרעות גדילה]] של לוחית הצמיחה ו[[נמק אווסקולרי]]. מכל המפרקים מפרק הירך נחשב לבעייתי ביותר מפני שלחץ על הסחוס במפרק זה גבוה יותר ולכן סכנת פגיעה בסחוס המפרק גבוהה יותר.
  
−
כאשר מדובר על :
+
הספרות תומכת בניקור של כל מפרק החשוד להיות מזוהם ונגיש לניקור. מפרקים שטחיים כגון מרפק, שורש כף יד, ברך וקרסול ניתן לנקר במיון תחת סדציה ובתנאים סטריליים. מפרקים עמוקים וקשים יותר לגישה כגון מפרק סקרו-איליאק, או ירך, עדיף לנקר תחת הדמית אולטרסאונד או אף בחדר ניתוח תחת [[סדציה]]. קיימת גישה של טיפול אמפירי ללא ניקור בעיקר במפרקים שטחיים תוך מעקב קליני מעבדתי, אך נדיר שנוקטים בה, עקב החשיבות של הניקור לקידום האבחנה. במפרק הירך וגם במפרקים אחרים קימת גישה של שטיפת המפרק בזמן הניקור, ביצוע US חוזר לאחר 24 שעות ואם יש הצטברות חוזרת של נוזל - ביצוע ניקור חוזר, כנזכר למעלה לאחר 24 שעות נוספות, יש המגיעים ל-3–4 ניקורים.
  
−
- MRSA או PVL+
+
ברוב המקרים ניקור אבחנתי ואספירציה של המפרק הוא יעיל במפרקים מזוהמים ללא צורך בפתיחת המפרק (ארטרוטומיה - Arthrotomy). ניקוז כירורגי מבוסס על אספירציה של נוזל דלקתי/מוגלתי על מנת למנוע נזק לסחוס. אין הסכמה בקשר ליעילות וצורך בשטיפות המפרק.
−
- Salmonella
 
−
- מהלך עם סיבוכים
 
−
- גיל < 3 חודשים דרוש משך מעקב ארוך יותר
 
−
בבדיקות המעקב מומלץ לבצע בדיקה פיזיקלית. בדיקת CRP, בדיקת הדמיה ( X-ray או סונר) רק אם יש צורך.
 
  
 +
'''לגבי מפרק הירך''' - קיימת אי הסכמה לגבי המשך הטיפול אחר האספירציה והשטיפה במפרק החשוד בזיהום. ישנם מאמרים התומכים בניקוז כירורגי מידי של מפרק הירך עקב המיקום האנטומי והרגישות שלו לנזק זיהומי{{הערה|שם=הערה41}}.ישנן עבודות התומכות במעקב קליני ומעבדתי (CRP) ובדיקת אולטרסאונד חוזרת לאחר 24 שעות לגילוי הצטברות מחודשת של נוזל וניקור חוזר על פי הצורך. אם אין שיפור קליני ומעבדתי לאחר כ-48 שעות - יש לבצע ניקוז כירורגי{{הערה|שם=הערה42}}{{הערה|שם=הערה44}}. עדיין אין הסכמה בין אורתופדים ילדים לגבי טיפול במפרק הירך הספטי. ארטרוטומיה של מפרק הירך נחשבת ל-Gold standard of the management of the septic hip{{כ}}{{הערה|שם=הערה44}}{{הערה|שם=הערה46|Samora JB, Klingele K. Septic arthritis of neonatal hip: acute management and late reconstruction. Am Acad Orthop Surg 2013;21:632-41.}}, סיבוכים קיימים גם אחרי ארטרוטומיה שדורשת ניתוח חוזר בכמעט 40 אחוזים וסיבוכים משמעותיים עד 20 אחוזים לפי דיווחים בסדרות גדולות ומרכזים מובילים בעולם המערבי{{הערה|שם=הערה49|C.May,R.Goldstein,V.Prete,J.Kasser. Septic Arthritis in the Newborns and Young . Child. Boston Massachutes, USA. Eposna meeting, Barcelona,2017.}}{{הערה|שם=הערה50|R.Murphy,L.Nunes,W.Barfield,J.Murphy,N.Fuerstenau,D,Spence,D. Kelly,M.Dow. Septic Arthritis of the Hip -Who needs a Second Look. Charleston,USA. Eposna meeting, Barcelona,2017.}}, אופציות נוספות לטיפול ב-Septic hip - ארטרוסקופיה של מפרק הירך{{הערה|שם=הערה51|Thompson RM, Gournieri P.Arthroscopic treatment of septic arthritis in very young children,J Pediatr Orthop 2017;37:53-57.}} וניקורים עם אספירציות חוזרות אם או בלי שטיפת המפרק{{הערה|שם=הערה52|Givon U,Liberman B,Schindler A,Blankshtein A,Ganel A.Treatment of sepric arthritis of the hip joint by repeated ultrasound guided aspirations.J Pediatr Orthop 2004;24:266-270.}}{{הערה|שם=הערה53|Kotlarsky P,Shavit I,Kassis I,Eidelman M. Treatment of septic hip in Pediatric ED :a retrospective case series analysis.Am J Emerg Med .2016;34:602-5.}}, בעבודה מפינלנד{{הערה|שם=הערה54|Paakkonen M,.Kallio M,.Peltola H,.Kallio P .Pediatric septic hip with and without arthrotomy : retrospective analysis of 62 consecutive nonneonatal culture-positive cases.J Pediatr Orthop 2010;19:264-269.}} שמסכמת תוצאות טיפול של מפרק ירך מזוהם Septic hip ב-62 מפרקים עם ובלי ארטרוטומיה (לכולם היו תרביות חיוביות) - ב-81 אחוזים ניתן היה למנוע פתיחת המפרק. מסקנות העבודה היו שארטרוטומיה רוטינית לא חייבת להתבצע כסטנדרט בטיפול של Septic hip.
  
 +
לגבי המפרקים האחרים קיימת עבודה אחת התומכת בניקוז כירורגי לכל המפרקים שהוכחו כמזוהמים לעומת רוב העבודות האחרות התומכות בטיפול שמרני ומעקב קליני ומעבדתי. פרק הזמן הקריטי להחלטה לגבי ניקוז כירורגי הוא היומיים הראשונים, דחיית הניקוז מעבר לפרק זמן זה מבטלת את רוב היתרונות של ניקוז כירורגי מוקדם. גם לגבי טיפול: אספירציה, ארטרוטומיה או ארטרוסקופיה אין הסכמה לגבי הטיפול האופטימלי.
  
 +
====טיפול מסייע - אדג׳ובנטי ([[NSAID's|NSAID]], סטרואידים)====
 +
קיימות שלוש עבודות שדנו בטיפול אג׳ובנטי עם סטרואידים בדמ"ח. שתי עבודות היו Randomized placebo controlled trail {{כ}}{{הערה|שם=הערה56|Harel L, Prais D, Bar-On E, Livni G, Hoffer V, Uziel Y, et al. Dexamethasone therapy for septic arthritis in children: results of a randomized double-blind placebo-controlled study. J Pediatr Orthop. 2011 Mar;31(2):211-5.}}{{הערה|שם=הערה58|Odio CM, Ramirez T, Arias G, Abdelnour A, Hidalgo I, Herrera ML, et al. Double blind, randomized, placebo-controlled study of dexamethasone therapy for hematogenous septic arthritis in children. Pediatr Infect Dis J. 2003 Oct;22(10):883-}}, ועבודה נוספת רטרוספקטיבית{{הערה|שם=הערה57|Fogel I, Amir J, Bar-On E, Harel L. Dexamethasone Therapy for Septic Arthritis in Children. Pediatrics. 2015 Oct;136(4):e776-782.}}. {{כ}} 2 מהעבודות נעשו בבית החולים לילדים על שם שניידר{{הערה|שם=הערה56}}{{הערה|שם=הערה57}}, שלוש העבודות הראו מהלך החלמה מהיר יותר בקבוצה שקיבלה סטרואידים לעומת הקבוצה שקיבלה טיפול אנטיביוטי בלבד מה שאפשר קיצור של משך הטיפול האנטיביוטי. דרושות עבודות נוספות כדי להשוות בין הפרוגנוזה לטווח ארוך בין טיפול באנטיביוטיקה בלבד או בתוספת של סטרואידים. טיפול בסטרואידים יכול לעכב אבחנה של [[ארטריטיס דלקתית לא זיהומית]].
  
 +
;סיכום
 +
מציע: לאור מחקרים אלה ניתן לשקול הוספת טיפול בסטרואידים. ניתן לשקול בכל מקרה לגופו תוספת כזו. המינון: Dexamethasone 0.6 mg/kg/day, ניתן במקביל למנה הראשונה של האנטיביוטיקה, למשך 4 ימים.
  
−
36. Dich VQ, Nelson JD, Haltalin KC: Osteomyelitis in infants and children. Am J Dis Child 1975; 129:1273
+
===מעקב מרפאתי===
−
37. Freij BJ, Kusmiesz H, Shelton S, Imipenem and cilastin in acute osteomyelitis and suppurative arthritis. Therapy in infants and children. Am J Dis Child 1987;335-342
+
מטרת המעקב לאחר השחרור מאשפוז וסיום הטיפול התוך ורידי, לוודא שהזיהום תחת שליטה בשלב הטיפול הפומי. בשבועות הראשונים, הבדיקה הקלינית ובדיקות המעבדה (ספירת דם, CRP, שקיעת דם) יתנו מדד על דעיכת התהליך הדלקתי. המעקב צריך להיעשות על ידי אורתופד ילדים ובשלב הראשוני גם זיהומולוג ילדים. המעקב לטווח ארוך יותר צריך להיעשות על ידי אורתופד ילדים. המטרה היא להעריך את השפעת הזיהום על מבנה המפרק וצמיחת הגפה. דמ"ח במפרק מסוים יכולה לגרום לנזק בעצם סבכונדרלית במנגנון של הפרעה באספקת הדם, בעיקר במפרק הירך ולעיתים בכתף. התהליך הזיהומי יכול גם לגרום נזק לכיסוי הסחוסי של העצם, או לעודד צמיחת יתר של המבנים הגרמיים ויצירת מפרק דיספלסטי עד כדי התפתחות תת-נקיעה, ואף להביא לשינויי שחיקה מוקדמים.
−
38. Nelson JD, Bucholz RW, Kusmiesz H. Benefits and risks of sequential parenteral oral cephalosporin therapy for suppurative bone and joint infections. J Pediatr Orthop 1982;255-262
 
−
39. Jagodzinski NA, Kanwar R, Graham K, Bache CE. Prospective evaluation of a shortened regimen of treatment for acute osteomyelitis and septic arthritis in children.
 
−
40. Gutierrez KM. Infectious and Inflammatory Arthritis . In: long SS, Pickering LK, Prober CG. Textbook of Pediatric Infectious Diseases .
 
−
2ed ed. Churchill Livingstone 2003: 475-481.
 
−
41. 2 Kim HK, Alman B, Cole WG. . A shortened course of parenteral antibiotic therapy in the management of acute septic arthritis of the
 
  
−
hip. J Pediatr Orthop. 2000 Jan-Feb;20(1):44-7. The Hospital for Sick Children, Toronto.
+
כאשר מדובר על :
−
42. Peltola H, Paakkonen M, Kallio P and Kallio MJT. Prospective Randomized Trial of 10 Days versus 30 Days of Antimicrobial Treatment, Including a Short- Term Course of Parenteral Therapy, for Childhood Septic Arthritis. CID 2009:48:1201-1210
+
*MRSA או PVL+
−
43. Bradley JS. What is The Appropriate Treatment Course for Bacterial Arthritis in Children? CID 2009;48:1211-2
+
*Salmonella
−
44. Kang SN, Sanghera T, Mangwani J, Paterson JM, Ramachandran M. The management of septic arthritis in children: systematic review of the English language literature .. J Bone Joint Surg Br. 2009 Sep;91(9):1127-33
+
*מהלך עם סיבוכים
−
45. Kocher MS, Mandiga R, Murphy JM, et al. A clinical practice guideline for treatment of septic arthritis in children: efficacy in improving process of care and effect on outcome of septic arthritis of
+
*גיל < 3 חודשים דרוש משך מעקב ארוך יותר
−
the hip. J Bone Joint Surg. [Am] 2003;85-A:994-9.
 
−
46.Samora JB, Klingele K. Septic arthritis of neonatal hip: acute management and late reconstruction. Am Acad Orthop Surg
 
−
2013;21:632-41.
 
−
47.Paterson DC. Acute suppurative arthritis in infancy and childhood. Bone Joint Surg (Br).1970;52-B:474-82.
 
−
48.Sucato DJ,Schwend RM,Gillespie R.Septic arthritis of the hip in children.J Am Acad Orthop Surg 1997;5:249-260.
 
−
49. C.May,R.Goldstein,V.Prete,J.Kasser. Septic Arthritis in the Newborns and Young . Child. Boston Massachutes, USA. Eposna meeting, Barcelona,2017.
 
−
50. R.Murphy,L.Nunes,W.Barfield,J.Murphy,N.Fuerstenau,D,Spence,D. Kelly,M.Dow. Septic Arthritis of the Hip -Who needs a Second Look. Charleston,USA. Eposna meeting, Barcelona,2017.
 
  
−
51. Thompson RM, Gournieri P.Arthroscopic treatment of septic arthritis in very young children,J Pediatr Orthop 2017;37:53-57.
+
בבדיקות המעקב מומלץ לבצע בדיקה פיזיקלית. בדיקת CRP, בדיקת הדמיה (X-ray או סונר) רק אם יש צורך.
−
52. Givon U,Liberman B,Schindler A,Blankshtein A,Ganel A.Treatment of sepric arthritis of the hip joint by repeated ultrasound guided aspirations.J Pediatr Orthop 2004;24:266-270.
 
−
53. Kotlarsky P,Shavit I,Kassis I,Eidelman M. Treatment of septic hip in Pediatric ED :a retrospective case series analysis.Am J Emerg Med
 
−
.2016;34:602-5.
 
−
54. Paakkonen M,.Kallio M,.Peltola H,.Kallio P .Pediatric septic hip with and without arthrotomy : retrospective analysis of 62 consecutive nonneonatal culture-positive cases.J Pediatr Orthop 2010;19:264-269.
 
−
55. Paakkonen M, Peltola H. Treatment of acute septic arthritis. Pediatr
 
−
Infect Dis J. 2013 Jun;32(6):684-5.
 
−
56. Harel L, Prais D, Bar-On E, Livni G, Hoffer V, Uziel Y, et al. Dexamethasone therapy for septic arthritis in children: results of a randomized double-blind placebo-controlled study. J Pediatr Orthop. 2011 Mar;31(2):211-5.
 
−
57. Fogel I, Amir J, Bar-On E, Harel L. Dexamethasone Therapy for Septic Arthritis in Children. Pediatrics. 2015 Oct;136(4):e776-782.
 
−
58. Odio CM, Ramirez T, Arias G, Abdelnour A, Hidalgo I, Herrera ML, et al. Double blind, randomized, placebo-controlled study of dexamethasone therapy for hematogenous septic arthritis in children. Pediatr Infect Dis J. 2003 Oct;22(10):883-
 
  
 
==ביבליוגרפיה==
 
==ביבליוגרפיה==
 
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
 
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
−
 
+
<div class="mw-content-ltr">
 +
*Paterson DC. Acute suppurative arthritis in infancy and childhood. Bone Joint Surg (Br).1970;52-B:474-82.
 +
*Sucato DJ,Schwend RM,Gillespie R.Septic arthritis of the hip in children.J Am Acad Orthop Surg 1997;5:249-260
 +
</div>
  
 
[[קטגוריה:ילדים]]
 
[[קטגוריה:ילדים]]
 +
[[קטגוריה:הנחיות קליניות]]

גרסה אחרונה מ־13:30, 20 באפריל 2023

Ambox warning blue.png
ערך זה הוא הנחיה קלינית סגורה לעריכה
קווים מנחים לטיפול בזיהומים חיידקיים חריפים בעצמות ובמפרקים בתינוקות ובילדים
Agar plate with colonies.jpg
עריכה דר' מרק אידלמן; דר' איילה אסיה; דר' גליה גריסרו; דר' גילת לבני; דר' יעל שחור
תחום ילדים
הנחיות קליניות מתפרסמות ככלי עזר לרופא/ה ואינן באות במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון
 

סיכום עיקרי ההמלצות

לאור הנתונים המפורטים להלן, גיבשה הוועדה את ההמלצות הבאות
דלקת מפרקים חיידקית (דמ"ח)
  • האבחנה דמ"ח נעשית על ידי שילוב של ממצאים קליניים בבדיקה פיזיקלית בתוספת לבדיקות מעבדה שכוללות: ס״ד (ספירת דם), תרבית דם, CRP‏ - C-Reactive Protein (ס״ד היא אופציונלית)
  • דימות: אולטרהסאונד (US) היא הבדיקה הרגישה ביותר באבחנה של דמ"ח, רצוי לבצע בכל מקרה גם צילום אם כי בשבוע ראשון בדרך כלל לא אבחנתי, אך חשוב לבצע כדי להשוות במעקב אחר מצב העצם. בחלק מהמקרים יש לשקול גם MRI‏ (Magnetic Resonance Imaging) או מיפוי עצמות כתלות בזמינות הבדיקות הללו בכל מקום
  • עדיין לא קיים קונצנזוס לגבי משך הטיפול האופטימלי והתזמון המדויק למעבר מטיפול פראנטרלי לטיפול פומי בדמ"ח
  • ניתן לשקול מעבר מהיר מטיפול פראנטרלי כאשר הילד עונה לתנאים הקליניים והמעבדתיים הבאים: יש תגובה קלינית טובה כולל חום גוף נורמלי ומגמה ברורה של ירידה במדדי דלקת (ס״ד ו-CRP) וכאשר לא מדובר במקרים מסובכים כפי שפורט ואז ניתן לעבור לטיפול פומי לאחר מספר ימים קצר יחסית של טיפול פראנטרלי (<7 ימים ולפחות 3 ימים)
  • ניתן לקצר את משך הטיפול הכולל לטווח של 14–21 יום ברוב המקרים כאשר יש שיפור קליני ניכר עד כדי העלמות כמעט מוחלטת של הסימנים והסימפטומים וירידה משמעותית של CRP (בכל מעבדה לפי הערכים שלה). כאשר ישנה הענות טובה של ההורים והילד לטיפול, וכאשר ניתן לקיים מעקב מרפאתי צמוד (ראו הנחיות בהמשך) אחרי הילד, ולוודא שאין חזרה או סיבוכים ארוכי טווח ולא מדובר במקרים מסובכים
  • הטיפול האמפירי הראשוני הוא תמיד תוך ורידי ובכל הגילאים אמור לכסות S. aureus. ובילדים קטנים גם Kingella kingae (טבלאות 1,4,5)
  • ניתן להסיק מהספרות שלגבי המפרקים השטחיים, קיימת תמיכה לגישה השמרנית לזיהום מפרקי שהוכח בילדים תוך מעקב קליני ומעבדתי צמוד. מפרק הירך עקב רגישותו המיוחדת מקבל התייחסות מיוחדת עם נטייה להמליץ על ניקוז כירורגי מוקדם, אף שישנה גישה המתירה טיפול שמרני תוך ניקורים חוזרים ומעקב קליני, מעבדתי ואולטרסונוגרפי עם ניקוז כירורגי רק בחולים שאינם מגיבים לטיפול זה
  • טיפול מסייע בסטרואידים: עד שיהיו עבודות נוספות לא ניתן להמליץ על תוספת של סטרואידים כחלק מנדטורי של הטיפול בדמ"ח. ניתן לשקול בכל מקרה לגופו תוספת כזו (המינון: *Dexamethasone 0.6 mg/kg/day, ניתן במקביל למנה הראשונה של האנטיביוטיקה, למשך 4 ימים)
  • מעקב מרפאתי: מקובל לראות את הילד לאחר 6 שבועות, 3 חודשים ושנה מהשחרור מבית החולים, אך במקרים מסובכים כפי שפורט דרוש מעקב ארוך יותר

