כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "טיפול מניעתי לשברים אוסטאופורוטיים לאחר השבר הראשון - Prophylactic treatment for osteoporosis after the first fracture"
| שורה 43: | שורה 43: | ||
חלון ההזדמנויות באשפוז נבחן הלכה למעשה גם בעבודה נוספת מקנדה{{הערה|שם=הערה8|Bogoch ER., Elliot-Gibson V, Beaton DE., Jamal SA., Josse RG., Murray TM. Effective Initiation of Osteoporosis diagnosis and treatment for patients with a fragility fracture in an orthopedic environment. J Bone Joint Surg 200688;:25-33.}} שאיגדה צוות רב-מערכתי לצורך טיפול כוללני בשברים אוסטיאופורוטיים בחולים לא מאושפזים ומאושפזים כאחד. הצוות הרב-מערכתי כלל נוסף לאורתופד רופא מהיחידה למחלות עצם מטבוליות, אחיות ומתאמות מחקר. הפרויקט כלל הערכת הצורך בטיפול תרופתי לאחר שברי אמה, כתף, ירך ועמוד שדרה. בפרויקט אותרו 349 מטופלים: 221 ממרפאות החוץ ו-128 מאושפזים. 34% קיבלו טיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס לפני הופעת השבר, שיעור גבוה מהמדווח לרוב בספרות, אך 60% לא אובחנו ולא טופלו לפני הופעת השבר. סך הכול 96% מהמטופלים שאותרו בפרויקט קיבלו טיפול תרופתי כוללני באוסטיאופורוזיס. הפרויקט המערכתי והשאפתני הוכתר בהצלחה. בעקבות התוכנית, יותר מ-95% מהחולים עם שברים אוסטיאופורוטיים טופלו בטיפול תרופתי מתאים למצבם, ומבחינת המטפלים, מתברר ששיתוף האורתופדים במיזם עבד יותר מהמצופה, וחלקם אף התחילו טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס בעצמם. בפן הכלכלי, צמצום שברים פוטנציאליים, בייחוד שברי צוואר ירך, גרם לחיסכון כספי ניכר. | חלון ההזדמנויות באשפוז נבחן הלכה למעשה גם בעבודה נוספת מקנדה{{הערה|שם=הערה8|Bogoch ER., Elliot-Gibson V, Beaton DE., Jamal SA., Josse RG., Murray TM. Effective Initiation of Osteoporosis diagnosis and treatment for patients with a fragility fracture in an orthopedic environment. J Bone Joint Surg 200688;:25-33.}} שאיגדה צוות רב-מערכתי לצורך טיפול כוללני בשברים אוסטיאופורוטיים בחולים לא מאושפזים ומאושפזים כאחד. הצוות הרב-מערכתי כלל נוסף לאורתופד רופא מהיחידה למחלות עצם מטבוליות, אחיות ומתאמות מחקר. הפרויקט כלל הערכת הצורך בטיפול תרופתי לאחר שברי אמה, כתף, ירך ועמוד שדרה. בפרויקט אותרו 349 מטופלים: 221 ממרפאות החוץ ו-128 מאושפזים. 34% קיבלו טיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס לפני הופעת השבר, שיעור גבוה מהמדווח לרוב בספרות, אך 60% לא אובחנו ולא טופלו לפני הופעת השבר. סך הכול 96% מהמטופלים שאותרו בפרויקט קיבלו טיפול תרופתי כוללני באוסטיאופורוזיס. הפרויקט המערכתי והשאפתני הוכתר בהצלחה. בעקבות התוכנית, יותר מ-95% מהחולים עם שברים אוסטיאופורוטיים טופלו בטיפול תרופתי מתאים למצבם, ומבחינת המטפלים, מתברר ששיתוף האורתופדים במיזם עבד יותר מהמצופה, וחלקם אף התחילו טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס בעצמם. בפן הכלכלי, צמצום שברים פוטנציאליים, בייחוד שברי צוואר ירך, גרם לחיסכון כספי ניכר. | ||
| − | אם הטיפול באוסטיאופורוזיס לא ניתן באשפוז עצמו, אפשר, לכאורה, להשלים את החסר בשלב השיקום. בזמן השיקום, ההחלמה המיידית מהניתוח חלפה, ואפשר להתרכז בטיפול הכוללני ובמניעה שניונית של שברים נוספים. מעשיות מתן טיפול באוסטיאופורוזיס לאחר שבר צוואר ירך נבחנה בבית חולים שיקומי באינסברוק שבאוסטריה. | + | אם הטיפול באוסטיאופורוזיס לא ניתן באשפוז עצמו, אפשר, לכאורה, להשלים את החסר בשלב השיקום. בזמן השיקום, ההחלמה המיידית מהניתוח חלפה, ואפשר להתרכז בטיפול הכוללני ובמניעה שניונית של שברים נוספים. מעשיות מתן טיפול באוסטיאופורוזיס לאחר שבר צוואר ירך נבחנה בבית חולים שיקומי באינסברוק שבאוסטריה.{{הערה|שם=הערה9|Gosch M., Roth T, Kammerlander C., et al. Treatment of osteoporosis in postmenopausal hip fracture patients after geriatric rehabilitation. Z Gerontol Geriat 2011;44:381-6.}} בית החולים הציב לעצמו שתי מטרות: להוסיף את האבחנה אוסטיאופורוזיס למכתב השחרור, ולהתחיל טיפול ייעודי באוסטיאופורוזיס עוד במהלך האשפוז. טיפול זה כלל, פרט לנטילת סידן וויטמין D, את הטיפולים הייעודיים המוכרים לנו: ביספוספונטים פומיים ותוך-ורידיים, סטרונציום רנלט (פרוטילוס), דנוסומאב (פרוליה), רלוקסיפן (אוויסטה) וטריפרטייד (פורטיאו). בית החולים עמד במשימה באופן משביע רצון; במהלך הפרויקט, בשנים 2010-2009, 73% ממכתבי השחרור כללו אבחנה של אוסטיאופורוזיס, 88% טופלו בקלציום וויטמין D ו-43% טופלו בתרופה ייעודית לאוסטיאופורוזיס. לפני התחלת הפרויקט, באותו מוסד רפואי, רק 25% מהמכתבים כללו אבחנה של אוסטיאופורוזיס, רק 30% טופלו בקלציום וויטמין D ורק 15% טופלו בתרופות ייעודיות לאוסטיאופורוזיס. מבחינת סוג הטיפול התרופתי הייעודי, 73% טופלו בביספוספונטים פומיים, פרוטילוס נרשם ל-13% וטריפרטייד ל-6% מהמטופלים. |
מחקר נוסף שפורסם לאחרונה השווה שתי אסטרטגיות טיפוליות בחולים בני 50 פלוס שאושפזו עקב שבר אוסטיאופורוטי: בחצי מהחולים הותחל טיפול פרמקולוגי באופן מיידי במחלקה האורתופדית ובחצי האחר ניתנה המלצה כזו לרופא המשפחה. חצי שנה לאחר השחרור נערך סקר טלפוני שהעלה כי הטיפול המיידי הניב תוצאות טובות יותר; 67% מהאנשים בקבוצה זו טופלו תרופתית לעומת 30% מהאנשים בקבוצת הטיפול המושהה. כצפוי, מסקנות המחקר היו כי אמנם המלצה של האורתופד לרופא המשפחה להתחיל טיפול באוסטיאופורוזיס מעלה את אחוזי הטיפול, אך התחלה של הטיפול תוך כדי אשפוז יעילה יותר.10 | מחקר נוסף שפורסם לאחרונה השווה שתי אסטרטגיות טיפוליות בחולים בני 50 פלוס שאושפזו עקב שבר אוסטיאופורוטי: בחצי מהחולים הותחל טיפול פרמקולוגי באופן מיידי במחלקה האורתופדית ובחצי האחר ניתנה המלצה כזו לרופא המשפחה. חצי שנה לאחר השחרור נערך סקר טלפוני שהעלה כי הטיפול המיידי הניב תוצאות טובות יותר; 67% מהאנשים בקבוצה זו טופלו תרופתית לעומת 30% מהאנשים בקבוצת הטיפול המושהה. כצפוי, מסקנות המחקר היו כי אמנם המלצה של האורתופד לרופא המשפחה להתחיל טיפול באוסטיאופורוזיס מעלה את אחוזי הטיפול, אך התחלה של הטיפול תוך כדי אשפוז יעילה יותר.10 | ||
| שורה 62: | שורה 62: | ||
| − | |||
10. Edwards BJ., Koval K, Bunta AD., Genuario K., et al. Addressing secondary prevention of osteoporosis in fracture care: follow-up to "own the bone". J Bone Joint Surg Am 2011;93:e87. | 10. Edwards BJ., Koval K, Bunta AD., Genuario K., et al. Addressing secondary prevention of osteoporosis in fracture care: follow-up to "own the bone". J Bone Joint Surg Am 2011;93:e87. | ||
11. www.ownthebone.org accessed on Sep 27th, 2012 | 11. www.ownthebone.org accessed on Sep 27th, 2012 | ||
גרסה מ־09:33, 29 באוגוסט 2015
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| טיפול מניעתי לשברים אוסטאופורוטיים לאחר השבר הראשון | ||
|---|---|---|
| Prophylactic treatment for osteoporosis after the first fracture | ||
| שמות נוספים | למנוע את השבר הבא: יוזמה בינלאומית חשובה | |
| יוצר הערך | ד"ר פנינה רוטמן-פיקלני
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אוסטאופורוזיס#טיפול
ארגון הבריאות העולמי יצא במיזם למניעת השבר הבא. אפשר לחשוב שאין טבעי מזה; אם אדם חווה שבר אוסטיאופורוטי ראשון בוודאי שמערכת הבריאות נדרשת, צריכה ומחויבת לעשות כל שביכולתה למנוע את השבר השני. מפתיע ככל שיהיה, מתברר שמיעוט החולים שחוו שבר אוסטיאופורוטי מטופלים כהלכה, באופן שהיה עשוי למנוע את השבר הבא. והנתונים לפניכם.
בין השבר הראשון לשבר השני: שברים מנבאים שברים
שכיחות השברים האוסטיאופורוטיים ברחבי העולם גדולה מאוד ואף נמצאת במגמת עלייה: בשנת 2005 נמנו בארצות הברית כ-2 מיליון שברים אוסטיאופורוטיים בחלוקה הבאה: כשליש הם שברי עמוד שדרה ושני שלישים הם שברים חוץ-חולייתיים. שברים אלה נחלקים לשברי צוואר ירך, כ-14%, שברי אגן - 7%, שברי אמה - 19% ואחרים, דהיינו, שברי ברך, עצם הבריח וכו' המהווים כ-33%.[1] המספרים הללו מרשימים מכמה בחינות: ראשית נפח שברי עמוד שדרה הוא הגדול ביותר, כ-540,000 לשנה, אך גם השברים החוץ-חולייתיים שאינם מזוהים תמיד כשברים אוסטיאופורוטיים גדול מאוד. מחקר שפורסם ב-Arch Intern Med[2] בדק את מאפייני "שבר הירך השני" בקרב תושבי העירה פרמינגהם, 5,209 איש ואישה. במחקר נמצא כי שכיחות השבר הראשון בצוואר הירך היא 0.28 ל-100 שנות אדם, כשהגיל הממוצע לשבר זה הוא 81 שנה, וכי שבר צוואר ירך נוסף (שני) מופיע בכ-14.8% מהאנשים עם שבר ראשון, בשכיחות של 2.3% ל-100 שנות אדם, בממוצע 4 שנים לאחר הופעת השבר הראשון. אם כך, השבר הראשון הוא מעין תמרור אזהרה. הוא מנבא תחלואה נוספת ועלול לנבא גם תמותה.
לא רק שבר צוואר ירך מעלה את הסיכון לשבר נוסף; כל שבר אוסטיאופורוטי מעלה הסיכון לשברים נוספים באופן משמעותי. מחקר בינלאומי מקיף שכלל מעקב אחר 60,000 נשים מעשר ארצות שונות לאורך שנתיים מצא כי המנבאים החזקים ביותר לשברי עמוד שדרה וצוואר ירך הם שברים קודמים באיברים אלה (בשיעור של פי 7.3 ו-3.5 בהתאמה, לעומת אנשים ללא שבר קודם), אך כל שבר קודם מעלה סיכון לשברים אלה. באופן מעט לא צפוי, שברי צלעות ועמוד שדרה נמצאו כמנבאים החזקים ביותר לשבר נוסף כלשהו, בסיכון של פי 2, ואחריהם שברי ירך ואמה, בשיעור של פי 1.6. גם בעבודה זו הודגם, כפי שהודגם בעבר, כי מספר השברים חשוב: כל שבר נוסף מעלה את הסיכון לשברים נוספים, כך שאם אישה חוותה שבר אחד שניים או שלושה, עולה הסיכון לשבר עתידי פי 1.8, 3 ו-4.8 לעומת אישה שלא חוותה שבר כלל.[3]
שיעור החולים המטופלים לאחר השבר הראשון
שבר צוואר ירך הוא ללא ספק השבר האוסטיאופורוטי החמור ביותר. הוא טומן בחובו תחלואה ותמותה משמעותיות ומזוהה באופן מובהק עם מחלת עצם מטבולית - אוסטיאופורוזיס. עם זאת, מחקר שבדק את שיעור הטיפול התרופתי בעקבות שבר צוואר הירך הראה כי רק 5% מהגברים ו-27% מהנשים מטופלים בטיפול תרופתי כלשהו לאחר אשפוז בגין שבר זה לרבות קלציום וויטמין D !.[4] גם לאחר מעקב ארוך יותר וחשיפה למטפלים מגוונים כגון רופאי שיקום ומשפחה, האיתות שטומן בחובו השבר, דהיינו, הסיכון לשבר נוסף, אינו נקלט במערכת הרפואית ואינו מתורגם לטיפול נאות במרבית המקרים. גם כעבור שנה עד 5 שנים מהשבר רק 10% מהגברים ו-50% מהנשים מקבלים תרופות לאוסטיאופורוזיס. היעדר טיפול פרמקולוגי לאחר שבר צוואר ירך אושש במטה-אנאליזה קנדית שסקרה 37 מאמרים והגיעה למסקנה שמרבית המטופלים לאחר שבר אוסטיאופורוטי אינם מקבלים טיפול מתאים.[5]
מחסומים אפשריים להתחלת טיפול לאחר השבר הראשון
המחסומים להתחלת טיפול באוסטיאופורוזיס לאחר שבר אוסטיאופורוטי מגוונים וכוללים מצד האורתופד פערי ידע וכן הרגשה שטיפול זה אינו בתחום אחריותו. מצד רופא המשפחה - חוסר מודעות למשמעות שצופן שבר כזה לעתיד המטופל ו/ או להנחיות הטיפוליות. ומצד המטופל - אי רצון להוסיף תרופה לרשימת תרופות גדולה ממילא, חשש מתופעות הלוואי של הטיפול ועוד.[6]
יעילות הטיפול התרופתי לאחר שבר אוסטיאופורוטי
על פי הנאמר לעיל מובן כי אוכלוסייה לאחר שבר כלשהו נמצאת בסיכון גבוה לשבר עתידי. למרבה המזל, יש בידינו הכלים התרופתיים להפחית סיכון זה בדמות קלציום, ויטמין D ומגוון התרופות לאוסטיאופורוזיס ובראשן הביספוספונטים. אין מטרתו של מאמר זה לסקור בפרוטרוט את בסיס המידע המלא לכך. עם זאת נאמר כי הביספוספונטים הפומיים השונים, אלנדרונאט וריזדרונאט, שנלקחים כתוספת לסידן וויטמין D, מפחיתים את היארעות השברים באוכלוסיות בסיכון גבוה בשיעור של -60% 40%. נוסף על כך, הביספוספונט התוך-ורידי, חומצה זולדרונית, הפחית תמותה ב-28% לעומת אינבו, מעבר להורדת שיעור השברים ב-35% באנשים לאחר תיקון שבר צוואר ירך לאורך 3 שנות מעקב. זאת ועוד, התרופה האנאבולית טריפרטייד (פורטיאו) הפחיתה את שיעור השברים החולייתיים ב-65% ואת החוץ-חולייתיים ב-53% בנשים עם שבר חוליה קודם לאורך כשנתיים מעקב. תרופה זו, הניתנת בזריקות יומיומיות, מאושרת על פי סל הבריאות בחולים עם אוסטיאופורוזיס קשה שאינם מסוגלים ליטול תרופות דרך הפה, או לחולים שעברו שבר אוסטיאופורוטי תוך כדי טיפול בביספוספונטים.
מתן טיפול לאחר שבר
הפער בין הרצוי למצוי בטיפול בחולים עם שבר אוסטיאופורוטי נבחן בספרות באופנים אחדים. התחלת הטיפול הכוללני במחלקה האורתופדית מבטיחה מחד גיסא את התאמת הטיפול למרב המטופלים, וייתכן אף היצמדות טובה לטיפול, מאידך גיסא, מטבע הדברים, האשפוז במחלקה זו מתמקד בניתוח, סיבוכיו והשיקום שלאחריו. במאמר[7] שהתייחס לאשפוז באורתופדיה כאל "חלון הזדמנויות" להתחלת טיפול באוסטיאופורוזיס; בעבודה זו נבחנו 53,325 מטופלים מעל גיל 65, שעברו תיקון שבר צוואר ירך ב-318 בתי חולים ברחבי ארצות הברית בשנים 2005-2003. התחלות הטיפול במחלקות האורתופדיות היו זעומות: רק 6% מהמטופלים קיבלו קלציום וויטמין D, ורק 7% מהמטופלים קיבלו תרופה ייעודית לאוסטיאופורוזיס. להבדיל, 84% מהמטופלים קיבלו אנטיביוטיקה מניעתית לפני הניתוח, ו-74% קיבלו מדללי דם בתקופת האשפוז. אפשר להסיק מעבודה מקיפה זו שתי מסקנות:
- ניצול חלון ההזדמנויות להתחלת טיפול באוסטיאופורוזיס בחולים לאחר תיקון שבר צוואר ירך לוקה בחסר בעולם כולו;
- פרדיגמות טיפוליות אחרות נכנסו לשגרה במחלקות האורתופדיות, ולכן, אין סיבה, לכאורה, שטיפול באוסטיאופורוזיס לא יהווה גם הוא חלק משגרה זו.
חלון ההזדמנויות באשפוז נבחן הלכה למעשה גם בעבודה נוספת מקנדה[8] שאיגדה צוות רב-מערכתי לצורך טיפול כוללני בשברים אוסטיאופורוטיים בחולים לא מאושפזים ומאושפזים כאחד. הצוות הרב-מערכתי כלל נוסף לאורתופד רופא מהיחידה למחלות עצם מטבוליות, אחיות ומתאמות מחקר. הפרויקט כלל הערכת הצורך בטיפול תרופתי לאחר שברי אמה, כתף, ירך ועמוד שדרה. בפרויקט אותרו 349 מטופלים: 221 ממרפאות החוץ ו-128 מאושפזים. 34% קיבלו טיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס לפני הופעת השבר, שיעור גבוה מהמדווח לרוב בספרות, אך 60% לא אובחנו ולא טופלו לפני הופעת השבר. סך הכול 96% מהמטופלים שאותרו בפרויקט קיבלו טיפול תרופתי כוללני באוסטיאופורוזיס. הפרויקט המערכתי והשאפתני הוכתר בהצלחה. בעקבות התוכנית, יותר מ-95% מהחולים עם שברים אוסטיאופורוטיים טופלו בטיפול תרופתי מתאים למצבם, ומבחינת המטפלים, מתברר ששיתוף האורתופדים במיזם עבד יותר מהמצופה, וחלקם אף התחילו טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס בעצמם. בפן הכלכלי, צמצום שברים פוטנציאליים, בייחוד שברי צוואר ירך, גרם לחיסכון כספי ניכר.
אם הטיפול באוסטיאופורוזיס לא ניתן באשפוז עצמו, אפשר, לכאורה, להשלים את החסר בשלב השיקום. בזמן השיקום, ההחלמה המיידית מהניתוח חלפה, ואפשר להתרכז בטיפול הכוללני ובמניעה שניונית של שברים נוספים. מעשיות מתן טיפול באוסטיאופורוזיס לאחר שבר צוואר ירך נבחנה בבית חולים שיקומי באינסברוק שבאוסטריה.[9] בית החולים הציב לעצמו שתי מטרות: להוסיף את האבחנה אוסטיאופורוזיס למכתב השחרור, ולהתחיל טיפול ייעודי באוסטיאופורוזיס עוד במהלך האשפוז. טיפול זה כלל, פרט לנטילת סידן וויטמין D, את הטיפולים הייעודיים המוכרים לנו: ביספוספונטים פומיים ותוך-ורידיים, סטרונציום רנלט (פרוטילוס), דנוסומאב (פרוליה), רלוקסיפן (אוויסטה) וטריפרטייד (פורטיאו). בית החולים עמד במשימה באופן משביע רצון; במהלך הפרויקט, בשנים 2010-2009, 73% ממכתבי השחרור כללו אבחנה של אוסטיאופורוזיס, 88% טופלו בקלציום וויטמין D ו-43% טופלו בתרופה ייעודית לאוסטיאופורוזיס. לפני התחלת הפרויקט, באותו מוסד רפואי, רק 25% מהמכתבים כללו אבחנה של אוסטיאופורוזיס, רק 30% טופלו בקלציום וויטמין D ורק 15% טופלו בתרופות ייעודיות לאוסטיאופורוזיס. מבחינת סוג הטיפול התרופתי הייעודי, 73% טופלו בביספוספונטים פומיים, פרוטילוס נרשם ל-13% וטריפרטייד ל-6% מהמטופלים.
מחקר נוסף שפורסם לאחרונה השווה שתי אסטרטגיות טיפוליות בחולים בני 50 פלוס שאושפזו עקב שבר אוסטיאופורוטי: בחצי מהחולים הותחל טיפול פרמקולוגי באופן מיידי במחלקה האורתופדית ובחצי האחר ניתנה המלצה כזו לרופא המשפחה. חצי שנה לאחר השחרור נערך סקר טלפוני שהעלה כי הטיפול המיידי הניב תוצאות טובות יותר; 67% מהאנשים בקבוצה זו טופלו תרופתית לעומת 30% מהאנשים בקבוצת הטיפול המושהה. כצפוי, מסקנות המחקר היו כי אמנם המלצה של האורתופד לרופא המשפחה להתחיל טיפול באוסטיאופורוזיס מעלה את אחוזי הטיפול, אך התחלה של הטיפול תוך כדי אשפוז יעילה יותר.10
Own the Bone: מיזם בינלאומי לטיפול תרופתי לאחר השבר הראשון כפועל יוצא של הנתונים שהוזכרו לעיל יצאה האגודה האמריקאית לאורתופדיה בשנת 2009 במיזם בשם "Own the Bone" (קח בעלות על העצם, פ.ר.) שמטרתו לשפר את הטיפול באוסטיאופורוזיס לאחר שבר אוסטיאופורוטי ראשון.11 מבצע זה שם דגש על התחלת הטיפול באוסטיאופורוזיס באשפוז על מנת למנוע את השברים הבאים. היוזמה אומצה על ידי ארגון האוסטיאופורוזיס הבינלאומי, NOF. שתי האגודות, כאחת, קוראות למטפלים להתייחס לשבר הראשון כסמן למחלה באותו אופן שהתקף לב מהווה סמן למחלת לב כלילית. בשני המקרים,
האירוע הרפואי, שבר או התקף לב, צריכים לעורר התחלה של טיפול תרופתי על מנת להפחית את הסיכון להישנות אירועים דומים בעתיד. ^NOF מדגישים ששבר אוסטיאופורוטי ראשון יכול להוות הזדמנות טיפולית. הסיסמאות המובילות את היוזמה מבטאות את רוח הדברים: Outstanding hospitals don't simply treat fragility fractures- they prevent them from recurring.
בעיות מעשיות בהתחלת טיפול תרופתי בבית החולים נראה כי קיים קונצנזוס בין המטפלים שהפתרון הטוב ביותר היה להתחיל טיפול כוללני באוסטיאופורוזיס תוך השהות בבית החולים. עם זאת עדיין קיימים פערים שיש לתת עליהם את הדעת: לשם טיפול מיטבי באוסטיאופורוזיס צריך שיתוף פעולה בין האורתופדים המנתחים לרופאים מתחום מטבוליזם עצם ו/או התמחות של האורתופדים עצמם בנושא הטיפול התרופתי לאוסטיאופורוזיס. תנאים אילו אינם מצויים כיום ברוב המחלקות האורתופדיות.
בפן הכלכלי, טיפול מיטבי במאושפזים עם אוסטיאופורוזיס כרוך לעתים בתרופות יקרות כמו חומצה זולדרונית (אקלסטה) וטריפרטייד (פורטיאו). אם עלות זו תושת על המחלקות האורתופדיות עצמן, יהא זה תמריץ שלילי להתחלת הטיפול. בפן האתי, אין הנחיות קליניות ברורות בנוגע להצלחת הטיפול באנשים קשישים מאוד, הסובלים מירידה קוגניטיבית ותחלואות רבות נוספות. לפיכך, תרומת הטיפול התרופתי לאיכות החיים הכוללנית של חלק מהמטופלים אינה ברורה מאליה. נושא זה דורש ליבון פרטני לגופו של חולה, תוך לקיחה בחשבון של מכלול נתונים אישיים כמו המצב התפקודי והקוגניטיבי לפני השבר, תחלואות נוספות וסיכויי השיקום. לעתים מומלץ לערב את בני המשפחה של המטופל בהחלטות מורכבות אלה. B
10. Edwards BJ., Koval K, Bunta AD., Genuario K., et al. Addressing secondary prevention of osteoporosis in fracture care: follow-up to "own the bone". J Bone Joint Surg Am 2011;93:e87.
11. www.ownthebone.org accessed on Sep 27th, 2012
ביבליוגרפיה
- ↑ Cummings SR., et al. NHANES 2005 Lancet 2002;359:1761-77.
- ↑ Berry SD., et al. Second hip fracture in older men and women. Arch Intern Med 2007;167:1971-76.
- ↑ Gehlbach S., Saag KG., Adachi JD., et al. Previous fractures at multiple sites increase the risk for subsequent fractures: the global longitudinal study of osteoporosis in women. J Bone Miner Res. 2012;27:645-53. 7
- ↑ Kiebzak GM., Beinart GA., Perser K., et al. Undertreatment of osteoporosis in patients with hip fractures. Arch Intern Med 2002;162:2217-22.
- ↑ Elliot-Gibson V, Bogoch ER, Jamal SA, Beaton DE. Practice patterns in the diagnosis and treatment of osteoporosis after a fragility fracture: a systematic review. Osteoporos Int. 2004;15:767-78.
- ↑ Simonelli C., Killeen K., Mehle S., Swanson L. Barriers to osteoporosis identification and treatment among primary care physicians and orthopedic surgeons. Mayo Clin Proc 2002;77:334-8.
- ↑ Jennings Lee A., Auerbach AD., Maselli J., et al. Missed Opportunities for Osteoporosis Treatment in Patients hospitalized for hip fracture. J Am Geriatr Soc 2010;58:650-657.
- ↑ Bogoch ER., Elliot-Gibson V, Beaton DE., Jamal SA., Josse RG., Murray TM. Effective Initiation of Osteoporosis diagnosis and treatment for patients with a fragility fracture in an orthopedic environment. J Bone Joint Surg 200688;:25-33.
- ↑ Gosch M., Roth T, Kammerlander C., et al. Treatment of osteoporosis in postmenopausal hip fracture patients after geriatric rehabilitation. Z Gerontol Geriat 2011;44:381-6.
קישורים חיצוניים
- למנוע את השבר הבא: יוזמה בינלאומית חשובה, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר פנינה רוטמן-פיקלני מרפאת בריאות העצם, היחידה לאנדוקרינולוגיה, סגנית מנהל מחלקה פנימית ה', מרכז רפואי מאיר, כפר סבא