גסטרין - Gastrin

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
גסטרין
Gastrin
מעבדה	כימיה בדם
תחום	בחינת תחלואה בקיבה ובמערכת העיכול
יחידות מדידה	פיקוגרם למיליליטר (pg/ml)
טווח ערכים תקין	0-150 פיקוגרם למיליליטר
יוצר הערך	פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

אבחון אפשרות של תסמונת זולינגר-אליסון עם כיבים עיכוליים, בה עודף גסטרין מיוצר על ידי שאת יוצרת גסטרין במעי או בלבלב. כן נדרשת בדיקה זו במקרים של גסטריטיס על בסיס אוטואימוני, ותופעה של תת-חומציות בקיבה (hypochlorhydria) העלולה לגרום לאנמיה ממאירה.

בסיס פיזיולוגי

גסטרין הוא הווסת הפיזיולוגי העיקרי להפרשת חומצת קיבה (HCl), והוא גם מעודד גדילה של תאי רירית הקיבה. גסטרין מסונטז בתאי G, הממוקמים בגומחות של הקיבה, בעיקר באיזור האנטרוּם המקורב לפילורוס של הקיבה, אך גם בתריסריון ובבלוטת הלבלב. גסטרין נקשר לקולטנים שנמצאים בעיקר בתאים הפּרייטאליים של הקיבה, ובתאים דמויי-תאים-אנטרוכומפינים מפרישי הורמונים דוגמת היסטמין וברדיקינין. גסטרין הוא פפטיד קווי המסונטז בצורת זימוגן בלתי פעיל בנוסח של preprogastrin (בדומה לאלבומין), הנבקע ליצירת progastrin, כאשר קוֹדמָן זה עובר ביקוע ליצור משפחה של 3 פפטידים עם קצה C-טרמינאלי זהה. הפפטיד הגדול של גסטרין שרמתו בפלסמה היא הגדולה ביותר הוא בעל 34 חומצות אמיניות, ויש גם נגזרת גסטרין עם 17 חומצות אמיניות, אך הגסטרין בעל הפעילות הביולוגית המלאה הוא דווקא זה עם 14 חומצות אמיניות הידוע כ-minigastrin. מתברר שכל הפעילות הביולוגית של גסטרין מרוכזת ב-5 החומצות האמיניות בקצה ה-C טרמינאלי, הידוע כ-pentagastrin. חמש החומצות האמיניות הטרמינאליות של gastrin זהות לאלה של ההורמון cholecystokinin, מה שמסביר את הזהות בהשפעות הביולוגיות של השניים. כאשר גסטרין נקשר לקולטן שלו, הוא משרה עלייה ברמת הסידן התוך-תאי, משפעל את האנזים פרוטאין קינאזה C, ומשרה ייצור של אינוזיטול פוספאט.

הפרשת גסטרין יכולה להתרחש כתגובה למספר גריינים: שינויים פיסיים בקיבה כהתרחבות או צבייה (bloating), או גירוי של העצב התועה (וָאגוּס) בתיווך של neuromedin B, ו-GRP או gastrin releasing peptide, שהם שני ההומולוגים האנושיים של הפפטיד bombesin. שני הפפטידים האחרונים יעילים מאוד בעידוד שחרור גסטרין מתאי G. גם אפינפרין הוא בעל השפעה המעודדת הפרשת גסטרין. גורם אחר המשרה הפרשת גסטרין הם פריטי מזון מעוכלים חלקית, בעיקר פפטידים וחומצות אמיניות וכן עודף סידן במזון. ידוע גם שמרכיבים בלתי מזוהים בקפה, ביין ובבירה הם גריינים יעילים של הפרשת גסטרין. סיבות לעיכוב הפרשת גסטרין הם משני סוגים: כאשר תכולת הקיבה חומצית מדי (pH נמוך מ-3.0) נוצר משוב שלילי המעכב הפרשת גסטרין. כמו כן הורמונים פפטידיים שונים מדכאים אף הם הפרשת גסטרין וביניהם סומאטוסטטין, גלוקאגון וקלציטונין, כמו גם VIP או vasoactive intestinal peptide ו-GIP או gastroinhibitory peptide.

לגסטרין יש 2 תפקידים פיזיולוגיים עיקריים במערכת העיכול: א. קישור של גסטרין לקולטנים שלו על פני התאים הפרייטאליים יביא להפרשת חומצת קיבה, אך נראה שבשלב מוקדם יותר נקשר גסטרין לקולטנים שלו על פני תאים דמויי-תאים-אנטרוכרומפיניים (ECL), ואלה משחררים היסטמין הנקשר לקולטני H2 על פני תאים פרייטאליים מה שמגרה הפרשת חומצה. ב. עידוד גדילה של תאי רירית הקיבה, ושגשוגם של תאים פרייטאליים. ידוע שבאנשים עם הפרשת יתר של גסטרין על בסיס קבוע מוצאים באופן עקבי היפרטרופיה של רירית הקיבה.

השפעות משניות נוספות של גסטרין כוללות גירוי תאים אצינריים בלבלב להפרשות פנקראטיות, המשפיעות גם על התרוקנות כיס המרה. גסטרין נקשר גם לקולטנים על פני תאי שריר חלק בדופן הקיבה מה שמביא להשפעה על תנועתיות הקיבה כגון התכווצויות, כיווץ הספינקטר הפילורי, והאטת התרוקנות הקיבה. גסטרין משפיע גם על ספינקטר הוושט התחתון (LES) במגמה של הרפיה של סוגר זה, באופן שרמות גסטרין גבוהות עלולות להיות קשורות למפגעים של סוגר זה כגון צרבת שהיא תולדת רפלוקס חומצי. גסטרין משפיע על תאי chief בקיבה, הידועים גם התאים זימוגניים שמפרישים אנזימי קיבה בצורת זימוגנים בלתי פעילים, כגון פפסינוגן (ההופך לאנזים המעכל פפסין) וכן רֶנין. תאים זימוגנים אלה מפרישים בקיבה גם ליפאזה לסייע בעיכול טריגליצרידים.

פענוח תוצאות הבדיקה

יצירה מוגזמת של גסטרין המביאה להיפר-גסטרינמיה היא מאפיין של תסמונת זולינגר-אליסון בה נוצרים כיבים עיכוליים בקיבה ובתריסריון כתוצאה מהפרשה ניכרת של HCl. הפרשה זו היא תוצאה של גידולים מפרישי-גסטרין (גסטרינומות) בלבלב ובתריסריון. ברוב אלה עם תסמונת זולינגר-אליסון נמצא רמות גסטרין מעל 500 פיקוגרם למיליליטר, אם כי בערך בשליש מאלה עם התסמונת נמצא עליות מתונות יותר ברמת גסטרין בתחום של 100-500pg/ml. רמות מוגברות של גסטרין נמצא גם במצבים הבאים: היפרפלזיה של תאים אנטראליים בקיבה, מצבים של חסימה פילורית, גסטריטיס אטרופית כרונית, אנמיה ממאירה, כשל כליות כרוני, קרצינומה של הקיבה, או כיב קיבה, קוליטיס מכייבת, ודלקת מפרקים שגרונתית. סיבות נוספות שיכולות לגרום לרמות גסטרין מוגברות הן צריכה של תרופות סותרות חומצה, חוסמי קולטן H2 כגון cimetidine או ranitidine, ומעכבי משאבת מימן דוגמת omeprazole, נטילת טבליות סידן, אפינפרין, ואינסולין.

מבחן מעבדה אחר הוא גירוי ליצירת גסטרין בעירוי סידן, שמבצעים במקרים בהם חולים עם חשד או תסמונת Z-E מוכחת, עם רמת גסטרין מוגברת רק באופן מתון או אף גבולית. המבחן נעשה בעירוי תוך ורידי של 15 מיליגרם סידן לק"ג משקל גוף, מומס ב-500 מיליליטר תמיסת סליין, כשהעירוי מתבצע לאורך 4 שעות. דגימת נסיוב נדגמת לפני העירוי, וכן 1, 2, 3 ו-4 שעות במהלך העירוי מהזרוע הנגדית. באופן נורמאלי אין עלייה, או שיש עלייה מעטה ברמת גסטרין לאחר העירוי או במהלכו, בהשוואה לרמת הבסיס. בחולים עם תסמונת Z-E רמת הגסטרין כתוצאה מעירוי סידן תהיה מעל 400 פיקוגרם למיליליטר, ואילו באלה עם כיב בתריסריון תימדד רמת גסטרין נמוכה מ-400 פיקוגרם למיליליטר. באלה עם אנמיה ממאירה או עם גסטריטיס אטרופית תימצא ירידה ברמת גסטרין בהשוואה לרמתו בבסיס.

הוראות לביצוע הבדיקה

יש להיות בצום של לפחות 12 שעות לפני לקיחת הדם במבחנה כימית (פקק צהוב או אדום) אך בפירוש לא במחנת הפארין (פקק ירוק). רצוי להימנע מארוחה עשירה בחלבון יממה לפני דגימת הדם. חיונית הפרדה מהירה של הדם בסרכוז.

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע