הבנת שפת האכילה וטיפול אינטגרטיבי - Eating disorders - understanding the eating language and an integrative treatment

הדפס

הבנת שפת האכילה וטיפול אינטגרטיבי
Eating disorders - Understanding the eating language and an integrative treatment
שמות נוספים	גישה אינטגרטיבית לטיפול בלקויות אכילה
יוצר הערך	פרופ' זמיר הלפרן ואיילת קלטר

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – תזונה

ראו גם – שפת האכילה - Eating dialouge

מרבית האוכלוסייה סובלת מהקשר שבין מזון ובעיות בריאות. כיום, אנשים רבים אינם יודעים מה, כמה, מתי ואיך לאכול. עקב כך, האכילה, שאמורה להיות אינטואיטיבית וטבעית, מנוהלת מתוך הפרעה בתפיסת המזון, האכילה ודימוי הגוף (Body image). אכילה המבוססת על איסור, פחד ואשם, ולא על בחירה והקשבה לגוף מעוררת ליקוי ב"שפת האכילה", שהיא תולדה של תרגום העובדות בראי העצמי.

אי ההצלחה בדרך הטיפול הרפואי (תרופתי ותזונתי) בהפרעות האכילה העצים ליקוי זה וגרר התפתחות ליקויים בהתנהגויות האכילה.

הבנת שפת האכילה מהווה את הבסיס ליכולת לטפל בליקויים שבהתנהגויות האכילה.

רקע כללי

בשנים האחרונות הולך ומתרחב השיח הציבורי סביב מזון ואכילה. שיח זה הינו פועל יוצא של חוסר התאמה מתמשך בין צורך קיומי באכילה והעונג שהיא מייצרת, לבין הסבל הנלווה לה, הקושר אותה לתמותה ולתחלואה. הנתונים הנאספים בספרות קושרים את האוכל והאכילה עם השמנה, מחלות מערכת העיכול, הפרעות אכילה, מחלות לב, סרטן, סוכרת, אסתמה, יתר לחץ דם, התסמונת המטבולית, דיכאון, לחץ (Stress) ועיוות בדימוי הגוף.

מארג היחסים של האדם עם המזון והאכילה הוא סבוך. המזון מהווה את הבסיס לקיומו של האדם, אבל הוא גם משקף היסטוריה ויחסים בין אישיים, מגלם דואליות פנימית של אמון מול שליטה, מניעה מול אפשור, קבלה מול דחייה ורעב מול שובע.

האכילה הופכת למורכבת יותר על רקע של:

• נטייה גנטית
• תפיסות תרבותיות (אידיאל הרזון) וחברתיות המעוגנות בתהליכי המדיקליזציה (Medicalization, הגדרה של התנהגות מסוימת כבעיה רפואית) ומניחות שהשמנה היא מחלה (Kopelman et. al.2009)
• סביבה מעודדת השמנה (Obesogenic environment)
• כישלון הטיפול המכאניסטי (תרופות ודיאטה) בבעיית ההשמנה

שפת האכילה

שפה היא מערכת מורכבת של סימנים, המכילה סמלים, דימויים, קולות, הבעות פנים ומחוות. שפת האכילה היא השפה שמנהלת את התנהגויות האכילה ותפיסת הגוף.

האדם משתמש בשפה בשני ממדים: הראשון משמש לדיבור, לכתיבה, לציור, לשירה, לריקוד, למשחק ועוד, בעוד השני משמש לחשיבה, לדמיון, לחלומות בהקיץ, לתכנון, לניתוח, לדאגה, לפנטזיה וכדומה. השפה משמשת כלי מחשבתי המאפשר לתכנן, לחלוק ידע, ללמוד מהעבר, לדמיין דברים שאינם קיימים ולנסות לממש אותם, אבל גם כאמצעי לשקר, לייצר מניפולציות, להתחבא, להשמיץ, לשפוט, לייצר דעות קדומות, להעלים כאב מן העבר, להפחיד את עצמנו על ידי דמיונות של דברים לא נעימים שיתרחשו בעתיד, להשוות, לבקר, לגנות ועוד (Harris, 2009).

שפת האדם מהווה מטפורה למה שנהוג לכנות ה-Mind ‏(Harris, 2009). ה-Mind הוא מכונת מילים ייחודית, משוכללת (יובל, 2011), בעלת השפעה רבה על ההתנהגות ככלל ועל התנהגויות האכילה בפרט.

הפרעה בשפת האכילה מובילה להתפתחות של לקויות בהתנהגויות האכילה המלוות בסבל רב.

ליקויים בהתנהגויות האכילה

בבואנו לבחון את הליקויים בהתנהגויות האכילה, יש לבחון אותם על רקע שתי תפיסות הבריאות הקיימות היום ועל רקע שפות האכילה הנגזרות מהן. האחת היא תפיסת הבריאות הנשענת על המודל הפתוגני (כלומר על מקור החולי - נקראת הגישה המכאניסטית, הביו-רפואית) ועיקרה התמקדות בחולי. השנייה היא תפיסת הבריאות הנשענת על המודל הסלוטוגני (מקור הבריאות) המתמקדת בבריאות (Antonovsky ,1996).

המודל הפתוגני

המודל הפתוגני מניח שהאורגניזם האנושי הוא מערכת בעלת מבנה מכני, אשר מדי פעם מותקפת בידי פתוגן וניזוקה, באופן אקוטי, כרוני או קטלני. מודל זה מניח, בין השאר, שהבסיס לבריאות תקינה נשען על היעדר גורמי סיכון, ועל כך שהצורך ליצירת שינוי הוא הרצון למנוע תחלואה ותמותה מוקדמת. הגישה הממוקדת משקל (פרדיגמת הדיאטה) נשענת על תפיסה זו, ומניחה שהפחתת משקל (המהווה גורם סיכון) הכרחית לשיפור המצב הבריאותי (Byham-Gray., et al. 2005‏ ;Bronwell, 2004‏).

גישה זו הובילה לבניית שפה המנהלת את האכילה - שפת הדיאטה.

שפת הדיאטה

שפה זו מנוהלת מתוך שליטה, הפחדה ואיום ומתוך תכתיב חיצוני המורה מה לאכול, מתי וכמה, איך להרגיש ומה לחשוב לפני, במהלך ואחרי האכילה.

כדי להמחיש זאת נתבונן על מכונת המילים ועל דוגמאות מהמחשבות השגורות בפיה: "פיצה זה מאכל מסוכן", "עוגה היא דבר נוראי ומשמין", "אם תהיי שמנה איש לא ירצה אותך", "שמן הוא עצלן ומפסידן", "תאכלי עכשיו ואחר כך תמנעי". ההצמדות האוטומטית למחשבות הללו צובעת את העדשות דרכן האדם רואה את עולם האכילה. הצמדות זו, הנקראת הדבקה קוגניטיבית (Cognitive fusion), גורמת לאדם להתנהל מתוך אותן מחשבות באופן חד ממדי ונוקשה. כך למשל, אצל מרבית האנשים, מפגש עם אדם שמן מעורר יחס שלילי ודחייה היות וה-Mind מאותת מחשבות האומרות: "האיש הזה עצלן, חסר כוח רצון, לא אינטליגנטי". כמו כן, במפגש עם עוגת קרם ה-Mind יאותת את המחשבות: "זה אסור", "משמין", "לא בריא", מה שיעודד הימנעות ורגשות אשם. ההצמדות למחשבות אלו תכתיב אף היא את אופן ההתנהגות ולא תאפשר לאכול את העוגה מתוך מקום מהנה ומענג, וייתכן שאף תעורר לאחר האכילה התקף זלילה ואובדן שליטה על האכילה.

ההצמדות הקוגניטיבית למחשבות הופכת לזו המנהלת את התנהגויות האכילה ואת תפיסת העצמי, והופכת לרודן השולט בחייו של האדם, הגורם סבל רב.

עצם העיסוק הפנימי ביחסים ובקשרים המילוליים השליליים שמייצר ה-Mind – "למה אני כזה?", "אני חייב לרדת במשקל", "למה אני כל הזמן רעב?", "למה זה מגיע לי?", "למה אני כזה חסר כוח רצון?", "מה יהיה איתי?", יכול להזיק. ניסיונות פסיביים חוזרים ונשנים להבין, להעריך, למצוא סיבות, או לבחון ולשקול את התוצאות האפשריות של מחשבות שליליות מחמירים את המצב עוד יותר, בין השאר מכיוון שהם מעצימים את הזמינות ואת המורכבות של הרשתות המילוליות הבעייתיות הללו. תהליך זה נקרא הסתבכות קוגניטיבית (Cognitive entanglement) והוא נובע באופן ישיר מההצמדות למחשבות (יובל, 2011).

כאשר כל מה שיש ל-Mind להגיד על המציאות נתפס כמציאות עצמה, אזי הוא הופך לגורם המכתיב והמנהל את החיים ככלל ואת האכילה בפרט. הסתבכות קוגניטיבית זו, בניגוד למטרותיה, כאשר היא מתרחשת באופן תכוף וחוזרת שוב ושוב לאותם נושאים ובעיות, איננה מסייעת לפתור דבר, אלא רק מעמיקה את הקושי (יובל, 2011). ואכן, אדם המנוהל מתוך שפת הדיאטה, השקוע עמוק בתוך אותה מטחנת מילים וחפירה מתמשכת, אכילתו היא לקויה, ההערכה העצמית שלו (Self esteem) ירודה והוא נמצא באופן כמעט תדיר בתהליך מתמיד של עליה במשקל (Lillis, et al.,2009). עולמו הופך להיות עולם המנוהל מתוך רומינציה (Rumination), מונח אותו ניתן לתרגם כ"העלאת גירה מחשבתית".

מנגנון ההימנעות הפרדוקסלי

כדרך התמודדות עם מכונת המילים המאיימת וההצמדות אליה, מפתח האדם אין ספור ניסיונות בריחה, כגון הימנעות ממאכלים מסוימים, פעילות גופנית אינטנסיבית, תוכניות הרזיה, הסתגרות והימנעות ממגע חברתי ועוד.

ניסיונות הבריחה אכן נמצאים לעיתים כיעילים לטווח הקצר, אך בטווח הארוך הם דווקא מעצימים את הבעיה ומרחיקים את האדם מערכיו ומאיכות חייו ומובילים אותו להתקפי זלילה, אובדן שליטה על האכילה, הערכה עצמית ירודה, הצמדות חוזרת ונשנית לדיאטות ועוד. ניסיונות בריחה אלה מכונים הימנעות מחוויה (Experiential avoidance)‏ (Hayes,. & Wilson, 1996).

טכניקות ההימנעות אכן נמצאות יעילות כאשר משתמשים בהן כדי לפתור בעיות בעולם החיצוני (למשל, אם יורד שלג – אפשר ללבוש מעיל, להתחבא במקום יבש), אולם, כאשר מנסים להימנע באופן כרוני מאירועים רגשיים, מתחושות או מחשבות המתרחשים בתוך ה-Mind עצמו, שיעורי ההצלחה פוחתים באופן משמעותי.

ההימנעות מחוויה בעולם האכילה באה לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים:

• התנהגויות האכילה
• תפיסת המשקל

בהתנהגויות האכילה: ההימנעות מאכילה ועצם הגבלתה נמצאת יעילה לפרקי זמן קצרים בלבד. מאוד לא יעיל להגיד לאדם שדואג "תפסיק לדאוג". גם לא יעזור אם נגיד לו כאשר זיכרונות עצובים מציפים אותו: "תפסיק להיזכר", כדוגמת "אל תחשוב על פיל ורוד". ההוראה "תפסיק לחשוב" פשוט אינה עובדת. נהפוך הוא, היא מעצימה את ההתעסקות דווקא באותה מחשבה שאנו מנסים להכחיד. באכילה קורה דבר דומה: אם נאמר לאדם "אל תאכל לחם", הרי שמרגע זה כל מעייניו יהיו עסוקים בניסיונות להימנע מהלחם. לפרקים זה עוזר אבל סופן של הימנעויות אלה הוא, במרבית המקרים, אובדן שליטה על האכילה ולעיתים אף זלילה חסרת מעצורים דווקא של אותו סוג מאכל ממנו מנסים להימנע (Jansen et al., 2007). יתרה מזו, מחקר בתחום מראה שאלו שהיו עסוקים בניסיונות הימנעות יהיו עסוקים קוגניטיבית במחשבות סביב האכילה יותר מאנשים אחרים, גם זמן רב לאחר סיום הדיאטה (Maura et al., 2008, Birch 2003).

מה שנכון להתנהגויות האכילה נכון גם לחוויות המשקל. ההימנעות והפחד מלהיות בעודף המשקל ומההכרה שאין כרגע פתרון אמיתי המאפשר להשיל את המשקל ולשמרו לאורך שנים, מובילים לאחיזה בכל דרך שתבטיח הורדת משקל וגם תעזור לאדם להימלט מכל חוויה שמזכירה לו את היותו בעודף משקל ("לא אצא לאירועים וכך לא אתקל באוכל מפתה ואף אחד לא יראה כמה עליתי במשקל", "לא אקנה בגדים", "מחר אתחיל דיאטה"). הימנעויות אלה מובילות למעגלי דיאטה-הרזיה-השמנה, שאינם נגמרים ואשר מובילים למעגל שעיקרו סבל והשמנה. לעיתים, הימנעויות מחוויה מסוג זה מאפשרות אמנם הקלה קצרת-טווח אבל במחיר גבוה בטווח הארוך (Pearson et al., 2010).

שפת הדיאטה הפכה את האכילה הבריאה לשם נרדף לדיאטטי ומרזה ושיבשה את ההתייחסות למזון, לאכילה ולגוף (Neumark-Sztainer et al., 2007, ‏Polivy et al., 2005,‏ Ricciardelli et al., 2001 Jansen et al., 2007 ,‏2003 Birch et al). השימוש בה מוביל במקרים רבים, באופן פרדוקסלי, דווקא לאכילה לא בריאה, להיעדר פעילות גופנית, לירידה בהערכה העצמית ובדימוי הגוף‏ (Paxton et al., 2006‏; 2006 .Neumark-Sztainer et al), לאפליה חברתית על רקע משקל (Fat discrimination) ‏(Danelsdottir et al., 2010 ;‏ Muennig, 2008;‏ Wang et al.,2004) ולהעצמת ההשמנה (2003 ,.Fieldet al‏; Mann et al., 2007‏; Hill 2004‏, Neumark-Sztainer et al., 2007). פאנל מומחים שכונס על ידי הארגון הבריאות העולמי (NIH ,‏National Institutes of Health) סיכם זאת כשאמר: "שליש עד שני שליש מהמשקל עולה תוך שנה מסיום תהליך ההרזיה וכל היתרה תוך חמש שנים" (Bacon and Aphramor, 2011).

המודל הסלוטוגני

תפיסת הבריאות של המודל הסלוטוגני מתמקדת בבריאות ומתייחסת אל האדם כשלם - כבעל גוף, מחשבה, רגש וחיים חברתיים. בריאות בראייה זו, היא היכולת של האדם לקדם את היסודות החזקים והבריאים שבו, לצורך שיפור בריאותו ואורחות חייו, גם במצבים המוגדרים כמחלה ולא רק בהיעדרה.

בהנחת היסוד עומדת התפיסה שמוטב להתמקד במשאבים וביכולות לייצר בריאות, מאשר להתמקד בסיכונים ובתחלואה. המודל מניח שאין לזהות אדם אנושי, מורכב ועשיר בתכונות, עם מחלה מסוימת, נכות ייחודית או כל תכונה ספציפית אחרת. המוטיבציה לשינוי תהיה נעוצה דווקא בקידום ההנאה והאושר (Twohig et al.2003, Antonovsky 1996).

בריאות בכל מידה כתפיסה טיפולית

בריאות בכל מידה (HAES ,‏Health At Every Size) היא תפיסה טיפולית הצוברת תאוצה בקרב אנשי מקצוע. הטיפול באמצעות תפיסה זו לא מתמקד בהעלמת הבעיה - השמנה, עודף משקל ובעיות אכילה ואף לא מלמד את המטופל דרך אחרת לשליטה באכילה או במשקל גופו. במקום זאת, הטיפול מתמקד בקבלה (Acceptance) של ההשמנה ובקשיבות (Mindfulness) להתנהגויות האכילה, כדרך שונה המתבוננת על עולם המשקל, המזון והגוף ואומרת שההשמנה היא חלק מהחיים ולא סיבה להיעדר חיים ‏(Eifert et al., 2005). כלומר, אין כאן ניסיון להעלים את הסימפטומים של ההשמנה (כי ממילא לא יודעים איך) או להילחם בהם, שכן המאבק בהם מסתיים לרוב בכישלון צורב. מדובר בניסיון לשנות את היחסים עם ההשמנה ולהוביל את האדם לחיים בריאים ומלאים למרות ויחד עם קיומה, כך שתתפתח האפשרות לנרמל את האכילה והיחסים עם הגוף (קלטר, 2011).

בבסיסה של התפיסה עומד רעיון מרכזי האומר שההתמקדות במשקל הגוף כאינדיקציה לשיפור בריאות ואיכות חיים לא רק שאינה פותרת את בעיית ההשמנה, אלא אף מעצימה אותה. יתרה מזו, שימת דגש על פעילות גופנית ואכילה בריאה ומענגת, אכילה המשוללת חיבור למשקל הגוף, יכולה לשפר את ממדי התחלואה הפיסית והנפשית, גם מבלי שיחול שינוי של ממש במשקל הגוף (Brown et al. 2009;‏ Bacon et al. 2002;‏ Bacon and Aphramor, 2011;‏ Lavie et al., 2009, ‏Orphana et al.,2010). תפיסה זו מובילה לטיפול באותם דברים שהם כן ברי שינוי, קרי, הליקויים בהתנהגויות האכילה.

אכילה היא פעולה בסיסית שאצל מרבית האנשים היא משובשת. היא מנוהלת מתוך פחד, תחושת אשם ואיום, תוך תנועה חדה בין אובדן שליטה והתקפי זלילה לבין דיאטות, רצון לרזות, הימנעויות וחוקים. תהליך נרמול האכילה מצריך, אם כן, הבנה של שפת האכילה ושל הליקויים העומדים בבסיסה.

הליקויים בהתנהגויות האכילה מופעלים על יד ה-Mind המורכב, המורה לאדם מה לחשוב ואיך להתנהג, מה שכובל אותו להתנהגויות שסופן פוגע ומייצר סבל רב. האדם נכבל באזיקים לאותה שפה והשימוש בה נוטע אותו עמוק בתוך מעגל הסבל. בעצם, האדם הוא זה היוצר של "המחלה" והוא זה הכובל עצמו באזיקים אליה. לכן, הטיפול יתמקד באדם ולא באותה "מחלה", כביכול.

הצלחת הטיפול בהתנהגויות האכילה מחייבת אינטגרציה של גישות מתקדמות ומוכחות, המשלבות טכניקות מתחומים שונים, כדוגמת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT ,‏Cognitive Behavior Therapy) וגישות הגל השלישי של ה-CBT המבוססות קשיבות לצד קבלה, כמו שמדגיש הטיפול מחויב-קבלה (ACT ,‏Acceptance Commitment Therapy).

עם זאת, יש לזכור שהתנהגויות האכילה הופכות מורכבות יותר כאשר בוחנים אותן על רקע חברתי-תרבותי, ועל רקע הקושי של הפרט להפריד את עצמו בצורה שתאפשר לו לנרמל את התנהגויותיו ואת יחסיו עם הגוף ולקדם את בריאותו. הקושי להתנתק מאובייקטים מסוימים אינו רק חיצוני אלא גם פנימי, וכדי שתהליך הטיפול יצליח יש צורך להשאיר מאחור לא רק את האובייקטים אלא גם את טעמם. יש להרחיק את המסרים החברתיים המהווים חלק מתעשיית הרזון והדיאטות אבל גם את המשקעים שהם הותירו באדם. אותם משקעים הם המכתיבים לאדם את התנהגויות האכילה שלו ואת אופי יחסיו עם הגוף ועם העצמי שלו.

הטעם אינו שייך לאובייקט אלא דווקא לסובייקט, בין אם אובייקט מסוים מעורר אותו בסובייקט עצמו, או שהסובייקט עצמו "מטיל" אותו על האובייקט. המציאות מורה שגם כאשר החיצוניות מנותקת - הטעם נשאר, מה שמעיד עד כמה התכנים החיצוניים (מודל הרזון ותפיסת ההשמנה כמחלה) הופנמו והפכו לחלק אינטגרלי מהחיים, כך שהם מנהלים את התנהגויות האכילה והיחסים של האדם עם גופו, גם בהיעדרם הממשי. מכאן שתהליך ההרחקה הקוגניטיבית חייב לחול לא רק על "החיצוניות החיצונית" אלא גם על "החיצוניות הפנימית" (דני רווה 2010). כל אלו הופכים את הטיפול בלקויות האכילה למטרה מורכבת, הנמצאת בתווך יחסי הגומלין בין הפרט לחברה.

לקבלה יש, אם כן, חשיבות עליונה בתהליך. היא אינה ויתור. היא ההכרה בכך שניסיונות השליטה הן הבעיה ולא הפתרון.

שפת האכילה האינטואיטיבית

הקבלה היא היכולת להניח לשינוי שאינו אפקטיבי, בלתי אפשרי למימוש ובעיקר מזיק. זאת כדי לפתוח את הדלת לשינוי שיכול להתאפשר ולהתקיים – טיפול בלקויות האכילה שיוביל לנרמול האכילה והיחסים עם הגוף ולרכישת שפת האכילה האינטואיטיבית, שהיא אכילה קשובה (Mindful eating). אכילה כזו הינה נגזרת של הגישות הממוקדות בריאות. שפת אכילה זו מניחה שלכל אדם יש קודים סובייקטיביים פנימיים לרעב ולשובע ושהיענות לקודים אלה תוביל את האדם למשקל הגוף הנכון לו ולשימור התנהגויות אכילה בריאות (Bégin et al., 2007; Bacon et al., 2005).

תהליך זה מצריך קשיבות, הפניית תשומת הלב בצורה מיוחדת שמאפשרת צפייה בתודעה באופן מכוון, ברגע ההווה, וחווית דברים מבלי לשפוט או לפרש אותם. זו היכולת לשים לב ברגע נתון, כאן ועכשיו, למחשבות, לרגשות ולתחושות שעולות, אם הן חיצוניות ואם הן פנימיות, מבלי להסתבך או להיצמד לביקורת או לשיפוט ומבלי לרצות שהדברים יהיו אחרת מכפי שהם (Chozen J.B. 2009ׂ). אימון מתמשך בטכניקות של קשיבות מוביל לתחושה והכרה ב"אני כצופה" (Observer self). נקודה זו מאפשרת זווית הסתכלות העוזרת לראות את העצמי צופה ולהיות מודע לתודעה. זה מקום אשר ממנו צופים על החוויות וההתנסויות מבלי להיצמד על ידיהן (Forman, E.M. et.al., 2007). מקום זה מאפשר צפייה והרחקה קוגניטיבית של המחשבות האוטומטיות הנאמרות מתוך שפת הדיאטה, המנהלות והיוצרות את הליקויים בהתנהגויות האכילה.

השימוש ביכולת ההפרדה יעשה כאשר נראה שהמחשבות משמשות מחסום לחיים מלאים מתוך ערכי הבריאות והרווחה (Well being) של האדם. היפרדות והרחקה אלו תקננה מספר יכולות:

• להסתכל על המחשבות מבחוץ במקום מתוכן
• לשים לב למחשבות ולא להיתפס על ידיהן
• לאפשר למחשבות לבוא וללכת במקום לאחוז בהן או להיאחז על ידיהן

תהליך זה מאפשר לכל אדם לראות את השפה המנהלת את התנהגות האכילה שלו, ואת האופן בו היא פוגעת באכילה ובתפיסת הגוף שלו. התבוננות זו מאפשרת לאדם להניח לשפת הדיאטה על כל המשתמע ממנה ולהיות אדון להתנהגויות האכילה שלו, וגם לנהל את אותן ההתנהגויות מתוך מקום של בחירה והקשבה מלאה לצרכים שלו לרעב ולשובע, לעונג ולמלאות. זוהי שפת האכילה האינטואיטיבית.

גישה אינטגרטיבית חדשה לטיפול בהפרעות אכילה (IEAT ‏,Integrative Approach for treating Eating Related Disorders) היא גישה המטפלת בליקויי האכילה מתוך ראיה אינטגרטיבית שמתמקדת באדם ולא ב"מחלה", כאשר הציר המרכזי המאפיין אותה הוא ראייה מקדמת בריאות, המתבססת על המשאבים המצויים בתוך האינדיבידואל, מתוך היותו חלק בלתי נפרד מהחברה הסובבת אותו.

