האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "פרכוסי חום - Febrile seizures"

מתוך ויקירפואה

שורה 1: שורה 1:
 
{{ערך בבדיקה}}
 
{{ערך בבדיקה}}
 +
 +
{{מחלה
 +
|תמונה=
 +
|כיתוב תמונה=
 +
|שם עברי=פרכוסי חום
 +
|שם לועזי=Febrile seizures
 +
|שמות נוספים=
 +
|ICD-10={{ICD10|R|56|0|r|50}}
 +
|ICD-9={{ICD9|780.31}}
 +
|MeSH={{MeSH|D003294}}
 +
|יוצר הערך=
 +
|אחראי הערך=
 +
}}
  
 
'''פרכוסי חום''' היא הפרעה פרכוסית מוכרת היטב ומוגדרת כיום כסינדרום ריאקטיבי ולא כמחלה אפילפטית. פרכוסי חום מהווים את ההפרעה הפרכוסית השכיחה ביותר מכלל ההפרעות הפרכוסיות.
 
'''פרכוסי חום''' היא הפרעה פרכוסית מוכרת היטב ומוגדרת כיום כסינדרום ריאקטיבי ולא כמחלה אפילפטית. פרכוסי חום מהווים את ההפרעה הפרכוסית השכיחה ביותר מכלל ההפרעות הפרכוסיות.

גרסה מ־06:40, 18 במאי 2011

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



פרכוסי חום
Febrile seizures
ICD-10 Chapter R 56.0
ICD-9 780.31
MeSH D003294
יוצר הערך
 



פרכוסי חום היא הפרעה פרכוסית מוכרת היטב ומוגדרת כיום כסינדרום ריאקטיבי ולא כמחלה אפילפטית. פרכוסי חום מהווים את ההפרעה הפרכוסית השכיחה ביותר מכלל ההפרעות הפרכוסיות.


אפידמיולוגיה

שיעורי ההארעות של פרכוסי חום גבוהים, כ-5-8% מכלל ילדי העולם יסבלו פעם אחת או יותר בחייהם מפרכוסי חום. ביפן נרשמו שיעורי הארעות גבוהים של כ-8%.

אין הסבר, המניח את הדעת, לגבי השונות הגבוהה בשיעורי ההארעות של פרכוסי חום באזורים שונים של העולם. קיימת שכיחות גבוהה במשפחות מרובות ילדים ומרקע סוציו אקונומי נמוך.

הסיבה לכך נובעת כנראה ממספר גורמים שונים. הראשון, מריבוי מחלות זיהומיות בין בני המשפחה החיים יחד בצפיפות יחסית. הגורם השני נובע מהראשון: היות ויותר מילד אחד ישנים בד"כ בחדר אחד הרי שישנו קשר עין טוב יותר בין בני המשפחה והסיכוי לראות ילד מפרכס גבוה יותר, מאשר בבית בו הילד ישן בחדר משלו ומפרכס מתוך שינה.

מספר מחקרים מבוקרים שנעשו בשנים האחרונות הצביעו כי השכיחות האמיתית של פרכוסי חום הנה כנראה כ 10% מכלל הילדים בעולם.

אטיולוגיה

קיימת פרדיספוזיציה גנטית חזקה למרות שעדיין לא ידועים הגנים המעורבים בהפרעה זו. מדובר בהפרעה משפחתית הגורמת לסף פרכוסי נמוך בנשאי הגנים הנ"ל. האטיולוגיה הדומיננטית לפרכוסי חום הנה זיהומית. ברוב המקרים מדובר בזיהומים אקוטיים של דרכי הנשימה העליונות או בדלקת חריפה של האוזן התיכונה. כל זיהום ויראלי אינטרקורנטי הגורם לעליית חום חדה אצל הילד יכול לגרום להופעת פרכוסי חום אצל אותם ילדים הסובלים מסף פרכוסי נמוך.

קליניקה

ההפרעה מופיעה בילדים שלרוב בריאים, בין הגילאים 3 חודשים ועד 5 שנים, רוב המקרים מופיעים בין 22-18 חודשים. הפרכוס הקלאסי הנו כללי טוני-קלוני.

הפרכוס מופיע בזרוע העולה של החום ובד"כ ביום המחלה הראשון.

משך הפרכוס אינו עולה על 15 דקות. ניתן למצוא אנמנזה משפחתית של פרכוסי חום באחוז גבוה.

אבחנה

ב-EEG ניתן לראות האטה בפעילות לאחר הפרכוס בעיקר בחלקי המוח האחוריים. ניתן למצוא אסימטרייה בגלי המוח בין שתי ההמיספרות, שינויים אילו יכולים להמשך מספר ימים לאחר הפרכוס.

כאשר הפרכוס עונה על הקריטריונים שהוזכרו הוא מוגדר כפרכוס חום פשוט.

הפרכוס מוגדר כפרכוס חום מורכב כאשר:

  1. משך הפרכוסים עולה על 15 דקות.
  2. הפרכוס אינו כללי.
  3. הפרכוס מופיע בחום הנמוך מ 38.5 מעלות.
  4. הפרכוסים מופיעים לאחר יום המחלה הראשון.
  5. כאשר מופיעים מספר פרכוסים באותו היום.
  6. כאשר ניתן למצוא אנמנזה משפחתית של פרכוסים ללא חום.
  7. כאשר ישנה אנמנזה של פרכוסים קודמים או פרכוסי חום קודמים.
  8. כאשר הפרכוסים מופיעים מעל גיל 5 שנים.
  9. כאשר ב EEG ניתן למצוא הפרעה פרכוסית מוקדית או הפרעה פרוכסיסמלית כללית.

אבחנה מבדלת

  1. דלקת חדה של קרומי המוח (מנינגיטיס).
  2. דלקת חדה של המוח (אנצפליטיס).
    היות ובילדים קשה לאבחן סימפטומים הקשורים לזיהום במערכת העצבים המרכזית כגון קשיון עורף, מקובל היה, בפרכוס חום ראשון, לבצע ניקור מותני לשם בדיקת נוזל השדרה, לשם שלילת התפתחות דלקת חיידקית של קרומי המוח. כיום מבוצעים פחות ניקורים מותניים בפרכוס חום ראשון.
  3. פרכוס לאחר חיסון - תגובה אנצפלופתית לחיסון הגורמת לפרכוסים שלא בזמן עליית חום. הפרוגנוזה במצב זה אינה טובה משום שמדובר, ברוב המקרים, בפגיעה מוחית קשה שנגרמה ישירות ע"י החיסון וביטוייה הראשונים כוללים פרכוסים (אין מדובר בתגובת חום לפרכוס הגורמת לעיתים לפרכוס חום פשוט, אלא לתגובה אנצפלופתית המופיעה שלא בזמן חום).

טיפול

הטיפול מורכב משני חלקים, הראשון טיפול בשעת הפרכוס והשני מניעתי.

טיפול בזמן הפרכוס

בד"כ אין מקום לטיפול אנטיאפילפטי משום שברוב המקרים הפרכוס הסתיים מעצמו, עוד בטרם הגעת הילד לרופא המטפל.

במידה והפרכוס אינו חולף, יש להתחיל במתן DIAZEPAM תוך ורידי במינון של 0.3 מ"ג לק"ג עד מינון מכסימלי של 5 מ"ג. ניתן לתת DIAZEPAM אך ורק במידה ויש בהישג יד אמצעים להחייאה נשימתית הכוללים צינור מחדר אויר (טובוס) ומנשם בלון ידני (אמבו).

במידה והפרכוס אינו חולף, ניתן לחזור על אותו מינון של DIAZEPAM תוך 10 דקות. במידה ולא מצויים בהישג יד אמצעי החייאה ניתן להזריק את הDIAZEPAM לתוך השריר - ההשפעה האנטיאפילפטית איטית יותר, אך עם פחות תופעות לוואי נשימתיות. תופעות לוואי נוספות שיש לשים לב להופעתן כוללות שינויים התנהגותיים העשויים להיות קשים אך נעלמים עם פינוי התרופה מהדם.

רובם הגדול של הילדים, הסובלים מפרכוסי החום, מגיבים היטב לטיפול ע"י DIAZEPAM, כמעט ללא תופעות הלוואי הנשימתיות וההתנהגותיות שהוזכרו.

מניעה

מתן נרות רקטליים של Phenobarbital במינון 3-5 מ"ג \ק"ג \יום בזמן הופעת מחלת חום. הטיפול מקובל אצל ילדים הסובלים מפרכוסי חום קשים וחוזרים.

קיים טיפול מניעתי עם DIAZEPAM במתן רקטלי במינון 5 מ"ג. טיפול זה יעיל ביותר ללא תופעות הלוואי שהוזכרו קודם לכן (סטסוליד).

לא מקובל להתחיל טיפול אנטיאפלפטי לאחר מספר בודד של פרכוסי חום פשוטים משום שלא הוכח באף מחקר כי טיפול כזה יכול לשנות את מהלך התופעה או את הסיכוי להופעת מחלה פרכוסית בעתיד.

יש מקום להתחלת טיפול תרופתי בילדים הסובלים מפרכוסי חום מורכבים חוזרים אצלם הסיכוי לפגיעה מוחית גבוה יותר.

פרוגנוזה

כ-2% מכלל הילדים הסובלים מפרכוסי חום פשוטים יפתחו במשך חייהם מחלה אפילפטית. הסיכוי להתפתחות מחלה אפילפטית עולה ככל שמופיעים יותר גורמי סיכון ההופכים את פרכוס החום מפשוט למורכב.

כ-60% מכלל הילדים סובלים מפרכוס חום פשוט ללא גורמי סיכון נוספים.

ל-34% נוספים יש גורם סיכון אחד נוסף המעלה את הסיכוי להתפתחות מחלה פרכוסית בעתיד ל 3%. לילדים להם שני גורמי סיכון ומעלה (6% מכלל הילדים) הסיכוי להתפתחות מחלה פרכוסית עולה בצורה ניכרת ומגיע ל 13%.

בילדים אלה מתפתחת בד"כ מחלה פרכוסית קשה יותר המלווה בפיגור פסיכומוטורי והפרעות התנהגותיות קשות.

במבוגרים שסבלו בילדותם מפרכוסי חום קשים, ניתן לראות בצילומי CT פגיעה טמפורלית והיפוקמפלית.

בנתיחות שלאחר המוות שבוצעו בחולים אלה ניתן היה לראות פגיעה משמעותית באותן אונות.