הבדלים בין גרסאות בדף "נצור לבלבי - Pancreatic fistula"
מתוך ויקירפואה
(דף חדש: {{ערך בבדיקה}} מרכז {{ספר| |שם הספר= עקרונות בכירורגיה |תמונה=[[קובץ:ספר-עקרונות-בכ...) |
|||
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
− | |||
− | |||
[[קובץ: כותרתלבלב.jpg|מרכז]] | [[קובץ: כותרתלבלב.jpg|מרכז]] | ||
+ | {{Sub Chapter | ||
+ | |Book=עקרונות בכירורגיה | ||
+ | |Chapter number=9 | ||
+ | |Sub Chapter number=12 | ||
+ | }} | ||
{{ספר| | {{ספר| | ||
|שם הספר= [[עקרונות בכירורגיה]] | |שם הספר= [[עקרונות בכירורגיה]] | ||
שורה 12: | שורה 15: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
− | |||
הסיבות לנצורים לבלביים הן: | הסיבות לנצורים לבלביים הן: | ||
− | *ניקוז חיצוני של כיסיות מדומות. | + | *ניקוז חיצוני של [[כיסית מדומה בלבלב|כיסיות מדומות]]. |
− | *פציעה חודרנית ולא-חודרנית. | + | *[[טראומה של הלבלב|פציעה חודרנית ולא-חודרנית]]. |
− | *הסרת אבן מצינור הלבלב. | + | *הסרת [[אבני מרה|אבן]] מצינור הלבלב. |
− | *נוכחות כיסית לבלבית. | + | *נוכחות [[כיסית לבלבית]]. |
− | *נגע מכייב של הקיבה או התריסריון. | + | *[[כיב פפטי|נגע מכייב של הקיבה]] או התריסריון. |
− | *ספלנקטומיה. | + | *[[כריתת טחול]] (ספלנקטומיה). |
*פנקריאטודואודנוקטומיה. | *פנקריאטודואודנוקטומיה. | ||
− | *במהלך ביופסיה של הלבלב. | + | *במהלך [[ביופסיה]] של הלבלב. |
− | תוכן הנצור הוא בהיר - צלול כמים - ומכיל את אנזימי הלבלב וכמות גדולה של מלחים | + | תוכן הנצור הוא בהיר - צלול כמים - ומכיל את אנזימי הלבלב וכמות גדולה של מלחים ו[[ביקרבונט]]. כמות ההפרשה היא עד 500 סמ"ק ליום. אם נוסף על החבלה בצינור הלבלב יש גם חסימה בחלק הרחיקני של צינור הלבלב, כמות ההפרשה רבה יותר, וסיכוייה להיסגר פחותים. |
==טיפול== | ==טיפול== | ||
− | + | מכיוון שתוכן הלבלב, הדולף דרך הנצור, הוא מאכל (Corrosive) מאוד, נצורים אלה נסגרים לאט, ויש להגן היטב על העור סביב הנצור. 65% מנצורים אלו נסגרים עצמונית בטיפול שמרני. בחולים שבהם הנצור אינו נסגר לפחות חודשיים, יש לטפל באופן כירורגי. שיטות הניתוח מסוכמות להלן: | |
− | מכיוון שתוכן הלבלב, הדולף דרך הנצור, הוא מאכל ( | ||
#65% נסגרים עצמונית בטיפול שמרני. | #65% נסגרים עצמונית בטיפול שמרני. | ||
− | #טיפול ניתוחי. כריתת הנצור עד ל-Wirsung | + | #טיפול ניתוחי. כריתת הנצור עד ל-Wirsung ובנוסף: |
− | ## Roux en-y Pancreaticojejunostomy and Brown anastomosis | + | ## [[Roux en-y]] Pancreaticojejunostomy and Brown anastomosis |
− | ## | + | ##Pancreaticoduodenostomy. |
− | ## | + | ##Pancreaticogastrostomy. |
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
− | * לנושא הקודם: [[ | + | * לנושא הקודם: [[מיימת לבלבית - Pancreatic ascites]] |
− | * לנושא הבא: [[שאתות הלבלב - | + | * לנושא הבא: [[שאתות הלבלב - היבטים כירורגיים - Pancreatic tumors - surgical aspects]] |
* [[כירורגיה של הלבלב |לתוכן העניינים של הפרק]] | * [[כירורגיה של הלבלב |לתוכן העניינים של הפרק]] |
גרסה אחרונה מ־08:11, 2 באוגוסט 2021
עקרונות בכירורגיה
מאת ד"ר צבי קויפמן
עקרונות בכירורגיה | ||
---|---|---|
שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
שם הפרק | כירורגיה של הלבלב | |
הסיבות לנצורים לבלביים הן:
- ניקוז חיצוני של כיסיות מדומות.
- פציעה חודרנית ולא-חודרנית.
- הסרת אבן מצינור הלבלב.
- נוכחות כיסית לבלבית.
- נגע מכייב של הקיבה או התריסריון.
- כריתת טחול (ספלנקטומיה).
- פנקריאטודואודנוקטומיה.
- במהלך ביופסיה של הלבלב.
תוכן הנצור הוא בהיר - צלול כמים - ומכיל את אנזימי הלבלב וכמות גדולה של מלחים וביקרבונט. כמות ההפרשה היא עד 500 סמ"ק ליום. אם נוסף על החבלה בצינור הלבלב יש גם חסימה בחלק הרחיקני של צינור הלבלב, כמות ההפרשה רבה יותר, וסיכוייה להיסגר פחותים.
טיפול
מכיוון שתוכן הלבלב, הדולף דרך הנצור, הוא מאכל (Corrosive) מאוד, נצורים אלה נסגרים לאט, ויש להגן היטב על העור סביב הנצור. 65% מנצורים אלו נסגרים עצמונית בטיפול שמרני. בחולים שבהם הנצור אינו נסגר לפחות חודשיים, יש לטפל באופן כירורגי. שיטות הניתוח מסוכמות להלן:
- 65% נסגרים עצמונית בטיפול שמרני.
- טיפול ניתוחי. כריתת הנצור עד ל-Wirsung ובנוסף:
- Roux en-y Pancreaticojejunostomy and Brown anastomosis
- Pancreaticoduodenostomy.
- Pancreaticogastrostomy.
ראו גם
- לנושא הקודם: מיימת לבלבית - Pancreatic ascites
- לנושא הבא: שאתות הלבלב - היבטים כירורגיים - Pancreatic tumors - surgical aspects
- לתוכן העניינים של הפרק
- לתוכן העניינים של הספר
- לפרק הקודם: כירורגיה של כיס המרה ודרכי המרה
- לפרק הבא: כירורגיה של הכבד
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא