כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "אי נקיטת שתן במאמץ בנשים - טיפול בניתוח מתלה אמצע שופכתי - Stress urinary incontinence in women - treatment with midurethral sling surgery"
יאיר שוורץ (שיחה | תרומות) |
|||
| (26 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
| − | |||
{{מחלה | {{מחלה | ||
|תמונה= | |תמונה= | ||
| שורה 13: | שורה 11: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| − | מתלה סינתטי אמצע שופכתי (Mid-urethral synthetic sling) הנו השיטה הניתוחית המועדפת לטיפול ב[[אי נקיטת שתן בנשים - Urinary incontinence in women |דליפת שתן במאמץ בנשים]], כאשר | + | {{הרחבה|הפרעות במתן שתן}} |
| + | מתלה סינתטי אמצע שופכתי (Mid-urethral synthetic sling) הנו השיטה הניתוחית המועדפת לטיפול ב[[אי נקיטת שתן בנשים - Urinary incontinence in women |דליפת שתן במאמץ בנשים]], כאשר קיימים מספר סוגים שלו: סרט העובר דרך שריר האובטורטור {{כ}}(Trans-Obturator Tape - TOT), {{כ}} סרט נרתיקי חופשי ממתח (Tension-free Vaginal Tape - TVT),{{כ}} ומיני מתלים (Mini-Slings - MS). | ||
| + | |||
| + | עם זאת, לא קיימת שיטת ניתוח מושלמת שניתן ליישמה בכל הנשים הסובלות מדליפת שתן במאמץ. עקב מורכבות הנושא של דליפת שתן במאמץ בנשים, ומגוון התהליכים הפתופיזיולוגיים (Pathophysiological) שעשויים להיות מעורבים בתופעה, בדרגות חומרה שונות, אין זה סביר כי שיטת ניתוח אחת תתאים לכולן. לכן על המנתח מוטלת החובה "להתאים את הניתוח לאישה, ולא את האישה לניתוח", ולבחור מתוך מגוון השיטות הקיימות את הגישה הניתוחית המתאימה ביותר למקרה מסוים. | ||
| + | |||
| − | == | + | ==מאפיינים רצויים ובקרת שיטות הטיפול באי נקיטת שתן במאמץ בנשים== |
דליפת שתן במאמץ בנשים היא בעיה שכיחה, שעלולה לגרום לפגיעה קשה באיכות החיים. כאשר טיפול ניתוחי עומד על הפרק, קיים למעשה מגוון גדול של אפשרויות ניתוחיות, ואין אחידות דעים בין העוסקים בתחום זה באשר לשיטה הניתוחית הטובה ביותר. ככלל, המאפיינים של השיטה הניתוחית "המושלמת" לטיפול בדליפת שתן במאמץ הם כדלקמן: | דליפת שתן במאמץ בנשים היא בעיה שכיחה, שעלולה לגרום לפגיעה קשה באיכות החיים. כאשר טיפול ניתוחי עומד על הפרק, קיים למעשה מגוון גדול של אפשרויות ניתוחיות, ואין אחידות דעים בין העוסקים בתחום זה באשר לשיטה הניתוחית הטובה ביותר. ככלל, המאפיינים של השיטה הניתוחית "המושלמת" לטיפול בדליפת שתן במאמץ הם כדלקמן: | ||
| שורה 21: | שורה 23: | ||
* שיטה קלה ובטוחה לביצוע ולהוראה, ועם מידת חודרניות מינימלית ואחוזי וסיבוכים נמוכים, ועם זאת הפיכה | * שיטה קלה ובטוחה לביצוע ולהוראה, ועם מידת חודרניות מינימלית ואחוזי וסיבוכים נמוכים, ועם זאת הפיכה | ||
* החלמה מהירה וחזרה מוקדמת ולתפקוד מלא | * החלמה מהירה וחזרה מוקדמת ולתפקוד מלא | ||
| − | * ישימה ויעילה לכל הסוגים של דליפת | + | * ישימה ויעילה לכל הסוגים של דליפת שתן במאמץ |
* אינה גורמת להפרעות במתן שתן | * אינה גורמת להפרעות במתן שתן | ||
* אינה יקרה למטופל ולמערכת הבריאות | * אינה יקרה למטופל ולמערכת הבריאות | ||
| שורה 27: | שורה 29: | ||
לגבי הערכת תוצאות הניתוח, קיים בספרות הרפואית רק מספר קטן של מחקרים שנעשו בצורה מבוקרת כפולת-סמיות. נוסף על כך, תוצאת הניתוח יכולה להיות מוערכת כשיעור ריפוי אובייטיבי (Objective cure rate), שיעור ריפוי סובייקטיבי (Subjective cure rate) או שינוי באיכות החיים בעקבות הניתוח. עקב חוסר האחידות הקיים בהערכת התוצאות קשה להסיק מסקנות בניתוח המחקרים השונים. למעשה מרבית המחקרים שפורסמו לא נעשו בצורה מבוקרת והנם דיווחים רטרוספקטיביים עם זמן מעקב קצר, והמדדים לקביעת הצלחת הניתוח אינם אופטימליים. יתרה מזאת, חשוב לזכור כי דליפת שתן במאמץ בנשים איננה ישות פתופיזיולוגית אחת, והנשים הסובלות מכך אינן חלק מקבוצה הומוגנית. גורמים רבים תורמים לתופעה של דליפת השתן במאמץ בנשים, כולל תפקוד דופן השופכה מבחינה עצבית, שרירית והרכב רקמת החיבור, מידת התנועתיות (היפר-מוביליות) של השופכה, גיל, מספר לידות, מצב הורמונלי, [[אינדקס מסת גוף]] (BMI) ועוד. מסיבה זו, אין זה סביר כי ניתוח מסוג אחד יכול לפתור בעיה רב-סיבתית (מולטיפקטוריאלית) זו בצורה זהה בכל המטופלות. למעשה אין כמעט מחקרים שבדקו בצורה פרוספקטיבית את השפעת אותם גורמים פרטניים על הצלחת גישה ניתוחית מסוימת. רוב המחקרים הם כאמור רטרוספקטיביים ומבוססים על קבוצה הטרוגנית של מטופלות העוברות פרוצדורה ניתוחית אחת, ולכן למסקנותיהם יש להתייחס בספקנות הראויה. השאלה הנשאלת אם כך היא: האם יש להתאים את השיטה הניתוחית בה בוחרים לפי נתוני החולה? הנתונים התומכים בכך בספרות הם קלושים, ולכן מרבית המנתחים בוחרים שיטה ניתוחית אחת כטיפול לכלל המטופלות. | לגבי הערכת תוצאות הניתוח, קיים בספרות הרפואית רק מספר קטן של מחקרים שנעשו בצורה מבוקרת כפולת-סמיות. נוסף על כך, תוצאת הניתוח יכולה להיות מוערכת כשיעור ריפוי אובייטיבי (Objective cure rate), שיעור ריפוי סובייקטיבי (Subjective cure rate) או שינוי באיכות החיים בעקבות הניתוח. עקב חוסר האחידות הקיים בהערכת התוצאות קשה להסיק מסקנות בניתוח המחקרים השונים. למעשה מרבית המחקרים שפורסמו לא נעשו בצורה מבוקרת והנם דיווחים רטרוספקטיביים עם זמן מעקב קצר, והמדדים לקביעת הצלחת הניתוח אינם אופטימליים. יתרה מזאת, חשוב לזכור כי דליפת שתן במאמץ בנשים איננה ישות פתופיזיולוגית אחת, והנשים הסובלות מכך אינן חלק מקבוצה הומוגנית. גורמים רבים תורמים לתופעה של דליפת השתן במאמץ בנשים, כולל תפקוד דופן השופכה מבחינה עצבית, שרירית והרכב רקמת החיבור, מידת התנועתיות (היפר-מוביליות) של השופכה, גיל, מספר לידות, מצב הורמונלי, [[אינדקס מסת גוף]] (BMI) ועוד. מסיבה זו, אין זה סביר כי ניתוח מסוג אחד יכול לפתור בעיה רב-סיבתית (מולטיפקטוריאלית) זו בצורה זהה בכל המטופלות. למעשה אין כמעט מחקרים שבדקו בצורה פרוספקטיבית את השפעת אותם גורמים פרטניים על הצלחת גישה ניתוחית מסוימת. רוב המחקרים הם כאמור רטרוספקטיביים ומבוססים על קבוצה הטרוגנית של מטופלות העוברות פרוצדורה ניתוחית אחת, ולכן למסקנותיהם יש להתייחס בספקנות הראויה. השאלה הנשאלת אם כך היא: האם יש להתאים את השיטה הניתוחית בה בוחרים לפי נתוני החולה? הנתונים התומכים בכך בספרות הם קלושים, ולכן מרבית המנתחים בוחרים שיטה ניתוחית אחת כטיפול לכלל המטופלות. | ||
| − | למעשה קיימות יותר מ- 100 שיטות ניתוחיות לטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים, אולם | + | למעשה קיימות יותר מ- 100 שיטות ניתוחיות לטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים, אולם מתלה סינתטי אמצע שופכתי הפך לשיטה הניתוחית המועדפת. בקטגוריה זו נכללות 3 קבוצות, הכוללות מספר וריאציות של ה- TOT, {{כ}}TVT ו- MS. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | ==סרט | + | ==סרט נרתיקי חופשי ממתח (TVT)== |
בשנת 1995, Petros ו- Ulmsten{{כ}}{{הערה|שם=הערה1|Petros PE, Ulmsten UI. An integral theory and its method for the diagnosis and management of female urinary incontinence. Scand J Urol Nephrol suppl 1993; 153:1-93}} פרסמו שיטה ניתוחית חדשה, זעיר-חודרנית, לטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים. על פי תיאוריה שהם פיתחו (Integral theory), ניתן למקם סרט סינתטי מתחת לשופכה האמצעית, בגישה נרתיקית, ללא מתח, כדי לחזק את הליגמנטים הפרה-שופכתיים המוחלשים. בשיטה המקורית, סרט ה- TVT, המיוצר על ידי חברת Gynecare, מועבר באמצעות קיט מיוחד בצורה רטרוגרדית, מכיוון הנרתיק לכיוון דופן הבטן, בגישה רטרו-פובית. קיימת שיטה נוספת, המכונה Supra-pubic ARC sling{{כ}} (SPARC), שבה סרט ה- TVT, באמצעות קיט המיוצר על ידי חברת AMS, מועבר מכיוון דופן הבטן בגישה רטרופובית לכיוון הנרתיק. | בשנת 1995, Petros ו- Ulmsten{{כ}}{{הערה|שם=הערה1|Petros PE, Ulmsten UI. An integral theory and its method for the diagnosis and management of female urinary incontinence. Scand J Urol Nephrol suppl 1993; 153:1-93}} פרסמו שיטה ניתוחית חדשה, זעיר-חודרנית, לטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים. על פי תיאוריה שהם פיתחו (Integral theory), ניתן למקם סרט סינתטי מתחת לשופכה האמצעית, בגישה נרתיקית, ללא מתח, כדי לחזק את הליגמנטים הפרה-שופכתיים המוחלשים. בשיטה המקורית, סרט ה- TVT, המיוצר על ידי חברת Gynecare, מועבר באמצעות קיט מיוחד בצורה רטרוגרדית, מכיוון הנרתיק לכיוון דופן הבטן, בגישה רטרו-פובית. קיימת שיטה נוספת, המכונה Supra-pubic ARC sling{{כ}} (SPARC), שבה סרט ה- TVT, באמצעות קיט המיוצר על ידי חברת AMS, מועבר מכיוון דופן הבטן בגישה רטרופובית לכיוון הנרתיק. | ||
| − | ניתוח ה- TVT היה לפופולרי מאוד, עקב היותו ניתוח זעיר-פולשני, עם תחלואה מעטה סביב הניתוח וחזרה מהירה לתפקוד מלא, ועקב התוצאות המצוינות שהושגו בשימוש בו {{הערה|שם=הערה1}} {{הערה|שם=הערה2| Nilsson CG, Palva K, Rezapour M, et al. Eleven years prospective follow-up of the tension-free vaginal tape procedure for treatment of stress urinary incontinence. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2008;19:1043-1047 }}. המעקב הארוך ביותר שדווח עד כה היה של Nilsson וחב'{{הערה|שם=הערה2}}, שדיווחו כי כעבור פרק זמן ממוצע של 11.5 שנים, בהערכה אובייקטיבית, נרפאו 90.2% מהנשים, בשעה שסובייקטיבית, הגדירו 77% מהנשים את מצבן כריפוי מלא. Liapis וחב' {{הערה|שם=הערה3| Liapis A, Bakas P, Creatsas G. Long-term efficacy of tension-free vaginal tape in the management of stress urinary incontinence in women: efficacy at 5 and 7-years follow-up. Int Urogynecol J 2008; 19:1509-1512 }} עקבו אחרי 70 נשים שעברו ניתוח TVT במשך תקופה של 5 ו- 7 שנים, ודיווחו ריפוי אובייקטיבי בתום התקופה ב- 80% מהנשים. במחקר השוואתי פרוספקטיבי בין שיטת ה- TVT ו-SPARC, {{כ}}Andonian וחב' דיווחו כי בהערכה אובייקטיבית כעבור שנה מהניתוח, נרפאו מהדליפה 93% מהנשים בקבוצת ה- TVT ו- 85% בקבוצת ה- SPARC {{כ}}{{הערה|שם=הערה4| Andonian S, Chen T, St-Denis B, et al. (SPARC) Randomized clinical trial comparing suprapubic arch sling and (TVT) tension-free vaginal tape: one year results. Eur Urol 2005; 47(4):537-541 }}. | + | ניתוח ה- TVT היה לפופולרי מאוד, עקב היותו ניתוח זעיר-פולשני, עם תחלואה מעטה סביב הניתוח וחזרה מהירה לתפקוד מלא, ועקב התוצאות המצוינות שהושגו בשימוש בו {{הערה|שם=הערה1}} {{הערה|שם=הערה2| Nilsson CG, Palva K, Rezapour M, et al. Eleven years prospective follow-up of the tension-free vaginal tape procedure for treatment of stress urinary incontinence. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2008;19:1043-1047 }}. המעקב הארוך ביותר שדווח עד כה היה של Nilsson וחב'{{הערה|שם=הערה2}}, שדיווחו כי כעבור פרק זמן ממוצע של 11.5 שנים, בהערכה אובייקטיבית, נרפאו 90.2% מהנשים, בשעה שסובייקטיבית, הגדירו 77% מהנשים את מצבן כריפוי מלא. Liapis וחב' {{הערה|שם=הערה3| Liapis A, Bakas P, Creatsas G. Long-term efficacy of tension-free vaginal tape in the management of stress urinary incontinence in women: efficacy at 5 and 7-years follow-up. Int Urogynecol J 2008; 19:1509-1512 }} עקבו אחרי 70 נשים שעברו ניתוח TVT במשך תקופה של 5 ו- 7 שנים, ודיווחו ריפוי אובייקטיבי בתום התקופה ב- 80% מהנשים. במחקר השוואתי פרוספקטיבי בין שיטת ה- TVT ו- SPARC, {{כ}}Andonian וחב' דיווחו כי בהערכה אובייקטיבית כעבור שנה מהניתוח, נרפאו מהדליפה 93% מהנשים בקבוצת ה- TVT ו- 85% בקבוצת ה- SPARC {{כ}}{{הערה|שם=הערה4| Andonian S, Chen T, St-Denis B, et al. (SPARC) Randomized clinical trial comparing suprapubic arch sling and (TVT) tension-free vaginal tape: one year results. Eur Urol 2005; 47(4):537-541 }}. |
עם זאת, בשימוש ב- TVT לסוגיו דווחו סיבוכים ניתוחיים שונים, כאשר הסיבוכים התוך-ניתוחיים יכולים לנבוע מהעברת הטרוקר באזור הרטרופובי וכוללים פגיעה בשלפוחית, מעי או כלי דם {{הערה|שם=הערה5| Meschia M, Pifarotti P, Bernasconi F, et al. Tension-free vaginal tape: analysis of outcomes and complications in 404 stress incontinent women. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2001; 12 (Suppl 2): 24-27 }}. סיבוכים מאוחרים קשורים יותר למתח של הסרט עם קושי בריקון השתן בעקבות הניתוח {{הערה|שם=הערה6| Long CY, Lo TS, Liu CM, et al. Lateral excision of tension-free vaginal tape for the treatment of iatrogenic urethral obstruction. Obstet Gynecol 2004;104:1270-1274 }} וכן השפעת הגוף הזר על הנרתיק, השופכה ושלפוחית השתן, עם אפשרות לארוזיה של הסרט לאברים השכנים {{הערה|שם=הערה7| Frenkl TL, Rackley RR, Vasavada SP, et al. Management of iatrogenic foreign bodies in the bladder and urethra following pelvic floor surgery. Neurourol Urodyn 2008; 27:491-495 }}. | עם זאת, בשימוש ב- TVT לסוגיו דווחו סיבוכים ניתוחיים שונים, כאשר הסיבוכים התוך-ניתוחיים יכולים לנבוע מהעברת הטרוקר באזור הרטרופובי וכוללים פגיעה בשלפוחית, מעי או כלי דם {{הערה|שם=הערה5| Meschia M, Pifarotti P, Bernasconi F, et al. Tension-free vaginal tape: analysis of outcomes and complications in 404 stress incontinent women. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2001; 12 (Suppl 2): 24-27 }}. סיבוכים מאוחרים קשורים יותר למתח של הסרט עם קושי בריקון השתן בעקבות הניתוח {{הערה|שם=הערה6| Long CY, Lo TS, Liu CM, et al. Lateral excision of tension-free vaginal tape for the treatment of iatrogenic urethral obstruction. Obstet Gynecol 2004;104:1270-1274 }} וכן השפעת הגוף הזר על הנרתיק, השופכה ושלפוחית השתן, עם אפשרות לארוזיה של הסרט לאברים השכנים {{הערה|שם=הערה7| Frenkl TL, Rackley RR, Vasavada SP, et al. Management of iatrogenic foreign bodies in the bladder and urethra following pelvic floor surgery. Neurourol Urodyn 2008; 27:491-495 }}. | ||
| − | ==סרט | + | ==סרט העובר דרך שריר האובטורטור (TOT)== |
| − | בניסיון להקטין את התחלואה והסיבוכים הכרוכים בהעברה רטרופובית של טרוקר ה- TVT, פותחה גישה חלופית של העברת הסרט דרך ה- Obturator Fossa. {{כ}}Delorme{{כ}}{{הערה|שם=הערה8| Delorme E. Transobturator urethral suspension: mini-invasive procedure in the treatment of stress urinary incontinence in women. Prog Urol 2001;11:1306-1313 }} פרסם זאת לראשונה בשנת 2001, ושיטה זו כונתה TOT, בה מוכנס הסרט בגישה של Outside-In. המוצר הנפוץ ביותר בשוק המייצג גישה זו הוא Monarc | + | בניסיון להקטין את התחלואה והסיבוכים הכרוכים בהעברה רטרופובית של טרוקר ה- TVT, פותחה גישה חלופית של העברת הסרט דרך ה- Obturator Fossa. {{כ}}Delorme{{כ}}{{הערה|שם=הערה8| Delorme E. Transobturator urethral suspension: mini-invasive procedure in the treatment of stress urinary incontinence in women. Prog Urol 2001;11:1306-1313 }} פרסם זאת לראשונה בשנת 2001, ושיטה זו כונתה TOT, בה מוכנס הסרט בגישה של Outside-In. המוצר הנפוץ ביותר בשוק המייצג גישה זו הוא Monarc subfascial hammock של חברת AMS. בשנת 2003 פיתח de Leval {{כ}}{{הערה|שם=הערה9| de Leval I. Novel surgical technique for the treatment of female stress urinary incontinence: transobturator vaginal tape inside-out. Eur Urol 2003;44:724-730 }} את השיטה המכונה TVT-O, או Inside-Out Procedure. ברמה התיאורטית, בשיטת ה- TOT הסרט מונח באזור השופכה האמצעית בזוית פחות חדה מאשר בשיטת ה- TVT, ולכן עשוי לגרום פחות הפרעה חסימתית לריקון השתן. |
אשר לתוצאות, ברשומה של 984 נשים שעברו ניתוח TVT-O בצרפת, במעקב קצר טווח של 12 שבועות דווח קצב ריפוי גבוה, כ- 90%, עם אחוז סיבוכים נמוך {{הערה|שם=הערה10| Collinet P, Ciofu C, Costa P, et al. The safety of the inside-out transobturator approach for transvaginal tape (TVT-O) treatment in stress urinary incontinence: French registry data on 984 women. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2008;19:711-715 }}{{כ}}. Lee וחב' פרסמו תוצאות מחקר פרוספקטיבי שכלל 120 נשים, בו השוו תוצאות שיטת TVT ו- TVT-O במשך מעקב של שנה, ואחוז הריפוי בשתי השיטות היה כ- 86% {{כ}}{{הערה|שם=הערה11| Lee KS, Han DH, Choi YS, et al. A prospective trial comparing tension-free vaginal tape and transobturator vaginal tape inside-out for the surgical treatment of female stress urinary incontinence: 1-year followup. J Urol 2007;177-214-218 }}. גם במחקר השוואתי בין TVT ו- TOT שפרסמו Porena וחב' {{הערה|שם=הערה12| Porena M, Costantini E, Frea B, et al. Tension-free vaginal tape versus transobturator tape as surgery for stress urinary incontinence: Results of a multicentre randomised trial. Eur Urol 2008;52:1481-1490 }}, היה אחוז זהה של ריפוי הדליפה ושיפור באיכות החיים בשתי השיטות, ללא שוני בתחלואה סביב הניתוח. | אשר לתוצאות, ברשומה של 984 נשים שעברו ניתוח TVT-O בצרפת, במעקב קצר טווח של 12 שבועות דווח קצב ריפוי גבוה, כ- 90%, עם אחוז סיבוכים נמוך {{הערה|שם=הערה10| Collinet P, Ciofu C, Costa P, et al. The safety of the inside-out transobturator approach for transvaginal tape (TVT-O) treatment in stress urinary incontinence: French registry data on 984 women. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2008;19:711-715 }}{{כ}}. Lee וחב' פרסמו תוצאות מחקר פרוספקטיבי שכלל 120 נשים, בו השוו תוצאות שיטת TVT ו- TVT-O במשך מעקב של שנה, ואחוז הריפוי בשתי השיטות היה כ- 86% {{כ}}{{הערה|שם=הערה11| Lee KS, Han DH, Choi YS, et al. A prospective trial comparing tension-free vaginal tape and transobturator vaginal tape inside-out for the surgical treatment of female stress urinary incontinence: 1-year followup. J Urol 2007;177-214-218 }}. גם במחקר השוואתי בין TVT ו- TOT שפרסמו Porena וחב' {{הערה|שם=הערה12| Porena M, Costantini E, Frea B, et al. Tension-free vaginal tape versus transobturator tape as surgery for stress urinary incontinence: Results of a multicentre randomised trial. Eur Urol 2008;52:1481-1490 }}, היה אחוז זהה של ריפוי הדליפה ושיפור באיכות החיים בשתי השיטות, ללא שוני בתחלואה סביב הניתוח. | ||
| − | כאשר באים לדון בסיבוכים של כלל שיטות הניתוח השונות שהוזכרו, חייבים לזכור את השוני הקיים בבחירת הנשים לטיפול, סוג הסרט, צורת הכנסת הסרט, ניסיון המנתח ומשך המעקב. למרות שהסיבוכים נדירים יחסית, עדיין עלולים לקרות סיבוכים קשים בעקבות כל אחת מהשיטות. במטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה דווח טווח רחב של שכיחות סיבוכים, כאשר לגבי סרט שהוכנס דרך אובטורטור פוסה היה הטווח 10.5-31.3%. בעוד שלגבי סרט רטרו-פובי הייתה שכיחות הסיבוכים 4.3-75.1% {{כ}}{{הערה|שם=הערה13| Daneshgari F, Kong W, Swartz M. Complications of mid urethral slings: important outcomes for future clinical trials. J Urol 2008;180:1890-1897 }} . יתרון חשוב של שיטת ה- TOT הוא הימנעות מהעברת הסרט דרך האזור הרטרו-פובי, ועל ידי כך הקטנה של הסיכון לסיבוכים כמו פגיעה במעי או בשלפוחית, וכן של דימום משמעותי. מאידך גיסא, קיים סיכון מוגבר של נוירופתיה חולפת של האובטורטור (Transient obturator neuropathy) או כאב במפשעה בעקבות ניתוח TOT, במיוחד בעקבות העברת הסרט Inside-Out כפי שנעשה ב- TVT-O. במספר סדרות אכן דווח כי הסיכון לכאב במפשעה בעקבות ניתוח TVT-O הוא 15-24% כאשר 4.7% מהנשים מתלוננות על כאב מתמשך לטווח ארוך{{הערה|שם=הערה14| Lim J, Cornish A, Carey MP. Clinical and quality-of-life outcomes in women treated by the TVT-O procedure. Br J Obstet Gynecol 2006;113:1315-1320 }}. לגבי הפרעות בריקון השתן לאחר הניתוח, שכיחותן נעה בין 2.1-6.7% מהמקרים, ואין הבדלים סטטיסטיים בשכיחות בין שתי השיטות. | + | כאשר באים לדון בסיבוכים של כלל שיטות הניתוח השונות שהוזכרו, חייבים לזכור את השוני הקיים בבחירת הנשים לטיפול, סוג הסרט, צורת הכנסת הסרט, ניסיון המנתח ומשך המעקב. למרות שהסיבוכים נדירים יחסית, עדיין עלולים לקרות סיבוכים קשים בעקבות כל אחת מהשיטות. במטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה דווח טווח רחב של שכיחות סיבוכים, כאשר לגבי סרט שהוכנס דרך אובטורטור פוסה היה הטווח 10.5-31.3%. בעוד שלגבי סרט רטרו-פובי הייתה שכיחות הסיבוכים 4.3-75.1% {{כ}}{{הערה|שם=הערה13| Daneshgari F, Kong W, Swartz M. Complications of mid urethral slings: important outcomes for future clinical trials. J Urol 2008;180:1890-1897 }} . יתרון חשוב של שיטת ה- TOT הוא הימנעות מהעברת הסרט דרך האזור הרטרו-פובי, ועל ידי כך הקטנה של הסיכון לסיבוכים כמו פגיעה במעי או בשלפוחית, וכן של דימום משמעותי. מאידך גיסא, קיים סיכון מוגבר של נוירופתיה חולפת של האובטורטור (Transient obturator neuropathy) או כאב במפשעה בעקבות ניתוח TOT, במיוחד בעקבות העברת הסרט Inside-Out כפי שנעשה ב- TVT-O. במספר סדרות אכן דווח כי הסיכון לכאב במפשעה בעקבות ניתוח TVT-O הוא 15-24% כאשר 4.7% מהנשים מתלוננות על כאב מתמשך לטווח ארוך{{הערה|שם=הערה14| Lim J, Cornish A, Carey MP. Clinical and quality-of-life outcomes in women treated by the TVT-O procedure. Br J Obstet Gynecol 2006;113:1315-1320 }}. לגבי הפרעות בריקון השתן לאחר הניתוח, שכיחותן נעה בין 2.1-6.7% מהמקרים, ואין הבדלים סטטיסטיים בשכיחות בין שתי השיטות. [[אצירת שתן]] ארוכת טווח בעקבות ניתוח TVT היא נדירה (0.6-3.8%) ויכולה לקרות גם לאחר ניתוח TOT{{כ}}{{הערה|שם=הערה15| de Tayrac R, Madelenat P. Evolution of surgical routes in female stress urinary incontinence. Gynecol Obstet Fertil 2004;32:1031-1038 }}. סיבוכים אחרים שיכולים לקרות כוללים ניקוב של השלפוחית או פגיעה בשופכה בעת הניתוח, פגיעה במעי, ,דחיפות חדשה (De novo urgency), כאבים ביחסי מין, ארוזיה של הסרט לנרתיק או לשופכה, מורסה בירך והמטומה מזוהמת. |
==מיני מתלה (MS)== | ==מיני מתלה (MS)== | ||
| שורה 60: | שורה 59: | ||
נשים הסובלות מדליפת שתן משמעותית במאמץ, עקב אי ספיקת סוגר השופכה (Intrinsic sphincteric deficiency - ISD), מהוות קבוצה טיפולית בפני עצמה. אי ספיקת הסוגר נגרמת עקב ליקוי ביכולת האטימה של השופכה, ויכולה להתקיים עם תנועתיות יתר של השופכה או בלעדיה. | נשים הסובלות מדליפת שתן משמעותית במאמץ, עקב אי ספיקת סוגר השופכה (Intrinsic sphincteric deficiency - ISD), מהוות קבוצה טיפולית בפני עצמה. אי ספיקת הסוגר נגרמת עקב ליקוי ביכולת האטימה של השופכה, ויכולה להתקיים עם תנועתיות יתר של השופכה או בלעדיה. | ||
| − | האבחנה היא בעיקרה קלינית, כאשר החיזוק האורודינמי לאבחנה הוא כשלחץ הסגירה המקסימלי של השופכה (Maximal urethral closure pressure - MUCP) קטן מ- 20 ס"מ מים, או | + | האבחנה היא בעיקרה קלינית, כאשר החיזוק האורודינמי לאבחנה הוא כשלחץ הסגירה המקסימלי של השופכה (Maximal urethral closure pressure - MUCP) קטן מ- 20 ס"מ מים, או לחץ דליפה בואלסלבה (Valsalva leak point pressure - VLPP) קטן מ- 60 ס"מ מים. לפני עידן ה- TVT, הטיפול הניתוחי המקובל ב- ISD היה מתלה פאצילי פובו-וגינלי {{כ}}(Pubovaginal Fascial Sling - PVS ), אך בשנים האחרונות החלו להצטבר תוצאות של מחקרים שבדקו את התוצאות של מתלים אמצע שופכתיים בטיפול ב- ISD. על פי מחקרים אלו הסתמן כי ל- TVT קיימת עדיפות על פני TOT מבחינת אחוזי הריפוי של הדליפה. מבין המחקרים בולטת עבודתם של Jeon וחב'{{הערה|שם=הערה17| Jeon M, Jung H, Chung S, et al. Comparison of the treatment outcome of pubovaginal sling, tension-free vaginal tape, and transobturator tape for stress urinary incontinence with intrinsic sphincteric deficiency. Am J Obstet Gynecol 2008;199:761-764 }} שהשוו מעקב רטרוספקטיבי אחר 72 מקרים של TOT {{כ}}, 87 מקרים של PVS ו- 94 מקרים של TVT, כולם עם עדות אורודינמית ל- ISD. במעקב של שנתיים, אחוזי הריפוי מהדליפה היו 34.89%, 87.25% ו- 86.74% בהתאמה. סיבה אפשרית לעדיפותו של ה- TVT על פני ה- TOT במקרים של ISD היא שבמנח רטרופובי הסרט מאונך לציר השופכה, ועל ידי כך הוא יוצר יותר קומפרסיה היקפית של השופכה, בעוד שב- TOT מנח הסרט הינו יותר רוחבי, והקומפרסיה של השופכה לכן פחותה. |
במסגרת ההערכה הטרום-ניתוחית, קיימים מספר גורמים שעל פיהם המנתח עשוי להחליט להעדיף שיטה ניתוחית אחת על פני האחרת, וזאת כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה ולהקטין למינימום את הסיכון לסיבוכים. גורמים אלה מפורטים להלן: | במסגרת ההערכה הטרום-ניתוחית, קיימים מספר גורמים שעל פיהם המנתח עשוי להחליט להעדיף שיטה ניתוחית אחת על פני האחרת, וזאת כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה ולהקטין למינימום את הסיכון לסיבוכים. גורמים אלה מפורטים להלן: | ||
| − | * ניתוחים קודמים לדליפת שתן יכולים לגרום להיווצרות רקמה צלקתית, עיוות האנטומיה, חסימת השופכה או לחילופין אי ספיקת הסוגר. כאשר קיימת תנועתיות ירודה של השופכה, הסיכוי להצלחת ניתוח מתלה אמצע שופכתי קטן יותר, ולכן מצב כגון זה עשוי לעתים לחייב שילוב של הניתוח עם אורתרוליזיס. ככלל, במקרה המשלב ISD עם שופכה מקובעת (Fixed urethra), קיימת עדיפות ברורה ל- TVT לעומת TOT, מכיוון שזווית הכנסת הסרט הרטרופובי גורמת לו להיות יותר חסימתי | + | * ניתוחים קודמים לדליפת שתן יכולים לגרום להיווצרות רקמה צלקתית, עיוות האנטומיה, חסימת השופכה או לחילופין אי ספיקת הסוגר. כאשר קיימת תנועתיות ירודה של השופכה, הסיכוי להצלחת ניתוח מתלה אמצע שופכתי קטן יותר, ולכן מצב כגון זה עשוי לעתים לחייב שילוב של הניתוח עם אורתרוליזיס (ureterolysis). ככלל, במקרה המשלב ISD עם שופכה מקובעת (Fixed urethra), קיימת עדיפות ברורה ל- TVT לעומת TOT, מכיוון שזווית הכנסת הסרט הרטרופובי גורמת לו להיות יותר חסימתי |
| − | * במקרים של הפרעות בריקון השתן על רקע של כיווציות פגומה של שריר הדטרוסור (Impaired detrusor contractility), קיים סיכון מוגבר | + | * במקרים של הפרעות בריקון השתן על רקע של כיווציות פגומה של שריר הדטרוסור (Impaired detrusor contractility), קיים סיכון מוגבר לאצירת שתן לאחר הניתוח. קיימים מספר מחקרים הטוענים שבמקרה כזה ניתוח מסוג TOT עשוי להיות פחות חסימתי מ- TVT {{כ}}{{הערה|שם=הערה18| Morey AF, Medendorp AR, Noller MW, et al. Transobturator versus transabdominal mid urethral slings: a multiinstitutional comparison of obstructive voiding complications. J Urol 2006;175:1014-1017 }}, אך הדבר לא נבדק בצורה מבוקרת |
| − | * כאשר איכות הרקמה הווגינלית ירודה עקב אטרופיה קשה או לאחר טיפול קרינתי, וכן במקרים של פתולוגיה שופכתית נלווית כמו סעיף השופכה או נצור ( | + | * כאשר איכות הרקמה הווגינלית ירודה עקב אטרופיה קשה או לאחר טיפול קרינתי, וכן במקרים של פתולוגיה שופכתית נלווית כמו סעיף השופכה או נצור שופכתי-נרתיקי (Ureterovaginal fistula), אין הרבה מידע בספרות לגבי בטיחות השימוש בסרט סינתטי במקרים כגון אלה. מרבית המחברים נוטים להשתמש בחומר ביולוגי, כגון פאציה עצמית (אוטולוגית), כדי להקטין את הסיכון לארוזיה |
| − | * חוסר אפשרות להשכיב את המנותחת בעמדת ליתוטומיה עקב בעיות באגן או בפרקי הירכיים עשוי להוות הוראת נגד לשימוש במתלה אמצע שופכתי, ובמקרה כזה ניתוח כגון Burch | + | * חוסר אפשרות להשכיב את המנותחת בעמדת ליתוטומיה עקב בעיות באגן או בפרקי הירכיים עשוי להוות הוראת נגד לשימוש במתלה אמצע שופכתי, ובמקרה כזה ניתוח כגון Burch colposuspension עשוי להיות הבחירה המועדפת |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
| − | |||
<blockquote> | <blockquote> | ||
<div style="text-align: left; direction: ltr"> | <div style="text-align: left; direction: ltr"> | ||
| שורה 88: | שורה 78: | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| − | * [http://www.medicalmedia.co.il/publications/ArticleDetails.aspx?artid=3169&sheetid=206 | + | * [http://www.medicalmedia.co.il/publications/ArticleDetails.aspx?artid=3169&sheetid=206 הטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים עם Tension-Free Vaginal Tape], מדיקל מדיה |
| שורה 95: | שורה 85: | ||
<center>'''פורסם בכתב העת Urology Updates, פברואר 2010, גיליון מס' 5, מדיקל מדיה'''</center> | <center>'''פורסם בכתב העת Urology Updates, פברואר 2010, גיליון מס' 5, מדיקל מדיה'''</center> | ||
| − | |||
| − | |||
[[קטגוריה:אורולוגיה]] | [[קטגוריה:אורולוגיה]] | ||
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה:גינקולוגיה]] |
[[קטגוריה:משפחה]] | [[קטגוריה:משפחה]] | ||
| − | |||
[[קטגוריה:מדיקל מדיה]] | [[קטגוריה:מדיקל מדיה]] | ||
גרסה אחרונה מ־16:51, 12 באפריל 2020
| אי נקיטת שתן במאמץ בנשים - טיפול בניתוח מתלה אמצע שופכתי | ||
|---|---|---|
| Stress urinary incontinence in women - treatment with midurethral sling surgery | ||
| יוצר הערך | ד"ר יעקב גולומב 
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – הפרעות במתן שתן
מתלה סינתטי אמצע שופכתי (Mid-urethral synthetic sling) הנו השיטה הניתוחית המועדפת לטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים, כאשר קיימים מספר סוגים שלו: סרט העובר דרך שריר האובטורטור (Trans-Obturator Tape - TOT), סרט נרתיקי חופשי ממתח (Tension-free Vaginal Tape - TVT), ומיני מתלים (Mini-Slings - MS).
עם זאת, לא קיימת שיטת ניתוח מושלמת שניתן ליישמה בכל הנשים הסובלות מדליפת שתן במאמץ. עקב מורכבות הנושא של דליפת שתן במאמץ בנשים, ומגוון התהליכים הפתופיזיולוגיים (Pathophysiological) שעשויים להיות מעורבים בתופעה, בדרגות חומרה שונות, אין זה סביר כי שיטת ניתוח אחת תתאים לכולן. לכן על המנתח מוטלת החובה "להתאים את הניתוח לאישה, ולא את האישה לניתוח", ולבחור מתוך מגוון השיטות הקיימות את הגישה הניתוחית המתאימה ביותר למקרה מסוים.
מאפיינים רצויים ובקרת שיטות הטיפול באי נקיטת שתן במאמץ בנשים
דליפת שתן במאמץ בנשים היא בעיה שכיחה, שעלולה לגרום לפגיעה קשה באיכות החיים. כאשר טיפול ניתוחי עומד על הפרק, קיים למעשה מגוון גדול של אפשרויות ניתוחיות, ואין אחידות דעים בין העוסקים בתחום זה באשר לשיטה הניתוחית הטובה ביותר. ככלל, המאפיינים של השיטה הניתוחית "המושלמת" לטיפול בדליפת שתן במאמץ הם כדלקמן:
- 100% הצלחה לטווח הארוך
- שיטה קלה ובטוחה לביצוע ולהוראה, ועם מידת חודרניות מינימלית ואחוזי וסיבוכים נמוכים, ועם זאת הפיכה
- החלמה מהירה וחזרה מוקדמת ולתפקוד מלא
- ישימה ויעילה לכל הסוגים של דליפת שתן במאמץ
- אינה גורמת להפרעות במתן שתן
- אינה יקרה למטופל ולמערכת הבריאות
לגבי הערכת תוצאות הניתוח, קיים בספרות הרפואית רק מספר קטן של מחקרים שנעשו בצורה מבוקרת כפולת-סמיות. נוסף על כך, תוצאת הניתוח יכולה להיות מוערכת כשיעור ריפוי אובייטיבי (Objective cure rate), שיעור ריפוי סובייקטיבי (Subjective cure rate) או שינוי באיכות החיים בעקבות הניתוח. עקב חוסר האחידות הקיים בהערכת התוצאות קשה להסיק מסקנות בניתוח המחקרים השונים. למעשה מרבית המחקרים שפורסמו לא נעשו בצורה מבוקרת והנם דיווחים רטרוספקטיביים עם זמן מעקב קצר, והמדדים לקביעת הצלחת הניתוח אינם אופטימליים. יתרה מזאת, חשוב לזכור כי דליפת שתן במאמץ בנשים איננה ישות פתופיזיולוגית אחת, והנשים הסובלות מכך אינן חלק מקבוצה הומוגנית. גורמים רבים תורמים לתופעה של דליפת השתן במאמץ בנשים, כולל תפקוד דופן השופכה מבחינה עצבית, שרירית והרכב רקמת החיבור, מידת התנועתיות (היפר-מוביליות) של השופכה, גיל, מספר לידות, מצב הורמונלי, אינדקס מסת גוף (BMI) ועוד. מסיבה זו, אין זה סביר כי ניתוח מסוג אחד יכול לפתור בעיה רב-סיבתית (מולטיפקטוריאלית) זו בצורה זהה בכל המטופלות. למעשה אין כמעט מחקרים שבדקו בצורה פרוספקטיבית את השפעת אותם גורמים פרטניים על הצלחת גישה ניתוחית מסוימת. רוב המחקרים הם כאמור רטרוספקטיביים ומבוססים על קבוצה הטרוגנית של מטופלות העוברות פרוצדורה ניתוחית אחת, ולכן למסקנותיהם יש להתייחס בספקנות הראויה. השאלה הנשאלת אם כך היא: האם יש להתאים את השיטה הניתוחית בה בוחרים לפי נתוני החולה? הנתונים התומכים בכך בספרות הם קלושים, ולכן מרבית המנתחים בוחרים שיטה ניתוחית אחת כטיפול לכלל המטופלות.
למעשה קיימות יותר מ- 100 שיטות ניתוחיות לטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים, אולם מתלה סינתטי אמצע שופכתי הפך לשיטה הניתוחית המועדפת. בקטגוריה זו נכללות 3 קבוצות, הכוללות מספר וריאציות של ה- TOT, TVT ו- MS.
סרט נרתיקי חופשי ממתח (TVT)
בשנת 1995, Petros ו- Ulmsten[1] פרסמו שיטה ניתוחית חדשה, זעיר-חודרנית, לטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים. על פי תיאוריה שהם פיתחו (Integral theory), ניתן למקם סרט סינתטי מתחת לשופכה האמצעית, בגישה נרתיקית, ללא מתח, כדי לחזק את הליגמנטים הפרה-שופכתיים המוחלשים. בשיטה המקורית, סרט ה- TVT, המיוצר על ידי חברת Gynecare, מועבר באמצעות קיט מיוחד בצורה רטרוגרדית, מכיוון הנרתיק לכיוון דופן הבטן, בגישה רטרו-פובית. קיימת שיטה נוספת, המכונה Supra-pubic ARC sling (SPARC), שבה סרט ה- TVT, באמצעות קיט המיוצר על ידי חברת AMS, מועבר מכיוון דופן הבטן בגישה רטרופובית לכיוון הנרתיק.
ניתוח ה- TVT היה לפופולרי מאוד, עקב היותו ניתוח זעיר-פולשני, עם תחלואה מעטה סביב הניתוח וחזרה מהירה לתפקוד מלא, ועקב התוצאות המצוינות שהושגו בשימוש בו [1] [2]. המעקב הארוך ביותר שדווח עד כה היה של Nilsson וחב'[2], שדיווחו כי כעבור פרק זמן ממוצע של 11.5 שנים, בהערכה אובייקטיבית, נרפאו 90.2% מהנשים, בשעה שסובייקטיבית, הגדירו 77% מהנשים את מצבן כריפוי מלא. Liapis וחב' [3] עקבו אחרי 70 נשים שעברו ניתוח TVT במשך תקופה של 5 ו- 7 שנים, ודיווחו ריפוי אובייקטיבי בתום התקופה ב- 80% מהנשים. במחקר השוואתי פרוספקטיבי בין שיטת ה- TVT ו- SPARC, Andonian וחב' דיווחו כי בהערכה אובייקטיבית כעבור שנה מהניתוח, נרפאו מהדליפה 93% מהנשים בקבוצת ה- TVT ו- 85% בקבוצת ה- SPARC [4].
עם זאת, בשימוש ב- TVT לסוגיו דווחו סיבוכים ניתוחיים שונים, כאשר הסיבוכים התוך-ניתוחיים יכולים לנבוע מהעברת הטרוקר באזור הרטרופובי וכוללים פגיעה בשלפוחית, מעי או כלי דם [5]. סיבוכים מאוחרים קשורים יותר למתח של הסרט עם קושי בריקון השתן בעקבות הניתוח [6] וכן השפעת הגוף הזר על הנרתיק, השופכה ושלפוחית השתן, עם אפשרות לארוזיה של הסרט לאברים השכנים [7].
סרט העובר דרך שריר האובטורטור (TOT)
בניסיון להקטין את התחלואה והסיבוכים הכרוכים בהעברה רטרופובית של טרוקר ה- TVT, פותחה גישה חלופית של העברת הסרט דרך ה- Obturator Fossa. Delorme[8] פרסם זאת לראשונה בשנת 2001, ושיטה זו כונתה TOT, בה מוכנס הסרט בגישה של Outside-In. המוצר הנפוץ ביותר בשוק המייצג גישה זו הוא Monarc subfascial hammock של חברת AMS. בשנת 2003 פיתח de Leval [9] את השיטה המכונה TVT-O, או Inside-Out Procedure. ברמה התיאורטית, בשיטת ה- TOT הסרט מונח באזור השופכה האמצעית בזוית פחות חדה מאשר בשיטת ה- TVT, ולכן עשוי לגרום פחות הפרעה חסימתית לריקון השתן.
אשר לתוצאות, ברשומה של 984 נשים שעברו ניתוח TVT-O בצרפת, במעקב קצר טווח של 12 שבועות דווח קצב ריפוי גבוה, כ- 90%, עם אחוז סיבוכים נמוך [10]. Lee וחב' פרסמו תוצאות מחקר פרוספקטיבי שכלל 120 נשים, בו השוו תוצאות שיטת TVT ו- TVT-O במשך מעקב של שנה, ואחוז הריפוי בשתי השיטות היה כ- 86% [11]. גם במחקר השוואתי בין TVT ו- TOT שפרסמו Porena וחב' [12], היה אחוז זהה של ריפוי הדליפה ושיפור באיכות החיים בשתי השיטות, ללא שוני בתחלואה סביב הניתוח.
כאשר באים לדון בסיבוכים של כלל שיטות הניתוח השונות שהוזכרו, חייבים לזכור את השוני הקיים בבחירת הנשים לטיפול, סוג הסרט, צורת הכנסת הסרט, ניסיון המנתח ומשך המעקב. למרות שהסיבוכים נדירים יחסית, עדיין עלולים לקרות סיבוכים קשים בעקבות כל אחת מהשיטות. במטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה דווח טווח רחב של שכיחות סיבוכים, כאשר לגבי סרט שהוכנס דרך אובטורטור פוסה היה הטווח 10.5-31.3%. בעוד שלגבי סרט רטרו-פובי הייתה שכיחות הסיבוכים 4.3-75.1% [13] . יתרון חשוב של שיטת ה- TOT הוא הימנעות מהעברת הסרט דרך האזור הרטרו-פובי, ועל ידי כך הקטנה של הסיכון לסיבוכים כמו פגיעה במעי או בשלפוחית, וכן של דימום משמעותי. מאידך גיסא, קיים סיכון מוגבר של נוירופתיה חולפת של האובטורטור (Transient obturator neuropathy) או כאב במפשעה בעקבות ניתוח TOT, במיוחד בעקבות העברת הסרט Inside-Out כפי שנעשה ב- TVT-O. במספר סדרות אכן דווח כי הסיכון לכאב במפשעה בעקבות ניתוח TVT-O הוא 15-24% כאשר 4.7% מהנשים מתלוננות על כאב מתמשך לטווח ארוך[14]. לגבי הפרעות בריקון השתן לאחר הניתוח, שכיחותן נעה בין 2.1-6.7% מהמקרים, ואין הבדלים סטטיסטיים בשכיחות בין שתי השיטות. אצירת שתן ארוכת טווח בעקבות ניתוח TVT היא נדירה (0.6-3.8%) ויכולה לקרות גם לאחר ניתוח TOT[15]. סיבוכים אחרים שיכולים לקרות כוללים ניקוב של השלפוחית או פגיעה בשופכה בעת הניתוח, פגיעה במעי, ,דחיפות חדשה (De novo urgency), כאבים ביחסי מין, ארוזיה של הסרט לנרתיק או לשופכה, מורסה בירך והמטומה מזוהמת.
מיני מתלה (MS)
המטרה בשימוש ב- MS היא להחדיר את הסרט דרך חתך נרתיקי בודד, ללא צורך להעבירו דרך הבטן או המפשעה. כיום נמצאים בשימוש 2 דגמים של MS: TVT-secur של Gynecare ו- MiniArc של AMS.
TVT-Secur היה הראשון שפותח, בשנת 2006, וזאת מתוך מטרה להקטין את הסיכון לכאב מפשעתי שעלול להיגרם עקב שימוש ב- TVT-O. ניתן להחדירו בצורת U, כמו ב-TOT, או בצורת V כמו ב- TVT. ה- MiniArc אינו שונה מהותית במבנהו או בטכניקת ההחדרה מ- TVT-Secur. אשר לתוצאות, עקב הזמן הקצר מאז הוחל השימוש ב- MS, אין הרבה פרסומים לגבי יעילותם המתמשכת. עם זאת, תוצאות קצרות טווח עם TVT-Secur לא היו מעודדות, ולא היו טובות כמו בשימוש ב- TVT או TOT. אחוזי הריפוי שדווחו היו 69-83% עם צורך בעקומת למידה משמעותית לצורך השגת התוצאות הטובות[16].
מתלה אמצע שופכתי לטיפול באי ספיקה אינטרינזית של סוגר השופכה
נשים הסובלות מדליפת שתן משמעותית במאמץ, עקב אי ספיקת סוגר השופכה (Intrinsic sphincteric deficiency - ISD), מהוות קבוצה טיפולית בפני עצמה. אי ספיקת הסוגר נגרמת עקב ליקוי ביכולת האטימה של השופכה, ויכולה להתקיים עם תנועתיות יתר של השופכה או בלעדיה.
האבחנה היא בעיקרה קלינית, כאשר החיזוק האורודינמי לאבחנה הוא כשלחץ הסגירה המקסימלי של השופכה (Maximal urethral closure pressure - MUCP) קטן מ- 20 ס"מ מים, או לחץ דליפה בואלסלבה (Valsalva leak point pressure - VLPP) קטן מ- 60 ס"מ מים. לפני עידן ה- TVT, הטיפול הניתוחי המקובל ב- ISD היה מתלה פאצילי פובו-וגינלי (Pubovaginal Fascial Sling - PVS ), אך בשנים האחרונות החלו להצטבר תוצאות של מחקרים שבדקו את התוצאות של מתלים אמצע שופכתיים בטיפול ב- ISD. על פי מחקרים אלו הסתמן כי ל- TVT קיימת עדיפות על פני TOT מבחינת אחוזי הריפוי של הדליפה. מבין המחקרים בולטת עבודתם של Jeon וחב'[17] שהשוו מעקב רטרוספקטיבי אחר 72 מקרים של TOT , 87 מקרים של PVS ו- 94 מקרים של TVT, כולם עם עדות אורודינמית ל- ISD. במעקב של שנתיים, אחוזי הריפוי מהדליפה היו 34.89%, 87.25% ו- 86.74% בהתאמה. סיבה אפשרית לעדיפותו של ה- TVT על פני ה- TOT במקרים של ISD היא שבמנח רטרופובי הסרט מאונך לציר השופכה, ועל ידי כך הוא יוצר יותר קומפרסיה היקפית של השופכה, בעוד שב- TOT מנח הסרט הינו יותר רוחבי, והקומפרסיה של השופכה לכן פחותה.
במסגרת ההערכה הטרום-ניתוחית, קיימים מספר גורמים שעל פיהם המנתח עשוי להחליט להעדיף שיטה ניתוחית אחת על פני האחרת, וזאת כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה ולהקטין למינימום את הסיכון לסיבוכים. גורמים אלה מפורטים להלן:
- ניתוחים קודמים לדליפת שתן יכולים לגרום להיווצרות רקמה צלקתית, עיוות האנטומיה, חסימת השופכה או לחילופין אי ספיקת הסוגר. כאשר קיימת תנועתיות ירודה של השופכה, הסיכוי להצלחת ניתוח מתלה אמצע שופכתי קטן יותר, ולכן מצב כגון זה עשוי לעתים לחייב שילוב של הניתוח עם אורתרוליזיס (ureterolysis). ככלל, במקרה המשלב ISD עם שופכה מקובעת (Fixed urethra), קיימת עדיפות ברורה ל- TVT לעומת TOT, מכיוון שזווית הכנסת הסרט הרטרופובי גורמת לו להיות יותר חסימתי
- במקרים של הפרעות בריקון השתן על רקע של כיווציות פגומה של שריר הדטרוסור (Impaired detrusor contractility), קיים סיכון מוגבר לאצירת שתן לאחר הניתוח. קיימים מספר מחקרים הטוענים שבמקרה כזה ניתוח מסוג TOT עשוי להיות פחות חסימתי מ- TVT [18], אך הדבר לא נבדק בצורה מבוקרת
- כאשר איכות הרקמה הווגינלית ירודה עקב אטרופיה קשה או לאחר טיפול קרינתי, וכן במקרים של פתולוגיה שופכתית נלווית כמו סעיף השופכה או נצור שופכתי-נרתיקי (Ureterovaginal fistula), אין הרבה מידע בספרות לגבי בטיחות השימוש בסרט סינתטי במקרים כגון אלה. מרבית המחברים נוטים להשתמש בחומר ביולוגי, כגון פאציה עצמית (אוטולוגית), כדי להקטין את הסיכון לארוזיה
- חוסר אפשרות להשכיב את המנותחת בעמדת ליתוטומיה עקב בעיות באגן או בפרקי הירכיים עשוי להוות הוראת נגד לשימוש במתלה אמצע שופכתי, ובמקרה כזה ניתוח כגון Burch colposuspension עשוי להיות הבחירה המועדפת
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 Petros PE, Ulmsten UI. An integral theory and its method for the diagnosis and management of female urinary incontinence. Scand J Urol Nephrol suppl 1993; 153:1-93
- ↑ 2.0 2.1 Nilsson CG, Palva K, Rezapour M, et al. Eleven years prospective follow-up of the tension-free vaginal tape procedure for treatment of stress urinary incontinence. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2008;19:1043-1047
- ↑ Liapis A, Bakas P, Creatsas G. Long-term efficacy of tension-free vaginal tape in the management of stress urinary incontinence in women: efficacy at 5 and 7-years follow-up. Int Urogynecol J 2008; 19:1509-1512
- ↑ Andonian S, Chen T, St-Denis B, et al. (SPARC) Randomized clinical trial comparing suprapubic arch sling and (TVT) tension-free vaginal tape: one year results. Eur Urol 2005; 47(4):537-541
- ↑ Meschia M, Pifarotti P, Bernasconi F, et al. Tension-free vaginal tape: analysis of outcomes and complications in 404 stress incontinent women. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2001; 12 (Suppl 2): 24-27
- ↑ Long CY, Lo TS, Liu CM, et al. Lateral excision of tension-free vaginal tape for the treatment of iatrogenic urethral obstruction. Obstet Gynecol 2004;104:1270-1274
- ↑ Frenkl TL, Rackley RR, Vasavada SP, et al. Management of iatrogenic foreign bodies in the bladder and urethra following pelvic floor surgery. Neurourol Urodyn 2008; 27:491-495
- ↑ Delorme E. Transobturator urethral suspension: mini-invasive procedure in the treatment of stress urinary incontinence in women. Prog Urol 2001;11:1306-1313
- ↑ de Leval I. Novel surgical technique for the treatment of female stress urinary incontinence: transobturator vaginal tape inside-out. Eur Urol 2003;44:724-730
- ↑ Collinet P, Ciofu C, Costa P, et al. The safety of the inside-out transobturator approach for transvaginal tape (TVT-O) treatment in stress urinary incontinence: French registry data on 984 women. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2008;19:711-715
- ↑ Lee KS, Han DH, Choi YS, et al. A prospective trial comparing tension-free vaginal tape and transobturator vaginal tape inside-out for the surgical treatment of female stress urinary incontinence: 1-year followup. J Urol 2007;177-214-218
- ↑ Porena M, Costantini E, Frea B, et al. Tension-free vaginal tape versus transobturator tape as surgery for stress urinary incontinence: Results of a multicentre randomised trial. Eur Urol 2008;52:1481-1490
- ↑ Daneshgari F, Kong W, Swartz M. Complications of mid urethral slings: important outcomes for future clinical trials. J Urol 2008;180:1890-1897
- ↑ Lim J, Cornish A, Carey MP. Clinical and quality-of-life outcomes in women treated by the TVT-O procedure. Br J Obstet Gynecol 2006;113:1315-1320
- ↑ de Tayrac R, Madelenat P. Evolution of surgical routes in female stress urinary incontinence. Gynecol Obstet Fertil 2004;32:1031-1038
- ↑ Karram M, Lucente V, Kandwhala S, et al. An evaluation of the Gynecare Secur System (Tension-free support for incontinence) for the treatment of stress urinary incontinence. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunc 2007;18 (suppl 1):3
- ↑ Jeon M, Jung H, Chung S, et al. Comparison of the treatment outcome of pubovaginal sling, tension-free vaginal tape, and transobturator tape for stress urinary incontinence with intrinsic sphincteric deficiency. Am J Obstet Gynecol 2008;199:761-764
- ↑ Morey AF, Medendorp AR, Noller MW, et al. Transobturator versus transabdominal mid urethral slings: a multiinstitutional comparison of obstructive voiding complications. J Urol 2006;175:1014-1017
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר יעקב גולומב