כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "עצירות - Constipation"
(יצירת דף עם התוכן "==הקדמה== {{ערך בבדיקה}} {{מחלה |תמונה=Constipation.JPG |כיתוב תמונה=עצירות בילדים צעירים כפי שניתן ל...") |
|||
| (7 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
| − | |||
{{מחלה | {{מחלה | ||
|תמונה=Constipation.JPG | |תמונה=Constipation.JPG | ||
| שורה 13: | שורה 11: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| + | {{הרחבה|עצירות}} | ||
==רקע כללי== | ==רקע כללי== | ||
| − | עצירות היא מצב שכיח המשפיע על אנשים בכל הגילאים. משמעותו היא קושי בהעברת צואה בתדירות הרגילה. | + | [[עצירות]] היא מצב שכיח המשפיע על אנשים בכל הגילאים. משמעותו היא קושי בהעברת צואה בתדירות הרגילה. |
עצירות יכולה לגרום ליציאות קשות וגדולות או קטנות מהרגיל. | עצירות יכולה לגרום ליציאות קשות וגדולות או קטנות מהרגיל. | ||
| שורה 20: | שורה 19: | ||
חומרת העצירות יכולה להשתנות במידה רבה. אנשים רבים עלולים לחוות עצירות לתקופה קצרה. | חומרת העצירות יכולה להשתנות במידה רבה. אנשים רבים עלולים לחוות עצירות לתקופה קצרה. | ||
| − | עבור אחרים הבעיה עלולה להיות כרונית (ארוכת טווח) הגורמת לאי נוחות | + | עבור אחרים הבעיה עלולה להיות כרונית (ארוכת טווח) הגורמת לאי נוחות ול[[כאבי בטן]] משמעותיים ולעיתים אף לסיבוכים. |
==אפידימיולוגיה== | ==אפידימיולוגיה== | ||
| − | עצירות יכולה להופיע בכל הגילאים, החל | + | עצירות יכולה להופיע בכל הגילאים, החל ב[[עצירות בילודים|תינוקות]] וכלה ב[[עצירות בגיל המבוגר|מבוגרים]], היא שכיחה פי 2 בנשים לעומת גברים. |
| − | הסבירות לעצירות גבוהה פי 5 באנשים מבוגרים לעומת צעירים, לרוב עקב גורמים תזונתיים, העדר פעילות גופנית, תרופות והרגלי יציאות לא | + | הסבירות לעצירות גבוהה פי 5 באנשים מבוגרים לעומת צעירים, לרוב עקב גורמים תזונתיים, העדר [[פעילות גופנית]], [[תרופות]] והרגלי יציאות לא תקינים. |
| − | כ-40 | + | כ-40 אחוזים מהנשים ההרות חוות עצירות במהלך ה[[היריון]]. |
==פרוגנוזה== | ==פרוגנוזה== | ||
| − | עצירות היא מצב הניתן לרוב לטיפול באמצעות שינויים קלים | + | עצירות היא מצב הניתן לרוב לטיפול באמצעות שינויים קלים ב[[תזונה - Nutrition|תזונה]] וב[[שינוי אורחות חיים|אורחות חיים]]. אם שינויים אלו אינם מטיבים את המצב, ניתן לטפל באמצעות תרופות מרככות צואה. |
| − | + | הטיפול בעצירות לרוב יעיל, אף כי במקרים מסוימים ידרשו מספר חודשים עד לחזרה לתבנית פעולת מעיים תקינה. | |
סיבוכים ובעיות בריאותיות לטווח ארוך הן נדירות. | סיבוכים ובעיות בריאותיות לטווח ארוך הן נדירות. | ||
| שורה 40: | שורה 39: | ||
*היציאות הופכות יבשות וקשות | *היציאות הופכות יבשות וקשות | ||
*גודל היציאות משתנה והוא גדול או קטן מן הרגיל | *גודל היציאות משתנה והוא גדול או קטן מן הרגיל | ||
| − | + | {{רווח קשיח}} | |
| − | בנוסף לשינויים בהרגלי | + | |
| + | בנוסף לשינויים בהרגלי היציאות, ייתכנו תסמינים נוספים הכוללים: | ||
*כאבי בטן ותחושת התכווצויות | *כאבי בטן ותחושת התכווצויות | ||
*תחושת נפיחות | *תחושת נפיחות | ||
| − | *בחילה | + | *[[בחילה]] |
| − | *אובדן | + | *אובדן תיאבון |
| + | {{רווח קשיח}} | ||
| − | בילדים | + | בילדים ייתכנו תסמינים נוספים: |
| − | *עייפות | + | *[[עייפות]] |
*עצבנות | *עצבנות | ||
*צואה בעלת ריח רע | *צואה בעלת ריח רע | ||
| שורה 56: | שורה 57: | ||
==גורמים== | ==גורמים== | ||
| − | מרבית | + | מרבית מקרי העצירות אינם כתוצאה מגורם ספציפי. עם זאת, קיימים גורמים המעלים את הסיכון להתפתחות עצירות: |
| − | *העדר סיבים בתזונה, דוגמת פירות, ירקות, דגנים | + | *העדר [[סיבים תזונתיים|סיבים]] בתזונה, דוגמת פירות, ירקות, דגנים |
*שינוי באורחות החיים, דוגמת שינויים בהרגלי אכילה | *שינוי באורחות החיים, דוגמת שינויים בהרגלי אכילה | ||
*פרטיות מוגבלת בשירותים | *פרטיות מוגבלת בשירותים | ||
*התעלמות מהצורך לתת יציאות | *התעלמות מהצורך לתת יציאות | ||
*חוסר תנועתיות, העדר פעילות גופנית | *חוסר תנועתיות, העדר פעילות גופנית | ||
| − | *משקל עודף או תת משקל | + | *[[משקל עודף]] או תת-משקל |
| − | *חרדה או דיכאון | + | *[[חרדה]] או [[דיכאון]] |
| − | *הפרעות פסיכאטריות הנגרמות | + | *הפרעות פסיכאטריות הנגרמות לדוגמה על ידי [[התעללות מינית]], [[אלימות]] או טראומה |
===תרופות === | ===תרופות === | ||
עצירות יכולה להיות תופעת לוואי של תרופות רבות. תרופות שכיחות העלולות לגרום לעצירות כוללות: | עצירות יכולה להיות תופעת לוואי של תרופות רבות. תרופות שכיחות העלולות לגרום לעצירות כוללות: | ||
*נוגדי דיכאון | *נוגדי דיכאון | ||
| − | *נוגדי פרכוסים | + | *נוגדי [[פרכוסים]] |
*תרופות פסיכיאטריות | *תרופות פסיכיאטריות | ||
| − | *משתנים | + | *[[משתנים]] |
| − | *תוספי סידן | + | *תוספי [[סידן - Calcium|סידן]] |
| − | *תוספי ברזל | + | *תוספי [[ברזל - Iron|ברזל]] |
| + | {{רווח קשיח}} | ||
אם העצירות היא תופעת לוואי של תרופות, היא לרוב מוקלת עם הפסקת נטילתן. עם זאת הפסקת נטילת תרופות ללא היוועצות ברופא המטפל אינה מומלצת. | אם העצירות היא תופעת לוואי של תרופות, היא לרוב מוקלת עם הפסקת נטילתן. עם זאת הפסקת נטילת תרופות ללא היוועצות ברופא המטפל אינה מומלצת. | ||
===היריון=== | ===היריון=== | ||
| − | כ-40 | + | כ-40 אחוזים מהנשים חוות עצירות בעת ההיריון, לרוב בשלבים הראשונים של ההיריון. |
| − | עצירות במהלך | + | עצירות במהלך ההיריון מתרחשת עקב שינויים הורמונליים. במהלך היריון, הגוף מייצר כמויות מוגברות של ההורמון הנשי [[פרוגסטרון - Progesterone|פרוגסטרון]]. הורמון זה פועל בין היתר כמרפה שרירים. |
| − | תנעות המעיים הסדירה מתרחשת באמצעות כיווץ והרפיה סדירים של השרירים לאורך המעי | + | תנעות המעיים הסדירה מתרחשת באמצעות כיווץ והרפיה סדירים של השרירים לאורך המעי - פריסטלטיקה. רמה מוגברת של פרוגסטרון מרפה את שרירי המעי ומקשה על יצור ההתכווצויות והעברת הצואה. |
===מצבים אחרים=== | ===מצבים אחרים=== | ||
| − | מרבית | + | מרבית מקרי העצירות נוצרים ללא גורם ברור. עם זאת, במקרים מסוימים, עצירות יכולה להוות סימן לבעיה רפואית חמורה יותר: |
| − | *גידול במעי הגס או ברקטום | + | *[[גידול במעי הגס]] או [[גידול ברקטום|ברקטום]] |
| − | * | + | *[[סוכרת]] |
| − | * | + | *[[היפרקלצמיה]] (יתר סידן בדם) |
| − | *תת פעילות של בלוטת התריס | + | *[[תת פעילות של בלוטת התריס - Hypothyroidism|תת פעילות של בלוטת התריס]] |
| − | *מחלת שרירים ניוונית | + | *[[מחלת שרירים ניוונית]] |
| − | *טרשת נפוצה | + | *[[טרשת נפוצה - Multiple sclerosis|טרשת נפוצה]] |
| − | *מחלת פרקינסון | + | *[[מחלת פרקינסון]] |
*פגיעה בחוט השדרה | *פגיעה בחוט השדרה | ||
| − | *פיסורה אנאלית (קרע קטן בעור בפי הטבעת) | + | *[[פיסורה אנאלית]] (קרע קטן בעור בפי הטבעת) |
| − | *מחלת מעי דלקתית | + | *[[מחלת מעי דלקתית]] |
| − | *תסמונת המעי הרגיז | + | *[[תסמונת המעי הרגיז - Irritable Bowel Syndrome|תסמונת המעי הרגיז]] |
==תינוקות וילדים== | ==תינוקות וילדים== | ||
| שורה 105: | שורה 107: | ||
===גמילה מחיתולים=== | ===גמילה מחיתולים=== | ||
| − | גמילה מחיתולים ולמידת השימוש בשירותים הנעשים באווירה לוחצת ומתוחה עלולים להוביל | + | גמילה מחיתולים ולמידת השימוש בשירותים הנעשים באווירה לוחצת ומתוחה עלולים להוביל להימנעות משימוש בשירותים ולהתפתחות של עצירות. |
===הרגלי שירותים=== | ===הרגלי שירותים=== | ||
| − | ילדים | + | ילדים מסוימים חשים לחץ או חרדה לגבי שימוש בשירותים. לעיתים הם מפתחים פחד מהשירותים או חשים כי אינם יכולים להשתמש בשירותים בבית הספר. |
| − | פחד זה יכול להיות תוצאה של תחושת כאב בהעברת צואה. בסופו של דבר עלולים להתפתח הרגלי יציאות לקויים, כאשר הילד מתעלם מן הצורך ללכת לשירותים ומתאפק. התאפקות זו מובילה לעצירות ולהחמרת הכאב ביציאות. | + | פחד זה יכול להיות תוצאה של תחושת [[כאב]] בהעברת צואה. בסופו של דבר עלולים להתפתח הרגלי יציאות לקויים, כאשר הילד מתעלם מן הצורך ללכת לשירותים ומתאפק. התאפקות זו מובילה לעצירות ולהחמרת הכאב ביציאות. |
===מצבים אחרים=== | ===מצבים אחרים=== | ||
במקרים נדירים, עצירות בילדים ובתינוקות יכולה להיות סימן למצבים בריאותיים אחרים דוגמת: | במקרים נדירים, עצירות בילדים ובתינוקות יכולה להיות סימן למצבים בריאותיים אחרים דוגמת: | ||
| − | *מחלת הירשפרונג (מצב בו חלק מן המעי אינו מעוצבב – כלומר אינו מכיל עצבים המאפשרים את תנועת שרירי המעי) | + | *מחלת הירשפרונג ([[Hirschsprung disease]]) (מצב בו חלק מן המעי אינו מעוצבב – כלומר אינו מכיל עצבים המאפשרים את תנועת שרירי המעי) |
*מלפורמציה אנורקטלית – מצב בו פי הטבעת והרקטום לא נוצרו בעובר או לא נוצרו כראוי | *מלפורמציה אנורקטלית – מצב בו פי הטבעת והרקטום לא נוצרו בעובר או לא נוצרו כראוי | ||
| − | *עיוותים בחוט השדרה (מצבים דוגמת ספינה ביפידה או | + | *עיוותים בחוט השדרה (מצבים דוגמת [[ספינה ביפידה]] או [[שיתוק מוחין]]) |
| − | *ציסטיק פיברוזיס – מחלה גנטית הגורמת לייצור הפרשות סמיכות המובילות לעצירות | + | *[[ציסטיק פיברוזיס]] – מחלה גנטית הגורמת לייצור הפרשות סמיכות המובילות לעצירות |
==אבחנה== | ==אבחנה== | ||
| − | עצירות היא מצב נפוץ מאוד. לרוב האבחנה מבוססת על תסמינים והיסטוריה רפואית ללא המשך בירור. | + | עצירות היא מצב נפוץ מאוד. לרוב האבחנה מבוססת על תסמינים והיסטוריה רפואית ללא המשך בירור. |
קיימות מספר הגדרות לעצירות: | קיימות מספר הגדרות לעצירות: | ||
| שורה 127: | שורה 129: | ||
*העברת צואה קשה ביותר מרבע מהיציאות | *העברת צואה קשה ביותר מרבע מהיציאות | ||
| − | ;בדיקה גופנית | + | {{רווח קשיח}} |
| + | ;בדיקה גופנית | ||
בדיקה גופנית נדרשת בעיקר כאשר קיים חשד כי העצירות היא סימן של מצב בריאותי אחר, או כי התפתחו סיבוכים של עצירות. | בדיקה גופנית נדרשת בעיקר כאשר קיים חשד כי העצירות היא סימן של מצב בריאותי אחר, או כי התפתחו סיבוכים של עצירות. | ||
*בדיקת הבטן – האזנה לקולות המעי, מישוש שטחי ועמוק של הבטן לצורך זיהוי גושים, הגדלת איברים או מיקום כאב | *בדיקת הבטן – האזנה לקולות המעי, מישוש שטחי ועמוק של הבטן לצורך זיהוי גושים, הגדלת איברים או מיקום כאב | ||
*בדיקה רקטלית - הכנסת אצבע לפי הטבעת, לצורך בחינת תפקוד השרירים וקיום גושים העלולים להיות גידול חוסם | *בדיקה רקטלית - הכנסת אצבע לפי הטבעת, לצורך בחינת תפקוד השרירים וקיום גושים העלולים להיות גידול חוסם | ||
| + | {{רווח קשיח}} | ||
בילדים לרוב ניתן להימנע מביצוע בדיקה רקטלית. | בילדים לרוב ניתן להימנע מביצוע בדיקה רקטלית. | ||
| שורה 137: | שורה 141: | ||
===שינוי אורחות חיים=== | ===שינוי אורחות חיים=== | ||
הטיפול הראשוני כולל לרוב שינויים באורחות חיים: | הטיפול הראשוני כולל לרוב שינויים באורחות חיים: | ||
| − | *הגברת הסיבים בתזונה – מומלצת צריכה של | + | *הגברת הסיבים בתזונה – מומלצת צריכה של 18–30 גרם סיבים ביום |
| − | *הוספת מזונות מגבירי נפח דוגמת סובין לדיאטה יכולה לסייע בריכוך היציאות | + | *הוספת מזונות מגבירי נפח דוגמת סובין לדיאטה יכולה לסייע בריכוך היציאות |
| − | *העלאת הנוזלים | + | *העלאת הנוזלים ב[[דיאטה]] - מומלץ לשתות לפחות 1.2 ליטר ביום (6–8 כוסות) |
| − | *פעילות גופנית דוגמת הליכה או ריצה | + | *פעילות גופנית דוגמת הליכה או ריצה |
===טיפול תרופתי=== | ===טיפול תרופתי=== | ||
| שורה 146: | שורה 150: | ||
====מרככי צואה==== | ====מרככי צואה==== | ||
| − | חומרים המקלים על תנועת הצואה החוצה, דוגמת שמן פרפין. תכשירים אלו ניתנים לרוב כאשר ישנו צורך זמני בהקלה על היציאות. | + | חומרים המקלים על תנועת הצואה החוצה, דוגמת שמן פרפין. תכשירים אלו ניתנים לרוב כאשר ישנו צורך זמני בהקלה על היציאות. |
====יוצרי נפח==== | ====יוצרי נפח==== | ||
| − | טיפול תרופותי בעצירות לרוב מתחיל בתכשירים יוצרי נפח. הללו פועלים באמצעות שמירת נוזלים במערכת העיכול וכך | + | טיפול תרופותי בעצירות לרוב מתחיל בתכשירים יוצרי נפח. הללו פועלים באמצעות שמירת נוזלים במערכת העיכול וכך מסייעים בריכוך הצואה והקלה על יציאתה. |
התכשירים כוללים סיבים תזונתיים מעובדים כסובין, פסיליום ופגלקס. | התכשירים כוללים סיבים תזונתיים מעובדים כסובין, פסיליום ופגלקס. | ||
| − | בעת נטילת תכשירים אלו יש לדאוג לשתייה מרובה על מנת למנוע התייבשות. | + | בעת נטילת תכשירים אלו יש לדאוג לשתייה מרובה על מנת למנוע התייבשות. |
| − | לרוב יש ליטול את הטיפול במשך | + | לרוב יש ליטול את הטיפול במשך 2–3 ימים לפני שניכרת הטבה בעצירות. |
====משלשלים אוסמוטיים==== | ====משלשלים אוסמוטיים==== | ||
| − | תכשירים אלו משמשים לאחר כישלון טיפולי במשלשלים יוצרי נפח. תכשירים אלו מעלים את כמות הנוזלים במעי באמצעות ספיחת נוזלים מוגברת למעי. | + | תכשירים אלו משמשים לאחר כישלון טיפולי במשלשלים יוצרי נפח. תכשירים אלו מעלים את כמות הנוזלים במעי באמצעות ספיחת נוזלים מוגברת למעי. |
בעת נטילת משלשלים אלו יש לדאוג לשתייה מרובה על מנת למנוע התייבשות. | בעת נטילת משלשלים אלו יש לדאוג לשתייה מרובה על מנת למנוע התייבשות. | ||
| − | משלשלים אלו מתחילים לפעול בתוך מספר שעות ואינם בטוחים לשימוש ארוך טווח עקב יצירת תלות. שמות נפוצים: לקטולוז, לבולק. | + | משלשלים אלו מתחילים לפעול בתוך מספר שעות ואינם בטוחים לשימוש ארוך טווח עקב יצירת תלות. שמות נפוצים: [[לקטולוז]] (Lactulose), [[לבולק]] (Levulac). |
====משלשלים מעוררים==== | ====משלשלים מעוררים==== | ||
| − | אם היציאות רכות אך עדיין קיימת עצירות, ניתן לתת תכשירים מסוג משלשלים מעוררים. | + | אם היציאות רכות אך עדיין קיימת עצירות, ניתן לתת תכשירים מסוג משלשלים מעוררים. |
תכשירים אלו מעוררים את פעילות השרירים במערכת העיכול ועוזרים להעברת הצואה. | תכשירים אלו מעוררים את פעילות השרירים במערכת העיכול ועוזרים להעברת הצואה. | ||
| − | משלשלים מסוג זה משמשים על בסיס קצר טווח, ולרוב מתחילים לפעול בתוך 6 עד 12 שעות. | + | משלשלים מסוג זה משמשים על בסיס קצר טווח, ולרוב מתחילים לפעול בתוך 6 עד 12 שעות. |
| − | שמות נפוצים: לקסידין, קונטלקס. | + | שמות נפוצים: לקסידין ([[Laxadin]]), קונטלקס ([[Contalax]]). |
===טיפול בחסימה צואתית=== | ===טיפול בחסימה צואתית=== | ||
| שורה 176: | שורה 180: | ||
אם אין תגובה לטיפול במשלשלים, ניתן לטפל באמצעות תרופות נוספות: | אם אין תגובה לטיפול במשלשלים, ניתן לטפל באמצעות תרופות נוספות: | ||
| − | נרות – תרופות המוחדרות לפי הטבעת. תרופות אלו מתמוססות בהדרגה בטמפרטות הגוף ונספגות לזרם הדם. ביסקודיל | + | '''נרות''' – תרופות המוחדרות לפי הטבעת. תרופות אלו מתמוססות בהדרגה בטמפרטות הגוף ונספגות לזרם הדם. [[ביסקודיל]] ו[[גליצרול]] הן דוגמאות לתרופות הניתנות באופן זה. |
| − | מיני חוקן – החדרת תרופה בצורת נוזל למעי הגס באמצעות הזרקתה דרך פי הטבעת | + | '''מיני חוקן''' – החדרת תרופה בצורת נוזל למעי הגס באמצעות הזרקתה דרך פי הטבעת, למשל סודיום ציטראט. |
===היריון והנקה=== | ===היריון והנקה=== | ||
| − | ניתן לטפל בעצירות בעת היריון | + | ניתן לטפל בעצירות בעת היריון ו[[הנקה]] בביטחון ללא פגיעה בעובר או בילוד. |
הטיפול הראשוני כולל גם כאן שינויים באורחות החיים ובכללם הגברת הסיבים בתזונה, הגברת צריכת הנוזלים ופעילות גופנית המתאימה לנשים בהיריון. | הטיפול הראשוני כולל גם כאן שינויים באורחות החיים ובכללם הגברת הסיבים בתזונה, הגברת צריכת הנוזלים ופעילות גופנית המתאימה לנשים בהיריון. | ||
| − | אם שינויים אלו אינם מובילים להטבה ניתן לטפל במרככי צואה. מרבית התרופות לריכוך צואה אינן נספגות ממערכת העיכול ועל כן אינן בעלות השפעה על העובר. | + | אם שינויים אלו אינם מובילים להטבה ניתן לטפל במרככי צואה. מרבית התרופות לריכוך צואה אינן נספגות ממערכת העיכול ועל כן אינן בעלות השפעה על העובר. |
| − | שימוש במשלשלים מעוררים נעשה במינון מופחת בהיריון | + | שימוש במשלשלים מעוררים נעשה במינון מופחת בהיריון במקרה של כישלון טיפול בסוגים אחרים של משלשלים. |
| − | משלשלים מעוררים אינם בטוחים לשימוש בטרימסטר השלישי, מאחר | + | משלשלים מעוררים אינם בטוחים לשימוש בטרימסטר השלישי, מאחר שהם נספגים באופן חלקי במערכת העיכול. |
===תינוקות לפני גמילה מהנקה=== | ===תינוקות לפני גמילה מהנקה=== | ||
| − | תינוקות אשר טרם החלו לצרוך מזון מוצק וסובלים מעצירות, צריכים לקבל יותר נוזלים בין ההנקות. אם נעשה שימוש בתחליפי חלב אם, חשוב להכין את הפורמולה על פי הוראות היצרן ולא לדלל אותה. | + | תינוקות אשר טרם החלו לצרוך מזון מוצק וסובלים מעצירות, צריכים לקבל יותר נוזלים בין ההנקות. אם נעשה שימוש בתחליפי חלב אם, חשוב להכין את הפורמולה על פי הוראות היצרן ולא לדלל אותה. |
| − | ניתן לעורר יציאות באמצעות הנעה עדינה של | + | ניתן לעורר יציאות באמצעות הנעה עדינה של רגלי התינוק בתנועת אופניים או עיסוי עדין של הבטן. |
===תינוקות הניזונים ממזון מוצק=== | ===תינוקות הניזונים ממזון מוצק=== | ||
| − | הקלה על היציאות בתינוקות שהחלו לצרוך מזון מוצק נעשית באמצעות שתייה מרובה של מים או מיצים מדוללים. יש לעודד את התינוק לצרוך פירות, בצורת פירה או חתיכות קטנות | + | הקלה על היציאות בתינוקות שהחלו לצרוך מזון מוצק נעשית באמצעות שתייה מרובה של מים או מיצים מדוללים. יש לעודד את התינוק לצרוך פירות, בצורת פירה או חתיכות קטנות כתלות ביכולת הלעיסה. |
| − | + | ||
פירות מומלצים לטיפול בעצירות כוללים: תפוחים, משמשים, ענבים, אפרסקים, אגסים, שזיפים, תותים ופטל. | פירות מומלצים לטיפול בעצירות כוללים: תפוחים, משמשים, ענבים, אפרסקים, אגסים, שזיפים, תותים ופטל. | ||
אם שינויים תזונתיים לא הובילו להטבה בעצירות ניתן לטפל במרככי צואה. | אם שינויים תזונתיים לא הובילו להטבה בעצירות ניתן לטפל במרככי צואה. | ||
| שורה 205: | שורה 209: | ||
===ילדים=== | ===ילדים=== | ||
| − | הטיפול בעצירות בילדים כולל ראשית שינויים באורחות חיים, בדומה לשינויים המומלצים במבוגרים. | + | הטיפול בעצירות בילדים כולל ראשית שינויים באורחות חיים, בדומה לשינויים המומלצים במבוגרים. |
| − | אם שינויים אלו לא הובילו להטבה בעצירות ניתן לטפל ראשית במשלשלים אוסמוטיים ולאחר מכן במשלשלים מעוררים. | + | אם שינויים אלו לא הובילו להטבה בעצירות ניתן לטפל ראשית במשלשלים אוסמוטיים ולאחר מכן במשלשלים מעוררים. |
| − | בנוסף, יש | + | בנוסף, יש לפעול להפחתת תחושת המתח בנוגע לשימוש בשירותים או לזמן הארוחות. שמירה על גישה חיובית ומעודדת חיונית לביסוס הרגלי יציאות טובים. |
==סיבוכים== | ==סיבוכים== | ||
| − | הטיפול בעצירות לרוב יעיל, בייחוד עם החל בזמן. סיבוכים והשפעות בריאותיות לטווח הארוך מופיעים לעיתים נדירות בלבד. | + | הטיפול בעצירות לרוב יעיל, בייחוד עם החל בזמן. סיבוכים והשפעות בריאותיות לטווח הארוך מופיעים לעיתים נדירות בלבד. |
===טחורים=== | ===טחורים=== | ||
| − | הפעלת לחץ באופן קבוע לצורך העברת צואה עלול לגרום לכאב, חוסר נוחות ודימום. לחץ עודף עלול להוביל גם להיווצרות טחורים - כלי דם גדושים ונפוחים הנוצרים ברקטום התחתון ובפי הטבעת. | + | הפעלת לחץ באופן קבוע לצורך העברת צואה עלול לגרום לכאב, חוסר נוחות ודימום. לחץ עודף עלול להוביל גם להיווצרות [[טחורים - Hemorrhoids|טחורים]] - כלי דם גדושים ונפוחים הנוצרים ברקטום התחתון ובפי הטבעת. |
טחורים עלולים לגרום לתסמינים הכוללים: | טחורים עלולים לגרום לתסמינים הכוללים: | ||
| שורה 223: | שורה 227: | ||
*דמם | *דמם | ||
| − | + | ===חסימה צואתית=== | |
| − | עצירות כרונית מעלה את הסיכון | + | עצירות כרונית מעלה את הסיכון ל[[חסימות של הכרכשת - Large bowel obstruction|חסימה]] צואתית - הצטברות צואה שאינה יכולה לצאת. סיבוך זה עלול להיות מסוכן ומחייב טיפול. |
החסימה עלולה להוביל לסיבוכים נוספים ובכללם: | החסימה עלולה להוביל לסיבוכים נוספים ובכללם: | ||
| שורה 232: | שורה 236: | ||
*דימום מפי הטבעת | *דימום מפי הטבעת | ||
*צניחה של הרקטום – מצב בו חלקו התחתון של המעי הגס צונח ובולט אל מחוץ לפי הטבעת | *צניחה של הרקטום – מצב בו חלקו התחתון של המעי הגס צונח ובולט אל מחוץ לפי הטבעת | ||
| + | |||
| + | [[קטגוריה:גסטרואנטרולוגיה]] | ||
גרסה אחרונה מ־05:45, 17 בינואר 2023
| עצירות | ||
|---|---|---|
| Constipation | ||
| ||
עצירות בילדים צעירים כפי שניתן לראות בצילום רנטגן. עיגולים מייצגים אזורים של צואה
| ||
| ICD-10 | Chapter K 59.0 | |
| ICD-9 | 564.0 | |
| MeSH | D003248 | |
| יוצר הערך | ||
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – עצירות
רקע כללי
עצירות היא מצב שכיח המשפיע על אנשים בכל הגילאים. משמעותו היא קושי בהעברת צואה בתדירות הרגילה.
עצירות יכולה לגרום ליציאות קשות וגדולות או קטנות מהרגיל.
חומרת העצירות יכולה להשתנות במידה רבה. אנשים רבים עלולים לחוות עצירות לתקופה קצרה.
עבור אחרים הבעיה עלולה להיות כרונית (ארוכת טווח) הגורמת לאי נוחות ולכאבי בטן משמעותיים ולעיתים אף לסיבוכים.
אפידימיולוגיה
עצירות יכולה להופיע בכל הגילאים, החל בתינוקות וכלה במבוגרים, היא שכיחה פי 2 בנשים לעומת גברים.
הסבירות לעצירות גבוהה פי 5 באנשים מבוגרים לעומת צעירים, לרוב עקב גורמים תזונתיים, העדר פעילות גופנית, תרופות והרגלי יציאות לא תקינים.
כ-40 אחוזים מהנשים ההרות חוות עצירות במהלך ההיריון.
פרוגנוזה
עצירות היא מצב הניתן לרוב לטיפול באמצעות שינויים קלים בתזונה ובאורחות חיים. אם שינויים אלו אינם מטיבים את המצב, ניתן לטפל באמצעות תרופות מרככות צואה.
הטיפול בעצירות לרוב יעיל, אף כי במקרים מסוימים ידרשו מספר חודשים עד לחזרה לתבנית פעולת מעיים תקינה.
סיבוכים ובעיות בריאותיות לטווח ארוך הן נדירות.
תסמינים עצירות מתבטאת בקושי בהעברת צואה. תחושה זו יכולה לנבוע ממספר סיבות:
- היציאות הופכות יבשות וקשות
- גודל היציאות משתנה והוא גדול או קטן מן הרגיל
בנוסף לשינויים בהרגלי היציאות, ייתכנו תסמינים נוספים הכוללים:
- כאבי בטן ותחושת התכווצויות
- תחושת נפיחות
- בחילה
- אובדן תיאבון
בילדים ייתכנו תסמינים נוספים:
- עייפות
- עצבנות
- צואה בעלת ריח רע
- כאבי בטן
- הרטבה של הבגדים
- תחושה כללית לא טובה
גורמים
מרבית מקרי העצירות אינם כתוצאה מגורם ספציפי. עם זאת, קיימים גורמים המעלים את הסיכון להתפתחות עצירות:
- העדר סיבים בתזונה, דוגמת פירות, ירקות, דגנים
- שינוי באורחות החיים, דוגמת שינויים בהרגלי אכילה
- פרטיות מוגבלת בשירותים
- התעלמות מהצורך לתת יציאות
- חוסר תנועתיות, העדר פעילות גופנית
- משקל עודף או תת-משקל
- חרדה או דיכאון
- הפרעות פסיכאטריות הנגרמות לדוגמה על ידי התעללות מינית, אלימות או טראומה
תרופות
עצירות יכולה להיות תופעת לוואי של תרופות רבות. תרופות שכיחות העלולות לגרום לעצירות כוללות:
אם העצירות היא תופעת לוואי של תרופות, היא לרוב מוקלת עם הפסקת נטילתן. עם זאת הפסקת נטילת תרופות ללא היוועצות ברופא המטפל אינה מומלצת.
היריון
כ-40 אחוזים מהנשים חוות עצירות בעת ההיריון, לרוב בשלבים הראשונים של ההיריון.
עצירות במהלך ההיריון מתרחשת עקב שינויים הורמונליים. במהלך היריון, הגוף מייצר כמויות מוגברות של ההורמון הנשי פרוגסטרון. הורמון זה פועל בין היתר כמרפה שרירים.
תנעות המעיים הסדירה מתרחשת באמצעות כיווץ והרפיה סדירים של השרירים לאורך המעי - פריסטלטיקה. רמה מוגברת של פרוגסטרון מרפה את שרירי המעי ומקשה על יצור ההתכווצויות והעברת הצואה.
מצבים אחרים
מרבית מקרי העצירות נוצרים ללא גורם ברור. עם זאת, במקרים מסוימים, עצירות יכולה להוות סימן לבעיה רפואית חמורה יותר:
- גידול במעי הגס או ברקטום
- סוכרת
- היפרקלצמיה (יתר סידן בדם)
- תת פעילות של בלוטת התריס
- מחלת שרירים ניוונית
- טרשת נפוצה
- מחלת פרקינסון
- פגיעה בחוט השדרה
- פיסורה אנאלית (קרע קטן בעור בפי הטבעת)
- מחלת מעי דלקתית
- תסמונת המעי הרגיז
תינוקות וילדים
עצירות בילדים ובתינוקות היא תופעה שכיחה. גורמים נפוצים כוללים:
תזונה לקויה
ילדים המואכלים יתר על המידה וילדים שאינם מקבלים די נוזלים נוטים לפתח עצירות. כמו במבוגרים, גם בילדים יש חשיבות להקפדה על תזונה עשירה בסיבים.
גמילה מחיתולים
גמילה מחיתולים ולמידת השימוש בשירותים הנעשים באווירה לוחצת ומתוחה עלולים להוביל להימנעות משימוש בשירותים ולהתפתחות של עצירות.
הרגלי שירותים
ילדים מסוימים חשים לחץ או חרדה לגבי שימוש בשירותים. לעיתים הם מפתחים פחד מהשירותים או חשים כי אינם יכולים להשתמש בשירותים בבית הספר.
פחד זה יכול להיות תוצאה של תחושת כאב בהעברת צואה. בסופו של דבר עלולים להתפתח הרגלי יציאות לקויים, כאשר הילד מתעלם מן הצורך ללכת לשירותים ומתאפק. התאפקות זו מובילה לעצירות ולהחמרת הכאב ביציאות.
מצבים אחרים
במקרים נדירים, עצירות בילדים ובתינוקות יכולה להיות סימן למצבים בריאותיים אחרים דוגמת:
- מחלת הירשפרונג (Hirschsprung disease) (מצב בו חלק מן המעי אינו מעוצבב – כלומר אינו מכיל עצבים המאפשרים את תנועת שרירי המעי)
- מלפורמציה אנורקטלית – מצב בו פי הטבעת והרקטום לא נוצרו בעובר או לא נוצרו כראוי
- עיוותים בחוט השדרה (מצבים דוגמת ספינה ביפידה או שיתוק מוחין)
- ציסטיק פיברוזיס – מחלה גנטית הגורמת לייצור הפרשות סמיכות המובילות לעצירות
אבחנה
עצירות היא מצב נפוץ מאוד. לרוב האבחנה מבוססת על תסמינים והיסטוריה רפואית ללא המשך בירור.
קיימות מספר הגדרות לעצירות:
- העברת צואה פחות מ-3 פעמים בשבוע
- צורך במאמץ על מנת להעביר יציאות ביותר מרבע מהיציאות
- העברת צואה קשה ביותר מרבע מהיציאות
- בדיקה גופנית
בדיקה גופנית נדרשת בעיקר כאשר קיים חשד כי העצירות היא סימן של מצב בריאותי אחר, או כי התפתחו סיבוכים של עצירות.
- בדיקת הבטן – האזנה לקולות המעי, מישוש שטחי ועמוק של הבטן לצורך זיהוי גושים, הגדלת איברים או מיקום כאב
- בדיקה רקטלית - הכנסת אצבע לפי הטבעת, לצורך בחינת תפקוד השרירים וקיום גושים העלולים להיות גידול חוסם
בילדים לרוב ניתן להימנע מביצוע בדיקה רקטלית.
טיפול
שינוי אורחות חיים
הטיפול הראשוני כולל לרוב שינויים באורחות חיים:
- הגברת הסיבים בתזונה – מומלצת צריכה של 18–30 גרם סיבים ביום
- הוספת מזונות מגבירי נפח דוגמת סובין לדיאטה יכולה לסייע בריכוך היציאות
- העלאת הנוזלים בדיאטה - מומלץ לשתות לפחות 1.2 ליטר ביום (6–8 כוסות)
- פעילות גופנית דוגמת הליכה או ריצה
טיפול תרופתי
מרככי צואה או משלשלים הם תרופות המסייעות להעברת צואה. קיימים מספר סוגים של תרופות כאשר בעלות השפעה שונה על מערכת העיכול.
מרככי צואה
חומרים המקלים על תנועת הצואה החוצה, דוגמת שמן פרפין. תכשירים אלו ניתנים לרוב כאשר ישנו צורך זמני בהקלה על היציאות.
יוצרי נפח
טיפול תרופותי בעצירות לרוב מתחיל בתכשירים יוצרי נפח. הללו פועלים באמצעות שמירת נוזלים במערכת העיכול וכך מסייעים בריכוך הצואה והקלה על יציאתה.
התכשירים כוללים סיבים תזונתיים מעובדים כסובין, פסיליום ופגלקס.
בעת נטילת תכשירים אלו יש לדאוג לשתייה מרובה על מנת למנוע התייבשות.
לרוב יש ליטול את הטיפול במשך 2–3 ימים לפני שניכרת הטבה בעצירות.
משלשלים אוסמוטיים
תכשירים אלו משמשים לאחר כישלון טיפולי במשלשלים יוצרי נפח. תכשירים אלו מעלים את כמות הנוזלים במעי באמצעות ספיחת נוזלים מוגברת למעי.
בעת נטילת משלשלים אלו יש לדאוג לשתייה מרובה על מנת למנוע התייבשות.
משלשלים אלו מתחילים לפעול בתוך מספר שעות ואינם בטוחים לשימוש ארוך טווח עקב יצירת תלות. שמות נפוצים: לקטולוז (Lactulose), לבולק (Levulac).
משלשלים מעוררים
אם היציאות רכות אך עדיין קיימת עצירות, ניתן לתת תכשירים מסוג משלשלים מעוררים. תכשירים אלו מעוררים את פעילות השרירים במערכת העיכול ועוזרים להעברת הצואה. משלשלים מסוג זה משמשים על בסיס קצר טווח, ולרוב מתחילים לפעול בתוך 6 עד 12 שעות. שמות נפוצים: לקסידין (Laxadin), קונטלקס (Contalax).
טיפול בחסימה צואתית
חסימה צואתית מתרחשת כאשר הצואה הופכת קשה ויבשה ונאגרת ברקטום ('חלחולת', חלקו האחרון של המעי לפני פי הטבעת). התוצאה היא חסימה של הרקטום והגברת הקושי בהעברת צואה.
הטיפול הוא לרוב מינון במוגבר של משלשלים אוסמוטיים, ולאחר מספר ימים של טיפול גם משלשלים מעוררים. אם אין תגובה לטיפול במשלשלים, ניתן לטפל באמצעות תרופות נוספות:
נרות – תרופות המוחדרות לפי הטבעת. תרופות אלו מתמוססות בהדרגה בטמפרטות הגוף ונספגות לזרם הדם. ביסקודיל וגליצרול הן דוגמאות לתרופות הניתנות באופן זה.
מיני חוקן – החדרת תרופה בצורת נוזל למעי הגס באמצעות הזרקתה דרך פי הטבעת, למשל סודיום ציטראט.
היריון והנקה
ניתן לטפל בעצירות בעת היריון והנקה בביטחון ללא פגיעה בעובר או בילוד.
הטיפול הראשוני כולל גם כאן שינויים באורחות החיים ובכללם הגברת הסיבים בתזונה, הגברת צריכת הנוזלים ופעילות גופנית המתאימה לנשים בהיריון.
אם שינויים אלו אינם מובילים להטבה ניתן לטפל במרככי צואה. מרבית התרופות לריכוך צואה אינן נספגות ממערכת העיכול ועל כן אינן בעלות השפעה על העובר.
שימוש במשלשלים מעוררים נעשה במינון מופחת בהיריון במקרה של כישלון טיפול בסוגים אחרים של משלשלים.
משלשלים מעוררים אינם בטוחים לשימוש בטרימסטר השלישי, מאחר שהם נספגים באופן חלקי במערכת העיכול.
תינוקות לפני גמילה מהנקה
תינוקות אשר טרם החלו לצרוך מזון מוצק וסובלים מעצירות, צריכים לקבל יותר נוזלים בין ההנקות. אם נעשה שימוש בתחליפי חלב אם, חשוב להכין את הפורמולה על פי הוראות היצרן ולא לדלל אותה.
ניתן לעורר יציאות באמצעות הנעה עדינה של רגלי התינוק בתנועת אופניים או עיסוי עדין של הבטן.
תינוקות הניזונים ממזון מוצק
הקלה על היציאות בתינוקות שהחלו לצרוך מזון מוצק נעשית באמצעות שתייה מרובה של מים או מיצים מדוללים. יש לעודד את התינוק לצרוך פירות, בצורת פירה או חתיכות קטנות כתלות ביכולת הלעיסה.
פירות מומלצים לטיפול בעצירות כוללים: תפוחים, משמשים, ענבים, אפרסקים, אגסים, שזיפים, תותים ופטל. אם שינויים תזונתיים לא הובילו להטבה בעצירות ניתן לטפל במרככי צואה.
מרככי צואה המתאימים לטיפול בתינוקות כוללים משלשלים אוסמוטיים ומשלשלים מעוררים.
ילדים
הטיפול בעצירות בילדים כולל ראשית שינויים באורחות חיים, בדומה לשינויים המומלצים במבוגרים.
אם שינויים אלו לא הובילו להטבה בעצירות ניתן לטפל ראשית במשלשלים אוסמוטיים ולאחר מכן במשלשלים מעוררים.
בנוסף, יש לפעול להפחתת תחושת המתח בנוגע לשימוש בשירותים או לזמן הארוחות. שמירה על גישה חיובית ומעודדת חיונית לביסוס הרגלי יציאות טובים.
סיבוכים
הטיפול בעצירות לרוב יעיל, בייחוד עם החל בזמן. סיבוכים והשפעות בריאותיות לטווח הארוך מופיעים לעיתים נדירות בלבד.
טחורים
הפעלת לחץ באופן קבוע לצורך העברת צואה עלול לגרום לכאב, חוסר נוחות ודימום. לחץ עודף עלול להוביל גם להיווצרות טחורים - כלי דם גדושים ונפוחים הנוצרים ברקטום התחתון ובפי הטבעת.
טחורים עלולים לגרום לתסמינים הכוללים:
- גרד באזור פי הטבעת
- נפיחות של פי הטבעת
- כאב
- דמם
חסימה צואתית
עצירות כרונית מעלה את הסיכון לחסימה צואתית - הצטברות צואה שאינה יכולה לצאת. סיבוך זה עלול להיות מסוכן ומחייב טיפול.
החסימה עלולה להוביל לסיבוכים נוספים ובכללם:
- נפיחות של הרקטום
- אובדן תחושה סביב פי הטבעת
- אובדן שליטה בצואה – דליפה של צואה רכה ונוזלית
- דימום מפי הטבעת
- צניחה של הרקטום – מצב בו חלקו התחתון של המעי הגס צונח ובולט אל מחוץ לפי הטבעת