כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "צניחת דיסק בין חולייתי - טיפול בכאב באמצעות הזרקת סטרואידים אפידורלית - Intervertebral disc prolapse - pain management with epidural steroid injection"
מתוך ויקירפואה
| (22 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
| − | |||
{{מחלה | {{מחלה | ||
| − | |תמונה= | + | |תמונה=[[קובץ:Lagehernia.png|250px]] |
|כיתוב תמונה= | |כיתוב תמונה= | ||
|שם עברי= צניחת דיסק בין חולייתי - טיפול בכאב באמצעות הזרקת סטרואידים אפידורלית | |שם עברי= צניחת דיסק בין חולייתי - טיפול בכאב באמצעות הזרקת סטרואידים אפידורלית | ||
| שורה 14: | שורה 12: | ||
}} | }} | ||
{{הרחבה|כאב גב}} | {{הרחבה|כאב גב}} | ||
| + | הזרקת [[סטרואידים]] אפידורלית (Epidural), היא דרך טיפול שכיחה מזה שנים ב[[כאב]] שורשי (Radicular) הנגרם על ידי [[צניחת דיסק בין חולייתי]]. הבסיס המנגנוני לפעולה הוא, ככל הנראה, הפחתת דלקת ובצקת בסביבות הדיסק הפרוץ ושורש העצב הסמוך לו. למרות היעדר הסכמה בין החוקרים השונים לגבי יעילות הפעולה, נראה כי יש לה השפעה משככת כאב משמעותית לטווח של מספר שבועות, אם כי יעילות הפעולה לטווח הארוך (חודשים-שנים) לא הוכחה, ולא ברורה מידת השפעתה על סימנים ותסמינים נוירולוגיים נוספים, כמו חולשת שרירים או ליקויי תחושה. סיבוכי הפעולה נדירים. מכאן שיש להתייחס אל הטיפול כאל התערבות תסמינית, שנועדה להפחית את הכאב למשך שבועות ספורים, ולא כאל טיפול שירפא את הדיסק הפרוץ. הפעולה נחשבת לבטוחה כאשר היא מתבצעת תוך הקפדה על כללי בטיחות מקובלים. | ||
| − | + | ==צניחת דיסק בין חולייתי== | |
| − | + | כאב שורשי משני לצניחת דיסק בין חולייתי הוא השכיח מבין תסמונות ה[[כאב עצבי|כאב העצבי]]. התסמונת תוקפת על פי רוב, אנשים בגילאי הביניים (גילי 45-65). שכיחותה באוכלוסייה הכללית מוערכת ב-1%-5%, ולכן היא בעיה בעלת משמעויות רפואיות וכלכליות נרחבות. האזור המותני נפגע בשכיחות הגבוהה ביותר, בעיקר המקטעים המותניים הנמוכים (97% מפריצות הדיסק המותניות קורות בגבהים L4-5 ו-L5-S1). האזור הצווארי שני בשכיחותו להיפגע, ואילו מקטעים בבית החזה נפגעים בתדירות נמוכה הרבה יותר, משום שהם נתונים להגנת כלוב הצלעות. | |
| − | + | לדיסק הבין-חולייתי שני מרכיבים עיקריים: ליבת הדיסק (Nucleus pulposus) שהוא "בולם הזעזועים" בין חוליות עמוד השדרה, וטבעת חיצונית (Annulus fibrosus) הכולאת בתוכה את הליבה. הדיסק הבין-חולייתי המותני נתון בלחץ רב (הוא נושא כ-90% ממשקל הגוף), והוא חשוף לתנועות, לחבלות ולזעזועים. גורמים אלה מביאים לכך שהוא עובר עם הזמן שינויים ניווניים (שחיקת הדיסק), הבאים לידי ביטוי חזותי באמצעי הדמיה, כמו [[טומוגרפיה ממוחשבת]] (CT, {{כ}}Computed Tomography) או [[הדמיה בתהודה מגנטית]] (MRI, {{כ}}Magnetic Resonance Imaging). שינויים ניווניים אלה כוללים (על פי דרגת חומרה עולה): | |
| + | # התייבשות הדיסק; | ||
| + | # הנמכת גובה הדיסק; | ||
| + | # בלט הדיסק אל מעבר לגבולות החוליות הסמוכות; | ||
| + | # בקע (פריצת) דיסק המבטא קרע של הטבעת החיצונית ופריצת חומר הליבה אל מחוץ לגבולות הטבעת; | ||
| + | # הַפְקָעַת (Sequestration) הדיסק - ניתוק חלק מחומר הדיסק מעיקר גוף הדיסק, ולעתים נדידתו בתוך תעלת השדרה. | ||
| − | + | ==קליניקה== | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | בקע דיסק הוא לעתים קרובות אירוע חד המתבטא ב[[כאב גב]] או צוואר, ובסמוך אליו הופעת כאב שורשי המפציע לאורך הדרמטום (Dermatome) המעורב. צניחת דיסק בין חולייתי מותנית בגובה L5 לדוגמה, עשויה לגרות את שורש S1 ולגרום לכאב המפציע אל העכוז, חלקן האחורי של השוק והירך ותחתית כף הרגל. עלולים להתלוות לכאב חולשת שרירי הסובך (כלומר צניחת העקב בזמן הליכה), היעדר החזרי הקרסול וחוסר תחושה בתחתית כף הרגל. עוצמת הכאב עשויה להיות גבוהה ביותר ולגרום לריתוק מלא של המטופל למיטתו. למרות חומרת התסמונת בזמן התרחשותה, מראים מחקרים קליניים, כי רוב הסובלים ממנה יזכו להחלמה תוך מספר שבועות עד חודשים. עובדה זו, מקשה במידה רבה על הערכת התוצאות ארוכות הטווח של ההתערבויות הטיפוליות השונות, המבוצעות בזמן התקף. רק במיעוט מן הלוקים בתסמונת, תידרש התערבות ניתוחית או שייוותר כאב כרוני. | |
| − | |||
| − | בקע | ||
==מטרת ההזרקה האפידורלית== | ==מטרת ההזרקה האפידורלית== | ||
| − | + | צניחת הדיסק הבין חולייתי, אם היא מתרחשת בסמיכות לשורש עצב, עלולה לגרום ללחץ ישיר על השורש ולכאב. נוסף על כך, קיימות עדויות שעל פיהן מתרחשת תגובה דלקתית סביב השורש המעורב, בין היתר עקב חשיפתו לחומרים מעודדי דלקת המצויים בריכוז גבוה בליבת הדיסק. תכלית ההזרקה האפידורלית היא לפיכך, לחשוף את האזור הנגוע לריכוז גבוה של סטרואידים ולהקטין את הלחץ והדלקת, שלהם נתון שורש העצב. | |
| − | + | מעשית, קיימות שתי שיטות הזרקה: האחת (מסורתית) היא הזרקה בין-לוחית (Interlaminar), כלומר החדרת מחט אל החלל האפידורלי בקו האמצע. השנייה (חדשה יותר) היא הזרקה דרך-נקב (Transforaminal) שבה מוחדרת המחט דרך הנקב העצבי, כלומר בגישה פירמידאלית (Pyramidal). | |
| − | ההבדל המשמעותי בין שתי שיטות ההזרקה הוא באופן שבו מתפזר החומר המוזרק בחלל האפידורלי. בהזרקה | + | ההבדל המשמעותי בין שתי שיטות ההזרקה, הוא באופן שבו מתפזר החומר המוזרק בחלל האפידורלי. בהזרקה הבין-לוחית, עיקר החומר מתרכז בחלקו האחורי של החלל האפידורלי, ואילו בהזרקה דרך-נקב, הסטרואידים מגיעים אל חלקו הקדמי של החלל האפידורלי, שבו ממוקם הדיסק הפרוץ. ייתכן כי יש לכך ביטוי במידת היעילות של שתי השיטות. |
[[קובץ: Discprolapse12.jpg |מרכז|400px]] | [[קובץ: Discprolapse12.jpg |מרכז|400px]] | ||
| שורה 42: | שורה 39: | ||
==יעילות הטיפול== | ==יעילות הטיפול== | ||
| − | מספר לא מועט של עבודות פרוספקטיביות מבוקרות אינבו נערכו במטרה להעריך את יעילות הטיפול. למרות זאת, אין עדיין | + | מספר לא מועט של עבודות פרוספקטיביות (Prospective) מבוקרות אינבו, נערכו במטרה להעריך את יעילות הטיפול. למרות זאת, אין עדיין הסכמה כללית באשר לכך, ולו בשל העובדה שתוצאות חיוביות של ההזרקה האפידורלית, הושגו ב-20% עד 95% מן המטופלים. שונות זו בתוצאות והיעדר יכולת להסיק מסקנות חד-משמעיות, הביאה לפרסומן של מספר מטה-אנליזות (Meta-analysis), שגם הן, מתברר, שונות בתוצאותיהן. בהסתמכם על 11 עבודות, מצאו Mc Quay & Moore {{כ}}{{הערה|שם=הערה1|McQuay H, Moore A. An evidence-based resource for pain relief 1998}} יעילות ברורה לטווח קצר (עד 60 יום), להזרקת סטרואידים על פני אינבו, ואילו לטווח ארוך יותר (12 עד 52 שבועות), נמצאה יעילות ברורה רק ב-4 מתוך 6 עבודות. שתי מטה-אנאליזות נוספות שפורסמו באותה שנה הגיעו למסקנות סותרות: באחת {{הערה|שם=הערה2|Watts RW, Silagy CA. A meta-analysis on the efficacy of epidural corticosteroids in the treatment of sciatica. Anaesth Intensive Care 1995;23(5):564-569}} נקבע כי הזרקת סטרואידים אפידורלית היא טיפול יעיל בכאב שורשי מותני-עצי (Lumbo-sacral), ואילו בשנייה {{הערה|שם=הערה3|Koes BW, Scholten RJ, Mens JM, et al. Efficacy of epidural steroid injections for low-back pain and sciatica: a systematic review of randomized clinical trials. Pain 1995;63(3):279-288}} נמצא כי יעילות הטיפול לא הוכחה. בסקירת ספרות כמותית נוספת של 19 עבודות מבוקרות {{הערה|שם=הערה4|Vroomen PC, de Krom MC, Slofstra PD, et al. Conservative treatment of sciatica: a systematic review. J Spinal Disord 2000;13(6):463-469}}, נמצא כי סטרואידים אפידורליים עשויים להיות יעילים ב[[סכיאטיקה]] (Sciatica). |
| − | + | ניתן למנות מספר סיבות אפשריות לחוסר היכולת להגיע למסקנות חד-משמעיות באשר ליעילות הטיפול: | |
| − | *העובדה כי רובם המכריע של הסובלים מכאב סכיאטי | + | *העובדה כי רובם המכריע של הסובלים מכאב סכיאטי מצניחת דיסק בין חולייתי, יחלימו תוך מספר שבועות עד מספר חודשים, מצמצמת ביותר את חלון הזמן שבו ניתן יהיה למדוד את השיפור המושג באמצעות טיפול, לדוגמה: במאמר שפורסם ב-NEMJ, {{כ}}{{הערה|שם=הערה5|Carette S, Leclaire R, Marcoux S, et al. Epidural corticosteroid injections for sciatica due to herniated nucleus pulposus. NEJM 1997;336(23):1634-1640}} טופלו 158 חולים בשלוש הזרקות אפידורליות, או בשלוש הזרקות אינבו, בהפרשים בני 3 שבועות בין כל שתי הזרקות עוקבות. במעקב שבוצע 3, 6 ו-12 שבועות לאחר ההזרקות, נמצא כי הטיפול בהזרקות הסטרואידים הביא לשיפור משמעותי, בהשוואה לקבוצת הביקורת, בכאב, במידת החסר התחושתי ובטווח תנועות הגב התחתון, אך ורק 3 ו-6 שבועות לאחר ההזרקה. מצד שני, לא היה הבדל אף לא באחד ממשתני המעקב לאחר 12 השבועות, ומסקנת המאמר נשאה לפיכך "גוון שלילי", תוך קביעה שהזרקת סטרואידים אפידורלית אינה מביאה לשיפור תפקודי; |
| − | *הסבר אפשרי נוסף לשונות בתוצאות נעוץ במיקום הדיסק | + | *הסבר אפשרי נוסף לשונות בתוצאות נעוץ במיקום הדיסק: |
[[קובץ: Discprolapse13.jpg |מרכז|400px]] | [[קובץ: Discprolapse13.jpg |מרכז|400px]] | ||
[[קובץ: Discprolapse14.jpg |מרכז|400px]] | [[קובץ: Discprolapse14.jpg |מרכז|400px]] | ||
| − | :בתמונה 2 | + | :בתמונה 2 נראה דיסק פרוץ בתוך תעלת השדרה ובתמונה 3 - דיסק פרוץ מחוץ לתעלת השדרה. בשני המקרים מדובר בתסמונת סכיאטית הנגרמת על ידי צניחת הדיסק הבין חולייתי, אלא שבמקרה הראשון, להזרקה האפידורלית הניתנת אל תוך תעלת השדרה, קיים סיכוי שהיא תהיה יעילה, ואילו במקרה השני, הסבירות שהזרקה לתוך תעלת השדרה תביא לשיפור היא נמוכה ביותר. יצוין שמיקום הדיסק הפרוץ (בתוך תעלת השדרה או מחוצה לה) אינו מצוין במרבית המחקרים הבוחנים את יעילות ההזרקה האפידורלית; |
* הסבר שלישי קשור לפתוגנזה של תסמונת הכאב. על פי ההבנה הקיימת כיום, עשויים שני מנגנונים להיות מעורבים ביצירת הכאב: | * הסבר שלישי קשור לפתוגנזה של תסמונת הכאב. על פי ההבנה הקיימת כיום, עשויים שני מנגנונים להיות מעורבים ביצירת הכאב: | ||
| − | # תהליך דלקתי סביב שורש העצב | + | # תהליך דלקתי סביב שורש העצב; |
| − | # לחץ מכני על שורש העצב | + | # לחץ מכני על שורש העצב על ידי הדיסק הפרוץ. |
| − | : | + | :אחת הדרכים לאפיין את המנגנון השלטני (Dominant), היא בשימוש בבדיקה תחושתית-כמותית של אזור הכאב, המאפשרת קביעת סוג סיבי העצב הפגועים: לחץ על עצב גורם על פי רוב להפרעה בתפקוד הסיבים העבים שבתוכו, כלומר: לשינוי בתחושת מגע ורטט. תהליך דלקתי גורם לעומת זאת, להפרעה בתפקוד הסיבים הדקים, כלומר: לשינוי בתחושת כאב. בעבודה פרוספקטיבית ראשונה מסוג זה{{הערה|שם=הערה6|Schiff E, Eisenberg E. Can quantitative sensory testing determine the outcome of epidural steroid injections in patients with lumbar radiculopathy? Anesth Analg 2003;97-828-832}} נמצא כי בחולים שבהם הייתה הפרעה בולטת בתחושת המגע והרטט, חל שיפור מועט בעקבות ההזרקה האפידורלית, ואילו בחולים שבהם נמצאה הפרעה בולטת בתחושת הקור, המעידה על פגיעה בסיבי עצב מסוג A דלתא, השיפור בעקבות ההזרקה היה גדול יותר. קיים צורך בעבודות נוספות מסוג זה, כדי לאמת ממצאים ראשונים אלה. המסקנה מעבודה ראשונית זאת הייתה, שייתכן שההזרקה משפיעה יותר על הקטנת הדלקת מאשר על הלחץ על העצב. עם זאת, דרושות עבודות פרוספקטיביות נוספות לאישוש מסקנה ראשונית זו; |
| − | * הסבר נוסף עשוי להיות קשור בהיבטים | + | * הסבר נוסף עשוי להיות קשור בהיבטים מעשיים של הזרקה, כמו ניסיון הרופא המזריק, שימוש בשיטות הדמיה (שיקוף), הזרקה בשיטה דרך-לוחית נגד דרך-נקב, מתאם בין גובה צניחת הדיסק הבין חולייתי לבין גובה ההזרקה וכיוצא בזה. מטבע הדברים, רצוי שהזרקה אפידורלית תבוצע על ידי רופא מיומן, במידת הצורך בהנחיית הדמיה, ותמיד תוך מתאם בין התלונות האישיות לממצאי הבדיקה הנוירולוגית ולהדמיה. |
| − | ==בטיחות== | + | ==בטיחות הטיפול== |
| − | הזרקת סטרואידים אפידורלית מותנית נחשבת לפעולה בטוחה יחסית והסיבוכים נדירים. עם זאת יש להקפיד על הוראות בטיחות ולשקול את הסיכונים לעומת התועלת הצפויה מן ההזרקה. | + | הזרקת סטרואידים אפידורלית מותנית, נחשבת לפעולה בטוחה יחסית והסיבוכים נדירים. עם זאת יש להקפיד על הוראות בטיחות, ולשקול את הסיכונים לעומת התועלת הצפויה מן ההזרקה. |
הוראות הנגד לביצוע הזרקה אפידורלית כוללות: | הוראות הנגד לביצוע הזרקה אפידורלית כוללות: | ||
| − | * הפרעות בקרישת הדם ושימוש | + | * [[הפרעות קרישה|הפרעות בקרישת הדם]] ושימוש ב[[נוגדי קרישה|תרופות נוגדות קרישה]]. |
| − | :יש לזכור שהחלל האפידורלי מוקף בכלי דם ורידיים. דימום אפידורלי אינו ניתן לעצירה | + | :יש לזכור שהחלל האפידורלי מוקף בכלי דם ורידיים. דימום אפידורלי אינו ניתן לעצירה על ידי לחץ מכני ועלול לגרום לנזק נוירולוגי משמעותי. לכן, במקרים שבהם ידועות הפרעות קרישה, יש להיוועץ בהמטולוג טרם ביצוע הפעולה. אין לבצע הזרקה אפידורלית אצל חולים הנוטלים נוגדי קרישה. יש לפיכך צורך לברר את הסיבה לנטילת נוגדי הקרישה, ולברר את האפשרות להפסיקם או להשתמש בחלופות בימים שלפני ההזרקה. ניתן לבצע הזרקה אפידורלית תוך שימוש ב-[[Acetylsalicylic Acid]] ובתרופות נוגדות דלקת ([[NSAIDs]]){{כ}} מקבוצת Coxibs; |
| − | * זיהום מקומי באזור שבו אמורה להתבצע הפעולה הוא התוויית נגד חד-משמעית לביצוע הזרקה אפידורלית | + | * זיהום מקומי באזור שבו אמורה להתבצע הפעולה, הוא התוויית נגד חד-משמעית לביצוע הזרקה אפידורלית; |
| − | * קיים ויכוח בספרות הרפואית באשר לאפשרות לבצע הזרקה אפידורלית אצל בעלי קעקוע באזור ההזרקה. על פי המתנגדים, קיים חשש | + | * קיים ויכוח בספרות הרפואית באשר לאפשרות לבצע הזרקה אפידורלית אצל בעלי קעקוע באזור ההזרקה. על פי המתנגדים, קיים חשש שהמחט המשמשת להזרקה, אשר קוטרה רחב יחסית, תעביר את חומרי הקעקוע מן העור אל אזור הסמוך למבנים עצביים שדרתיים. מצד שני, סקירת הספרות אינה מעלה עדויות כלשהן התומכות בכך שקעקוע מותני כרוך בסיבוכים נוירולוגיים כלשהם. בכל מקרה, אם מבוצעת הפעולה למרות קיומו של קעקוע, מומלץ לדון עם המטופל בסוגיה ולציינה בטופס ההסכמה מדעת; |
| − | * מומלץ לנקוט משנה זהירות אצל חולים הסובלים | + | * מומלץ לנקוט משנה זהירות אצל חולים הסובלים מ[[סוכרת]] ומ[[יתר לחץ דם]], בעיקר כאשר אינם מאוזנים. הזרקת הסטרואידים עלולה להחמיר מצבים רפואיים אלה. לפחות עבודה מבוקרת אחת מראה יעילות דומה של הזרקת מינון נמוך (40 מיליגרם), בהשוואה למינון גבוה (80 מיליגרם), של [[Methylprednisolone]], כך שניתן להסתפק במינון נמוך יחסית של סטרואידים, בחולים אשר אצלם הזרקת סטרואידים עלולה להחמיר מחלת רקע. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | זיהום הוא סיבוך נדיר של ההזרקה האפידורלית, אך הוא עלול לגרום לתוצאות חמורות כמו התפתחות [[דלקת קרום המוח]] או [[מורסה אפידורלית]]. לפיכך, יש לבצע את הפעולה תוך הקפדה מרבית על תנאים מעוקרים (Sterile). סיבוך נוסף, שכיח יותר (עד 1%) אם כי חמור הרבה פחות, הוא [[דליפת נוזל המוח והשדרה|דלף של נוזל חוט השדרה]], הנגרם בשל ניקוב הקרום הקשה (Dura) בעת ביצוע ההזרקה. הביטוי הקליני שלו הוא [[כאב ראש]] תנוחתי הנמשך מספר ימים. הטיפול כולל מתן נוזלים, מנוחה ותרופות לשיכוך כאב. במקרים שבהם כאב הראש עז, עשוי טיפול באמצעות קריש דם (Blood patch) (הזרקת מספר מילימטרים דם אל אזור הדלף) לסייע. | |
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
| שורה 104: | שורה 95: | ||
[[קטגוריה: אורתופדיה]] | [[קטגוריה: אורתופדיה]] | ||
[[קטגוריה: כאב]] | [[קטגוריה: כאב]] | ||
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה: נוירולוגיה]] |
[[קטגוריה:מדיקל מדיה]] | [[קטגוריה:מדיקל מדיה]] | ||
גרסה אחרונה מ־16:30, 13 במאי 2013
| צניחת דיסק בין חולייתי - טיפול בכאב באמצעות הזרקת סטרואידים אפידורלית | ||
|---|---|---|
| Intervertebral disc prolapse - pain management with epidural steroid injection | ||
| ||
| יוצר הערך | פרופ' אילון איזנברג 
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – כאב גב
הזרקת סטרואידים אפידורלית (Epidural), היא דרך טיפול שכיחה מזה שנים בכאב שורשי (Radicular) הנגרם על ידי צניחת דיסק בין חולייתי. הבסיס המנגנוני לפעולה הוא, ככל הנראה, הפחתת דלקת ובצקת בסביבות הדיסק הפרוץ ושורש העצב הסמוך לו. למרות היעדר הסכמה בין החוקרים השונים לגבי יעילות הפעולה, נראה כי יש לה השפעה משככת כאב משמעותית לטווח של מספר שבועות, אם כי יעילות הפעולה לטווח הארוך (חודשים-שנים) לא הוכחה, ולא ברורה מידת השפעתה על סימנים ותסמינים נוירולוגיים נוספים, כמו חולשת שרירים או ליקויי תחושה. סיבוכי הפעולה נדירים. מכאן שיש להתייחס אל הטיפול כאל התערבות תסמינית, שנועדה להפחית את הכאב למשך שבועות ספורים, ולא כאל טיפול שירפא את הדיסק הפרוץ. הפעולה נחשבת לבטוחה כאשר היא מתבצעת תוך הקפדה על כללי בטיחות מקובלים.
צניחת דיסק בין חולייתי
כאב שורשי משני לצניחת דיסק בין חולייתי הוא השכיח מבין תסמונות הכאב העצבי. התסמונת תוקפת על פי רוב, אנשים בגילאי הביניים (גילי 45-65). שכיחותה באוכלוסייה הכללית מוערכת ב-1%-5%, ולכן היא בעיה בעלת משמעויות רפואיות וכלכליות נרחבות. האזור המותני נפגע בשכיחות הגבוהה ביותר, בעיקר המקטעים המותניים הנמוכים (97% מפריצות הדיסק המותניות קורות בגבהים L4-5 ו-L5-S1). האזור הצווארי שני בשכיחותו להיפגע, ואילו מקטעים בבית החזה נפגעים בתדירות נמוכה הרבה יותר, משום שהם נתונים להגנת כלוב הצלעות.
לדיסק הבין-חולייתי שני מרכיבים עיקריים: ליבת הדיסק (Nucleus pulposus) שהוא "בולם הזעזועים" בין חוליות עמוד השדרה, וטבעת חיצונית (Annulus fibrosus) הכולאת בתוכה את הליבה. הדיסק הבין-חולייתי המותני נתון בלחץ רב (הוא נושא כ-90% ממשקל הגוף), והוא חשוף לתנועות, לחבלות ולזעזועים. גורמים אלה מביאים לכך שהוא עובר עם הזמן שינויים ניווניים (שחיקת הדיסק), הבאים לידי ביטוי חזותי באמצעי הדמיה, כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT, Computed Tomography) או הדמיה בתהודה מגנטית (MRI, Magnetic Resonance Imaging). שינויים ניווניים אלה כוללים (על פי דרגת חומרה עולה):
- התייבשות הדיסק;
- הנמכת גובה הדיסק;
- בלט הדיסק אל מעבר לגבולות החוליות הסמוכות;
- בקע (פריצת) דיסק המבטא קרע של הטבעת החיצונית ופריצת חומר הליבה אל מחוץ לגבולות הטבעת;
- הַפְקָעַת (Sequestration) הדיסק - ניתוק חלק מחומר הדיסק מעיקר גוף הדיסק, ולעתים נדידתו בתוך תעלת השדרה.
קליניקה
בקע דיסק הוא לעתים קרובות אירוע חד המתבטא בכאב גב או צוואר, ובסמוך אליו הופעת כאב שורשי המפציע לאורך הדרמטום (Dermatome) המעורב. צניחת דיסק בין חולייתי מותנית בגובה L5 לדוגמה, עשויה לגרות את שורש S1 ולגרום לכאב המפציע אל העכוז, חלקן האחורי של השוק והירך ותחתית כף הרגל. עלולים להתלוות לכאב חולשת שרירי הסובך (כלומר צניחת העקב בזמן הליכה), היעדר החזרי הקרסול וחוסר תחושה בתחתית כף הרגל. עוצמת הכאב עשויה להיות גבוהה ביותר ולגרום לריתוק מלא של המטופל למיטתו. למרות חומרת התסמונת בזמן התרחשותה, מראים מחקרים קליניים, כי רוב הסובלים ממנה יזכו להחלמה תוך מספר שבועות עד חודשים. עובדה זו, מקשה במידה רבה על הערכת התוצאות ארוכות הטווח של ההתערבויות הטיפוליות השונות, המבוצעות בזמן התקף. רק במיעוט מן הלוקים בתסמונת, תידרש התערבות ניתוחית או שייוותר כאב כרוני.
מטרת ההזרקה האפידורלית
צניחת הדיסק הבין חולייתי, אם היא מתרחשת בסמיכות לשורש עצב, עלולה לגרום ללחץ ישיר על השורש ולכאב. נוסף על כך, קיימות עדויות שעל פיהן מתרחשת תגובה דלקתית סביב השורש המעורב, בין היתר עקב חשיפתו לחומרים מעודדי דלקת המצויים בריכוז גבוה בליבת הדיסק. תכלית ההזרקה האפידורלית היא לפיכך, לחשוף את האזור הנגוע לריכוז גבוה של סטרואידים ולהקטין את הלחץ והדלקת, שלהם נתון שורש העצב. מעשית, קיימות שתי שיטות הזרקה: האחת (מסורתית) היא הזרקה בין-לוחית (Interlaminar), כלומר החדרת מחט אל החלל האפידורלי בקו האמצע. השנייה (חדשה יותר) היא הזרקה דרך-נקב (Transforaminal) שבה מוחדרת המחט דרך הנקב העצבי, כלומר בגישה פירמידאלית (Pyramidal). ההבדל המשמעותי בין שתי שיטות ההזרקה, הוא באופן שבו מתפזר החומר המוזרק בחלל האפידורלי. בהזרקה הבין-לוחית, עיקר החומר מתרכז בחלקו האחורי של החלל האפידורלי, ואילו בהזרקה דרך-נקב, הסטרואידים מגיעים אל חלקו הקדמי של החלל האפידורלי, שבו ממוקם הדיסק הפרוץ. ייתכן כי יש לכך ביטוי במידת היעילות של שתי השיטות.
יעילות הטיפול
מספר לא מועט של עבודות פרוספקטיביות (Prospective) מבוקרות אינבו, נערכו במטרה להעריך את יעילות הטיפול. למרות זאת, אין עדיין הסכמה כללית באשר לכך, ולו בשל העובדה שתוצאות חיוביות של ההזרקה האפידורלית, הושגו ב-20% עד 95% מן המטופלים. שונות זו בתוצאות והיעדר יכולת להסיק מסקנות חד-משמעיות, הביאה לפרסומן של מספר מטה-אנליזות (Meta-analysis), שגם הן, מתברר, שונות בתוצאותיהן. בהסתמכם על 11 עבודות, מצאו Mc Quay & Moore [1] יעילות ברורה לטווח קצר (עד 60 יום), להזרקת סטרואידים על פני אינבו, ואילו לטווח ארוך יותר (12 עד 52 שבועות), נמצאה יעילות ברורה רק ב-4 מתוך 6 עבודות. שתי מטה-אנאליזות נוספות שפורסמו באותה שנה הגיעו למסקנות סותרות: באחת [2] נקבע כי הזרקת סטרואידים אפידורלית היא טיפול יעיל בכאב שורשי מותני-עצי (Lumbo-sacral), ואילו בשנייה [3] נמצא כי יעילות הטיפול לא הוכחה. בסקירת ספרות כמותית נוספת של 19 עבודות מבוקרות [4], נמצא כי סטרואידים אפידורליים עשויים להיות יעילים בסכיאטיקה (Sciatica).
ניתן למנות מספר סיבות אפשריות לחוסר היכולת להגיע למסקנות חד-משמעיות באשר ליעילות הטיפול:
- העובדה כי רובם המכריע של הסובלים מכאב סכיאטי מצניחת דיסק בין חולייתי, יחלימו תוך מספר שבועות עד מספר חודשים, מצמצמת ביותר את חלון הזמן שבו ניתן יהיה למדוד את השיפור המושג באמצעות טיפול, לדוגמה: במאמר שפורסם ב-NEMJ, [5] טופלו 158 חולים בשלוש הזרקות אפידורליות, או בשלוש הזרקות אינבו, בהפרשים בני 3 שבועות בין כל שתי הזרקות עוקבות. במעקב שבוצע 3, 6 ו-12 שבועות לאחר ההזרקות, נמצא כי הטיפול בהזרקות הסטרואידים הביא לשיפור משמעותי, בהשוואה לקבוצת הביקורת, בכאב, במידת החסר התחושתי ובטווח תנועות הגב התחתון, אך ורק 3 ו-6 שבועות לאחר ההזרקה. מצד שני, לא היה הבדל אף לא באחד ממשתני המעקב לאחר 12 השבועות, ומסקנת המאמר נשאה לפיכך "גוון שלילי", תוך קביעה שהזרקת סטרואידים אפידורלית אינה מביאה לשיפור תפקודי;
- הסבר אפשרי נוסף לשונות בתוצאות נעוץ במיקום הדיסק:
- בתמונה 2 נראה דיסק פרוץ בתוך תעלת השדרה ובתמונה 3 - דיסק פרוץ מחוץ לתעלת השדרה. בשני המקרים מדובר בתסמונת סכיאטית הנגרמת על ידי צניחת הדיסק הבין חולייתי, אלא שבמקרה הראשון, להזרקה האפידורלית הניתנת אל תוך תעלת השדרה, קיים סיכוי שהיא תהיה יעילה, ואילו במקרה השני, הסבירות שהזרקה לתוך תעלת השדרה תביא לשיפור היא נמוכה ביותר. יצוין שמיקום הדיסק הפרוץ (בתוך תעלת השדרה או מחוצה לה) אינו מצוין במרבית המחקרים הבוחנים את יעילות ההזרקה האפידורלית;
- הסבר שלישי קשור לפתוגנזה של תסמונת הכאב. על פי ההבנה הקיימת כיום, עשויים שני מנגנונים להיות מעורבים ביצירת הכאב:
- תהליך דלקתי סביב שורש העצב;
- לחץ מכני על שורש העצב על ידי הדיסק הפרוץ.
- אחת הדרכים לאפיין את המנגנון השלטני (Dominant), היא בשימוש בבדיקה תחושתית-כמותית של אזור הכאב, המאפשרת קביעת סוג סיבי העצב הפגועים: לחץ על עצב גורם על פי רוב להפרעה בתפקוד הסיבים העבים שבתוכו, כלומר: לשינוי בתחושת מגע ורטט. תהליך דלקתי גורם לעומת זאת, להפרעה בתפקוד הסיבים הדקים, כלומר: לשינוי בתחושת כאב. בעבודה פרוספקטיבית ראשונה מסוג זה[6] נמצא כי בחולים שבהם הייתה הפרעה בולטת בתחושת המגע והרטט, חל שיפור מועט בעקבות ההזרקה האפידורלית, ואילו בחולים שבהם נמצאה הפרעה בולטת בתחושת הקור, המעידה על פגיעה בסיבי עצב מסוג A דלתא, השיפור בעקבות ההזרקה היה גדול יותר. קיים צורך בעבודות נוספות מסוג זה, כדי לאמת ממצאים ראשונים אלה. המסקנה מעבודה ראשונית זאת הייתה, שייתכן שההזרקה משפיעה יותר על הקטנת הדלקת מאשר על הלחץ על העצב. עם זאת, דרושות עבודות פרוספקטיביות נוספות לאישוש מסקנה ראשונית זו;
- הסבר נוסף עשוי להיות קשור בהיבטים מעשיים של הזרקה, כמו ניסיון הרופא המזריק, שימוש בשיטות הדמיה (שיקוף), הזרקה בשיטה דרך-לוחית נגד דרך-נקב, מתאם בין גובה צניחת הדיסק הבין חולייתי לבין גובה ההזרקה וכיוצא בזה. מטבע הדברים, רצוי שהזרקה אפידורלית תבוצע על ידי רופא מיומן, במידת הצורך בהנחיית הדמיה, ותמיד תוך מתאם בין התלונות האישיות לממצאי הבדיקה הנוירולוגית ולהדמיה.
בטיחות הטיפול
הזרקת סטרואידים אפידורלית מותנית, נחשבת לפעולה בטוחה יחסית והסיבוכים נדירים. עם זאת יש להקפיד על הוראות בטיחות, ולשקול את הסיכונים לעומת התועלת הצפויה מן ההזרקה.
הוראות הנגד לביצוע הזרקה אפידורלית כוללות:
- הפרעות בקרישת הדם ושימוש בתרופות נוגדות קרישה.
- יש לזכור שהחלל האפידורלי מוקף בכלי דם ורידיים. דימום אפידורלי אינו ניתן לעצירה על ידי לחץ מכני ועלול לגרום לנזק נוירולוגי משמעותי. לכן, במקרים שבהם ידועות הפרעות קרישה, יש להיוועץ בהמטולוג טרם ביצוע הפעולה. אין לבצע הזרקה אפידורלית אצל חולים הנוטלים נוגדי קרישה. יש לפיכך צורך לברר את הסיבה לנטילת נוגדי הקרישה, ולברר את האפשרות להפסיקם או להשתמש בחלופות בימים שלפני ההזרקה. ניתן לבצע הזרקה אפידורלית תוך שימוש ב-Acetylsalicylic Acid ובתרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) מקבוצת Coxibs;
- זיהום מקומי באזור שבו אמורה להתבצע הפעולה, הוא התוויית נגד חד-משמעית לביצוע הזרקה אפידורלית;
- קיים ויכוח בספרות הרפואית באשר לאפשרות לבצע הזרקה אפידורלית אצל בעלי קעקוע באזור ההזרקה. על פי המתנגדים, קיים חשש שהמחט המשמשת להזרקה, אשר קוטרה רחב יחסית, תעביר את חומרי הקעקוע מן העור אל אזור הסמוך למבנים עצביים שדרתיים. מצד שני, סקירת הספרות אינה מעלה עדויות כלשהן התומכות בכך שקעקוע מותני כרוך בסיבוכים נוירולוגיים כלשהם. בכל מקרה, אם מבוצעת הפעולה למרות קיומו של קעקוע, מומלץ לדון עם המטופל בסוגיה ולציינה בטופס ההסכמה מדעת;
- מומלץ לנקוט משנה זהירות אצל חולים הסובלים מסוכרת ומיתר לחץ דם, בעיקר כאשר אינם מאוזנים. הזרקת הסטרואידים עלולה להחמיר מצבים רפואיים אלה. לפחות עבודה מבוקרת אחת מראה יעילות דומה של הזרקת מינון נמוך (40 מיליגרם), בהשוואה למינון גבוה (80 מיליגרם), של Methylprednisolone, כך שניתן להסתפק במינון נמוך יחסית של סטרואידים, בחולים אשר אצלם הזרקת סטרואידים עלולה להחמיר מחלת רקע.
זיהום הוא סיבוך נדיר של ההזרקה האפידורלית, אך הוא עלול לגרום לתוצאות חמורות כמו התפתחות דלקת קרום המוח או מורסה אפידורלית. לפיכך, יש לבצע את הפעולה תוך הקפדה מרבית על תנאים מעוקרים (Sterile). סיבוך נוסף, שכיח יותר (עד 1%) אם כי חמור הרבה פחות, הוא דלף של נוזל חוט השדרה, הנגרם בשל ניקוב הקרום הקשה (Dura) בעת ביצוע ההזרקה. הביטוי הקליני שלו הוא כאב ראש תנוחתי הנמשך מספר ימים. הטיפול כולל מתן נוזלים, מנוחה ותרופות לשיכוך כאב. במקרים שבהם כאב הראש עז, עשוי טיפול באמצעות קריש דם (Blood patch) (הזרקת מספר מילימטרים דם אל אזור הדלף) לסייע.
ביבליוגרפיה
- ↑ McQuay H, Moore A. An evidence-based resource for pain relief 1998
- ↑ Watts RW, Silagy CA. A meta-analysis on the efficacy of epidural corticosteroids in the treatment of sciatica. Anaesth Intensive Care 1995;23(5):564-569
- ↑ Koes BW, Scholten RJ, Mens JM, et al. Efficacy of epidural steroid injections for low-back pain and sciatica: a systematic review of randomized clinical trials. Pain 1995;63(3):279-288
- ↑ Vroomen PC, de Krom MC, Slofstra PD, et al. Conservative treatment of sciatica: a systematic review. J Spinal Disord 2000;13(6):463-469
- ↑ Carette S, Leclaire R, Marcoux S, et al. Epidural corticosteroid injections for sciatica due to herniated nucleus pulposus. NEJM 1997;336(23):1634-1640
- ↑ Schiff E, Eisenberg E. Can quantitative sensory testing determine the outcome of epidural steroid injections in patients with lumbar radiculopathy? Anesth Analg 2003;97-828-832
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' אילון איזנברג - יחידה לשיכוך כאב, הקריה הרפואית רמב"ם והפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה