האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "אאורה מיגרנוטית - Migraine aura"

מתוך ויקירפואה

שורה 50: שורה 50:
 
| <big>טבלה 2. הקריטריון להגדרת מיגרנה עם אורה טיפוסית</big>{{הערה|שם=הערה2}}
 
| <big>טבלה 2. הקריטריון להגדרת מיגרנה עם אורה טיפוסית</big>{{הערה|שם=הערה2}}
 
|- valign="top"  
 
|- valign="top"  
|אורה הכוללת תסמינים ויזואליים, תחושתיים או שפתיים הפיכים במלואם. ללא תסמינים מוטוריים, רטינליים או תסמיני גזע מוח לא מוסברים טוב יותר על ידי קריטריון אחר המופיע בקלסיפיקציה הבינלאומית, ונשלל אירוע מוח איסכמי חולף (TIA)
+
|אורה הכוללת תסמינים ויזואליים, תחושתיים או שפתיים הפיכים במלואם. ללא תסמינים מוטוריים, רטינליים (Retinal) או תסמיני גזע מוח לא מוסברים טוב יותר על ידי קריטריון אחר המופיע בסיווג הבינלאומי, ונשלל אירוע מוח איסכמי חולף (TIA{{כ}}, Transient Ischemic Attack)
 
*לפחות שניים מתוך ארבעת המאפיינים הבאים:
 
*לפחות שניים מתוך ארבעת המאפיינים הבאים:
 
*לפחות תסמין אחד מתפתח בהדרגה במשך יותר מחמש דקות, ו/או שני תסמינים לפחות יופיעו באופן מדורג
 
*לפחות תסמין אחד מתפתח בהדרגה במשך יותר מחמש דקות, ו/או שני תסמינים לפחות יופיעו באופן מדורג
*כל תסמין נמשך 60-5 דקות
+
*כל תסמין נמשך 5-60 דקות
*לפחות תסמין אחד הוא חד-צדדי (אפאזיה נחשבת תמיד תסמין חד-צדדי)
+
*לפחות תסמין אחד הוא חד-צדדי [שַׁתֶּקֶת (Aphasia) נחשבת תמיד תסמין חד-צדדי]
 
*כאב ראש יופיע במקביל או תוך 60 דקות מהאורה
 
*כאב ראש יופיע במקביל או תוך 60 דקות מהאורה
 
|}
 
|}

גרסה מ־16:14, 30 בנובמבר 2014

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



אורה מיגרנוטית
Migraine aura
Migraine aura.jpg
ICD-10 Chapter G 43.1
ICD-9 346.0
יוצר הערך ד"ר ג'רמי מולד, וד"ר אמנון מוסק
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםכאב ראש

התיאורים הראשונים של אורה בעת התקף מיגרנה מוכרים כבר מלפני כ-150 שנה[1]. באופן מסורתי אורה הוגדרה כמכלול התסמינים הנוירולוגיים ההפיכים, המופיעים טרם או במקביל להופעת כאב ראש מיגרנוטי. תסמינים מוקדמים המופיעים 24-48 שעות טרם הופעת כאב הראש המיגרנוטי כגון חולשה כללית, בחילות, פיהוקים והפרעות בריכוז אינם נחשבים כאורה. הקשר הפתופיזיולוגי (Pathophysiology) בין אורה לכאב ראש עדיין אינו מובן באופן מלא. סקירה זו תתאר את סוגי האורה ומאפייניה, במטרה לעזור בזיהוי נכון של מצבים אלו.

אורה - הגדרה

ב-2013 התפרסם עדכון של הסיווג (Classification) הבינלאומי להגדרת כאבי ראש[2],[3] (טבלה 1). הסיווג קובע את התנאים להגדרת אורה טיפוסית - Migraine with typical aura (טבלה 2). הגדרת אורה מצריכה הופעה של שני התקפים לפחות הכוללים תסמינים של הפרעות ויזואליות (Visual), תחושתיות או הפרעות בדיבור, ללא הפרעה מוטורית. התפתחות התסמינים תימשך לרוב יותר מחמש דקות - בין אם מדובר בהתפשטות של תסמין אחד או בהתווספות של תסמינים נוספים. משך כל תסמין לא יעלה על שעה, ובתום תקופה זו תהיה רזולוציה (Resolution) מלאה של התופעות.

אורה טיפוסית יכולה להתבטא עם כאב ראש מיגרנוטי שיופיע במקביל או שכאב הראש יופיע עד 60 דקות לאחר התסמינים המוקדיים. כאשר מתפתח לאחר האורה כאב ראש שאינו עונה למאפיינים של מיגרנה, האבחנה היא אורה טיפוסית עם כאב ראש (Typical aura with headache), ואם כלל לא מתפתח כאב ראש האבחנה היא אורה טיפוסית ללא כאב ראש (Typical aura without headache). הופעת אורה ללא כאב ראש אינה תופעה נדירה[4]. מצב זה מתרחש במרבית המקרים בחולים הסובלים גם מאירועי מיגרנה עם אורה, ורק במיעוט קטן של המקרים בחולים הסובלים באופן עקבי מאירועים של אורה ללא כאב ראש. במחקר שבדק את שכיחות התופעות בקרב חולי מיגרנה בדנמרק נמצא כי בקרב 38% (62/163) תוארו אירועים של אורה גם עם וגם ללא כאב ראש, אך רק בקרב 4% תוארו אירועים עקביים של אורה ללא כאב ראש[1]. תופעה זו שכיחה יותר בקרב גברים, והגיל הממוצע להופעה ראשונית של האירועים הוא בסביבות 30 שנה לעומת עשור מוקדם יותר בקרב חולים הסובלים מהתקפים של אורה עם כאב ראש[4]. נתון מעניין נוסף הוא שבקרב חולים הסובלים משני סוגי האירועים קיימת עלייה בשכיחות התקפי אורה ללא כאב ראש עם הגיל וירידה בתדירות הופעת כאבי הראש.

ככלל, אבחנה של מיגרנה עם אורה יכולה להינתן רק לאחר שלילת אטיולוגיות אחרות כגון אירוע מוח איסכמי, ביתור (Dissection),‏ פגם עורקי-ורידי (AVM‏, Arterio-Venous Malformation), פרכוס ועוד. במקרים מסוימים קיימים מספר סימני אזהרה המצדיקים את הרחבת הבירור: חסר מוקדי ללא כאב ראש, הופעה ראשונית לאחר גיל 40, תסמינים שליליים בלבד, מהלך ומשך לא טיפוסיים.

טבלה מספר 1: החלוקה העדכנית של מיגרנה עם אורה על פי הסיווג החדש[2]

1.2 Migraine with aura
1.2.1 Migraine with typical aura
1.2.1.1 Typical aura with headache
1.2.1.2 Typical aura without headache
1.2.2 Migraine with brainstem aura
1.2.3 Hemiplegic migraine
1.2.3.1 Familial hemiplegic migraine (FHM)
1.2.3.1.1 Familial hemiplegic migraine type 1 (FHM1)
1.2.3.1.2 Familial hemiplegic migraine type 2 (FHM2)
1.2.3.1.3 Familial hemiplegic migraine type 3 (FHM3)
1.2.3.1.4 Familial hemiplegic migraine, other loci
1.2.3.2 Sporadic hemiplegic migraine
1.2.4 Retinal migraine

טבלה 2. הקריטריון להגדרת מיגרנה עם אורה טיפוסית[2]
אורה הכוללת תסמינים ויזואליים, תחושתיים או שפתיים הפיכים במלואם. ללא תסמינים מוטוריים, רטינליים (Retinal) או תסמיני גזע מוח לא מוסברים טוב יותר על ידי קריטריון אחר המופיע בסיווג הבינלאומי, ונשלל אירוע מוח איסכמי חולף (TIA‏, Transient Ischemic Attack)
  • לפחות שניים מתוך ארבעת המאפיינים הבאים:
  • לפחות תסמין אחד מתפתח בהדרגה במשך יותר מחמש דקות, ו/או שני תסמינים לפחות יופיעו באופן מדורג
  • כל תסמין נמשך 5-60 דקות
  • לפחות תסמין אחד הוא חד-צדדי [שַׁתֶּקֶת (Aphasia) נחשבת תמיד תסמין חד-צדדי]
  • כאב ראש יופיע במקביל או תוך 60 דקות מהאורה

סוגי אורה

אורה מיגרנוטית יכולה להתבטא בצורות שונות, להתפתח מתסמין אחד לאחר, ולהופיע בצדדים שונים בזמן התקפים שונים. החלוקה הנוכחית של סוגי המיגרנה לוקחת בחשבון את אופי האורה לצורך ההגדרה של סוג המיגרנה[2].

אורה ויזואלית: האורה הנפוצה ביותר המופיעה בכ-99% מהחולים[1]. התסמינים יכולים להיות חיוביים (הבהוב, זיגזג, ברקים, סינוור, כתם צבעוני) או שליליים (חסר ראיה - סקוטומה, טשטוש בשדה הראיה). תסמינים חיוביים מתחילים על פי רוב במרכז שדה הראיה, מתפשטים לצדדים, וחולפים בממוצע לאחר 20-30 דקות. בחלק מהמקרים תשאר בשדה הראיה סקוטומה החולפת תוך כשעה. הופעת התסמינים לרוב הדרגתית, ורק בקרב כ-3% מהחולים מדובר בהופעה פתאומית וחדה של חסר ראיה. התלונות הן חד-צדדיות בקרב כ-70% מהחולים, אך יכולות להופיע בצדדים שונים בזמן התקפים שונים.

אורה תחושתית: השנייה בשכיחותה מבין צורות האורה, מופיעה בקרב כ-3%-40% מהחולים{{הערה|שם=הערה1} , [2]. הפרעות תחושה יכולות לכלול תסמינים חיוביים (דקירות, עקצוץ) או שליליים (נימול, תחושה מופחתת). בקרב כ-97% מהחולים הפרעות התחושה מערבות את היד, הפנים או הלשון (חשוב לציין כי מעורבות לשון אינה תסמין אופייני בשבץ) . מעורבות גפיים תחתונות תוארה בכרבע מהחולים, ומעורבות של הגו בפחות מחמישית מהחולים. תיתכן התפשטות של הפרעות התחושה, לרוב מחלק דיסטלי לפרוקסימלי תוך 5-30 דקות. בקרב 80% מהחולים התסמינים חולפים תוך שעה, ובשאר ייתכן מהלך ממושך יותר. אם כאבי הראש הינם חד צדדים, בלמעלה מ-90% מהמקרים הפרעת התחושה תהיה בצד הנגדי לכאב.

אורה שפתית (זיספזית): הפרעות דיבור מופיעות בקרב כ-18% מהחולים[1]. צורת ההפרעה יכולה להיות מסוג אפאזיה מוטורית, אפאזיה סנסורית או דיסארתריה. בחלק מהחולים יהיה קושי לאפיין במדויק את ההפרעה. הפרעות השפה נמשכות לרוב 20-40 דקות.

אורה עם תסמיני גזע-מוח: בעבר נקראה אורה בזילארית. זוהי אורה הכוללת הן תסמינים ויזואליים, תחושתיים ו/או שפתיים הפיכים ולא חולשה מוטורית[2]. בנוסף, לפחות שניים מבין התסמינים הבאים נדרשים לקרות בעת אורה ממקור גזע המוח: דיסארתריה, ורטיגו, טנטון, היפאקוזיס, דיפלופיה, אטקסיה, ירידה במצב ההכרה. התסמינים יופיעו באופן הדרגתי, יהיו הפיכים, וילוו בכאב ראש שיופיע תוך שעה.

אורה מוטורית (sporadic/ familial hemiplegic migraine): אורה מוטורית מופיעה בעד 6% מהחולים[1]. ההפרעה המוטורית היא תמיד חד-צדדית, מערבת את היד (89%), הרגל (56%), ו/או הפנים (44%).

אורה הכוללת הפרעה מוטורית תלווה כמעט תמיד בתסמינים נוספים: ראייתיים, תחושתיים או שפתיים. שכיחות אורה ויזואלית מעט נמוכה בהשוואה לקבוצות אחרות (90%) והתסמינים הוויזואליים יהיו לרוב שליליים (סקוטומה)[4]. בניגוד לצורות אורה אחרות, התסמינים נמשכים לרוב יותר משעה (67%), כשמשכה של אורה מוטורית עלול להיות עד 72 שעות. עקב השכיחות הנמוכה של תסמינים אלו בקרב חולי מיגרנה, הופרדה צורה זו משאר צורות המיגרנה עם אורה, והיא מקוטלגת בנפרד. זאת, מתוך הנחה שלצורה זו יש ככל הנראה בסיס גנטי שונה מצורות מיגרנה אחרות. התופעה נפוצה יותר בקרב גברים ומוגדרת כמשפחתית אם קיים קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה או שנייה עם אותה המחלה[2]. כיום מוכרים שלושה גנים האחראים לתסמונת המשפחתית. ב-FHM1‏ familial hemiplegic migraine type1) הפגיעה היא בגן CACNA1A בכרומוזום 19, ב-FHM2 הפגיעה היא בגן ATP1A2 בכרומוזום 1, וב-FHM3 הפגיעה היא בגן SCN1A בכרומוזום 2. קיימים ככל הנראה גנים נוספים הגורמים לתופעה וטרם נתגלו. בקרב חולי FHM1 יכולים להופיע במהלך ההתקף גם תסמינים מגזע המוח כגון דיסארתריה, סחרחורת סיבובית, טנטון, כפל ראיה, אטקסיה, ירידה במצב הכרה ועוד. חולים עם מיגרנה עם אורה מוטורית, אצלם לא מוכרים בני משפחה נוספים עם צורת מיגרנה כזו, יוגדרו כסובלים ממיגרנה המיפלגית ספורדית[5].

אורה רטינלית: צורה נדירה של אורה, הכוללת הפרעת ראיה מונו-אוקולרית המוכחת על ידי שדות ראיה או על ידי ציור שדות הראיה שצייר המטופל בזמן האירוע2. אורה של הרשתית יכולה להתבטא כתסמין חיובי או שלילי, תימשך 60-5 דקות, ותלווה בכאב ראש אופייני.

שכיחות תסמיני אורה

תרשים 1. שכיחות תסמיני אורה (163=n)

כתסמין יחיד אורה ויזואלית היא השכיחה ביותר[1] , [4]. נדירה הופעתן של הפרעות תחושה או שפה באופן מבודד, ונדירה עוד יותר הופעת אורה מוטורית כתסמין בודד. את שכיחות הופעת סוגי התסמינים השונים של אורה והשילובים השונים ביניהם ניתן לראות בתרשים 1. כאשר האורה מערבת יותר מקבוצת תסמינים אחת, תופיע בדרך כלל תחילה הפרעה ויזואלית, בהמשך תחושתית או שפתית, ולאחר מכן כאב ראש[1]. לעיתים ההפרעות, התחושה או השפה יופיעו רק לאחר כאב הראש, ובאופן נדיר יופיעו כביטוי הראשון.

סיכום

מיגרנה הינה תופעה שכיחה מאוד והכרת צורותיה השונות חשובה, במיוחד לאור החפיפה בהסתמנות הנוירולוגית בין אורה לבין חסר נוירולוגי מוקדי קצר וחולף מסיבות אחרות. הצורות השונות של ביטוי אורה מיגרנוטית מעלות שאלה אם מדובר בתופעות בעלות אטיולוגיה זהה, כשלפחות לגבי מיגרנה המיפלגית הכוללת אורה מוטורית, זוהה בסיס גנטי שאינו מצוי בחולים אחרים עם מיגרנה עם אורה.

ביבליוגרפיה

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Russell MB, Olesen J, Brain, 1996; 119,355
  2. 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Headache Classification Committee of The International Headache Society. The International Classification of Headache Disorders, 3rd edition (beta version). Cephalalgia, 2013; 33,644
  3. Headache Classification Committee of The International Headache Society. The International Classification of Headache Disorders, 2nd edition. Cephalalgia, 2004; 24,24
  4. 4.0 4.1 4.2 4.3 Eriksen MK, Thomsen LL, Olesen J, Headache, 2006; 46,286
  5. Thomsen LL, Olesen J, Cephalalgia 2004; 24,1016

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ג'רמי מולד וד"ר אמנון מוסק, המחלקה לנוירולוגיה, המרכז הרפואי תל אביב



פורסם ב"נוירולוגיה" גליון מס' 16 ינואר 2014