האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "תבנית:עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/45"

מתוך ויקירפואה
(דף חדש: '''התסמונת המטבולית''' מורכבת מקבוצה של גורמי סיכון מטבוליים בעלי זיקה הדדית להתפתחות של סוכרת מסוג 2 ...)
 
 
שורה 1: שורה 1:
'''התסמונת המטבולית''' מורכבת מקבוצה של גורמי סיכון מטבוליים בעלי זיקה הדדית להתפתחות של [[סוכרת]] מסוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. בשנת 1988 נתן Reaven לתסמונת את השם "תסמונת X", בכדי לציין מצב של גורמי סיכון מטבוליים הקשורים בתנגודת ל[[אינסולין]].{{הערה|שם=הערה1|Reaven GA. Banting lecture 1988. Role of insulin resistance in human disease. Diabetes, 1988;37:1595-1607.}} לטענתו, התנגודת לאינסולין היא גורם הסיכון העיקרי והיסודי בתסמונת. מאוחר יותר, כונתה התסמונת "תסמונת התנגודת לאינסולין", והשמנה נחשבה כגורם תורם בלבד.{{הערה|שם=הערה2|DeFronzo RA, Ferrannini E. Insulin resistance. A multifaceted syndrome responsible for NIDDA, obesity, hypertension, dyslipidaemia, and atherosclerotic cardiovascular disease. Diabetes Care, 1991;14:173-194}} קבוצות שונות הציעו קריטריונים אבחנתיים פשוטים לשימוש קליני על מנת להגדיר את החולים הסובלים מהתסמונת. הקריטריונים השונים מורכבים משילוב של גורמי הסיכון המטבוליים וגורמי סיכון שאינם מטבוליים.
+
'''התסמונת המטבולית''' מורכבת מקבוצה של גורמי סיכון מטבוליים בעלי זיקה הדדית להתפתחות של [[סוכרת]] מסוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. בשנת 1988 נתן Reaven לתסמונת את השם "תסמונת X", בכדי לציין מצב של גורמי סיכון מטבוליים הקשורים בתנגודת ל[[אינסולין]]. לטענתו, התנגודת לאינסולין היא גורם הסיכון העיקרי והיסודי בתסמונת. מאוחר יותר, כונתה התסמונת "תסמונת התנגודת לאינסולין", והשמנה נחשבה כגורם תורם בלבד. קבוצות שונות הציעו קריטריונים אבחנתיים פשוטים לשימוש קליני על מנת להגדיר את החולים הסובלים מהתסמונת. הקריטריונים השונים מורכבים משילוב של גורמי הסיכון המטבוליים וגורמי סיכון שאינם מטבוליים.
  
 
<div style="text-align:left;">'''[[התסמונת המטבולית – The metabolic syndrome|לערך המלא]]</div>
 
<div style="text-align:left;">'''[[התסמונת המטבולית – The metabolic syndrome|לערך המלא]]</div>

גרסה אחרונה מ־13:53, 21 באוגוסט 2011

התסמונת המטבולית מורכבת מקבוצה של גורמי סיכון מטבוליים בעלי זיקה הדדית להתפתחות של סוכרת מסוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. בשנת 1988 נתן Reaven לתסמונת את השם "תסמונת X", בכדי לציין מצב של גורמי סיכון מטבוליים הקשורים בתנגודת לאינסולין. לטענתו, התנגודת לאינסולין היא גורם הסיכון העיקרי והיסודי בתסמונת. מאוחר יותר, כונתה התסמונת "תסמונת התנגודת לאינסולין", והשמנה נחשבה כגורם תורם בלבד. קבוצות שונות הציעו קריטריונים אבחנתיים פשוטים לשימוש קליני על מנת להגדיר את החולים הסובלים מהתסמונת. הקריטריונים השונים מורכבים משילוב של גורמי הסיכון המטבוליים וגורמי סיכון שאינם מטבוליים.