ביבליוגרפיה

• Flegal KM, Graubard BI, et al. Excess Deaths Associated With Underweight, Overweight, and Obesity. JAMA 2005;293:1861-67.

• Flegal KM, Graubard BI, et al. Cause-Specific Excess Deaths Associated With Underweight, Overweight, and Obesity. JAMA 2007;298:2028-37.

• Antonovsky A. (1996) The salutogenic model as a theory to guide health promotion. Health Ppromotion International. Vol. 11, No. 1. Oxford University

• Bacon, L., Keim, N.L., Van Loan, M.D., Derricote, M., Gale, B., Kazaks, A. & Stern, J.S. (2002). Evaluating a ‘non-diet’ wellness intervention for improvement of metabolic fitness, psychological well-being and eating and activity behaviors. International Journal of Obesity, 26, 854–865

• Bacon, L., Stern, J.S., Van Loan, M.D. & Keim, N.L. (2005) Size acceptance and intuitive eating improve health for obese, female chronic dieters. J Am Diet Assoc. 5(6):929-936.

• Bacon L. and Lucy A. (2011) Weight Science: Evaluating the evidence for a paradigm Shift. Nutrition Journal, 10:9doi:10.1186/1475-2891-10-9

• Bégin, C., Tremblay, A., Mongeau, L., Boivin, S., Lemieux, S. & Provencher, V. (2007). Short-Term Effects of a “Health-At-Every-Size” Approach on Eating Behaviors and Appetite Ratings., Obesity, Vol. 15 No. 4, 957.

• Birch, L.L., Fisher, P.J. & Davison, K.K. (2003). Learning to overeat: maternal use of restrictive feeding practices promotes girls’ eating in the absence of hunger. Am J Clin Nutr, 2, 78:215–20.

• Brown, L.B. (2009). Teaching the ‘‘Health at Every Size’’ Paradigm Benefits Future Fitness and Health Professionals. Journal of Nutrition Education and Behavior, Volume 41, Number 2.

• Bronwell, K.D. (2004). The LEARN program for weight control. (7th ed.). American Health: Dallas, TX 1997. J Hum Nutr Diet. 2004; 17(6):503-12.

• Byham-Gray, LD, Gilbride, JA, Dixon, LB, Stage, FK. Evidence-based practice: What are dietitians' perceptions, attitudes, and knowledge? J Am Diet Assoc. 2005;105: 1574-1581. Vol.: (2005).

• Chozen J.B. (2009) Mindful Eating. Shambala Boston & Lindon.

• Danelsdottir, S., O’Brien, K.S. & Ciao, A. (2010). Anti-Fat Prejudice Reduction: A Review of Published Studies. The European J of obesity - Obese Facts, 3:47–58

• Eifert G.H. and Forsyth J.P. (2005) Acceptance Commitment Therapy for Anxiety Disorder. New Harbinger Publication, Inc.

• Field, A.E., Austin, S.B., Taylor, C.B., Malspreis, S., Rosner, B., Rockett, H.R., Gilman, M.W. and Colditz, G.A. (2003a). Relation Between Dieting and Weight Change Among Preadolescents and Adolescents. Pediatrics, Vol. 112 No. 4, October, pp. 900-906.

• Forman, E.M., Hoffmana, K.L., McGratha, K., Herberta, J.D., Brandsmab, L.L. & Lowea, M.E.. (2007). Comparison of acceptance- and control-based strategies for coping with food cravings: An analog study. Behaviour Research and Therapy, 45, 2372–2386.

• Harris H. (2009). Act Made Simple. New Harbinger Publication, Inc.

• Hayes, S.C. & Wilson, K.G., Experiential Avoidance and Behavioral Disorders: A Functional Dimensional Approach to Diagnosis and Treatment. Journal of Consulting and Clinical Psychology. 1996 Vol. 64 No. 6, 1152-1168.

• Hill, A.J. (2004). Does dieting make you fat? British Journal of Nutrition, 92, Suppl. 1, S15–S18

• Jansen, E., Mulkens, S. & Jansen, A. (2007). Do not eat the red food!: Prohibition of snacks leads to their relatively higher consumption in children. Appetite, 49, 572–577.

• Kopelman Peter G. (Editor), Caterson Ian D. (Editor), Dietz William H. (Editor)

Clinical Obesity in Adults and Children, 3rd Edition November 2009, Wiley- Blackwell.

• Lavie, C.J., Milani, R.V., Ventura, H.O. (2009). Am Coll Cardiol, Obesity and Cardiovascular Disease Risk Factor, Paradox, and Impact of Weight Loss, 53:1925-1932

• Lillis, J., Hayes, S. C., Bunting, K., & Masuda, A. (2009). Teaching acceptance and mindfulness to improve the lives of the obese: A preliminary test of a theoretical model. Annals of Behavioral Medicine, 37, 58-69.

• Mann, T., Yomiyama, A.J., Wesling, E., Lew, A-M., Samuels, B. & Chatman, J. (2007). Medicare's Search for Effective Obesity Treatments: Diets Are Not the Answer. Am Psychol, pp. 220-33.

• Maura, L., Scott, S.M., Nowlis, N. Mandel, A., Morale, C. (2008). The Effects of Reduced Food Size and Package Size on the Consumption Behavior of Restrained and Unrestrained Eaters. Journal of Consumer Research, Inc. Vol. 35.

• Muennig, P. (2008). The body politic: the relationship between stigma and obesity-associated disease. BMC Public Health, 8:128

• Neumark-Sztainer, D., Wall, M., Guo, J., Story, M., Haines, J. and Eisenberg, M. (2006). Obesity, Disordered Eating, and Eating Disorders in a Longitudinal Study of Adolescents: How Do Dieters Fare 5 Years Later? J Am Diet Assoc, 106:559-568.

• Neumark-Sztainer, D, Wall, M., Haines, J., Story, M. & Eisenberg, M.E. (2007). Why Does Dieting Predict Weight Gain in Adolescents? J Am Diet Assoc, 107: 448-455

• Orphana, H.M., Berthelot, J-M., Kaplan, M.S., Feeny, D.H., McFarland, B. & Ross, N.A. (2010). BMI and Mortality: Results from a National Longitudinal Study of Canadian Adults. Obesity, 18 1, 214–218.

• Paxton, S.J., Peter, B., Hannan, J., Stat, S., Haines, J. & Story, S. Does Body Satisfaction Matter? Five-year Longitudinal Associations between Body Satisfaction and Health Behaviors in Adolescent Females and Males. Journal of Adolescent Health, 39 (2006) 244–251

• Pearson A.N., Heffner M. & Follette V.M. (2010) Acceptance Commitment Therapy for Body Image Dissatisfaction. New Harbinger Publication, Inc.

• Polivy, J., Coleman, J. & Herman, C.P. (2005). The effect of deprivation on food cravings and eating behavior in restrained and unrestrained eaters. Int J Eat Disorder, 38(4):301-9.

• Ricciardelli, L.A. & McCabe, M.P. (2001). Children's body image concerns and eating Disturbances: A Review of the literature. Psychological Review, Vol. 2, No. 3, pp. 325-344.

• Twohig P.T. and Kalitzkus V. Interdisciplinary perspective on health illness and disease edited by (2003) Kumshaus. Zurich

• Tornkek N.( 2010). Learning RFT. Context Press (An Imprint New Harbinger Publication, Inc.)

• Wang, S.S., Brownell, K.D. & TA Wadden, … (2004). The influence of the stigma of obesity on overweight Individuals. International Journal of Obesity, 28, 1333 – 1337.

• יובל, י. (2011). טיפול באמצעות קבלה ומחויבות (ACT): תיאוריה ופרקטיקה. בתוך: טיפול קוגניטיבי התנהגותי: עקרונות טיפוליים. עורכים: צ. מרום, א. גלבוע (עורכים), הוצאת דיונון.

• קלטר, א. (2011). כולנו אנשים אמיתיים – דיאטה הכישלון המצליח ביותר בעידן המודרני. הוצאת רימונים.

• רווה ד. (2010) חוטים פילוסופיים ביוגה של פטנג'לי . קו אדום כהה, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' זמיר הלפרן, מנהל המערך המשולב למחלות דרכי העיכול והתזונה במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל אביב ומנהל המעבדה האוניברסיטאית לחקר מחלות דרכי העיכול והתזונה. ואיילת קלטר, דיאטנית קלינית מומחית לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה, מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה.