כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "נחושת - Copper"
מ (נחושת-Copper הועבר לנחושת - Copper) |
|||
| (12 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
|שם לועזי=Copper | |שם לועזי=Copper | ||
|קיצור= | |קיצור= | ||
| − | |מעבדה=כימיה בדם | + | |תמונה= |
| − | |תחום=אבחון מחלת וילסון; אבחון הרעלת נחושת; אבחון חסר בנחושת בהקשר למצבים פיזיולוגיים מגוונים | + | |כיתוב תמונה= |
| + | |מעבדה=[[כימיה בדם]] ו[[כימיה בשתן]] | ||
| + | |תחום=אבחון [[מחלת וילסון]]; אבחון הרעלת נחושת; אבחון חסר בנחושת בהקשר למצבים פיזיולוגיים מגוונים | ||
|יחידות מדידה=בדם: מיקרוגרם לדציליטר; בשתן: מיקרוגרם ל-24 שעות | |יחידות מדידה=בדם: מיקרוגרם לדציליטר; בשתן: מיקרוגרם ל-24 שעות | ||
|טווח ערכים תקין={{ש}} | |טווח ערכים תקין={{ש}} | ||
| − | * בדם: בתינוקות בעת לידתם 9 עד 45 מיקרוגרם לדציליטר; מגיל שבוע עד גיל 6 חודשים, 20 עד 70 מיקרוגרם לדציליטר; מעל גיל 6 חודשים עד לבגרות 80 עד 170 מיקרוגרם לדציליטר בדומה לערכי מבוגרים. מעל גיל 60 שנה יש נטייה לעלייה קלה של 10 עד 15 | + | * בדם: בתינוקות בעת לידתם 9 עד 45 מיקרוגרם לדציליטר; מגיל שבוע עד גיל 6 חודשים, 20 עד 70 מיקרוגרם לדציליטר; מעל גיל 6 חודשים עד לבגרות 80 עד 170 מיקרוגרם לדציליטר בדומה לערכי מבוגרים. מעל גיל 60 שנה יש נטייה לעלייה קלה של 10 עד 15 אחוזים בהשוואה לערכי נחושת בדם עד גיל 60 שנה. יש נטייה של עודף קל ברמת נחושת בנשים על פני גברים. בנשים בהיריון לקראת הלידה רמת נחושת בדם גבוהה משמעותית, 120 עד 300 מיקרוגרם לדציליטר.{{ש}}כאשר הדרישה היא למדידת רמת נחושת בכדוריות האדומות (דגימת הדם במחנת הפארין) אחר 3 שטיפות ב-saline רמת הנחושת בכדוריות הדם הדחוסות היא 80 עד 150 מיקרוגרם לדציליטר, בדומה לרמת מתכת זו בנסיוב. |
* בשתן: פחות מ-60 מיקרוגרם ל-24 שעות. | * בשתן: פחות מ-60 מיקרוגרם ל-24 שעות. | ||
| − | * בביופסיה של הכבד: 10 עד 35 מיקרוגרם לגרם משקל יבש של רקמת הכבד. רמת נחושת | + | * בביופסיה של הכבד: 10 עד 35 מיקרוגרם לגרם משקל יבש של רקמת הכבד. רמת נחושת שמעל 125 מיקרוגרם לגרם משקל יבש של רקמת כבד, מתאימה לנתוני מחלת וילסון. |
|יוצר הערך=[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]] | |יוצר הערך=[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]] | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| + | ==מטרת הבדיקה== | ||
| + | למרות שמדידת רמת נחושת בדם, בשתן, ולעתים אף בביופסיית כבד מזוהה באופן טבעי עם אישוש או שלילת [[מחלת וילסון]], מדידת רמת נחושת נדרשת גם לאבחון מחלת Menkes הנדירה, מצבי אנמיה או לויקופניה או אף נייטרופניה על רקע חסר כרוני בנחושת. גם במפגעי עצמות אחדים ובאוסטאופורוזיס עיקשת, יש לעתים דרישה למדידת רמת נחושת בדם. | ||
| − | == | + | ==בסיס פיזיולוגי== |
| + | אדם מבוגר במשקל 70 ק"ג, מכיל בגופו כ-80 מיליגרם נחושת, כשליש מכמות זו ברקמת השריר. נחושת בצורת יונים דו-ערכיים יוצרת קומפלקס עם חלבונים רבים, בחלקם מטאלו-אנזימים בעיקר כאלה עם פעילות oxidase. אנזימים אלה משתתפים במגוון גדול של פעילויות פיזיולוגיות כיצירת אנרגיה (ציטוכרום C) , בחילוף חומרים של ברזל (צרולופלסמין ו-ferro-oxidase II), פעילויות נוגדות חמצון-יתר (superoxide dismutase), בניית רקמת חיבור (lysyl oxidase), מטבוליזם של נוירוטרנסמיטורים (monoamine oxidase, dopamine β-hydroxylase), יצירת מלנין (tyrosinase), ומטבוליזם כללי (uricase, diamine oxidaes). יש סדרה משמעותית של חלבונים משולבים בנחושת שאף זכו לכינוי Cupreins. | ||
| − | + | בערך 50 אחוזים של הנחושת מהמזון נספגת, בתהליך בו הנחושת יוצרת קומפלקס עם חומצות אמיניות. בפלזמת הדם, בערך 95 אחוזים מהנחושת קשורה בזיקה גדולה לחלבון צרולופסמין, שהוא α2-globulin עם פעילות פרוקסידאזה. כ-5 אחוזים מהנחושת קשורה בדם לאלבומין בזיקה חלשה יותר, ואף באחוז קטן מאוד לחומצות אמינו חופשיות בדם. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | בערך 50 | ||
הצריכה היומית המומלצת (RDA) של נחושת למבוגרים היא 2-3 מיליגרם, והפרשת נחושת מהגוף נעשית בעיקר דרך המעי במנגנון בו מעורב כיס המרה, כאשר פחות מ-40 מיקרוגרם נחושת מופרשים מדי יום בשתן. | הצריכה היומית המומלצת (RDA) של נחושת למבוגרים היא 2-3 מיליגרם, והפרשת נחושת מהגוף נעשית בעיקר דרך המעי במנגנון בו מעורב כיס המרה, כאשר פחות מ-40 מיקרוגרם נחושת מופרשים מדי יום בשתן. | ||
| − | המשמעות הקלינית של נחושת | + | ==המשמעות הקלינית של נחושת== |
| + | כיוון שהדיאטה המערבית עתירה יחסית בפחמימות, וגבולית מבחינת צריכת הנחושת, עלולים להופיע תרחישים תת-קליניים של חסר נחושת. יש ראיות לכך שחסר נחושת כרוך במחלת לב, בתסמונת נפרוטית, באוסטיאו-ארטריטיס של מפרקים ובאוסטיאופורוזיס. כמו כן חסר נחושת עלול לגרום לאנמיה מיקרוציטית-היפוכרומית, לויקופניה כמו גם נייטרופניה, לשטפי דם נקודתיים בעור ([[פורפורה]]), למצבי היפותרמיה, ולתהליכים של דה-מינרליזציה. חסר נחושת מחליש את דופן כלי הדם, באופן העלול לגרום למפרצת (aneurysm) עורקים. בדרך כלל בקרב אנשים בריאים שתזונתם מלאה נדיר למצוא חסר בנחושת, השכיח יותר באנשים עם תת תזונה קשה, בפגים, ובמטופלים הניזונים תקופה ממושכת בהזנה תוך-ורידית (TPN), וכן באלה עם תסמונות ספיגה ממושכות כמו [[צליאק]], [[קרוהן]], [[cystic fibrosis]] או [[tropical sprue]]. | ||
| − | בתסמונת Menkes הנדירה, הנמצאת בתאחיזה לכרומוזום X, ומתגלה ב-1 מ-50,000 תינוקות כבר בגיל 2-3 חודשים, יש פגיעה חמורה בספיגת נחושת מהמעיים. התסמינים הם של ניוון של המוח והמוחון, לעתים פקקת עורקים במוח, אוסטיאופורוזיס, עיוותי שלד קשים, פיגור מוטורי וכשל התפתחותי כללי (FTT). בדרך מחלה זו קטלנית כבר בעשור הראשון לחיים, בדרך כלל כבר בגיל 3 שנים. | + | בתסמונת Menkes הנדירה, הנמצאת בתאחיזה לכרומוזום X, ומתגלה ב-1 מ-50,000 תינוקות כבר בגיל 2-3 חודשים, יש פגיעה חמורה בספיגת נחושת מהמעיים. התסמינים הם של ניוון של המוח והמוחון, לעתים פקקת עורקים במוח, אוסטיאופורוזיס, עיוותי שלד קשים, [[פיגור מוטורי]] וכשל התפתחותי כללי (FTT). בדרך מחלה זו קטלנית כבר בעשור הראשון לחיים, בדרך כלל כבר בגיל 3 שנים. |
| − | אך באופן מובהק המחלה המזוהה ביותר עם מטבוליזם של נחושת היא מחלת וילסון, בה יש הצטברות חמורה של משקעי נחושת בכבד, במוח, בקרנית העין, ובכליות. מספר המקרים של מחלת וילסון בעולם כולו מוערך ב-20 עד 30 מליון, כאשר שכיחות הגן הפגום היא בין 0.3 | + | אך באופן מובהק המחלה המזוהה ביותר עם מטבוליזם של נחושת היא מחלת וילסון, בה יש הצטברות חמורה של משקעי נחושת בכבד, במוח, בקרנית העין, ובכליות. מספר המקרים של מחלת וילסון בעולם כולו מוערך ב-20 עד 30 מליון, כאשר שכיחות הגן הפגום היא בין 0.3 אחוזים עד 0.7 אחוזים, והמחלה נפוצה בין נשים פי-4 מאשר בגברים. במחלה זו יש לכבד יכולת מוגבלת להפריש את עודף הנחושת, מה שמוביל למשקעים של מתכת זו בכבד, במערכת העצבים ובקרנית. הצטברות עודף זה של נחושת מוליך לתסמינים נוירו-פסיכיאטריים, לנזק מוחי קשה, ולכשל של הכבד המתבטא בדרך כלל בצהבת דוהרת ובלתי שליטה עם ערכי בילירובין בדם שמעל 20 מיליגרם לדציליטר. |
| − | התסמין הספציפי והאבחנתי ביותר היא הופעתם של מבנים דמויי-טבעת | + | התסמין הספציפי והאבחנתי ביותר היא הופעתם של מבנים דמויי-טבעת בצבע ירקרק-זהבהב בקרנית העין הידועים כטבעות Keiser-Fleischer, כתוצאה ממרבצי נחושות. רמת צרולופלזמין בפלזמה נמוכה מאוד, ובהתאם גם רמת הנחושת הנמדדת בפלזמה נמוכה משמעותית. כצפוי, רמת הנחושת בשתן מוגברת, לעתים עד רמות הגבוהות פי-60 ומעלה מרמתם התקינה בשתן. טיפול השורה הראשונה במחלת וילסון בניסיון למנוע יצירת משקעי נחושת באיברים חיוניים, היא בטיפול בחומר הכֶלָציה D-penicillamine. |
בסקירה משנת 1993 ב-Clinical Chemistry, נמסר שפעילות מופחתת של האנזים ציטוכרום אוקסידאזה בלויקוציטים, וכן פעילות נמוכה של SOD (superoxide dismutase) באריתרוציטים, הם שני המדדים המעבדתיים האמינים ביותר לערכים נמוכים נחושת בדם. רמת נחושת בפלזמה אינה סמן אמין לסטאטוס נחושת בגוף, ויש הטוענים שרמת נחושת בטסיות הדם משקפת יותר, אלא שבדיקה זו מתבצעת באופן נדיר. ידוע שטיפול תרופתי בקורטיקו-סטרואידים או ב-ACTH, מפחית רמות נחושת. | בסקירה משנת 1993 ב-Clinical Chemistry, נמסר שפעילות מופחתת של האנזים ציטוכרום אוקסידאזה בלויקוציטים, וכן פעילות נמוכה של SOD (superoxide dismutase) באריתרוציטים, הם שני המדדים המעבדתיים האמינים ביותר לערכים נמוכים נחושת בדם. רמת נחושת בפלזמה אינה סמן אמין לסטאטוס נחושת בגוף, ויש הטוענים שרמת נחושת בטסיות הדם משקפת יותר, אלא שבדיקה זו מתבצעת באופן נדיר. ידוע שטיפול תרופתי בקורטיקו-סטרואידים או ב-ACTH, מפחית רמות נחושת. | ||
| − | == פענוח תוצאות בדיקה == | + | ==פענוח תוצאות בדיקה== |
| − | + | ערכי נחושת מוגברים מעל 200 מיקרוגרם לדציליטר ניתן למצוא בהיריון או בצריכת גלולות למניעת היריון. מצבים של עליה ברמת אסטרוגנים, מגבירים את סנתזת צרולופלסמין בכבד, באופן שמעלה משמעותית את רמת נחושת בדם. גם טיפול בתכשירים אנטי-אפילפטיים כגון carbamazepine או phenobarbital הוא בעל השפעה דומה על רמת צרולופלסמין ונחושת בדם. | |
| − | ערכי נחושת מוגברים מעל 200 מיקרוגרם לדציליטר ניתן למצוא | ||
| − | ערכי נחושת מוגברים נמצא במחלת Hodgkin, בלויקמיה ובממאירויות נוספות, באנמיה אפלסטית ומגאלובלסטית, | + | ערכי נחושת מוגברים נמצא במחלת Hodgkin, בלויקמיה ובממאירויות נוספות, באנמיה אפלסטית ומגאלובלסטית, ב[[דלקת מפרקים]] (rheumatic fever), ב[[המוכרומאטוזיס]], בשני סוגי תאלאסמיה, במחלות קולאגן. רמת נחושת בנסיוב תהיה מוגברת גם בחולים המטופלים בדיאליזה. ערכי נחושת מוגברים נמצא בצמקת מרתית, בפלגרה, בשחפת, באוטם מוחי, באי-סדירות של בלוטת התריס, במחלות קולאגן, ובלופוס. |
רמות נחושת מופחתות בנסיוב נמצא במחלות וילסון ו-Menkes, במטופלים עם כוויות, באלה עם תזונה דלת חלבון, ובאלה עם אי-ספיקת לב כרונית. רמות נמוכות של נחושת נמצא בתסמונת נפרוטית, במצבי אנמיה על רקע חסר ברזל, במפגעי ספיגת מעיים (צליאק, sprue), בלייפת כיסתית, בכוויות, ברמת חלבון נמוכה בדם על רקע תזונה דלת חלבון, במחלת אי-ספיקת לב כרונית. | רמות נחושת מופחתות בנסיוב נמצא במחלות וילסון ו-Menkes, במטופלים עם כוויות, באלה עם תזונה דלת חלבון, ובאלה עם אי-ספיקת לב כרונית. רמות נמוכות של נחושת נמצא בתסמונת נפרוטית, במצבי אנמיה על רקע חסר ברזל, במפגעי ספיגת מעיים (צליאק, sprue), בלייפת כיסתית, בכוויות, ברמת חלבון נמוכה בדם על רקע תזונה דלת חלבון, במחלת אי-ספיקת לב כרונית. | ||
| − | רמות מוגברות של נחושת בשתן נמצא - פרט למחלת וילסון - גם בצמקת מרתית ראשונית, וכן בהפאטיטיס פעילה כרונית. | + | רמות מוגברות של נחושת בשתן נמצא - פרט למחלת וילסון - גם בצמקת מרתית ראשונית, וכן בהפאטיטיס פעילה כרונית. |
| − | == הוראות לביצוע הבדיקה == | + | ==הוראות לביצוע הבדיקה== |
| + | לצורך בדיקת דם אין צורך בצום, ויש להקפיד השתמש במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב). לבדיקת שתן יש צורך באיסוף 24 שעות בכלי המכיל 10מיליליטר של חומצת מלח (HCl) מרוכזת כדי לשמור על חומציות השתן מתחת ל-pH2.0. | ||
| − | + | ==ראו גם== | |
| + | * [[מדריך בדיקות מעבדה|חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה]] | ||
| + | * [[בדיקת מתכות|בדיקות מעבדה - בדיקות מתכות]] | ||
| − | {{ייחוס | + | {{ייחוס בן עמי}} |
| − | [[קטגוריה:בדיקות מעבדה]] | + | [[קטגוריה:בדיקות מעבדה - מתכות]] |
| + | [[קטגוריה:בדיקות מעבדה: כימיה בדם]] | ||
| + | [[קטגוריה:בדיקות מעבדה: כימיה בשתן]] | ||
גרסה אחרונה מ־14:59, 20 בפברואר 2020
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| נחושת | |
|---|---|
| Copper | |
| מעבדה | כימיה בדם וכימיה בשתן |
| תחום | אבחון מחלת וילסון; אבחון הרעלת נחושת; אבחון חסר בנחושת בהקשר למצבים פיזיולוגיים מגוונים |
 | |
| יחידות מדידה | בדם: מיקרוגרם לדציליטר; בשתן: מיקרוגרם ל-24 שעות |
| טווח ערכים תקין |
|
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה
למרות שמדידת רמת נחושת בדם, בשתן, ולעתים אף בביופסיית כבד מזוהה באופן טבעי עם אישוש או שלילת מחלת וילסון, מדידת רמת נחושת נדרשת גם לאבחון מחלת Menkes הנדירה, מצבי אנמיה או לויקופניה או אף נייטרופניה על רקע חסר כרוני בנחושת. גם במפגעי עצמות אחדים ובאוסטאופורוזיס עיקשת, יש לעתים דרישה למדידת רמת נחושת בדם.
בסיס פיזיולוגי
אדם מבוגר במשקל 70 ק"ג, מכיל בגופו כ-80 מיליגרם נחושת, כשליש מכמות זו ברקמת השריר. נחושת בצורת יונים דו-ערכיים יוצרת קומפלקס עם חלבונים רבים, בחלקם מטאלו-אנזימים בעיקר כאלה עם פעילות oxidase. אנזימים אלה משתתפים במגוון גדול של פעילויות פיזיולוגיות כיצירת אנרגיה (ציטוכרום C) , בחילוף חומרים של ברזל (צרולופלסמין ו-ferro-oxidase II), פעילויות נוגדות חמצון-יתר (superoxide dismutase), בניית רקמת חיבור (lysyl oxidase), מטבוליזם של נוירוטרנסמיטורים (monoamine oxidase, dopamine β-hydroxylase), יצירת מלנין (tyrosinase), ומטבוליזם כללי (uricase, diamine oxidaes). יש סדרה משמעותית של חלבונים משולבים בנחושת שאף זכו לכינוי Cupreins.
בערך 50 אחוזים של הנחושת מהמזון נספגת, בתהליך בו הנחושת יוצרת קומפלקס עם חומצות אמיניות. בפלזמת הדם, בערך 95 אחוזים מהנחושת קשורה בזיקה גדולה לחלבון צרולופסמין, שהוא α2-globulin עם פעילות פרוקסידאזה. כ-5 אחוזים מהנחושת קשורה בדם לאלבומין בזיקה חלשה יותר, ואף באחוז קטן מאוד לחומצות אמינו חופשיות בדם.
הצריכה היומית המומלצת (RDA) של נחושת למבוגרים היא 2-3 מיליגרם, והפרשת נחושת מהגוף נעשית בעיקר דרך המעי במנגנון בו מעורב כיס המרה, כאשר פחות מ-40 מיקרוגרם נחושת מופרשים מדי יום בשתן.
המשמעות הקלינית של נחושת
כיוון שהדיאטה המערבית עתירה יחסית בפחמימות, וגבולית מבחינת צריכת הנחושת, עלולים להופיע תרחישים תת-קליניים של חסר נחושת. יש ראיות לכך שחסר נחושת כרוך במחלת לב, בתסמונת נפרוטית, באוסטיאו-ארטריטיס של מפרקים ובאוסטיאופורוזיס. כמו כן חסר נחושת עלול לגרום לאנמיה מיקרוציטית-היפוכרומית, לויקופניה כמו גם נייטרופניה, לשטפי דם נקודתיים בעור (פורפורה), למצבי היפותרמיה, ולתהליכים של דה-מינרליזציה. חסר נחושת מחליש את דופן כלי הדם, באופן העלול לגרום למפרצת (aneurysm) עורקים. בדרך כלל בקרב אנשים בריאים שתזונתם מלאה נדיר למצוא חסר בנחושת, השכיח יותר באנשים עם תת תזונה קשה, בפגים, ובמטופלים הניזונים תקופה ממושכת בהזנה תוך-ורידית (TPN), וכן באלה עם תסמונות ספיגה ממושכות כמו צליאק, קרוהן, cystic fibrosis או tropical sprue.
בתסמונת Menkes הנדירה, הנמצאת בתאחיזה לכרומוזום X, ומתגלה ב-1 מ-50,000 תינוקות כבר בגיל 2-3 חודשים, יש פגיעה חמורה בספיגת נחושת מהמעיים. התסמינים הם של ניוון של המוח והמוחון, לעתים פקקת עורקים במוח, אוסטיאופורוזיס, עיוותי שלד קשים, פיגור מוטורי וכשל התפתחותי כללי (FTT). בדרך מחלה זו קטלנית כבר בעשור הראשון לחיים, בדרך כלל כבר בגיל 3 שנים.
אך באופן מובהק המחלה המזוהה ביותר עם מטבוליזם של נחושת היא מחלת וילסון, בה יש הצטברות חמורה של משקעי נחושת בכבד, במוח, בקרנית העין, ובכליות. מספר המקרים של מחלת וילסון בעולם כולו מוערך ב-20 עד 30 מליון, כאשר שכיחות הגן הפגום היא בין 0.3 אחוזים עד 0.7 אחוזים, והמחלה נפוצה בין נשים פי-4 מאשר בגברים. במחלה זו יש לכבד יכולת מוגבלת להפריש את עודף הנחושת, מה שמוביל למשקעים של מתכת זו בכבד, במערכת העצבים ובקרנית. הצטברות עודף זה של נחושת מוליך לתסמינים נוירו-פסיכיאטריים, לנזק מוחי קשה, ולכשל של הכבד המתבטא בדרך כלל בצהבת דוהרת ובלתי שליטה עם ערכי בילירובין בדם שמעל 20 מיליגרם לדציליטר.
התסמין הספציפי והאבחנתי ביותר היא הופעתם של מבנים דמויי-טבעת בצבע ירקרק-זהבהב בקרנית העין הידועים כטבעות Keiser-Fleischer, כתוצאה ממרבצי נחושות. רמת צרולופלזמין בפלזמה נמוכה מאוד, ובהתאם גם רמת הנחושת הנמדדת בפלזמה נמוכה משמעותית. כצפוי, רמת הנחושת בשתן מוגברת, לעתים עד רמות הגבוהות פי-60 ומעלה מרמתם התקינה בשתן. טיפול השורה הראשונה במחלת וילסון בניסיון למנוע יצירת משקעי נחושת באיברים חיוניים, היא בטיפול בחומר הכֶלָציה D-penicillamine.
בסקירה משנת 1993 ב-Clinical Chemistry, נמסר שפעילות מופחתת של האנזים ציטוכרום אוקסידאזה בלויקוציטים, וכן פעילות נמוכה של SOD (superoxide dismutase) באריתרוציטים, הם שני המדדים המעבדתיים האמינים ביותר לערכים נמוכים נחושת בדם. רמת נחושת בפלזמה אינה סמן אמין לסטאטוס נחושת בגוף, ויש הטוענים שרמת נחושת בטסיות הדם משקפת יותר, אלא שבדיקה זו מתבצעת באופן נדיר. ידוע שטיפול תרופתי בקורטיקו-סטרואידים או ב-ACTH, מפחית רמות נחושת.
פענוח תוצאות בדיקה
ערכי נחושת מוגברים מעל 200 מיקרוגרם לדציליטר ניתן למצוא בהיריון או בצריכת גלולות למניעת היריון. מצבים של עליה ברמת אסטרוגנים, מגבירים את סנתזת צרולופלסמין בכבד, באופן שמעלה משמעותית את רמת נחושת בדם. גם טיפול בתכשירים אנטי-אפילפטיים כגון carbamazepine או phenobarbital הוא בעל השפעה דומה על רמת צרולופלסמין ונחושת בדם.
ערכי נחושת מוגברים נמצא במחלת Hodgkin, בלויקמיה ובממאירויות נוספות, באנמיה אפלסטית ומגאלובלסטית, בדלקת מפרקים (rheumatic fever), בהמוכרומאטוזיס, בשני סוגי תאלאסמיה, במחלות קולאגן. רמת נחושת בנסיוב תהיה מוגברת גם בחולים המטופלים בדיאליזה. ערכי נחושת מוגברים נמצא בצמקת מרתית, בפלגרה, בשחפת, באוטם מוחי, באי-סדירות של בלוטת התריס, במחלות קולאגן, ובלופוס.
רמות נחושת מופחתות בנסיוב נמצא במחלות וילסון ו-Menkes, במטופלים עם כוויות, באלה עם תזונה דלת חלבון, ובאלה עם אי-ספיקת לב כרונית. רמות נמוכות של נחושת נמצא בתסמונת נפרוטית, במצבי אנמיה על רקע חסר ברזל, במפגעי ספיגת מעיים (צליאק, sprue), בלייפת כיסתית, בכוויות, ברמת חלבון נמוכה בדם על רקע תזונה דלת חלבון, במחלת אי-ספיקת לב כרונית.
רמות מוגברות של נחושת בשתן נמצא - פרט למחלת וילסון - גם בצמקת מרתית ראשונית, וכן בהפאטיטיס פעילה כרונית.
הוראות לביצוע הבדיקה
לצורך בדיקת דם אין צורך בצום, ויש להקפיד השתמש במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב). לבדיקת שתן יש צורך באיסוף 24 שעות בכלי המכיל 10מיליליטר של חומצת מלח (HCl) מרוכזת כדי לשמור על חומציות השתן מתחת ל-pH2.0.
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)