(*)mg/kg/day - מיליגרם/קילוגרם/יום

דלקת עצם חדה (דע"ח)
  • משך הטיפול הכולל בדע"ח מותנה בקליניקה, בערכי מעבדה כשהדגש הוא על מהירות השיפור בעיקר בערך ה-CRP‏/ESR‏ (Erythrocyte Sedimentation Rate) ולא על מדדים תקינים לחלוטין בעת סיום הטיפול. צילום שאינו תקין לחלוטין אינו מהווה בהכרח התוויה להמשך טיפול, אולם במצב זה נדרש מעקב צמוד יותר (ראו הנחיות על מעקב בהמשך). ברוב המקרים ניתן לטפל במשך כ-3 עד 4 שבועות בכפוף לאינדיקציות שהוזכרו
  • ניתן לקצר את משך הטיפול הורידי, ברוב מהמקרים אף לימים בודדים. בעת מעבר לטיפול פומי הילד צריך להיות ללא חום (<380C), קיים שיפור בתנועתיות הגפה והכאב וערכי ה-CRP/ESR צריכים להראות מגמה ברורה של שיפור
  • על מנת לקצר הן את משך טיפול הורידי והן את משך הטיפול הכולל יש לוודא שתהיה אפשרות למעקב צמוד וממושך כשנה לאחר סיום האשפוז (בהתאם להנחיות המעקב), וכן לוודא שתהיה היענות ושיתוף פעולה עם המשפחה בעת מתן הטיפול הפומי
  • מעקב מעקב מרפאתי: מקובל לראות את הילד לאחר 6 שבועות, 3 חודשים ושנה מיום השחרור מבית החולים. במקרים שבהם המוקד הזיהומי נמצא סמוך ללוחית הצמיחה ויש סכנה לקיצור או עיוות הגפה בשל פגיעה בלוחית הצמיחה, המעקב יימשך עד סיום צמיחת השלד, כאשר השנתיים הראשונות הן הקריטיות להיווצרות השינויים הנזכרים למעלה. אם אין סימנים לפגיעה בלוחיות הצמיחה במהלך השנתיים הראשונות, ניתן להזמין את הילד לבדיקה נוספת לקראת סוף העשור הראשון לחיים ובמהלך שנות הצמיחה המהירה של גיל ההתבגרות (13-11 שנים בבנות ו-13–15 שנים בבנים)

הקדמה

הגדרה: דלקת חדה של העצם (דע"ח) ודלקת מפרקים חיידקית (דמ"ח) חריפה מוגדרות כדלקת שמשכה עד שבועיים טרום האבחנה והטיפול, דלקת תת-חריפה בין שבועיים ל-3 חודשים, ואילו דלקת הנמשכת מעל 3 חודשים - היא דלקת עצם כרונית[1][2], במסמך זה נתרכז בדלקת עצם ומפרק חריפה בלבד.

דע"ח, ודמ"ח הן מחלות זיהומיות המאפיינות בעיקר את גיל הילדות, ומרבית המקרים מתרחשים בשנים הראשונות לחיים.

על אף שהמחלה אינה נדירה, פורסמו מעט מאוד מאמרים פרוספקטיבים, אקראיים כפולי סמיות. רוב המאמרים הם רטרוספקטיבים, וההנחיות שהתפרסמו במקומות שונים מתבססות בעיקר על המידע המפורסם ועל חוות דעת מומחים.

מסמך זה הוכן על ידי הגדרת נושאים מוסכמים מראש, שלגביהם אותרו עדויות מדעיות עדכניות באמצעות חיפוש ספרות שיטתי, ובהתבסס על ההמלצות האירופאיות שהתפרסמו ב-2017‏[3]. על מנת להתאים את המסמך האירופאי לישראל נסקרו מאמרים מהארץ המתארים את האפידמיולוגיה המקומית.

חלק הארי של הזיהומים החדים של העצמות או המפרקים נגרם על ידי חיידקים. ההנחיות להלן מתייחסות לטיפול בזיהומים גרמיים ממקור המטוגני הנגרמים על ידי החיידקיים השכיחים בתינוקות וילדים ללא מחלות רקע עם זיהום שמקורו בקהילה. במסמך זה נתייחס לדע"ח ודמ"ח בנפרד, פרט לפרק הדן במזהמים ובטיפול האמפירי שדומה בשתי המחלות.

דלקת חדה של העצם (דח"ע) - Acute Osteomyelitis

אפידמיולוגיה ופתוגנזה

בחלק הארי של הזיהומים החיידקיים החדים של העצמות או המפרקים מעורבות העצמות הארוכות והמפרקים הגדולים של הגפים. המחלה שכיחה יותר עד גיל 5 שנים, שכיחות המחלה משתנה, במדינות מפותחות השכיחות היא כ-8/100,000 לשנה ובמדינות מתפתחות השכיחות אף גבוהה יותר[4].

המחלה שכיחה בבנים יותר מבנות (פרט לשנה הראשונה לחיים)[5]. בכשליש מהמקרים יש סיפור של חבלה קלה קודמת בגפה בה מתרחש הזיהום, משמעות ממצא זה אינה ברורה כיוון שבגילאים אלו ילדים סובלים מחבלות קלות מרובות.

דע"ח נגרמת בדרך כלל כתוצאה מפיזור המטוגני של חיידקים מזיהום מרוחק או מאתר חדירתם לדם. לעיתים רחוקות ייתכן זיהום כתוצאה מניתוח, דלקת החודרת מרקמה רכה סמוכה מזוהמת, או משבר פתוח. שכיחות הזיהום גבוהה בילדים צעירים עקב אספקת הדם העשירה לעצמות. החיידק נכנס לעצם דרך העורקים המזינים (Nutrient arteries) ומשם עובר לרשת הקפילרות ושם עקב זרימת דם איטית, החיידק מתחלק ומתרבה ועובר לחלק הסחוסי של המטפיזה. חיידקים המתרבים בקצות הקפילרות יוצרים מושבות גדולות המעכבות פעילות פגוציטרית וחדירת האנטיביוטיקה. בהמשך נוצר מוקד זיהום במח העצם המתפשט אל הקורטקס הפנימי וממנו לעצם. האתר השכיח ביותר לזיהום הוא במטפיזה, בקרבת לוחית הגדילה.

אתיולוגיה לדע"ח ודמ"ח

בילד הבריא בדרך כלל הטיפול הראשוני אמור להיות יעיל כנגד החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום. בהחלטה על טיפול אמפירי יש להתייחס למזהמים שכיחים בהתייחס לגילו ולאפידמיולוגיה מקומית.

הגורם האתיולוגי הנפוץ ביותר לדע"ח ודמ"ח בכל הגילאים הוא Staphylococcus aureus. בילדים מתחת לגיל 5 שנים יש להביא בחשבון בנוסף מחוללים נוספים כמו: Group A Streptococcus (GAS) ,Streptococcus pneumoniae ,K. kingella, ובאופן נדיר מאוד H. influenzae type B (בילדים שאינם מחוסנים כיאות או בילדים עם חסר חיסוני בעיקר הומורלי). (ראו טבלה 3)

בילדים מעל גיל 5 שנים GAS ו-Staphylococcus aureus הם המחוללים הנפוצים ביותר. מחוללים נוספים פחות שכיחים כוללים: N. gonorrhoeae‏, N. meningitides‏, Salmonella spp, בעיקר במתבגרים שפעילים מבחינה מינית (ראו טבלה מספר 1).

טבלה מספר 1 - הפתוגנים השכיחים לפי קבוצות גיל שגורמים לזיהומים אקוטים במפרקים ובעצמות לילדים

 

גיל מחולל
תינוק < 3 חודשים

Staphylococcus aureus
Escherichia coli and other Gram-negative bacteria
GBS
Candida albicans
Neisseria gonorrhoeae (newborns)

3 חודשים - 5 שנים

S. aures
Kingella kingae
GAS
Streptococcus pneumoniae (especially under 2 yr old)
Haemophilus influenzae type b (exceptional in well-immunized populations)

ילד > 5 שנים

S. aureus
GAS
N. gonorrhoeae (in sexually active adolescents)

Staphylococcus aureus - המזהם השכיח ביותר בכל גיל הגורם לדע"ח. רוב הזנים רגישים למתיצילין, אם כי ישנן עדויות על עליה בשכיחות MRSA‏ (Methicillin-Resistant Staphylococcus Aureus) בישראל. נמצא Clone הגורם לזיהומי עור ורקמות רכות בילדים בדואים בנגב ולכן יש חשיבות רבה להמשך המעקב אחר האפידמיולוגיה[6]. עליה זו לא נמצאה במחקר שבדק אתיולוגיה זיהומית לדלקת במפרקים ועצמות. הטיפול האמפירי משתנה בין אזורים שבהם השכיחות של Community Associated) CA-MRSA) היא פחות מ-10–15 אחוזים לבין אזורים שהשכיחות היא יותר גבוהה ואז צריך לתת כיסוי אמפירי גם ל-CA-MRSA, בשלב זה אין המלצה לכלול טיפול אמפירי נגד CA-MRSA אלא בהתאם לתרבית[7][8], במקרה של חוסר תגובה לטיפול מקובל יש לבדוק נסיעה לארצות זרות כולל ארצות הברית. בנוסף, יש שיעור משמעותי של Staphylococcus aureus עם עמידות מושרית לקלינדמיצין ולכן טיפול אמפירי בקלינדמיצין בלבד עלול להיכשל.

Kingella kingae - חיידק גרם שלילי קוקובצילי, שכיח בעיקר בילדים עד גיל 5 שנים, כששיאו בילדים עד גיל 2 שנים. הקינגלה, שכיח יותר כגורם לדלקת מפרק זיהומית (ראו פרק על דמ"ח), אולם גורם בגיל הצעיר גם לאוסטאומיאליטיס. החיידק מהווה חלק מחיידקי חלל הפה של ילדים צעירים, ולכן פעמים רבות מקדים את הזיהום בשלד זיהום במערכת נשימה עליונה, או אפטות בפה, ומשם החדירה למחזור הדם. החיידק רגיש בדרך כלל לאמפיצילין, צפלוספורינים, ורספרים, אולם עמיד לקלינדמיצין וונקומיצין. לחיידק יש יכולת לייצר בטא לקטמאז (במאמר שפורסם נמצאו 26 אחוזים מהזנים כמייצרי בטא לקטמאז) ולכן ההמלצה היא שבחשד לזיהום בקינגלה יש לטפל בצפלוספורינים דור ראשון, או באמוקסיצילין-קלבולנט. מעבר לפניצילין יעשה רק לאחר בידוד ובדיקת רגישות[9]. דע"ח הנגרמת מ-Kingella kingae, יכולה להתבטא במחלה קלה, עם מדדי דלקת נמוכים וס"ד תקינה. נדרשת עירנות לאיבחון המחלה במקרים אלו.

בישראל, בנוסף למזהמים שצוינו תוארו מקרים של זיהומים הנגרמים על ידי Brucella, וכן, מקרים הנגרמים על ידי Q fever, להלן פרוט קצר על מזהמים אלו.

ברוצלה - חיידק גרם שלילי, מתגים קצרים, המועבר בדרך כלל על ידי צריכת מוצרי חלב לא מפוסטרים, או בחקלאים מחשיפה לבעלי חיים נגועים. תוארו מקרים בעקבות צריכת חלב נאקות. זיהום מתבטא בדרך כלל בדלקת מפרקים גדולים ובעצמות - Vertebral osteomyelitis. המחלה מתפתחת באופן תת-חריף, ולעיתים יש יותר ממקרה אחד במשפחה עקב חשיפה לאותו מקור מזוהם. ברוב המקרים הצמיחה בבקבוק של תרבית דם (Bactec) מהירה, תוך פחות מ-5 ימים, וניתן להיעזר בבדיקות סרולוגיות[10][11][12].

Q FEVER - המחלה נגרמת על ידי חיידק תוך תאי בשם Coxiella burnetii שמקורו בבעלי חיים. למחלה שני מצבים (חריף וכרוני). המצב הכרוני שכיח יותר במבוגרים ומתבטא בדרך כלל בדלקת פנים הלב (אנדוקרדיטיס). בילדים המחלה אינה שכיחה ויכולה להתבטא גם כדלקת עצם כרונית. מומלץ לחשוב על אתיולוגיה זו במקרים בהם יש תגובה איטית או העדר תגובה לטיפול, ובמקרים בהם המהלך מלכתחילה הוא תת-חריף או כרוני, ולאו דווקא בילדים שבאים מאזור כפרי.

האבחנה נעשית על ידי בדיקה סרולוגית למחלה (1 Phase) או במקרים בהם נעשית ביופסיה - הדגמה של גרנולומות ובדיקת PCR‏ (Polymerase Chain Reaction) ייחודית למחולל (במרכז ארצי בנס ציונה). החיידק IN VITRO רגיש לריפמפין, רספרים, טטרציקלין ובעל רגישות משתנה לקווינולונים. הטיפול במקרים אלו ממושך ומשתנה, ומומלץ לפנות לייעוץ מומחה במחלות זיהומיות[13][14][15].

ביטוי קליני של דח"ע

הביטוי הקליני של דע"ח שונה בגילאים שונים. עד גיל 18 חודשים, קיימים כלי דם המחברים בין המטפיזה לאפיפיזה. כתוצאה מכך זיהום מטפיזרי מתפשט לאפיפיזה ומשם לרווח הבין מפרקי, כך שהזיהום בדרך כלל מערב פרק ועצם - Osteoarticular infection. הסכנה בגיל זה, על כן, לפגיעה איסכמית בפלטת הצמיחה גדולה יותר. במפרקי הירכיים והכתפיים המטפיזה היא תוך קפסולרית ולכן אף בגילאים מאוחרים יותר יש סכנה של מעורבות המפרק בנוסף לעצם.

התסמינים והסימנים האופייניים הם - כאב, סירוב להשתמש בגפה, חום (חום יעלה פעמים רבות לפני הגעת הזיהום לעצם), ובבדיקה - ייתכנו אודם, חום מקומי ונפיחות.

בילודים ותינוקות הביטוי יכול להיות - Pseudoparalysis (דמוי שיתוק). ובגדולים יותר, כשניתן לקבל שיתוף פעולה, אופיינית רגישות נקודתית. דע"ח יכול להופיע בכל אחת מהעצמות, אולם שכיח יותר בעצמות ארוכות, ויותר בפלג גוף תחתון (ראו טבלה מספר 2)

טבלה מספר 2: שכיחות דע"ח בעצמות השונות[16]

עצם שכיחות (%)
Femur 29-23
Tibia 26-19
Humerus 13-5
Fibula 10-4
Calcaneus 11-4
Radius 4-1
Other ~1

אבחנה

אבחנה היא אבחנה קלינית המבוססת על שילוב של אנמנזה, בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה והדמיה.

בדיקות המעבדה
  • תרבית דם: מומלץ לקחת תרבית דם בכל מקרה חשוד, גם בהיעדר חום ולפני תחילת טיפול אנטיביוטי (מדווח על 30–40 אחוזים מהתרביות דם הן חיוביות)[17]
  • תרבית עצם /ביופסיה: במחקרים שבדקו חשיבות תרבית חיובית על המהלך והטיפול, נמצא שבעלי תרביות שליליות (דם ועצם) טופלו באופן דומה לבעלי תרביות חיוביות, ולכן אין צורך לדגום את העצם לפני תחילת טיפול. במקרים בהם יש סיבוך מקומי (אבצס, סקווסטרום) או אם אין שיפור קליני תחת טיפול אנטיביוטי מקובל, יש לשקול ביופסיה/התערבות מקומית. שיעור תרביות חיוביות לפי הספרות נע סביב 30 אחוזים[17]
שימוש ב-PCR, בעיקר כשהמזהם הוא Kingella kingae, מעלה את יכולת זיהוי הפתוגן[18]
  • ספירת דם: ספירת תאים לבנים יכולה להיות גבוהה, נמוכה או תקינה. לעיתים הספירה יכולה לעזור באבחנה מבדלת של ממאירות עם מעורבות לשד העצם
  • מדדי דלקת: בשקיעת דם (ש"ד) ו-CRP אופייני למצוא עליה, CRP עולה מוקדם יותר (תוך כ-48 שעות מתחילת המחלה). מדדים אלו חשובים ביותר לצורך מעקב אך בדיקה תקינה אינה שוללת זיהום, במיוחד במקרים של קינגלה כמחולל
הדמיה

MRI משמש כבדיקת הבחירה לזיהוי דע"ח, אולם קיימות אפשרויות אחרות, ראו טבלה מסכמת (ראו טבלה מספר 3).

טבלה מספר 3 - אפשרויות הדמיה לאיבחון בחשד לדע"ח

סוג הדמיה יתרונות חסרונות הערות
צילום
  • בסיס איבחוני טוב (שבר/דלקת)
  • קרינה נמוכה
  • זמין
  • עלות נמוכה
 חיובי לאחר 10–14 ימים מתחילת המחלה (למעט יילודים) מומלץ לבצע בכל ילד כבסיס/לפני תחילת טיפול ולפי הצורך כמעקב
US
  • בשילוב עם זיהום במפרק להדגמת נוזל
  • ללא קרינה
  • עלות נמוכה
  • רגישות נמוכה בזיהום עצם
  • לא מתאים לכל האתרים
 כתלות במיומנות הבודק, יכול להתאים גם במקרים של רגישות ממוקמת ובאזורים כגון הסטרנום[19]
מיפוי עצם

(SPECT-CT‏ - Single-Photon Emission Computed Tomography)

  • רגישות כ-85–90 אחוזים
  • מיפוי כלל גופי נותן מענה במקרים כשקשה למקם את האזור המעורב
  • סקירה כלל גופית נותן מענה במעורבות מספר אתרים
  • עלות נמוכה
  • זמינות גבוהה
  • רמת קרינה גבוהה 6-3 mSv (שווה ערך ל-200–750 צילומי חזה)
  • לעיתים כרוך בסדציה
  • רגישות נמוכה בתקופה היילוד
 עקב רמת קרינה גבוהה יש לשקול את הצורך לפני שימוש באמצעי זה לעומת אפשרויות האיבחון האחרות
MRI
  • רגישות גבוהה
  • לא כרוך בקרינה
  • זמינות משתנה בין בתי חולים
  • הרדמה מלאה
  • עלות גבוהה
  • לא יגלה נגעים שאינם במקום הנבדק
 בדיקת הבחירה לזיהוי אוסטיאומיאליטיס ממוקם.
MRI כלל גופי הוכח מחוץ לישראל, למקרים בהם היו מספר אתרים מעורבים
CT‏

(Computed Tomography)

איתור סיבוכים כדוגמת אבצס
  • כרוך בסדציה
  • קרינה גבוהה (משתנה מאתר לאתר)
 שמור למקרים בהם זמינות MRI נמוכה ויש צורך לקבל החלטה על טיפול כירורגי

(*) טבלה זו מבוססת על טבלה מההנחיות האירופאיות לטיפול בזיהומי שלד[3]

הטיפול בדע"ח

במסמך זה נדון בכמה נקודות:
  • סוג הטיפול האנטיביוטי האמפירי ובהמשך הטיפול האנטיביוטי הפומי בדע"ח ודמ"ח
  • משך הטיפול הכולל
  • תזמון המעבר מטיפול IV לטיפול פומי
  • אופן המעקב המרפאתי אחרי הילדים לאחר השחרור

הטיפול האמפירי בדע"ח ודמ"ח

בילד הבריא בדרך כלל הטיפול הראשוני אמור להיות יעיל כנגד החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום בעיקר Staphylococcus aureus‏, Kingella kingae ואילו בגיל הצעיר יש לכסות אפשרות של חיידקים גרם שליליים האופייניים לגיל הילוד. (ראו טבלה מספר 4). שינוי, או הרחבת הטווח תלויים בגיל בסוג הזיהום ובאנמנזה מכוונת. עקב חדירה חלקית לעצם ולמפרק, מומלץ לתת מינונים מקסימלים לטיפול בדע"ח ודמ"ח (ראו טבלה מספר 5)

טבלה מספר 4: טיפול אמפירי בהתאם לגיל

גיל טיפול אמפירי
תינוק < 3 חודשים Cefazolin (or *ASP) + gentamicin; (ASP + cefotaxime may be an alternative)
3 חודשים - 5 שנים Cefazolin, cefuroxime or ASP Second-line: Amoxicillin-clavulanate
ילד < 5 שנים IV ASP or cefazolin

(*) Anti-Staphylococcal Penicillins

טבלה מספר 5: מינוני אנטיביוטיקות בשימוש בזיהומים אוסטאו-ארטיקולרים

Antibiotic Dosage mg/Kg/ day Maximal daily dose (gr)
IV Oxacillin (Orbenin) 200 4
IV Cefazolin (Cefamezine) 150 3-4
IV Cefuroxime (Zinacef) 150 3
IV Clindamycin 30-40 2.7
PO Cephalexin (Ceforal) 75-100 3-4
PO Amoxicillin-Clavulonic acid (Augmentin) 120 Amoxicillin 3 gr (gram) amoxicillin, clavulonic acid 125 mg (miligram)
PO Clindamycin 30-40 1.2
PO Trimethoprim/Sulfamethoxazole (TMP-SMX) 8-12 (TMP) 320 mg

(*) הטבלה מבוססת על המלצות ESPHM

משך הטיפול האנטיביוטי בדע"ח

מעטים הם המחקרים הפרוספקטיבים המבוקרים העוסקים במשך הטיפול האנטיביוטי בדע"ח, דבר שמקשה על ניתוח מבוסס ראיות (EBM‏ - Evidence Based Medicine). המידע שנאסף גם עוסק בילדים בריאים ללא מחלות רקע משמעותיות ובכאלה שלא חל עיכוב מעל מספר ימים מהופעת הסימפטומים לתחילת טיפול.

ניתן לסכם את המידע כך: משך הטיפול האנטיביוטי המקובל בהתאם לחומרת ומהלך הזיהום נע בין 3–6 שבועות. מחקרים מהעבר הרחוק הראו כישלון טיפולי עם הישנות הזיהום (Recurrence or relapse) כשניתן טיפול תוך ורידי קצר מ-3 שבועות[20]. הועלו ספקות בקשר לקביעה זו והחלו להתפרסם מאמרים המראים שניתן לקצר הן את משך הטיפול התוך ורידי והן את משך הטיפול כולו ל-3 שבועות, אולם מודגש שנדרשים מחקרים פרוספקטיביים עם תקופות מעקב ארוכות לשם אישור[21][22][23][24][25][26]. ניתן להפסיק טיפול כשיש שיפור ניכר בסימפטומים וכשערך ה-CRP‏<*2mg\dl‏ (<20mg/L)‏[24].

(*) /nowiki>mg/dl - מיליגרם/דציליטר, mg/L - מיליגרם/ליטר

בכל מקרה שהמהלך מסובך או מדובר בחולה עם מחלת רקע מומלץ להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות בילדים.

מעבר מטיפול תוך ורידי לטיפול פומי

החיסרון בטיפול ורידי ממושך הוא משך אשפוז ארוך יותר וכן תחלואה שמתלווה לטיפול זה, כמו תופעות של רגישות יתר לתרופה וסיבוכים הקשורים להרדמה הנדרשת לצורך התקנת העירוי הורידי ולעירוי עצמו[27][28].

ההחלטה על מעבר לטיפול פומי מסתמכת על שיפור קליני ומעבדתי. חזרת חום הגוף לנורמה הכרחית על מנת לשקול מעבר לטיפול פומי. השיפור הקליני מתבטא בירידה בכאב ובשיפור תנועתיות הגפה. אין מדדים סטנדרטים לשיפור זה ועם זאת אין הכרח לחזרה לתנועתיות מלאה. במדדים המעבדתיים יש לראות שיפור כשבמחקרים שונים מצוין ש-CRP הוא מדד רגיש, עם תגובה מהירה יותר מזו של שקיעת הדם[29][30], בהנחיות האירופאיות שפורסמו[3] ההמלצה היא שבירידה של 30–50 אחוזים מערך ה-CRP ניתן לעבור לטיפול פומי, אולם אין ערך מספרי מדויק שעל פיו ניתן להחליט על הפסקת הטיפול הוורידי. ככלל, אין מדובר בהכרח על חזרת ערך ה-CRP לנורמה אלא על מגמה של ירידה ברורה. רמת הכדוריות הלבנות בדם נמצאה כמדד פחות יעיל[30]. מחקרים רבים ממליצים על טיפול ורידי של כ-4–7 ימים, בהתאם לתמונה קלינית ומעבדתית[31][32][33][34][35].

טיפולים נוספים בדח"ע

ניקוז כירורגי - רוב המקרים מתגלים בשלב מוקדם ולכן מגיבים היטב לטיפול אנטיביוטי. התוויה לניקוז כירורגי קיימת במקרים שקיימת הוכחה קלינית או הדמייתית להצטברות מוגלה באזור הסב-פריאוסטלי או התוך לשדי וכן במקרים שאינם מגיבים לטפול תרופתי.

מעקב לאחר האשפוז והטיפול

מטרת המעקב לאחר השחרור מהאשפוז לאחר תחילת הטיפול הפומי היא לוודא את דעיכת התהליך הדלקתי עד ההבראה. המעקב נעשה על ידי בדיקה הקלינית ובדיקות המעבדה (בעיקר ספירת הדם וה- CRP/ESR). לאחר הגעה לערכים תקינים של מדדי דלקת אין צורך בבדיקות דם נוספות. בנוסף, צילום של האזור הנגוע שידגים את הנגע הגרמי והיווצרות של שוליים סקלרוטיים המקיפים את הנגע יעידו על הכלה של התהליך בתוך העצם כחלק מהריפוי. המעקב בשלב הראשוני צריך להיעשות על ידי אורתופד ילדים וזיהומולוג ילדים. לטווח ארוך המעקב יעשה על ידי אורתופד ילדים.

הטיפול בדלקת מפרקים חיידקית (דמייח) - (SA) Septic Arthritis בתינוקות וילדים

אפידמיולוגיה

דמ"ח (SA‏ - Septic Arthritis) בילדים קיימת בכל קבוצות הגיל אבל גיל הפיק הוא > גיל 3 שנים. שכיחות המחלה בילדים גבוהה מהשכיחות במבוגרים. השכיחות בילדים שונה במדינות שונות בעולם והיא בערך 100,000:4 ילדים לשנה במדינות מפותחות. בנים נפגעים יותר מבנות. ברוב הילדים עם דמ"ח הסימפטומים מתחילים פחות משבועיים לפני האשפוז ותחילת הטיפול. לרוב הילדים החולים אין מחלת רקע אך גורמי סיכון למחלה כוללים: טראומה כהה מינורית, פצעים פתוחים, חסר אימוני, המוגלובינופטיה, סוכרת, מכורים לסמים, דלקת פרקים ראומטית. ברוב המקרים מדובר על מחלה מונוארטיקולרית והמפרקים השכיחים הם מפרק הברך מפרק הירך והקרסול. המפרקים של הגפיים התחתונות הם הנפוצים ביותר. הברך הוא המפרק הנפוץ ביותר לדמ"ח ואחר כך הירך והקרסול. הגפיים העליונות נדירות יותר ובהם מפרק שורש כף היד הוא הנפוץ ביותר ואחריו המרפק והכתף (ראו טבלה 6)

טבלה 6: שכיחות יחסית של המפרקים השונים בדמ״ח בילדים[3]

שכיחות (%) מפרק
56-35 Knee
30-25 Hip
15-12 Ankle
10-5 Elbow
5-4 Shoulder

פתופיזיולוגיה

ברוב המקרים דלקת מפרקית חיידקית בילדים היא תוצאה של פיזור המטוגני של החיידקים לסינוביום הוסקולרי של חלל המפרק. האנדוטוקסין החיידקי שנוצר בחלל המפרק מגרה יצור של ציטוקינים שגורמים ליצירה של פרוטאינזות על ידי תאי הסינוביום והכונדרוציטים ומגבירים נדידה של לויקוציטים לאזור. ה-Neutrophil elastase מגביר אף הוא את הרס הסחוס במפרק.

החיידקים יכולים להגיע לחלל המפרק גם מאוסטאומיאליטיס סמוכה, נפוץ בעיקר בילדים מתחת לגיל 18 חודש שאצלם קיימים כלי דם טרנס-אפיפיזיאלים שמאפשרים התפשטות של הזיהום מהמטפיזה לאורך פלטת הצמיחה לאפיפיזה ולחלל המפרק הסמוך.

המפרק יכול להזדהם גם מטראומה חודרת, הזרקה של תרופות לחלל המפרק, ארטרוסקופיות וניתוחי מפרק תותב.

אתיולוגיה

ראו סעיף אתיולוגיה בדע"ח ודמ"ח וטבלה מספר 1

ביטוי קליני

ביטויים שכיחים של דמ"ח כוללים חום, איריטביליות וירידה בתיאבון. כאב במפרק הנגוע מופיע כבר בשלבי המחלה הראשונים ועם התקדמות התהליך המפרק הופך נפוח ואדום. אם המפרק הנגוע הוא בגפיים התחתונות מופיעה צליעה או סירוב ללכת. אם הוא בגפיים העליונות סירוב להשתמש במפרק או Pseudo-paralysis.

בבדיקה: המפרק הנגוע חם נפוח אדום ורגיש למגע עם טווח תנועה ירוד.

יותר מ90 אחוזים מהמקרים של דמ"ח הם מונוארטיקולרים. מקרים פוליארטיקולרים הם נדירים וקורים בעיקר בזיהומים שנגרמים על ידי N. gonorrhoeae‏, Neisseria meningitidis‏, Salmonella spp ולעיתים נדירות S. Aureus.

אבחנה

האבחנה מתבססת על:

  • הנתונים הקליניים
  • בדיקות עזר מעבדתיות
  • נתונים מיקרוביולוגים
  • בדיקות הדמיה

בדיקות עזר מעבדתיות

  • C-Reactive Protein ‏(CRP) - קל למדידה, מוגבר ב-95 אחוזים מהמקרים בקבלה, מגיע לפיק תוך 48 שעות ומתנרמל (< 20mg/L) תוך כשבוע
  • לעומתו שקיעת דם (ש״ד) מוגברת בכ-90 אחוזים מהמקרים בקבלה, ממשיכה לעלות עד יום 5 לטיפול ויורדת בהדרגה תוך כחודש
  • White blood cells ‏(WBC) - ‏(12x 109/1<) רק ב60 אחוזים מהילדים בקבלה, חשוב לבצע בקבלה גם בשביל אבחנה מבדלת ממחלות אחרות (למשל לוקמיה)
  • נתונים מיקרוביולוגים - יש לקחת תרבית דם לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי (תרביות הדם חיוביות ב10–40 אחוזים מהמקרים).
רצוי מאוד לבצע ניקור אבחנתי מהמפרק לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי (חיובי בכ-50–60 אחוזים מהמקרים)
מלבד תרבית יש לשקול גם ביצוע של Bacterial PCR מהנוזל הסינוביאלי. בעיקר כאשר מדובר בניקור שנעשה אחרי תחילת הטיפול האנטיביוטי (PCR נשאר חיובי עד כ-8 ימים מתחילת הטיפול) וכן בילדים קטנים שבהם הרבה פעמים מדובר ב-K. Kingae והשימוש ב-PCR מגביר את הסיכוי לבודד אותו[18].

הדמיה

  • X-ray: יכול להראות הסננה של רקמות רכות, הרחבה של חלל המפרק ולפעמים אוסטאומיאליטיס סמוכה. הרבה פעמים בצילום (בייחוד במפרק הירך) לא רואים נוזל במפרק
  • US: רגיש מאוד באבחון של נוזל במפרק
  • מיפוי טקנציום: מראה קליטה משני צידי המפרק גם בפזה המוקדמת וגם בפזה המאוחרת. בחלק יכול להראות גם קליטה בעצם כאשר יש גם אוסטאומיאליטיס המשכית
  • MRI : שיטה רגישה ביותר אך יקרה ולא תמיד זמינה. כדאי לבצע כשיש חשד לתהליך מולטי פוקלי למשל בתקופה הנאונטלית (ואז מבצעים MRI כלל גופי) וכן לשקול MRI כשיש תהליך משולב של דמ"ח יחד עם אוסטאומיאליטיס (לפי מחקר שפורסם, מצב כזה של מחלה משולבת היה ב35 אחוזים מהילדים עם אוסטאומיאליטיס אקוטית)[3]
המלצות לבדיקות הדמיה

US תהיה בדיקת ההדמיה הראשונה בה נעזר במרבית המקרים. סונר לא מבדיל בין סוג הנוזל (מוגלה או נוזל סינוביאלי סטרילי). US הוא כלי חשוב ביותר גם במעקב לאחר הניקור. סונר פרקי ירכיים היא בדיקה זולה, נגישה והופכת להיות כלי העזר הדמייתי העיקרי בטיפול במפרק ספטי של הירך.

צילום בשבוע ראשון בדרך כלל לא אבחנתי, אך חשוב לבצע כדי להשוות במעקב אחר מצב העצם. פרט לכך צילום חשוב לאבחנה מבדלת בין שבר, אוסטאומיאליטיס או גידול. (ראו טבלה 2)

הטיפול בדמ"ח

במסמך זה נביא סקירת ספרות עדכנית ונדון בכמה נקודות:

  • משך הטיפול הכולל בדמ"ח ותזמון המעבר מטיפול IV לטיפול פומי
  • סוג הטיפול האנטיביוטי האמפירי ובהמשך הטיפול האנטיביוטי הפומי
  • אינדיקציות לניקור או ניקוז כרורגי של המפרק
  • טיפול אדג׳ובנטי בסטרואידים
  • אופן המעקב המרפאתי אחרי הילדים לאחר השחרור

משך הטיפול הכולל בדמיח ותזמון המעבר מטיפול IV לטיפול פומי

אין בספרות הסכמה לגבי משך הטיפול בדלקת מפרקים חיידקית בילדים. העבודות הראשונות של Nelson ו-McCracken לפני כ-40 שנה שהתבססו על תגובה קלינית וירידה בש״ד, דיברו על משך טיפול של כ-3 שבועות לפחות[23][24][25][36][37][38][39]. המגמה מסוף שנות ה-90 היא של ניסיונות לקיצור משך הטיפול הכולל ומעבר מהיר יותר מטיפול פראנטרלי לטיפול פומי. זאת כדי למנוע טיפול ארוך שאולי לא נחוץ ורק מגביר סיכונים לתופעות לוואי ויצירת חיידקים עמידים, וכן לקצר את משך השהות בבית החולים ולחסוך הוצאות אשפוז[28][35][40][41][42][43][44][45][46][31][32][33][34].

נדון בטיפול בדמ"ח ללא סיבוכים (רזולוציה מהירה של החום ושאר הסימפטומים) כאשר הטיפול המוצע כולל פאזה קצרה של טיפול אנטיביוטי תוך ורידי ואז מעבר לטיפול אנטיביוטי פומי במינון גבוה.

מעבר מהיר לטיפול פומי וקיצור משך כולל של הטיפול האנטיביוטי אינם מומלצים במקרים הבאים:

  • חיידקים עמידים או לא רגילים (MRSA‏, PVL+‏, Salmonella)
  • חולים אימונוסופרסיבים
  • תינוקות <3 חודשים
  • זיהומים מורכבים שכוללים הרס ניכר של העצם או אבצסים
  • כאשר יש חוסר תגובה לטיפול האמפירי, מחלה מולטיפוקלית או עם תהליך נקרוטי - DVT‏ (Deep Vein Thrombosis)
  • מעורבות של אגן או עמוד שדרה

Peltola וחבריו מפינלנד[44][45], ביצעו מחקר רנדומלי פרוספקטיבי רב מרכזי בין השנים 1983–2005. נכללו ילדים עם ארטריטיס חיידקית אקוטית ותרביות חיוביות. שתי הקבוצות במחקר קיבלו טיפול אנטיביוטי פראנטרלי 2–4 ימים. קבוצה אחת קיבלה אחר כך טיפול פומי להשלמה של 10 ימים והשנייה להשלמה של 30 ימי טיפול. הפרוצדורה הכרורגית היחידה שהומלצה הייתה אספירציה של נוזל מהמפרק הנגוע לצורך לקיחת תרביות, פרוצדורות נוספות בוצעו רק אם היו סיבוכים או שהאורתופד חש שהן הכרחיות.

אינדיקציות להפסקת טיפול כללו: שיפור קליני (חום גוף תקין, רוב הסימנים והסימפטומים המקומיים נעלמו), CRP‏ <20mg/L. המקרים בהם היו עדיין סימנים קלינים או ש-CRP נשאר מוגבר, נמשך הטיפול עד לשני ערכי CRP תקינים ב-2 בדיקות עוקבות. סך הכל השתתפו במחקר 130 ילדים (63 בקבוצת הטיפול הקצר ו-67 בארוך). לא נמצא הבדל סטטיסטי משמעותי בין הקבוצות לא בטווח הקצר ולא במעקב ארוך טווח, כולל התנרמלות של מדדי דלקת.

מסקנותיהם: ניתן לטפל בארטריטיס חיידקית בטיפול מקוצר של 10 ימים ללא סיכון לחזרה או נזקים ארוכי טווח בתנאי שיש תגובה קלינית טובה ונורמליזציה של CRP, ניתן לעבור לטיפול פומי לאחר מספר ימים קצר יחסית בתנאי שיש הענות לטיפול, CRP הוא המדד האמין והיעיל ביותר הניטור, זיהום סטפילוקוקלי או זיהום שמערב כתף או מפרק ירך לא דורש התייחסות שונה.

הקווים המנחים המוצעים לגבי משך הטיפול הפראנטרלי, תזמון המעבר לטיפול פומי וכן משך הטיפול הכולל הם
[3]

מעבר מהיר לטיפול פומי לאחר פזה קצרה של טיפול IV (לפחות 3–4 ימים) ניתן לשקול במקרים הבאים:

  • הילד עם חום סיסטמי תקין לפחות 24–48 שעות
  • יש שיפור בסימפטומים
  • ירידה ב-CRP (לפחות ב-30–50 אחוזים מערכו המקסימלי) או ערך מוחלט מתחת ל-2 מ"ג/ד"ל (מיליגרם/דציליטר)
  • תרביות הדם שליליות

משך הטיפול הכולל

משך הטיפול הכולל בדמ"ח צריך להיות בממוצע 2–3 שבועות הפסקת טיפול ניתן לשקול כאשר:

  • רוב הסימפטומים הקליניים נעלמו
  • CRP‏ < 20 mg/L

אם הסימפטומים עדיין קיימים ו-CRP לא ירד כפי שפורט יש להמשיך טיפול עד ששני התנאים יתקיימו (סימפטומים ייעלמו ו-CRP‏<20 mg/L)

הטיפול האנטיביוטי האמפירי

ראו טיפול אמפירי בדע"ח ודמ"ח טבלאות 1,4,5

אינדיקציות לניקור או ניקוז כירורגי של מפרק מזוהם בילדים

מוגלה במפרק גורמת להרס של סחוס עקב איסכמיה, טרומבוזיס ולחץ. אם לא מנקזים מוגלה בהקדם זה עלול לגרום למחלה כרונית של המפרק, הפרעות גדילה של לוחית הצמיחה ונמק אווסקולרי. מכל המפרקים מפרק הירך נחשב לבעייתי ביותר מפני שלחץ על הסחוס במפרק זה גבוה יותר ולכן סכנת פגיעה בסחוס המפרק גבוהה יותר.

הספרות תומכת בניקור של כל מפרק החשוד להיות מזוהם ונגיש לניקור. מפרקים שטחיים כגון מרפק, שורש כף יד, ברך וקרסול ניתן לנקר במיון תחת סדציה ובתנאים סטריליים. מפרקים עמוקים וקשים יותר לגישה כגון מפרק סקרו-איליאק, או ירך, עדיף לנקר תחת הדמית אולטרסאונד או אף בחדר ניתוח תחת סדציה. קיימת גישה של טיפול אמפירי ללא ניקור בעיקר במפרקים שטחיים תוך מעקב קליני מעבדתי, אך נדיר שנוקטים בה, עקב החשיבות של הניקור לקידום האבחנה. במפרק הירך וגם במפרקים אחרים קימת גישה של שטיפת המפרק בזמן הניקור, ביצוע US חוזר לאחר 24 שעות ואם יש הצטברות חוזרת של נוזל - ביצוע ניקור חוזר, כנזכר למעלה לאחר 24 שעות נוספות, יש המגיעים ל-3–4 ניקורים.

ברוב המקרים ניקור אבחנתי ואספירציה של המפרק הוא יעיל במפרקים מזוהמים ללא צורך בפתיחת המפרק (ארטרוטומיה - Arthrotomy). ניקוז כירורגי מבוסס על אספירציה של נוזל דלקתי/מוגלתי על מנת למנוע נזק לסחוס. אין הסכמה בקשר ליעילות וצורך בשטיפות המפרק.

לגבי מפרק הירך - קיימת אי הסכמה לגבי המשך הטיפול אחר האספירציה והשטיפה במפרק החשוד בזיהום. ישנם מאמרים התומכים בניקוז כירורגי מידי של מפרק הירך עקב המיקום האנטומי והרגישות שלו לנזק זיהומי[42].ישנן עבודות התומכות במעקב קליני ומעבדתי (CRP) ובדיקת אולטרסאונד חוזרת לאחר 24 שעות לגילוי הצטברות מחודשת של נוזל וניקור חוזר על פי הצורך. אם אין שיפור קליני ומעבדתי לאחר כ-48 שעות - יש לבצע ניקוז כירורגי[43][45]. עדיין אין הסכמה בין אורתופדים ילדים לגבי טיפול במפרק הירך הספטי. ארטרוטומיה של מפרק הירך נחשבת ל-Gold standard of the management of the septic hip‏[45][47], סיבוכים קיימים גם אחרי ארטרוטומיה שדורשת ניתוח חוזר בכמעט 40 אחוזים וסיבוכים משמעותיים עד 20 אחוזים לפי דיווחים בסדרות גדולות ומרכזים מובילים בעולם המערבי[48][49], אופציות נוספות לטיפול ב-Septic hip - ארטרוסקופיה של מפרק הירך[50] וניקורים עם אספירציות חוזרות אם או בלי שטיפת המפרק[51][52], בעבודה מפינלנד[53] שמסכמת תוצאות טיפול של מפרק ירך מזוהם Septic hip ב-62 מפרקים עם ובלי ארטרוטומיה (לכולם היו תרביות חיוביות) - ב-81 אחוזים ניתן היה למנוע פתיחת המפרק. מסקנות העבודה היו שארטרוטומיה רוטינית לא חייבת להתבצע כסטנדרט בטיפול של Septic hip.

לגבי המפרקים האחרים קיימת עבודה אחת התומכת בניקוז כירורגי לכל המפרקים שהוכחו כמזוהמים לעומת רוב העבודות האחרות התומכות בטיפול שמרני ומעקב קליני ומעבדתי. פרק הזמן הקריטי להחלטה לגבי ניקוז כירורגי הוא היומיים הראשונים, דחיית הניקוז מעבר לפרק זמן זה מבטלת את רוב היתרונות של ניקוז כירורגי מוקדם. גם לגבי טיפול: אספירציה, ארטרוטומיה או ארטרוסקופיה אין הסכמה לגבי הטיפול האופטימלי.

טיפול מסייע - אדג׳ובנטי (NSAID, סטרואידים)

קיימות שלוש עבודות שדנו בטיפול אג׳ובנטי עם סטרואידים בדמ"ח. שתי עבודות היו Randomized placebo controlled trail ‏[54][55], ועבודה נוספת רטרוספקטיבית[56]. ‏ 2 מהעבודות נעשו בבית החולים לילדים על שם שניידר[54][56], שלוש העבודות הראו מהלך החלמה מהיר יותר בקבוצה שקיבלה סטרואידים לעומת הקבוצה שקיבלה טיפול אנטיביוטי בלבד מה שאפשר קיצור של משך הטיפול האנטיביוטי. דרושות עבודות נוספות כדי להשוות בין הפרוגנוזה לטווח ארוך בין טיפול באנטיביוטיקה בלבד או בתוספת של סטרואידים. טיפול בסטרואידים יכול לעכב אבחנה של ארטריטיס דלקתית לא זיהומית.

סיכום

מציע: לאור מחקרים אלה ניתן לשקול הוספת טיפול בסטרואידים. ניתן לשקול בכל מקרה לגופו תוספת כזו. המינון: Dexamethasone 0.6 mg/kg/day, ניתן במקביל למנה הראשונה של האנטיביוטיקה, למשך 4 ימים.

מעקב מרפאתי

מטרת המעקב לאחר השחרור מאשפוז וסיום הטיפול התוך ורידי, לוודא שהזיהום תחת שליטה בשלב הטיפול הפומי. בשבועות הראשונים, הבדיקה הקלינית ובדיקות המעבדה (ספירת דם, CRP, שקיעת דם) יתנו מדד על דעיכת התהליך הדלקתי. המעקב צריך להיעשות על ידי אורתופד ילדים ובשלב הראשוני גם זיהומולוג ילדים. המעקב לטווח ארוך יותר צריך להיעשות על ידי אורתופד ילדים. המטרה היא להעריך את השפעת הזיהום על מבנה המפרק וצמיחת הגפה. דמ"ח במפרק מסוים יכולה לגרום לנזק בעצם סבכונדרלית במנגנון של הפרעה באספקת הדם, בעיקר במפרק הירך ולעיתים בכתף. התהליך הזיהומי יכול גם לגרום נזק לכיסוי הסחוסי של העצם, או לעודד צמיחת יתר של המבנים הגרמיים ויצירת מפרק דיספלסטי עד כדי התפתחות תת-נקיעה, ואף להביא לשינויי שחיקה מוקדמים.

כאשר מדובר על :

  • MRSA או PVL+
  • Salmonella
  • מהלך עם סיבוכים
  • גיל < 3 חודשים דרוש משך מעקב ארוך יותר

בבדיקות המעקב מומלץ לבצע בדיקה פיזיקלית. בדיקת CRP, בדיקת הדמיה (X-ray או סונר) רק אם יש צורך.

ביבליוגרפיה

  1. ↑ Krogstad P. Osteomyelitis. In: Feigin RD, Cherry JD, Demmler-Harrison GJ, Kaplan SL, eds. Pediatric infectious diseases. 6th ed. Philadelphia: Saunders, 2009:725-42.
  2. ↑ Dartnell J, Ramachandran M, Katchburian M. Haematogenous acute and subacute paediatric osteomyelitis: a systematic review of the literature. J Bone Joint Surg Br 2012;94:584-95.
  3. ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Saavedra-Lozano J, Falup-Pecurariu O, Faust SN, Girschick H, Hartwig N, Kaplan S, Lorrot M, Mantadakis E, Peltola H, Rojo P, Zaoutis T, LeMair A. Bone and Joint Infections. Pediatr Infect Dis J. 2017 Aug;36(8):788-799.
  4. ↑ Riise 0R, Kirkhus E, Handeland KS, et al. Childhood osteomyelitis- incidence and differentiation from other acute onset musculoskeletal features in a population- based study. BMC Pediatr 2008:8-45
  5. ↑ Grammatico-Guillon L, Maakaroun Vermesse Z, Baron S, Gettner S, Rusch E, Bernard L. Paediatric bone and joint infections are more common in boys and toddlers: a national epidemiology study. Acta Paediatr 2013;102(3):e120-e125.
  6. ↑ Rokney A, Baum M, Ben-Shimol S, Sagi O, Anuka E, Agmon V, Greenberg D, Valinsky L, Danino D. Dissemination of the Methicillin Resistant Staphylococcus aureus (MRSA) Pediatric Clone (ST5-T002-IV-Pvl+) as a Major Cause of Community Associated (CA) Staphylococcal Infections in Bedouin Children, Southern Israel. Open Forum Infectious Diseases, Volume 4, Issue suppl_1, 1 October 2017, Pages S643. - Abstract
  7. ↑ Cohen E, Lifshitz K, Fruchtman Y, Eidelman M, Leibovitz E. Current data on acute haematogenous osteomyelitis in children in Southern Israel: epidemiology, microbiology, clinics and therapeutic consequences. Int Orthop. 2016 Sep;40(9):1987-94.
  8. ↑ Berla-Kerzhner E, Biber A, Parizade M, Taran D, Rahav G, Regev-Yochay G, Glikman. Clinical outcomes and treatment approach for community-associated methicillin-resistant Staphylococcus aureus (CA-MRSA) infections in Israel. Eur J Clin Microbiol Infect Dis. 2017 Jan;36(1):153-162.
  9. ↑ Matuschek E, Ahman J, Kahlmeter G, Yagupsky P. Antimicrobial susceptibility testing of Kingella kingae with broth microdilution and disk diffusion using EUCAST recommended media. Clin Microbiol Infect. 2017 Jul 29.
  10. ↑ Glick Y, Levin E, Saidel-Odes L, Schlaeffer F, Riesenberg K. Brucella melitensis (BM) Bacteremia in Hospitilized Adult Patients in southern Israel . Harefuah. 2016 Feb;155(2):88-91, 133.
  11. ↑ Garcell HG, Garcia EG, Pueyo PV, Martin IR, Arias AV, Alfonso Serrano RN. Outbreaks of brucellosis related to the consumption of unpasteurized camel milk. J Infect Public Health. 2016 Jul-Aug;9(4):523-7.
  12. ↑ Shimol SB1, Dukhan L, Belmaker I, Bardenstein S, Sibirsky D, Barrett C, Greenberg D. Human brucellosis outbreak acquired through camel milk ingestion in southern Israel. Isr Med Assoc J. 2012 Aug;14(8):475-8.
  13. ↑ Sachs N, Atiya-Nasagi Y, Beth-Din A, Levy I, Ben-Shimol S, Tasher D, Grisaru-Soen G, Dabaja H, Kassis I, Spilman S, Bilavsky E. Chronic Q Fever Infections in Israeli Children - A 25-Year Nationwide Study. Pediatr Infect Dis J. 2017 Sep 20.
  14. ↑ Maltezou HC, Raoult D. Q fever in children. Lancet Infect Dis. 2002 Nov;2(11):686-91.
  15. ↑ Anderson A, Bijlmer H, Fournier PE, Graves S, Hartzell J, Kersh GJ, Limonard G, Marrie TJ, Massung RF, McQuiston JH, Nicholson WL, Paddock CD, Sexton DJ. Diagnosis and management of Q fever-¬United States, 2013: recommendations from CDC and the Q Fever Working Group. MMWR Recomm Rep. 2013 Mar 29;62(RR-03):1-30.
  16. ↑ Peltola H, Paakkonen M. Acute osteomyelitis in children. N Engl J Med. 2014 Jan 23;370(4):352-60.
  17. ↑ 17.0 17.1 Zhorne DJ, Altobelli ME, Cruz AT. Impact of antibiotic pretreatment on bone biopsy yield for children with acute hematogenous osteomyelitis. Hosp Pediatr. 2015 Jun;5(6):337-41.
  18. ↑ 18.0 18.1 Yagupsky P, Porsch E, St Geme JW 3rd. Kingella kingae: an emerging pathogen in young children. Pediatrics. 2011 Mar;127(3):557-65.
  19. ↑ Karmazyn B. Imaging approach to acute hematogenous osteomyelitis in children: an update. Semin Ultrasound CT MR. 2010 Apr;31(2):100-6.
  20. ↑ Dich VQ, Nelson JD, Haltalin KC. Osteomyelitis in infants and children. A review of 163 cases. Am J Dis Child. 1975 Nov;129(11):1273-8.
  21. ↑ Freij BJ, Kusmiesz H, Shelton S, Imipenem and cilastin in acute osteomyelitis and suppurative arthritis. Therapy in infants and children. Am J Dis Child 1987;335-342
  22. ↑ Nelson JD, Bucholz RW, Kusmiesz H. Benefits and risks of sequential parenteral oral cephalosporin therapy for suppurative bone and joint infections. J Pediatr Orthop 1982;255-262
  23. ↑ 23.0 23.1 Blockey NJ, Watson JT. Acute osteomyelitis in children. J Bone Joint Surg Br. 1970;52:77-87
  24. ↑ 24.0 24.1 24.2 Bryson YJ, Connor JD, LeClerc M. High-dose oral dicloxacillin treatment of acute staphylococcal osteomyelitis in children. J pediatr 1979;94:673-675
  25. ↑ 25.0 25.1 Vinod MB, Matussek J, Curtis N, Graham HK, and Carapetis JR. Duration of antibiotic in children with osteomyelitis and septic arthritis. J. Paediater Child Health;2002,38:363-367.
  26. ↑ Peltola H, Paakkonen M, Kallio P and Kallio MJ. Short- versus long-term antimicrobial treatment for acute hematogenous osteomyelitis of childhood: prospective, randomized trial on 131 culture-positive cases. Pediatr Infect Dis J. 2010; 29(12): 1123-8
  27. ↑ Ceroni D, Regusci M, Pazos JM, Saunders CT, Kaelin A .Risks and complications of prolonged parenteral antibiotic treatment in children with acute osteoarticular infections. Acta Orthop Belg. 2003 Oct;69:400-4.
  28. ↑ 28.0 28.1 Zaoutis T, Localio AR, Leckerman K, Saddlemire S, Bertoch D, Keren R Prolonged intravenous therapy versus early transition to oral antimicrobial therapy for acute osteomyelitis in children. Pediatrics. 2009;123:636-42
  29. ↑ Paakkonen M, Kallio MJ, Kallio PE, Peltola H. Sensitivity of erythrocyte sedimentation rate and C-reactive protein in childhood bone and joint infections. Clin Orthop Relat Res. 2010 Mar;468(3):861-6.
  30. ↑ 30.0 30.1 Lorrot M, Fitoussi F, Faye A, Mariani P, Job-Deslandre C, Penne9ot GF, Bingen E, Bourrillon A. [Laboratory studies in pediatric bone and joint infections]. Arch Pediatr. 2007 Oct;14 Suppl 2:S86-90.
  31. ↑ 31.0 31.1 Peltola H. Unkila-Kallio L. Kallio M JT and the Finnish study group. Simplified treatment of acute staphylococcal osteomyelitis of childhood. Pediatrics 1997; 99:846-50
  32. ↑ 32.0 32.1 Saux NL,Howard A, Barrowman NJ, Gaboury I, Sampson M and Moher D. Shorter course of parenteral antibiotic therapy do not appear to influence response rates for children with acute hematogenous osteomyelitis: a systematic review. BMC infectious Diseases 2002,2:16
  33. ↑ 33.0 33.1 Jaberi FM, Shahcheraghi GH, Ahadzadeh M. Short-term intravenous antibiotic treatment of acute hematogenous bone and joint infection in children: a prospective randomized trial. J Pediatr Orthop. 2002;22:317-20
  34. ↑ 34.0 34.1 Ceroni D, Regusci M, Pazos JM, Saunders CT, Kaelin A .Risks and complications of prolonged parenteral antibiotic treatment in children with acute osteoarticular infections. Acta Orthop Belg. 2003 Oct;69:400-4.
  35. ↑ 35.0 35.1 Weichert S. Sharland M. Clarke N MP and Saul F. Acute hematogenous osteomyelitis in children: Is there any evidence for how long should we treat? Current opinion in Infectious Disease 2008;21:258-262.
  36. ↑ Dich VQ, Nelson JD, Haltalin KC: Osteomyelitis in infants and children. Am J Dis Child 1975; 129:1273
  37. ↑ Freij BJ, Kusmiesz H, Shelton S, Imipenem and cilastin in acute osteomyelitis and suppurative arthritis. Therapy in infants and children. Am J Dis Child 1987;335-342
  38. ↑ Nelson JD, Bucholz RW, Kusmiesz H. Benefits and risks of sequential parenteral oral cephalosporin therapy for suppurative bone and joint infections. J Pediatr Orthop 1982;255-262
  39. ↑ Paakkonen M, Peltola H. Treatment of acute septic arthritis. Pediatr Infect Dis J. 2013 Jun;32(6):684-5.
  40. ↑ Jagodzinski NA, Kanwar R, Graham K, Bache CE. Prospective evaluation of a shortened regimen of treatment for acute osteomyelitis and septic arthritis in children.
  41. ↑ Gutierrez KM. Infectious and Inflammatory Arthritis . In: long SS, Pickering LK, Prober CG. Textbook of Pediatric Infectious Diseases . 2ed ed. Churchill Livingstone 2003: 475-481.
  42. ↑ 42.0 42.1 2 Kim HK, Alman B, Cole WG. . A shortened course of parenteral antibiotic therapy in the management of acute septic arthritis of the hip. J Pediatr Orthop. 2000 Jan-Feb;20(1):44-7. The Hospital for Sick Children, Toronto.
  43. ↑ 43.0 43.1 Peltola H, Paakkonen M, Kallio P and Kallio MJT. Prospective Randomized Trial of 10 Days versus 30 Days of Antimicrobial Treatment, Including a Short- Term Course of Parenteral Therapy, for Childhood Septic Arthritis. CID 2009:48:1201-1210
  44. ↑ 44.0 44.1 Bradley JS. What is The Appropriate Treatment Course for Bacterial Arthritis in Children? CID 2009;48:1211-2
  45. ↑ 45.0 45.1 45.2 45.3 Kang SN, Sanghera T, Mangwani J, Paterson JM, Ramachandran M. The management of septic arthritis in children: systematic review of the English language literature .. J Bone Joint Surg Br. 2009 Sep;91(9):1127-33
  46. ↑ Kocher MS, Mandiga R, Murphy JM, et al. A clinical practice guideline for treatment of septic arthritis in children: efficacy in improving process of care and effect on outcome of septic arthritis of the hip. J Bone Joint Surg. [Am] 2003;85-A:994-9.
  47. ↑ Samora JB, Klingele K. Septic arthritis of neonatal hip: acute management and late reconstruction. Am Acad Orthop Surg 2013;21:632-41.
  48. ↑ C.May,R.Goldstein,V.Prete,J.Kasser. Septic Arthritis in the Newborns and Young . Child. Boston Massachutes, USA. Eposna meeting, Barcelona,2017.
  49. ↑ R.Murphy,L.Nunes,W.Barfield,J.Murphy,N.Fuerstenau,D,Spence,D. Kelly,M.Dow. Septic Arthritis of the Hip -Who needs a Second Look. Charleston,USA. Eposna meeting, Barcelona,2017.
  50. ↑ Thompson RM, Gournieri P.Arthroscopic treatment of septic arthritis in very young children,J Pediatr Orthop 2017;37:53-57.
  51. ↑ Givon U,Liberman B,Schindler A,Blankshtein A,Ganel A.Treatment of sepric arthritis of the hip joint by repeated ultrasound guided aspirations.J Pediatr Orthop 2004;24:266-270.
  52. ↑ Kotlarsky P,Shavit I,Kassis I,Eidelman M. Treatment of septic hip in Pediatric ED :a retrospective case series analysis.Am J Emerg Med .2016;34:602-5.
  53. ↑ Paakkonen M,.Kallio M,.Peltola H,.Kallio P .Pediatric septic hip with and without arthrotomy : retrospective analysis of 62 consecutive nonneonatal culture-positive cases.J Pediatr Orthop 2010;19:264-269.
  54. ↑ 54.0 54.1 Harel L, Prais D, Bar-On E, Livni G, Hoffer V, Uziel Y, et al. Dexamethasone therapy for septic arthritis in children: results of a randomized double-blind placebo-controlled study. J Pediatr Orthop. 2011 Mar;31(2):211-5.
  55. ↑ Odio CM, Ramirez T, Arias G, Abdelnour A, Hidalgo I, Herrera ML, et al. Double blind, randomized, placebo-controlled study of dexamethasone therapy for hematogenous septic arthritis in children. Pediatr Infect Dis J. 2003 Oct;22(10):883-
  56. ↑ 56.0 56.1 Fogel I, Amir J, Bar-On E, Harel L. Dexamethasone Therapy for Septic Arthritis in Children. Pediatrics. 2015 Oct;136(4):e776-782.
  • Paterson DC. Acute suppurative arthritis in infancy and childhood. Bone Joint Surg (Br).1970;52-B:474-82.
  • Sucato DJ,Schwend RM,Gillespie R.Septic arthritis of the hip in children.J Am Acad Orthop Surg 1997;5:249-260